עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
ליברלית, דמוקרטית, צמחונית, אוהבת את התנ"ך, את היהדות ואת מי ששומר עלינו מלמעלה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
פרשת השבוע  (53)
תורה  (53)
ארכיון
פרשת בהר
14/05/2019 17:59
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
פרשת בהר מחדדת בפנינו שעל אף הכניסה המיוחלת לארץ ישראל, האדמה איננה בבעלות עם ישראל. או בני עמים אחרים. ולא רק האדמה, הכל בבעלותו של הקדוש-ברוך-הוא.

ספר ויקרא, פרק כ"ה:
{ד} וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבָּת, לַיהוָה:  שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.
{ה} אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר:  שְׁנַת שַׁבָּתוֹן, יִהְיֶה לָאָרֶץ.
{ו} וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם, לְאָכְלָה--לְךָ, וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ; וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים, עִמָּךְ.
{ז} וְלִבְהֶמְתְּךָ--וְלַחַיָּה, אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ:  תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ, לֶאֱכֹל. 

בשנה השביעית אין לעבוד את האדמה, כולם חולקים ביבול באופן שווה, בני המעמדות השונים ואף חיות השדה.
ומה קורה לאחר שבעה מחזורי שמיטה בני שבע שנים כל אחד? 

ספר ויקרא, פרק כ"ה: 
{י} וְקִדַּשְׁתֶּם, אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ; יוֹבֵל הִוא, תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ, וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ.
{יא} יוֹבֵל הִוא, שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה--תִּהְיֶה לָכֶם; לֹא תִזְרָעוּ--וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת-סְפִיחֶיהָ, וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת-נְזִרֶיהָ.

שנת החמישים, היא שנת היובל. ביום הכיפורים שבתחילת שנת היובל מריעים בשופר ומשחררים את כל העבדים העבריים, גם אלה שנרצעו כעבדי עולם. בנוסף, משיבים את כל הנחלות לבעליהן המקוריים, כפי שנקבעו לפני הכניסה לארץ. גם אלה שנמכרו במהלך חמישים השנים האחרונות.

ספר ויקרא, פרק כ"ה:
{כא} וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת, אֶת-הַתְּבוּאָה, לִשְׁלֹשׁ, הַשָּׁנִים.
{כב} וּזְרַעְתֶּם, אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת, וַאֲכַלְתֶּם, מִן-הַתְּבוּאָה יָשָׁן; עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת, עַד-בּוֹא תְּבוּאָתָהּ--תֹּאכְלוּ, יָשָׁן. 

על אף ששנת החמישים מגיעה בסמוך לשנת שמיטה (השמיטה השביעית), ומשמעה שנתיים רצופות בהן אין לעבוד את האדמה, השמירה על חוקי השמיטה והיובל מבטיחה תבואה רבה שצפויה לכלכל את בעלי הקרקע עד השנה התשיעית.

ספר ויקרא, פרק כ"ה:
{כג} וְהָאָ֗רֶץ לֹ֤א תִמָּכֵר֙ לִצְמִתֻ֔ת כִּי־לִ֖י הָאָ֑רֶץ כִּֽי־גֵרִ֧ים וְתוֹשָׁבִ֛ים אַתֶּ֖ם עִמָּדִֽי.

תזכורת נוספת לכך שהארץ שייכת לקדוש-ברוך-הוא. המשמעות היא שאין העברת בעלות אמיתית על אדמה. הבעלות ניתנה לשבטים עם כניסתם לארץ והחלוקה שנקבעה לא תשתנה לצמיתות. כל מכירה היא למעשה השכרה של הקרקע לפי כמות התבואה הצפויה בהתאם למספר השנים שנותרו מהמכירה ועד ליובל.

ספר ויקרא, פרק כ"ה: 
{לה} וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ--וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ.
{לו} אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ.
{לז} אֶת-כַּסְפְּךָ--לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית, לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ. 

גם הממון שייך לקדוש-ברוך-הוא. כשהמציאות הכלכלית דוחקת את בני עמנו ללוות מאיתנו כסף, אסור לנו להלוות בריבית.
הריבית מכונה גם "נשך", משום שהיא פוגעת בלווה כנשיכת נחש שנושך מעט את בשרו של האדם, באופן שמבלי להרגיש הוא גורם לפגיעה משמעותית. כך גם במקרה של ריבית, הלווה אינו מרגיש הריבית העולה ועולה עד שהיא מגדילה משמעותית את חובו למלווה.
אנו מצווים לתמוך באחינו ולעזור לו להשתקם מהמצב הקשה אליו הוא נקלע, גם באמצעות הלוואה ללא ריבית.
0 תגובות
פרשת אמור
07/05/2019 18:23
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
בהמשך לדיני הקדושה בהם עסקו פרשות השבוע הקודמות, פרשת אמור עוסקת בדיני הקדושה של הכהנים. הכוהנים הם המשרתים בקודש, על כן מוטלים עליהם דיני קדושה נוספים.

ספר ויקרא, פרק כ"א:
{א} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו.

