עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אז, מי אני?
02/06/2014 15:23
kkaebsong
זו אמורה להיות שאלה פשוטה מספיק. אבל איכשהוא, אני מוצאת אותה הרבה יותר קשה מזה.
אני יודעת את הפרטים הבסיסיים -
קוראים לי עטר, את בת 22, גרה בתל אביב.
אני אוהבת מוזיקה, ספרים, סרטים, סדרות, ואינטרנט.
אבל מעבר לזה, טוב, זה כבר מתחיל להתבלגן.
אז בואו נתחיל מהדברים הפשוטים יותר שהזכרתי קודם.
מוזיקה - אני מגדירה את עצמי כקייפופיסטית, כלומר, מישהי ששומעת קייפופ - מוזיקת פופ קוריאנית. זה חשוב להסביר שככה אני מגדירה את עצמי, כי בשנתיים האחרונות הקשר שלי למוזיקה קצת נזנח, אבל זה עדיין חלק גדול מהחיים שלי, וקהילת הקייפופ בארץ היא ללא ספק אחד הדברים היותר משמעותיים שאני יכולה להתייחס אליהם בהקשר למיקום שלי בעולם - עוד הרחבה על זה בעתיד, אין לי ספק שזה עוד יעלה.
מעבר לזה, אני גם שומעת מוזיקה מערבית, בדגש על מיי כמיקל רומנס (שהיו הלהקה האהובה עלי ביקום לפני שנטשתי לפופ, ובשנה האחרונה חזרתי אליהם שוב), וואן דיירקשן, והאובססיה העיקרית שלי לאחרונה - דה וואמפס. אני מניחה שזה עוד יעלה בהמשך, אבל אם זה לא, סתם שתדעו שהם קטנים וחמודים ויש להם אחלה מוזיקה :)
ספרים - האובססיה הכי גדולה בחיים שלי, יותר מכל האובססיות שלי ביחד, זה הארי פוטר. נחשפתי לספר הזה כשהייתי בכיתה ב', ומאז האהבה שלי רק גדלה וגדלה וגדלה. אני עוד בטוח אכתוב פוסט שלם רק על הארי פוטר, כי זה באמת החלק הכי חשוב בחיים שלי והספר הזה, וכל מה שמסביבו, עיצב את החיים שלי בצורה שאף ספר אחר לא עשה וכנראה גם לא יעשה.
אבל חוץ מהארי פוטר, אני אוהבת עוד הרבה ספרים. אני יכולה לעבור תקופות של שנים שלמות שאני לא קוראת בהן בכלל, ותקופה כמו החצי שנה האחרונה שאני קוראת ספר אחרי ספר אחרי ספר. בחצי שנה האחרונה קראתי את טרילוגיית משחקי הרעב, טרילוגיית מפוצלים, את כל ארבעת הספרים של ג'ון גרין (עכשיו אני תקועה באמצע הספר האחרון שלו שעדיין לא קראתי, let it snow שהוא כתב יחד עם עוד שני סופרים, ולצערי אני לא מצליחה להיכנס אליו כמו אל השאר). בנוסף להארי פוטר, שתי סדרות הספרים האהובות עלי ביותר הן שיר של אש ושל קרח (הסדרה שעליה מבוסס
"משחקי הכס", שאני עדיין תקועה באמצע עונה שתיים ואיכשהוא לא מצליחה להיכנס לסדרה כמו שנכנסתי לספרים) וכל הסדרה של אנדר וסדרת הצל.
כלומר, אני מניחה שאם אתם מבינים קצת בספרים אתם יכולים לראות שהאהבה הגדולה שלי זה פנטזיה ומדע בדיוני, אפילו שבחצי שנה האחרונה נכנסתי גם לספרים אחרים (ג'ון גרין).
אני חושבת שאפשר להכניס לפה גם את העניין שלי בכתיבה, אפילו שזה נושא שאולי כדאי להשאיר לעתיד. נראה. בינתיים אני יכולה לספר לכם שאני כותבת (או יותר נכון, כתבתי. אני בתקופת יובש נוראית - רק לפני כמה שבועות הצלחתי לכתוב אחרי למעלה משנה שלא כתבתי כלום) פאנפיקים (=סיפורי מעריצים), כרגע בעיקר על להקות קייפופ, אבל לא רק. אני לא טובה בסיפורים מקוריים, אבל אני מקווה להצליח להשתפר בזה בהמשך.
