עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אז... שלום מאד קוראים וגולשים יקרים, אני זהבה:) אני אוהבת לכתוב כבר מגיל צעיר מאד, אז אני מקווה שהבלוג הזה יהווה במה טובה בשבילי לפרסם דברים. אשמח אם תקראו, תשתפו, תגיבו וכ'ו...
קצת עליי: אני אוהבת לקרוא, לכתוב (טוב, ברור), לצייר, לשמוע מוזיקה, לישון (נו, אני מתבגרת, אז זה די צפוי) וסתם להנות מהחיים. אני גם מאד מתעניינת באמנות באופן כללי ואוהבת סדרות קומיות או דרמה - קומית וספרי / סרטי פעולה, מדע בדיוני ופנטזיה ועמלה בימים אלו על כתיבת ספרי הראשון... אז... זהו לעכשיו, קריאה נעימה!
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
עבדים היינו - ונשארנו
19/04/2014 20:35
זהבה
שלום ושבוע טוב, גולשים יקרים!
אז... לפני כמה ימים ראיתי מ"ם בפייסבוק, כשבחלקו העליון תמונה של יציאת מצרים - פירמידות, עבדים... ועליו הכיתוב "עבדים היינו", ובחלק התחתון תמונה של משפחה בארוחת ערב, זמן שלעיתים מתקשר ל"זמן איכות משפחתי", וכולם במשפחה - אפילו הפעוטה בת השלוש - משתמשים במכשיר כלשהו - פלאפון, אייפד, לפטופ...ועל התמונה כתוב "ונשארנו".
כמובן שהמ"ם הזה נועד לבידור, אבל הוא היה כל כך חזק ונכון שהייתי חייבת לכתוב עליו פוסט. 
אז נכון, יצאנו ממצרים ועברנו מלא דברים לאורך ההיסטוריה, אבל כיום יש לנו מעביד נסתר, אולי פחות קיצוני מפרעה, אבל כן, מעביד - הטכנולוגיה. 
נכון, הטכנולוגיה היא דבר בסיסי  ולולא ההתפתחות הטכנולוגית בעולם אולי היינו עדיין בונים פירמידות כמו עם ישראל במצרים ולא היינו משתמשים בדברים שכיום נראים לנו מובנים מאליו, כמו  חשמל, ברזים, מצלמה, טלפון... אז כן, הטכנולוגיה איננה דבר רע, לפחות לא בממדים האלה. 
עכשיו תנסו לחשוב - כמה זמן בממוצע ביום אתם מבזבזים באינסגרם, בוואצאפ, בפייסבוק (שבעידן ה"היוש", "ביוש" ו"בת מצווש" למינהם נקרא גם "פייסוש"), בצפייה בטלוויזיה (או בסרטון דבילי שהחברים שלכם שאתם פוגשים פעם בשנה שלחו לכם שבו הם מבצעים את הגנגאם סטייל), או בכל בטלה אחרת שהטכנולוגיה סיפקה לנו - נניח, במצטבר, ארבע שעות (זאת דוגמה,כמובן). מכיוון שביום אחד יש 24 שעות, בעצם בזבזתם שישית מהיום בבטלה מוחלטת. נניח שבמשך ששת השנים האחרונות הסטטיסטיקה הזאת הייתה זהה, בממוצע. יוצא ששנה שלמה מתוך ששת השנים האחרונות בוזבזו על... כלום! תחשבו כמה אפשר להספיק בשנה שלמה, כמה דברים עברתם בשנה האחרונה...  ארבע שעות לא נדמה לנו הרבה זמן, עד שמבינים שזה מצטבר לממדים וכמויות  של שנים שלמות. 
אז כן, אנחנו עבדים לטכנולוגיה. ברור שהיא מועילה בכל כך הרבה תחומים והיא חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלנו, אבל יש לה חסרונות לא פחות מיתרונות. לפני לא כל כך הרבה זמן, נניח עשר  - חמש עשרה שנה, אחר הצהריים של ילד ממוצע נראה כך: ארוחת צהריים, שיעורי בית (לפעמים), משחקים בחוץ עם החברים, ארוחת ערב והתארגנות לשינה. כיום לילדים רבים השעות שהיו פעם מוקדשות למשחקים ולשיעורי בית מוקדשות לצפייה בטלוויזיה ומשחקי מחשב, ולעיתים קרובות דברים אילו משתלטים גם על שעות השינה.