לכהנים אסור להיטמא בטומאה הנובעת ממגע במת, אלא אם הוא קרוב משפחה מקרבה ראשונה. לכהן הגדול אסור להיטמא בטומאה זו כלל, לכן אסור לו לצאת משערי בית המקדש.

ספר ויקרא, פרק כ"א:
{יא} וְעַל כָּל-נַפְשֹׁת מֵת, לֹא יָבֹא:  לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לֹא יִטַּמָּא.
{יב} וּמִן-הַמִּקְדָּשׁ, לֹא יֵצֵא, וְלֹא יְחַלֵּל, אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו:  כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו, עָלָיו--אֲנִי יְהוָה.

גם קשרי הנישואין של הכהנים מוגבלים. במקרה של הכהן הגדול, אף אלמנה אסור לו לשאת.
בהמשך מפורט דינם של כהנים בעלי מום.

ספר ויקרא, פרק כ"א:
{יז} דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר:  אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם, אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם--לֹא יִקְרַב, לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו.

על אף שאינם מורשים לעסוק בעבודת המקדש, עדיין זכאים הכהנים בלי המומים לחלקם בתרומות הניתנות הכהנים. 

ספר ויקרא, פרק כ"א:
{כב} לֶחֶם אֱלֹהָיו, מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וּמִן-הַקֳּדָשִׁים, יֹאכֵל.

כזכור, הכהנים אוכלים מהקורבנות והבעלים מתכפרים. על כן מודגשת החשיבות באכילת הקורבנות בטהרה.

ספר ויקרא, פרק כ"ב:
{ד} אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן, וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב--בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל, עַד אֲשֶׁר יִטְהָר; וְהַנֹּגֵעַ, בְּכָל-טְמֵא-נֶפֶשׁ, אוֹ אִישׁ, אֲשֶׁר-תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת-זָרַע.

לאחר סקירת בעלי המומים בקרב המקריבים מובאת סקירה של בעלי המומים בקרב הקורבנות עצמם.

ספר ויקרא, פרק כ"ב:
{כ} כֹּל אֲשֶׁר-בּוֹ מוּם, לֹא תַקְרִיבוּ:  כִּי-לֹא לְרָצוֹן, יִהְיֶה לָכֶם.

בעלי חיים שאותר בהם מום לא יעלו על המזבח לקורבן.
בהמשך הקדושה מתמקדת במועד, אוסף המועדים הקדושים לעם ישראל, וכן הקורבנות המיוחדים להקרבה בהם.

ספר ויקרא, פרק כ"ג:
{לז} אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ:  לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה, עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים--דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ. 

ראשית מודגשת בפנינו שוב קדושתו יום השבת ולאחר מכן מובאים המועדים על פי לוח השנה העברי המתחיל בחודש ניסן. פסח, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות ושמיני עצרת.
0 תגובות
פרשת קדושים
30/04/2019 18:39
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
פרשת קדושים מתכתבת במובן מסוים עם עשרת הדיברות.
רגע לפני מתן תורה מובטח לישראל להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש.

ספר שמות, פרק י"ט:
{ה} וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ.
{ו} וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תְּדַבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. 

הבטחה זו טומנת בחובה גם התחייבות להיות קדושים בפני הקדוש-ברוך-הוא.

ספר ויקרא, פרק י"ט:
{ב} דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

הפרשה מכילה חוקים המאפשרים לבני ישראל לשמור על קדושתם לנוכח שאר עמי העולם.
חלק מהחוקים מהווים שיקוף של עשרת הדיברות.

ספר ויקרא, פרק י"ט:
{ג} אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
{ד} אַל-תִּפְנוּ, אֶל-הָאֱלִילִם, וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

חלק מורים על היבדלות מוחלטת ממנהגיהם של הגויים.

ספר ויקרא, פרק י"ט: 
{כז} לֹא תַקִּפוּ, פְּאַת רֹאשְׁכֶם; וְלֹא תַשְׁחִית, אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ.
{כח} וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ, לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם, וּכְתֹבֶת קַעֲקַע, לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם:  אֲנִי, יְהוָה.

הפרשה מכילה מקבץ לא קטן של חוקים חשובים בתחום שבין אדם לחברו, כאלה שנועדו להפוך את העולם למקום בו נעים לחיות.

ספר ויקרא, פרק י"ט: 
{יג} לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ, וְלֹא תִגְזֹל; לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר, אִתְּךָ--עַד-בֹּקֶר.
{יד} לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ--וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה.
{טו} לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל, בַּמִּשְׁפָּט--לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל, וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל:  בְּצֶדֶק, תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ.
{טז} לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ:  אֲנִי, יְהוָה.
{יז} לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.
{יח} לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ:

העם הקדוש מצווה להקפיד על יחס הולם לזולת, בין היתר שלא לרמות, לא לעכב תשלום משכורת לפועלים, לא להכשיל את הזולת, בפרט כשהוא בעמדה נחותה ממך, לא לרמות במשפט, לא לרכל, וכן לא לשמור בלב שנאה לזולת. בהקשר זה הכתוב מזהיר הן מפני נקמה ("אני לא עוזר לך משום שאתה לא עזרת לי") והן מפני נטירה ("אני לא כמוך, אני אעזור לך על אף שאתה לא עזרת לי").
אוסף מצוות זה נחתם בביטוי שכולנו מכירים "ואהבת לרעך כמוך". אמירה כללית זו, העוסקת באהבת הבריות באשר הן, מהווה עניין עקרוני בתורה. למעשה כל המצוות שבין אדם לחברו נובעות ממנה.
בהמשך מובאים דינים נוספים בעולם שבין אדם לחברו, בין היתר מתן כבוד מיוחד לזקנים ולחכמים, יחס אוהד לגר וכן הקפדה על שימוש בכלי המדידה באופן הוגן בעת המסחר.

