עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
ממממ
25/03/2015 00:36
חיים גולדברג
דיכאון, פילוסופיה, מוזיקה, שיקום

כמו הכותרת אקדים ואומר למרות שהכותרת די אומרת הכל, הנשמה שלי זועקת.

עכשיו כן לכו תדעו אם יש נשמה , או שהכל מיסתכם בפיסת הבשר הזאת שאנחנו קוראים לה מוח , או שיש קשרי גומלין בין פיסת הבשר שלה אנחנו קוראים מוח לבין הנשמה שלנו..בכנות זה לא משנה.

מה שלא תקראו לזה...הוא קיים אצל כולכם וכמו שאמרתי שלי זועקת.

לפני שבוע לקחתי את הכבל של המגבר שלי ( כן אני מוזיקאי!בערך..) וכבלתי אותו סביב הצוואר שלי.

עכשיו לא הרגשתי חרטה לרגע , ההחלטה לא נבעה מסערת רוחות.. השיקול היא מאוד ברור לי באותו רגע כהחלטה הכי נבונה שאי פעם ניצבתי לפניה.

אז כרכתי את הכבל מסביב לצוואר, קשרתי אותו לתקרה, ובאותו רגע באמת הייתי כל כך שמח שלא אצטרך לקום לעוד יום למציאות הזאת.

אבל אז לפני שקפצי מהכיסא עשוי העץ ( שנקנה באיקיאה במחיר מדהים דרך אגב).. פתאום נזכרתי שפאק.. לא השארתי פתק.. וכמובן שמחשבה גוררת מחשבה והמחשבה הבאה הייתה ..רגע הפתק מיועד להורים שלי.

להורים שלי אכפת ממני..אפילו אם לי לא אכפת מעצמי.

מעשה כזה למרות שהוא בהחלט יעזור לי ..היה דופק להם את החיים בצורה די רצינית.

ירדתי מהכיסא..הורדתי את כבל המגבר מהצוואר..והתקשרתי לאמא שלי באמרי .."אמא בואי מהר אני לא שולט בעצמי".

טוב זה מספיק לפעם הראשונה.

בפוסטים הבאים אכתוב על מה גרם לי להתעלם מהחוש הכי בסיסי שלנו (רמז ..טוב אני אגיד את זה וזהו..הישרדות).

ולנסות לסיים את חיי.

אני חושב שהמוטיבים בסיפור שלי שזורים בסיפורם של רובכם..טוב אולי לא הכל..אבל הרוב.

וסתם ככה אחפור לכם על מוזיקה טובה ...פילוסופיה..וסתם מחשבות שעולות לי לראש.

ואני מקווה לשתף אתכם בתהליך השיקום שלי.

וזהו


1 תגובות
ממממ
25/03/2015 00:36
חיים גולדברג
דיכאון, פילוסופיה, מוזיקה, שיקום

כמו הכותרת אקדים ואומר למרות שהכותרת די אומרת הכל, הנשמה שלי זועקת.

עכשיו כן לכו תדעו אם יש נשמה , או שהכל מיסתכם בפיסת הבשר הזאת שאנחנו קוראים לה מוח , או שיש קשרי גומלין בין פיסת הבשר שלה אנחנו קוראים מוח לבין הנשמה שלנו..בכנות זה לא משנה.

מה שלא תקראו לזה...הוא קיים אצל כולכם וכמו שאמרתי שלי זועקת.

לפני שבוע לקחתי את הכבל של המגבר שלי ( כן אני מוזיקאי!בערך..) וכבלתי אותו סביב הצוואר שלי.

עכשיו לא הרגשתי חרטה לרגע , ההחלטה לא נבעה מסערת רוחות.. השיקול היא מאוד ברור לי באותו רגע כהחלטה הכי נבונה שאי פעם ניצבתי לפניה.

אז כרכתי את הכבל מסביב לצוואר, קשרתי אותו לתקרה, ובאותו רגע באמת הייתי כל כך שמח שלא אצטרך לקום לעוד יום למציאות הזאת.

אבל אז לפני שקפצי מהכיסא עשוי העץ ( שנקנה באיקיאה במחיר מדהים דרך אגב).. פתאום נזכרתי שפאק.. לא השארתי פתק.. וכמובן שמחשבה גוררת מחשבה והמחשבה הבאה הייתה ..רגע הפתק מיועד להורים שלי.

