עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי האיבה
30/04/2017 22:24
jein. s
היום אנחנו מודים לאלה שבזכותם אנחנו כאן. הם לא כאן, אבל הם זועקים לנו להמשיך ולחיות, כי רק כך לקרבן שלהם יש משמעות.
 "מה אברך לו, במה יבורך?" הם אולי לא בורכו בחיים ארוכים, אבל הם בורכו בגבורה, בנחישות ובנאמנות אין קץ לנו ולמדינת ישראל.
 במהלך הצפירה, הסברתי לאחותי הקטנה שהצפירה היא זמן שבו אנו אומרים לנופלים תודה. תודה על שקנו את האדמה בדמם, תודה על ששמרו עלינו מכל רע במשך 69 השנים הללו, תודה שבזכותם אנחנו יכולים לחיות כאן, בארץ ישראל בשנת 2017 התשע"ז, ולחגוג עצמאות מחדש.
אני מודה להם על חיי ועל חיי כולם.
 תודה לכם, שבדמכם ציוויתם לנו את החיים.
0 תגובות
טירת הזכוכית- ארמונות של פנטאזיה ונחישות
02/08/2015 06:32
jein. s
נכון שלרוב אני יותר בקטע של פנטאזיה, אבל לפעמים גם סיפור אישי עושה לי את זה.
טירת הזכוכית מספר על חייה של ג'אנט וולס ועל היכולת שלה לקום מכל מה שהחיים מפילים עליה.
הסיפור מתחיל בצורה מעניית ביותר, הגיבור נוסעת למסיבה שעליה לסקר ורואה את אמא שלה נוברת בפחי אשפה בניו יורק.
ג'אנט נחרדת מהמחזה ושמישו יגלה את הסוד שהיא נאבקת להסתיר על הוריה המתגוררים כהומלסים בניו יורק.
מאוחר יותר, החא קובעת פגישה עם אמא שלה במסעדה סינית והסיפור מתחיל כשהיא אומרת לה; ''ספרי את האמת''.

ג'אנט מתחילה את הסיפור שלה בזיכרון המוקדם ביותר שלה, היא בת שלוש ומכינה לעצמה נקניקנות.
תוך כדי ההכנה, הדמלה שלה עולה באש היא הולכת לבית החולים לטיפול כשהיא מלווה באמה ואחד השכנים.
בבית החולים היא לומדת אודות המותרות ו''חיי התענוגים'' במשך זמן האישפוז שלה, כשלושה שבועות, עד שאבא שלה מחליט שנימאס לו והוא משחרר אותה בשם באופן לא שיגרתי.
מאז ג'אנט נימשכת לאש.
בערך חודש לאחר המקרה, המשפחה עוברת למקום חדש.

המשפחה של ג'אנט היא משפחה מיוחד ולא שיגרתית.
האבא, שיכור ומעשן שמנסה להחזיק בעבוד יותר משבועיים-שלושה.
האמא, אמנית כושלת שמעדיפה לצייר ציורים שיחיו לנצח מאשר להכין ארוחה שתחוסל בכמה דקות.
לורי, האחות הגדולה והאחראית.
האח הצעיר שאני לא זוכרת את שמו כרגע...><"
ומורין, האחות הצעירה שתמיד מחפשת מישו שידאג לה.

המשפחה של ג'אנט חורשת את כל המדבריות של אמריקה כמעט עד שהיא מתיישבת לזמן מה בפניסק ואחר מיכן לכמה שנים בעיירה וולץ' (אל תשאלו אותי איפה זה, אני לא זוכרת!).
את וולץ' כל הילדים שונאים והם מחפשי דרכים לשפר את החיים שם, לפחות בעוד אוכל שיוגש לשולחן.
עוד דבר, לא תמיד היה כסף בבית לקנות אוכל ובגדים.
הדרך לצאת ממצבם העגום מתגלמת באמצעות שני צעירים ניו יורקים שבאים לפתח את התרבות במחוזות הספר של אמריקה.
מאז, שלושת האחים הבוגרים מתחילים לחסוך בטירוף.
הם מצליחים לחסוך בערך 700 דולר לפני שחזירון המטבעות 'עוץ' ניבזז על ידי אבא שלהם ללא שום בושה מצידו.
גנבת הכסף שוברת את לורי הבכורה, אבל ג'אנט לא מוכנה לוותר וחוזרת לחסוך לבדה.
במקביל לורי מנסה לזכות במלגות שונות כדי לעזוב את הבית ואבא שלהם הורס את הנסיון האחרון שלה, יצירת דיוקן של שייקספיר.
ההזדמנות באה בדמות מורה שג'אנט עושה אצלה בייביסיטר.
המשפחה של אותה מורה יוצאת לנופש של כמה שבועות ורוצה שג'אנט תשגיח על הילדים שלה, בתמורה היא תקבל סכום ניכבד וכרטיס אוטובוס חזרה לוולץ'.
ג'אנט מציעה אפשרות אחרת.
לורי תלך במקומה ותקבל בסוף כרטיס נסיעה לניו יורק.
ככה לורי יוצאת מהבית ומתחילה להכין את הקרקע להגעת האחים האחרים.
האחים עוברים לגור עם לורי בהדרגה ומתחילים להתפתח כל אחד בכיוונו שלו, עד שההורים מגיעים גם.
מצבם של ההורים מידרדר על שהם מגיעים לרחובות ניו יורק.
את השאר אני אניח לכם לקרוא לבד.
לציונים!!
עלילה: 10\10
הטוב: דמויות הקסימות ועלילה קולחת.