מלבד בזבוז זמן, לטכנולוגיה יש השלכות רבות נוספות: מחקרים מוכיחים שילדים שמבלים יותר זמן בגלישה באנטרנט הם לרוב יותר בודדים ומוגבלים בתחום החברתי (תזכורת למי ששכח - חברים  בפייסבוק הם לא בהכרח חברים בחיים האמיתיים), אחוזי ההשמנה עולים (מה חשבתם, ששקית הצ'יפס ההיא שאכלתם סתם תיעלם? בטח  לא אחרי ששכבתם על הספה וראיתם סרטים כל היום) - אנשים פחות קמים ומתעמלים (לא לחינם תופעת הישבנות מכונה "העישון החדש"), והם אוכלים יותר מבלי לשים לב, בכל שכבות הגיל, אך בעיקר ילדים, נחשפים כבר בגיל צעיר לעולם צר אופקים, שגורם להם לחשוב (לפעמים מבלי שישימו לב לכך) שמה שהטלוויזיה מציגה זה איך שהחיים באמת. ילדים יכולים להיחשף לדברים בוטים ותכנים לא ראויים לגילם, ואז ינסו לחקות זאת מבלי לשים לב או לדעת מהי משמעות הדבר - יש מלא מקרים של ילדים שהתחילו להתחצף או לקלל, כי זה מה שראו בטלוויזיה, אז זה מה שנכון, לא? 
תנסו להיזכר בפגישה האחרונה שלכם עם חברים. איך היא נראתה? בדור האנטרנט והתקשורת הנגישה בזיל הזול, יש סיכוי סביר שראיתם ביחד סרט  או סדרה, שלחתם הודעות במהלך הבילוי לאנשים אחרים והצטלמתם כדי להעלות לאינסטגרם. ממש בילוי חברתי, הא?
לפני כמה שנים, עשר - עשרים שנה, כשההורים היו חוזרים מהעבודה הם היו מתקבלים בברכה עם חיבוקים מהילדים, מכינים ארוחת ערב ויושבים ביחד לאכול ולדבר על מאורעות היום. כיום, ההורים באים הביתה (או שהם בכלל עובדים מהבית), מקבלים המהום של "היי" קלוש מהילדים במקרה הטוב, כי הילדים עסוקים מדי בניצחון השלב בקנדי קראש מכדי לומר שלום מכבד להורים. ארוחת הערב שונה: לפעמים להורים אין כוח לבשל אז הם מזמינים טייק - אאוט, ובמקום שיאכלו ביחד כמו שצריך כל אחד בא ואוכל מתי שבא לו, לבד עם הלייקים והוואצאפ שמארחים לו ל"חברה". מכאן נגזרה הבדיחה הנודעת :"נשבר לי האייפון אז ביליתי את הצהריים עם ההורים. אגב, הם אנשים נחמדים" - כי היית עסוק מדי מכדי לבלות זמן איתם, אז מאיפה תדע אם הם נחמדים או לא?
אז סיכמנו שיש בעיה כללית (ברור שיש יוצאים מן הכלל, כמו בכל תחום)? יפה. עכשיו השאלה היא איך פותרים את הבעיה. 
ברור שדבר כזה לא נפתר ב"בום, טראח, הפסקתי עם טכנולוגיה". גם לא צריכים להפסיק עם טכנולוגיה - רק לא להגזים, ולא לתת לזה להשתלט לנו על החיים. יש כמה פתרונות: אחת שעשיתי ביחד עם כמה חברות, הייתה מספקת ומעניינת - קראנו לזה "שבוע בלי". החלטנו שבמשך שבוע שלם לא נשתמש בפלאפון או במחשב. זה היה קשה, הייתי חייבת ללכת בכל פעם שראיתי מישהו מהמשפחה צופה בסדרה שרציתי לראות, הייתי חייבת להזכיר לאנשים שאני לא זמינה בפלאפון (כשהייתי ממש חייבת השתמשתי בפלאפון של חברה שלא עשתה את הניסוי) ושיתקשרו לבית. היה לי ממש קשה, אבל עד סוף השבוע כבר התרגלתי, ובתום היום השביעי להפתעתי לא השתוקקתי לרוץ להתעדכן... 
אני ממליצה למי שהמצב מפריע לו לנסות. זה יותר קל כשעושים את זה עם מישהו אחר, ובכלל לא חייבים להפסיק למשך השבוע בהכול. תנסו, נניח, שבוע בלי וואצאפ או פייסבוק, או שתבקשו ממישהו שאתם סומכים עליו להחליף את הסיסמה לפאלפון שלכם ולא לגלות לכם עד סוף השבוע, כדי שלא תתפתו להשתמש בו. אם אתם ממש חייבים להיות זמינים תיקחו את הכרטיס סים ותשימו אותו בתוך פלאפון רגיל, עם שיחות והודעות בלבד (לא כל כך קשה לשכור כזה לשבוע). תצ'פרו את עצמיכם על כל יום שעובר, ובמהרה השבוע יחלוף. וודאי תספיקו לעשות דברים שלא הספקתם כי ביליתם זמן בעיסוקים אחרים, אותם אתם לא עושים כעת. ברגע שתראו שאתם מסוגלים לשרוד שבוע, יהיה לכם יותר קל להפסיק לצמיתות בהדרגה, או לפחות להפחית במידה משמעותית את השימוש שאתם עושים במכשירים הללו. בהצלחה!!

