עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
הבלוג עוסק במסלולי טיול ופעילויות-חוץ המתאימות לכלבים ובעליהם. תמצאו כאן מידע שימושי לגבי מסלולים, גינות כלבים, חופים לכלבים משוחררים וכדומה.
כל שימוש בתכני הבלוג, או פרשנות של הטקסטים המופיעים בו הנם באחריות הקורא בלבד.
נושאים
על הלהקה שלי

הכלבים שנראים בתמונה הם ערד ומואה, שני כלבים שאומצו על ידי משני הסגרים עירוניים שונים, בהיותם בני כשנה. גם לערד וגם למואה היסטוריה לא וודאית, אולם מה שברור הוא ששניהם לא נחשפו באופן מספק לבני-אדם בטרם הגיעו אלי, ומעולם לא ידעו חיים בתוך בית. ערד נמצא, ככל הנראה, כשהוא משוטט באיזה שהוא שטח פתוח. מואה, לעומתו, נראה שגדלה רוב חייה בכלוב ההסגר.
אני אסי משולם, אמן פלסטי במקצועי, מורה ומרצה לאמנות. את התואר הראשון שלי עשיתי בלימודי אמנות וארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, שבה אני מלמד כיום.
מאז ומתמיד אהבתי להמצא בסביבתם של בעלי חיים, ובילדותי הייתי נוהג להעביר נתחים גדולים מזמני בשוטטות בשטחי בר. בשנותיי המוקדמות עוד ניתן היה למצוא כאלה בסביבות הערים שבהן התגוררה משפחתי, אולם ככל שהלכתי והתבגרתי, כך הלכו הם והצטמצמו. טיולים בטבע היוו חלק בלתי נפרד מחיי הצעירים, ובמשך תקופות ארוכות חשבתי שאפתח את הקריירה שלי דווקא בתחום הזה, או בעיסוק כלשהו שקשור בבעלי חיים. כמתבגר צעיר חלמתי על חיי נוודות שיוכלו לפרנס אותי, ואחת הפנטזיות שהייתי מהרהר בהן לעתים, הייתה להפוך לכותב של מדריכי טיולים, בארץ ואולי גם בחו"ל.
במהלך הלימודים מצאתי את עצמי נמשך יותר ויותר לתחומי האמנות הפלסטית, וכשאלה הסתיימו הקדשתי את רוב זמני לפיתוח קריירה באמנות דווקא. התשוקה אל הטבע והטיולים נדחקה במידה רבה הצידה, לטובת עבודה מאומצת בסטודיו ופיתוח שפה וזהות אמנותיות. החיבור לבעלי-חיים, עם זאת, מעולם לא עזב. חיות ליוו אותי תמיד וחדרו גם ללב העשייה האמנותית שלי. כלבים גדלו לצידי בבית ובסטודיו, ותמיד היו כעין ערוץ תקשורת שלי עם הטבע ועם הצדדים החייתיים שלי עצמי.
דווקא ערד ומואה, שאומצו על ידי לאחרונה, הם אלה שהחזירו אותי למימושן של התשוקות שאפשרתי לעצמי בשנים האחרונות להדחיק. הצורך של שניהם, כלבים גדולים ונמרצים למדי, בפעילות גופנית, והתשוקה שלהם לשוטטות ולשטחים פתוחים, גרמו לי, לשמחתי, לצאת ולהמציא עבור שלושתנו פעילויות שונות בטבע ובחוץ, הן בסביבות העיר והן מחוצה לה.
הבלוג הזה, מהווה מבחינתי נדבך נוסף בהגשמה ובמימוש של התשוקות הללו, והוא מחזיר אותי שוב אל החלום ההוא, אותו חלום שבו אני עוסק בכתיבה של מדריכי טיולים, משוטט בארץ וחולק את הניסיון והידע שנצבר בקרבי עם קהל קוראים שאינני מכיר.
ההיסטוריה של ארץ ישראל/פלשתינה/כנען, היא אחת העשירות והמורכבות בעולם. כפרוזדור בין יבשתי היוותה הארץ משחר האנושות מוקד להתרחשויות מגוונות - ממפגשים פרהיסטוריים בין מינים שונים של בני אדם, ועד לקרבות וכיבושים אכזריים של אימפריות ענק שעיצבו את דמותה של הארץ כפי שהיא נראית כיום. בהיותה מקודשת לדתות רבות, היוותה הארץ 'בית גידול' לאלים שונים ומשונים ומצע פורה לפריחתם של מיתוסים מכוננים, אשר משפיעים על התרבות האנושית כולה עד היום, ושרידיהם אף עודם פזורים על פני אדמת הארץ ומתחתיה. אנשים רבים, מאלה החיים בארץ, לא מודעים לעושר ולמורכבות ההיסטוריים שלה, ואני מאמין בכל לבי שההיכרות עם החלקים הללו של הסיפור שלנו היא חשובה ביותר להמשך קיומנו כאן.
חלקים נרחבים מהידע שנצבר לאורך ההיסטוריה על האזור שבו אנו חיים, ניתן למצוא באמצעות חיפוש ושיטוטים ברשת. יחד עם זאת, טרם מצאתי ריכוז של ידע היסטורי וגיאוגרפי, שמשולב עם מסלולי טיולים, ומיועד לכלבים ובעליהם. הכלבים שלנו למדים לחיות בבתים סגורים ובערים בצורות, והשטחים הפתוחים שבהם ניתן להסתובב עמם כשהם משוחררים מן הרצועה, הולכים ומצטמצמים. ערד ומואה לימדו אותי שגינת הכלבים אינה תמיד מספקת, ושהגדרות המקיפים אותה מגבילים את פראיותם. ערד, ככל הנראה מעורב עם סלוקי וכנעני, זקוק מדי פעם למרחב-ריצה בשטחים פתוחים, כאלה שבאופק שלהם אין סורגים ממתכת, שערים חורקים או פקחים של הסיירת הירוקה.
בבלוג הזה אני מקווה לשתף אתכם, חובבי הכלבים והטבע, במסלולים ובידע שאני צובר במהלך שיטוטיי עם הלהקה שלימדה אותי חזרה אל המרחבים, אל חופי הים, היערות ונחלי הארץ.
בשמורות טבע רבות חל איסור על הכנסת בעלי-חיים, או לכל הפחות על שחרורם מן הרצועה. על כן אני מחפש תמיד מקומות שעדיין מותר להסתובב בהם באופן חופשי, ולתת לכלבים להתחבר אל אופיים הזאבי, הפראי והמשוחרר. הם צריכים את זה, וגם אנחנו.
אתם מוזמנים להגיב ולשתף בחוויותיכם שלכם. מי שמעוניין לתרום מן הידע שלו או ממסלול שהכיר, מוזמן לעשות זאת. אשמח שהבלוג יהפוך לספר מטיילים ולמקום מפגש לבעלי כלבים שמבקשים לחזור קצת עם בעלי החיים שלהם אל הטבע, אל הידע ואל החוויות שיש למקום הזה להציע.

שימו לב: הבלוג הוא פרטי, והדברים המוצעים בו הנם בגדר המלצות בלבד. המלצות אלה נובעות מהתאמתן לצרכים וליכולות של ערד, של מואה ושלי. אתם מתבקשים לבחון כל המלצה בביקורתיות, ולהיות זהירים ואחראיים באופן שבו אתם בוחרים ליישם אותה. האחריות על מימוש ההמלצות מוטלת אך ורק עליכם.

אני ממליץ ומבקש להתחיל את הקריאה בבלוג בעמוד המבוא, שם תמצאו הערות חשובות הנוגעות לפעילויותיכם עם הכלבים מחוץ לבית.

שלכם,
אסי משולם.

* הדברים נכתבו בלשון זכר, אולם הם פונים אל כל המגדרים במידה שווה.
תגלת פלאסר והגזר
15/11/2014 19:08
כלב ערבות
מסלולים - מרכז


אזור: מרכז.

דרגת קושי: קל.

מתאים לילדים: כן.

מתאים לכלבים בגודל: בכל גודל.

מי שתייה במסלול: אין.

צל: מדי פעם.

מסלול מעגלי: לא.

משך ההליכה: הטיול אורך כשלוש שעות בנחת עם הפסקות.


כחצי שעת נסיעה מתל אביב, צפונית לישוב כרמי יוסף, נח לו תל גזר בין לטרון לרמלה, כשהוא חולש על כל אזור השפלה, מזה יותר מ-5000 שנה. התל נתגלה כבר ב-1871 ועבר עונות רבות של חפירות ארכיאולוגיות, שחשפו עד כה רק חלקים ממנו. התל מזוהה עם העיר הכנענית "גזר", וכפי שנראה בהמשך, הזיהוי הוא, ככל הנראה, וודאי.


הגישה אל התל היא דרך הישוב כרמי יוסף. מכביש 431 עולים על כביש 44 לכיוון דרום, ופונים אל כרמי יוסף על פי השילוט (התל עצמו, בהיותו גן לאומי, מזוהה על ידי תכנת הניווט "ווייז"). הכניסה אל הישוב נקראת רחוב תמר. נוסעים על דרך תמר, עוברים את שער הכניסה, ממשיכים עד לכיכר שבה פונים שמאלה לרחוב הגפן. על רחוב הגפן נוסעים ישר עד קצהו הצפוני של הישוב, ושם, על יד השלט שמפנה לכיוון תל גזר, מחנים את המכונית. בעקרון, ניתן להמשיך על שביל העפר ולהגיע עד למרגלות התל עצמו, אולם מדובר במסלול הליכה קצר ונעים וחבל לוותר עליו.


מפת האזור.


חשוב לשים לב לעובדה המפתיעה, שבסופי שבוע המקום מלא במטיילים וברוכבי אופניים. אם הכלבים שלכם בעייתיים באחד מן התחומים הללו, יתכן שבחלק מהמסלול תאלצו לקשור אותם. על דרך העפר עוברות גם מכוניות מדי פעם, וכדאי להיות ערניים.


הדרך אל התל מאד ברורה ומשולטת, והיא אורכת כרבע שעה של הליכה. התל עצמו מוסדר למטיילים, ובנקודות העניין נקבעו שלטים הנושאים הסברים כלליים על הסביבה ועל הממצאים הארכיאולוגיים. מדובר בשיעור נהדר בהיסטוריה שמתבצע דרך הרגליים, והעניין מומלץ גם לילדים.



יציאה לכיוון התל. מימין לדרך, בתי כרמי יוסף.



בדרך לתל.




התל משתרע על פני 130 דונם ונמצאו בו שכבות ישוב רבות, מ-3500 לפנה"ס בערך, ועד התקופה הרומית, בסביבות 100 לספירת הנוצרים. עיקר השרידים שנחשפו הם מהתקופה הכנענית התיכונה והמאוחרת, ומהתקופה הישראלית, שבהן הייתה גזר עיר חשובה ומרכזית ששלטה בכל האזור ומוקמה בנקודה אסטרטגית, במפגש של דרך הים (שחיברה את האימפריה המצרית עם האימפריות הצפוניות כמו אשור, בבל ופרס), עם הדרך העולה לירושלים. כאשר מטפסים על התל, עם כל נקודות התצפית הפזורות עליו, מבינים את חשיבותו האסטרטגית של המקום, שממנו ניתן לראות מקו הים התיכון שממערב, ועד רכס הרי יהודה שממזרח. בדיוק בגלל חשיבות זו, היה התל קרבן לכיבושים ולחורבנות רבים לאורך ההיסטוריה, והממצא הארכיאולוגי הרב שנמצא בו בהחלט מעיד על כך.


החברה נינה.


האתר זוהה, כאמור, כבר ב-1871 עת נתגלו בו ובסביבתו כתובות גדולות חקוקות באבן, המציינות, בעברית עתיקה וביוונית, את המלים "תחמ גזר" (תחום גזר). הכתובות נתגלו בסביבת האתר, ברדיוס של בין קילומטר לשלושה קילומטרים (אחת מהן נמצאת בחצר פרטית בכרמי יוסף), וציינו כנראה את גבולותיו הרחבים של המתחם, על שטחיו החקלאיים, בימי החשמונאים (המאה ה-2 לפני הספירה).


אחת מכתובות "תחמ גזר" (תחום גזר) שנמצאו בסביבות האתר. צילום: גיל מאסטרו, מתוך ויקיפדיה. המקור כאן.




דני הרמן, ארכיאולוג ומורה דרך, במסע חיפוש עם חברים אחר כתובות "תחמ גזר" המפוזרות מסביב לאתר.



בתחילת המאה ה-20 חפר באתר רוברט מקאליסטר, ארכיאולוג אירי צעיר, ועשה נזקים גדולים מאד לתיארוך של האתר. מקאליסטר חפר תעלות שרוחבן 12 מטרים, אחת אחרי השנייה, ובכל פעם שחפר תעלה, זרק את הממצאים שנמצאו בה לתעלה הקודמת. יחד עם זאת, מספר ממצאים חשובים ביותר נתגלו על ידי מקאליסטר בחפירותיו.


גזר נזכרת לראשונה בכתובותיו של תחותמס השלישי, שמתפאר על כיבושה. בנוסף לעדות זו לקשר בין גזר לאימפריה המצרית, נתגלו באתר מספר חפצי אמנות מצריים שמעידים על פעילות מצרית ערה באזור. במכתבי אל עמארנה מצויים חמישה מכתבים שכתב מלכיל (מלכיאל) מלך גזר, ושלושה או ארבעה מכתבים שכתב יורשו אל אמנחותפ השלישי ואמנחותפ הרביעי (הוא פרעה אחנתון).


אמנחותפ הרביעי (אחנתון). התכתב עם מלך גזר.


בתקופת הברונזה התיכונה (מסביבות המאה ה-17 לפנה"ס), נראה כי גזר הייתה עיר כנענית חזקה ועשירה, ובשלב זה החלו להבנות הביצורים הראשונים של העיר. את שרידיו של אחד מן השערים שנקבעו בחומה הכנענית, ניתן לראות באתר, יחד עם שרידיו של אחד ממגדלי השמירה הרבים שהציבו הכנענים לאורך החומה.


קרוב מאד לשער הכנעני, נמצאת מנהרה חצובה בסלע (שנחפרה כנראה בתקופת הברונזה המאוחרת – גם כאן שיבש מקאליסטר את האפשרות לתיארוך מדוייק), שאורכה הכולל הוא כמעט 60 מטרים, והיא יורדת לעומק של מעל ל-30 מטרים. המנהרה נחפרה לכיוון מקור מים שנבע ממעיין סמוך, אולם ככל הנראה, תוך כדי חציבה נתקלו החופרים במי תהום והסתפקו בהם. מנהרות מסוג זו, נועדו לאספקת מים לעיר בימי מצור, ובמקרה שלנו מדובר במפעל חפירה מרשים, שלא כדאי לפספס את הביקור בו.



הירידה אל מפעל המים.



מנהרת המים.


