עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
אילנהאורjulisee from the heartהדסThe dark
IM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy Drakesmooth criminalאביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
-To Do List-
- לסיים תואר ׁׁ(V)
- צניחה חופשית (Vׂ)
- להפסיק לעשן (V)
- ללמוד לאהוב את עצמי
- להפסיק לאהוב אותו (V)
- להאמין
- לכתוב ספר
- לברוח לאי בודד
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


הספר ששינה את חיי
15/02/2018 17:22
Jenny
חיים
אי שם בשנת 2011 הייתה התפנית של חיי.
נשמע בומבסטי ואלי ככה זה צריך להיות. אבל אי שם באותה שנה קרה התפנית שלי.
כן, לא מדובר באיזה יוצרת גדולה שאנשים מכירים אלא בחברה מדהימה שלי.
באותה התקופה רק ילדה בת 19 וכבר עשתה משהו שגרם לי לפחות להבין כמה דברים על עצמי.
אז כן, הייתי שמחה לתת לכל אחת ואחד לקרוא את היצירה הזאת שהיא כתבה ונתנה לי במתנה
או כמו שהיא קראה לזה "שטויות שכתבתי" אבל השטויות שהיא כתבה והדפיסה 
גרמו לי לפתוח עולם חדש.

אז כן היה מדובר בסיפור שאולי היום יראה סתמי לאנשים במיוחד לאנשים שחצו את גיל ה-30
בטח יכולים בקלות לחשוב שמדובר באוסף של רעיונות טיפשים אולי קצת דומים לסיפורים שלי עצמי
שכתבתי ברגעים בודדים ואפלים בחיים ומצאתי לנכון לפרסם כאן ברוב טמטומי
אבל כן, שקראתי את הסיפור שהיא כתבה ודמיינתי את עצמי מחליפה מקום עם הבחורה שאותה היא ציירה
בצורה כל-כך משולמת פשוט לא יכולתי שלא לתהות שאולי היא מדברת על משהו שאני יכולה לנסות ולהשיג לעצמי.
אז אולי זה היה הרגע שבו הבנתי, או חלק בי קלט שמשהו בתוך העולם שבו אני חייה אינו כפי שהוא צריך להיות
ואולי כל העמדות הפנים האלה שאני מספרת לאנשים שקרובים אליי
יכולים סוף סוף להפוך למשהו אמתי. היא כאילו דיברה אלי ולא לאף אחד אחד.
מצאתי אז את עצמי בוחנת מחדש את כל מה שחשבתי שהוא נכון, כל מה שחשבתי שככה הוא חייב להיות
והנה מצאתי את עצמי בולעת במכה אחת את הסיפור הזה שהיא המציאה על זוג אנשים זרים לי לחלוטין
שהפך לסמל דרך בשבילי. 200 עמודים אולי קצת יותר שמציירים במתיקות כל כך מעודנת את מה שרציתי 
וחלמתי שיהפוך להיות שלי.
אהבה או משהו חזק יותר מזה שלא חשבתי שמגיעה לי.
אז לא, זה לא הספר הראשון שקראתי בחיים שלי שדיבר על קו עלילתי דומה למה שהיא הצליחה לתאר שם
אבל בין השורות שלה הצלחתי ליצור לעצמי משהו שכיום אני מודע לקח אותי למקום אחר לחלוטין
אני אדם שונה בזכותו.
אז אולי לא הכול נעשה משולם אחרי זה ואולי לא הכול היה מלא בבלונים ושוקולדים
אבל יחד עם זאת אחרי 7 שנים אני עדין מוצאת לנכון להגיד לה שהיא חייבת
חייבת לתת לסיפור הזה הזדמנות בחוץ, לאפשר לעוד אנשים לטעום ממנו אולי לשנות מעט את קווי
העלילה אולי לפתוח את זה למקומות קצת יותר בוגרים ורלוונטיים לימים אלה
אבל לדעתי הבחורה היא גאון.
הייתי שמחה ללמוד ממנה לעשות את מה שהיא עשתה למעני ואולי היא לא באמת מאמינה לי
שזה בגללה למען אנשים נוספים.

1 תגובות
השקט...
10/02/2018 21:23
Jenny
חיים
הרצון שלי להיות חלק ממך, חלק מהעולם שלך.
הרצון שלי להיות חלק מהשקט, חלק מהרעש
חלק כלשהו שרק אתה תבחר..
הנשימות שלך ממכרות אולי יותר מהריח שלך,
השקט הזה שעוטף את החדר שבו אנחנו נמצאים ללא מילים...
השקט שלך ואולי הוא קצת שלי.

קל להתמכר לתחושות של מתיקות,
קל לאהוב מישהו שעוטף אותך בקבלה 
אולי קל מידי, קל מידי ליפול לתוך תחושה של אושר
ובכל זאת מי מאיתנו לא עשה זאת?
אז כן, זה התמכרות שלי או שלך או אפילו קצת של שנינו
בתוך עולם החלומות שלנו הנה אנחנו יושבים ביחד
אין צורך לדבר, אין צורך לשום דבר מיוחד זה בדיוק הרגע שחיכינו לו.

