עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

"להיות, או לא להיות, זאת השאלה.
מה נעלה יותר: לשאת באורך רוח
חיצי גורל אכזר, אבני מרגמותיו,
או אם חמוש לצאת מול ים הייסורים
למרוד, וקץ לשים להם? למות:
לישון,
ולא יותר; ודעת : השינה הזאת
תשבית מכאוב הלב ואלף הפגעים,
זה חלק כל בשר - הנהי התכלית,
אליה יכסף אדם, למות: לישון,
לישון!
... כי מי ישא שוט הזמן ולעגו,
חמס העריצים, בוזם של שחצנים,
עצבת אהבה נכזבת, ענויי דין,
עזות השליטים וכל הביזיונות,
אשר ינחל צדיק מידי חדל אישים -
אם הוא במו ידיו יכול לפטור הכל
במחי פגיון אחד? מי זה ימשוך
בעולם,
גונח ממשא חיים לעייפה,
לולא אימת דבר מה שאחרי המוות -"

-המלט, שייקספיר-
חברים
לאה לויjuliSnowאיירונוםנום23lovely
The Cheshire CatSNOWסתם אחתרוזיDaliaSdont let me go .
ashleyנטלי ^!^JennyBorn To Dieמאיה נוימןLoLa
me-***תמר גלעדSuzanשקדאלונהליה love
KILL YOURSELF ...Here To LoveMaskedCatאפרתit`s my lifeYin Yang ☯
עוד מישהי בעולם....השמלה האדומהdianaתרנגולᶠᶸᶜᵏᵧₒᵤgamer girl
דניאלאני לא.סייג'זהו כל סיפור חיי :-)AbiBsomeone
Meshiכוכב באפלהNastya Moromerליאם שטיקגולדאליסה
מאיר בוזגלוהכל על ליטמן השווה!!sashaBlue Moongirle lifeShir
smooth criminalדורsmileGhost Dognastiaאנונימית
ליאן -חייה בסטלה בוביים♥הבלתי נראתבלינקוgirl❥AngelK❥עדן מאיר
TigerLilyblue lightילדת החיםtimtamoritLonelyGirl
cosmicBFFבונז'ור ♥life is sweetמימינערת הגורלsee from the heart
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
SMILE

life isn't always full of reasons to smile
but your smile is a reason for others to smile too
:)
האמת
30/08/2017 01:02
עוד מוזרה בעולם
״איך לא ידעתי על זה ? ״ אמרת לי , אני לא רציתי שתדע , בחיים לא , לא על זה , לא על המקום הזה . אבל אם אתה קורא את זה כנראה שסיפרתי לך , או שבמקום לדבר נתתי לך לקרוא את זה פשוט . אז היי ברוך הבא לעולם אחר , לחלק האחר שלי .הכל התחיל בכיתה ו , אבא אמר לי , למה שלא תתחילי בלוג ? תכתבי בו את החוויות שלך , מה את אוהבת , כל דבר חיובי שעברת .וככה עשיתי כי אני אוהבת לכתוב אז מה לילדה בכיתה ו יש להפסיד ? כתבתי את הפוסט הראשון שלי , הצגתי את עצמי כמו שצריך . התאהבתי ברעיון . עולם קטן ששייך רק לי . רצתי לספר את זה כמובן לכמה שרק אנשים שאני יכולה והרוב אמרו שאני משועממת ולמה לעשות דבר כזה , אז ברור שחזרתי לאותו עולם קטן לראות כמה אנשים קטנים הגיבו לפוסט הקטן של אותה ילדה קטנה . אף אחד . במקום כזה לא מתקבלים אנשים שמחים . זה לא מעניין . המשכתי לפרסם לאט לאט ״חוויות ״ ולאט לאט התחילו לגלות עוד בלוגר שהגיע למקום הזה בטעות . אבל עם כל הקצת אנשים נחמדים שהיו גם קצת אנשים פחות נחמדים , ״ את לא מעניינת אף אחד״ ״תחזרי לגן.