עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
אילנהאורjulisee from the heartהדסThe dark
IM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy Drakesmooth criminalאביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
-To Do List-
- לסיים תואר ׁׁ(V)
- צניחה חופשית (Vׂ)
- להפסיק לעשן (V)
- ללמוד לאהוב את עצמי
- להפסיק לאהוב אותו (V)
- להאמין
- לכתוב ספר
- לברוח לאי בודד
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


November rain
04/11/2017 06:41
Jenny
חיים
אומנם הגשם עוד רחוק, לפחות במרכז שלנו.
אבל קרירות של הבוקר העירה אותי מוקדם.
החלומות שלי משגעים אותי מטרידים אותי וגורמים לי לאי שקט.
הפסקתי לשתות קפה.
לא כי אני לא עייפה, אני עייפה מאוד אבל לא מצליחה לישון
חשבתי שאולי הקפה יעזור, כלומר אם אני אפסיק לשתות אותו ככה שאוכל להשלים סוף- סוף שעות שינה.
אבל לא. זה לא עוזר... אני משתדלת לנסות ולא לחשוב, לא לחלום לא כלום
אבל גם זה בינתיים משאיר אותי ערה.
אולי זאת תקופה... אולי אבל... הכול כפי שהיה...
אני ממשיכה לא לישון ועדין הכל נשאר כמו תמיד.
אני קמה מתהלכת בבית מנסה להשלים לימודים, מנסה להיות פרודוקטיבית 
אבל שכל מה שאני רוצה זה לישון...
זאת לא הפעם הראשונה... בטח גם לא האחרונה אולי קרה משהו בעקבות כל הכדורים שהייתי בולעת 
שהייתי צעירה יותר אולי זה מה שגרם לי לאי יכולת לישון כמו שצריך...
אולי זה חילופי מזג האוויר ואני אישה זקנה שכלועה בתוך גוף של ילדה בת 20?
קשה למצוא פתרון הגיוני למצבים לא הגיוניים.
אולי זה הזמן להעיר את הבית?
אולי זה הזמן להתמודד עם מה שמפריע לי?
יושבת בחצר אפילו השמש עדין ישנה..
ולצערי אין סימנים לגשם..
אולי שהוא יבוא, אני אצליח לעצום עיניים ולישון.


1 תגובות
זאת לא רק אני...
29/10/2017 18:07
Jenny
חיים
שאיריות של קיץ או תחילת החורף מה שזה לא יהיה הסתיו הזה מושלם.
חזרה ללימודים תמיד מהווה אצלי אווירה של התחלות חדשות אך יחד אתו גם רצון לחזור למקומות 
שהיו שם ומוכרים לי מאוד.
אמרתי לעצמי שלא עוד! אמרתי לעצמי שדי עם הבגידות, די עם הטירוף של האקס שלי שרודף אותי 
די עם השטויות שלא גורמות לשום דבר טוב חוץ מרצון שלי לברוח לפינות חשוכות של עברי.
חיי היום יום, עבודה ולימודים והסידורים של הבית 
הרצון שלי להמשיך ולקיים חיי בית ומשפחה כמו שלמדתי מאחרים,
אני יודעת שאין אנשים מושלמים, אני יודעת שכולם עושים טעויות ולפעמים מכאיבים לאנשים יקרים בדרך.
ולמה? אני חושבת שאולי אנשים מפחדים להיות מאושרים...
אני חושבת שאנשים אוהבים לפצוע את עצמם בכל מיני דרכים יצירתיות, אצלי זה תמיד היה בהרעבה או חתכים
יפיפים ואהובים שקישטו אותי לאורך כל ימי ההתבגרות שלי...
אז כן... ברגע שהם הפסיקו למדתי לפגוע בעצמי בדרכים אחרות סקס עם אנשים לא חשובים ולפעמים 
גם עם כאלה שהפכו להיות חשובים בסופו של דבר. וטירוף של רצון להתחמק ולברוח מהמעשים האלה.