הרע: האופי וההתנהלות של האבא.
והמכוער: גניבת הכסף מ'עוץ'.
0 תגובות
יום הזיכרון לחללי צה''ל ולנפגעי פעולות האיבה
21/04/2015 20:51
jein. s

אוקיי, לא באתי לכאן כדי להביא ביקורת.
אז היום ערב יום הזיכרון לחללי צה''ל וניפגעי פעולות האיבה.
טוב... אין לי בדיוק קרוב משפחה שנהרג בפעולה צבאית ברוך ה', אבל בזמנו עברתי על בשרי פיגוע שהיה בירושלים בדווידקא.
הייתי אז בכיתה ג' והלכתי לבדיקה מיוחדת בירושלים, נסעתי עם אמא שלי ואחי הקטן ממני בשלוש שנים, וכשירדנו מהאוטובס שמענו את הפיצוץ.
מיותר לציין שלרופא כבר לא הגענו...
אני זוכרת שהייה בניין בוער עם ילדים בתוכו מסתכלים במצוקה מהחלונות המנופצים וילדים אחרים רצים לאותו בניין, מנסים לעזוכ להם. 

אני זוכרת גם שתוך כמה דקות כל האיזור היה מלא רכבי חירום; משטרה ומכבי אש, ומצלמות טלוויזיה.
אני זוכרת גם שהלכנו לחנות מזרנים שבה המוכרים היו ממש חמודים והציעו לנו לשתות ולהרגע קצת אצלם בחנות..
אני זוכרת עוד כל מני דברים, אבל הם לא רלוונטיים ביחס לפחד הנורא שהרגשתי אז...
אז לכבוד יום הזיכרון אני מרשה לעצמי לנצל את הפלטפורה הזאת ולכתוב לכם קטע קצר שכתבתי ישר אחרי הצפירה.

''אמא, את חושבת שאבא מסתכל עלינו מלמעלה?'' שאלתי.
''ברור. הוא גם שומר עלינו כל הזמן ודואג שיהיה לנו טוב.''
''אז למה הוא לא חוזר אלינו?
הוא אוהב אותנו, לא?
אז למה הוא לא חוזר?"
אמא שתקה הרבה זמן.
''כי ה' רצה אותו יותר...
וכי הוא הגן עלינו גם אם המחיר הוא חייו שלו...'' אמרה לבסוף ודימעה נשרה על לחייה.
אז לא הבנתי למה, עכשיו אני מבינה.
אמא אהבה את אבאב, ואבאב היה גיבור.

0 תגובות
בצער רב וביגון קודר אני נפרדת מפרסי ג'קסון
26/02/2015 22:51
jein. s
כן, כן. כמו שכתבתי בכותרת, אני נפרדת מפרסי ג'קסון.
למי שלא מכיר, פרסי חדר לתודעה לראשונה עם צאת הספר ''פרסי ג'קסון וגנב הברק''.
את פרסי הכרנו בספר הראשון כילד בן שתיים עשרה שיודעה שאמא שלו לא נשואה באושר לגבר שהיא לא אוהבת,
שנון (יש שימרו אידיוט), אופטימיסט חסר תקנה ונאמן עד מוות.
פרסי הוא הבן של פוסידון, אל הים היווני, ועד שהוא מגלה את זה הוא מספיק לעוף מכל מסגרת חינוכית כמעט,
וגם אחרי הגילוי הוא ממשיך לעוף מבתי ספר.
קיצר, הוא מגיע למחנה קיץ שנקרא 'מחנה גבעת החצויים' או בקיצור- 'מחנה החצויים'.
במהלך ארבע השנים שבהן הוא חניך מהמניין במחנה, פרסי יוצא לשלל הרפתקאות הזויות, מצחיקות, מסמרות שיער,
מחכימות, אך בעיקר- כיפיות לקורא.
במחנה הוא מכיר את אנבת', גרובר הסאטיר, כירון הקנטאור, דיוניסוס, לוק, ניקו, קאלריס ועוד שלל דמויות צבעוניות.
וכמובן, השיא של הסדרה מגיע בסוף שלה.
ככה שאחרי ארבעה ספרים, החמישי נותן לנו זריקת אדרנלין רצינית לדם.
הוא מתקדם מהר מיד אחרי הסצנה הראשונה הפסטוראלית עד לסיום המאוד מפתיעה שבו ניתנת נבואה חדשה.
רק שתדעו, כשפרסי מגיע למחנה אומרים לו שביום ההולדת השישה עשר של חצוי שהוא בן להאדס, זאוס או פוסידון, הוא יכריע
את גורל העולם בעמצאות בחירה אחת. מלחיץ, לא??
הסדרה כאמור ניגמרת במילים האלה: 'שבעה חצויים יענו לאתגר.
עולם ומלואו יסער או יבער.
נדרים לקיים עד קלות הנשימה.
בשערי המוות תגעש מלחמה.'
וזה בסיס העלילה של סדרת ההמשך גיבורי האולימפוס.
אם בפרסי ג'קסון הרוע המרכזי היה הטיטאנים (בחייכם, תפתחו גוגל. אין לי כוח לפרט!), כאן אנחנו פוגשים בענקים.
הענקים הם יצורים מגעילים שרוצים להרוג את האלים כדי לקחת את מקומם בתור שליטי העולם.
צפוי.
אה, תוספת קטנה, הענקים גם רוצים להעיר את גאיה- אלת האדמה הקדמונית שלא ממש מתלהבת מזה שבנו עליה ערים
ואיצטדיוני כדורגל ורוצה לנער מעליה את הפארזיטים אחת ולתמיד.
