עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

זה הדבר
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
נקודה למחשבה  (5)
אמא  (4)
ילד  (3)
ילדה  (3)
כסף  (3)
השגחה  (2)
השתדלות  (2)
מקצוע  (2)
עבודה  (2)
אילוף  (1)
גן  (1)
דולה  (1)
הורים  (1)
התערבות רפואית  (1)
חינוך  (1)
חכמה  (1)
ילדים  (1)
מכתב  (1)
פרנסה  (1)
ארכיון
כיבוד הורים, או..?
21/02/2015 20:45
imazeira
הורים, נקודה למחשבה, מכתב
רק בסייעתא דשמיא

ידידה!
לפני שבוע, דיברתי איתך על עניין כיבוד הורים. טענת שמהלך היומיום מייצר הזדמנויות רבות לעבודת המידות. התלבטתי עד כמה להמשיך להתדיין כשאיננו שוקלות אפילו להתקרב לכיוון של פשרה  או הסכמה.

אתמול, בנסיעה מחתונה של חברה משותפת הייתה צפויה לנו נסיעה של שעתיים עד לבני ברק, ראיתי אותך עייפה מהאירוע ומייחלת לישון בנסיעה. התיישבת באחד הספסלים הקרובים אלי. מאחורייך ישבו שני ילדים קטנים ותקעו בכסא שלך ברכיים בתוך כדי משחק. צפיתי בך, כשאת מתאפקת לא להעיר להם. לאחר כמה וכמה מבטים רומזים שהגנבת לכיוונם, התיישבת בלי להישען על מסעד הכיסא וחיכית לסיום הנסיעה בכיליון עיניים.
לאחר שירדנו בבני ברק וחיכינו לקו 498 לאופקים, שאלתי אותך למה לא הערת להם וענית לי שהחלטת לא להעיר להם אלא לנסות לעבוד על מידותייך. "זו הייתה ההזדמנות שלי ולקחתי אותה בשתי ידיים" נאמת בפאתוס.

יש לי שאלה קטנה:
בקשר לנושא עליו דיברנו לפני שבוע, כששוחחנו על כיבוד הורים, טענת שכיבוד הורים מהווה הזדמנות לשבירת מידותינו.
האומנם, ברך בגב נראית לך דומה לכיבוד הורים?!
את הופכת שלא במתכוון, את אימא שלי לברך בגב!
אבל האמהות שלך ושלי ושל כל אחת אחרת, הן אימהות!
ולפני הכול הן בני אדם.
את האנשים שבסביבתנו ראוי, לדעתי, לכבד בלי קשר לגיל, לרמה שכלית, נפשית או לכל מאפיין אחר. 
בנוסף, יש לכבדם כי הם בני אדם ויצירי כפיו של הקדוש ברוך הוא.
ובכלל - האמהות שלנו הן השליחות להבאתנו לעולם ואנו חייבות להן המון הכרת הטוב.
המון!!
אז להפוך אותן לברך בגב?!!

כי דבר שעושים מתוך הכרת הטוב – מגיע ממקום שונה, גבוה יותר. טוב לך עם המעשה, את פועלת מתוך רגשות נעלים של רצון להיטיב ושל ניסיון להשיב למי שרתם (ותרם) את עצמו לגידולך. לא מתוך רגש כפוי ומחויב המציאות.

בהצלחה בחיי המעשה,
בתיה.

0 תגובות
חוכמת ילדות
16/02/2015 23:23
imazeira
חכמה, ילד, ילדה, אמא
אני מתעלפת...
הבת שלי מחזיקה עכשיו נייד ישן שלנו, ואומרת "האו" (AU) אני שואלת אותה "הלו?" (לא ALOU אלא ALO במלעייל), היא אומרת לי "האו, קקה!!" שאלתי אותה "ככה?" היא עונה לי "האו, קקה!"
אני כבר לא פה.....
;-)
0 תגובות
הגזירה אמת והחריצות שקר
14/02/2015 21:07
imazeira
השגחה, כסף, נקודה למחשבה, פרנסה
הכל התחיל לפני חודשיים- שלושה, כשהגעתי למסקנה הכואבת שמההכנסה שלי, אי אפשר להתפרנס לאורך זמן, וגם לחיות בשפע ובשלווה.
כן אפשר היה לחיות בלחץ ובקשיים לא פשוטים, עד אשר ירחיב לנו ד'....

