עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
לזיכוי הרבים...
תודה ענקית לכל המפרשים בהם נעזרתי, מרש"י דרך ספר התודעה ועד פרויקט 929.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
תורה  (113)
פרשת השבוע  (55)
נביאים  (52)
פסח  (4)
אלול  (1)
סליחות  (1)
קורונה  (1)
ארכיון
שמואל א' פרק ח' - העם דורש מלך
02/06/2020 19:18
חיבת התורה
תורה, נביאים
בפרק הקודם למדנו שהתקופה בה שפט שמואל את ישראל היתה תקופת צדק, אמונה וביטחון. עם זאת, כששמואל מזדקן הוא ממנה את בניו לשפוט במקומו, והם מתגלים כפחות הגונים ממנו. בני ישראל מגיעים לבקר את שמואל ברמה ומבקשים ממנו למנות בעבורם מלך.

{ה} וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ, לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ; עַתָּה, שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ--כְּכָל-הַגּוֹיִם.

שמואל לא אוהב את הרעיון הזה, והוא לא היחיד.

{ו} וַיֵּרַע הַדָּבָר, בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ, תְּנָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ; וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל, אֶל-יְהוָה.
{ז} וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-שְׁמוּאֵל, שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ:  כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם.

הקדוש-ברוך-הוא מייחס את הדרישה למלך כחלק מאוסף של מעשים בעלי אופי מרדני שמאפיינים את יחסם של בני ישראל אליו. באופן כללי הוא מאשר מינוי של מלך, אך מבקש משמואל להבהיר לעם את משמעות המינוי בטווח הרחוק. המלך ינכס לעצמו את בניהם ובנותיהם, עבדיהם ושפחותיהם, בהמותיהם וצאנם, ומעל הכל, הוא יהפוך אותם לעבדיו.

{יח} וּזְעַקְתֶּם, בַּיּוֹם הַהוּא, מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם; וְלֹא-יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם, בַּיּוֹם הַהוּא. 

חרף האזהרות מתעקשים בני ישראל להיות כמו כולם ודורשים שימליכו עליהם מלך, שישפוט אותם, ינהיג אותם ויילחם בעבורם.

{יט} וַיְמָאֲנוּ הָעָם, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי אִם-מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ.  
{כב} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם, וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ; וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ. 
0 תגובות
שמואל א' פרק ז' - השופט שמואל
26/05/2020 20:22
חיבת התורה
תורה, נביאים
פרק זה מספר על התקופה בה שמואל שפט את עם ישראל.
בתקופה זו אמונת העם בקדוש ברוך היתה מקובעת היטב בלבבות פני העם.

{ג} וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל-כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, אִם-בְּכָל-לְבַבְכֶם אַתֶּם שָׁבִים אֶל-יְהוָה, הָסִירוּ אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִתּוֹכְכֶם וְהָעַשְׁתָּרוֹת; וְהָכִינוּ לְבַבְכֶם אֶל-יְהוָה וְעִבְדֻהוּ לְבַדּוֹ, וְיַצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד פְּלִשְׁתִּים.
{ד} וַיָּסִירוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַבְּעָלִים וְאֶת-הָעַשְׁתָּרֹת; וַיַּעַבְדוּ אֶת-יְהוָה, לְבַדּוֹ. 

לאחר ביעור העבודה הזרה מכנס שמואל את בני ישראל במצפה לטקס של טהרה וכפרה.

{ה} וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, קִבְצוּ אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה; וְאֶתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם, אֶל-יְהוָה.
{ו} וַיִּקָּבְצוּ הַמִּצְפָּתָה וַיִּשְׁאֲבוּ-מַיִם וַיִּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי יְהוָה, וַיָּצוּמוּ בַּיּוֹם הַהוּא, וַיֹּאמְרוּ שָׁם, חָטָאנוּ לַיהוָה; וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּמִּצְפָּה.

פלשתים רואים בהתכנסות זו איום אסטרטגי ושולחים את קציניהם לעלות למלחמה בבני ישראל. שמואל מתפלל, מעלה עולות ומביא לניצחון על פלשתים. בעקבות הניצחון זוכים בני ישראל לשקט בגזרה הזו עד סוף ימיו של שמואל.