תודה שקראתם... בהצלחה בניסוי, אני מקווה שתנסו... אל תשכחו לספר לי איך היה, תגיבו, תשתפו, הירשמו לבלוג שלי והמשיכו להתעדכן - אלא אם כן אתם נמצאים ב"שבוע בלי"...


0 תגובות
פוסט ראשון על מוזיקה + קישורים ליוטיוב
18/04/2014 18:32
זהבה
כפי שציינתי בפוסט הראשון שלי, אני חובבת מוזיקה. איזה סוג של מוזיקה? הכל, פחות ראפ והאוס (חפשו בויקיפדיה...), יותר פופ - רוק, r&b, ג'אז וקצת שירי ברודווי ומוזיקה קלאסית... אני חושבת לכתוב מדי שבוע על יוצר אחר שאת שיריו אני אוהבת, פלוס קישור או שניים לשירים שאני אוהבת במיוחד. אני מעדיפה שירים ישנים על פני מוזיקה מודרנית, אבל זה תלוי בשיר, יש יוצאים מן הכלל. 
והפעם: סטיבי וונדר
אז למי שלא יודע, סטיבי וונדר הוא זמר עיוור שפועל ויוצר בעולם המוזיקה החל מ1961, הוא אחד מיוצרי המוזיקה הגדולים במוזיקה העולמית, הוא כתב שירים רבים שהגיעו למקום הראשון במצעדי הפזמונים בארה"ב וזכה בשיא הזכיות בפרסי גראמי לאמן סולו וכן בפרסים חשובים נוספים. הוא מתמקד בעיקר בשירי ג'אז, רית'ם אנד בלוז (r&b), פאנק ופופ.  להלן קישור לדף שלו בויקיפדיה למעוניינים: 

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99_%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A8


בכל אופן, למי שרוצה לשמוע משהו קצת שונה מהשירים המודרניים, שירים קצביים ומרעננים, למרות שהם די ישנים- להלן קישורים לשתי שירים שאני אוהבת במיוחד: תשמעו, תהנו, תגידו לי מה דעתכם ואם יש לכם המלצות, ספרו לי! אני אוהבת תגובות, אז יאללה לא להתבייש.

superstition:

signed, sealed, delivered:

תהנו!