לאור המסקנה העגומה הזו, הבנתי שצריך לשנס מתניים ולחפש עבודה.
אך אני, מה לעשות? שחצנית במקצת, ואינני מסוגלת לחזר על הפתחים ולהתחנן לפני אנשים כאלו ואחרים שיואילו לתת לי פיסת עבודה.

החלטתי ללכת בהפוכה.
כיוון שבכל מקרה, כך אמרו חכמנו, "הגזרה אמת והחריצות שקר" (ולא שבאו לחזק אתת ידי העצלנים, אלא לעודד אותנו שבכל מקרה פרנסה משמים ;-) ), החלטתי ללכת הכי רחוק שאפשר, ולחפש התנדבות. הגזירה אמת? אמת. החריצות שקר? שקר. אז שבורא עולם ייקח את המאמץ שלי, ויהי רצון כאילו עבדתי...

כיוון שבעבר התנדבתי בערכים, ולמדתי בחברותא עם שתי נשים, פניתי שוב לארגון, ורציתי לברר האם יש צורך בי כחברותא, וכן, האם יש אולי ושמא, עבודות מזדמנות שיכולות לעזור לי לשרוד את ההווה.
עד עכשיו לא חזרו אליי עם חברותא, ולא עם עבודה... ;-)

ואז הגיע הטלפון מב. המדהימה שלאחר נסיון כושל (ולא באשמת אף אחת מאתנו), התאימה לי את ל. וע. שתי החברותות הנוכחיות שלי.
התחלנו ללמוד, ונהננו מכל רגע.
ואז הגיע הזמן לשאלה המתבקשת- אולי יש לארגון עבודה כלשהי בשבילי....???

כתבתי לב. את השאלה והיא העבירה אותי לל. ומ.
לאחר מעשה, התברר של. כתבה לי באופן אוטומטי שאין כרגע מה להציע, אך במקרה המייל לא נשלח, אלא שנמר בטיוטא של המייל.

נחזור לענייננו, לאחר כמה ימים אני מקבלת מייל מל. שאומר שיש להם איזשהו רעיון, ושאצור קשר עם מ. בהקדם.

התקשרתי, שמעתי פרטים, ונקבע לנו ראיון לשבוע אחר כך. (יצוין שמ. הייתה ערב חתונה ויום אחרי שדיברתי איתה היא יצאה לחופשה עד לאחר שבת שבע הברכות, היום בו נקבע הראיון!!)
בינתיים העדפתי לא לשתף את הורי בידיעה, כיוון שהם נחשבים יחסית ביקורתיים, וכיוון שכך, בחרתי לא לשמוע מה יש להם להגיד לי...
לא היה לי כח להתמודד מול טענות, מענות וסיבות למה לא לקחת את העבודה.
ההתלבטות הייתה קשה. ידוע שהחשוב ביותר הוא להתייעץ עם ההורים. הם יודעים אמנם, את כל החסרונות והחולשות שלך, אך הם מכירים טוב מאוד את המעלות והחוזקות.
לצאת לדרך בלי ברכה שלהם....??
לא נשמע לי.
התקשרתי...
ולא תאמינו, אבל קיבלתי את ברכת הוריי הנלהבת, בעסקת חבילה עם מחמאות כיד המלך למה אני מתאימה ככל כך לתפקיד..
אבא שלי רק אמר, שאוכל תמיד לחזור לתפקיד הנוכחי (ויש לו על מה להתבסס...)

אותו יום כבר רצנו לרב, לשמוע מה יש לו להגיד, והוא בירך אותנו בהצלחה, ויעץ לנסות ולהמשיך את שתי העבודות יחד, עד שנתבסס בעבודה החדשה...

