עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
חלומות שמתנפצים
29/11/2012 22:12
just the real me B.A
״הבת שלי לא תיהיה שחקנית! היא תיהיה עורכת דין!!״  זאת הפעם הראשונה אבא שהיה לי את האומץ להתמודד מולך. הפעם היחידה שלא פחדתי לעמוד על שלי.  אני יודעת שחשוב לך שהכל יהיה בשליטתך אך לא הפעם. אני קובעת.  זה לא על הרצון שלך, זה על מה שאני רוצה לעשות. זה העתיד **שלי** אבא.  ״עד שתיהיי בת 18 אני קובע מה את תעשי ואיפה תלמדי..״  אתה באמת לא קולט נכון?! אני לא ילדה קטנה יותר, החלומות של להיות ״כוכבת״ התפוגגו בשנייה שהתבגרתי. החלום שלי זה להיות אני. התיאטרון זה אני. חשבת שזה יתפוגג נכון? חשבת שזה זמני שאלה רק חלומות. לא האמנת שאני יעשה משהו עם החלום הזה. אז נתת לי לחלום. גרמת לי להאמין שאתה איתי בזה, וכשזה גדל והתפתח ניסית לקטוע את זה.  יש לי חדשות בשבילך, אני לא ילדה קטנה יותר. אתה לא שולט עליי, לא עוד.  זה קורה. בין אם אתה אוהב את זה או לא. אני יודעת שאתם לא מאמינים שאני מסוגלת, אבל אין משהו שאני רוצה יותר מזה.  בבקשה רק פעם אחת תניח את הדעות שלך בצד ותהייה שם בשבילי ורק פעם אחת תאמין שאני מסוגלת בבקשה זה כל מה אני מבקשת.  אני רוצה הזדמנות אחת להוכיח שאני יכולה. הרבה דלתות נסגרו אצלי וזאת דלת אחת שיכולה להפתח, אז בבקשה.  -b.a-
0 תגובות
מוקדש ליחיד שיודע..
28/11/2012 17:17
just the real me B.A

תדע לך שכעסתי היום.

אתה מכל האנשים.

עם "חברות" שלי כבר הפסקתי לנסות, אתה יודע איך הן. פוגעות. אפילו בלי להרגיש.

אבל ממך לא ציפיתי לזה.

כשהוא בא לכיתה מפחיד ומאיים והתחיל לצעוק, פגע בנקודה הכי חלשה שלי.

כולם צחקו ורק אני צחקתי מבחוץ ובכיתי מבפנים.

הסתכלתי עלייך ולא ציפיתי לצחוק.

אתה יודע שבגלל מה שקרה היום החלטתי להפסיק לאכול?

שנה הבאה אני יהיה רזה. אף אחד לא מכיר אותי שם אז לא יהיה להם דעות קדומות.

אני לא יכולה לעשות את זה יותר. כל יום שעובר אני מרגישה יותר רע עם עצמי.

ישבתי שעתיים בכיתה ציירתי משבצות העסקתי את עצמי, עצרתי את הדמעות מלצאת.

חתכתי שוב, לא יכלתי לעמוד בזה. כאב לי כל כך.

אני מעמידה פנים שאני חזקה, שאי אפשר לשבור אותי.

אבל בעצם אני יותר חלשה ממה שאני נראת.

אחרת לא הייתי פה. אחרת לא הייתי בוכה ככה.

אתה מכיר אותי. לפעמים יותר טוב ממה שאני מכירה את עצמי. ולראות אותך צוחק שם עם כולם על מה שהוא אמר זה הרגיש כאילו 200 סכינים חדות ננעצו לי בנשמה.

אני יודעת שאתה תקרא את זה. בבקשה אל תשפוט שתקרא. פשוט תדבר איתי שתקרא את זה.