קיצר.
את הספר הראשון אנחנו מקבלים עם מקדמה מתנת גרף.
כן, הם החליטו להיות סדיסטים ולתת לנו טעימת קריאה של שני הפרקים הראשונים.
טוב, בכל מקרה, אנחנו לא רואים שם את פרסי, כיאילו, בכלל לא.
במקום פרסי, אנחנו מקבלים שלושה חברה די ירוקים שמי שתופס את רוב זמן המסך הוא חצוי עם אמנזיה בשם ג'ייסון.
ג'ייסון הוא חצוי רומאי ובן של אדון השמיים יופיטר.
את ג'ייסון מלווים פייפר מקלין וליאו ואלדס, שני חצויים אדירים ברמות על!!!
פייפר היא הבת של אפרודיטה אלת האהבה, והיא בורכה בדיבור הקסמה- לשלוט באדם אחר בעזרת המילים שלה.
ליאו הוא הבן של הפייטוס, מכונאי מוכשר ביותר שהרה הכשירה מגיל קטן ושיודע בערך מאותו גיל גם לדבר בקוד מורס.
אז כמו שהבנתם, יש מחנה נוסף שניקרא 'מחנה יופיטר', שהוא מחנה רומאי וצמודה לו העיר רומא החדשה, ממנה בא ג'ייסון.
ובמפשפט הנ''ל קצת עירבבתי את הספר הראשון עם השני... אבל אתם תשרדו.
אה, וג'ייסון מגיע למחנה החצויים בערך באמצע השנה.
את פרסי אנחנו פוגשים רק בספר השני באזור יוני-יולי (משמע, בקיץ), אחרי שהוא היה בסוג של תרדמת כמה חודשים.
*הרה, אני אהרוג אותך*
הוא עובר אימונים אצל האלה הזאבה לופה והלהקה שלה ומשם הוא ממשיך לעבר מחנה יופיטר שהוזכר לעיל.
מיותר לציין שגם הזיכרון שלו מחוק.
אז הסצנה הראשונה של ''בן נפטון'' היא סצנת קרב משעשעת למדי בה רודפות אחרי פרסי הגורגונות האחרות אחיותיה של מדוזה,
שמקבלת במה בספר הראשון של ''פרסי ג'קסון'', ומגיע למחנה יופיטר אחרי שיחה קצרה עם יונו, ההתגלמות הרומית של הרה.
בכייסה למחנה יופיטר הוא פוגש את הייזל ופרק, שני חצויים שיא החמודים שלכל אחד מהם שלדים רציניים בארון.
הייזל,  הבת של אל המוות והעושר פלוטו, בעלת יכולת מגניבה לזמן אבני חן וגושי זהב מקוללים מהאדמה ופלשבקים
מטרידים ממחזור החיים הקודם שלה, מחכה לצאצה נפטון שיבוא יגאל אותה. יאיי.
פרק, בחור עם גוף לא פרופורציונאלי בעליל ופני תינוק (העניין מסתדר בהמשך), בן מארס, קשת מעולה, בעל כישרון/ מתת לשינוי צורה וחייו תלויים בפיסת עץ קטנה שאם תישרף עד הסוף-הוא ימות.
עד כאן תקציר הדמויות החדשות שלנו, פלוס תזכורת מיותרת שאנבת' הולכת להיות חלק מהחבורה הזאת.
האקשן האמית מתחיל בספר השלישי שבו החצויים הנחמדים שלנו יוצאים מאמריקה ומתחילים להתקדם לעבר יוון ואיטליה (אם 
עצירות קטנות באלקטרז ובקנזס). בנוסף, אנבת' סופסוף מקבלת נקודת מבט, ויש לה משימה חשובה- להחזיר את פסל אתנה פרתנוס חזרה ליוונים ולהציב אותו באולימפוס.
והספר הזה גם מתחיל בקרב של החצויים ממחנה החצויים בחצויים הרומיים.
תגידגו, גם לכם נידמה שריק ריירדן אוהב סצנות קרב??
אה, בפגישה הראשונה של פרסי ואנבת' אחרי כל החודשים האלה אנבת' מעקמת לפרסי את היד ומפילה אותו במכת קארטה לא צפויה. 
*אנבת', אניאוהבת אותך!!*
נחזור?
כשהם מגיעים לרומא, אנבת' ניצבת מול האתגר שלה, שכל אלו שעמדו מולו לפניה מתו, ומנסה להיות זו שבאמת תצליח במשימה.
ועד שהיא עוברת את שלב שממנו אף אחד לא חזר, היא ניצבת מול אראכנה, העכבישה הגדולה, שמחזיקה אצלה את אתנה פרתנוס. פרסי והשאר עסוקים בלהילחם בזוג ענקים ובלשחרר את ניקו, בנו של האדס שפוגשים אותו לראשנה בספר השלישי, ממות בטוח בתוך כד סגור (מאוד נעים).
והם באים לאסוף את אנבת' כשהיא משחררת את הפסל, רק שבמקום שכל השבעה יחזרו לספינה המעופפת של ליאו, פרסי ואנבת'
מקבלים טיול זוגי בטרטרוס כשפרסי נותן לצוות הנחיה לפני שהוא צונח מעבר לטווח שמיעה: ''תפגשו אותנו בשערי המוות בבית האדס'', וניקו צריך להיות מדריך הטיול לבית האדס.