יש אנשים בעולם שבוחרים בשקט ויש כאלה שמחפשים אחריו בכל פינה
ויש כאלה שהוא פשוט חלק מהם, כמו שזה אצלך.
אני אוהבת את השקט שלך, אני אוהבת שלפעמים אתה חולק אותו איתי
ואתה לא שואל למה, אתה לא שופט
אתה פשוט עוטף ואני פשוט באה.

אז אולי זה סתם עוד רגע אחד מלא במילים ריקות 
אבל לרגע זה פשוט נעים ליהנות מהשקט הזה אתך.
תודה לך.

1 תגובות
התבגרות
21/01/2018 16:21
Jenny
חיים
יש אנשים שכלואים בתוך המחשבות שלהם, בתוך הראש האפל והקר שלהם
ויש כאלה שחיים את הזיכרונות האלה שוב ושוב ושוב...
אני ככל הנראה משתייכת לסוג השני של האנשים, נוסטלגיים כאלה הם הרגשות המלנכוליים שלי.
אז אולי לקראת גילי המופלג אני יכולה להרשות לעצמי להרהר בימי הקדם הקודרים שלי ולבכות עליהם
או לבכות איתם? או פשוט לתהות על מי בלעדיהם.

שתיקות של בדידות שליוותה אותי הרבה בחיים שלי, בעיקר בצעירותי ובהתבגרות שלי, בגיל הטיפשי ביותר שקיים
על האדמות האלה. בגיל 22 אני חושבת שהתחלתי להבין יותר, להבין למה הייתי עצובה כל-כך 
ומי היו האנשים שאחראים לדברים שנוראים שחוויתי בחיים.
לחלקם גם סיפרתי את זה. חלקם יודעים שהם הרסו את הילדות שלי ולחלקם בכלל לא אכפת.
אני מנסה לשים אותם בצד, ככה לימדו אותי הפסיכולוגים המקסימים שעזרו לי לקחת את החיים שלי לידיים שלי
ולימדו אותי לנתק את עצמי מאותם גורמים. ובכל זאת יש גם כאלה שרודפים אותי.
קשה לי אחרי סופ"ש כזה שהיה מלא באנרגיות במעורבות של להיות עם בנאדם שהיה לו חלק כבד כל-כך בתוך
מה שגרם לי לעצבות מתמשכת, לכעס עמוק ולפגיעה עצמית מרובה.
קשה לי שאני מאפשרת לו עם מילים יפות ופלרטוט חסר מעצורים להכניס אותי לסערת רגשות ששוב אפשרת לו
לרדוף אותי לאן שהוא רק רוצה. אז אולי זאת הילדה שבי. אולי היא זאת שאוהבת את המשחק הזה
את זה שחושקים בה ושרוצים אותה ושהיא מיוחד מספיק כדי לגרום גם לאדם שהיא עזבה לזחול חזרה למקום 
שהוא היה ממשיך כנראה לבגוד בו שוב ושוב...
ואולי זאת אני הבוגרת. אולי זאת האישה שאני שפשוט אוהבת את טירוף הרגשות האלה של להיות מעורבת בתוך משהו
שאני הסוד בתוכו... אולי זה מה שגורם לי לרצות ולחזור למקום הזה עם אדם הזה.
אולי פשוט רצתי מהר מידי?
אולי הייתי צריכה ליהנות עוד מחופש שלי במקום להיכנס למערכת יחסים מחייבת?
אמרו לי פעם שלא צריך למהר ולהתחתן, אפשר לחיות בכיף גם מבלי לשים טבעת על היד.
ובכל זאת בחרתי בטבעת ומחויבות.
אני לא מתחרטת. אני אוהבת את זה, אבל אני גם אוהבת את הריגוש...
זה מסבך את הראש שלי, אני חוששת לפעמים על הבריחה שלי על הסודות ועל חצי אמיתות שאני מספרת 
ועדין נגררת לשם. אז כן אני נוסטלגית, אני גרה בעולם משלי,
עולם שיצרתי לעצמי מזיכרונות שאני מצליחה לאט, לאט לראות בצורה ברורה יותר.
אני אהיה חייבת להפסיק, לענות לשיחות שלו ולהפסיק להביא אותו אלי ולהפסיק לראות אותו.
שנינו יודעים שזה יפסק. זה חייב. הוא יודע שאני מנסה להיכנס להריון והוא מבין שברגע שזה יקרה
הכול יהיה חייב להסתיים בדיוק כמו שזה התחיל. פשוט לשכוח מהכול.
ועד עכשיו הכול נשאר כמו שהיה...

אני חולקת אתו רגעים, אנחנו מהרהרים על העבר ביחד ומדברים ממש מעט על עתיד.
אני לא מצפה מעצמי להיות כל-כך ישירה אתו כמו שאני עכשיו
אבל אני מתפלה כל פעם מחדש לאיזה מקומות אני הולכת עם הגבר הזה.
אולי זה כי הוא מבוגר ממני אז אני מצליחה למצוא משהו שאני לא מוצאת בבעלי,
או אולי זה העבר שיש בנינו...
כל דבר כזה או אחר גורם לי תהות האם באמת התגברתי והתבגרתי?
או שאני עדין נעולה בתוך בועה...?

2 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 65 66 הבא »