ספר ויקרא, פרק י"ט: 
{לב} מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה.
{לג} וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם--לֹא תוֹנוּ, אֹתוֹ.
{לד} כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ--כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
{לה} לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל, בַּמִּשְׁפָּט, בַּמִּדָּה, בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה.
{לו} מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי-צֶדֶק, אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק--יִהְיֶה לָכֶם:  אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 

הפרשה נחתמת בתזכורת לגבי חשיבות הקדושה.

ספר ויקרא, פרק כ': 
{כו} וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה; וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי.  

לפי הרמב"ם, בשני עניינים בלבד קידשנו הקדוש-ברוך-הוא והבדילנו מן אומות העולם, הראשונה היא ההקפדה על כשרות המאכלות והשנייה ההימנעות מנשים אסורות.
0 תגובות
פרשת אחרי מות
23/04/2019 20:51
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
הפרשה נפתחת בפנייה של הקדוש-ברוך-הוא למשה רבנו מיד לאחר מותם של בני אהרון נדב ואביהוא, עקב הקרבת קטורת זרה ביום חנוכת המשכן.

ספר ויקרא, פרק ט"ז:
{א} וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אַֽחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י אַֽהֲרֹ֑ן בְּקָרְבָתָ֥ם לִפְנֵֽי־יְהוָ֖ה וַיָּמֻֽתוּ׃ 
{ב} וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה דַּבֵּר֮ אֶל־אַֽהֲרֹ֣ן אָחִיךָ֒ וְאַל־יָבֹ֤א בְכָל־עֵת֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת אֶל־פְּנֵ֨י הַכַּפֹּ֜רֶת אֲשֶׁ֤ר עַל־הָֽאָרֹן֙ וְלֹ֣א יָמ֔וּת כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵֽרָאֶ֖ה עַל־הַכַּפֹּֽרֶת׃ 

מטרתה של פנייה זו להסדיר את האופן בו רשאי הכהן הגדול להיכנס אל קודש הקודשים, המקום הכי פנימי במשכן והכי קדוש בו. מהסמיכות למותם של בני אהרון יש המסיקים שחטאם היה קרבה יתרה אל הקודש, המקום בו שורה באופן קבוע השכינה, מבלי שקיבלו רשות מפורשת לכך.
תארו לעצמכם תרחיש בו רופא מנחה את החולה להימנע ממאכלים קרים על מנת שיתרפא. למחרת מגיע אליו רופא נוסף ומזהיר אותו להימנע ממאכלים קרים על מנת שלא ימות כפי שמת אדם אחר שחלה באותה המחלה ואכל מאכלים קרים. מן הסתם הרופא השני גרם לו להיזהר יותר ממאכלים קרים לעומת הראשון. כך בדיוק האזהרה על הכניסה לקודש הקודשים מלווה בתזכורת לגבי מותם של בני אהרון שלא נזהרו כראוי בעניין זה.

ספר ויקרא, פרק ט"ז:
{כט} וְהָֽיְתָ֥ה לָכֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם בַּחֹ֣דֶשׁ הַ֠שְּׁבִיעִי בֶּֽעָשׂ֨וֹר לַחֹ֜דֶשׁ תְּעַנּ֣וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם וְכָל־מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַֽעֲשׂ֔וּ הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתֽוֹכְכֶֽם׃

היחיד שרשאי לבקר בקודש הקודשים הוא הכהן הגדול וגם ביקור זה מתאפשר במועד אחד בשנה, ביומו העשירי של החודש השביעי. מאחר שהשנה מתחילה בחודש ניסן, החודש השביעי הוא תשרי, והיום העשירי בו הוא יום הכיפורים. 
הכהן הגדול נכנס ויוצא מקודש הקודשים במסגרת טקסי היום הקדוש, ובין לבין הוא טובל ומחליף בגדים. אל קודש הקודשים הוא נכנס בבגדי לבן בלבד.