תכלס, כשהודעתי למעסיק הנוכחי, הוא אמר שאין בעיה שאעזוב, אבל אם אוכל לתת לו אפילו רק כמה שעות שבועיות, זה יהיה מצויין מבחינתו..
כלומר, אם ארצה לחזור, הוא כאן.
כלומר?
אני יכולה להמשיך אצלו קצת...

יש יותר טוב מזה.????

כל כך הייתי מופתעת שהכל הסתדר כל כך טוב, שאמרתי שאהיה מופתעת אם לא אתקבל....

מה אתם אומרים,
התקבלתי...?
0 תגובות
נמלים בדרך הביתה
16/11/2014 21:05
imazeira
אילוף, אמא, גן, חינוך, ילד, ילדה
מאז שהיא קטנה ואנחנו יורדים לגינה, עוקבים אחרי הנמלים. לאן הן הולכות? מה הן סוחבות? מאיפה הן באו?
הנמלים הן קטנות. קטנות אפילו מכרית האצבע שלה.
אפשר לגעת בהן עם אצבע שמנמנה או ללחוץ.
מה יקרה?

יום אחד היא נפלה על המדרכה בדרך מהגן הביתה, וכשהיא בחנה את סביבתה איך הכי נוח לקום, היא גילתה חור באדמה!! (לא שזה נדיר, יש הרבה מאוד  קינים במדרכה הזו...)
חור שמסביב יש חול, והמווון נמלים קטנות וחמודות!! 
אמא אמרה שהחור נקרא "קן" והוא הבית של הנמלים.
הן גרות שם, בחור הקטן הזה?
והן מוציאות את החול, שיהיה להן בית יותר גדול.
אפשר לגעת בנמלים החמודות, ואפשר ללחוץ חזק!!
מה יקרה?

אבל אמא אומרת לא! לא להרוג את הנמלה.
איך אפשר להרוג את הנמלה? אני רק רוצה לגעת או ללחוץ וכו...


אני כל כך גאה שכיום, בכל פעם שאנחנו עוברות בדרך מהגן הביתה, אנחנו עוקבות בסקרנות אחרי הנמלים, והיום היא אפילו לא מושיטה אצבע.
חושבני שזה נקרא אילוף, בדרך לאדם יותר טוב
;-)
0 תגובות
מה בין לימוד מקצוע להשתדלות
14/02/2015 21:05
imazeira
השתדלות, כסף, מקצוע, נקודה למחשבה, עבודה
כתוצאה משבטיות ועיוורון סלקטיבי, בחרתי לחפש חברותות דווקא מתוך בוגרות אופקים, ממלאי החברות המצומצם שלי, או מהמאגר.

שם זה היה הכי בולט...

ותאלצו לקרוא עוד כמה שורות כדי להבין במה מדובר.

*
כשלעצמי, אני חושבת על כך כבר הרבה מאוד זמן, שחבל שלא למדתי אומנות או גרפיקה, כיוון שחינוך מיוחד לא נחשב אפילו השתדלות..
מחצית מהבנות לומדות חינוך מיוחד והוראה מתקנת, החצי השני לומד תכנות והנהלת חשבונות.
שאר המקצועות- באחוזים זניחים... אין טעם לספור... אבל גם אין בהם עבודה...

העולם, ובייחוד החרדי, טובע בצונמי של מסיימות לימודים שמחפשות עבודה.
שמת לב מהו המקצוע הכי מפורסם בעיתונות?
טלמרקטינג....
על גבי חרשו חורשים, ואני עם תעודתי.... אנה אני באה...

אין עבודה בהוראה. אין, ולא תהיה עבודה בעשרים השנים הקרובות, לאף אחת שתסיים בשנים האלו, ולא לאלו סיימו חמש שנים לאחור.
עזבו את זה.
אין עבודה בהנהלת חשבונות, ולא בגננות.
במחשבים- אם את מחפשת לעצמך משרת שפחה במחיר פחות משכר מינימום, הגעת אל היעד.