״ דברים שאיכשהו נגעו בי , גרמו לי להפסיק . לאט לאט האתר הבלוג הקטן והשמח נסגר ונפתח מקום פריקה, לא הייתי עצובה , באמת שלא . לא ידעתי אז מהי באמת עצבות , אבל ראיתי שאחרים על כל פוסט דיכאוני מקבלים תגובות רחמים , ואהבה . ומה הייתי עושה בשביל ההרגשה הזאת , של שייכות של חמלה וחיבה כלפי מישהו לא מוכר . אז התחלתי לכתוב על הדברים העצובים בחיים שלי , וכמו שאתם יודעים דיכאון הוא דבר מדבק , וכך האתר הקטן והשמח שלי הפך ל ״עוד מוזרה בעולם ״ אתה בטח שואל למה השם הזה , ובכן תמיד הייתי מוזרה את זה ידעתי כבר אבל אהבתי את השם הזה ״ מוזר ״ ״ מוזרה ״ הרבה אנשים מתייחסים לזה לעלבון , אני התאהבתי בשם הזה ״ מוזר״ בשבילי זה סימן משהו מיוחד. אבל עוד מוזרה בעולם הקטין את המיוחדות שהמילה מוזר הביאה איתה וכך עוד אחת בעולם הזה שבמקרה מיוחדת לא יותר מהשאר . התחלתי לכתוב על בסיס קבוע אבל רק דברים עצובים , שעם הזמן התחילו להיות יותר ויותר כאלה . כתבתי ספר , אחר כך עוד אחד . הם לא טובים סתם ניסיתי להיות משהו שבחיים לא אהיה , טובה במשהו . עם הזמן הדיכאון התחיל להאפיל עליי לאכול אותי מבפנים , זה הרגש היחיד שבאמת זכרתי משהו , את התחושה שלו והתחלתי לשקוע במחשבות , איומות , שהפכו את עוד מוזרה בעולם למישהי כבר שלא תהיה לא מוזרה , ולא מיוחדת , מישהי שבחיים לא היית מכיר . התחלתי לעשות הכל בשביל לזכות במילים ״ את בן אדם טוב ״ כי רדפתי כל חיי אחרי אהדה של אנשים אחרים שהיו נותנים לי הוכחה שאני באמת מיוחדת . תראו אותי אני לא סתם עוד מוזרה בעולם אני מישהי ! עם שם ! ואוהבים אותי ! אוי איך הם אוהבים אותי , אותי! אותי.. אותי....אי אפשר להיות בדיכאון לנצח והנצח הזה התחיל להיות יותר בהיר , ואני הפסקתי להגיע לפה , רק בימים השחורים ביותר שהיה לי רצון לדבר עם מישהו הייתי כותבת , אבל לאט לאט גם זה נעלם והייתי נעלמת מפה , לא הייתי מאושרת רוב הזמן , הדיכאון לא עבר , אבל הרצון לנסות להיות מיוחדת עבר . ובזמן הזה התבגרתי באמת שהתבגרתי , הדיכאון הפך למשמעותי יותר אך בכמות קטנה יותר , הרי אתה הגעת לחיים שלי . אבל היו דברים שלא ידעתי להסביר , אז הייתי בורחת לפה לא בשביל לשמוע שמישהו אוהב אותי , הייתי בורחת לפה לצעוק את הרגשות שאף אחד לא יישמע . אתה לא אוהב אותי ככה , אתה לא אוהב , אני יודעת יקירי הייתי צריכה לומר . אבל זה מהדברים שאף אחד לא ידע , ואני לא רוצה שידע . אני לא רוצה לחזור לדיכאון אני לא רוצה זכר מהתקופות השחורות והבודדות האלה אני לא רוצה שתכיר אותי ככה , שתחשוב עליי ככה . זאת עדיין אני בלב שלם אני מודה אני עדיין עוד מוזרה בעולם ואהיה עד סוף ימי אבל אני לא רק המוזרה , אני גם המיוחדת .כנראה שלא בשביל אף אחד . אולי קצת , קצת , בשבילי .