סרטים וסדרות - אני מרגישה שזה הגיוני להכניס אותם תחת אותה קטגוריה. אין לי הרבה מה לפרט, כי אני חושבת שזה הדבר הכי מובן מאליו שאנשים עוסקים בו. מבחינת סרטים, כמו ספרים אני אוהבת פנטזיה ומדע בדיוני, אבל לא רק. הרבעייה המושלמת שלי זה טים ברטון, ג'וני דפ, הלנה בונהאם קרטר ואלן ריקמן - ראיתי כל סרט שמשלב את כולם ביחד, וסרטים רבים של כל אחד בנפרד. אני חושבת שזה יכול לסכם טוב את האהבה שלי לסרטים, ואני רק אציין את העובדה שהסרט האהוב עלי בעולם זה סוויני טוד :)
מבחינת סדרות זה כבר קצת יותר רציני - הסדרה האהובה עלי זה דוקטור הו, ובשנה האחרונה נכנסתי חזק לחניבעל, שזו כנראה הסדרה הכי טובה שראיתי אי פעם בחיי. כמו כן אני אוהבת סופרנטורל (ותודה ללו, החברה הכי טובה שלי, שהכריחה אותי לראות את זה), שרלוק, גרים (שזו סדרה לא מוכרת במיוחד אבל מוצלחת מאוד), ואני בטוחה שיש עוד סדרות. פעם ראיתי גם "עד עצם היום הזה" ו"גלי" אבל די נטשתי אותן, ואני לא בטוחה שאני רוצה לחזור. כמו שכבר ציינתי, גם התחלתי את משחקי הכס, ואפילו שזו סדרה מדהימה לכל דבר, אני לא מצליחה לגרום לעצמי להמשיך לראות אותה באופן רצוף. לפני כמה ימים גם התחלתי לראות את הסדרה טין וולף, אחרי הרבה זמן שסירבתי לראות אותה מסיבות כאלו ואחרות, ובינתיים עוד לא הצלחתי להחליט מה אני חושבת עליה. היא מהנה, ללא ספק, אבל רחוקה מלהיות הסדרה הכי טובה שראיתי :)
כמו כן, בעבר הסדרה האהובה עלי ביותר הייתה "הכי גאים שיש", והיא כנראה לנצח תהיה אחת הסדרות האהובות עלי בעולם, יחד עם דוקטור הו וחניבעל. אני באמת צריכה למצוא זמן לראות אותה שוב מההתחלה :)
אינטרנט - טוב, פה אנחנו נכנסים לחור השחור של החיים שלי. מאז כיתה ז', החיים שלי סובבים סביב האינטרנט. אני בן אדם מאוד ביישן, עם חרדה חברתית ודיכאון (אני לוקחת כדורים והולכת לפסיכולוגית פעמיים בשבוע - אני עוד אחפור על זה בהמשך), ומאז שהייתי צעירה היה לי הרבה יותר קל להתבטא ולהתחבר לאנשים דרך מסך המחשב מאשר דרך החיים ה"אמיתיים". זה התחיל בפורומי הארי פוטר בהייד פארק אי שם ב2004 (בדיוק אתמול היה לי התקף נוסטלגיה שבו רציתי להרביץ לעצמי לפחות מליון פעם...), פורום מיי כמיקל רומנס בתפוז, ועכשיו - הפייסבוק, בדגש על קהילת הקייפופ הישראלית שכמו שאמרתי, אני עוד אכתוב עליה בהמשך.
עם כל כמה שזה מוזר, החברות הכי טובות שלי מאז כיתה ז' היו בנות שהכרתי דרך המחשב. אמנם אני כבר לא בקשר עם כמעט כל הבנות שהכרתי בהייד פארק ובתפוז (חוץ ממישהי אחת שהיא עדיין אחת החברות הטובות שלי), אבל מאז נכנסתי לקהילת הקייפופ וכיום החברות הכי טובות שלי אלה בנות שהכרתי בפייסבוק, ועל אף שאני מוצאת את עצמי שונאת את הקהילה ואת הפייסבוק ורוצה למחוק את כולם מהחיים שלי, אני אוהבת את החברות שלי ושמחה שהכרתי אותן.
אני חושבת שלעניין האינטרנט כדאי להכניס גם את האובססיה המתגברת שלי לקהילת היוטיוברים. תמיד הייתי רשומה ליוטיוב וכמובן ששם ראיתי קליפים וראיונות של הלהקות האהובות עלי, אבל רק בשנה האחרונה גיליתי על עניין ה"וולוגרים" והאנשים שמעלים תוכן ליוטיוב, ואפשר לומר שהתמכרתי. שני היוטיוברים שאני עוקבת אחריהם באדיקות הכי גדולה הם פיל לסטר (AmazingPhil) ודן האוול (danisnotonfire), אבל הם ממש לא היחידים.
בתוך הקטגוריה של האינטרנט אפשר להכניס גם את האובססיה הקלה שלי לאתרים כגון טאמבלר וטוויטר, ולאחרונה גם אינסטגרם.

למעשה, אני חושבת שמילת המפתח שאתם יכולים למצוא מהפוסט הזה עד עכשיו, זה אובססיה או התמכרות. זו ללא ספק התכונה היחידה שאני באמת יכולה להעיד על עצמי בלב שלם שיש לי - אני מתמכרת לדברים בצורה די נואשת ופתטית. אבל כבר למדתי להשלים עם זה, ואני מתחילה לחפש את הדברים הטובים בכך. האובססיה שלי להארי פוטר, וספרים באופן כללי, הובילה אותי לכתוב. האובססיה שלי לקייפופ הובילה אותי ללמוד קוריאנית (וסינית, בצורה עקיפה). האובססיה שלי ליוטיוברים ולאתרים כגון טאמבלר גרמו לי להתעניין יותר באיפור ואופנה, ולאט לאט לקבל את עצמי ואת הגוף שלי כמו שהוא ולהתחיל להרגיש יותר בנוח עם עצמי, תוך כדי שהכעס שלי כלפי העולם, השוביניזם והסקסיזם, גברו.