-אתה יודע מי אתה-

 

-b.a-

1 תגובות
על טעויות משלמים.
27/11/2012 17:01
just the real me B.A
״אז עשיתי טעות.
מה את יודעת על טעויות?
יושבת שם עם החיוך המקסים הזה והשיער הזהוב והעיניים הגדולות, הכחולות.
את מושלמת! את לא טועה אף פעם״
ישבתי במקומי מחזיקה את הדמעות מלצאת הדממה ההורגת בים הצלילים אחרי מילותי הקשות אליה, אפילו אני הייתי המומה מהאומץ הפיתאומי שרכשתי.
...
לא חיכיתי לתשובה, יצאתי מהחדר מתפללת שאוכל להחזיק את מספיק זמן בלי להתפרץ.
רק הסכין המגואלת בדם תעיד על מיקומי כיום.
הסכין תמיד הייתה חברתי הטובה ביותר עזרה לי ברגעי הקשים ליוותה אותי בדרך חיים ומוות.
עכשיו כל מה שנותר ממני הוא פתק קטן ותכולתו רק מילה אחת ״טעיתי״ ועליה סכין קטנה וחדה המלאה בדמי…

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

לא אמיתי. מושפע מהמציאות.

-b.a-

0 תגובות
האני השני...
20/11/2012 20:54
just the real me B.A
״מטומטמת למה חזרת לשם?״
״תעני לי!!״
״חסרת עמוד שדרה זה מה שאת״.
ישבתי בחדר במבט מושפל, עוצרת את הדמעות מלצאת והיא. האני השני צועקת ומטיחה בי האשמות.

״ב.בבקשה דיי לצעוק עליי אני לא יכולה יותר״ עניתי לה בקול מהוסס מתאפקת לא לתת לדמעות לזרום. מתאפקת לא לתת לה עוד סיבה לצעוק.
״תראי אותך, תינוקת בכיינית שלא מסוגלת לקבל ביקורת בונה. את חושבת שאני לא רואה את הדמעות? הא? את חושבת שאני לא יודעת? לא למדת שלי את לא יכולה לשקר?״ סופ-סוף נתתי לדמעות לצאת בחופשיות ״אני לא עושה את זה בכוונה״ זעקתי ״אני מנסה כל כך להדחיק״ אמרתי וקולי הנואש הסגיר את חולשתי ״אז תנסי חזק יותר, את חלשה זה מה שאת תינוקת, חלשה, חסרת עמוד שדרה וחיים רודפת כל היום אחרי אנשים שלא שמים עלייך ובעצם הם כמוך אובססיביים, חיים באשליות. תתבגרי.״
המילים שלה שרפו את מוחי מסרבים להתפוגג ככל הבלגן. רק ממשיכים להדהד בראשי וצועקים ׳אפסית׳.
אין סיבה יותר להמשיך ולהילחם אפילו היא, האני השני מסכימה שאני טעות.
״את אשמה שמציקים לך! היית צריכה להקשיב לי, להפסיק לצעוק לדקה ופשוט פעם אחת להעלם בתוך ההמון.
מגיע לך לסבול! לא הקשבת לי וזה מה שקרה.
כולם שונאים אותך והכל באשמתך!״ ממשיכה היא לצעוק.
״את חושבת שאני לא יודעת?״ צעקתי ״את לא היחידה שרוצה שאני יעלם״
באותו שנייה הסתובבתי ונשבעתי לא לחזור וכל צעקותיה של אני שחכו.
באותו לילה על המיטה הונחו פריטים שונים לביצוע המשימה, והינה מתחילים.
המצלמה דולקת ואני אומרת את כל אשר על ליבי למרות שאני יודעת שאף אחד לא יראה.
״שלום זאת אני, אני האמיתית.
אני לא חשובה, נולדתי סתם.
אין לי טעם להמשיך ולהילחם אני חלשה מידיי והמסע הזה שנקרא החיים שלי גמר אותי עד לאפיסת כוחות.
אני לא יודעת למה כולם שונאים אותי כל כך אבל כל הכבוד לכם המשאלה התגשמה גם אני שונאת את עצמי כמו שרציתם כל כך.
רציתי להגיד שלום.
שלום ולא להתראות.
באלוהים הפסקתי להאמין מזמן אז זה הסוף לא יהיה עולם הבא.
אני כלום.
אני מקווה שהעולם יהיה מקום יותר טוב בלעדיי. אני בטוחה שהוא יהיה״
כיביתי את המצלמה ותפסתי את הסכין וכל חתך קטן הוקש למטרה שונה ואת כל החתכים עפפו המילים ׳מגיע לך לסבול׳ גמרתי לחתוך, הסכין כבר מגועלת בדם וכל הנשאר לי לעשות זה ליטול את כדורי השינה.
רשמתי על דף ׳לא התאבדתי רצחתם אותי.
שלום.׳
התחושה מתערפלת כמעט ולא שם רק הצעקות של האני גוברות בעודי מאבדת תחושה של חיים ״מה את עושה? מספיק!!! את הורגת את שתינו!!!״
הלכתי לישון. השינה האחרונה. השינה שלא קמתי ממנה.