הספר הרבעי מתחיל עם רגשות האשמה של ליאו, בתחילת ההכשרה של הייזל בקסם ובתחושה כללית של נאחס בגלל הצניחה של אנבת' ופרסי לטרטרוס.
פרסי ואנבת' מצידם, נחשפים שלל אטרקציות מרשימות במיוחד, ניקס, קללות על ראשם, בוב הטיטאן, ענק טוב לב, שליחת דואר מיוחד למחנה החצויים ופגישה אישית עם טרטרוס עצמו!!!
על הסיפון, שאר החבורה ניפגשת עם שודד דרכים מעצבן, הולכת לסיור מודרך בוונציה, עוברת סדנת אפייה לניטרול רעלים ומגיעה בבטחה (יחסית) לבית האדס, שם מחכה להם המכשפת שאני לא זוכרת את שמה שרוצה להרוג אותם בפקות גאיה.
אה, וניקו מודה על רגשותיו בנסיבות לא נחמדות במיוחד פלוס ליאו מוצא את אהבת חייו באי אוגיגיאה.
שערי המוות ניסגרים, החבורה מתאחדת, הם ניפגשים עם ריינה ונותנים לה, לניקו ולמאמן הדג' את אתנה פרתנוס שיחזירו אותו למחנה החצויים- יופי של משימה נחמדה.
בספר החמישי אנחנו מגיעים לשיא של הסדרה.
ג'ייסון, ריינה וניקו מתמודדים עם רוחות הרפאים שלהם, כל אחד בדרכו.
ג'ייסון עם זיכרונות מאימו
ריינה עם זיכרונות מילדותה הכואבת.
ניקו מתגבר על האהבה הראשונה שלו, על משקעים מילדותו על הקושי שלו בהימצאות בחברת אנשים אחרים + אבא שלו.
פייפר ואנבת' מפתחות חברות אמיצה בחורבות בספרטה כשהן מגלות את ההרמוניה בין הרגש לשכל, שלא הכל צריך תוכנית
ושאפשר גם לסמוך על הרגש ולפעול לפי האינטואיציה, בהתיצבותן מול פחד ואימה ברחבת בפסל הקשור של ארס.
הם גם פוגשים את ניקה, האלה הספונסרית של האולימפיאדה והמותג נייקי.
הגיבורים שלנו גם מתמודדים עם הגעגועים לבית ולהורים..
ואני מתמקדת רק באירופה.... מה עם אמריקה??
הרומאים נערכים להתקפה כוללת על מחנה החצויים באמצעות כלי מצור מגניבים במיוחד והיוונים לא מפספסים את זה.
פגסוס האמיתי בא לריינה ומכתיר אותה בתור ידית פגסוסים ונותן לה ליווי של עו ארבעה פגסוסים שיעזרות לה עם פסל אתנה.
המאמן הדג' הופך לאבא.
וניקו מתאהב שוב.
אני. לא הולכת לספר לכם עוד, כדי שתקראו בעצמכם ותבינו את הגאונות הזאת.
ציונים!!!!!
''פרסי ג'קסון''- 10\10
''גיבורי האולימפוס''-10\10
''פרסי ג'קסון''- סביר פלוס, פלוס!!!
''גיבורי האולימפוס''- סביר פלוס, פלוס!!!!

הטוב: הטוויסטים והשנינות של העלילה. הרע: שאין עוד סדרת המשך.
והמכוער:מוות של דמות טובה (לא במובן של טוב ורע) בסוף.
2 תגובות
פרוייקט רוזי- הקומדיה של האספרגר.
13/02/2015 10:57
jein. s
אני לא יודעת עד כמה אנשים מכירים את המושג הזה 'אספרגר'...
למי שלא מכיר, אני אתרגם: אספרגר זה שם של תסמונת בקשת האוטיסתית שה'לוקים' בה הם בעלי ראש אנליטי לגמרי
וחוסר ידע ויכולות חברתיות.
איך זה מתקשר לביקורת שהתאחרה בשבוע??
פשוט מאוד, הגיבור שלנו הוא אספרגר.
דון טילמן הוא פרופסור חבר באוניברסיטה במלבורון, אוסטרליה המתמחה בגנטיקה.
דון בעל גוף נאה וחטוב- הודות לאימוני כושר סדירים, הכנסה נאה ומיומנות בישול משביעת רצון בהחלט.
בנות, הייתן רוצות גבר כזה??=)
לרוע המזל הוא כמעט בן ארבעים ועוד לא מצא את האחת שלו.
דון מבין שזה אבסורד, כל המצב שלו, שהוא לא מוצא אף אחת לנוכח כל יתרונותיו, ומחליט להתחיל 
פרוייקט מיוחד בשם 'פרוייקט הרעייה'.
הזוי, נכון?
קפיצה קטנה מהנושא, אבל לדון יש שני חברים מתפקדים בלבד.
למה מתפקדים? כי לפניהם הייתה לו ידידה נמחדה בשם דפני שלקתה באלצהיימר ואחותו הגדולה שמתה מתאונת דרכים.
לחבריו קוראים ג'ין וקלודיה והם נשואים נישואים פתוחים.
ג'ין וקלודיה הם שניהם פסיכולוגים ולג'ין יש תיאוריה מעניינת, לגלות איך מרגישה חווית יחסי המין עם נשים מכל העולם.
זאת אומרת שהוא רוצה לשכב עם אישה אחת מכל מדינה בגלובוס.
מסכנה קלודיה....
לפני פתיחת הפרוייקט באופן רישמי, דון מספר לנו על דייט אחד שהיה אסון גמור בסופו וזוכה לתואר ''אסון גלידת המשמש''.