1 תגובות
סרטוןSuperstition - Stevie Wonder with Lyrics
אישה ≠ חפץ!
18/04/2014 14:30
זהבה
שלום שוב גולשים, פוסט 2 כאן! בהמשך לביקורת מהפוסט הקודם על תרבות המערב (ייתכן שאעשה סדרת פוסטים בעניין הזה, כי חשוב לי להביע את עמדתי בעניין), הפעם רציתי לעסוק בנושא אחר שקשור לכך: האישה בתרבות המערבית.
בזמן שבמדינות ערב נשים חייבות ללבוש בורקה שמכסה אותן כליל (אפילו את העיניים!), אסור להן לעבוד, לנהוג, להביע דעה והן פחות או יותר משועבדות לבעליהן, כשכל חייהן מסתכם בהולדת וגידול ילדים, ואם יש להן דעה בעניין אף אחד לא ישמע ומן הסתם הן גם יפחדו להשמיע את דעתן, מחשש לעונשים חמורים וכבדים. בזמן שחוסר צדק שכזה מתחולל באזור אחד של העולם, במקום אחר לגמרי עם תרבות ותפיסת עולם שונה לחלוטין יש אינספור ארגונים וקריאות פמיניסטיות לזכויות נשים. לדעתי קריאות אילו לגיטימיות ואני תומכת בהן (עד גבול מסויים, הפגנה פמיניסטית שבה שורפים חזיות כאות מחאה זה קיצוני ומוגזם), ואכן התנועה הפמיניסטית הצליחה לשנות הרבה. אבל לא מספיק, כי באותו מקום בדיוק, עם אותה תרבות ותפיסת עולם, בעיקר בכלי התקשורת אך גם אצל חלק מהאנשים ובתור חלק מהקונספט של תרבות המערב, האישה נתפסת לעיתים קרובות (קרובות מדי) בתור חפץ וכלי.
רוצים דוגמאות? בבקשה: הידעתם שצורתו של בקבוק קולה (הקטנים מזכוכית) ובקבוקים רבים נוספים מבוסס על צורת הגוף של אישה? יכול להיות שאנו לא שמים לב לכך, כי זה משפיע עלינו בתת - מודע בתור אמצעי שיווק שנועד לקדם מכירות. הידעתם שלפני שנים רצו להחליף את סמל הM המפורסם של מק'דולנדס, אך מומחה לשיווק המליץ לחברה לא לעשות זאת מאחר והסמל הזכיר לאנשים בתת מודע את צורת החזה של אישה? דוגמה נוספת היא העובדה שבכל פרסומת,גם כזאת שלא קשורה בכלל ליופי ולאופנה, יש אישה. אישה שמקריאה את הפרסומת, קול של אישה בפרסומות ברדיו, דוגמניות דקיקות צצות גם בפרסומות לדברים שהיינו חושבים שיעסיקו יותר גברים - כמו למשל פרסומת לרכבים. ואולי דווקא משום כך יש שם אישה, בשביל לקדם מכירות. ממתי אישה הפכה לאמצעי שיווק? מדוע אישה נשפטת לפי יופי ולא אישיות? מדוע נערה יפה שמתנהגת כמו, סליחה על הביטוי, כלבה, תהיה יותר מקובלת ומוערכת מנערה מקסימה אך מכוערת? במקביל לכך שהתנועה הפמיניסטית קוראת לזכויות נשים, באותה החברה בדיוק אנו נשפטות לפי חיצוניות ודברים שטחיים. איכס. 
בעיה נוספת בעניין היא שבעולם שבו הכל סובב סביב יופי וחיצוניות, כולנו חושקות בפרצוף המושלם, בגזרה המושלמת, כולם עוסקים ביופי, בהיכרויות הדבר הראשון ששואלים זה "איך היא נראית?", בכל מקום אנו רואים דוגמנים ודוגמניות והתקשורת מטפטפת לנו שככה העולם צריך להיראות - על כל דבר שמים ציפוי מלאכותי וזוהר,  ואז שוכחים את האמת שמסתתרת מתחת לציפוי. פלא ששיעור האנורקסיה והבולימיה ותדירות הניתוחים הפלסטיים גבוה כל כך?הרי זה מה שחשוב באמת, עובדה שזה מה שרואים בכל מקום. במקום לנסות לשנות את הפנימיות מתמקדים בחיצוניות. ואולי לפעמים אנשים מתעצלים ומתכחשים לבעיות הפנימיות, האמיתיות, ובוחרים לשנות את החיצוניות כדי לברוח מהבעיות האמיתיות והחשובות באמת? נקודה מעניינת למחשבה...

לסיכום - אני לא חושבת שאישה לא צריכה להיות יפה או מטופחת, אבל חשוב שנזכור תמיד שזה לא הדבר הכי חשוב, שנזכור תמיד להתמקד בפנימיות. אישה היא לא חפץ!