-b.a-

4 תגובות
בריון ברשת...
13/11/2012 19:19
just the real me B.A
לא אתה לא יודע אבא!
לא אתה לא מבין.
אין לך מושג איך זה להרגיש לבד,לא אהוב.
אתה לא יודע,
אותך תמיד אהבו ומי שניסה לפגוע בך סבל והתחרט.
אז לא, אתה לא יודע.
כשהילדים הפסיקו לדבר איתי והתעלמו מקיומי אתה אמרת ״תתבגרי ותפסיקי להתלונן״
אני מתה. מתה מבפנים.
הם דוקרים אותי בכל מילה שהם אומרים.
אתה זוכר אבא? 
כשראינו את הסרט אז?
התאפקתי לא לבכות, לא לחשוף את האמת על מה הם עושים לי.
אתה זוכר?
״בריון ברשת״ היה שם הסרט אבל בעצם זה היה הסיפור שלי.
אתה לא ידעת זאת ועד לפני כמה ימים גם אני לא ידעתי.
הכחשתי. לא רציתי להאמין.
אך הגיע העת ולא יכלתי להתעלם עוד.
לספוג ולהעמיד פנים שהכל בסדר.
הסכין עוד מלאה בדם.
החתכים מגרדים, מאיימים להפתח שוב.
אף אחד לא רואה..
לא רואים שאני מחזיקה את עצמי יום-יום מלהיבלע לאדמה, מלהתרסק.
יושבת כל לילה במיטה מכורבלת לצורת כדור ובוכה.
מתפללת יום-יום שזה יפסק.
אני מנסה להיות חזקה, סופרת את הימים עד שלהבטחה לא יהיה יותר תוקף.
ההבטחה שלי אליה זה הדבר היחידי שמחזיק אותי בחיים.
גם אותה אני פחות רואה כיום.
היא חשובה לי ולבלות את ימי רחוקה ממנה זה גיהנום אבל אין לי ברירה אלא להמשיך ולספוג ולקוות שיום אחד דברים יהיו שונים...
-b.a-
6 תגובות
חיי היום-יום שלי...
26/10/2012 20:51
just the real me B.A

הרגע הזה שאתה מרגיש רייקנות.

הרגע הזה שבו הכל מתערבל ביחד לבלגן אחד גדול.

הרגע הזה שרק בשביל להרגיש משהו,

להרגיש שוב בשליטה,

אתה מוציא את הסכין.

הרגע הזה שבו אתה רוצה להעלם.

הרגע הזה שאתה מבין שזה חלק מהיום יום שלך..

.

הם לא רואים?

הם לא רואים מה הם עושים לי ?

כל דבר טוב שאני מקבלת הוא עוד אחד מהמבחנים שלהם לראות מתי אני יפשל והם יוכלו להזכיר לי את זה.

לוקחים אותי לטיפול. מנסים "לתקן" אותי בכוח.

הם אלה שצריכים טיפול.

בגללם אני מרגישה כך.

בגללם אני לא יכולה בלי הסכין.

ואז הם באים מנסים לקחת ממני את אחד הדברים היחידים שאיכשהו נותנים שלווה.

נמאס לי. זה לא חיים.

הפכתי לזומבי, ריקה מבפנים.

זה כואב.

באמת כואב.. הריקנות הורגת אותי מבפנים.

הצחוק הזה. החיוך.

הוא עוד חלק מהעמדת הפנים שלי.

אני לא שמחה. הרבה זמן כבר לא שמחתי באמת.

ואני ממשיכה להגיד לעצמי שאני לא שווה כלום. מכוערת, מטומטמת, שמנה ...

זה מה שהם גורמים לי להרגיש והבנתי שעדיף שאני ישלים עם זה וזהו.

הבכי המתגבר חונק אותי, אך לא מספיק כדי להרוג.

אני מתה מבפנים ומקווה שגם הבחוץ יספוג את המוות הכואב והריקני שלי.