אולי זאת הבושה או אולי זאת עצם היכולת שלי לעשות את זה, זה מה שגרם לי לחזור על זה שוב ושוב...
זה נשמע אולי לגיטימי לאנשים שיש להם מערכות יחסים ארוכות, הם פוגשים בנאדם מתאהבים, וחיים אתו.
פשוט יפיפה ונקי.
אחרים דווקא נלחמים ביצרים שלהם אולי גם אני...
להיות עם אותו בנאדם באורך תקופה ארוכה מלחיץ.
בהרבה מובנים, אולי אני אשעמם את הבן זוג שלי, אולי אני כבר לא מושכת אותו... אולי אני כבר לא מעניינת כמו פעם.
חיי הנישואין זה הרבה מעבר לתמונות יפות של נשיקות בפייסבוק...
חיי הנישואין אומרים הרבה דברים שאף אחד לא סיפר לנו, אז כולם רצים להתחתן רצים להביא ילדים לעולם
ולא עוצרים לשאול מה זה אומר... אין כל רע בחתונה או ילדים.
הרי זאת ההמשכיות שלנו כדור כאנשים בוגרים, זאת המחויבות שלנו ליצור דור המשך
אבל השאלה היא איזה דור?
כזה שיגדל במשפחה הרוסה? בה ההורים לא מסכימים או רבים?
או אולי משפחה שחיכתה הרבה זמן לרגע שבו יהפכו להיות הורים והם כבר עייפים מהחיים
ומה הם יכולים לתת לילד שרק רוצה להכיר את העולם? את הספקות שלהם?
את העייפות שלהם? או את העולם כמו שהוא באמת?
אין לזה תשובה חד משמעית אף אחד לא יבוא יגיד לך "תעשה ככה" או "תעשה אחרת" 
בשורה תחתונה כמו שכבר כתבתי אנחנו לבד במערכה. 
החיים יכולים ללכת לכל דרך אפשרית יכולים לקחת אותנו לכל כיוון ולא לשאול פעמים מה עשינו נכון או לא נכון...
אז אנחנו מנסים, מנסים ולפעמים נופלים ולפעמים דווקא מצליחים,
יש בזה אולי אופטימיות מסוימת או אולי יבואו ויגידו שאלוהים הוא המחליט ואנחנו צריכים לשבת בשקט
ולתת לו לעשות את העבודה.
כל אחד ומה שגורם לו לישון טוב יותר בלילות.
העולם הוא אכזר אנשים בודדים ולאף אחד לא אכפת חוץ מעצמו. אנחנו מתפללים שנים למצוא את האחד או האחת
ומקווים שיהיו הגאולה שלנו שיגרמו לנו לחייך ולא לבכות בלילות או בימים...
אז אולי אני לא תמיד האדם האופטימי ואני נהנית לחיות את החיים במבט לאחור,
אבל גם אני שואפת קדימה. שואפת להיות מוצלחת ולא להרהר על הניסיונות הכושלים של העבר...
אבל העבר שלי ארוז במזוודה גדולה וכבדה והוא זועק לי תמיד, מזכיר לי לנסות להיות שונה
אולי אני מפספסת את העיקר או שאולי זה כל העיקר שלי.
הייתי ילדה ואחר כך נערה שלא באמת עשתה את כל מה שהיא הייתה צריכה לעשות בעבר 
התבגרתי מצליחה לשרוד שני ניסיונות התאבדות טיפשים ביותר
מצליחה לקום ולנסות לנשום אולי אני לא צריכה לשאוף לשלמות?
אולי ככה זה טוב.
אולי זה מה שזה ואני צריכה להניח לזה או אולי שוב זאת רק אני...