אני אחסוך את הפרטים מהדייט ואניח לכם לקרוא בעצמכם.
מתוצאה הייתה שדון לא ממש התלהב לצאת לדייטים נוספים והתחיל ''להשלים'' עם העובדה שהוא כניראה לא יתחתן.
הרעיון להמציא שאלון לסינון מועמדות אפשריות עלה לו לראש אחרי שהעביר הרצאה על  תסמונת אספרגר לילדים אספרגרים
(כמה אירוני...), למורה של אותם ילדי קוראים ג'ולי והיא לא באמת חיונית להמשך, אבל אזכיר אותה בכל זאת.
ג'ולי מציעה לדון מידעינו לצאת איתה לכוס קפה אחרי ההרצאה ודון מסרב לה בטענה מיבשת ביותר- הוא לא שותה קפה אחרי שמונה בערב אם ברצונו לישון שנת לילה תקינה.
רק שג'ולי ממשיכה להטריד את דון בערך במשך יומיים נוספים ובאחת משיחותיהים המעטות עולה רעיון השאלון לפרוייקט הרעיה.
את השאלון הוא כמובן מציג בפני ג'ין וקלודיה כדי שיחוו את דעתם עליו ויתנו לו הצעות לשיפורו.
עד כאן הכל נחמד?
יופי. כי עכשיו מתחיל הכיף!!
אחרי עוד כמה ניסיונות כושלים בחלקם ג'ין ''שולח'' לדון מועמדת שלדעתו מתאימה ביותר ממבחר העונות לשאלון.
למועמדת קוראים רוזי.
רוזי היא צימחונית, מעשנת ומאחרת כרונית כמעט לגמרי.
זיווג מושלם לא?=)
דון נפגש איתה לארוחה ומשם העניינים מתחילים להסתבך.
לרוזי יש עניין לא פתור בחיים שלה, זהותו של אביה, והיא רוצה לפתור אותו.
ככה מתחיל מה שדון מכנה ''פרוייקט האבא''.
איסוף דגימות DNA מאנשים פותנציליים לקרבת משפחה לרוזי.
מכאן הקורא נופל להומור צרוף שקשה מאוד לעמוד בפניו... סצנה אחרי סצנה של הומור וצחוק על מצבים שגרתיים לגמרי
המראים לנו עד כמה 'חריג' דון בחברה.
בערך באמצע הפרוייקט, רוזי מגלה על השאלון של דון ונעלבת נורא- היא מדצה התחילה לחבב את דון ביותר, למרות שהיא 'הבהירה' שאין לה כוונה לקשר רומנטי. דון מבחינתו שמח על ההבהרה של העניין ותוהה על רגש הצער שמתעורר בו לנוכח עזיבתה של רוזי... מכאן יש 'פסק זמן' קצר ביחסים ביניהם עד לנדף הפקולטה.
לקראת הנשף דון מוצא מועמדת מתאימה שענתה לשאלון ודושרת דבר אחד מהדייט שלה-שידע לרקות.
דון מיד מתחיל להתאמן לקראת הנשף בריקוד, אבל בלי מוזיקה.
ככה שאפשר להבין את גודל המבוכה שנגרמה לדון והדייט שלו כשהם עלו לרחבה.
המועמדת מפגינה כלפי דון יחס קריר ביותר, בלשון המעטה, אחרי הריקוד ואומרת: ''זאת לא הפעם הראשונה, רק הגרועה ביותר''.
את דון כמובן, מצילה רוזי, שהגיעה לנשף בליווית 'ידיד' שלה מהמחלקה לפסיכולוגיה.
ופה תרשו לי לחזור אחורה לרגע.
קצת לפני נשף הפקולטה יש פגישה של מחזור הלימודים של אמה המנוחה של רוזי.
מכאן, היזדמנות מצוינת לאיסוף DNA מרוב המועמדים לאבהות...
בסוף הערב דון מגלה לראשונה שרוזי היא סטודנטית לפסיכולוגיה הלומדת אצל ג'ין.
אאוץ'
נחזור.
רוזי מצילה את דון מהשפלה טוטאלית בפני כל הפקולטה, בכך שהיא מדברת עם התזמורת ומזמינה את דון לרדוק בהזמנה בסגנון
'גריז'. דון נענה, והם מתחילים לרקוד ללא מוזיקה כשהמוזיקה מגיעה בהדרגה בהמשך.
אחרי הנשף, דון ורוזי כמעט מגיעים למיטה ביחד, אך דון מתקפל די מהר בתירוצים שונים.
נקודת המפנה מתחילחה במותה של דפני, אשר מורישה לדון עשרת אלפים דולר אוסטרלים בתנאי ש'יבזבז' אותם על משו ללא חשיבה רבה מדי. דון משקיעה בדיוק שתי שניות כדי להיות בטוח שעשה כבקשתה של דפני ומזמין לו ולרוזי טיסה לניו יורק
לחמישה ימים. בנמל התעופה רוזי 'מפתיעה' את דון בכך שלא הכינה תוכניות משלה לניצול הזמן בניו יורק, ורוזי מציעה
פשרה הגיונית שלפיה דון ורוזי יבלו בניו יורק יחד; יומיים רוזי מובילה ואחר כך דון מוביל.
אה, וכמובן שדון קיבל מתנות מג'ין ומקלודיה.
ספר לתנוחות סקס במיטה מג'ין (איך לא).
וסט בדגים של חולצת טריקו וג'ינס מקלודיה.