ספר ויקרא, פרק ט"ז:
{ד} כְּתֹֽנֶת־בַּ֨ד קֹ֜דֶשׁ יִלְבָּ֗שׁ וּמִֽכְנְסֵי־בַד֮ יִֽהְי֣וּ עַל־בְּשָׂרוֹ֒ וּבְאַבְנֵ֥ט בַּד֙ יַחְגֹּ֔ר וּבְמִצְנֶ֥פֶת בַּ֖ד יִצְנֹ֑ף בִּגְדֵי־קֹ֣דֶשׁ הֵ֔ם וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֛יִם אֶת־בְּשָׂר֖וֹ וּלְבֵשָֽׁם׃
{ה} וּמֵאֵ֗ת עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יִקַּ֛ח שְׁנֵֽי־שְׂעִירֵ֥י עִזִּ֖ים לְחַטָּ֑את וְאַ֥יִל אֶחָ֖ד לְעֹלָֽה׃
{ו} וְהִקְרִ֧יב אַֽהֲרֹ֛ן אֶת־פַּ֥ר הַֽחַטָּ֖את אֲשֶׁר־ל֑וֹ וְכִפֶּ֥ר בַּֽעֲד֖וֹ וּבְעַ֥ד בֵּיתֽוֹ:

בתחילת הטקס מקריב הכהן הגדול קורבנות לכפרה הן על בני ביתו והן על עם ישראל כולו. שני שעירי החטאת של עם ישראל משתתפים בטקס ייחודי.

ספר ויקרא, פרק ט"ז:
{ח} וְנָתַ֧ן אַֽהֲרֹ֛ן עַל־שְׁנֵ֥י הַשְּׂעִירִ֖ם גֹּֽרָל֑וֹת גּוֹרָ֤ל אֶחָד֙ לַֽיהוָ֔ה וְגוֹרָ֥ל אֶחָ֖ד לַֽעֲזָאזֵֽל׃
{ט} וְהִקְרִ֤יב אַֽהֲרֹן֙ אֶת־הַשָּׂעִ֔יר אֲשֶׁ֨ר עָלָ֥ה עָלָ֛יו הַגּוֹרָ֖ל לַֽיהוָ֑ה וְעָשָׂ֖הוּ חַטָּֽאת׃
{י} וְהַשָּׂעִ֗יר אֲשֶׁר֩ עָלָ֨ה עָלָ֤יו הַגּוֹרָל֙ לַֽעֲזָאזֵ֔ל יָֽעֳמַד־חַ֛י לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו לְשַׁלַּ֥ח אֹת֛וֹ לַֽעֲזָאזֵ֖ל הַמִּדְבָּֽרָה׃ 

הכהן הגדול מטיל גורל בין שני השעירים. השעיר שבגורלו עלה "לה'" מוקרב כקורבן חטאת. השעיר שבגורלו עלה "לעזאזל" נשלח למדבר כשהוא נושא עימו את כל עוונות ישראל, ובכך למעשה משאיר אותם נקיים מהם. 

ספר ויקרא, פרק ט"ז:
{כ} וְכִלָּה֙ מִכַּפֵּ֣ר אֶת־הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֶת־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְהִקְרִ֖יב אֶת־הַשָּׂעִ֥יר הֶחָֽי׃
{כא} וְסָמַ֨ךְ אַֽהֲרֹ֜ן אֶת־שְׁתֵּ֣י יָדָ֗ו עַ֣ל רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִיר֮ הַחַי֒ וְהִתְוַדָּ֣ה עָלָ֗יו אֶת־כָּל־עֲוֺנֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־כָּל־פִּשְׁעֵיהֶ֖ם לְכָל־חַטֹּאתָ֑ם וְנָתַ֤ן אֹתָם֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִ֔יר וְשִׁלַּ֛ח בְּיַד־אִ֥ישׁ עִתִּ֖י הַמִּדְבָּֽרָה׃
{כב} וְנָשָׂ֨א הַשָּׂעִ֥יר עָלָ֛יו אֶת־כָּל־עֲוֺֽנֹתָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ גְּזֵרָ֑ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־הַשָּׂעִ֖יר בַּמִּדְבָּֽר׃

כניסתו של הכהן הגדול אל קודש הקודשים מלווה בהקטרת קטורת.

ספר ויקרא, פרק ט"ז:
{יב} וְלָקַ֣ח מְלֹֽא־הַ֠מַּחְתָּה גַּֽחֲלֵי־אֵ֞שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וּמְלֹ֣א חָפְנָ֔יו קְטֹ֥רֶת סַמִּ֖ים דַּקָּ֑ה וְהֵבִ֖יא מִבֵּ֥ית לַפָּרֹֽכֶת׃
{לב} וְכִפֶּ֨ר הַכֹּהֵ֜ן אֲשֶׁר־יִמְשַׁ֣ח אֹת֗וֹ וַֽאֲשֶׁ֤ר יְמַלֵּא֙ אֶת־יָד֔וֹ לְכַהֵ֖ן תַּ֣חַת אָבִ֑יו וְלָבַ֛שׁ אֶת־בִּגְדֵ֥י הַבָּ֖ד בִּגְדֵ֥י הַקֹּֽדֶשׁ׃
{לג} וְכִפֶּר֙ אֶת־מִקְדַּ֣שׁ הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֶת־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ יְכַפֵּ֑ר וְעַ֧ל הַכֹּֽהֲנִ֛ים וְעַל־כָּל־עַ֥ם הַקָּהָ֖ל יְכַפֵּֽר׃

מטרתו של הטקס, ושל יום הכיפורים בכלל, לאפשר לעם ישראל תשובה, והם מכפרים על העם כולו מכל טומאה, חטא ופשע.
0 תגובות
עשר מכות מצרים
16/04/2019 19:32
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
הבחירה של הקדוש-ברוך-הוא בעשר מכות מצרים לא היתה מקרית. כל אחת מעשר המכות ניחתה על המצרים בדרך של מידה כנגד מידה למעשיהם בעם ישראל.
מכת דם היוותה תגמול על כך שהיו המצרים משליכים את ילדי ישראל ליאור. היאור מלא הדם בא להענישם על שמילאו אותו בדמם של הילדים העבריים.