זוכרת, למדתי חינוך מיוחד.
מהרגע שסיימתי את הלימודים, לא עבדתי דקה בנושא הזה. דקה לא!!

החברות הבודדות שהתעקשו לעבוד בתחום, נשרו כל אחת בתורה, ממשרות הרעב בצהריים.

וכאן אני חוזרת למה שקפץ לי מבין השורות של בוגרות אופקים.
ותבדקו, תראו:
אולי 2-3 מתוך העשרות הרבות שראיתי, עובדות במה שלמדו. הרוב ערכו הסבת מקצוע, או במקרה הגרוע יותר, הלכו ללמוד תחום חדש....

ללמוד מקצוע בסמינר זו אפילו לא השתדלות.

תגידו, היא מסיתה נגד גדולי ומאורי הדור?
לא.
היא פשוט באה להזכיר מה ששכחנו... הגזרה אמת, והחריצות שקר.
הכל בא כהשתדלות מתחת כסא כבודו. מה שנגזר כדין, מה שבורכנו בעקבות תפילות או מעשים, ומה שבא מסיבות אחרות- הכל משמים.

קחו בחשבון :-)
0 תגובות
מה בין לימוד מקצוע להשתדלות
14/02/2015 21:05
imazeira
השתדלות, כסף, מקצוע, נקודה למחשבה, עבודה
כתוצאה משבטיות ועיוורון סלקטיבי, בחרתי לחפש חברותות דווקא מתוך בוגרות אופקים, ממלאי החברות המצומצם שלי, או מהמאגר.

שם זה היה הכי בולט...

ותאלצו לקרוא עוד כמה שורות כדי להבין במה מדובר.

*
כשלעצמי, אני חושבת על כך כבר הרבה מאוד זמן, שחבל שלא למדתי אומנות או גרפיקה, כיוון שחינוך מיוחד לא נחשב אפילו השתדלות..
מחצית מהבנות לומדות חינוך מיוחד והוראה מתקנת, החצי השני לומד תכנות והנהלת חשבונות.
שאר המקצועות- באחוזים זניחים... אין טעם לספור... אבל גם אין בהם עבודה...

העולם, ובייחוד החרדי, טובע בצונמי של מסיימות לימודים שמחפשות עבודה.
שמת לב מהו המקצוע הכי מפורסם בעיתונות?
טלמרקטינג....
על גבי חרשו חורשים, ואני עם תעודתי.... אנה אני באה...

אין עבודה בהוראה. אין, ולא תהיה עבודה בעשרים השנים הקרובות, לאף אחת שתסיים בשנים האלו, ולא לאלו סיימו חמש שנים לאחור.
עזבו את זה.
אין עבודה בהנהלת חשבונות, ולא בגננות.
במחשבים- אם את מחפשת לעצמך משרת שפחה במחיר פחות משכר מינימום, הגעת אל היעד.

זוכרת, למדתי חינוך מיוחד.
מהרגע שסיימתי את הלימודים, לא עבדתי דקה בנושא הזה. דקה לא!!

החברות הבודדות שהתעקשו לעבוד בתחום, נשרו כל אחת בתורה, ממשרות הרעב בצהריים.

וכאן אני חוזרת למה שקפץ לי מבין השורות של בוגרות אופקים.
ותבדקו, תראו:
אולי 2-3 מתוך העשרות הרבות שראיתי, עובדות במה שלמדו. הרוב ערכו הסבת מקצוע, או במקרה הגרוע יותר, הלכו ללמוד תחום חדש....

ללמוד מקצוע בסמינר זו אפילו לא השתדלות.

תגידו, היא מסיתה נגד גדולי ומאורי הדור?
לא.
היא פשוט באה להזכיר מה ששכחנו... הגזרה אמת, והחריצות שקר.
הכל בא כהשתדלות מתחת כסא כבודו. מה שנגזר כדין, מה שבורכנו בעקבות תפילות או מעשים, ומה שבא מסיבות אחרות- הכל משמים.