{ז} וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים, כִּי-הִתְקַבְּצוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה, וַיַּעֲלוּ סַרְנֵי-פְלִשְׁתִּים, אֶל-יִשְׂרָאֵל; וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים. 
{י} וַיְהִי שְׁמוּאֵל, מַעֲלֶה הָעוֹלָה, וּפְלִשְׁתִּים נִגְּשׁוּ, לַמִּלְחָמָה בְּיִשְׂרָאֵל; וַיַּרְעֵם יְהוָה בְּקוֹל-גָּדוֹל בַּיּוֹם הַהוּא עַל-פְּלִשְׁתִּים, וַיְהֻמֵּם, וַיִּנָּגְפוּ, לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל. 
{יג} וַיִּכָּנְעוּ, הַפְּלִשְׁתִּים, וְלֹא-יָסְפוּ עוֹד, לָבוֹא בִּגְבוּל יִשְׂרָאֵל; וַתְּהִי יַד-יְהוָה בַּפְּלִשְׁתִּים, כֹּל יְמֵי שְׁמוּאֵל. 

שמואל שופט את ישראל כל ימי חייו. בכל שנה הוא מבקר בכל הארץ ובתום הסיור הוא חוזר לביתו ושופט את ישראל משם.

{טז} וְהָלַךְ, מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, וְסָבַב בֵּית-אֵל, וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה; וְשָׁפַט, אֶת-יִשְׂרָאֵל--אֵת כָּל-הַמְּקוֹמוֹת, הָאֵלֶּה.
{יז} וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי-שָׁם בֵּיתוֹ, וְשָׁם שָׁפָט אֶת-יִשְׂרָאֵל; וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה.
0 תגובות
שמואל א' פרק ו' - שובו של ארון הברית
19/05/2020 21:16
חיבת התורה
תורה, נביאים
לאחר שבעה חודשים בהם ספגו הפלשתים מכות קשות הם מחליטים להחזיר את ארון הברית לישראל. הם מתייעצים עם מיטב הכהנים והקוסמים ומחליטים לפצות את הארון כדי לכפר על לקיחתו.

{ד} וַיֹּאמְרוּ, מָה הָאָשָׁם אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ, וַיֹּאמְרוּ מִסְפַּר סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, חֲמִשָּׁה עפלי (טְחֹרֵי) זָהָב וַחֲמִשָּׁה עַכְבְּרֵי זָהָב:  כִּי-מַגֵּפָה אַחַת לְכֻלָּם, וּלְסַרְנֵיכֶם.

במקביל מציעים הכהנים והקוסמים לוודא שהוא אכן הגורם לכל הצרות שהם חוו לאחרונה. הם מציעים שאת הארון תישאנה שתי פרות צעירות שהמליטו לאחרונה ושמעולם לא נשאו משא. אם הפרות תתרחקנה לכיוון בית שמש, המנוגד לכיוון געיית העגלים שלהן (כלומר שלא כדרך הטבע), הרי זה סימן שהארון אחראי למכות בהן לקו.

{ז} וְעַתָּה, קְחוּ וַעֲשׂוּ עֲגָלָה חֲדָשָׁה אֶחָת, וּשְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עֲלֵיהֶם עֹל; וַאֲסַרְתֶּם אֶת-הַפָּרוֹת בָּעֲגָלָה, וַהֲשֵׁיבֹתֶם בְּנֵיהֶם מֵאַחֲרֵיהֶם הַבָּיְתָה.
{ח} וּלְקַחְתֶּם אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, וּנְתַתֶּם אֹתוֹ אֶל-הָעֲגָלָה, וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם, תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ; וְשִׁלַּחְתֶּם אֹתוֹ, וְהָלָךְ.
{ט} וּרְאִיתֶם, אִם-דֶּרֶךְ גְּבוּלוֹ יַעֲלֶה בֵּית שֶׁמֶשׁ--הוּא עָשָׂה לָנוּ, אֶת-הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת; וְאִם-לֹא, וְיָדַעְנוּ כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ--מִקְרֶה הוּא, הָיָה לָנוּ.