ספר שמות, פרק א':
{טז} וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם:  אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה.
{כב} וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר:  כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן. 

מכת צפרדע הגיעה כנגד צעקת בנות ישראל ובכיין על בניהן המושלכים ליאור.  הצפרדעים כאילו יצאו מן היאור, ששם הטביעו את ילדי ישראל, על מנת לצעוק וליילל עמהן.
מכת כינים הגיעה על כך שהמצרים היו משעבדים בהם בעיקר בעפר האדמה, לעשותו חומר ולבנים לבניית ערים. העפר עצמו הוכה, נתקלל והפך לכינים על מנת לצער את המצרים.

ספר שמות, פרק א':
{יד} וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל-עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה--אֵת, כָּל-עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ.

מכת ערוב מקורה בכך שהמצרים התללו ביהודים כרצונם. לכן הם נענשו בכך שנכנסו החיות הרעות לבתיהם, טרפו כרצונן, ונהגו עמהם באותה הדרך בה הם נהגו עם ישראל.
מכת דבר ניתנה מכיוון שישראל לא היו יכולים לרעות את צאנם עקב עבודת פרך למצרים. כמו כן היו המצרים גוזלים מהם את בהמותיהם. לכם נענשו המצרים במותן של כל בהמותיהם במכה זו.
מכת שחין הענישה את המצרים שאילצו את בני הזוג הישראלים לפרוש האחד משני. המצרים הוכו בשחין באופן שגרם גם להם לריחוק מבני הזוג.
מכת ברד מזכירה את שהיו המצרים מכים את בני ישראל באגרופים ובמקלות, וכן מגדפים אותם בקולם. על כך באה עליהם מכת הברד שהכתה בהם, וכן הרעים עליהם הקדוש-ברוך-הוא בקולות וברקים.
מכת ארבה הענישה את המצרים על גזל תבואתם של בני ישראל מן השדות. הארבה כילה את תבואתם.
מכת חושך מסמנת את חושך הגלות בה היו שרויים בני ישראל במצרים. חושך כיסה כליל את ארצם, בעוד שלבני ישראל היה אור.
מכת בכורות השיבה למצרים באותה המטבע בה נהגו עם בני של הקדוש-ברוך-הוא.

ספר שמות, פרק ד':
{כב} ואמרת, אל-פרעה:  כה אמר יהוה, בני בכורי ישראל.
{כג} ואומר אליך, שלח את-בני ויעבדני, ותמאן, לשלחו--הנה אנוכי הורג, את-בנך בכורך.

כשם שהמצרים השמידו את ישראל שהם בניו הבכורים, כך הוא השמיד הקדוש-ברוך-הוא את בכורותיה של המצרים.
0 תגובות
פרשת מצורע
09/04/2019 18:14
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
קצת על פרשת מצורע...

לאחר שפרשת תזריע עסקה בדרכי האבחון של הצרעת ובדינו של האדם הנגוע, פרשת מצורע מפרטת את השלבים הנדרשים בדרך לטהרה מהנגע.

ספר ויקרא, פרק י"ד:
{ב} זֹ֤את תִּֽהְיֶה֙ תּוֹרַ֣ת הַמְּצֹרָ֔ע בְּי֖וֹם טָֽהֳרָת֑וֹ וְהוּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן.

תהליך הטהרה מכיל שלושה שלבים.
בשלב הראשון מבוצע טקס בו משתתפים  שתי ציפורים, עץ ארז, אזוב ותולעת שני. בסיומו נדרש המיטהר לגלח את כל שערו, לטבול במים ולכבס את בגדיו. בסיומו של הטקס רשאי המיטהר לחזור אל המחנה, אך עדיין הוא מרוחק מביתו וממשפחתו.

ספר ויקרא, פרק י"ד:
{ח} וְכִבֶּס֩ הַמִּטַּהֵ֨ר אֶת־בְּגָדָ֜יו וְגִלַּ֣ח אֶת־כָּל־שְׂעָר֗וֹ וְרָחַ֤ץ בַּמַּ֨יִם֙ וְטָהֵ֔ר וְאַחַ֖ר יָב֣וֹא אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וְיָשַׁ֛ב מִח֥וּץ לְאָֽהֳל֖וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים.

בשלב הבא, המתרחש כעבור שבעה ימים,  מגלח שוב המיטהר את כל שערו, טובל במים ומכבס את בגדיו.