הזמן שבו מבלים דון ורוזי ביחד בניו יורק הוא תענוג צרוף!!
החל מקניית צעיף במתנה לקלודיה (שהיה אמור להימשך ארבע דקות והתאחר לשעה) וכלה בביקור מדהים במוזיאון
לתולדות הטבע, דרך משחק בייסבול ומסע קניות בשדרה החמישית. 
תדמיינו לבד.
כשהם חוזרים לאוטרליה היחסים ביניהם מתחממים שוב עד לנקודת שבר שבר של רוזי,
שמרגע שגילתה את השאלון שפטה את עצמה לפי הסטנדרטים המחמירים שלו.
בתגובה, דון מחליט לעבוד על עצמו קשה מאוד כדי להתאים את עמצו לרוזי ומתחיל באימונים עם קולדיה.
במסגרת האימונים הללו דון משנה את המלתחה שלו, מסתפר, מחליף משקפיים, רואה סרטים קיטשיים והחשוב ביותר-
מתאמן עם קלודיה אימונים מעשיים בסיטואציות חברתיות בבתי קפה תוך קבלת טיפים מקלודיה.
את נקודת השיא, אני כמובן אחסוך מכם ורק אומר שהיה תענוג לקרוא אותה.
ציון במדד ג'יין: 10
סביר פלוס-פלוס
הטוב: רוזי וקלודי. הרע: ג'ין
והמכוער: האופי של ג'ין.
3 תגובות
אל הפרא או בתרגום הרישמי- ''אל היער''
31/01/2015 21:02
jein. s
שבוע עבר והינה אני עם ביקורת נוספת!!!
והפעם , ''אל היער''.
בניגוד לרוב הספרים המספרים לנו על בני אדם (או על יצורים אחרים אם זה מד''ב או פנטאזיה), הספר הזה מדבר על חתול.
ולמקרה שתהיתם, זהו חתול ג'ינג'י נאה למדי. החתול המדובר הוא חתול בית צעיר שמואס בחיי הנוחות המשעממים.
אז מה עושה חתול שנימאס לו מחיי הבית??
את התשובה לכך אני כבר אגיד.
ערב אחד, חתולנו היקר, הידוע יותר בשם חומפס, מחליט לצאת מגבולות החצר שלו ולהיכנס ליער
השוכן מעבר לחיי הבית שלו. ביער הוא הוא פוגש בחתול פרא צעיר בשם כף-אפר (הכוונה היא לאפר מדורות, לא לעפר דרכים)
שהוא חניך בשבט הרעם.
מה?? לא שמעתי. לא אמרתי מההזה שבט הרעם?!
אז תנו לי להסביר לכם.
שבט הרעם הוא אחד מתוך ארבעה שבטי חתולים המתגוררים ביער באזורים שונים שלו לפי שטחי ציד, 
לכל שבט יש את שטח הציד שלו והוא לא יחרוג ממנו.
וארבעת השבטים הם:
שבט הרעם.
שבט הצל.
שבט הרוח.
שבט הנהר.
ובנוסף לכך יש את שבט הכוכב בו שוכנים החתולים הלוחמים שמתו.
(כן, זה קריפי)
נחזור?
יופי.
חומפס פוגש את כף-אפר ונילחם בו בגלל שהוא ''פלש'' לטריטוריה של שבט הרעם.
אחרי הקרב הקצרצר הזה מנהיגת שבט הרעם וסגנה, שמש-כחולה ולב-ארי,
ושמש-כחולה מציעה לחומפס הצעה מעניינת:
להצתרף לשבט הרעם כחניך.
ומה זה אומר להיות חניך?
להתאמן עם אחד הלוחמים של השבט במטרה להיות לוחם יום אחד.
חומפס ידידינו חושב על ההצעה ובינינו, הוא החליט כשהוא שמע אותה להיצתרף לשבט.
הוא נפגש עם לב-ארי וסער-לבן,שני לוחמים ווטיקים, והולך איתם למחנה שבט הרעם.
במהלך הדרך חומפס לומד דברים חדשים על עצם ההשתייכות לשבט, כמו למשל לזהות ריחות של חתולים נוספים
ואת ריח חתולי השבט. כמו שלב-ארי אומר לו: ''אפילו גור השבט הכי צעיר יודע כשחתול אחר נמצא בסביבה.''
ו''עוד יבוא הזמן, אם יקבלו אותך לשבט, שבו תכיר את הניחוח של כל חתול בשמו.''
חומפס לא מתקבל בחמימות יתרה בקרב חלק מחתולי השבט, אלא בעויינות ובניכור על כך שהוא ''חתולון מחמד''.
עקב כך מתפתח קרב בין חומפס מיודעינו ובין כהה-פס, לוחם צעיר שלא מזמן סיים את הכשרתו, שבסופו ניקרע קולרו של חומפס וחומפס מצתרף רישמית לשבט הרעם. רק שעכשיו שמו הוא כף-אש, על שם פרוותו הג'ינג'ת הבוערת כלהבה בשמש הצהריים.
למחרת מתחילה הכשרתו של כף-אש כלוחם וכעבור חודשים רבים, בעט ציד לשבט, הוא פוגש את שנינה-צהובה.
ורק שתדעו, שנינה-צהובה היא חתולה שעזבה את שבטה מסיבות אישיות, שהולכות להתגלות בהמשך, והיא לוחמת וותיקה וחתולת רפואה לשעבר.
ומה זה חתולת רפואה?
בקיצור, הרופאה של השבט שלה. 