2 תגובות
שינויים,
16/08/2017 23:11
עוד מוזרה בעולם
״כל שינויי הוא לטובה״ אני לא אוהבת שינויים , אני מפחדת משינויים , שינויים הורסים אותי . אולי זה כי אני בעצמי מפחדת להשתנות עם כל שינויי חיצוני , כל שינויי מקום , מסגרת , לעזוב משהו שעשה לי טוב . עם כל שינויי כזה אני משאירה חתיכת אושר קטנה שפעם הייתה מרכיבה אותי אך עכשיו היא איננה , היא נשארה שם . אני משתנה מכל שינויי אני מאבדת את עצמי עוד קצת , ועוד קצת , קצת. אני הופכת לבן אדם אחר, שונה , רחוק יותר מהכל , מהעולם הזה , מהנפש שלי . כל כך מפחיד לעקור אדם ממקומו עד שסוף סוף הרגשתי שייכת למשהו , למישהי , למישהו. ואת שוב נשארת לבד אחרי הכל את והחלל הריק שפעם מילא אותו משהו אחר .
1 תגובות
אותם אנשים בעיות שונות
26/01/2017 18:07
עוד מוזרה בעולם
כבר שלוש שנים עברו מאז הפעם האחרונה שרשמתי כאן, את האמת לא הרבה השתנה, אותם אנשים בעיות שונות.
ואני ? עם כל הכחשה אני עדיין אותה אחת כמו מהפעם האחרונה שהייתי כאן,  זה מוזר לחשוב , אבל לא חשבתי שאי פעם אחזור לכאן, אבל לא היה בדעתי מקום  טוב יותר לפרוק. ושוב אותן שאלות פילוסופיות שמעסיקות את ראשי ואוכלות אותי מפנים אבל בחיים לא תהיה לי תשובה עליהם.
אז כן , אני מרגישה תקועה בחיים האלה, הלכתי לאיבוד ליער מלא אנשים, הכל פתאום נראה כל כך חסר טעם, הרי בשביל מה כולנו חיים ? כאלה עם משפחה אז בשבילהם כאלה בשביל מטרות מוסימות וכאלה כדי להגשים חלומות.
אני כבר לא יודעת מה צריך לעשות בעולם , הרי אני עוד אחת שעוברת במסדרון ואם יום אחד לא אהיה שם לא תבחין בי.
ומשנה לשנה הכל נהיה עמוס יותר ואתה כבר לא עומד בקצב, מצפים ממך לגדול מהר מדי ממה שאתה יכול,
כל דבר קטן קובע לך את העתיד , אבלא אתה עדיין רק ילד זה לא מעניין אף אחד.
אז כן קורה שלא הולך כמו שרצית , אבל  אנשים נתקעים על אותם בעיות במקום לחשוב על פתרונות לעתיד.
ואני מוכרחה להישאר מאחור ולהכחיש כל קשר למציאות, שאין כבר דרך חזרה.
ואיך אני שונאת את השגרה הזאת שאי אפשר לצאת ממנה אבל גם כשתהיה אופציה תישאר במקום הנוח שלך.
אני עדיין תקועה בין אנשים ומחפשת את המקום שלי שהייתי בטוחה שכבר מזמן שלי, כולם נשארו אותו דבר אז למה את חייבת להרוס הכל?
פתאום כל הריבים ילדותיים וכל הבילויים משעממים, ואת נשארת עם אותם אנשים כי אין לך לאן ללכת ,אולי אני פשוט מפחדת לעבור הלאה , ואולי אני לא רוצה לעבור האלה.
אבל הזמן לא מחכה לאף אחד.
אז נכון אמרתי שלא השתנתי, אבל מישהו כן ?
האם אתה באמת יכול לקום יום אחד בן אדם שונה ממי שאתה?
אז כנראה שאני אותה אחת עם אותם מחשבות מתוסבכות שמאמינה שיום אחד החייים יהפכו להיות קלים יותר.
אבל בינינו ? תקווה זו היא מה שמשאירה אותנו עדיין בחיים.