ספר ויקרא, פרק י"ד:
{ט} וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י יְגַלַּ֣ח אֶת־כָּל־שְׂעָר֗וֹ אֶת־רֹאשׁ֤וֹ וְאֶת־זְקָנוֹ֙ וְאֵת֙ גַּבֹּ֣ת עֵינָ֔יו וְאֶת־כָּל־שְׂעָר֖וֹ יְגַלֵּ֑חַ וְכִבֶּ֣ס אֶת־בְּגָדָ֗יו וְרָחַ֧ץ אֶת־בְּשָׂר֛וֹ בַּמַּ֖יִם וְטָהֵֽר.

השלב האחרון מתרחש ביום השמיני, בו מתרחש טקס טהרה במשכן. במסגרת הטקס מוקרבים קרבנות, ומבוצע הטיהור המוחלט מהצרעת.

ספר ויקרא, פרק י"ד:
{י} וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י יִקַּ֤ח שְׁנֵֽי־כְבָשִׂים֙ תְּמִימִ֔ם וְכַבְשָׂ֥ה אַחַ֛ת בַּת־שְׁנָתָ֖הּ תְּמִימָ֑ה וּשְׁלֹשָׁ֣ה עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן וְלֹ֥ג אֶחָ֖ד שָֽׁמֶן.
{כ} וְהֶֽעֱלָ֧ה הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הָֽעֹלָ֥ה וְאֶת־הַמִּנְחָ֖ה הַמִּזְבֵּ֑חָה וְכִפֶּ֥ר עָלָ֛יו הַכֹּהֵ֖ן וְטָהֵֽר.

בהמשך הפרשה אנו נחשפים להיתכנותו של נגע צרעת בבתי ארץ ישראל. על פי המדרש, מטרתו של נגע זה לרמוז לבני ישראל שדיירי הבית הכנעניים שגרו בו לפניהם טמנו אוצרות בקירותיו, ושעליהם לנתץ את הקירות כדי לגלותם.

ספר ויקרא, פרק י"ד:
{לד} כִּ֤י תָבֹ֨אוּ֙ אֶל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם לַֽאֲחֻזָּ֑ה וְנָֽתַתִּי֙ נֶ֣גַע צָרַ֔עַת בְּבֵ֖ית אֶ֥רֶץ אֲחֻזַּתְכֶֽם.

גם במקרה זה אבחון הנגע מבוצע ע"י הכהן, והוא הקובע אם להכניס את הבית להסגר למשך שבוע, אם נדרש לחלץ ממנו את האבנים הנגועות, או אם לנתץ אותו כליל.

ספר ויקרא, פרק י"ד:
{מה} וְנָתַ֣ץ אֶת־הַבַּ֗יִת אֶת־אֲבָנָיו֙ וְאֶת־עֵצָ֔יו וְאֵ֖ת כָּל־עֲפַ֣ר הַבָּ֑יִת וְהוֹצִיא֙ אֶל־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל־מָק֖וֹם טָמֵֽא.

אם הבית נטהר, הוא משתתף בטקס טהרה דומה מאוד לזה שמבוצע עבור בני האדם הנטהרים מהצרעת, בהשתתפות אותם המרכיבים, שתי הציפורים, האזוב, הארז והשני.

ספר ויקרא, פרק י"ד:
{נב} וְחִטֵּ֣א אֶת־הַבַּ֔יִת בְּדַם֙ הַצִּפּ֔וֹר וּבַמַּ֖יִם הַֽחַיִּ֑ים וּבַצִּפֹּ֣ר הַֽחַיָּ֗ה וּבְעֵ֥ץ הָאֶ֛רֶז וּבָֽאֵזֹ֖ב וּבִשְׁנִ֥י הַתּוֹלָֽעַת׃

בהמשך הפרשה מובאים דיני טומאה וטהרה נוספים, ובסופה נזכרת מטרת העל של הטהרה, נוכחות המשכן הקדוש בקרב מחנה ישראל.

ספר ויקרא, פרק ט"ו:
{לא} וְהִזַּרְתֶּ֥ם אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִטֻּמְאָתָ֑ם וְלֹ֤א יָמֻ֨תוּ֙ בְּטֻמְאָתָ֔ם בְּטַמְּאָ֥ם אֶת־מִשְׁכָּנִ֖י אֲשֶׁ֥ר בְּתוֹכָֽם.
0 תגובות
פרשת תזריע
02/04/2019 19:01
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
בהמשך לדיני הטומאה והטהרה שהובאו בפרשה הקודמת, פרשה זו דנה בשני סוגים נוספים של טומאה, טומאת היולדת ונגעי הצרעת.
במסגרת הלידה האישה נטמאת. תהליך הטהרה מבוצע בשלושה שלבים.
השלב הראשון הוא ימי הטומאה, פרק זמן הנמשך שבוע אם ילדה זכר, או שבועיים אם ילדה נקבה.

ספר ויקרא, פרק י"ב:
{ב} דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָֽלְדָ֖ה זָכָ֑ר וְטָֽמְאָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים כִּימֵ֛י נִדַּ֥ת דְּוֺתָ֖הּ תִּטְמָֽא׃

השלב השני הוא ימי הטהרה, הנמשכים שלושים ושלושה ימים אם ילדה זכר, או שישים ושישה ימים אם ילדה נקבה.