לכל שבט חתול או חתולה שהם בעצם הרופאים של השבט שלהם ובכל שבט יש חתול או חתולת רפואה אחד/אחת.

שנינה צהובה בעוררת תגובות סותרות בשבט, רובן קרות, ולתערובת הזאת מצתרפת גם האסיפה החודשית בין כל השבטים בירח המלא. באותה אסיפה, שנינה צהובה מוצגת כבוגדת בשבטה וכמי שהרגה גורים בעבר על ידי מנהיג שבט הצל יחר-רצוץ. כף -אש שלנו שומע זאת ומחליט לחזור לשבט לפני האחרים על מנת להזהיר את שנינה-צהובה, איתה פיתח ידידות חזקה כשטיפל בה בזמן בו הוחזקה כאסירה של שבט הרעם. כאשר שאר המשלחת לאסיפההחוזרת, שמש-כחולה מודיעה שלא תסגיר את שנינה-צהובה לשבט הצל, אלא תעניק לה מחסה בשבט הרעם. אבל הצרות לא ניגמרות בכך. במהלך מסע אל אבן הירח הקדושה וחזרה, השבט מותקף בידיי שבט הצל במטרה לחטוף את הגורים ולהביאם לשבט הצל. במהלך ההתקפההשנינה-צהובה מוכיחה את אמינותה בהגנתה על הגורים והקחר מפשיר מעט סביבה, אך רובההחתולים עדיין חשדניים לגביה. דבר אחד ששכחתי לציין הוא שכאשר הביא כף-אש שלנו את שנינה-צהובה לשבט, אחרי שנילחם בה, שמש כחולה לקחה אותו כחניך שלה והחליטה להיות האחראית על אימוניו-כבוד גדול מאוד, היות והיא לוקחת בדרך כלל את צאצאי הסגנים שלה ובנוסף גם לא היה להנחניך מזה זמן רב. הספר מגיע לשיאו בהתקפת פתע של שבט הצל על שבט הרעם באחד הבקרים. שבט הצל מצליח לחטוף את הגורים של אחת המלכות (חתולות לוחמות המטפלות בגוריהן), חתולת הרפואה של שבטת הרעם, עלעלה-מנומרת נירצחת ושנינה-צהובה ניראת כבורחת. כף- אש נישלח עם חבריו לאתר את דנינה-צהובה, בעוד קבוצה של לוחמים נישלחת להחזיר את הגורים שנחטפו. כששנינה-צהובה נימצאת, סודות עברה נחשפים ונהגת תוכנית לשחרור הגורים. את הסוף כמובן שלא אגלה לכם. ציון במדד ג'יין: 9\10 סביר פלוס, פלוס. הטוב: התהליך שעובר כף-אש במהלך הספר. הרע: האליטה השפלה של שבט הצל, בהנהגתו של ירח-רצוץ. והמכוער: דלוף-אף המרפא שלא מסוגל לרפא את הנזלת של עצמו.
2 תגובות
והביקורת הראשונה!!! (טאם טא טאם)
23/01/2015 15:09
jein. s
והספר שזכה לביקורת הוא... ''אדום כדם''!!!אז נכון, כמו ששם הספר מרמז, יש בו דם.אבל לא על דם אנחנו מדברים, והרי ''אדום כדם'' הוא הספר הראשון בטרילוגיה ''טרילוגיית שילגייה'' הפינית.כן,כן, גם מפינלנד באות לנו טרילוגיות וסדרות.הספר מסםר על נערה בת 17 בשם לומיקי (Lumiki), שילגייה בפינית.שאגב, היא לא מבינה למה ההורים שלה נתנו לה את השם הזה, הרי היא לאהדומה לה כלל במראה שלה (למרות שאם הייתה מסתפרת ומתאפרת בהתאם היה אפשר לסדר את העניין).אז כדי שתבינו על מה מדובר נתחיל בלתקצר את שני הפרקים הראשונים ובלתת לכם הצצה לפרק השלישי.הסיפור מתחיל ב'נערת ליוו' (אני אשתמש במושג הזה) המתכוננת לברוח מחייה כנערת ליווי ולחזור הביתה, לרוסיה.ברוסיה מחכה לה ביתה בת ה-3, אמה ואחיה. על מנת להוציא לפועל את תוכניתה, היא מכניסה לתיק שלה שטרות של500 יורו שמיועדים למישו אחר. כשהיא יוצאת מהבית יורים בה על מנת לסכל את הבריחה שלה ודמה צובע את השלג.כמה שעות מאוחר יותר שלושה צעירים, שני נערים ונערה, ניכנסים לחדר החושך בבית הספר בו הם לומדים כשהם שתויים ומסוממיםכדי 'לכבס' שטרות של 500 יורו מגואלים בדם שמצאו בתוך שקית ניילון.בבוקר נערה קמה ומתחילה את היום שלה.איזו התחלה מקסימה,נכון??התחלה שזורקת אותנוישר למים העמוקים בלי לשאול אם אנחנו יודעים לשחות בכלל.ההתחלה נותנת תחושה אפלה ומצמררת, אבל 'בטווח הבטוח' שאני במיטה החמה שלי והקור שבסיפור לא יכול להגיע אליי.אז זהו, שלא.לומיקי היא נערה שמעדיפה להישאר בצללים ולא להתבלט ואוהבת קפה חזק בלי חלב.בכל יום לומיקי ניכנסת לחדר החושך בבית הספר לאומנויות בו היא לומדת כדי להתפקס לקראת היום המחכה לה.אבל באותו יום לומיקי לא מצליחה לנקות את הראש בגלל שיש משו מוזר באוויר, מין ריח מוזר שלא אמור להיות שם.הריח הוא ריחה של דם.לומיקי מדליקה את האור ומגלה לחרדתה שטרות של 500 יורו תלויים לייבוש.הדבר טורד את מנוחתה והיא נחבטת עם עצמה מה אפשר לעשות מבלי להיות מעורבת יתר על המידה, ולאחרהשיעור הראשון שלה היא מחליטה לגשת למשטרה על מנת להודיעה להם על כך.אך למרות שהיא מחליטה מה היא רוצה לעשות בנידון, מישו אחר לוקח את הכסף, תלמיד אחר בו התנגשה שנייה לפני שניכנסה שוב לחדר החושך. התלמיד הזה הוא הבן של המנהל ושמו טוקה.לומיקי מחליטה לעקוב אחריו לוגלות מה הוא מכנן לעשות בכסף.מסתבר שהכסף הגיע לידיו ולידיי חבריו, אליסה וקספר בטעות.