2 תגובות
עדיין אותה אחת...
26/07/2014 11:54
עוד מוזרה בעולם
אני עדיין אותה אחת שרועדת כשנעצים בה מבטים.
עדיין אותה אחת שנעלבת מכולם
עדיין אותה אחת שמתעצבנת מדבר קטן.
אני עדיין עוד מוזרה בעולם למרות שמזמן לא כתבתי פה.
אין לי זמן לא מספיקה כלום  הזמן עובר ומשאיר אותי מאחור.
אז אני מצטערת בפני קוראי הבלוג (אם יש כאלה :))
אני ינסה לבלות פה כמה שיותר זמן כדי לעזור לכם אני ישתדל.
ואני רוצה שתזכרו כולכן שזו היא רק תקופה קשה שכולנו נעבור.
אזעקה. פצצות. זה יגמר אל תדאגו אני רוצה להגיד ולבקש שתמישכו לכתוב זה האוויר של כולנו.
כל יום אני פוגשת עוד ועוד ילים שמסתירים את עצמם מפניהם. זאת אומרת מתנהגים כמו שכולם מצפים ממכם.
לי לדוגמה יש חברה יפה גדולה ספרטאית מפותחת לא כמוני. שתמיד כולם סביבה אני לא כמוהה ואולי לפעמים אני לא גאה בזה, מודה באשמה.
אבל אני גאה להיות מי שאני. והיא משחקת את עצמה פרחה.
אני שוב פה כדי לעזור לכם ולשמוע במקרה הזה לקרוא פוסטים שלכם.
ואני ינסה להגיב לכל פוסט.
אז אני שוב פה בישבלכם אותה אחת שעדיין עעוד מוזרה בעולם.
2 תגובות
אותה צעקה
19/06/2014 21:05
עוד מוזרה בעולם
שוב אותה צעקה מחרישבת אוזניים
עוצמת עיניים שהסיוט לא יבוא
שוב שתיקה רועמת
צמרמורת מטורפת
כי שוב זה קורה 
ההורים רבים
זה כבר ממש סבל
הם כמעט קושרים זה את זה בחבל.
שוב הכחשה מצאה מטופשת
סיפורים מפגרים שאותנו מפרידים.
כל היום חושבת האם זה יקרה?
האם הבשורה תגיע אליי
או אולי בריב הבא?
אני כבר לא יודעת מה אני אמורה להרגיש
שדמעות חונקות גרוני
לא לא די כבר אל תבכי.
אמא צועקת ממצאיה שטויות
ואבא בלחץ האם היא עדיין אוהבת אותו?
אני גם רוצה לצעוק על שניהם בגלל דבר כזה מטומטם צריך לריב
להיפרד בגלל  דבר כזה שטותי
די די לחשוב כאלה דברים
אני מרגישה את זה קורה
ואחותי שוב בוכה
אני צריכה אותה להרגיע כדי שאני בעצמי לא אבכה
אני לא בוכה בדרך כלל צריך להיות חזקה
אבל קשה להרכז עם צעקה ברגע ומעה שמציפה את שאר החדר
אפילו לא יודעת איך פוסט כזה לגמור
כי זה לא נגמר אין מספיק מקום על דף לילה בת 13.
דלת נעולה לשמוע משהו כבר בקושי אפשר.
בוכה בפנים
אבל מבחוץ מרוצה 
אפילו שאין ממה.
"לחייך אפילו אם הנשמה בוכה".
גם לי לפעמים קשה ואפילו לכם.
אבל צריך להתמודד
השאלה הייא איך.

1 תגובות
הביישנית
25/04/2014 20:58
עוד מוזרה בעולם
הביישנית אני מתביישת לפעמים להסתכל לכולם בעיניים פוחדת שישפטו אותי
לא יאהבו את מי שאני.
אבל זה קורה לרוב עם בנים...
לא רוצה להסתכל עליהם כי אני מתבישת?
לא עם כולם זה ככה אבל עם הרוב זה ככה.