כך בדיוק אירע. הפרות הובילו את ארון הברית לבית שמש, לעיניהם המשתאות של סרני פלשתים.

{יב} וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ, עַל-דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ, בִּמְסִלָּה אַחַת הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָעוֹ, וְלֹא-סָרוּ יָמִין וּשְׂמֹאול; וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם, עַד-גְּבוּל בֵּית שָׁמֶשׁ.
{יד} וְהָעֲגָלָה בָּאָה אֶל-שְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית-הַשִּׁמְשִׁי, וַתַּעֲמֹד שָׁם, וְשָׁם, אֶבֶן גְּדוֹלָה; וַיְבַקְּעוּ, אֶת-עֲצֵי הָעֲגָלָה, וְאֶת-הַפָּרוֹת, הֶעֱלוּ עֹלָה לַיהוָה.
{טו} וְהַלְוִיִּם הוֹרִידוּ אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, וְאֶת-הָאַרְגַּז אֲשֶׁר-אִתּוֹ אֲשֶׁר-בּוֹ כְלֵי-זָהָב, וַיָּשִׂמוּ, אֶל-הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה; וְאַנְשֵׁי בֵית-שֶׁמֶשׁ, הֶעֱלוּ עֹלוֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים בַּיּוֹם הַהוּא--לַיהוָה. 

סיומו של הסיפור משמח פחות. אנשי בית שמש אינם נוהגים בארון הברית בכבוד הראוי ולכן נענשים.
 
{יט} וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית-שֶׁמֶשׁ, כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן יְהוָה, וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ, חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ; וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם, כִּי-הִכָּה יְהוָה בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה.
{כ} וַיֹּאמְרוּ, אַנְשֵׁי בֵית-שֶׁמֶשׁ, מִי יוּכַל לַעֲמֹד, לִפְנֵי יְהוָה הָאֱלֹהִים הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה; וְאֶל-מִי, יַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ.
{כא} וַיִּשְׁלְחוּ, מַלְאָכִים, אֶל-יוֹשְׁבֵי קִרְיַת-יְעָרִים, לֵאמֹר:  הֵשִׁבוּ פְלִשְׁתִּים, אֶת-אֲרוֹן יְהוָה--רְדוּ, הַעֲלוּ אֹתוֹ אֲלֵיכֶם.

הם מבקשים מאנשי קריית יערים לקחת את הארון אליהם.
0 תגובות
שמואל א' פרק ה' - ארון הברית בארץ פלישתים
12/05/2020 20:06
חיבת התורה
תורה, נביאים
בפרק הקודם ארון הברית הובא לקרב עם פלשתים ונשבה. פלשתים חוזרים מהמערכה וממקמים את ארון הברית לצידו של האליל שלהם, בבית דגון באשדוד.
למחרת בבוקר מחכה להם הפתעה לא נעימה. גם בבוקר שאחרי.

{ג} וַיַּשְׁכִּמוּ אַשְׁדּוֹדִים, מִמָּחֳרָת, וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה, לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה; וַיִּקְחוּ, אֶת-דָּגוֹן, וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ, לִמְקוֹמוֹ.
{ד} וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר, מִמָּחֳרָת, וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה, לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה; וְרֹאשׁ דָּגוֹן וּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו, כְּרֻתוֹת אֶל-הַמִּפְתָּן--רַק דָּגוֹן, נִשְׁאַר עָלָיו.

במקביל הקדוש-ברוך-הוא מעניש את תושבי אשדוד ביד קשה.

{ו} וַתִּכְבַּד יַד-יְהוָה אֶל-הָאַשְׁדּוֹדִים, וַיְשִׁמֵּם; וַיַּךְ אֹתָם בעפלים (בַּטְּחֹרִים), אֶת-אַשְׁדּוֹד וְאֶת-גְּבוּלֶיהָ.

האשדודים מבינים שארון הברית גורם להם לכל הצרות. הם מכנסים מפגש פסגה ומחליטים להעביר אותו לגת. 