אתר נוסף ששייך לתקופת הברונזה התיכונה ובולט מאד בשטח, הוא "הבמה". מדובר באתר מגליתי שבו מוצבים עשרה סלעים ענקיים, ולצידם אגן ריבועי חצוב בסלע נוסף. למרות שעל השילוט הסמוך מופיע הסבר ובו פרשנות פולחנית לאתר, האמת היא שאף אחד לא ממש יודע למה הוא שימש והדעות בנוגע לעניין חלוקות. האתר מרשים ומזכיר את אתרי הדולמנים ברמת הגולן, ואתרים מגליתיים קדומים אחרים מרחבי העולם העתיק.



הבמה הגזרית. בקדמת הצילום, האגן החצוב בסלע המרובע.


לאחר כיבוש העיר בימי תחותמס השלישי (1482 לפנה"ס) היא ננטשה כמעט לחלוטין והתאוששה רק לקראת המאה ה-13 לפנה"ס, עם ביסוס השלטון המצרי באזור. המצרים שיקמו את העיר והשיבו לה את תפארתה ואת מעמדה כעיר מרכזית. מתקופה זו נמצאו, כאמור, עדויות לחלופת מכתבים בין מלך גזר לשליטי מצרים, אמנחותפ השלישי ואמנחותפ הרביעי, באל עמארנה. להלן דוגמא לאחד מן המכתבים הללו:



אל מלכיאל, איש גזר, כה אמר המלך: הנה את הלוח הזה שגרתי אליך לאמר: שלחתי אליך את חניה, שר צבאות המלחמה, על מנת לקחת את הנשים היפות ועמו כל טוב: כסף, זהב, מלבושים, אבן סנדו, כל מיני אבנים יקרות וכיסאות מעץ אושי. ועל כל זה כל מיני דברים יקרים בסכום 160 תבן. והן הלא ביחד 40 נשים, 40 שקלי כסף מחיר כל אשה. ונא, שלח נשים יפות מאוד ובהן ורעה לא תמצא למען יאמר לך המלך אדוניך: אלה אל נכון יפות! ולך ישלח בחיים. ואכן, תדע כי הנה שלום למלך כמו לשמש: לחייליו למרכבותיו לסוסיו שלום רב! והנה, נתן האל אמון את הארץ העליונה, הארץ התחתונה, מוצא השמש ומבוא השמש תחת שתי רגלי המלך.

 

 

כמאה שנים לאחר תקופת "אל עמרנה", ננטשה גזר מחדש, ויש המייחסים תקופה זו לתקופת הכיבושים של יהושע בן נון.

בספר יהושע,פרק י', מופיע הפסוק הבא:


אָז עָלָה, הֹרָם מֶלֶךְ גֶּזֶר, לַעְזֹר, אֶת-לָכִישׁ; וַיַּכֵּהוּ יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת-עַמּוֹ, עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לוֹ שָׂרִיד


אולם, בספר שופטים א', בפרק כ"ט, מופיע הפסוק הבא, המעיד דווקא על נוכחות כנענית בתקופת השופטים:


וְאֶפְרַיִם לֹא הוֹרִישׁ, אֶת-הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר; וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ, בְּגָזֶר

 


לאחר החורבן הנוסף, התמקמה בעיר אוכלוסייה פלשתית, שישבה בה במשך פרק זמן קצר, עד שכנראה (לפחות על פי ספר מלכים א', פרק ט') נכבשה שוב בידי מלך מצרים, שנתן אותה, על פי הסיפור, לשלמה המלך, כנדוניה לביתו, סביב שנת 950 לפנה"ס:


פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם עָלָה, וַיִּלְכֹּד אֶת-גֶּזֶר וַיִּשְׂרְפָהּ בָּאֵשׁ ,וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעִיר, הָרָג; וַיִּתְּנָהּ, שִׁלֻּחִים, לְבִתּוֹ, אֵשֶׁת שְׁלֹמֹה

 


אזור שער שלמה. מבנה מרשים שנבנה בתקופה הישראלית כחלק ממערך הביצורים של העיר.





אחד הממצאים החשובים מתקופה זו, הוא לוח אבן גיר, שנתגלה על ידי מקאליסטר ולאחר מכן נלקח על ידי התורכים למוזיאון לארכיאולוגיה באיסטנבול, שם הוא נמצא עד היום. על לוח האבן חקוקה כתובת בכתב עברי עתיק, והיא בת תשע שורות, ונדמית כלוח שנה חקלאי. עד לשנת 2005 נחשבה הכתובת מתל גזר לכתובת העברית העתיקה ביותר שנמצאה. בשל חשיבות הממצא, בכניסה אל התל הוצב לוח אבן גדול שעליו נחקק העתק של הכתובת ולידו הסבר ותרגום, שלא כדאי לדלג עליהם.



העתק מוגדל של לוח תל גזר. מוצב בכניסה אל מתחם התל.


לקראת סוף המאה העשירית (בשנת 924 לפנה"ס), הותקפה העיר פעם נוספת, הפעם במסע פרעה שושנק (שישק התנ"כי) וחרבה. כעבור כ-200 שנים הותקפה שוב במסעו של המלך האשורי, תגלת פלאסר השלישי, בסביבות 734 לפנה"ס. באחד מתבליטי המלחמה שפיארו את ארמונו, מוזכרת גזר כאחת הערים שהותקפו על ידו. כיבושה הסופי של גזר בידי אשור התרחש במאה השביעית לפנה"ס, ואז שימשה כמרכז חשוב לפיקוד ולפיקוח על אזור השפלה ועל מישור החוף.



תגלת פלאסר השלישי, מלך אשור. באחד התבליטים שנמצאו בארמונו מוזכרת גזר כחלק מתיאור מסעות הכיבוש שערך.


במאות השלישית והשנייה לפנה"ס ניתן להבחין ביישוב הלניסטי בעיר. מגזר יצאו הכוחות להלחם ביהודה המכבי, בקרב בית חורון. בשנת 142 לפנה"ס כבש שמעון החשמונאי את העיר, ובתקופה זו כנראה שימש האתר גם להחזקתם של שבויים יוונים, כפי שמעיד "גרפיטי" שנחרת ביוונית על אחת האבנים:


פמפרס (אומר): מי יתן ותרד אש השמים על בית שמעון

 



תהנו.

 

 

 

 

0 תגובות
סרטוןחידת כתובות תחום גזר - תל גזר
לילה למרגלות המצדה
08/11/2014 19:24
כלב ערבות
מסלולים - דרום


אזור: דרום.

דרגת קושי: קל.

מתאים לילדים: כן.

מתאים לכלבים בגודל: בכל גודל.

מי שתייה במסלול: אין.

צל: טיול לילי.

מסלול מעגלי: בחלקו כן, אולם המסלול המעגלי קצר מאד. ניתן להמשיך במורד הנחל, ואז לשוב חזרה.

משך ההליכה: המסלול המעגלי, כחצי שעה עד שעה. ההמשך תלוי בכם. הטיול שאנחנו ערכנו נמשך כשעתיים, לא כולל הפסקות.


שימו לב: אין לערוך את הטיול בחורף, או בעת שישנה סכנת שטפונות.



צילום: אבינועם מיכאלי. מתוך ויקיפדיה. המקור כאן.


הגן הלאומי מצדה, מוכר היטב בזכות המבצר העתיק שנבנה על המצוק, המתנשא לגובה של כ-450 מטרים מעל לגובה פני ים המלח שלמרגלותיו. המבצר נבנה בימי הורדוס (כ-40 לפנה"ס), ונועד לשמש כמצודה מלכותית וכמקום מפלט. ארמונות, מבני ציבור וביצורים נבנו על ההר הגבוה, כמו גם מערכות לאגירת מים, שהבטיחו אספקה שוטפת, הכרח באזור צחיח כמו זה של מדבר יהודה.


כמאה שנים לאחר שבנה הורדוס את המצודה, כבשו אותה קבוצות של מורדים יהודים ולקחו עליה את השליטה מידי חיל המצב הרומי שהוצב בה. במשך כמה שנים שימשה המצודה כבסיס יציאה לפשיטות ולמעשי שוד, בראשותו של מנהיג הכנופיה הסיקריקית, אלעזר בן יאיר.


כמו המצודה עצמה, שנכבשה בשנת 73 לספירה בידי הרומאים, ונתגלתה רק קרוב לאלפיים שנים לאחר מכן, כך גם סיפור התאבדותם של המורדים היהודים, כפי שסופר על ידי יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלוויוס), נעלם לנבכי השכחה עד שהוצא לאור שוב על ידי התנועה הציונית, שביקשה להקים באמצעותו אתוס יהודי חדש, המנוגד לדימוי הקורבני והפאסיבי של היהודי הגלותי.


כך הפכה כנופיית השודדים, שיוסף בן מתתיהו עצמו מתאר כפושעים ולא חוסך מהם את ביקורתו, לקבוצה של מורדים גיבורים הנלחמים למען עמם ועצמאותם בגבורה, ומעדיפים את המוות על פני הכניעה. נאומו של אלעזר בן יאיר אומץ על ידי הציונים כסמל לגבורה ולשאיפה לא מתפשרת לחירות, והאתר עצמו הפך למקום עלייה לרגל. אמיתותו של הסיפור עצמו, אגב, מעולם לא הוכחה במסגרת המחקר הארכיאולוגי, ועד היום לא ברור אם מדובר במקרה אמיתי, או בעלילה מדומיינת.


"הוי אנשים גיבורי החיל! הן מני-אז קיבלנו עלינו, לבלתי עבוד את הרומאים, וגם לא אדונים אחרים, זולתי את אלוהים לבדו, כי רק הוא מושל האדם באמת ובצדק. והנה הגיעה השעה המצוה עלינו להשלים בפועל כפינו את משאת נפשנו, ואל נעטה בשעה הזאת קלון עלינו. ואחרי אשר בחלה נפשנו בעבדות שאין בה סכנה, לא נבחר לנו הפעם חיי-עבדות עם שפטים נוראים -- והן זה יהיה חלקנו מאת הרומאים, אם נפול חיים בידם. כי הנה אנחנו היינו הראשונים להרים יד בהם, ואנחנו נשארנו האחרונים להילחם איתם. והנה אני חושב, כי צדקה עשה איתנו אלוהים התת-בידנו למות מות גיבורים בני-חורין, כאשר לא היה לאל יד אחיהו, אשר באה מפלתם כחתף. והנה גלוי וידוע לפנינו, כי מחר יבוא אידנו, אך הרשות נתונה לנו לבחור מות גיבורים, אנו ומחמדי-עינינו יחד. ...על כן תמותנה-נא נשינו בטרם נטמאו, ימותו נא בנינו בטרם טעמו טעם עבדות. ואחרי כן נגמול איש לרעהו חסד גיבורים, ומה טוב ומה יפה יהיה בנשאנו את חירותנו אלי קבר, ולפני מותנו נשחית באש את הרכוש ואת המבצר. ויודע אני נכונה כי יתעצבו הרומאים אל לבם, אם לא יתפסונו חיים, ויבושו מתקוותם למצוא שלל. רק את הצידה נשאיר להם, למען תהיה לעדה אחרי מותנו, כי לא ספנו ברעב ובמחסור, כי אם בחרנו במוות מחייעבדות, כאשר קיבלנו על עצמנו מראש".




הטיול שערכנו הפעם, נעשה למרגלותיה של המצדה, בשטח שבין המצוק והים, ממערב לכביש 90, היורד לאורכו של ים המלח וממשיך דרך הערבה עד לאילת (זהו הכביש הארוך ביותר בארץ ומוצאו במטולה).


אזור הטיול


בדומה לטיול שערכנו לפני מספר חודשים מעט דרומה מכאן, בנחל פרצים, גם הטיול ב"חווארי מצדה" מומלץ כטיול לילי, בשל האופן שבו מחזירים סלעי חוואר הלשון את אורו של הירח, וגורמים למסלול להראות כטיול על פניו של הירח עצמו.



החוואר הוא סלע משקע, שנוצר בסביבה ימית. החוואר באזור ים המלח הוא שריד של ימת הלשון, ומכאן נגזר שמו. זהו סלע רך ומתפורר למגע (לא מן הנמנע שתחזרו לבנים מהטיול), שצבעו הכללי הוא לבנבן-אפור. חוואר הלשון הוא סלע שונה מהחוואר המוכר מאזור הר הנגב, שהרכבו בנוי מקירטון ומחרסית. הוא בנוי מרבדים דקים בני מילימטרים ספורים, המייצגים משקעים עונתיים או שנתיים. רבדים אלה נקראים "וורוות", וניתן באמצעותם לעקוב אחר רמות המשקעים שירדו לאורך אלפי השנים באזור, וגרמו לסחף בוצי (בחורף) או לסחף יבש וגירי (בקיץ). בשל פריכותו, מתחתרים המים בקלות בסלע ויוצרים בכך את הבתרונות של דרום ים המלח. הסלע הוא כה רך, כך שהמתאר שלו משתנה ממש עם כל שיטפון, והנחל מתרחב בטווחי זמן קצרים מאד יחסית.




במידה ואכן בחרתם לערוך את הטיול בלילה, יש להגיע בליל ירח מלא או באחד הלילות הסמוכים לו, שכן בלא אור ירח, יהיה קשה מאד ואף מסוכן לנוע באזור המבותר והמצוקי. בלילות ירח מלא המסלול מואר לחלוטין ולא נשקפת שום סכנה להולכים בשביל המסומן (הסימונים נראים בבירור). היות ומדובר באזור צחיח ונמוך, טיול במקום בשעות היום עלול להיות חם מאד (אם כי המסלול קצר ביותר ויפהפה גם ביום), כך שעבור הכלבים, טיול לילי בשטח שכזה הוא בבחינת גן עדן של ממש. מדובר במסלול קצר מאד, ולכן כדאי להצטייד בערכת קפה ובפינוקים נוספים שיגרמו לכם להאריך את השהות בשטח ופשוט ליהנות מהשהייה באוויר הלילי במדבר הפתוח.




בשונה מהמסלול בנחל פרצים, הגישה אל מסלול "חווארי מצדה" נוחה מאד והכביש הסלול מגיע ממש עד לחניון שבראשיתו. סעו לכיוון הגן הלאומי מצדה ופנו מערבה בהתאם לשילוט. המסלול מתחיל ממש בחניון הדקלים שסמוך לאכסניית הנוער. את הכלבים ניתן לשחרר מייד עם היציאה מן הרכב.


שביל הטיול עצמו מסומן בסימון שבילים שחור והוא יורד מהחניון לכיוון הים (חזרה לכיוון ממנו הגעתם), עד שהוא מגיע אל הכביש הראשי. לאחר כ-500 מטרים של הליכה, תבחינו במפגש שבילים, שחור וירוק. המסלול הירוק הוא זה שעליו תוכלו לחזור חזרה, לאחר שתלכו כ-500 מטרים נוספים על המסלול השחור. במידה ותחליטו להמשיך גם לאחר מפגש השבילים השני (תחילתה של החזרה על המסלול הירוק), כדאי לקחת בחשבון שהמסלול ממשיך עוד כקילומטר עד שהוא מגיע אל כביש 90, שם יש להיזהר ולהקפיד שהכלבים לא יתרחקו מכם וירוצו אל הכביש. אם המשכתם עד לכביש ולא דאגתם לאיסוף ממנו, תצטרכו לשוב על עקבותיכם כדי לחזור לחניון (ממילא מדובר, בסך הכול, בלא יותר מארבעה קילומטר הלוך וחזור).