הם אומרות שאני פשוט צריכה לזרום ,אבל עם אני יזרום לכיוון הלא נכון?
יושבת בצד כשכולם צוחקים.
יש לי ידיד טוב שלא אני לא פוחדת להסכל בעיניים, אז אני צריכה להיות ידידה של כולם?
להיות פרחה ?
לדבר איתם ? על מה?
להיות עצמך? מי כבר יקבל כותבת שירים עלובה? 
אז לשקר ?
לנסות לדבר ! זהו ! לא לשתוק כל הזמן.
כן..... זאת תהיה בעיה על מה לדבר איתם?
איך מתחברים לידים כאלה ?
אולי להשאיר ככה את המצב ?
כל כך הרבה שאלות על ביטחון עצמי שאני מנסה לצבור.
למה רק מהבנים שם את מפחדת ?
ובבית ספר ? את תמיד עצמך וכולם מקבלים אותך אז למה שעכשיו לא?
4 תגובות
משתנה.
04/04/2014 12:21
עוד מוזרה בעולם
יום ועד יום עובר ואני רואה את עצמי הופכת לאחת מהן.
כמוהן עם האודם ?
לא . זה כבר עינוי.
בחדר הלבשה על אחת מחליפה חולצה ומשוויצה בגלוס החדש.
כשאני מחליפה את חולצתי בתא השירותים הזריזות.
יוצאת ורצה לכתה.
אבל הנה היא מתקרבת ושואלת אותי:"רגע.... את עוד לא אמרת לנו מה המידה של החזייה שלך"
מה?! אני מצטערת אני לא אמורה לענות לך
"אני יודעת אין לך אחת כזאת!"
אני מצטערת ללכת.
" את פחדנית!"
זוזי מהדרך מיד! אני צועקת לעברה היא נותנת לעבור וצוחקת.
אל תשימי לב אליה כולן אומרות לי.
אני עדיין מרגישה שאני משתנה להיות אחת מהפרחות.
לפי הדיבור ואפילו הבגדים.
אבל כשאני כותבת פה אני מרגישה את השפיות שחוזרת אלי, את האוויר הצח של הכתיבה, את הצליל של המקלדת.
אז חזרתי לכתוב, והנה אני מוכנה שוב לשמוע ולעזור.
אני שוב עוד מוזרה בעולם
ולא עוד אחת ממאות פרחות מגעילות בעולם.
שבת שלום
3 תגובות
פחד מהלא נודע
15/02/2014 10:04
עוד מוזרה בעולם
מפחדת ממה שעומד להיות.
מפחדת לעצום את העיניים,
מפחדת ללכת לישון.
אני לא יכולה לישון לבד בלילה אני מפחדת שדברים נוראיים יקרו.
פוחדת שיבואו גנבים
או שפתאום תפרוץ מלחמה.
ואולי מישהו ימות.
תתעוררי זה רק את.
עוד נשימה ועוד אחת ממלאת את הריאות.
לנשום עמוק לא לפחד.
את יכולה לעשות את זה.
זה סתם שטויות זה פשוט מפגר, מה את ילדה בת שנתיים? תפסיקי להתעורר !
הצללים שמתחת למיטה המפלצות?
הרי את יודעת שהם לא קיימות.
בואי נשכח מכל הצרות ונלך לישון
תעצמי את העיניים תחשבי על משהו טוב.
הכל בסדר....
תחשבי אולי על מוזיקה ?
העיניים כבר עייפות, אולי תלכי לישון?
לא ! אולי מישהו יבוא?
שוב הפחדים באים ומשתלטים עלייך.
לכי כבר לישון.
טוב... מה כבר יקרה.
עיניי נעצמות בפחדים,
רק המחשבות שולטות בראשי.
הכל בסדר אל תדאגי.
כבר בוקר השמש בחלון .
מתחיל יום חדש בלי פחדים 
תנסי להנות לפחות עד הלילה....
זה מה שאני עוברת כל לילה.
אשמח אם תעזרו.
