עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

ברוכים הבאים לבלוג שלי.
אני בכיתה ט', אוהבת את החיים לפעמים.
אני כןתבת על כל מה שעולה לי בראש, על דברים שקרו לי, שקורים לי.
מקווה שתוכלו להתחבר אליי ולהבין ולקלוט אותי.
חברים
Daniel .יהליLove And Lifeנערת הגורלMagenAprilהכאב שבשתיקה
שגיא :)חסויI dont give a F**K ♥
פה תמיד בשבילכם

princess6415@gmail.com
(כן קצת נדוש, אבל אתם עדיין מוזמנים לשלוח לי איימלים!)
my songs
•  say somthing im givin
•  fire and rain
•  listen to your heart
•  let her go
•  how to save a life
•  lego house
•  jar of hearts
•  seasons of love
•  broken strings
•  let me love you
•  a thousand years
•  everytime
•  i won't give up
•  apologize
•  cups
•  somewhere only we knoe
ממחר, דיאטה !
27/02/2014 17:32
Justmylife
דיאטה, כושר, השמנה, צרותשלבנות
טוב אז אחרי שהתגברתי בערך על מה שעברתי וגילוי המחלה
אפשר להתחיל בדיאטה!

כמובן איך אפשר שלא ממש השמנתי בשבועיים האחרונים אז מתחילים חדר כושר יותר נכון חוזרים לחדר כושר.
אז אני אנהל יומן של אם התמדתי בחדר כושר או לא.

אני מתחילה פעמיים בשבוע עם מאמנת פרטית חדר כושר
ומתחילה בנוסף דיאטה שנקראת "דרך המלך" 

טוב אז בהצלחה ליי !! 

אוהבת <3 
2 תגובות
לא החודש שלי!
22/02/2014 17:08
Justmylife
כעס, עצב, בילבול, עצבים, חוסר שייכות
זה לא החודש שלי..

מכירים את זה שיש חודש שכולם לא הולך בו, שאתם בתחתית, כל הזמן נופלים, מצליחים להתרומם ואז.. ליפול עוד פעם?

כן. אני מכירה את זה מקרוב, זה בדיוק החודש שלי, אני כל כך מבולבלת אני לא יודעת מה לעשות, לא יודעת מה להרגיש.
והכי גרוע זה שכל פעם שאני חושבת שהדברים מסתדרים ויותר טוב ומתחיל לי שבוע טוב, אני טועה זה שוב גרוע, אני מגלה עוד פעם משהו לא טוב, שוב פעם הרגשה של בילבול, של חוסר שייכות לשום מקום, הרגשה של כעס ועצב.

ובעיקר עולה כל הזמן עולות השאלות והמחשבות : 
"אבל למה דווקא לי?"
"למה דווקא אני?" 
"מה אני עשיתי רע?" 
"למה זה מגיע לי?"
"כל כך נמאס לי"
 "זה לא פייר" 
"למה לי שום דבר לא יכול להסתדר?"
"אני עשיתי משהו לא נכון?"
"זאת אני הדפוקה, הלא בסדר" 
2 תגובות
הרגע הזה ..
17/02/2014 00:00
Justmylife
הרגע הזה, שלכל החברות שלך מסביב יש חבר או אוהבות או רוצות מישהו, או שמישהו רוצה אותן, ולך אין אף אחד..

הרגע הזה, שכולן מדברות על משהו, ולך זה נראה כל כך רדוד וילדתותי..

הרגע הזה, שאת עם מלא אנשים ועדיין מרגישה בודדה..

הרגע הזה, שאת מרגישה שאף אחד לא יהיה כאן בשבילך..

הרגע הזה,  שאת מרגישה לא קשורה..

הרגע הזה, שהכל מסביב נראה מושלם אבל הוא בעצם לא..

הרגע הזה, שאך אחד לא באמת מבין אותך..

הרגע הזה, שבאלך לעשות שינוי מהקצה אל הקצה..

הרגע הזה, שבאמת אבל באמת נמאס לך מבית ספר שנמאס לך מהשגרה..

הרגע הזה, שלרגע בא לך שפשוט הכל יגמר..


0 תגובות
חיים כמו (שלא) מכירים.
15/02/2014 21:56
Justmylife
משפחה, בית חולים, חברות, אהבה

שבוע - מצד אחד כל כך מחזק, ומעלה תבונות. מצד שני אף אחד לא רוצה כזה שבוע.