רציתי תמיד לראות את עצמי כאחת ויחידה, לא כי הייתי מיוחדת אלא כי היה לי רע כל-כך שלא היה לי שום הסבר הגיוני
לתת לעצמי מעבר לזה שרק אני יכולה לסבול ככה,
בזמן שילדים אחרים בני 16 יצאו לבלות ויצאו לחקור את העולם אני ישבתי בחדרי ובכתי
גססתי לאט ובטוח לתוך עצמי, ממשיכה לקשט את הגוף בעוד חתך מדמם ומתוק
אז מה? השנים עברו, הצלקות נשארו כתזכורת מרה- מתוקה מאותם הלילות...
גם קעקועים לא יצליחו להסתיר אותם אני יודעת והם יודעים שהם שם.
אז איך אפשר להפסיק להרהר על דברים שעברו?
אולי לחיות דרך אנשים אחרים, לנסות לעזור לאחרים לא לעשות טעויות שאני עשיתי...
הבעיה שגם אז הם יחליטו לעשות אותם...
לא כי הם טיפשים או לא מבינים, הם פשוט תמיד, תמיד יקוו שהם לא חלק מהסטטיסטיקה 
הם יצליחו להביס את המספרים והם לא יפלו איפה שאחרים נפלו.
אז למענם ואולי גם למעני.
תלמדו משטויות של אחרים, תבדקו היטב את הסיכויים שלכם ותיצרו לעצמכם פסים התנהגות חדשים.
אולי גם הם לא תמיד יהיו מוצלחים אבל צלקות נשארות לנצח גם הרבה, הרבה אחרי שהדם יבש
והפצעים הגלידו והפכו לשאריות של רוחות לבנות....

1 תגובות
אנחנו לא אנשים יפים ושמחים
25/10/2017 19:35
Jenny
חיים
האמת המרה, הגלולה שאי אפשר להמתיק עם שום תוסף.
לא משנה איך שאני אסתכל על עצמי ולא משנה כמה שאני אומר לעצמי שאני כבר לא הילדה שהייתי
ולא משנה כמה אני מרחיקה את החיים האפורים והבודדים שלי ממני, עדין העבר הופך לעתיד והוא משאיר סימנים...
אנשים יפים לא מבלים שעות מול מחשב מתבודדים מאחורי מילים יפות שנאמרות על אנשים אחרים...
אנשים אמורים להיות שמחים, אמורים לבנות חיים ואמורים לצאת לעולם 
אבל לא תמיד העולם הזה הוא בדיוק מה שהם ציפו לו...
גם בעולם מוקף במלא אנשים אני עדין מחפשת את עצמי מרגישה את הבדידות שלי לעתים זועקת אלי
קוראת בשמי שאותו היא מכירה יותר טוב מהכול...
אז כן, חברים זה דבר נפלא. אבל חברים מגיעים רק עם מעמידים פנים שאנחנו אנשים שמחים,
שאני מעמידה פנים שאני שמחה ומאושרת 
אף בנאדם לא רוצה לשמוע אותך מתבכיין כל היום על דברים שמעסיקים רק אותך.
העולם הזה דפוק בכל-כך הרבה מובנים אנשים מחפשים איך ליצור רושם, איך להרשים אבל לעולם לא נשארים
לא באמת...
אז כן, בדידות היא מחלה. 
כולנו בודדים בצורה כזאת או אחרת
חלקינו מוצאים נחמה בסקס או בהעמדות פנים כאלה ואחרות
בונים לעצמינו אפלה שהיא בועה והיא רק שלנו,
לא משנה כמה אני מחפשת משהו תמיד נשאר בתוכי חלול מתגלגל ממקום למקום
אולי זאת רק אני האופטימיות שלי לא אמתית ולא נמשכת לאורך זמן...
אז אולי זאת רק אני ואולי יש אחרים כמוני
שמחפשים שנים ולא מוצאים ...
אז אולי אנחנו לא אנשים יפים ושמחים...

4 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 63 64 הבא »