{ז} וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי-אַשְׁדּוֹד, כִּי-כֵן; וְאָמְרוּ, לֹא-יֵשֵׁב אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עִמָּנוּ--כִּי-קָשְׁתָה יָדוֹ עָלֵינוּ, וְעַל דָּגוֹן אֱלֹהֵינוּ.
{ח} וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת-כָּל-סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים אֲלֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ מַה-נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, גַּת יִסֹּב אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּסֵּבּוּ, אֶת-אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

גם אנשי גת נענשים ביד חזקה. כשהפלישתים מחליטים להעביר את הארון לעקרון, גם תושבי עקרון לוקים. לבסוף הם מבינים שכל עוד ארון הברית אינו במקומו הטבעי, אצל בני ישראל, תושבי העיר המחזיקה בן נענשים קשות. הם מתכנסים פעם נוספת ומחליטים להשיב את הארון לישראל. 

{יא} וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת-כָּל-סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיֹּאמְרוּ שַׁלְּחוּ אֶת-אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב לִמְקוֹמוֹ, וְלֹא-יָמִית אֹתִי, וְאֶת-עַמִּי:  כִּי-הָיְתָה מְהוּמַת-מָוֶת בְּכָל-הָעִיר, כָּבְדָה מְאֹד יַד הָאֱלֹהִים שָׁם.
0 תגובות
שמואל א' פרק ד' - סופו של עלי
05/05/2020 19:27
חיבת התורה
תורה, נביאים
שמואל מגייס את בני ישראל למלחמה בפלישתים. בני ישראל מפסידים במערכה, וזקני העם מציעים להביא משילה את ארון הברית.

{ב} וַיַּעַרְכוּ פְלִשְׁתִּים לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל, וַתִּטֹּשׁ הַמִּלְחָמָה, וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים; וַיַּכּוּ בַמַּעֲרָכָה בַּשָּׂדֶה, כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ.
{ג} וַיָּבֹא הָעָם, אֶל-הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לָמָּה נְגָפָנוּ יְהוָה הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים; נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה, אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה, וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ, וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ.

חפני ופנחס בני עלי מביאים את הארון, שגורם להמולה וחרדה רבה בקרב מחנה האויב. פלשתים זוכרים היטב ומעריכים את כוחו של האל שהתגלה ביציאת מצרים.

{ח} אוֹי לָנוּ--מִי יַצִּילֵנוּ, מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה:  אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים, הַמַּכִּים אֶת-מִצְרַיִם בְּכָל-מַכָּה--בַּמִּדְבָּר.  

על אף החשש פלישתים חוששים להפוך לעבדים לבני ישראל. הם נלחמים בחירוף נפש ומנצחים. ארון הברית נופל בידם ובני עלי מתים במערכה.
איש מבנימין מגיע לשילה לבשר את תוצאותיו המרות של הקרב. מששומע עלי הזקן על נפילתו בשבי של ארון הברית הוא נופל מכיסאו ומת.

{יז} וַיַּעַן הַמְבַשֵּׂר וַיֹּאמֶר, נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים, וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה, הָיְתָה בָעָם; וְגַם-שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ, חָפְנִי וּפִינְחָס, וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים, נִלְקָחָה.
{יח} וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיִּפֹּל מֵעַל-הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד יַד הַשַּׁעַר וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת--כִּי-זָקֵן הָאִישׁ, וְכָבֵד; וְהוּא שָׁפַט אֶת-יִשְׂרָאֵל, אַרְבָּעִים שָׁנָה.

כלתו של עלי (אשת פנחס) נחרדת מהבשורה, כורעת ללדת ומתה בלידתה, לא לפני שהיא מספיקה לתת לבנה שם סמלי.

{כא} וַתִּקְרָא לַנַּעַר, אִיכָבוֹד לֵאמֹר, גָּלָה כָבוֹד, מִיִּשְׂרָאֵל; אֶל-הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וְאֶל-חָמִיהָ וְאִישָׁהּ.
{כב} וַתֹּאמֶר, גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל:  כִּי נִלְקַח, אֲרוֹן הָאֱלֹהִים.
0 תגובות
שמואל א' פרק ג' - ההתגלות הראשונה לשמואל
28/04/2020 20:03
חיבת התורה
תורה, נביאים
בפרק זה מתגלה הקדוש-ברוך-הוא לראשונה לשמואל. בתחילת הפרק אנו למדים שבאותם הימים הנבואה לא היתה שכיחה בישראל.