קחו בחשבון :-)
0 תגובות
חמש דקות של חסד...
13/11/2014 21:01
imazeira
אמא, ילד, ילדה, ילדים, נקודה למחשבה
האומנות להנות מן הדברים הקטנים בעולם שייכת כיום לקטני האנושות. אותם בעלי קומה נמוכה, שהגיעו לכאן לפני זמן לא רב.
אני צופה בקטנת הקומה שלי, יושבת על הרצפה בישיבת W בלי הנד עפעף ומשחילה טבעות על מוט פלסטיק שסבתא קנתה אי פעם.
היא מוצאת כמה מדבקות אדומות שנותרו על הרצפה מאמש, ומעבירה אותן אחת אחת אל מכנסי הג'ינס שלה. לאחר שהיא מרוצה מן המצב החדש היא חוזרת אל הטבעות הממתינות לה בסבלנות ראויה.
לאחר דקה וחצי, תמצא אותה בוחנת את הנעל שלה, שחלצה זה עתה, ובודקת את איכות הסקוצ'.
היא משחילה אטב כביסה לנעל. לא הולך טוב.
אולי לנסות לתפוס את האצבע? (נס שהוא הפוך, ה"תפוס" נמצא ביד, וה"ידיות" כביכול אמורות להחליף את מקומו)
רגע אחר כך, היא תקום מהדסת על נעל ורגל גרובה בלבד, ותלך אולי להוריד כביסה מהחבל ולנער אותה היטב (בדרך כלל זו כביסה אישית, שהיא נהנית לקטוף ולערוך לה סיור בבית, להכרות)?
לא. היא מטפלת בבובתה במסירות, מושיבה יפה בעגלה, מיטיבה את הישיבה שלה… ושוב… יוצאת לסיור קצרצר ונופלת איתה על הרצפה. יבבת מחאה והיא נעמדת שוב.
כעת היא נוכחה לראות שאפשר להפיל את העגלה בלי ליפול יחד איתה.
עוברת לגלגל הקדמי ומתקנת.
חוזרת לאחור, מרימה את הבובה ביד אחת ואת העגלה בשניה ומסדרת אותה מחדש...לא טוב… אולי עכשיו….
זהו. השיער של הבובה נתפס בחישורי העגלה.
תמו חמש דקות של חסד
0 תגובות
שאלה לי אליה.
18/08/2013 15:32
imazeira
מסתכלת עליה.
שפתיים כמו פרי.
לחיים כמו שתי דובשניות.
מתוקה, שלווה, נתלית עלי בכל מאודה. (אפילו אצל סבתא היא לא תמיד נרגעת. רק אצלי)
כמו כפריה שמנה וטריה.

באמת ייתכן שבעוד 15 שנה
היא תקפוץ עלי, אמה יולדתה
ותרביץ בי מוסר 
על חוסר הבנתי בחברה הגבוהה
באופנה
ובדא והא....?

באמת יכול להיות שהיא תצרח
תתחצף
ותתריס....??????

והשאלה עומדת ומהדהדת
0 תגובות
סיפור הלידה שלי
12/08/2013 16:02
imazeira
אמא, דולה, השגחה, התערבות רפואית
אז עכשיו אנחנו שוב כאן, ברוך ד' עם המתנה היפה ביותר בעולם, ורודה, ריחנית ורגועה.
כלומר, חוץ ממתי שלא.... 