בחלקו המרוחק של המסלול, זה שמתקרב לכביש, תוכלו לראות מדי פעם שרידי מדורה, ואם חשקה נפשכם בפיקניק ובהבערת אש, אנא עשו זאת על אחד מהמוקדים הקיימים והימנעו מיצירתו של מוקד אש חדש. כפי שתראו בתחילת המסלול, צמוד לחניון ישנו אזור פיקניק עם שולחנות, ברזי מים ופחי אשפה. גם שם תוכלו לערוך ארוחה קלה או הפסקת קפה, אם כי מומלץ לעשות את אלה במהלך הטיול, בין מצוקי החוואר הזוהרים.


תהנו.



0 תגובות
פארק גולדה וספינת המדבר
13/09/2014 22:50
כלב ערבות
פארקים


בחווה הבדואית "ספינת המדבר", שבבעלותו של פרחאן שליבי, כבר ביקרנו במסגרת סוף השבוע שבו טיילנו אל המכתש הגדול. זוהי חווה גדולה וציורית, שכוללת כמה אוהלי אירוח גדולים, וגם כמה מבנים קטנים וסגורים (בונגלו), למי שלא שש לוותר על פרטיותו גם במסגרת חוויית הטיול המדברי.


החווה מסודרת, מתוחזקת ונקייה, כוללת שירותים ומקלחות (נקיים ביותר), פינות ישיבה נוחות ומזמינות, מקום להבערת מדורה (כדאי לדאוג לעצים מראש, אבל אפשר גם להסתדר עם גזם שמוצאים מחוץ לחווה), ואם אינני טועה, גם אפשרות להזמנת ארוחות (כדאי לברר מראש – אנחנו באנו עם האוכל שלנו). שני היתרונות הגדולים של החווה הם המחיר (75 שקלים לאדם בוגר, 60 לילד מעל גיל 3, באוהלי האירוח, נכון לספטמבר 2014), ועצם היותה ידידותית לכלבים.


ספינת המדבר.



לילה בספינת המדבר.


אם הכלבים שלכם יעמדו בשני תנאים – לא להציק לגמלים (ששוהים במתחם מוגדר) ולא להיכנס לאוהלי האירוח – הם יכולים לשהות משוחררים ולהתרוצץ באופן חופשי ברחבי המקום. נוסיף כאן, שהבדואים, העובדים ותושבי המקום, לא ממש שמחים לקרבת יתר של הכלבים, ולכן כדאי שהם יהיו ממושמעים, או שתקפידו על כך שלא יתקרבו יתר על המידה אל העובדים או אל מתחמי המגורים שלהם. חשוב לכבד את המקום ואת יושביו, וכמובן גם להקפיד על ניקיון ואיסוף הצרכים. אני מגיע לשם עם רצועות אילוף ארוכות (6-10 מטרים) ובמידת הצורך קושר את הכלבים, אבל רוב הזמן הם מסתובבים באופן חופשי.


יש להקפיד שהכלבים לא ייכנסו למתחם הגמלים. גם כדי לא להציק להם, אך גם כי בעיטה של גמל עלולה להסב נזק משמעותי לכלב.


בשתי הפעמים שהייתי שם בזמן האחרון, היינו לבד, וזה יתרון נוסף. גם אם יהיו מבקרים נוספים בחווה כשתבקרו בה, קרוב לוודאי שיהיו מעטים כאלה, והשטח גם כך מספיק גדול בשביל לא לחוש בצפיפות או באי נוחות כלשהי עקב קרבה למטיילים או לשוהים אחרים.


מפת האיזור.


ממש מול החווה, מן העבר השני של הכביש, שוכן פארק גדול, פארק גולדה, שנקרא כך על שמה של גולדה מאיר, שלאחר פרישתה, התגוררה בקיבוץ רביבים הסמוך למקום). היות והפעם ביקרנו במקום עם חברים ולהם ילדים קטנים, לא יצאנו למסלול הליכה והסתפקנו בביקור קצר בפארק.



ערד וחברה.


פארק גולדה נמצא באזור שבו שכן הכפר הבדואי ביר עסלוג' עד 1948. כאשר שלטו התורכים בארץ, הם הקימו במקום מרכז מנהלי לבני שבט העזאזמה, סביב קבוצת בארות מים. במקום נבנו מסגד וטחנת קמח, ובמהלך מלחמת העולם הראשונה פעל בו מרכז לוגיסטי לכוח התורכי-גרמני שנערך לתקוף את תעלת סואץ. כשעברה השליטה באזור לידי הבריטים, הללו הקימו בכפר תחנת משטרה ומחנה צבאי. העוינות בין תושבי האזור הבדואים והיהודים (קיבוץ רביבים עלה על הקרקע ב-1943) גברה לקראת הכרזת העצמאות, וכשפלשו המצרים לישראל ב-48' התבססו חלק מכוחותיהם במקום. בחודש יוני 1948 פלש אחד מגדודי הפלמ"ח לכפר תוך אבידות קשות, אך תפס את השליטה והמשיך להלחם על המקום מול המצרים שניסו לכבוש אותו בשנית. הכפר נכבש סופית בידי כוח של חטיבת הנגב, בדצמבר 1948, כמעט חצי שנה לאחר המתקפה הראשונית.


שטח הפיקניק בפארק אינו גדול במיוחד. יש בו כרי דשא, שולחנות פיקניק, מתקני שעשועים לילדים, ואגם מים שמוזן במי נחל רביבים ובמי מעיינות. באגם חיים דגים, ומשום מה הדייג מותר בו, אך הרחצה אסורה.


מתקני שעשועים בפארק גולדה


בעקרון, המקום אינו מתאים לכלבים משוחררים, והוא בדרך כלל גם עמוס למדי בקהל. זוהי נקודת עצירה פופולארית לנוסעים דרומה לכיוון מצפה רמון או אילת. אבל – מהעבר השני של האגם, באזור שאינו מאורגן לפיקניקים ולשהייה "תיירותית" סטנדרטית, אפשר בהחלט לשחרר את הכלבים וליהנות גם ממנוחה קלה ונעימה על שפת האגם.



צידו הלא מתוייר של האגם.



ניתן לנוח בצל הדקלים, בעוד הכלבים מתרוצצים ומשתכשכים קלות בשולי האגם.



ערד מתבונן באגם, לעבר צידו השני והמתוייר.



ומשתכשך.


המעבר לגדה השנייה קל ביותר, ויש בה שדרת דקלים שמטילים צל וניתן להתארגן למנוחה מתחת לאחד מהם. על שפת האגם ישנם משטחי עשב רטובים שהכלבים נהנים לשכשך בהם, ומעל לשטח ישנה תצפית על אזור רביבים ומשאבי שדה, שמורת חולות חלוצה והר בוקר. הטיפוס לתצפית קצר ואם לא חם מדי כדאי לערוך אותו עם הכלבים.

 


מבט מהשטח המתוייר של הפארק, לעבר המצפה והגדה הלא מוסדרת. צילום: נעמה קרן-אורנאי.


תהנו.

2 תגובות
שישה מיליון עצים לשישה מיליון בני אדם
01/09/2014 01:43
כלב ערבות
מסלולים - מרכז

אזור: מרכז (הרי יהודה).

דרגת קושי: בינוני.

מתאים לילדים: המסלול שאנחנו ערכנו לא מתאים לילדים קטנים, אולם באזור מסלולים ואפשרויות רבות.

מתאים לכלבים בגודל: בינוניים וגדולים, אתלטיים.

מי שתייה במסלול: אין.

צל: המסלול מוצל בחלקים רבים.

מסלול מעגלי: כן.

משך ההליכה: אורך המסלול כשבעה קילומטרים. משך הטיול כארבע שעות (עם הפסקות).



את הרעיון לטעת שישה מיליון עצים, לזכרם של שישה מיליון יהודים שנספו בשואה, הגתה הקהילה היהודית עם תום מלחמת העולם השנייה, בשנות ה-40 למאה העשרים. הנטיעה עצמה החלה במרץ 1951 ונמשכה לאורך כמה שנים. חלקות שונות ביער הוקצו לקהילות יהודיות ממדינות שונות, ובכל חלקה הוקצו חלקות קטנות יותר, לכל עיר ועיירה שהוכחדו.


היער ניטע על שתי גדותיו של נחל כסלון, בין השפלה במערב, ומושב שואבה במזרח. בפינות שונות ביער ניצבות מצבות הנושאות את שמות הקהילות היהודיות שלזכרן ניטעה כל חלקה.



אנדרטת מגילת האש, שפיסל נתן רפפורט. אחד מאתרי ההנצחה שביער (לא כלולה במסלול שערכנו. התמונה מויקיפדיה - המקור כאן).


יש משהו מצמרר בהליכה במסלול שבו כל עץ מסמל אדם אחד שנרצח, ומצמררת יותר העובדה שהעצים לא נגמרים והיער עצום בגודלו. על אף הנסיבות הטראגיות לנטיעתו, זהו אזור יפהפה בלב הרי יהודה, והמסלול שערכנו מקיף רק חלק זעיר ממנו, ולא לוקח בחשבון את כל אתרי ההנצחה שמצויים בו.


ההגעה אל נקודת הפתיחה של המסלול פשוטה למדי. במחלף שער הגיא (כביש 1) פונים דרומה לכיוון בית שמש, על כביש 38, ונוסעים עד לצומת אשתאול. בצומת מבצעים פניית פרסה וחוזרים כ-400 מטרים לפניה ימינה (במקום יש שילוט ליער הקדושים), לדרך עפר המסומנת בסימון שבילים אדום. ניתן להמשיך עם הרכב עד למערת בני ברית, אולם אנחנו חנינו מייד אחרי הכניסה, ליד שלט הכניסה אל היער, הכולל את מפת השבילים המצויים בו.



החלק במפה שכולל את המסלול שערכנו.


בשלב זה, היות והחנייה סמוכה לכביש, לא כדאי עדיין לשחרר את הכלבים. מימין לשלט, ממשיכה דרך העפר לפנים היער ולאחר כמה עשרות מטרים של הליכה בה, ניתן לשחרר את הכלבים בבטחה. מכוניות עוברות מדי פעם בשביל, וכך גם רוכבי אופניים, על כן יש לנהוג עם בעלי החיים בזהירות המתבקשת. לאחר דקות ספורות על דרך העפר, היא הופכת לכביש סלול – די בתחילת הדרך תוכלו להבחין, בצד שמאל של הכביש, בחניון לילה שבו הוסדר מקום להבערת אש וספסלי אבן שהוקמו מסביבו.



אזור חניון הלילה, בתחילת המסלול.


תוך כדי ההליכה על הדרך, שנמשכה כעשרים דקות, נתקלנו בעדר גדול ומרהיב של עיזים. שלושה כלבים שהיו במאסף עקבו אחרינו מרחוק, מוודאים שאנחנו עוברי אורח בלתי מזיקים. כלב נוסף שהתרועע ממש עם העדר, נבח עלינו כשהתקרבנו יתר על המידה. אם נתקלתם בעדר, קישרו את הכלבים כדי למנוע חיכוכים ואי נעימויות, אך הישארו רגועים - עוד מעט ייפרדו דרכיכם.



עדר עיזים על הדרך.



עדר עיזים חוצה את הדרך.


לאחר כמעט חצי שעה מתחילת ההליכה, תוכלו להבחין בקשת עשויה אבנים שניצבת כשער מעל לשביל. זהו שער הכניסה אל יער הקדושים, ומייד לאחריו, בצד ימין של הדרך, ניצבת אנדרטה לזכרה של אנה פרנק. באתר עמודי הנצחה ובהם קטעים מיומנה של אנה פרנק, ופסל של האמן פיט כהן, המדמה חדר ובו כיסא שעליו ניתן לשבת ולהתבונן בדימוי של עץ, אזכור לעץ הערמון שתיארה פרנק ביומנה.



שער הכניסה אל היער.



פסל לזכרה של אנה פרנק. צילום מתוך ויקיפדיה. צולם ע"י ד"ר אבישי טייכר (המקור כאן).


בסמוך לאתר ההנצחה לאנה פרנק, נמצא אתר נוסף, אשר נבנה ליד מערה טבעית באפיק נחל כסלון, שמכונה "מערת בני ברית". המערה נחצבה והורחבה כדי לשמש כמקום התייחדות עם זכר קרבנות השואה, והיא קרויה גם "מערת הקדושים" ("בני ברית" הוא שם הארגון שתרם את הכסף שאפשר את נטיעת היער). המערה חסומה בסורגי ברזל (חבל), אך לפניה הקימה הקרן הקיימת לישראל רחבה מרוצפת אבן, שלידה ספסלים ושולחנות פיקניק. אם אתם לא לחוצים בזמן, זה מקום נחמד להפסקת קפה.



מערת הקדושים, או מערת "בני ברית". בפינה הימנית למעלה: האצבע שלי.


הרחבה שלפני המערה. מקום נחמד להפסקת קפה ושתייה לכלבים.


החלק הקשה של המסלול שאותו ערכנו, מתחיל ממש כאן, ממול למערה (מעבר לכביש), בצידו הצפוני של הנחל. זהו שביל טיפוס שעולה לעבר הר כרמילה, והוא מסומן בסימון שבילים כחול ובסימון של שביל ישראל.



תחילת המסלול, לכיוון הר כרמילה.



אורן מוביל את הטיפוס.


אורך השביל הוא כקילומטר, אבל אם אתם מעשנים, זה מרגיש כמו שבעים; זוהי עלייה של כ-150 מטרים בגובה, חלקה מתונה וחלקה תלולה מעט. הדרך לא קלה, אבל המאמץ בהחלט שווה את זה. אם תעצרו מדי פעם לנוח ולהתבונן בנוף, תוכלו להבחין באפיק נחל כסלון שממנו עליתם וליהנות מצילם של עצי האורן הנטועים על המדרון. בימי האביב, אומרים, הפריחה במסלול מרשימה במיוחד.


עדיין אופטימיים.



נוף מרהיב לאורך הטיפוס.



שופכים מנוע ביחד. סלפי עם מואה.



אוי, הייאוש.


לקראת סוף העלייה ישנן מדרגות עשויות גזעי עצים, שמובילות אל דרך עפר המסומנת בסימון שבילים שחור. זו דרך שמקיפה את הר כרמילה, ומחברת בין בית מאיר לבין הכביש שממנו הגעתם (שער הגיא – אשתאול). זמן טוב לנוח קצת ולתת לכלבים לשתות. בשלב זה אין מקום עצירה נוח ומוצל, אך אם תמשיכו עוד קצת על הדרך (כעשר דקות), לכיוון מערב (שמאלה), תגיעו למעין עיקול בשביל שאחריו תוכלו למצוא פינה מוצלת, שפניה מערבה והיא חשופה לרוח שנושבת מכיוון הים, ולנוף שנשקף מההר. זהו מקום מצוין להפסקת קפה וארוחה קלה.



סוף הטיפוס. לא יכולתי שלא לחשוב על צליבה כשראיתי את השלט הזה בעודי מטפס בשארית נשימתי במעלה המדרגות.