{א} וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת-יְהוָה, לִפְנֵי עֵלִי; וּדְבַר-יְהוָה, הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם--אֵין חָזוֹן, נִפְרָץ.

לילה. עלי שוכב במקומו. שמואל שוכב בהיכל שבו נמצא ארון הברית.
הקדוש-ברוך-הוא קורא לשמואל, אך שמואל הצעיר שאינו מורגל בנבואה מניח שעלי קורא לו. לאחר שלוש פעמים בהן מתייצב שמואל מול עלי, מבין עלי שהקדוש-ברוך-הוא קורא לשמואל, וכך הוא מנחה אותו כיצד להשיב.

{ז} וּשְׁמוּאֵל, טֶרֶם יָדַע אֶת-יְהוָה; וְטֶרֶם יִגָּלֶה אֵלָיו, דְּבַר-יְהוָה.
{ח} וַיֹּסֶף יְהוָה קְרֹא-שְׁמוּאֵל, בַּשְּׁלִישִׁת, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-עֵלִי, וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי; וַיָּבֶן עֵלִי, כִּי יְהוָה קֹרֵא לַנָּעַר.
{ט} וַיֹּאמֶר עֵלִי לִשְׁמוּאֵל, לֵךְ שְׁכָב, וְהָיָה אִם-יִקְרָא אֵלֶיךָ, וְאָמַרְתָּ דַּבֵּר יְהוָה כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ; וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל, וַיִּשְׁכַּב בִּמְקוֹמוֹ.
{י} וַיָּבֹא יְהוָה וַיִּתְיַצַּב, וַיִּקְרָא כְפַעַם-בְּפַעַם שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל; וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל דַּבֵּר, כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ. 

הנבואה הראשונה לה זוכה שמואל היא נבואת פורענות עבור עלי ובניו. הפרק הקודם דן בחטאיהם של בני עלי, וכעת נמסרת לשמואל הנבואה אודות העונש.

{יב} בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶל-עֵלִי, אֵת כָּל-אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-בֵּיתוֹ--הָחֵל, וְכַלֵּה.
{יג} וְהִגַּדְתִּי לוֹ, כִּי-שֹׁפֵט אֲנִי אֶת-בֵּיתוֹ עַד-עוֹלָם--בַּעֲוֺן אֲשֶׁר-יָדַע, כִּי-מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו, וְלֹא כִהָה, בָּם.

שמואל חושש לחלוק עם עלי את פרטי הנבואה הקשה. עלי לא משאיר לו ברירה, וכך הוא מספר אותה לפרטי פרטים. עלי משלים עם שנגזר עליו.

{טו} וַיִּשְׁכַּב שְׁמוּאֵל עַד-הַבֹּקֶר, וַיִּפְתַּח אֶת-דַּלְתוֹת בֵּית-יְהוָה; וּשְׁמוּאֵל יָרֵא, מֵהַגִּיד אֶת-הַמַּרְאָה אֶל-עֵלִי.
{יח} וַיַּגֶּד-לוֹ שְׁמוּאֵל אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים, וְלֹא כִחֵד מִמֶּנּוּ; וַיֹּאמַר--יְהוָה הוּא, הַטּוֹב בְּעֵינָו יַעֲשֶׂה.

הפרק שהחל בהצהרה אודות נדירותה של הנבואה בישראל, מסתיים בבשורה אודות קיומו של נביא אמין בשילה.