ספר ויקרא, פרק י"ב:
{ד} וּשְׁלֹשִׁ֥ים יוֹם֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב בִּדְמֵ֣י טָֽהֳרָ֑ה בְּכָל־קֹ֣דֶשׁ לֹֽא־תִגָּ֗ע וְאֶל־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א תָבֹ֔א עַד־מְלֹ֖את יְמֵ֥י טָֽהֳרָֽהּ׃
{ה} וְאִם־נְקֵבָ֣ה תֵלֵ֔ד וְטָֽמְאָ֥ה שְׁבֻעַ֖יִם כְּנִדָּתָ֑הּ וְשִׁשִּׁ֥ים יוֹם֙ וְשֵׁ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב עַל־דְּמֵ֥י טָֽהֳרָֽה׃

בתום ימי הטהרה מבוצע טקס טהרה, במסגרתו מביאה היולדה קורבנות עולה וחטאת.

ספר ויקרא, פרק י"ב:
{ו} וּבִמְלֹ֣את ׀ יְמֵ֣י טָֽהֳרָ֗הּ לְבֵן֮ א֣וֹ לְבַת֒ תָּבִ֞יא כֶּ֤בֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ֙ לְעֹלָ֔ה וּבֶן־יוֹנָ֥ה אוֹ־תֹ֖ר לְחַטָּ֑את אֶל־פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד אֶל־הַכֹּהֵֽן׃
{ז} וְהִקְרִיב֞וֹ לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ וְכִפֶּ֣ר עָלֶ֔יהָ וְטָֽהֲרָ֖ה מִמְּקֹ֣ר דָּמֶ֑יהָ זֹ֤את תּוֹרַת֙ הַיֹּלֶ֔דֶת לַזָּכָ֖ר א֥וֹ לַנְּקֵבָֽה׃

בהמשך הפרשה, וכן בפרשת השבוע הבא, מובאים דיני הטומאה הנגזרים מנגע הצרעת.
הצרעת היא מחלה ניסית, היא מסמנת לחולה על עניין לא תקין, בעיקר לשון הרע, הדורש ממנו לפרוש ממחנה בני ישראל, לשהות בבידוד, להרהר במעשיו ולהיטיב דרכיו.

ספר ויקרא, פרק י"ג:
{מה} וְהַצָּר֜וּעַ אֲשֶׁר־בּ֣וֹ הַנֶּ֗גַע בְּגָדָ֞יו יִֽהְי֤וּ פְרֻמִים֙ וְרֹאשׁוֹ֙ יִֽהְיֶ֣ה פָר֔וּעַ וְעַל־שָׂפָ֖ם יַעְטֶ֑ה וְטָמֵ֥א ׀ טָמֵ֖א יִקְרָֽא׃
{מו} כָּל־יְמֵ֞י אֲשֶׁ֨ר הַנֶּ֥גַע בּ֛וֹ יִטְמָ֖א טָמֵ֣א ה֑וּא בָּדָ֣ד יֵשֵׁ֔ב מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה מֽוֹשָׁבֽוֹ׃ 

כך למשל, כאשר דיברה מרים הנביאה על אחיה משה, היא לקתה בצרעת.

ספר במדבר, פרק י"ב:
{א} ותדבר מרים ואהרון במשה, על-אודות האישה הכושית אשר לקח:  כי-אישה כושית, לקח. 
{י} והענן, סר מעל האוהל, והנה מרים, מצורעת כשלג; וייפן אהרון אל-מרים, והנה מצורעת.
{טו} ותיסגר מרים מחוץ למחנה, שבעת ימים; והעם לא נסע, עד-היאסף מרים.
{טז} ואחר נסעו העם, מחצרות; ויחנו, במדבר פארן.

הלוקה בצרעת אינו ניגש לרופא לקבלת טיפול, לצרעת אין טיפול. הגורם המופקד על אבחון הצרעת הוא הכהן.

ספר ויקרא, פרק י"ג:
{ב} אָדָ֗ם כִּֽי־יִהְיֶ֤ה בְעוֹר־בְּשָׂרוֹ֙ שְׂאֵ֤ת אֽוֹ־סַפַּ֨חַת֙ א֣וֹ בַהֶ֔רֶת וְהָיָ֥ה בְעוֹר־בְּשָׂר֖וֹ לְנֶ֣גַע צָרָ֑עַת וְהוּבָא֙ אֶל־אַֽהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן א֛וֹ אֶל־אַחַ֥ד מִבָּנָ֖יו הַכֹּֽהֲנִֽים׃

בהמשך הפרשה אנו מגלים שצרעת יכולה לפגוע גם בבגדים, מעין התראה אחרונה לבעל הבגד לפני שהוא לוקה בצרעת בעצמו.
למעשה הצרעת פוגעת ראשית בבית, כפי שנראה בפרשת השבוע הבא. אם האדם אינו מבין את המסר, היא פוגעת בבגד, ואם גם לאחר מכן הוא אינו מתקן את הנדרש, לוקה האדם בגופו.