דרך העפר, לאחר הטיפוס.



הפסקת צהריים, עם הפנים מערבה.


לאחר כשני קילומטרים נוספים של הליכה לאורך דרך העפר, תפגשו בשביל (סימון שבילים ירוק), שעובר בנחל קטן החוצה את השביל. הנחל הוא נחל כרמילה, ואיתו אנחנו יורדים כעת, לכיוון נחל כסלון שממנו הגענו. השביל יורד בירידה מתונה והנוף שנשקף ממנו מרהיב.


אל הירידה לכיוון סוף המסלול (נוח בצד שמאל של התמונה).


מתחילים בירידה, על נחל כרמילה (סימון שבילים ירוק).



אורן ונוף.


בחלקים מסוימים בדרך כדאי להיזהר מהחלקה, ולעתים תתקלו בגזעי עצים שנפלו על השביל ויש לעבור מתחתם או מעליהם. סופה של דרך זו בדרך העפר שממנה הגענו, שבה נפנה ימינה, חזרה לכיוון מקום חניית הרכב. עם הגעתכם לדרך העפר, כדאי לקשור את הכלבים, היות ואתם כבר די קרובים אל הכביש.


 

תהנו.



2 תגובות
עצים מעשנים בשביל המעיינות
28/07/2014 18:49
כלב ערבות
מסלולים - מרכז

אזור: מרכז (הרי יהודה).

דרגת קושי: בינוני.

מתאים לילדים: כן, אם המסלול שאנחנו ערכנו קצת ארוך ועלול להיות קשה לילדים קטנים.

מתאים לכלבים בגודל: בינוניים וגדולים, אתלטיים.

מי שתייה במסלול: אין. הכלבים יכולים לשתות ממי המעיינות, אולם יש להצטייד במים גם בשבילם.

צל: המסלול מוצל בחלקים רבים.

מסלול מעגלי: לא.

משך ההליכה: אורך המסלול כשבעה קילומטרים. משך הטיול כארבע שעות (עם הפסקות).


מימין לשמאל: מואה, צ'אנדרה, נוח וערד.


את הטיול הזה ערכנו רגע לפני פרוץ המתקפה הישראלית על העיר עזה, בחודש יולי 2014. יומיים לפני הטיול התחוללה באזור שריפת ענק, שכאילו בישרה את הקטסטרופה האמיתית שעמדה להגיע ימים ספורים לאחר מכן – טילים על כל הארץ, פגיעות אנושות באזרחים עזתיים, חיילים ישראלים הרוגים ועימותים אלימים בין שמאל לימין, במימדים שלא נראו עד כה בארץ. המצב הכללי, יחד עם מצב הרוח הכללי, עיכבו מעט את כתיבת הפוסט ואת תיאור המסלול, שאותם אני נוהג על פי רוב לערוך מייד לאחר הטיולים כדי להימנע, עד כמה שאפשר, מטעויות, משכחה ומריחוק רגשי מאופיו של המסלול.


שביל המעיינות הוא מסלול יפהפה וגדוש בהיסטוריה. בימים כאלה, שבהם הארץ בוערת, ראוי להכיר, ללמוד ולהיזכר, בתרבויות המגוונות ובעמים הרבים ששכנו כאן; להבין שדבר אינו מובן מאליו, ושאף אחת מן האימפריות שעברו באזור וכבשו חלקים ממנו, לא נשארה כאן לנצח.


המסלול שערכנו אינו מעגלי, ואורכו כשבעה קילומטרים. ישנן אפשרויות נוספות למסלולים קצרים יותר באזור, שכוללים גם הם את המעיינות העיקריים שבמסלול, אולם כאן אתאר את המסלול שערכנו אנחנו. בשל אורכו, הוא מתאים לכלבים בינוניים עד גדולים, ואתלטיים. עם כלבים קטנים או מבוגרים, כדאי לבחור במסלול קצר יותר.


מסלול הטיול עובר דרך כמה וכמה בריכות מים חצובות, נקבות, בוסתנים, טראסות ומבנים ששימשו לחקלאות עתיקה. זהו מסלול מרתק, שבחלקו, אפילו בקיץ, נובעים מים מן המעיינות ומאפשרים רחצה של ממש בבריכות החצובות בקרקע.


המסלול מתחיל בסמוך ל"יד קנדי". זהו אתר הנצחה לנשיא ארצות הברית ג'ון קנדי, שנחנך בשנות השישים של המאה הקודמת, והוא מעוצב כגזע עץ גדום, שמייצג את חייו של הנשיא שנגדעו עם ההתנקשות.


יד קנדי. צילום: ניר אוהד, מתוך ויקיפדיה (המקור כאן).


כדי להגיע ליד קנדי (מוכר בווייז), יש לנסוע בכביש ת"א-ירושלים, לרדת במחלף הראל לכיוון דרום, ולהמשיך לכיוון ביה"ח הדסה עין-כרם. בצומת אורה, אחרי שעברנו את בית החולים, יש לפנות מערבה, לעבר הישובים אורה ועמינדב. יש אפשרות להתחיל את המסלול מאתר ההנצחה עצמו. אנחנו התחלנו מנקודה שנמצאת כמה מאות מטרים לפני האתר, בחניון קטן בצד הימני של הכביש (במקום ניצב שלט שמציג את יער עמינדב – ראו תמונה). כדאי לציין, כי ביער עמינדב ישנם מסלולים נוספים שניתן לערוך עם הכלבים, מלבד זה שערכנו אנחנו.



מקום תחילת המסלול.


סוף המסלול, המקום בו יש להחנות את הרכב השני, נמצא בחניון התחתון של הסטף, בסמוך למנזר יוחנן במדבר (בצידו השני של הכביש), על כביש מס' 386 (ראו מפה).


את המסלול, כאמור, התחלנו כמה מאות מטרים לפני תחילת המסלול המסודר של שביל המעיינות, שמסומן לכל אורכו בסימון שבילים ירוק, ומלווה בסימון שביל ישראל. במידה ואתם בוחרים להתחיל את המסלול מאתר ההנצחה, בקרו בחרבת סעדים – שרידי חווה חקלאית מהתקופה הביזנטית, וביניהם שרידיו של מסגד קדום.



מקום חניית הרכב השני, בסוף המסלול.



מפת האיזור, ומיקומי הרכבים בתחילת המסלול ובסופו.


מהמקום שבו החנינו את הרכב, התחלנו בירידה לכיוון צפון-מערב, וכבר מתחילת ההליכה, עם ההתרחקות מהכביש, ניתן לראות שאנחנו יורדים דרך טראסות חקלאיות קדומות. שימו לב: בסמוך למקום שבו החנינו את הרכב ישנו שביל שבתחילתו מוצב שלט המורה לכיוון תצפית ארתור רובינשטיין – אנחנו לא הולכים בכיוון הזה, אלא יורדים למטה, עם כיוון הירידה של הטראסות. בעוד כמה דקות, תוכלו לראות קווי מתח (כבלי חשמל) שעוברים מעליכם. הליכה לאורכם, תוך ירידה עם הטראסות, תוביל אתכם להתחברות עם המסלול הירוק של שביל הטיול, לאחר כרבע שעה של הליכה.


בירידה לכיוון המסלול, לצד קווי המתח.


לאחר ההתחברות עם המסלול הירוק, כיוון ההליכה משתנה לצפון-מזרח (ימינה), והוא ממשיך בצעידה אופקית למדי לאורך הרכס. משמאלכם, במבט לכיוון צפון, תוכלו לראות את בתי המושב אבן ספיר. כפי שציינתי בתחילת הפוסט, אנחנו ביקרנו במקום ימים ספורים לאחר שהשתוללה בו דליקת ענק, ויכולנו לראות כיצד הגיעה האש ממש עד לישוב. מפעם לפעם, נראו גזעי עצים שסלילי עשן עדיין מיתמרים מהם.



מואה, לאחר מימוש התשוקה הגדולה ביותר שלה - התפלשות באפר. צילום: אורן סוחוי.


האזור מלא בסימנים לחקלאות קדומה, ומדי פעם תוכלו לראות שרידי מבנים, סלעים מסותתים, שבר של בית בד או בריכה חצובה בסלע. הבריכה הראשונה שבה נתקלנו, שהייתה מלאה במים, נתגלתה לעינינו לאחר כעשר דקות הליכה לאורך המסלול הירוק. המים בבריכה היו מעופשים למדי, וניכר שהם עומדים מזה זמן. אבל כדאי לשים לב לנקבה החצובה בסלע שמובילה אליה. בהמשך המסלול, נפגוש בבריכות נקיות יותר ובנקבות שמי המעיינות עדיין זורמים בהן. הבריכות עצמן נחצבו, ככל הנראה, בתקופה הביזנטית.



בריכה חצובה בסלע.


מואה מהלכת ביער השרוף. צילום: אורן סוחוי.


כעשרים דקות של הליכה לאחר המפגש עם הבריכה הראשונה, תגיעו לבריכה נוספת, גדולה יותר, שאליה זורמים מים מאחד משני מעיינות, שנקראים "עינות עוזי". כשאר המעיינות שבמסלול, גם עינות עוזי הם מעיינות נקבה. אחד מהם נובע במשך כל השנה, ודרך הנקבה החצובה בסלע, מזרים מים טריים לבריכת האגירה שלצידו. הטבילה במים המרעננים מומלצת, גם לכם וגם לכלבים. הבריכה עמוקה עבור ילדים ויש לנהוג במשנה זהירות. זהו מקום נהדר להפסקת קפה או לארוחת צהריים.


הבריכה בעינות עוזי.


ליליה וערד מציצים מהנקבה בעינות עוזי.


שימו לב שבמרחק הליכה של דקות ספורות מעינות עוזי (בהמשך המסלול הירוק ושביל ישראל), ישנה פינת חמד נוספת ובה מוצבים שני שולחנות פיקניק, למי מכם שמעדיפים לאכול במקום מסודר. זהו מעיין קטן שהוקדש לזכרה של תמר נתן, שנספתה במהלך טיול בחו"ל, והוא נקרא "עין תמר". בימי החורף והאביב ניתן לשכשך רגליים במי הבריכה, אולם כשאנחנו ביקרנו במקום המים היו מעופשים למדי. שימו לב שבבריכה ניתן לראות עדיין חלקים מהטיח המקורי, ועל אחד מקירותיה חצובים חללים קטנים ועגולים. ישנה סברה שאומרת שהבריכה שימשה לגידול דגים, וחללים אלה נחצבו כתאי השרצה שהופרדו מהאזור הכללי של הבריכה.



הדרך הקצרה בין עינות עוזי לעין תמר, חושפת באופן מרהיב את הטראסות הקדומות שנבנו בכל האזור.


לאחר הביקור בעין תמר, אנחנו ממשיכים עם המסלול כרבע שעה עד עשרים דקות נוספות של הליכה, שבמהלכה ניתן להבחין במעיינות נוספים, ובנקבות ובריכות שנחצבו בסמוך להם. בקיץ רובם יבשים. לאחר כעשרים דקות, נגיע לשבירה של המסלול הירוק לכיוון עין חנדק (מלווה בשילוט).

השביל חוצה את הכביש, וממשיך במורד הנחל. מימין לשביל ניתן לראות את בי"ח הדסה עין כרם, שמתנשא מעל למסלול. בדרך תפגשו בעוד מבנים עתיקים שככל הנראה שירתו את החקלאות באזור.



ביה"ח הדסה עין-כרם, המתנשא מעל למסלול.



מבנים רבים ששימשו לחקלאות מפוזרים לאורך המסלול. אחד המרשימים שבהם.


השביל ממשיך בין טראסות חקלאיות ולאחר כחצי שעה של הליכה מגיע אל עין חנדק, שהוא מעיין נקבה גדול ומרשים. הוא נובע משתי נקבות, שהארוכה שבהן מגיעה לאורך של כ-60 מטר, והיא מלאה במים לאורך כל השנה, עד לגובה המותניים. המעיין עצמו חבוי בין העצים והירידה אליו היא במדרגות בנויות ומסותתות בסלע. במהלך הקיץ שורצת הבריכה בחרקים מעופפים, ביניהם גם צרעות. כדאי לשים לב לכך, אבל אין צורך להירתע מהעניין. גם אם לשהייה קצרה, הירידה אל המעיין שווה את זה.



המדרגות המסותתות בעין חנדק. צילום: אורן סוחוי.



מואה, נוח וערד. צילום: אורן סוחוי.


השהייה במעיין היא הזדמנות לספר את סיפורו של השודד אבו ג'ילדה (אחמד חמד מחמוד) שחי באזור בתחילת המאה העשרים. אבו ג'ילדה נהג להתפרנס משוד של שיירות ועוברי אורח בהרי יהודה, ובמאי 1933 ארבו הוא ואנשיו באזור המעיין, לשיירה של כפריים ערבים שחזרו מהשוק בלוד. הם שדדו את רכושם וכלאו אותם במערה. למקום הגיעו שני שוטרים רכובים על סוסים, וברשותם היה רק רובה אחד. אבו ג'ילדה וחבורתו פרקו אותם מנשקם, התעללו באחד מהם, שוטר ערבי בשם חוסיין אל אסלי, ולבסוף ירו בו למוות. אבו ג'ילדה נתפס רק כשנה לאחר מכן, בידי המשטרה הבריטית, וכמה חודשים לאחר תפיסתו הובל אל הגרדום ונתלה.



אבו ג'ילדה (משמאל) ושותפו לפשע, אל ערמיט. התמונה מויקיפדיה (המקור כאן).


מעין חנדק אנחנו ממשיכים צפונה במורד הנחל. לאורך הדרך נתקל בשרידי חקלאות נוספים, טראסות ותעלות השקיה, שהושקו במי החנדק. במרחק של כ-400 מטרים מצפון למעיין, נתקל בסכר עצום מימדים, הבנוי מאבני גזית גדולות. קיר הסכר הוא מבנה מרשים, שנראה כי נלקח ישירות מסצינה בסרט אבירים כלשהו (לי הוא הזכיר שרידים ארכיאולוגיים שראיתי בדרום אמריקה). לפחות בחלקו, נבנה הסכר ככל הנראה בתקופתו של הורדוס, ודמיונו לכותל המערבי, הקנה לו את הכינוי "הכותל הקטן". הסכר נבנה בבסיס המדרגות החקלאיות והוא נועד לעצור את סחף הקרקע ולאגור אותה מעליו, לשם עיבוד חקלאי.


עוד מבנה, יתכן ממגורה (לאחסון תבואה). מן המבנים הרבים שמפוזרים לאורך המסלול. צילום: אורן סוחוי.



הסכר, המכונה "הכותל הקטן".



הכותל הקטן. צילום: אורן סוחוי.


אנחנו ממשיכים עם הנחל בין האורנים, שחלקם קרסו בחורף האחרון תחת משקל השלג שנחת עליהם. לאחר כעשר דקות של הליכה נגיע למנהרה קצרה שעוברת מתחת לכביש 386.


מנהרה מתחת לכביש 386. צילום: אורן סוחוי.