{יט} וַיִּגְדַּל, שְׁמוּאֵל; וַיהוָה הָיָה עִמּוֹ, וְלֹא-הִפִּיל מִכָּל-דְּבָרָיו אָרְצָה.
{כ} וַיֵּדַע, כָּל-יִשְׂרָאֵל, מִדָּן, וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע:  כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל, לְנָבִיא לַיהוָה.
{כא} וַיֹּסֶף יְהוָה, לְהֵרָאֹה בְשִׁלֹה:  כִּי-נִגְלָה יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל בְּשִׁלוֹ, בִּדְבַר יְהוָה.
0 תגובות
שמואל א' פרק ב' - חטאי בני עלי
21/04/2020 13:53
חיבת התורה
תורה, נביאים
פרק זה נפתח בשירת ההודיה של חנה.

{א} וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה, וַתֹּאמַר, עָלַץ לִבִּי בַּיהוָה, רָמָה קַרְנִי בַּיהוָה; רָחַב פִּי עַל-אוֹיְבַי, כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ.  

מתוך רגשות השמחה על התגשמות משאלתה מודה חנה על שזכתה לקיים את נדרה. בתפילתה היא מהללת את הקדוש-ברוך-הוא על השינוי המשמעותי שחל במצבה. העקרה שהגיעה לכאן בעבר וקינאה במשפחה של צרתה (פנינה, אישתו השנייה של אלקנה) היא היום אימו של הילד שהובא לשרת בקודש.
בהמשך היא אף זוכה לצאצאים נוספים.

{ו} יְהוָה, מֵמִית וּמְחַיֶּה; מוֹרִיד שְׁאוֹל, וַיָּעַל.
{ז} יְהוָה, מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר; מַשְׁפִּיל, אַף-מְרוֹמֵם.  
{כא} כִּי-פָקַד יְהוָה אֶת-חַנָּה, וַתַּהַר וַתֵּלֶד שְׁלֹשָׁה-בָנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת; וַיִּגְדַּל הַנַּעַר שְׁמוּאֵל, עִם-יְהוָה.

שמואל נשאר לשרת בקודש לצד בני עלי הכהן.

{יא} וַיֵּלֶךְ אֶלְקָנָה הָרָמָתָה, עַל-בֵּיתוֹ; וְהַנַּעַר, הָיָה מְשָׁרֵת אֶת-יְהוָה, אֶת-פְּנֵי, עֵלִי הַכֹּהֵן.
{יב} וּבְנֵי עֵלִי, בְּנֵי בְלִיָּעַל:  לֹא יָדְעוּ, אֶת-יְהוָה.
{יז} וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד, אֶת-פְּנֵי יְהוָה:  כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים, אֵת מִנְחַת יְהוָה.

בני עלי חוטאים בתפקידם בהקרבת הקורבנות. הם פוגעים במקריבים כמו גם באל שלשמו מוקרבים הקורבנות, כשהם תובעים את חלקם שלא כהוגן, בטרם עת ובעזות מצח.
עלי הזקן מנסה לדבר על לב הנערים אך ללא הועיל, הקדוש-ברוך-הוא חרץ את גורלם.

{כב} וְעֵלִי, זָקֵן מְאֹד; וְשָׁמַע, אֵת כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל-יִשְׂרָאֵל, וְאֵת אֲשֶׁר-יִשְׁכְּבוּן אֶת-הַנָּשִׁים, הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. 
{כג} וַיֹּאמֶר לָהֶם, לָמָּה תַעֲשׂוּן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ אֶת-דִּבְרֵיכֶם רָעִים, מֵאֵת כָּל-הָעָם אֵלֶּה.
{כה} אִם-יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ, וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים, וְאִם לַיהוָה יֶחֱטָא-אִישׁ, מִי יִתְפַּלֶּל-לוֹ; וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקוֹל אֲבִיהֶם, כִּי-חָפֵץ יְהוָה לַהֲמִיתָם.

נביא מגיע אל עלי ומוכיח אותו אודות ההתנהגות של בניו.

{כז} וַיָּבֹא אִישׁ-אֱלֹהִים, אֶל-עֵלִי; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, כֹּה אָמַר יְהוָה, הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל-בֵּית אָבִיךָ, בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה. 
{כח} וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי, לְכֹהֵן, לַעֲלוֹת עַל-מִזְבְּחִי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לָשֵׂאת אֵפוֹד, לְפָנָי; וָאֶתְּנָה לְבֵית אָבִיךָ, אֶת-כָּל-אִשֵּׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
{כט} לָמָּה תִבְעֲטוּ, בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי, מָעוֹן; וַתְּכַבֵּד אֶת-בָּנֶיךָ, מִמֶּנִּי, לְהַבְרִיאֲכֶם מֵרֵאשִׁית כָּל-מִנְחַת יִשְׂרָאֵל, לְעַמִּי.