אשמח לפתוח דיון בנוגע לנקודה שהוספתי למחשבה... אל תשכחו לאהוב, לקרוא, לשתף, להגיב.... התגובות שלכם חשובות לי מאד. 
 תודה!
0 תגובות
פוסט ראשון!
18/04/2014 11:34
זהבה
אז... נעים מאד, אני זהבה (שם בדוי, את שמי האמיתי אני לא רוצה לפרסם). אני אוהבת לכתוב כבר מגיל צעיר, כי אני ביישנית ומבחינתי כתיבה היא דרך טובה בשבילי לבטא את עצמי. 
בתור פוסט ראשון, רציתי להסביר בקצרה על מה אני מתכוונת לכתוב: אני מתכוונת לכתוב קצת על תחומי העניין שלי - מוזיקה, אמנות... אבל בעיקר את הדעות שלי על נושאים מסוימים ואולי טיפים לחיים, סתם בשביל הכיף. אני מתכוונת לכתוב גם על איך אני רואה את העולם מנקודת המבט שלי וכדומה... אני אנסה לגוון כדי לא לשעמם, אני מקווה שתקראו, תשתפו ותגיבו! אני אוהבת ביקורת בונה, אז שונאים יקרים תשאירו את השנאה לעצמיכם. אם יש לכם טיפים (מועילים...) אשמח לשמוע ולקבל עצות, המלצות, תגובות, הערות, הארות וכ'ו. חשוב לי שתגיבו כדי לדעת שיש קוראים לבלוג, כי חבל לי לבזבז זמן ולכתוב משהו שלא יקראו. אשמח גם לשמוע רעיונות לכתיבה, זה יעזור לי מאד!
אז... תודה וקריאה נעימה!

ועכשיו לכתיבה עצמה...