לפני ארבעה שבועות היו לי צירים כל 5 דקות, נסענו לבי"ח וחזרנו עוד באותו לילה, עם פתיחה של 3 ס"מ וזהו.
אחרי שבועיים - שוב צירים לילה שלם, הפעם כבר לא נסענו לבית החולים, אבל כל 3 דקות ציר.
לפני שבוע- יום שני, כ"ט באב, 5 באוגוסט, בחמש לפנות בוקר התחילו לי צירים כל שתי דקות.
הכאבים הלכו והתגברו, בעלי התפלל בבית כי פחדנו שמי יודע מה יקרה בבית בהעדרו, ב- 9 נכנסתי לאמבטיה עם לבנדר ומוזיקה עליזה, ונכנסתי להרפיה מדהימה.
אחרי שעה בערך התהפכתי בתוך המים מרוב כאב פתאומי, ואז עברתי לשרותים ל- 20 דקות בערך, כל ציר רוקן אותי.
לפחות לא היה צריך חוקן...
התארגנו ליציאה, אני לא יודעת איך התלבשתי ככה, אמא שלי הגיעה, הזמנו אמבולנס ויצאנו ב- 11 לבית החולים שערי צדק.
הגענו ב- 11:30, הדולה כבר חכתה לי שם ואני כבר הייתי, מה שנקרא בלשון בית החולים "כאובה" (קצת), אמרתי למיילדת שהכאב הוא 7-8, חוברתי למוניטור ונבדקתי. 5.5 פתיחה. מדהים!! המיילדת אמרה שהגדרת הכאב שלי זהה לתחושה בפתיחה.
אחרי 3/4 שעה שהייתי כבר משוגעת, והמוניטור היה משוגע כי עמדתי ועשיתי סיבובי אגן...
בגלל שהתחלתי לטפס על הקירות קצת, המיילדת העבירה אותי לחדר לידה.
בדקה אותי מתלמדת (רק בחילופי משמרות זה נודע לי שהיא לא מיילדת), ואמרה בחשש מה שיש לי 4 או 4.5 היא חיברה אותי למוניטור כדי שיהיה סיפתח הגיוני, וכך לא ישגעו אותי על ירידות בדופק שלא היו, איכשהו שרדתי.
נכנסתי למקלחת ויצאתי ב- 2:30 שיוכלו לבדוק אותי, והמיתלמדת שוב הגדירה את אותה פתיחה.
זה היה מייאש לא נורמלי... 
מילא לא להתקדם, אבל לסגת...?
ועולה על כולנה נכנסה הרופאה והתחילה להלחיץ אותי עם סכנות כאלו ואחרות (זיהום, מצוקה עוברית וכו'), אמרתי לה שנחשוב על זה, וניתן תשובה.
הייתי כבר מדוכאת ומיואשת. כל כך הרבה שעות אני ככה- זה הגיוני, אבל למה לא מתקדם? והכאבים מתגברים, וקשה לסבול, כבר באמת הסכמתי לערוך זרוז, רק שזרוז - פקיעת קרומים - יגרום מן הסתם לצירים כואבים יותר, וממילא אני כבר לא אעמוד בהם ונגיע לאפידוראל.
ומי יודע למה עוד...?
אבל אז קרה הנס שלי- חילופי משמרות.
זכיתי במיילדת מדהימה!!! (הדסה, למי שמכירה. ברסלבית, מתוקה וזורמת)
היא הציעה לי להתחיל עם סטריפינג ואם זה לא יעזור- נמשיך למשהו יותר אגרסיבי.
השעעה הייתה 3:15 בצהריים, והיא הציעה לי לעשות את זה במקום כדי שעד הבדיקה הבאה בעוד חצי שעה כבר יראו התקדמות ובאמת יעזבו אותי כולם.
ואז היא אומרת לי דבר מדהים: יש לך בכלל פתיחה של 6.5!! 
מכאן כבר קיבלתי עוד כוח, והמשכתי להתמודד, במיוחד שאמרה לי שעד הבדיקה הבאה- לדעתה אני אהיה 9 או 9.5.
מקלחות, מוניטור, סיבובי אגן ועיסויים.....
אמא שלי כל הזמן שוטפת לי פנים, ונותנת לי לשתות, בעלי מסתובב סביבנו ומסכן, לא יודע מה לעשות, בין לבין ניסינו לדבר, אבל פרטיות כמובן לא הייתה...