לאחר חציית המנהרה, נמשיך עם כיוון הכביש שמאלה, ולאחר כרבע שעה של הליכה בשביל עפר, נגיע אל מיקום חניית הרכב השני, בסוף המסלול.


מפת המסלול.



תהנו.


0 תגובות
ירח על נחל פרצים
13/06/2014 23:53
כלב ערבות
מסלולים - דרום

אזור: דרום.

דרגת קושי: קל.

מתאים לילדים: כן.

מתאים לכלבים בגודל: בכל גודל.

מי שתייה במסלול: אין.

צל: טיול לילי.

מסלול מעגלי: בחלקו כן, אולם המסלול המעגלי קצר מאד. ניתן להמשיך במורד הנחל, ואז לשוב חזרה.

משך ההליכה: המסלול המעגלי, כחצי שעה. ההמשך תלוי בכם. הטיול שאנחנו ערכנו נמשך כשעתיים.


שימו לב: אין לערוך את הטיול בחורף, או בעת שישנה סכנת שטפונות.



יש טיולים שהקפריזיות יפה להם. טיול לילי במדבר יהודה הוא כזה מן טיול שאם אתה רוצה לערוך אותו כגיחה של כמה שעות מהעיר ולא כחלק מנופש בן כמה ימים במדבר, עדיף פשוט שתהיה ספונטני, אחרת ככל הנראה זה אף פעם לא יקרה. אין הרבה מסלולים בארץ, שליל ירח מלא עושה להם טוב, כמו המסלול של נחל פרצים, בדרום ים המלח. זהו טיול מכושף, שבמהלכו אתה נחשף לסודותיו הליליים של המדבר, ולשקט חודר העצמות שבו הם נלחשים לך באוזן.


שעתיים של נסיעה מתל אביב, ותמצאו את עצמכם בלב ליבו של מישור עמיעז, הקרוע במרכזו בידי מספר נחלים, ביניהם התוואי הדרמטי של נחל פרצים. הנחל הוא, כמובן, נחל אכזב, והוא מנקז את המישור וזורם לכיוון צפון מזרח לאורך חמישה וחצי קילומטרים, עד שהוא חובר לנחל חימר ולנחל זוהר ונשפך לים המלח, מצפון להר סדום. המסלול לאורכו של הנחל יפה גם ביום, אולם סוד קסמו האמיתי, בעיניי, מתגלה להולכים בו בעיקר בלילות שבהם הירח מלא. בלילות אלה, מאיר הירח את סלעי חוואר הלשון הלבנים כך שהתחושה המתקבלת, היא כאילו הלכת על הירח עצמו.



כאילו הלכת על הירח עצמו. חוואר הלשון בנחל פרצים.


הפעם האחרונה שבה טיילתי בנחל, הייתה לפני יותר מ-15 שנה. מדי פעם אני מפנטז על חזרה לשם, אבל כאמור, זה אף פעם לא יצא. השבוע, בהחלטה ספונטנית, ארזתי איתי את הכלבים ואת יקי, החבר שאיתו טיילתי באותו המקום אי-אז בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, ונסענו לשם. הירח שנשקף מחלון הסטודיו שלי בתל אביב לא השאיר מקום לספק שיהיה זה בזבוז לא להרים איזה מבצע לאורו. הנסיעה הלילית עברה חלק עם עצירה בעיר העתיקה לרכישת בייגלה חם ליקי הרעב, שחזר מיום עבודה הישר לפרץ הנוסטלגיה שכפיתי עליו. בתוך שעתיים וחצי מצאנו את עצמנו כבר נוסעים על דרך חתחתים מדברית, בדרכנו לחניון הלילה של מישור עמיעז.


ערד, בחניון הלילה של מישור עמיעז.


הנסיעה ממרכז הארץ לאזור הטיול פשוטה למדי. יורדים מכיוון ירושלים לאזור ים המלח על כביש 1, עד למפגש עם כביש 90, שיורד דרומה לאורך ים המלח. נוסעים עד לאזור מפעלי ים המלח שבדרום, ואז פונים מערבה (ימינה לבאים מצפון) לתוך השטח, עם השילוט למישור עמיעז ולנחל פרצים, בדרך עפר. זוהי דרך לא קלה, אבל היא מתאימה לכל רכב. צריך לנהוג בה לאט ובזהירות, כי היא מלאה בבורות. אנחנו נסענו ברכב פרטי, נמוך יחסית, ועברנו את הדרך בשלום.


מפת האיזור.


אורכה של הנסיעה על דרך העפר, לכיוון חניון הלילה של מישור עמיעז, הוא בערך ארבעה קילומטרים. הדרך ברורה למדי גם בלילה (ליל ירח מלא, כמובן), אבל יש לנסוע לאט ובזהירות כדי לא לסטות ממנה. סביר להניח שכשתגיעו לחניון תתקלו בכמה רכבים שכבר חונים שם, ואולי אף במטיילים שמעבירים בחניון את הלילה. זהו מסלול די פופולארי בלילות ירח, אם כי השטח הוא גדול והמטיילים מועטים יחסית, ולפיכך על פי רוב לא נשקפת סכנה לאינטימיות ולתחושת ה"לבד" הכה חזקה בטיול הזה.


מייד לאחר העצירה בחניון, אפשר לשחרר את הכלבים, ולתת להם להתרוצץ בשטח המישורי העצום שמקיף אתכם. הם ייהנו מזה מאד. הפסקת קפה לאחר הנסיעה הארוכה, בשטח החניון, תחת השמיים הפתוחים והמוארים, היא חוויה לא פחות מהנה מהטיול שאתם עומדים לערוך מייד.

 

מישור עמיעז משתרע בין הר סדום ממזרח, ומצוק ההעתקים ממערב. בעבר, היה המישור חלק מקרקעית ים המלח. רוב שטחו של המישור, כאמור, מנוקז על ידי נחל פרצים שיוצא ממצוק ההעתקים וזורם צפונה עד לים המלח. שמו של המישור, עמיעז, מגיע מן השם הערבי "סטאח אל עמעאז", שפירושו "מקום מנוחת הצאן". בעבר נהגו הבדואים להוביל את עדריהם למעיינות עין תמר ונאות הכיכר, ובדרך היו עוצרים כאן למנוחה.



מהלכים על מישור עמיעז, בדרך לתחילת המסלול.


מחניון הלילה שבו החניתם את הרכב, מובילה דרך עפר נוספת לכיוון תחילת המסלול של נחל פרצים. אפשר לנסוע בה עם הרכב, היות וגם בתחילת המסלול ניתן להחנותו. היות והדרך נמשכת לאורך כקילומטר בלבד, אני ממליץ לעשות אותה ברגל, וליהנות מעט מחוויית ההליכה במישור העצום, המואר אך ורק באורו של הירח. לכלבים זוהי מתנה. הדרך היא ברורה ומסומנת באבנים לאורכה, כך שאין ממש לאן לתעות.


השילוט המפנה מחניון הלילה, אל הדרך לכיוון המסלול בנחל פרצים.


לכשתגיעו לחניון נחל פרצים, תראו שלט שמסמן את הירידה אל הנחל, לעבר המסלול. מדובר במסלול קצר מאד העובר בתוואי הנחל, ומסתיים בטיפוס קצר שיוביל אתכם חזרה אל המישור. אנחנו בחרנו להאריך אותו מעט, ולהמשיך לכיוון מוצאו של הנחל, ואז לשוב על עקבותינו אל הנקודה שבה מסתיים המסלול הקצר.



תחילת מסלול ההליכה בתוך הנחל.


נחל פרצים וערוציו מתחתרים לכל אורכם בתוך סלעי חוואר הלשון, ויוצרים בכך תוואי נקיקי יפהפה שלעתים מגיע לעומק של כ-50 מטרים, ולרוחב של לא יותר ממטרים אחדים. כבר בתחילת המסלול תמצאו את עצמכם מהלכים בין קירות החוואר הזוהרים בחשכת הלילה.



נקיקי חוואר הלשון, המוארים לאור הירח המלא.



ערד ומואה משתוללים על קירות הנחל.



ירח מלא מעל לנחל פרצים.


חוואר הלשון הוא סלע משקע, שנוצר בסביבה ימית. הוא שריד של ימת הלשון, ומכאן נגזר שמו. זהו סלע רך ומתפורר למגע (לא מן הנמנע שתחזרו לבנים ומאובקים מהטיול), שצבעו הכללי הוא לבנבן-אפור. חוואר הלשון הוא סלע שונה מהחוואר המוכר מאזור הר הנגב, שהרכבו בנוי מקירטון ומחרסית. חוואר הלשון בנוי מרבדים דקים בני מילימטרים ספורים, המייצגים משקעים עונתיים או שנתיים. רבדים אלה נקראים "ורוות", וניתן באמצעותם לעקוב אחר רמות המשקעים שירדו לאורך אלפי השנים באזור, וגרמו לסחף בוצי (בחורף) או לסחף יבש וגירי (בקיץ).


חוואר הלשון מורכב מרבדים דקים, המכונים "ורוות".


בשל פריכותו, מתחתרים המים בקלות בסלע ויוצרים בכך את הבתרונות של דרום ים המלח, שאחד מהם הוא נחל פרצים. הסלע הוא כה רך, כך שהמתאר שלו משתנה ממש עם כל שיטפון, והנחל מתרחב בטווחי זמן קצרים מאד יחסית. צבעו הבהיר של הסלע, הוא זה שגורם לו לזרוח לאורו של הירח, ולהאיר את המסלול באור המכושף שאתם עדים לו עכשיו.


כרבע שעה לאחר הירידה אל המסלול, תתקלו בשלט המסמן את סיום המסלול הקצר, ומורה על נתיב הטיפוס והחזרה אל האזור המישורי שמעל לנחל. הטיפוס הוא תלול, אבל קל יחסית וקצר מאד. אנחנו, כאמור, בחרנו להאריך את המסלול ולהמשיך הלאה. כמה דקות נוספות של הליכה, יובילו אתכם אל פתחה של מערת הקמח.



סימון השבילים בסוף המסלול המעגלי הקצר. הירוק עולה למעלה, חזרה אל המישור, והאדום ממשיך.



השלט המורה על סיום המסלול המעגלי, ומקום הטיפוס חזרה אל מישור עמיעז.


מערת הקמח, קרויה על שם האבקה הלבנה הנוצרת משחיקת חוואר הלשון. בשלב זה, אם עצרתם לרגע וישבתם על אחד ממדפי הסלע שבמסלול, אתם כבר יודעים את העובדה הזו. המערה סגורה בשנים האחרונות בפני מטיילים, בשל התמוטטויות שהתרחשו בה, ומחשש להתמוטטויות נוספות. למערה שני פתחים. הכניסה אליה היא מערוץ הנחל (שלט המזהיר מפני כניסה למערה מוצב בפתח), והיציאה ממנה היא אל מישור עמיעז. היציאה היא קשה ומסוכנת, ולכן, גם אם אתם בוחרים שלא להקשיב לאזהרה ולהיכנס אל המערה על אחריותכם, אל תתפתו לטפס מן המערה החוצה, היות ומדובר בסכנת חיים ממשית.



הכניסה החסומה אל מערת הקמח.



הצצה אל מערת הקמח.


בתוך מערת הקמח.


אם תעברו על פני המערה ותמשיכו במסלול, תראו כי תוואי הנחל מתרחב ונפתח. המסלול, המסומן בסימון שבילים אדום, ממשיך צפונה עד לעמק נחל זוהר, ונמשך כשמונה קילומטרים. אנחנו, כאמור, המשכנו ללכת בו ובשלב מסוים שבנו על עקבותינו, חזרה אל מישור עמיעז.

 

תהנו.


0 תגובות
חולות לבנים - משפך נחל שורק לחוף פלמחים
02/06/2014 18:30
כלב ערבות
מסלולים - מרכז

אזור: מרכז.

דרגת קושי: בינוני: קל בחציו הראשון. בחציו השני ההליכה היא על חול ים ולכן מעט קשה.

מתאים לילדים: לא לילדים קטנים מדי, אלא אם אתם נושאים אותם על כתפיכם.

מתאים לכלבים בגודל: בכל גודל, אם כי יש להקפיד על שתייה מספקת והפסקות באזורים מוצלים.

מי שתייה במסלול: אין.

צל: תחילת המסלול בצל. בחלק החולי יותר ישנו צל רק מתחת לעצים מסוימים הצומחים על הדיונות.

מסלול מעגלי: כן.

משך ההליכה: בין שעתיים לשלוש, כולל עצירה לקפה. הטיול יתארך בהתאם לזמן שתבחרו לשהות בחוף הים.




נחל שורק (ואדי א-סראר) הוא אחד הנחלים הארוכים ביותר בישראל. לאורך כ-70 קילומטרים הוא זורם מהרי ירושלים, דרך אזור בית שמש והשפלה, עד להגיעו לים התיכון, אליו הוא נשפך באזור חוף פלמחים. תוואי הנחל באזור הרי ירושלים יפה ומפותל, ומי שאי פעם הייתה לו סבלנות לנסוע ברכבת לירושלים, יוכל להעיד שמסלול הנסיעה, העובר בחלקו בתוואי הנחל, מרתק ביופיו.


לאורך שנים נחשב נחל שורק למחדל אקולוגי אחד גדול. זרמו בו מי ביוב ושפכים מיישובים שונים שממוקמים לאורכו, והוא היה למעשה ביוב זורם בנתיב של מה שהיה פעם נחל. העסק יצר אזורים לא מעטים של צחנה לאורך המסלול, והיווה בעיקר מפגע בריאותי עבור כל מגוון החיים שסביבו. בשנים האחרונות, בעקבות לחצים של ארגונים למען איכות הסביבה, נעשו בנחל עבודות ניקיון וטיהור, וכיום הוא מזרים בעיקר מי נגר (מי גשמים ומעיינות) מהרי ירושלים ומי שפכים מטוהרים.


הטיול שערכנו הפעם, כולל הליכה לאורכו של החלק האחרון של נחל שורק, עד לאזור שבו הוא נשפך לים התיכון, בחוף שצמוד לקיבוץ פלמחים. למרות ההקדמה המסריחה משהו, זהו מסלול יפהפה. קצר אמנם, זהו אינו מסלול פשוט להליכה (בעיקר בחציו השני, כשמתחילים להתקרב אל החוף וההליכה כרוכה בצעידה בחול), ואם אתם מלווים בילדים קטנים, סביר להניח שהם יזדקקו לעזרה.




זה מסלול שכדאי לתכנן היטב את שעות ההליכה בו, כאשר הולכים לטייל עם כלבים. חלקו הגדול עובר בחולות ים, שההליכה בהם לא פשוטה והם נוטים להתחמם מאד בשמש. עבור הכלבים, טיול בשעות הצהריים ביום חם יכול להיות בלתי נסבל עד מזיק ממש. יחד עם זאת, היות ומדובר במסלול קצר, אין בעיה לכוון את הזמנים כך שתערכו את הטיול בבוקר שלפני ההתחממות, או אחר הצהריים, לאחר שהקרקע כבר התקררה מעט. בכל אופן, זה מסלול ששווה לעשותו והוא קל יחסית, מה גם שהוא קרוב מאד עבור כל מי שמתגורר במרכז הארץ. מסלול הטיול הקצר מסתיים בחלקו הצפוני של חוף פלמחים, חוף יפהפה שחולותיו לבנים ומעטים בו המבקרים – הזדמנות מצוינת לשכשוך במים, עבורכם ועבור הכלבים המטיילים אתכם.