אני מרגישה שהפוסט הזה כבר נהיה ארוך מאוד, אבל אני לא חושבת שאני יכולה להתנצל על זה כי אני חושבת שרוב הפוסטים שלי הולכים להיות ארוכים כאלה.
ובכלל, עדיין לא הגעתי לעיקרון של הפוסט הזה.

כמו שכתבתי בהתחלה, השאלה "מי אני?" מעסיקה אותי מאוד בשנה האחרונה, והיא לא פשוטה בכלל לענות עליה. בפוסט הזה כתבתי רק על הדברים שמעסיקים אותי מסביב - מה אני אוהבת לעשות בזמני הפנוי. אבל אני עדיין לא יודעת להסביר, אפילו לא לעצמי, מי אני בפנים ומה אני עושה כשאני לא מתעסקת בדברים שאני מכורה אליהם.
אני לא יודעת אם אני נחמדה או כלבה, אם אני חכמה או טיפשה, אם אני שונאת את כל העולם או אוהבת ומקבלת את כולם.
מעבר לדברים שכבר כתבתי בפוסט, יש עוד כמה פרטים שכדאי לדעת עלי - אני צמחונית מגיל 11 (כבר חצי מהחיים שלי), די מאמינה בסוציאליזם (או בכל מקרה, מתעבת את הקפיטליזם ברמות שזה נהיה כבר טעם מר בפה כל פעם שמדברים איתי על ארצות הברית).
אני כרגע בשלבי סיום השנה הראשונה שלי באוניברסיטת תל אביב - אני לומדת בחוג למזרח אסיה (סינית) ובחוג לסוציולוגיה- אנתרופולוגיה. הסיבה שהשארתי את הפרט הזה לסוף הפוסט, היא שאני לא בטוחה אם אמשיך ללמוד בשנה הבאה, או אלמד רק חלקית, או אפסיק ללמוד לחלוטין. זו התלבטות שעדיין יש לי ואני עדיין לא בטוחה איך לענות על השאלות האלה, ולכן יהיו פוסטים ארוכים על כך בהמשך.
אני אוהבת ללמוד שפות; בחיים שלי למדתי (חוץ מעברית ואנגלית) צרפתית 5 יחידות בתיכון, ספרדית שלמדתי מהטלוויזיה ולמדתי גם בבית ספר בניו יורק (עוד פרט ששכחתי לציין; גרתי בניו יורק שנה בשנת שבתון של אבא שלי, ועד היום אני שונאת את העיר הזאת בגלל זה) ואחר כך גם עם מורה פרטית, למדתי חצי שנה גרמנית אבל הייתי צריכה להפסיק כי היה לי עומס בלימודים, למדתי חצי שנה יפנית והייתי צריכה להפסיק בגלל הצבא, למדתי שנה קוריאנית ובשנה האחרשונה למדתי סינית, שזו ללא ספק השפה הכי קשה שלמדתי אי פעם בחיי.
ואם כבר צבא - הייתי ב-8200, אני לא אמורה לדבר על מה שעשיתי אפילו שהייתי בתפקיד הכי פחות מסווג שיש ביחידה. הייתי בבסיס סגור, אפילו שבמשך כל הטירונות והקורס התחננתי למפקדות שלי שאני רוצה להיות בבסיס פתוח. השנתיים האלו היו נוראיות מהבחינה הנפשית, אבל בסופו של דבר אני שמחה שעברתי את זה. אולי עוד אכתוב על זה בהמשך; נראה.
ש
אז, מה בעצם יש לכם לצפות מהבלוג הזה?
וואלה, אין לי מושג.
החלטתי לפתוח את הבלוג הזה בעיקר כדי שתהיה לי פלטפורמה להוציא את הדברים שיש לי להגיד, בלי שאצטרך לחפור לחברות שלי באופן אישי. אני אפילו לא בטוחה למי אפרסם את הבלוג הזה.
אז אני מניחה שאני פשוט אכתוב מה שעולה לי בראש ברגע שאני מרגישה צורך לכתוב על זה :)
(וגם אני רוצה מקום לחפור בו על הטיסה שלי לקוריאה ויפן שתהיה בין ה24 לאוגוסט ל24 לספטמבר ואני רוצה מקום שיהיה לי נוח לכתוב בו על כל מה שעובר עלי ועל חברות שלי, ולפרסם בו תמונות. אז הבלוג הזה יהיה נוח בשביל זה ^^)

בכל מקרה, אני חושבת שאסיים את הפוסט פה.
#קאבסונג :)א
1 תגובות
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
יוני 2014  (1)