וכאב הראש לא נותן מנוח.

והם? הם מתקשרים כל חצי שעה, נכנסים כל כחמש דקות..

ואז מתחיל התחקיר של איפה את ומה את עושה.

וזה לא נגמר.

זה חלק מהשיגרה...

חלק מחיי היום יום.

 

-B.A-

 

 

 

1 תגובות
עוד אחד מהימים האלה..
20/10/2012 15:08
just the real me B.A

זה עוד אחד מהימים האלה שהכל נראה שחור.

עוד אחד מהימים האלה שאתה מרגיש כמו פצצה מתקתקת ושאם לא תעשה משהו אתה עומד להתפוצץ.

אתה מרגיש כאילו אתה לא שווה כלום.

אז אתה יושב מול המראה ואומר לעצך שוב ושוב שאתה מיותר.

וכאב הנפשי כל כך גדול, שלהוציא אותו על דף כבר לא עוזר אז אתה מתחיל להוציא אותו על עצמך.

מכאיב לעצמך בכח וחוזר שוב ושוב על המילים "מגיע לך לסבול" .

והיד המדממת והשורפת מתחננת לרחמים, ולך? לך כבר לא אכפת כל מה שאתה יודע הוא זה שאתה ראוי לסבל הזה.

אז אתה חוזר לסכין חוזר למספריים חוזר ומזכיר לעצמך שאתה כלום.

אתה מרגיש שאתה תופס מקום בעולם הזה, שאתה לא ראוי להתקיים.

והראש ממשיך להסתובב מזכיר לך שאתה עוד פה.

ואתה מחליט, עד סוף החודש זה נגמר, אך בתוך תוכך אתה יודע שזה רק מתחיל ואין לך הרבה ברירות.

אתה רק ממשיך לסבול בשקט, מקווה שזה יגמר מהר למרות שאתה יודע שזה לא.

זה עוד אחד מהימים האלה.

זה עוד יום מחיי...

 

-B.A-

 

מונולוג שכתבתי מזמן והוא אמיתי..

 

הראש הולם ומסתובב בקצב מסחרר,
הדיכאון אט אט מתפשט.
אפילו לקום מהמיטה אין כוח,
כי חשבתי שזה נגמר והמחשבות לא נותנות מנוח.
הבכי נגמר כי אפילו זה כבר לא עוזר,
רוצה לברוח והעצב מסביבי מסתחרר.
הטלפון כבוי מונח על הרצפה,
ואני פה בלי דבר אבודה.
התאבדות היא לא אפשרות כרגע,
הבטחות צריך לקיים.
אז אני פה בזמן שהעצב לא קרוב להסתיים..

2 תגובות
הזהרה מצב רוח קרבי וביצ'י במיוחד...
14/10/2012 20:19
just the real me B.A

פעם הרגשתם שאף אחד לא מביןאתכם? שכל יום אתם במלחמה עם עצמכם והעולם?

פעם הרגשתם כאילו הצורךלהשתנות כדי שיאהבו אתכם גדל מיום ליום ומשתלט עליכם עד שכל דבר הופך למערבולת שליאוש ובלבול שאי אפשר לברוח ממנו??

תנו לי לספר לכם משהו, היום זההיום היחידי שבו לא הרגשתי לגמרי רע עם עצמי..

אני לא יכולה להסביר את זה אבל כשאני עם S העולם מתהפך..

היא גורמת לי להרגיש טוב, היאגורמת לי להרגיש כאילו שאני יכולה לטרוף את העולם.

אנחנו כבר מזמן לא חברות עברנואת השלב הזה.

אני מרגישה שלמרות שאנחנומכירות רק שנה היא יותר בת משפחה ומחברה אבל זה יותר עמוק מזה..

היא חלק ממני, אחיות בנפשלנצח.

אנשים אולי לא מבינים אבל אלההבדיחות הפרטיות, החופשיות אחת ליד השניה, חוסר הבושה והביטחון שאנחנו נותנות זולזו (טוב היא לפחות לי) אבל כל אלה גורמים להתנהגות המשוגעת והבלתי נתפסת שלנו להיותהגיונית.

לדעתי כל אחד צריך מישהו כזה.. שידחוף אותך למעלה כשאתה עומד ליפול ושום דבר לא נראה הגיוני.