המסלול יוצא מחורשת הצנחנים (28 ק"מ מתל אביב, מוכר ע"י אפליקציית ווייז). חורשת הצנחנים, המכונה כך מפני שבדיונות שמדרום לה נוחתים חיילי צה"ל בצניחותיהם הראשונות, ניטעה בשנות ה-50 על ידי הקרן הקיימת לישראל. זוהי חורשת איקליפטוסים מוצלת ונעימה, שמפוזרים בה שולחנות פיקניק, ישנים אך מספקים. בכניסה לחורשה עומד קיוסק ממונע (גזלן) ונחמד לסיים בה את הטיול במנוחה קצרה. אנחנו ביקרנו במקום ביום שישי והוא היה כמעט ריק, למעט כמה אופנועני שטח שעברו בו ועשו קצת רעש (אם הכלב נוהג לרדוף אחרי אופנועים, הקפידו לשים לב, מכיוון שנראה כי זה אזור פופולארי לאופנוענים ורכבי שטח שיוצאים ממנו כדי לחרב את הדיונות).


מפת האיזור


ההגעה אל החורשה היא דרך כביש 4. יוצאים במחלף גן רווה, ונוסעים לכיוון מערב מצומת עין הקורא, על כביש 4311. קצת לפני הקיבוץ, ישנו שלט שמפנה שמאלה אל חורשת הצנחנים. ממש לאחר הפנייה והכניסה אל החורשה, פנו שמאלה בשנית והמשיכו עד סוף דרך העפר, שממנה מתחיל הטיול.



איזור החניה בחורשת הצנחנים.


המסלול מסומן בסימון שבילים שחור, והוא מאד מאד ברור. לאורך כל המסלול ישנם עמודי אבן שעליהם תלויים שלטים שמסבירים על כל נקודה בדרך, וגם נותנים מידע כללי לגבי עניינים שונים בשמורה, כמו מקורות מי הנחל, צמחיית האזור, בעלי החיים שחיים בו וכדומה. אין שום אפשרות ללכת לאיבוד, ובכל מקרה, אנחנו צועדים מכאן לאורך תוואי הנחל עד לאזור השפך שלו, בחוף פלמחים.


המסלול עצמו מתחיל בהליכה מתחת לגשר שעליו עברנו כשהגענו לכאן. במידה והגעתם ביום שבו אין מטיילים רבים, זה המקום שבו ניתן לשחרר את הכלבים באופן בטוח. הקפידו לא להרשות להם להיכנס למי הנחל. על אף שהם נקיים הרבה יותר מבעבר, עדיין אסורה בהם הרחצה, ועדיף שיחכו הכלבים בסבלנות עד הגיעכם אל החוף.



השביל, המותאם גם לנכים, עובר מתחת לכביש שממנו הגענו.


חלקו הראשון של המסלול עובר בשביל שמותאם למעבר נכים, והוא צמוד לתוואי הזרימה של הנחל. ממש כמה דקות לאחר שהתחלתם בהליכה, תוכלו להבחין בסכר הסלעים. אם אינכם ממהרים ממש, תוכלו לעצור שם לכמה דקות ולטייל על הסכר בזהירות, במידה והוא אינו מוצף.


נחל שורק. מים מטוהרים, אם כי לא מותרים לרחצה.



מואה, מחכה לערד שבוחן את סכר הסלעים.


בערך חצי קילומטר משם, בהמשך המסלול, הוקם בשנת 2002 אי מלאכותי שמכונה "אי הצבים". הוא נועד לשמש כמקום מנוחה לצבי הביצה שחיים בנחל ומשגשגים בו, למרות הזיהום, כאוכלוסיה יציבה למדי. אמנם יצא לנו לראות צב אחד במהלך הטיול, אך הוא לא היה בקרבת אי הצבים, שבמכוון או שלא במכוון, מזכיר בעצמו צורה של צב. בכל מקרה, במיוחד אם אתם מטיילים עם ילדים, כדאי לחפש את הצבים, שנחים על הסלעים לאורך הנחל, כי זו יכולה להיות הרפתקה מעניינת. הקפידו לשמור על שקט ולנוע בזהירות, כי ברגע שהצבים חשים בסכנה הם קופצים למים. בשנים האחרונות עוסקים ברשות הטבע והגנים בהשבת הצב הרך לנחל. זהו צב ענק, שמגיע לאורך של 1.20 מטרים, שהיה בעבר נפוץ בכל נחלי החוף וכמעט שנכחד מהם לחלוטין.



אי הצבים. בעצמו מזכיר קצת צורתו של צב.


המסלול באיזור זה הופך חולי, וממשיך לעבר תצפית הקורמורנים. אם הגעתם בחורף, לקראת שקיעה, תוכלו לראות את מאות העופות שמתכנסים על עצי האיקליפטוס שבגדה הצפונית של הנחל, ומתכוננים ללינה. הקורמורן הוא עוף נודד ובקיץ אינו נמצא באזורנו, ולכן כשאנחנו טיילנו נעדר מראה הקורמורנים מהתצפית הקרויה על שמם.


כאמור, בשלב זה של הטיול ההליכה היא כבר על חולות-ים, בדיונות המפורסמות של איזור חוף פלמחים. אם בכל זאת נקלעתם לאיזור בשעות החמות של הצהריים, הקפידו שלכלבים יהיה איפה להסתתר מפעם לפעם בצל ולקרר את רגליהם. כאמור, עדיף שלא לטייל עם כלבים באיזור זה בשעות הצהריים, או, לחילופין, לדאוג להם לכיסויי רגליים.


מואה, במעלה הדיונה הלבנה, לפני ההגעה אל תצפית החוף.


לאחר הירידה מתצפית הקורמורנים, נמשיך לעבר רכס הכורכר בשביל העולה לתצפית הים, סמוך למערה החצובה ברכס, שמייד תראו לשמאלכם. מחשש להתמוטטות, מזהירים שלא להיכנס אל המערה, אבל היא מהווה נקודת תצפית נחמדה על החוף ועל כל אזור השפך, וגם מקום נחמד לעצירה לקפה.



מערת הכורכר.



קטע מרכס הכורכר, שבו ניתן לראות את שכבות המשקע.


חולות הים הלבנים שאתם הולכים עליהם כרגע, הם תוצרי בלייה של סלעים אפריקאיים, מאזור אתיופיה. גרגירי הסלעים "נוסעים" על הנילוס ומגיעים עם זרמי הים עד לאזור שלנו, בעיקר לחלק הדרומי של הארץ. בשנים האחרונות ישנם הרבה מחסומים בדרך, והחולות ממעטים להגיע, כך שהחופים החוליים נמצאים ממש בסכנת הכחדה. בעלי חיים רבים חיים באזור השמורה, ומלבד הצבים תוכלו להיתקל בזוחלים ממינים שונים (באזור זה חיה הלטאה הגדולה בארץ, הכח האפור), בצבאים, גרבילים, ירבועים ועוד. בלילה, פעילה באזור אוכלוסיית חזירי בר משגשגת. אם אתם הולכים עם כלביכם משוחררים, הקפידו שילכו לידכם ולא יזיקו לחי ולצומח שבשטחי האיזור.



הכח האפור. נדיר מאד, וחי באיזור השמורה. המקור לתמונה כאן.


החוף באזור השפך, הוא, כאמור, ריק למדי ממתרחצים (אני לא יודע איך המצב בשבת, אבל באופן כללי ממליץ לטייל עם הכלבים במהלך השבוע או בימי שישי), וניתן לתת לכלבים להתרוצץ בו חופשי. שימו לב לבתי קיבוץ פלמחים ולמיקום מעורר הקינאה שלהם.



ערד משוטט על החוף.




החזרה אל הרכב היא כמעט בדרך שהגענו ממנה. חיזרו על עקבותיכם עד לתצפית הקורמורנים ומשם תראו שילוט שיוביל אתכם בדרך מעט קצרה יותר, חזרה אל תחילת המסלול וממנו אל חורשת הצנחנים.

 

תהנו.


0 תגובות
סנפיר ללא דג וכרבולת בלי תרנגולת
12/05/2014 17:04
כלב ערבות
מסלולים - דרום

אזור: המכתש הגדול.

דרגת קושי: למיטיבי לכת.

מתאים לילדים: המסלול שאנו ערכנו אינו מתאים לילדים קטנים, אם כי האזור משופע במסלולים קלים יחסית.

מתאים לכלבים בגודל: גדולים ובינוניים, אתלטיים בלבד.

מי שתייה במסלול: אין. יש לדאוג לכמות גדולה של מים בשל תנאי האקלים של האזור.

צל: רק באזורי מנוחה.

מסלול מעגלי: כן.

משך ההליכה: כארבע שעות (כולל הפסקה), כ-7.5 ק"מ.




המכתש הגדול הוא השני בגודלו, מתוך חמישה מכתשים הפעורים באדמת הנגב (המכתשים האחרים הם מכתש רמון, שהוא הגדול מכולם, המכתש הקטן, ומכתשי התאומים בהר עריף). כארבעת אחיו, גם המכתש הגדול הנו מכתש סחיפה, שנוצר כתוצאה משחיקת מים מתמשכת. זוהי תופעה גיאולוגית נדירה שנוכחת אך ורק במדבר הנגב ובסיני. היא נוצרת משילוב של תנאים שמאפשרים את סחיפתן המתמדת של שכבות הגיר הרכות, שנמצאות מתחת לשכבת הדולומיט הקשה שמצפה את הרכס. מים שחדרו את השכבה הקשה סחפו לאורך מיליוני שנים את הקרקעות שמתחתיה, תוך שהם הולכים ומגדילים את ה"חור" שנוצר בראש הקימור הגיאולוגי. נחל אחד מנקז את כל המשקעים שיורדים על המכתש, וממשיך למעשה את תהליך הסחיפה כל העת.


הנחל המנקז את המים במכתש הגדול נקרא נחל חתירה, והוא התהווה באזור הנמוך ביותר של המכתש, כתוצאה של הצטברות כל מי הגשמים שירדו באזור לאורך השנים. המכתש הוא תצורה חיה שמתפתחת כל העת, ובמונחים של תקופות גיאולוגיות, ניתן לומר שהוא למעשה גדל כל הזמן. גודלו הנוכחי של המכתש הגדול הוא 14 קילומטרים לאורך, 6 קילומטרים לרוחב, ו-410 מטרים בעומקו.


צילום לוויין של אזור המכתש הגדול. שימו לב לצורת המכתש, הנמשכת מדרום-מערב לצפון-מזרח. ניתן להבחין בבירור בשוליו.


את הטיול שלנו הפעם, ערכנו בשוליו של המכתש, בקטע הדרום-מזרחי. המסלול עובר על פני הר כרבולת, שהנו רכס צר וארוך המשתרע מהחלק הצפוני של המכתש, בסמוך לכביש 225 החוצה אותו, ועד לחלקו הדרומי. זהו מסלול למיטיבי לכת, מפני שהוא כולל טיפוס לעבר פסגת הכרבולת, שיכול להיות מעט קשה למי שאינו מורגל בעליות תלולות, או למי שמעשן כמוני. אני מצאתי את עצמי נעצר כמה פעמים באמצע העלייה כדי להחזיר את האוויר לריאותיי הקורסות, ואת הקצב הנורמאלי לדופק הלב שלי. על אף המאמץ, זהו טיפוס שווה מפני שהנוף הנשקף מן הפסגה מרהיב ביופיו.


ישנן שתי אפשרויות להגעה אל תחילת המסלול (ראו צילום הלוויין): הראשונה היא דרך העיר ירוחם וכביש 225 שחוצה את המכתש לרוחבו. זהו כביש שמאפשר הזדמנות להצצה מקרוב אל הנוף של פנים המכתש, אולם הוא כרוך בנסיעה מפותלת עם הירידה מן הרכס הצפוני לכיוון תחתית המכתש. האפשרות השנייה היא פשוט לעבור דרך דימונה, לכיוון דרום מזרח על כביש 25, ואז לפנות ימינה, לכיוון דרום, על כביש 206. משתמשי "ווייז" יכולים להזין את האפליקציה בכתובת "עין ירקעם", כי לשם אנחנו רוצים להגיע.


עין ירקעם הוא מעיין שבשבילו שווה להקדיש יום לטיול מיוחד. בסופי השבוע הוא מלא במטיילים, ולמי שמטיילים עם כלבים עדיף לנסות להגיע באמצע השבוע, כך שניתן לשחרר אותם ולאפשר להם לשכשך במים יחד אתכם באופן חופשי. המסלול שלנו מתחיל מהחניון של עין ירקעם, והוא ריק לחלוטין ממטיילים גם בסופי השבוע. לאורך שבעה וחצי קילומטרים של מסלול, לא פגשנו אף לא במטייל אחד. היתרון של החנייה בסמוך לעין ירקעם, הוא שבחניון ישנה תנועה כל הזמן (כאמור, בסופי שבוע), ולכן לא נשקפת לרכב סכנת פריצה (תופעה מוכרת באזורים מבודדים בנגב).


החניון בסמוך לעין ירקעם. לא להבהל מכמות המכוניות - אנחנו לא הולכים לאן שכולם הלכו.


לאחר שמצאתם את החניון, עליכם לחזור חזרה אל הכביש ולחצות אותו. אל תשחררו את הכלבים בטרם חציתם את הכביש ועברתם מרחק בטחון ממנו, מפני שרכבים נוסעים שם די מהר. בסמוך לכביש תוכלו לראות שלט שמורה על "הסנפיר הגדול" – זהו הכיוון שאליו עליכם לצעוד.


השלט המורה על תחילת המסלול.


מפה מתחילים שני מסלולים חופפים – המסלול הראשון הוא המסומן בסימון שבילים שחור, שעובר דרך ה"סנפיר" (הכרבולת) ויורד ממנו אל אזור החולות הצבעוניים בבטן המכתש. המסלול השני, נפרד בשלב מסוים מהמסלול השחור, והוא מהווה חלק משביל ישראל. זהו המסלול שאנחנו נצעד בו. הוא עולה על הכרבולת, וממשיך דרומה לאורך הרכס, עד חזרתו אל מחוץ למכתש.


כבר כשתתחילו את ההליכה לאחר שחציתם את הכביש, תוכלו להבחין במסילת הרכבת שנמצאת מולכם, מעט מעל לפני השטח שעליו אתם הולכים.


סימון שביל ישראל בתחילת המסלול.


צועדים אל עבר הר כרבולת, בתחילת המסלול. שימו לב לתוואי מסילת הברזל, שנראה כקו ישר שחוצה את הנוף למרגלות הרכס.