אז זה התחיל ביום ראשון אחר הצהריים, למדתי למבחן בביולוגיה. 
שנייה אחרי זה (כנראה שזה לא היה שניה) התעוררתי במיטה שלי ורואה את אמא שלי יושבת לצידי עם דמעות בעיינים, כמו כן, אני שומעת אותה צועקת לאח שלי איפה האמבולנס.
לא הבנתי מה הקשר אמבולנס ומה היא רוצה ממני, בדיעבד הבנתי שאיבדתי את ההכרה. כנראה שנפלתי וקיבלתי מכה בראש ופירכסתי.. ובנוסף לזה גם נשכתי את הלשון כמה פעמים, כן.. קשה לעכל את זה והכי מוזר זה שאני פשוט לא זוכרת כלום. הגענו לבית חולים וכבר שמו לי עירוי ביד, והתחילו בבדיקות, עברתי מרופא לרופא במיון, עד שהחליטו לאפשז אותי.
עשו לי כל מיני בדיקות נויורלוגיות לקחו לי דם לפחות 3 פעמים, בדקו לי את הלב בכל מיני בדיקות מוזרות. 
ביום למחרת באשפוז, הודיעו לי שאני צריכה לעבור בדיקה, בדיקה שנקראת EEG בחסך שינה, זאת אומרת לא ישנתי כל הלילה ואז חיברו לי כל מיני חוטים למוח. 

בבוקר ביצעו לי את הבדיקה ואז ישר הלכתי לישון.
קמתי בערך ב1-2 בצהריים, וידעתי שחברות שלי אמורות להגיע כל רגע. בחדר שלי ישבו ההורים שלי אחותי הקטנה וסבתא מצד אבא. 
פתאם הרופאים נכנסו, אבל נכנסו חבורה של בערך 4 רופאים שנראו מרשימים, את רובם לא פגשתי. ואז הרופא הראשי שנראה בעיני הדומיננטי ביותר אמר, 'טוב אז.. רק ההורים והילדה נאשרים בחדר.' חייכתי אליו, ידעתי שמשפט כזה לא מבשר טובות, הרי ברור שאם הכל היה תקין מה הבעיה שהוא יגיד את זה לא רק לפני ההורים, ואז מגיע משפט המחץ עבורי .. : 'הבדיקות של ה-EEG הגיעו, והם לא תקינות' .. זאת אומרת שיש לי אפילפסיה-מחלת הנפילה, הוא אמר ויצא מהחדר, התחלתי לבכות. וישר מגיעים כל הניחומים, 'זה לא נורא', 'המון אנשים חיים עם זה', כל הבולשיט המנחמים. 
אחרי 2 דקות, בזמן שלא יכל להיות מושלם יותר חברות שלי נכנסו, מדברת אתכם על 9 בנות, הן נכנסו עם בלונים ורואות אותי בוכה, הן שאלו מה קרה וסיפרתי להן.
זה עשה לי כל כך טוב שהן הגיעו, שאפילו לא חשבתי על מה שקרה.
אני עדיין לא מעכלת את זה, אפילו עכשיו כשאני בבית. 
אני מתחילה לקחת תרופות ועכשיו בחודשיים הקרובים אסור לי להיות לבד לרגע, לוקחים אותי, עושים לי.. חזרתי להיות תינוקת.

אסור לי לעשות דברים מעטים; כמו לרכוב על אופניים, לצלול וכאלה. 

הדבר המנחם והמעודד היה שהמון אנשים ידעו שאני בבית חולים, קיבלתי כל כך הרבה טלפונים והודעות, וזה הראה לי כמה אנשים אוהבים אותי, וכמה אני חשובה לאנשים שזה היה דבר שהיה כל כך כיף לראות, המורה שלי והצוות בבית הספר התקשר כל יום אם לא פעמים ביום וכל הזמן שאלו. 

טוב, אז כל הנושא לא נגמר, ביום חמישי יש לי MRI שיכול לראות שיראו משהו, לא יודעת אם לקוות שיראו, כי יכול להיות טוב יותר ויכול להיות רע יותר.

טוב אז זה פחות או יותר השבוע שהיה לי .
אני אמשיך לעדכן ולספר על החיים שלי 

אוהבת מאיה 
0 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
.

Some say that actions speaks louder then words
But action are temporary
Words are FOREVER