בהשראת כתבה שקראתי היום, הגעתי למסקנה שהעולם שלנו מקולקל לגמרי, התרבות שלנו מעוותת ותפיסת העולם שלנו בעולם המערבי שגויה לחלוטין. ולא, אני לא מדברת על השלטון הדיקטטורי ששולט על חלקים גדולים מאד, גדולים מדי, מהגלובוס (על כך אולי בהזדמנות אחרת...) אלא על האדישות שלנו, תרבות המערב עם העושר, האמצעים והשפע כלפי המצב הנוכחי.
על מה אני מדברת? על כך שכשאנשים נכנסים לאתר חדשות כמו וואלה, ynet או מה שזה לא יהיה, הם עוקפים את הכתבות על חידושים מדעיים שעשויים לשנות את פני האנושות, האיומים החדשים של איראן, הזוועות שממשלת צפון קוריאה מחוללת לאנשיה וההתפתחות המפתיעה בחקירה בקשר למקרה הרצח, התאונה או כל מקרה דומה שאירע בשבוע שעבר (המקרים הללו קורים בתדירות גבוהה כל כך, בכל יום שומעים על מקרה חדש). לא, בעידן של היום עוקפים את הכתבות הלא רלוונטיות הללו ועוברים חיש - קל למדורי הסלבס והטלוויזיה. כי כתבה מרתקת על השיער חדש של קייטי פרי, ספוילרים (שלרוב אין להם בסיס) לעונה הבאה של glee (הסדרה הזאת הייתה טובה פעם, עכשיו היא בקושי מגרדת רייטינג ות'אמת? אני מחכה שתיגמר. עוד סדרה טובה שנהרסה), מאחורי הקלעים מהקליפ הפרובוקטיבי (והלא קשור לכלום) של ליידי גאגא, אילו בעיות מיילי סיירוס מעוררת (מישהו יכול להסביר לי מה היא מנסה לבטא מבחינה אומנותית כשהיא מלקקת פטישים ובועטת בגולגולת שעשויה מצ'יפס? כנ"ל לגבי ליידי גאגא והתלבושות המיתולוגיות שלה, שמעוררות סימני שאלה), הקעקוע החדש של ג'סטין ביבר, הקמפיין החדש של בר רפאלי (די נמאס לי לראות את הפרצוף הפוטוגני שלה מסתכל עליי במבט דומם וריקני מחצי מהחנויות בקניון), טוב, הבנתם... מסתבר שהכתבות הללו חשובות הרבה יותר ומקדמות את האנושות הרבה יותר, עובדה שכולם קוראים אותן, לא?
המצב הזה עצוב כי לסלבריטאים הללו יש (אני לא יודעת למה) השפעה עצומה על העולם - על מיליוני המעריצים שלהם וכל מי שמשום מה מעוניין לשמוע את דעתם, הם בעלי יכולת השפעה כמעט כמו (ואולי אף יותר מ) פוליטיקאים בחירים ואנשים שבאמת לקחו את הזמן ללמוד ולהשקיע הרבה כדי להגיע לאן שהגיעו. (ברור שיש סלבריטאים שגם השקיעו, אני מתכוונת למפורסמים הטראשיים, אבל באמת - איך ייתכן שמישהו שהשקיע שנים בהשכלה וטיפוס הדרגתי כדי להגיע לאן שהגיע משפיע פחות ממישהו שבסך הכל נולד למשפחה הנכונה או קיבל את התכונות הנכונות מההורים שהקנו לו פרצוף, שיער וגזרה מושלמים?) אז למה הם לא מנצלים את ההשפעה שלהם ומנסים לשנות את העולם? כנ"ל לגבי כולנו. אם כולנו היינו נפתחים קצת, מתחילים לעשות משהו, גם אם הוא נחשב פלצני, חנוני או מה שזה לא יהיה, היינו יכולים לשנות את העולם, גם במעט. כי לנו, בעלי המזל שנולדו וחיים בתרבות המערב יש יכולות שלרוב אוכלוסיית העולם  אין. עלינו לנצל זאת. אז למה במקום לנצל זאת, לנסות להיות טיפה יותר מודעים לעולם האמיתי ולמה שחשוב באמת, לנצל את הזמן והמשאבים שלנו לפיתוח התכונות והכשרונות שלנו ולנסות, כל אחד בדרכו, לשנות את העולם, אנו מבזבזים כסף וזמן על גלישה באתרי רכילות  ופפראצי שטותיים, קניית סמארטפון חדש כדי להישאר הכי מעודכנים שיש וכ'ו... למה במקום לצאת להתנדב או להפגין בעד משהו שחשוב לנו אנו מבלים שעות בגלישה בפייסבוק, בשוטטות בקניון או בהידחקות בהופעה הומת אדם ויקרה בהתאם של זמר/ת שמגיע באיחור של שעה ודופק כמה שירים שאי אפשר לשמוע בגלל הצרחות ברקע? 
אם כלי התקשורת היו מפסיקים לחשוב על רייטינג וכסף ומתחילים לעסוק בנושאים חשובים באמת, אם בשלט חוצות היינו רואים קריאה לבוא להפגנת מחאה במקום תמונה של דוגמנית בביקיני, אם היינו נחשפים וחושפים את עצמינו למציאות ומפסיקים להתכחש לה, היינו יכולים ביחד כתרבות שלמה להפסיק להפנות את הגב למצב בעולם האמיתי ולהתחיל לשנות את המצב, כי אנו חיים בתרבות שבה אם רק ננסה נוכל להשפיע.

אודה ואבוש, לעיתים אני קוראת מדורי סלבס, בעיקר כדי לצחוק ולשמוח שאני לא במצבם, וכן, גם אני רואה כמה סדרות בטלוויזיה, כי כולנו חייבים לפעמים לברוח מהמציאות ולהיכנס לעולם הלא אמיתי שמוצג על המסך, אבל אני מבינה שזה לא מה שחשוב באמת ושצריכים לקחת דברים בפרופורציה. אני מבינה שמה שחשוב באמת זה לנסות לעזור, לתרום ולשנות את העולם לטובה, כל אחד בדרכו שלו. 

אז... זהו לעכשיו, מקווה שדבריי השפיעו עליכם.

נ.ב - ייתכן שיש פה דברים שכתבתי שהתפרשו כהכללות, זה ממש לא נכון. ברור שבכל חברה - תרבות המערב הכללית, המפורסמים וכ'ו יש יוצאי דופן שאכן לוקחים את ההשפעה שלהם ומנצלים אותה כמו שצריך. אז נא לא לקפוץ למסקנות, תודה.

אשמח מאד לשמוע את דעתכם, לקבל תגובות (ביקורת בונה, בבקשה!)... אל תשכחו לשתף! תודה ושבת שלום...


0 תגובות