המסלול ייקח אתכם אל פתחה של מנהרה מרשימה ומבוטנת שעוברת מתחת למסילת הברזל. כמעט מייד לאחר שתצאו מהמנהרה, יתחיל הטיפוס לעבר פסגת הכרבולת. כאמור, זהו טיפוס קשה וצריך לעשות אותו בזהירות. שימו לב לכלבים, ודאגו לעצירות למנוחה ולשתיית מים. רצוי כמובן להתחיל בטיול בשעות הבוקר המוקדמות, אולם אנחנו ערכנו אותו באזור הצהריים, ביום לא חם במיוחד. היות והקרקע בהירה יחסית, היא אינה אוגרת חום ואם השמש לא חורכת את השמיים, הקרקע לא חמה מדי עבור הכלבים. היו קשובים לתחזיות מזג האוויר – אם צפוי יום חם, אין לערוך את הטיול בשעות הצהריים (ואין לערוך אותו בכלל אם צפויים שטפונות!).


המנהרה שעוברת מתחת למסילת הרכבת.



מבט אחרון אל המנהרה שעברנו, רגע לפני תחילת הטיפוס אל ההר.



מטפסים על ההר. שימו לב לשכבות הסלע האנכיות.


התצפית מפסגת הכרבולת מרהיבה. זהו יופי של מקום להפסקת קפה, על אף שאין עליו ולו טיפת צל אחת. היות ואתם נמצאים כעת ממש על קצה הרכס הדרומי של המכתש, תוכלו להביט סביבכם ולראות את הנוף שמשתרע מסביב לאזור על פני 360 מעלות. מבט מערבה יגלה את המכתש עצמו, במלוא הדרו, כך שניתן לנסות להבין את התצורות הגיאולוגיות שמאפיינות אותו, ואת הדרך שבה הוא נוצר. שימו לב לנטיית השכבות של ההר שעליו טיפסתם כרגע, שמהווה את שוליו הדרומיים של המכתש. השכבות כמעט אנכיות לגמרי, עדות לתהליכי הקימור וההתרוממות של הרכס, לפני שהמים החלו לחתור דרכו וליצור את תצורת המכתש. בכיוון השני, צפונה אל מחוץ למכתש, תוכלו לראות את הנוף עד לכור הגרעיני הסמוך לדימונה.


מנוחה על פסגת ההר.



מבט אל השכבות האנכיות של הצלע הדרומית של המכתש.



מבט אל מחוץ למכתש. ברקע: "מפעל הטקסטיל" של דימונה.


לאחר התצפית והמנוחה, אנחנו מתחילים לרדת לכיוון פנים המכתש, ובשלב מסוים במהלך הירידה, ממשיכים עם סימון שביל ישראל, בהליכה לאורך הרכס. שימו לב שלאחר הירידה ישנו פיצול שבילים, והקפידו על המשך עם שביל ישראל, שביל ההליכה העליון מבין השניים שאתם רואים מולכם.


מתחילים בירידה מן הפסגה, אל מול נוף המכתש. שימו לב לצלע הצפונית שלו, בחלקה העליון של התמונה.



נקודת פיצול השבילים. אנחנו ממשיכים עם סימון שביל ישראל (לבן-כחול-כתום).



ניקח את המסלול העליון (השמאלי), ונמשיך לאורך הרכס.



ערד, בתצפית נוספת על המכתש, באזור משופע במאובנים.


השביל עובר באזורים עשירים בתגליות גיאולוגיות ובכמות עוצרת נשימה של מאובנים ימיים, עדות מובהקת לכך שהאזור כולו היה מכוסה בעבר הרחוק במי האוקיינוס הגדול, טתיס. הרשו לעצמכם להתעכב קצת ולחפש על הקרקע את המאובנים, בזמן שאתם נותנים לכלבים שוב לשתות (ולא שוכחים לשתות בעצמכם, ההתייבשות באזור הזה מהירה ובלתי מורגשת). האזור מוגדר כשמורת טבע, ומאובנים במצבורים כאלה הם תופעה די נדירה, לכן הקפידו להשאירם במקום, ולא לקחת אתכם מזכרות מהטיול.


מכאן, תוואי השביל מאד ברור והוא מסומן כל העת. חלק ממנו עובר בתוך נחל, ולכן חשוב להקפיד שלא לבקר במסלול בימים שבהם צפויים שטפונות. אנחנו ערכנו את הטיול כמה ימים לאחר שהאזור הוצף ולכן נתקלנו בגבי מים רבים, שהכלבים נהנו מאד להשתכשך בהם (הגבים קטנים והמים מלאי ירוקת. לא מזוהמים אמנם, אבל לא הכי מתאימים לטבילת בני אדם). לאורך הנחל תוכלו להבחין בתצורות סלע מרהיבות שנוצרו כתוצאה משחיקה ומסחף, ומומלץ למצוא נקודה מוצלת כלשהי כדי לערוך בה את הפסקת הצהריים.


הפסקת צהריים מתחת לסלע.



ערד, באחת מן ההשתכשכויות במי הגבים שבמסלול.



תצורות סלע מרהיבות.


המסלול מסתיים עם הגעתכם שוב למסילת הברזל, שהפעם אתם עוברים מעליה (ישנה עוד מנהרה שעוברת מתחת, אבל היא לא נגישה, אלא להרפתקנים – מובילה אליה ירידה מבוטנת ותלולה, שמישהו קשר חבל כדי שניתן יהיה לרדת פנימה. בקלות ניתן לשבור שם איזה איבר, וזה בוודאי אינו מתאים לכלבים, מה גם שאני לא יודע איך נראה הקצה השני של המנהרה). אם אתם מטיילים באמצע השבוע, שימו לב כשאתם חוצים את המסילה והקפידו לעשות זאת בזהירות. דריסה על ידי רכבת לא אמורה להיות חלק מהטיול, והיא עלולה לפגום בהנאה ממנו. זוהי אמנם מסילה שבה עוברות רק רכבות משא שמובילות חומרי מחצבה, אבל עדיין, הן עוברות מדי פעם.


פתח המנהרה בסוף המסלול. אנחנו לא עוברים בה, אלא ממשיכים מעט למעלה וחוצים את פסי הרכבת בזהירות.



מסילת הברזל, באזור סוף המסלול.


לאחר שעברתם את מסילת הברזל, תוכלו כבר להבחין בכביש שממנו הגעתם. יש לחצות את השטח שמפריד בין המסילה לכביש, ולחזור לכיוון החניון, שנמצא במעלה הכביש לכיוון צפון. הקפידו לקשור את הכלבים לפני שתתקרבו אל הכביש, עד שתגיעו חזרה אל הרכב.



חוזרים לכיוון עין ירקעם.


 

אפשרות ללינה:


אנחנו הגענו אל האזור יום לפני שערכנו את הטיול, וישנו בחווה שנקראת "ספינת המדבר", וממוקמת בסמוך לצומת משאבים (כביש 40), מול "פארק גולדה". זוהי חווה יפהפייה שנמצאת בבעלותו של פרחאן שליבי, והיא ידידותית למדי לכלבים. יתכן שתצטרכו להתעקש על כך שהכלבים יהיו משוחררים (מאיתנו ביקשו לקשור אותם, אבל זה נפתר די מהר, והכלבים הסתובבו חופשי בשטח החווה), אבל הקפידו על כך שהם לא ייכנסו אל אוהלי הלינה, ודאגו לאסוף את הצרכים אחריהם.


בחווה מספר אוהלי לינה בדואים, שירותים מסודרים ונקיים, פינות ישיבה חמודות ואזור מיועד להבערת אש (כשאנחנו היינו במקום, היו שם עצים למדורה, וניתן לנו להשתמש בהם באופן חופשי). בסמוך לאזור המדורה ישנה מכלאת גמלים (החווה מוציאה טיולי גמלים), וחשוב להקפיד שהכלבים לא ייכנסו אליה, למען ביטחונם. המחיר לשהייה במקום, נכון למאי 2014, הוא כ-75 שקלים לאדם.


שטח החווה. בצד שמאל של התמונה, אחד מאוהלי הלינה.



שטח החווה. פינות ישיבה נעימות ומוצלות.


תהנו.

0 תגובות
גינת הכלבים בגן הקופים
21/04/2014 17:14
כלב ערבות
גינות כלבים

מימדים: גדולה מאד.
מצע: אדמה וחול.
עצים: יש.
צל: יש.
מתקנים:אין.
ספסלים: אין. יש גדמי עצים שניתן לשבת עליהם, מעקה ברזל, וכסא שמישהו מהתושבים הביא אל הגינה.
מתקן שתייה לכלבים: יש, אבל הוצב מחוץ לשער הגינה, וזורם ממנו זרזיף דק של מים. כדאי להצטייד במים ובכלי לשתייה.
מתקן שתייה להומו-ספיינס: אין.
מתקני איסוף צואה ותחלופת שקיות: יש מתקן. לא ברור אם מחדשים בו את מלאי השקיות. היה ריק כשאנחנו היינו.
שערים כפולים: אין. יש שער אחד לכל השטח, והוא אינו כפול.
צפיפות כלבים: כנראה נמוכה. בכל מקרה, השטח עצום ולא חסר בו מקום.
תאורה: יש.



גן שאול, הוא גן ציבורי הממוקם ברמת גן, על פסגתה של גבעת כורכר באזור של רחובות ארלוזרוב וביאליק (מאחורי בית הספר "שנקר").


לגן עצמו היסטוריה מעניינת. הגבעה שעליה הוקם נקראה בעבר (שנות העשרים של המאה הקודמת), "הר הגנבים" ("ג'בל אל-חרמיה"). מערותיה שימשו כמקומות מסתור לשודדים שנהגו לפשוט על שיירות ועל עוברי אורח באזור.


במלחמת העולם הראשונה, במהלך כיבוש הארץ מידי העות'מאנים, התנהלו באזור הגבעה קרבות בין הצבא הבריטי לצבא העות'מאני, שהתחפר צפונית לנחל הירקון.


בשנות השלושים נרכשה הקרקע על ידי חברת "עיר גנים", שהחלה בעבודות הכשרה של הגבעה, על מנת להקים עליה גן ציבורי חדש. בשנת 1938, נחנך הגן בטקס רשמי בנוכחותו של מושל המחוז הבריטי, ונקרא "גן הנשיאים", על שם נשיאי ההסתדרות הציונית. לאחר שנפטר המשורר שאול טשרניחובסקי בשנת 1943, הוסב שמו של הגן ל"גן שאול", וכך הוא נקרא עד היום.


שאול טשרניחובסקי, שעל שמו נקרא הגן (המקור לתמונה כאן)


הגן השתרע על פני שטח של 25 דונם, אולם בשלב מאוחר יותר שטחו צומצם כמעט בחצי. במרכזו נבנה אגם מלאכותי ובריכת דגים, הותקנו בו ספסלים ופרגולות עץ, נשתלה בו צמחייה מגוונת והוקמה בו פינת חי, שבה גדלו מינים מגוונים של בעלי כנף, מכרסמים, צבים וקופים. הקופים, מן הסתם, היוו את גולת הכותרת של פינת החי, והם אלה שהעניקו לגן את כינויו העממי, "גן הקופים".


מגדל המים המתנשא מעל לגן.


במהלך שנות השבעים הועברו החיות לספארי ברמת גן, שנפתח אז. בגן נבנה מגדל מים שמתנשא לגובה של מעל לעשרה מטרים, שבילי אבן ומעקות ברזל תפסו את מקומם של פרגולות העץ, ועל חלק משטחו של הגן נבנה בית כנסת ליוצאי יהדות איטליה. שטחי המדרון נזנחו, ובשנת 2007 הודיעה העירייה כי בכוונתה לבנות על השטח חניון ציבורי שישרת את תושבי האזור. החלטה זו עוררה את התנגדותם של התושבים, ולבסוף התהפכה על פיה. ב-2009 ביצעה העירייה עבודות שיקום בגן, וכיום הוא מתוחזק באופן שוטף.



חלק גדול מן המדרון המזרחי, שמעל לרחוב "המעגל", תוחם בגדרות, והפך לגינת כלבים מוכרזת. זוהי גינת הכלבים המגודרת הגדולה ביותר שנתקלתי בה עד עתה באזור המרכז. השטח הוא עצום ומורכב מהקרקע הטבעית של המדרון, על כל הצמחייה שניטעה בו. יש שם עצי איקליפטוסים גדולים, שטחי עשבייה שגדלים באופן פראי, גדמי עצים שניתן לשבת עליהם, והרבה מאד מרחב לכלבים לרוץ בתוכו.


ערד וחברים.


הגינה, אטרקטיבית ככל שתהיה, לא מטופחת – אין בה ספסלים לישיבה (אם כי מאד נוח לשבת למרגלות העצים הגדולים), לא נראה שמוחלפות שם שקיות באופן תדיר (אם כי המתקן קיים), ומתקן המים היחיד שיש בה, נמצא מחוץ לשער (!) ודולף כזרזיף דק. הייתי שם בינתיים רק פעם אחת ובאור היום, אבל נראה כי הגינה מוארת בלילה באמצעות עמוד תאורה שהותקן מעליה.


מבט מתחתית המדרון.


לא הכי נוחה לבני אדם, זו גינה מעולה לכלבים. יש בה המון שטח לריצה והשתוללות, אדמה לחפור בה, ונראה כי יש בה פעילות באופן רציף. בעלי הכלבים האחרים שפגשתי נחמדים ומסבירי פנים.


אין ספסלים. רק גדמי עצים לישיבה, וצל אקליפטוסים נעים.



מואה מבסוטית בצל האקליפטוס.


שימו לב: הגינה מגודרת אמנם, אבל כנראה לא סגורה באופן הרמטי. בגלל שהשטח כל כך גדול, והגדר עוברת לפעמים במקומות מעושבים למדי, כנראה שישנן מספר נקודות שבהן כלבים אתלטיים מספיק יכולים לקפוץ מעל לגדר, או למצוא דרך החוצה. במהלך השעה ששהיתי שם, אחת הכלבות יצאה מהגינה כמה פעמים.


מומלץ מאד להצטייד בבקבוק מים ובכלי לשתייה, היות והזרזיף שזורם בברזייה, שמשום מה מוקמה מחוץ לגינה, מתסכל למדי.


מפת האזור. שטח הגינה מסומן באדום.


ההגעה אל הגינה פשוטה למדי. נוסעים על רחוב ארלוזרוב (רמת גן), ופונים צפונה ברחוב "מעלה הצופים". מאד מהר תבחינו בגן ובמגדל המים שמתנוסס מעליו. שם יש להחנות את הרכב, להיכנס אל הגן, ולעקוב אחר השילוט ל"פינת הכלב". מאזור עזריאלי בתל אביב, לקח לי כ-5 דקות להגיע אל הגן עם הרכב.

 


שילוט ל"פינת הכלב".


תהנו ותבואו מוכנים (עם מים). הגינה מומלצת.



5 תגובות
נחל שיח - עמק הקדושים והמעונים
15/04/2014 23:36
כלב ערבות
מסלולים - צפון

אזור: הר הכרמל.

דרגת קושי: קלה.

מתאים לילדים: מתאים לילדים.

מתאים לכלבים בגודל: בכל גודל.

מי שתייה במסלול: הכלבים יכולים לשתות ממי המעיינות. עבור המטיילים על שתיים יש להצטייד במים.