הכסף מתחלק בין השלוה ולומיקי מבינה שהיא צריכה לעזוב את העיניין הזה כמה שיותר מהר.
כשלומיקי בדרכה לביתה היא מגלה שטוקה עקב אחריה ומנסה 'לסחוט' אותה על מנת שלו תספר על הכסף שנפל לידיי השלושה,
לומיקי מבטיחה שלא תאמר דבר וגם לא תעזור אם יקלעו לצרות בגלל הכסף וטוקה עוזב אותה.
זו הפתיחה אגב.
למחרת אליסה מתקשרת אליה בבקשה משונה, שלומיקי תבוא לארח לה חברה כי היא פוחדת להיות לבד בבית.
לומיקי נעתרת לבקשה וכעבור כמה שעות, כאשר היא יוצאת מביתה של אליסה, לומיקי הופכת קורבן לנסיון חטיפה כושל.
למה כושל? כי לומיקי הצליחה לברוח מהחוטפים, שמטרתם הייתה לחטוף את אליסה.
מכן חייה השקטים של לומיקי מתנפצים לרסיסים קטנים ביותר וזיכרונות מעברה שבים לרדוף אותה.
תוך כדי הפרשה המסתבכת, בה נידרשת לומיקי להיכנס למחשב של אביה של אליסה ולאחר מכן גם לעקוב אחריו (לא בפייסבוק),
היא ניזכרת בהתעללות שעברה בבית הספר היסודי ובחטיבה משתי בנות רעות במיוחד ובאהבה הראשונה שלה.
ההתעללות בביתמהספר מחשלת את לומיקי להגן על עצמה ולזהות את הסכנה הקרבה, ומפתחת בה יכולת לזהות כל בושם שיש, חיקוי צורות הליכה שונות, היתמעות בקהל ואת הכושר הגופני שלה על מנת לברוח מסכנה.
כאשר לומיקי חודרת למחשב של אביה של אליסה, קצין משטרה במחלק הסמים, היא מגלה על חוסר יושרו המקצועי ועל חוסר נאמנות לאישתו. האב מתגלה כסוכן בכנופיה ענפה במיוחד העוסקת בסחר בסמים, נערות ליווי ועסקים חוקיים על מנת להימנע ממצער ומגילוי.
כדי לגלות על מעשי האב בכנופיה, לומיקי לוקחת סיכון ומסתננת למסיבה של 'דוב קוטב', אדון הפשע בראש הכנופיה ששמו נודע כאגדה, בתור נערת ליווי. המסיה עוסקת בנושא אגדות ומיותר לציין שלומיקי ניכנסת אליה בתור שילגייה.
לומיקי מגלה את זהותו של 'דוב קוטב' או יותר נכון, את זהותן של התאומות הזהות הידועות בשם 'דוב קוטב' ונכספת דקות ספורות לאחר מכן על ידיי לא אחר מאשר אביה של אליסה.
לומיקי בורחת  ותוך כדי בריחתה היא נורית ונפצעת קשה, ומובלת לבית החולים המקומי.
הסוף הוא סוף טוב, אך לא שמח. הוא סוגר את קצוות העלילה שלו ובכל זאת מותיר מתח להמשך.
לא כל הסודות נחספים. להפך, מתגלים סודות אחרים שלא היה ידוע על קיומם קודם.
ציון:
10\10
סביר פלוס, פלוס
הטוב: האופינשל לומיקי. הרע: מספר הפעמים בהן לומיקי כמעט נחטפת ונורת.
והמכוער: האופי של הרוסים ושל טוקה.

0 תגובות
היי וזה.... סתם. זה פוסט ראשון שלי....
23/01/2015 09:08
jein. s
הבלוג שלי יעסוק בכתיבת ביקורות לספרים שקראתי לאחרונה ולא לאחרונה ויציג את חוות דעתי עליהם. מתוקף כך, בעקבות הביקורות יהיו גם המלצות לספרים שזכו לביקורת חיובית. בסוף כל ביקורת יופיע מדד למידת שביעות הרצון שלי מהספר, והוא יראה כך: 10\10 ציון במדד ג'יין: זוועה- לא שווה קראיה, סביר- מינוס, סביר, סביר- פלוס, סביר- פלוס פלוס הטוב: הרע: והמכוער: *קרדיט לאנימה ok על מדד הציונים. ימצאו גם המלצות על ספרים חדשים שניראים מבטיחים+ המחיר שלהם עד כאן, שי- שתהיה מוכרת לכם מעכשיו כג'יין.
3 תגובות