הקדוש-ברוך-הוא בחר בשבט לוי לשרת בקודש, ובפרט בבני אהרון לכהן בתפקיד הבכיר ביותר. ביזוי עבודת הקרבנות מהווה כפיות טובה, והעונש הראוי לה חמור מאוד.

{לא} הִנֵּה, יָמִים בָּאִים, וְגָדַעְתִּי אֶת-זְרֹעֲךָ, וְאֶת-זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ--מִהְיוֹת זָקֵן, בְּבֵיתֶךָ.
{לב} וְהִבַּטְתָּ צַר מָעוֹן, בְּכֹל אֲשֶׁר-יֵיטִיב אֶת-יִשְׂרָאֵל; וְלֹא-יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ, כָּל-הַיָּמִים.
{לג} וְאִישׁ, לֹא-אַכְרִית לְךָ מֵעִם מִזְבְּחִי, לְכַלּוֹת אֶת-עֵינֶיךָ, וְלַאֲדִיב אֶת-נַפְשֶׁךָ; וְכָל-מַרְבִּית בֵּיתְךָ, יָמוּתוּ אֲנָשִׁים. 
{לד} וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, אֲשֶׁר יָבֹא אֶל-שְׁנֵי בָנֶיךָ--אֶל-חָפְנִי, וּפִינְחָס:  בְּיוֹם אֶחָד, יָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם.

הנביא מבטיח לעלי שהכהונה תישלל מזרעו, במקביל למותם של רבים מבני ביתו. אמיתות נבואה זו מובטחת על ידי אות שניתן לעלי, על פיו שני בניו עתידים למות ביום אחד.
0 תגובות
מיוחד לפסח - על כנפי נשרים
14/04/2020 10:41
חיבת התורה
תורה, פסח
ספר שמות, פרק י"ב:
{לז} וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס, סֻכֹּתָה, כְּשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים, לְבַד מִטָּף.
{לט} וַיֹּאפוּ אֶת-הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם, עֻגֹת מַצּוֹת--כִּי לֹא חָמֵץ:  כִּי-גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם, וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַם-צֵדָה, לֹא-עָשׂוּ לָהֶם.

בתיהם בני ישראל היו פזורים בארץ גושן וכן בכל רחבי ארץ מצרים הגדולה. בעת שהגיעה שעת הגאולה אסף אותם הקדוש-ברוך-הוא במהירות לארץ גושן ומשם הביאם ברגע קל לרעמסס. הבצק שהוציאו עימם ממצרים טרם החמיץ עד שהגיעו לסוכות ושם אפו אותו למצות.

ספר שמות, פרק י"ט: 
{ד} אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. 

כל העופות עפים כשגוזליהם בין רגליהם, מכיוון שהם חוששים שעוף אחר יעוף מעליהם ויפגע בגוזלים. הנשר לעומת זאת חושש מהאדם בלבד, שמא יירה בו חץ. על כן הוא עף כשגוזליו עליו. הוא מעדיף שהחץ יפגע בו ובלבד שיגן על גוזליו.

ספר שמות, פרק י"ג:
{כא} וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם--לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה.
{כב} לֹא-יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן, יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ, לָיְלָה--לִפְנֵי, הָעָם.

כך בשעת יציאת מצרים הגן הקדוש-ברוך-הוא על בני ישראל באמצעות עמוד הענן ועמוד האש. בעת שרדפו המצרים אחרי בני ישראל האיר עמוד האש לבני ישראל את הדרך, בעוד שעמוד הענן עבר אל מאחורי המחנה והגן על העם מפני החיצים והאבנים שהמצרים יידו בהם.
0 תגובות
מיוחד לפסח - אפיקומן
13/04/2020 19:33
חיבת התורה
תורה, פסח
מתוך ההגדה של פסח:
"חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר, מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם, וְאַף אַתָּה אֱמֹר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח, אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן."

