עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
פרק 1
02/10/2012 17:10
דוני
"דון" הוא הסתכל לי בעניים "תורידי את הסווישט"
"אני...אני לא יכולה" מלמלתי.
"אבל אני לא יכול לראות את הפנים היפות שלך ככה" התעקש.
"אני לא יפה" קבעתי נחרצות.
"את לא יפה, את מהממת" אמר עילאי והסתכל עלי במבט כחול יפה.
"אני ממש לא" ישרתי אליו מבט ירוק חתולי.
"דון, תורידי את הסווישט" חזר על דבריו בתחינה ונעץ בי עוד מבט כחול עמוק.
"אני..אני לא רוצה" החבאתי את פני בכובע הסווישט "אתה בטוח תברח ברגע שתראה אותי"
"אני לא אברח דון, נשבע. את הבנאדם הכי מדהים שיצא לי להכיר בשנתיים האלה"
הרגשתי סומק מציף את לחיי. הכי מדהים? מה הוא מתלהב מימני?
"את יכולה להוריד?" שאל ונעץ בי מבט כחול ממס.
"אוקיי" אמרתי להפתעתו. הסתובבתי אליו עם הגב, הורדתי את הסווישט ובמהירות לבשתי מעליו קפצון לפני שהוא יספיק לראות אותי בטי-שרט.
"נו דוני!!" אמר. חייכתי חיוך של סיפוק.
"הצמא היפה הבלונדינית שלך מסתתרת מאחורי הסווישט יותר מידי זמן" אמר.
"היא לא יפה, ותאמין לי שאם אימא שלי הייתה מרשה - הייתי הולכת עם שער קצוץ" אמרתי בגיחוך.
"דוני, בבקשה מימך. תני לי, עילאי, לראות אותך בלי הסווישט.  בטי-שרט היפה שאת לובשת" אמר.
"אם אתה חבר אמיתי אתה תקבל אותי איך שאני" אמרתי ושילבתי את ידי.
"אם את חברה אמיתית את תתני לחבר שלך לראות אותך בלי סווישטים הענקיים האלה" החזיר לי.
"אני לא יכולה עילאי...אתה לא מבין?"
"את יכולה דון. אני אומר לך, את הבחורה הכי יפה שראיתי, גם בסווישטים"
"ממש, בהרצליה יש יותר כוסיות" אמרתי.
"לא יפות כמוך" החזיר לי באותו מטבע.
"עילאי..."
"דוני..."
"נו עילאי, תניח לזה. אני אחיה ככה לנצח" אמרתי.
"לא אם אני פה כדי לעצור את זה" אמר ועניו בערו מעלבון ומכעס "מה שטינה עושה לך לא מתקבל בחשבון" אמר.
"עילאי, תעזוב. לא אכפת לי כבר" ניסיתי להחליף נושא.
"טינה משפילה אותך ואת לא עושה עם זה כלום" אמר עילאי.
"כי כבר לא אכפת לי, אני לא סופרת אותה ממטר" אמרתי בבוז.
"עדיין. היא מתנהגת אליך כמו אל שפחה עלובה, כאילו אין לך זכות קיום. ואני רואה את זה והלב שלי נשבר כל פעם מחדש" אמר עילאי והוסיף "תראי כמה את מושפעת מימנה"
"אני לא" אמרתי ונרתעתי לאחור. 
"אז למה את לובשת סווישטים?" שאל בנימת ניצחון.
"כי.." אמרתי ושתקתי. לא ידעתי אפילו להסביר לעצמי למה אני לא יכולה ללכת בלי הסווישטים שלי. אולי כי בתוך לבי ידעתי שעילאי צודק. אני באמת מושפעת מימנה.
 "אתה יודע מה? אני אראה לך שאני לא מושפעת מימנה" אמרתי.
"תוכיחי" אמר.
בלי להבין הרבה מה אני עושה, הורדתי את הסווישט. נתתי לטי-שרט שלי להתבלט, לצמתי הבלונדינית להתנפנף ברוח הסתיו.
"רואה?" אמרתי בנימת ניצחון.
"רואה ורואה" אמר עילאי והתקרב אלי. חיבקתי אותו באהבה וגל של חום הציף אותי.
הבטנו זה בעניה של זו, לא יודעת איך הגענו לזה, אבל פתאום עילאי הצמיד את שפתיו לשלי. הנשיקה הראשונה שלי.
1 תגובות