עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
קולות פנימיים (הקשבה חלק 2)
15/04/2012 01:44
karenrivka

שאיפה.....................אההה

נשיפה......................אההה

 

שאיפה.....................אההה

נשיפה.....................אההה

 

שמי תכלת.... ענן לבן  קצת רחוק.... צמרות מוריקות, עם ניצני פריחה, נעות, נענות, לרוח הקלילה....

עשב רך, מתכופף, מזדקף, מתחנף, מתלטף......

חיפושית קטנה אדומה, מחפשת דרכה בין עלים וגבעולים, נאבקת, מתאבקת, מתאמצת, לא מרפה...

 

ואני... איפה אני?.....

 

שאיפה......אההה

נשיפה.......אההה

 

שקט... דממה דקה..... הקשבה רכה....

 

את כאן איתי, ילדתי, אהובתי..... עטופה באור שלי.... מוגנת באהבה שלי.... מונחת בעולם שלי....

את בסדר גמור.

את בדרך.....

אני יודע, קשה לך לפעמים. מותר לך לנוח, לקחת נשימה, להאיר את הנשמה....

אהיה איתך כשתחזרי, אלווה אותך היכן שתבחרי...

אני איתך, מקשיב לך תמיד

מקוה שגם את, מדי פעם,

תחזרי לכאן ....

להקשיב

2 תגובות
קולות רקע (הקשבה חלק א')
26/03/2012 14:00
karenrivka

נמאס לי שלא מקשיבים לי.

לא שלא שומעים.....

לא מקשיבים!

מתייחסים לדיבורים שלי כאל קולות רקע שאין שום מחוייבות להתייחס אליהם.

הם פשוט שם, ברקע.

הדיבורים שלי הם זמן טוב לנצל לבדיקת מיילים, כתיבת סמסים, שיטות במחשבות, בטרדות ובתכנונים של היום...

ולכן, כאשר אני מסיימת לאמר משהו, גם אין שום סיבה להגיב, אפילו לא להנהן, בטח שלא לחוות את דעתך בנושא, ובודאי שלא להביע אמפטיה למצבי המורכב (אמ...פט... מה??? דהההה!)

4 תגובות
כשאת בוכה את כה יפה
22/03/2012 23:22
karenrivka

מי זוכרת את השירי הילדות הפופולאריים

"כשאת בוכה את לא יפה, את לא יפה!

די לך הו די לך ילדה!"

או את השיר

"אינני בוכה אף פעם

אינני תינוק בכיין

זה רק הדמעות שיורדות

יורדות מעצמן"

 

מי שמעה פעם אנשים שאומרים לילדים שלהם,לאחר שחטפו מכה, או רבו עם האח או לא קיבלו את הסוכריה שרצו : "אל תבכה... לאקרה שום דבר... אם לא תפסיק לבכות, אני לא שומעת אותך..."

 

מסתבר שאנחנו חיים בתרבות שמדכאת באופןמתמיד ועיקש את ריקון הפסולת הרוחנית.

שלא יראו שהילד שלי בוכה...

שלא יראו אותי בוכה...

איזו בושה!

 

למה?

מה רע בלבכות?

 

האם מישהו מנסה להסתיר את העובדה שהואנצרך לנקביו לפחות פעם ביום? לא נראה לי...

בכל מקום ציבורי ישנם חדרי שירותיםמטופחים. בביתנו אנחנו מקפידים על חדר נוחיות אסטטי.

פינוי הגוף מפסולת הוא דבר טבעי שלאקשורים בו הערכה של טוב או רע.

צניעות... אינטימיות... כן, בודאי, אבללא הערכה שלילית.

 

אז למה כשזה מגיע לפינוי הפסולת הרוחנית, מתאמצים כל כך לשכנע אותנו שזה אסור, שזו בושה, שזה דחוי, שזה לא מתאים לדימוי הגברי, או לחוזק הנפשי. כאילו בכי מעיד על חולשה רפיון ואין אונים.

 

האמת כל כך רחוקה מזה!

 

בכי זו מתנה נפלאה המאפשרת לנו להתרוקןמכל תוכן שלילי שחדר לרוח שלנו, והשפיע על הרגשות שלנו, באופן שמאפיל על אור הנשמה שלנו, ובאופן שלא פוגע באף אחד....

כאשר אנחנו מתוסכלים, ואנחנו לא פורקים את התיסכול הזה, אנחנו הופכים להיות פוגעניים, באחרים או בעצמנו. התסכול הוא כמו מטען נפץ שחייב להתפוצץ או להיות מנוטרל. הבכי מאפשר לו להתנטרל ב"בור ביטחון" בלי לפגוע, ואף יותר מזה, לאחר הבכי, באה תחושת הקלה עצומה שמביאה איתה תקוה חדשה ונפלאה שהכל יהיה בסדר, שאצליח להתמודד עם כל אתגר, שימצא פתרון לכל תקלה. 

פתאום התפנה מקום בלב לתובנות חדשות ומרגשות.

בכי מסוגל להביע את כאב הלב וגעגוע הנשמה באופן הטהור ביותר והמדויק ביותר, באופן שכל מילה רק תגמד את התחושה. ממש כמו תקיעות השופר, נקיות וצלולות.

לאחר בכי טוב, עמוק והגון, פתאום יש מין פתיחה מדהימה של הלב, ומתגלה אור של אושר, ושמחה עצומה מציפה הכל.

לפעמים אפילו, מקצה הבכי, מתפרץ צחוקאדיר ומשחרר, צחוק עמוק, ששום בדיחה טובה לא יכולה לגרות. ומתוך "שפכי כמים לבך נוכח פני השם" אפשר להגיע לדרגה הנעלה של "עבדו את השם בשמחה בואו לפניו ברננה".

2 תגובות
מוזמנות לטייל איתי בשביל שלי מן הצד...
19/03/2012 00:05
karenrivka

מה אני אמורה לכתוב בבלוג הזה?

איך הגעתי לכאן בכלל?

מה אני אמורה לעשות בעולם הזה?

איך הגעתי לכאן בכלל?

כולם כותבים, כולם מדברים...

כולם רצים, כולם יודעים לאן הם הולכים...

נראה לי שהמטרה של כולם כל כך ברורה ומסומנת,

וכל מה שעליהם לעשות הוא רק

ללכת....

לרוץ...

לרדוף...

להשיג....


ובתוך המירוץ הזה,

בתוך הרעש האוטם הזה,

אני נעמדת,

נעצרת.

תוהה ולא מבינה

לאן אני אמורה להגיע?

איפה המטרה המסומנת שלי?

אני נאלצת בפעם הראשונה להקשיב.

אני מנסה פתאום, בפעם הראשונה, להתבונן:

מי אני באמת?

לאן פני מועדות באמת?

איזה סוג נשימות יש לי?

מה צבע הנשמה שלי?


והתשובות לא מאחרות להגיע...

מגוונות, צבעוניות ומעניינות... ממש מסקרנות!

לראשונה אני מתחילה להבין באמת!

לראשונה בחיי אני מרגישה את מנגינת הלב הייחודית שלי.

פתאום אני מצליחה לראות את גוני הנשמה שלי.

איזו חיות!!

איזו שמחה!!

4 תגובות