מהי אותה ההלכה?
המילה אפיקומן מורכבת משתי מילים "אפיקו" ו"מן" ובתרגום לעברית "הוציאו מטעמים". עם סיום הסעודה מקובל להוציא מיני מגדים, או בלשוננו קינוח.
על אף שבליל הסדר אנו נוהגים מנהגי חירות, בסעודה זו לא אוכלים דבר לאחר המצה שהופרשה לאפיקומן. כך הטעם שנותר לנו בפה הוא טעמה של המצה.

ספר במדבר, פרק ט':
{יא} בַּחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם בֵּ֥ין הָֽעַרְבַּ֖יִם יַֽעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ עַל־מַצּ֥וֹת וּמְרֹרִ֖ים יֹֽאכְלֻֽהוּ.

מכילתא דרבי ישמעאל בא - מס' דפסחא פרשה ו:
הפסח נאכל אכילת שבע, ואין מצה ומרור נאכלים אכילת שבע.

המצווה היא לאכול את קורבן הפסח לאחר שכבר שבעים. בימים בהם בית המקדש היה קיים נהגו העולים לרגל להביא קורבן חגיגה, לאכול ממנו עד כדי שביעה, ולקנח בקורבן הפסח. כיום הביצה המבושלת בקערת ליל הסדר מהווה זכר לאותו בשר מבושל של קורבן חגיגה. האפיקומן מזכיר לנו את קורבן הפסח, האחרון שנאכל בליל הסדר, לאחר שכל הסועדים שבעו.
0 תגובות
מיוחד לפסח - קיום השבועה ליוסף הצדיק
12/04/2020 20:04
חיבת התורה
תורה, פסח
לקראת יציאת מצרים היו עסוקים בני ישראל בביזה, על פי הנחיה ישירה מהקדוש-ברוך-הוא.

ספר שמות, פרק ג':
{כב} וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת; וְשַׂמְתֶּם, עַל-בְּנֵיכֶם וְעַל-בְּנֹתֵיכֶם, וְנִצַּלְתֶּם, אֶת-מִצְרָיִם.

ההוראה היתה לנצל את מצרים, לרוקן אותה מרכוש, להשאיר אותה ריקה כמצולות הים.
בשעה שבני ישראל בזזו את המצרים, משה רבנו התעסק במצווה, בקיום הציווי של יוסף הצדיק.

ספר שמות, פרק י"ג:
{יט} וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף, עִמּוֹ:  כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם.

כיצד ידע משה היכן נמצא ארונו של יוסף?
לפי אחד המדרשים שרח בת אשר (בן יעקב אבינו) שהאריכה ימים ידעה לומר לו. המצרים הכינו ליוסף ארון מתכת ושיקעו אותו בנילוס משני טעמים. הראשון כדי שיתברכו מימי הנילוס בזכותו של אותו הצדיק. השני על מנת להסתיר אותו ולוודא שבני ישראל לא יצאו לעולם מארץ מצרים, משום שהם התחייבו ליוסף להעלות את עצמותיו לארץ הקודש.
משה עמד על שפת הנילוס וקרא ליוסף. הוא צעק לו שהגיעה שעת הגאולה כפי שהבטיח הקדוש-ברוך-הוא ושהוא מעונין לקיים את ההבטחה להעלות את עצמותיו. כולם ממתינים רק לו. אם הוא אינו מצטרף, הרי הם נקיים משבועתו. מיד החל ארונו של יוסף לצוף על פני המים.

לפי מדרש נוסף נקבר יוסף בקברות מלכים. משה עמד וקרא לו, בישר לו שהגיעה שעת הגאולה, וכך ארונו של יוסף החל להזדעזע ומשה נטלו עימו.

על פי מדרש אחר יוכבד אימו של משה הראתה לו היכן נטמן יוסף בקברות המלכים. ריחו של גן עדן שעלה מן העצמות סימן לו שמדובר בעצמותיו של יוסף הצדיק.
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 הבא »