להורים שלי אכפת ממני..אפילו אם לי לא אכפת מעצמי.

מעשה כזה למרות שהוא בהחלט יעזור לי ..היה דופק להם את החיים בצורה די רצינית.

ירדתי מהכיסא..הורדתי את כבל המגבר מהצוואר..והתקשרתי לאמא שלי באמרי .."אמא בואי מהר אני לא שולט בעצמי".

טוב זה מספיק לפעם הראשונה.

בפוסטים הבאים אכתוב על מה גרם לי להתעלם מהחוש הכי בסיסי שלנו (רמז ..טוב אני אגיד את זה וזהו..הישרדות).

ולנסות לסיים את חיי.

אני חושב שהמוטיבים בסיפור שלי שזורים בסיפורם של רובכם..טוב אולי לא הכל..אבל הרוב.

וסתם ככה אחפור לכם על מוזיקה טובה ...פילוסופיה..וסתם מחשבות שעולות לי לראש.

ואני מקווה לשתף אתכם בתהליך השיקום שלי.

וזהו


0 תגובות
ממממ
25/03/2015 00:36
חיים גולדברג
דיכאון, פילוסופיה, מוזיקה, שיקום

כמו הכותרת אקדים ואומר למרות שהכותרת די אומרת הכל, הנשמה שלי זועקת.

עכשיו כן לכו תדעו אם יש נשמה , או שהכל מיסתכם בפיסת הבשר הזאת שאנחנו קוראים לה מוח , או שיש קשרי גומלין בין פיסת הבשר שלה אנחנו קוראים מוח לבין הנשמה שלנו..בכנות זה לא משנה.

מה שלא תקראו לזה...הוא קיים אצל כולכם וכמו שאמרתי שלי זועקת.

לפני שבוע לקחתי את הכבל של המגבר שלי ( כן אני מוזיקאי!בערך..) וכבלתי אותו סביב הצוואר שלי.

עכשיו לא הרגשתי חרטה לרגע , ההחלטה לא נבעה מסערת רוחות.. השיקול היא מאוד ברור לי באותו רגע כהחלטה הכי נבונה שאי פעם ניצבתי לפניה.

אז כרכתי את הכבל מסביב לצוואר, קשרתי אותו לתקרה, ובאותו רגע באמת הייתי כל כך שמח שלא אצטרך לקום לעוד יום למציאות הזאת.

אבל אז לפני שקפצי מהכיסא עשוי העץ ( שנקנה באיקיאה במחיר מדהים דרך אגב).. פתאום נזכרתי שפאק.. לא השארתי פתק.. וכמובן שמחשבה גוררת מחשבה והמחשבה הבאה הייתה ..רגע הפתק מיועד להורים שלי.

להורים שלי אכפת ממני..אפילו אם לי לא אכפת מעצמי.

מעשה כזה למרות שהוא בהחלט יעזור לי ..היה דופק להם את החיים בצורה די רצינית.

ירדתי מהכיסא..הורדתי את כבל המגבר מהצוואר..והתקשרתי לאמא שלי באמרי .."אמא בואי מהר אני לא שולט בעצמי".

טוב זה מספיק לפעם הראשונה.

בפוסטים הבאים אכתוב על מה גרם לי להתעלם מהחוש הכי בסיסי שלנו (רמז ..טוב אני אגיד את זה וזהו..הישרדות).

ולנסות לסיים את חיי.

אני חושב שהמוטיבים בסיפור שלי שזורים בסיפורם של רובכם..טוב אולי לא הכל..אבל הרוב.

וסתם ככה אחפור לכם על מוזיקה טובה ...פילוסופיה..וסתם מחשבות שעולות לי לראש.

ואני מקווה לשתף אתכם בתהליך השיקום שלי.

וזהו


0 תגובות
הדרך אותה דרך.
10/06/2013 14:46
חיים גולדברג
ההתמודדות שלי, סיפורים, סיפור



 

 

 

 

 

 

 

3 תגובות
דואליות
06/06/2013 21:07
חיים גולדברג
ההתמודדות שלי, חיים, מוזיקה, פילוסופיה

.
1 תגובות
בלוג חדש
11/05/2013 22:49
חיים גולדברג
חיים, חדש, מוזיקה, ההתמודדות שלי
.
4 תגובות