אני לא יכולה אפילו להתחיל ולספור את כמות הפעמים שהיא הייתה שם בשבילי והצילה אותי.

הקדשה מיוחדת: ל- S שלי אני אוהבת אותך כלכך ואין לך מושג את כמה את חשובה לי. רק הלכת וכבר מתגעגעת ♥

שנת 2012 הייתה שנה נוראית בשבילי ובלי החברות המדהימות שלי סביר להניח שלא הייתי כאן.

הייתי בשנה שעברה על הקצה ועמדתי ליפול והן המונולוגיסטיות/ מלכות הדרמה שלי הצילו פיזית את חיי.

אני לא יודעת מה הייתי עושה בילעדיהן מה שבטוח לא הייתי פה כותבת את זה מה שאני כן יודעת זה שאני מוקירה כל אחת ואחת מהן וחווה להן את חיי ♥♥♥♥

 

עכשיו מנהג קטן שסביר להניח שאני יעשה בכל פוסט כאן מונולוג שכתבי.. (בסוף אני יכתוב אמיתי/ מזויף)

 

אח שלי/ b.a

דמעות בעיניים הבכי הולך ומגבר ואתהממשיך להתעלם אף פעם לא היית שם בשבילי אתה קורא לעצמך אח שלי??

איך אתה מעז? כל החיים שפטת אותי אתהאחת סיבות המרכזיות שגרמו לי להרעיב את עצמי..

שמנה, עצלנית, שפוטה, פדחנית, תינוקת,מטומטמת, קשת הבנה, עלובה, מושפעת..

כל כך הרבה פעמים השתמשת במילים אלוובעוד רבות, אתה עדיין משתמש מידיי פעם.

חשבתי שהתבגרת, שהפסקת לנסות לגרום לילהרגיש רע עם עצמי כל פעם ולהצליח.

אבל כנראה שטעיתי אתה אותו ילד שאכפת לורק מעצמו.

הייתי איתך שהיית צריך, חיבקתי אותך חזקאחרי כמה ימים שלא היית ואתה? אתה דחית את החיבוק.

כמובן שדחית עשיתי מעצמי מטומטמת, כמותמיד..

אז אל תתפלא שהדמעות זולגות עכשיו ושאתהלא שם! כרגיל!!!

הכאב מהמכות שהיית נותן לי לא נעלםעדיין, פיזית הוא הפסיק מזמן אבל נפשית.. הצלקות יישארו לכל החיים.

אז כן אני בוכה והדמעות זולגות ללא הפסקהוהכל באשמתך..

 

אמיתי לגמרי..

פחות רלוונטי להיום כי אני והוא ממש התקרבנו בחודשים האחרונים.

 

-B.A-

1 תגובות
פוסט פתיחה.
11/10/2012 22:25
just the real me B.A

שלום אנשי העולם הגדול..

החיים מבאסים ואין מי שיקשיב אז החלטתי ללכת למקום היחיד שבו אי אפשר להשתיק אותי.

אתם בטח חושבים, ילדה בת 14 מה היא יודעת על סבל?

אז תתפלאו אני יודעת המון ואפילו חוויתי אותו.

אתם מבינים, כל יום בחיים שלי הוא סיוט מתמשך שאי אפשר לברוח ממנו.

אני רצה ורצה אבל בעצם אני לא מתקדמת לשום מקום.

יש הרבה דרכים לתאר אותי.. אובססיבית, משוגעת, אובדנית, חופשיה, אמנית.. אבל אני חושבת שהדריך הכי טובה לגדיר אותי זה "אני"

אין כמוני וטוב שכך..

לא תמיד הייתי דחויה.

אך המסע שלי לכאב וסבל מתחיל תשע שנים בעבר ואם  יהיה מישהו שיקשיב אני מוכנה לעשות את המסע הזה שוב ואולי בדרך לערער על כמה מהטעויות שעשיתי.

לא בחרתי להיות שונה יש האומרים שהתברכתי בשונות ובעתיד אני יודה על כך.

אני אומרת שזה בולשיט ענק!!

אולי הגישה שלי מושכת אליי את כל הצרות אבל מה שבטוח המשחק רק התחיל.

הדקו חגורות סופה מתקרבת..

 

-B.A-

 

6 תגובות