הרגעים האחרונים שלנו כזוג!!
או אטו טו- אבא ואמא!! 
ואז, מהר מאוד (בערך 4:30) הייתי במקלחת והתחלתי להתפת מכאבים נוראיים, לא עמדתי בהם, צרחתי לדולה שתיכנס, עבדנו עם שני טושים אחד על הגב ואחד למטה אבל לא עמדתי בזה.
יצאנו , הייתי בצירי הלחץ.
הדסה, המיילדת, נסתה לתמוך בי בכל צורה אפשרית, אולי יהיה לי יותר קל ללחוץ בצורה זו או אחרת (כריעה, עמידה וכו') עד ללידה עצמה, אבל חוץ מלהתפתל לא הייתי מסוגלת לכלום.
וכך שעה ורבע אני צורחת רצוף "לא יכולה- לא יכולה- לא יכולה- לא יכולה- לא יכולה- לא יכולה- לא יכולה- לא יכולה- לא יכולה...."
המיילדת מנ[סה להביא אותי למצב של שיתוף פעולה, אמא שלי בוכה ומתפללת והדולה תומכת ככל יכולתה (למען האמת- הכל הפריע לי....)
בשלב מסוים סימנתי להם "לא" עם האצבע תו"כ הלחיצות, בצורה כל כך מזעזת שאמא שלי חשבה שיצאתי מדעתי, המיילדת הרגיעה אותה שאני לוחצת וזה סימן שאני בסדר, לחצתי במשך שעה לגרון, לפנים, ולכל מקום אחר חוץ מלכיוון הנכון, עד שאיכשהו המיילדת הצליחה לאפס אותי, למשך שלושה צירים (זו הייתה ההבטחה שלה), בכל ציר דחפתי ובין הצירים ספרתי לה בקול צרוד- נשארו עוד שניים, הבטחת רק עוד אחד 
בלידה עצמה, היא ניסתה לעודד אותי שהראש כבר יוצא (רוצה לגעת בו? אמרתי לה שאני לא מסוגלת), וכבר חצי בחוץ "אז תמשכי אותי באוזניים!! לא יכולה- לא יכולה- לא יכולה- לא יכולה..." 
ואז היא אומרת לי- אני יכולה לנסות בלי לחתוך אותך, אבל זה תלוי בשיתוף פעולה שלך.
אמרתי לה שאני לא אשתף פעולה, (טכנית לא הייתי מסוגלת ללחוץ בהתאם להוראות של מישהו אחר- חלש, חזק, אל תלחצי...) ושתחתוך- לא יכולה- לא יכולה- לא יכולה- לא יכולה...
לאחר מעשה היא אמרה שבגלל הראש הגדול (זה משפחתי אצלינו, בזה היא דומה לי) היא בכל מקרה הייתה חייבת לחתוך, ואז פתאום הרגשתי שחרור. הראש היה בחוץ והצוואר כבר לא לחץ.
חבל הטבור הקיף לה את הצוואר, אב ללא נגרמו ירידות בדופק.
השעה הייתה 5:46
רגע אחר כך היא הייתה מונחת עלי, מכוסה ורניקס וסגולה.
צרחה אחת והיא נרגעה.
חיכינו שהדם יעבור מהשליה ואז עטפו לי אותה וקיבלתי אותה לידיים, מכוערת אבל עוקבת כמו שכתוב. מסתכלת סביבה בערנות, בוחנת את העולם החדש שזה עתה נחתה אליו....
בערב, אחרי שרחצו אותה ככה, קצת, כמו שרוחצים בבית חולים, היא כבר כבר הייתה מתוקה להפליא ומה שהיא עובדת עליו מאז זה רק איך להיות מתוקה יותר.

בגלל שהיה ראש חודש היו עליה לתורה ביום שני, שלישי רביעי וחמישי, וסבתא שלי טסה לטיול ביום חמישי לפנות בוקר, קראנו לה שם כבר ביום רביעי- מרים תרצה.
מרים בדרך כלל ותרצה על שם.
כמובן במלרע ולא במלעייל...

אז החסידה הגיעה!!



2 תגובות