צל: מוצל בחלקו.

מסלול מעגלי: לא.

משך ההליכה: בסביבות שלוש שעות, עם עצירות (אורך המסלול בכל כיוון, כ-2 ק"מ).



אי שם באמצע המאה ה-12 לספירה, במסגרת מסעות הצלב, הגיע לארץ ישראל נזיר בשם ברתולד הקדוש, מקלבריה שבאיטליה. הוא בחר בהר הכרמל כמקום מושבו, בעקבות המסורת, שלפיה ההר היה אזור פעילותו של אליהו הנביא. הוא ייסד מנזר קתולי, שידוע בשמו "המסדר הכרמליתי", או "המסדר של גבירתנו מהר הכרמל". בראשיתו, כלל המסדר נזירים בלבד, ואלה התבודדו במורדות הכרמל, בעיקר באזור נחל שיח. עם התמוטטותה של הממלכה הצלבנית בארץ, חזרו הכרמליתים לאירופה, ושבו לכאן רק כעבור כמה מאות שנים, במאה ה-17.


שמו העברי של הנחל, הוא תולדה של מכבסת השמות, שגלגלה את השם הערבי, וואדי סיאח, לשם נחל שיח. משמעותו של השם בערבית, היא נחל המטיילים, או נחל המשוטטים. בספרו "חיפה", מכנה את המקום, הסופר והעיתונאי הבריטי לורנס אוליפנט, בשם "עמק הקדושים והמעונים".


אזור הטיול הוא אחד היפים שיש להר הכרמל להציע. הוא נמצא ממש מתחת לשכונת כבאביר שסמוכה למרכז הכרמל, והכניסה אליו נמצאת בלבה של שכונת מגורים. המסלול הוא קווי, ויורד לאורך כשני קילומטרים עד לבית הקברות "שדה יהושע", שסמוך לחוף, דרומית לשכונת נווה דוד.


מפת הרחובות ליד תחילת המסלול. שימו לב למקום חניית הרכב.


הכניסה אל המסלול היא מרחוב צדקיהו שבחיפה: נוסעים על שדרות מוריה, פונים מערבה ברחוב צפרירים, ימינה לכיוון בועז, ומחנים ברחוב צדקיהו. ממקום החנייה יש להיכנס מעט פנימה ברגל, היות וחלקו של הרחוב חסום לתנועת כלי רכב. מתחתיכם תראו גן ילדים ומבנה של בית ספר. מצאו את המדרגות שמובילות למטה, והמשיכו לכיוון גרם מדרגות הבטון המוגבה, שמייד תעברו מתחתיו. שימו לב, כי על גרם המדרגות, ישנו סימון שבילים שחור, המסמן את תחילת המסלול.



הכניסה אל הרחוב שממנו יורדים אל המסלול.



בדרך אל המסלול. יש לעבור מתחת לגרם מדרגות הבטון התלוי, שעליו תראו סימון שבילים שחור.


היות והמסלול מתחיל ממש בשכונת המגורים, לעתים מסתובבים באזור זה כלבי השכונה. אם הכלבים שלכם לא מסתדרים עם כלבים זרים, שימו לב. בעקרון, אפשר בשלב זה כבר לשחרר אותם.


השביל עובר בחורש טבעי שצמחייתו מגוונת, ואופיינית לנחלי הכרמל. הוא יורד דרך משטחי סלע, ומייד בתחילתו תגיעו לפינת מנוחה נאה בין עצי אלון. מישהו התקין במקום נדנדה מאולתרת. במבט כללי היא נראית די בטוחה, אבל לא ניסיתי לשבת עליה, ואין לי מושג כמה זמן היא תלויה שם. בכל אופן, אם פעם תחשוק נפשכם היצירתית בבימויו של סרט אימה קצר, הלוקיישן מומלץ.



נדנדה תלוייה באמצע היער. לוקיישן מצויין לסרט אימה.


השביל ממשיך בגדה הצפונית ועובר במחשוף סלע לבן. אנחנו ממשיכים ויורדים בערוץ, עד שנתקל בפינת מנוחה נוספת, בצילו של עץ חרוב גדול. מכאן, המשך הדרך הוא בגדה הדרומית של הנחל, בשביל עם קירות תמך עתיקים. המסלול כולו מסומן בסימון שבילים שחור, והוא מאד קל להתמצאות.



מור וערד צועדים במעבה החורש.


לאחר קצת פחות מחצי שעת הליכה במסלול, נגיע לראשון מבין שני המעיינות שבנחל, עין משוטטים. לפני המעיין ישנה שדרת ברושים שמסמנת את מיקומו. המעיין קרוי על שם "אגודת המשוטטים" שפעלה בחיפה בתחילת המאה העשרים, וממנה צמחו החברה להגנת הטבע ושבט משוטטי הכרמל של הצופים. בערבית, נקרא המעיין "עין אל פרג'" (מעיין הישועה). לפי המסורות היהודית והנוצרית, ממימיו של מעיין זה שתה הנביא אלישע, תלמידו של אליהו הנביא, כאשר שהה בכרמל.


הנביא אלישע מקים לתחייה את בן האישה השונמית. בנג'מין ווסט, 1765.



שדרת הברושים הסמוכה למעיין. מבט מהמעיין עצמו.


המעיין נובע מתוך מערה קטנה בתחתית המצוק שמשמאל לשביל. המים מתנקזים לבריכת אבן קטנה, שנבנתה מחוץ למערה. מישהו שחרר בבריכה דגי זהב, ולכן לא יהיה נדיר למצוא חתיכות לחם, שפוזרו על ידי מטיילים, וצפות להן על פני המים. המים בתוך המערה, שעומקם כ-120 ס"מ, נקיים יותר, וניתן לטבול בהם. אני לא הייתי שותה ממי המעיין, אבל הכלבים שתו והם עדיין בחיים.



עין משוטטים. המים שבתוך המערה נקיים יותר.


אם לא עצרתם עד עכשיו, המעיין הוא נקודה טובה לעצור בה להפסקת קפה או לארוחת בוקר. קחו קצת זמן להתבונן סביב. על המצוק עצמו, ליד הבריכה, חרוטות כתובות ישנות בערבית (אחת מהן כנראה מתחילת שנות השבעים), וכן כמה שקעים רבועים שלא ברורה לי תכליתם.



חריטות על המצוק ליד המעיין.


ממול למעיין, מהעבר השני של הערוץ, תוכלו לראות פתח מרובע חצוב בסלע, שסגור בדלת ברזל. מעל לדלת ישנו פתח גדול נוסף בסלע, שבצידו חלון, נעול גם הוא. זוהי מערת שיח, שמכונה גם "מערת קומותיים". היא מקודשת למסדר הנזירים הכרמליתים, שמאמינים כי בנחל התגוררו ופעלו, כאמור, הנביאים אליהו ואלישע.



מערת שיח, שממול למעיין.


ממש בסמוך למעיין, תראו מעין מעבר צמוד לקיר המצוק (בשלב זה הכלבים כבר בטח מצאו אותו), שממנו ניתן לעלות למעלה, מעל למעיין, על גבי מדרגות מלאכותיות. שם ישנה מערה נוספת, גם היא סגורה בברזלים, ולא ניתן להיכנס אליה. למרות זאת, מומלץ לטפס כדי לערוך תצפית על שרידי הכנסייה שנמצאים ממש בהמשך המסלול. היות והגישה אל הכנסייה חסומה, נקודת התצפית הזו היא הטובה ביותר כדי להתבונן בה. הכנסייה הוקמה במאה ה-13 על ידי הנזירים הכרמליתים, וחרבה עם התפוררותה של הממלכה הצלבנית. היא הייתה בעלת שתי קומות וחומה כפולה בכיוון מערב. לאחר שחזרו אנשי המסדר לארץ במאה ה-17, נבנתה לצידי השרידים קאפלה קטנה, שבקירותיה שובצו אבנים מהכנסייה, והיא עדיין ניצבת שם.



הפתח לכיוון הטיפוס אל התצפית.



מבט מהתצפית אל שרידי הכנסייה, הקאפלה החדשה יותר, והמסגד שבשכונת כבאביר.


מנקודת התצפית תראו גם את שולי שכונת כבאביר שממוקמת מעל לוואדי, ואת המסגד המרשים שמתנוסס מעליו. בעבר היה כבאביר כפר עצמאי, אך עם התפתחותה של חיפה הוא נטמע בעיר והפך לעוד אחת משכונותיה. תושבי הכפר שייכים לפלג האחמדי, פלג מוסלמי שנוסד בהודו, ומטיף לנאורות, שלום ואהבה לאחר.


לאחר הירידה מהתצפית נמשיך במסלול מערבה, כאשר לפנינו ייפתח הערוץ לתצפית יפהפייה על הים. ממש באמצע הנוף, ניצב לו מבנה הבטון המפלצתי של מלון מרידיאן (שימו לב איך באתר נמנעים מלפרסם תמונה חזיתית של המבנה הידוע לשמצה), וחוסם את התצפית החלקה אל החוף. הוא נראה כמו מקדש מודרני למולך, ואם תנסו לדמיין אותו לרגע ככזה, אולי הוא יצליח לעצבן קצת פחות.



מלון מרידיאן.


לאחר ירידה קצרה בהמשך השביל, תגיעו אל המעיין השני של הנחל, עין שיח. זהו מעיין שנובע במדרון שמימין למסלול, וצינור קצר מזרים את מימיו לבריכה רדודה. המים צלולים יחסית וניתן לטבול בהם את הרגליים או את הכלבים.



מואה בודקת את מי המעיין בעין שיח. צילום: מור אורלי.


ערד טובל במי עין שיח. צילום: מור אורלי.


מייד אחרי המעיין, בהמשך הדרך, תוכלו לראות גרם מדרגות עצום שמוביל מלמטה עד לשכונה שמעל לערוץ. ממש ממול, ישנו בוסתן גדול ועזוב, שבו בריכות אגירה ותעלות השקיה נטושות ויבשות. זהו בוסתן כיאט, שהוקם בתחילת המאה ה-20 על ידי משפחת כיאט, משפחה ערבית נוצרית, מהמשפחות העשירות בחיפה.


שטחו של הבוסתן הוא כשישה וחצי דונם, והוא בנוי בהשראת אדריכלות הגנים המוסלמית. בשנות השבעים נמכר הבוסתן לעיריית חיפה, ומאז הוא עומד נטוש ועלוב. בשנים האחרונות ישנן התאגדויות של תושבים מהאזור, המבצעים במקום עבודות ניקיון ותחזוקה ומנסים לשמרו. מן הסתם, העניין צריך להיות באחריותה של עיריית חיפה ולא באחריותם של תושבים פרטיים, וחבל שזה לא כך. המקום יכול היה להיות פנינה מהממת.



תחילתו של גרם המדרגות העצום, לעבר שכונת כבאביר שמעל לבוסתן כיאט.



ערד מעל לבוסתן. צילום: מור אורלי.



בריכות הבוסתן היבשות.



סיפורו של הבוסתן, בכתובת על אחד הקירות.



ערד על מדרגות הבוסתן.


הבוסתן מסמן את סיום המסלול שלנו.


בהמשך הדרך, לקראת הירידה לבית הקברות, ישנם מבני מגורים שלדברי שותפי לטיול נשמרים בידי כמה רוטוויילרים, ולכן העדפנו לשוב על עקבותינו עם הכלבים ולהתחיל את הטיפוס חזרה אל מקום תחילת המסלול והרכב.



תהנו.

 

 


0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ערד ומואה מארחים

ערד ומואה מארחים בביתם כלבים לפנסיון על בסיס יומי.
כל פעם כלב אחד, בבית מרווח ונעים, עם טיולים, אוכל איכותי, משחקים, פעילות גופנית, פינוקים וכל מה שכלב ראוי לו.
המחיר 70 ש"ח ליום. הנחה של 10% לאירוח של יותר משלושה ימים.

לפרטים נוספים או לתיאום תאריך 054-6800599

(צילום: אורן סוחוי)
חפשו אותנו גם בפייסבוק

לחץ על התמונה לקישור לעמוד הפייסבוק של 'כלב ערבות'.
מעניינים
חשוב ביותר
כללי התנהגות במסלולי הטיול ובפעילויות בשטח:

- במידה וכלבכם נראה עייף או תשוש, מיילל או מלחית באופן יוצא דופן, קצרו את המסלול או הפסיקו את ההליכה.

- זכרו שכלבכם מתהלך יחף - חסכו ממנו הליכה בשטחים חשופים לשמש, במיוחד בימי הקיץ.

- דאגו לכמות מספקת של מי שתייה, גם לכם וגם לכלבכם. כלבים מסויימים עלולים להתייבש במהירות.

- במידה ואתם יוצאים למסלול ארוך, אל תשכחו לקחת מזון וחטיפים לכלב שלכם.

- נסו להתאים את דרגת הקושי של המסלול לכלבכם, כפי שאתם מכירים אותו. ישנם כלבים שפעילות גופנית מוגברת עלולה ממש לסכן את חייהם.

- עצרו מדי פעם, אפשרו לכלב ולעצמכם לנוח ולצבור כוחות מחודשים כדי להמשיך.

- במידה וכלבכם מסוכן לבני אדם או לכלבים אחרים, חיסמו את פיו. גם אם נראה לכם שאתם לבד במסלול, מישהו עלול לצוץ לפתע מעבר לעיקול.

- במידה ומטייל כלשהו מבקש מכם להרחיק את הכלב או לקשור אותו, אנא כבדו את הבקשה. לא כל מי שמטייל בהכרח חובב כלבים ועלינו לכבד זאת.

- במידה והמסלול כולל לינת שטח, קישרו את כלבכם בקרבתכם, ואל תתנו לו לשוטט לבד בשעות הלילה.

- במידה והמסלול כולל מעבר במקורות מים, זכרו כי מה שאתם יכולים לחצות בהליכה על הקרקעית, לעתים על הכלב יהיה לחצות בשחייה. לא כל הכלבים הם שחיינים טובים, ולא כל הכלבים יסכימו בקלות שתסחבו אותם על ידיכם. נהגו באחריות ובזהירות.

- שימו לב להנחיות ולשלטים המוצבים במקום. בשמורות טבע רבות אסור להכניס בעלי חיים מחשש לפגיעה באיזון האקולוגי העדין. אל תזלזלו בכך: אנחנו כלל לא מודעים לרבות מההשלכות הסביבתיות של הפעילות שלנו, גם אם נדמה שאין כאלה.

- הזהרו מרעלים - בעיקר בשדות חקלאיים ובבסיסי צבא נטושים. רעל עכברים או זרחנים אורגניים הם קטלניים לכלבים כמו גם לבני אדם, והם נותרים פעילים לאורך שנים רבות. במקומות כאלה, פשוט החזיקו את הכלב ברצועה ואיסרו עליו לאכול דבר מן הקרקע.

- שימרו על הניקיון וכבדו את השטח, למען המקום והיצורים החיים בו, אך גם למענם של אלה שיבואו אחריכם. אם תקחו אתכם שקית קטנה לאיסוף זבל שתמצאו על המסלול, גם אם אינו שלכם, העולם יודה לכם.