8 תגובות
גשם
08/12/2013 21:20
עוד מוזרה בעולם
הגשם מטפטף בחוץ
טיפה אחר טיפה נופלת על פני הקרקע
ומה אני?
יושבת בפנים, מתחממת עם תה ביד.
עושה שיעורים,
רצת קוראת.
וחושבת על מה שעבר היום.
מסכמת לי את מה שהיה בהפסקה או גם בשיעור.
נזכרת כשילדים באו אלי בהפסקה וירדו עלי מדי פעם.
אבל אני?
אני חזקה.
אני אל פחדנית
אם זה מה שאתם חושבים עלי?
אתם קנאים.
תוך כדי מילים אלו שיוצאת מהפה שלי אני מתקרבת בצעדים חורקים אליהם.
מרימה את ידי שמתכווצת לאגרוף קטן.
ומתחילה  לאיים.
צלצול קוטע את שיחתנו המאוימת.
מתיישבים במקום ומאחורה מושכים לי בשיער.
חרקתי את השיניים וסובבתי את ראשי אחורה.
מרימה את ידי ומורידה מיד
כי אני לא רוצה להלשין.
מרגישה כמו ילדה שעל כתפיה שטן ומלאך שמכווונים אל עתידה.
תלשיני- תלשיני עליהם ידעו לא להציק
אל תלשני-אל תלשיני עליהם את לא מלשנית הרי בסוף יציקו לך עוד יותר.
הורדתי את ידי מיד .
כשאני שומעת צחקוקים מאחורה.
סוף היום כבר היגיעה אני נושמת נשימה עמוקה
סוף סוף
הם מתקרבים אלי בצעדים שקטים.
"אתם יודעים מה?
נמאס לי ממכם
תציקו לי זה לא מזיז לי
אני לא מתכוונת לרדוף אחריכם או להרביץ"
הרגשתי  מן תחושה מוזרה.
הרגשתי גיבורה
פתחתי את הפה שלי.
הם התקרבו אלי בצעדים קטנים כשממלמלים מילות סליחה.
אני מתעלמת אבל מרגישה מגעיל אז הסתובבתי חזרה.
שאלתי אותם :"אתם למדתם לקח?"
הם מהנהנים ועוברים לידי בפחד"
נשארתי לבדי בכתה צעקתי בקול:" יש !"

אני מרגישה כמו גשם
שהגשם ניראה רע ומציק 
אבל אם לחשוב מהצד השני הוא מועיל הוא ממלה לנו את הים במים....
3 תגובות
מתגעגעת
30/11/2013 11:43
עוד מוזרה בעולם
מתגעגעת לאותם ימים, 
בהם הייתי כותבת ואתם עונים
אותם ימים בו השמש זורחת
אותם ימים שמהם אני בורחת
אותם ימים בו הכל מסתדר
אותם ימים שהכל מסתער
אותם הימים שאני לא כותבת
אותם ימים שאני מתלוננת
אותם ימים שאני פוחדת להיות מי שאני.

אני רוצה כבר להפסיק מהחשבות אני רוצה להפסיק לפחד מהבילתי נודע לנו.
אני רוצה להשאר כמו שאני, לא לגדול, לא לדאוג
שכולם יהיו סביבי.
רוצה להיות מיוחדת.
רוצה להיות אחרת רוצה להיות כל אחד
רק לא אני
לא רוצה לחשוב
אבל צריך
גם ללמוד אני לא רוצה
למי זה חשוב?

עכשיו זה כבר לא ככה, אני שונה יותר בוגרת
עדיין פוחדת אבל יודעת להתגבר
כבר לא אכפת לי מהגורל כי אני יכולה להסתכל לו בעניים.
כבר אין לי בעיה להסתובב עם הפנקס שלי שאני מכנה אותו "החבר הכי טוב שלי"
אין לי בעיב שיצחקו עלי
"צוחק מי שצוחק אחרון"
אני לא פוחדת לחיות.
ועכשיו אני פה.
כדי לעזור.
כדי להיות אני.
7 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 הבא »