ספר ויקרא, פרק י"ג:
{מז} וְהַבֶּ֕גֶד כִּֽי־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ נֶ֣גַע צָרָ֑עַת בְּבֶ֣גֶד צֶ֔מֶר א֖וֹ בְּבֶ֥גֶד פִּשְׁתִּֽים׃
{מח} א֤וֹ בִֽשְׁתִי֙ א֣וֹ בְעֵ֔רֶב לַפִּשְׁתִּ֖ים וְלַצָּ֑מֶר א֣וֹ בְע֔וֹר א֖וֹ בְּכָל־מְלֶ֥אכֶת עֽוֹר׃
{מט} וְהָיָ֨ה הַנֶּ֜גַע יְרַקְרַ֣ק ׀ א֣וֹ אֲדַמְדָּ֗ם בַּבֶּגֶד֩ א֨וֹ בָע֜וֹר אֽוֹ־בַשְּׁתִ֤י אֽוֹ־בָעֵ֨רֶב֙ א֣וֹ בְכָל־כְּלִי־ע֔וֹר נֶ֥גַע צָרַ֖עַת ה֑וּא וְהָרְאָ֖ה אֶת־הַכֹּהֵֽן׃ 

פרשת השבוע הבא דנה באופן הטהרה של המצורע.
0 תגובות
פרשת שמיני
26/03/2019 21:26
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
פרשת צו נחתמה בשבעת ימי המילואים, ימי ההכנה לקראת השמשת המשכן כמקום השכינה השמיימית על פני הארץ, וכן הסמכת הכהנים לתפקידם כמשרתים הבלעדיים בקודש.
כעת מגיע היום השמיני, בו מסתיימת תקופת ההכשרה ונערך הטקס שמטרתו להביא את השכינה לשרות במשכן, באופן שיקשר בין עם ישראל לקדוש-ברוך-הוא.

ספר ויקרא, פרק ט':
{א} וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו--וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל.
{ו} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה תַּעֲשׂוּ--וְיֵרָא אֲלֵיכֶם, כְּבוֹד יְהוָה.

תחילת הטקס בהקרבת קורבנות, הן בעבור בית אהרון והן בעבור עם ישראל כולו. ביום השמיני לראשונה מקריב הקורבנות כבר אינו משה רבנו כי אם הכהן הייעודי שהכשרתו כעת הסתיימה, אחיו הגדול אהרון.
בסיום הטקס מברך אהרון הכהן את עם ישראל, אך בסיום הברכה עדיין לא יורדת אש מן השמיים למזבח.

ספר ויקרא, פרק ט':
{כב} וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת-יָדָו אֶל-הָעָם, וַיְבָרְכֵם; וַיֵּרֶד, מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה--וְהַשְּׁלָמִים.
{כג} וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, וַיֵּצְאוּ, וַיְבָרְכוּ אֶת-הָעָם; וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֶל-כָּל-הָעָם.
{כד} וַתֵּצֵא אֵשׁ, מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ, אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הַחֲלָבִים; וַיַּרְא כָּל-הָעָם וַיָּרֹנּוּ, וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם.

רק לאחר שמשה ואהרון נכנסים יחדיו אל אוהל מועד (עבור משה זו הפעם האחרונה, מאחר שרק כהנים מורשים לגשת אל הקודש), יוצאים ומברכים יחד את כולם, רק אז הציפייה מתממשת. בני ישראל צופים במחזה המדהים של השראת השכינה במשכן ומיד שמחים ומשתחווים בהכרת תודה. אך בעיצומו של רגע השיא נכונה לעם הפתעה קשה ומרה. שניים מחמשת פרחי הכהונה, שאך היום הסתיימה חניכתם, מקריבים אש זרה ונשרפים בעודם בחיים.

ספר ויקרא, פרק י':
{א} וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה--אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם.
{ב} וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי יְהוָה.

לא ברור מה הביא את בני אהרון הכהן לבצע את המעשה, אך מודגשת הבעייתיות בכך שהם ביצעו אותו על דעת עצמם ולא בהתאם לציווי שקיבלו.
משה מנחה את אהרון ובניו הנותרים כיצד עליהם לפעול במסגרת הסיטואציה הבלתי צפויה שנוצרה (אסור להם לנהוג מנהגי אבלות כעת), וכן את בני הדודים של ההורגים לפנות את הגופות אל מחוץ למחנה, על מנת להמשיך את הטקס כמתוכנן.
והיכן אהרון בתוך כל זה?
שומר על זכות השתיקה.

ספר ויקרא, פרק י':
{ג} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם, אֶכָּבֵד; וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן.

כאן ניכרת גדולתו של אהרון הכהן. אסון בלתי צפוי פוקד אותו באחד הימים המרגשים בחייו, מחצית מבניו מתים לעיני הציבור כולו, והוא אינו פוצה את פיו. הוא אינו מתלונן, אינו זועק זעקה מרה, אינו מאשים, פשוט שותק.
בתמורה לכך הוא זוכה לשיחה אישית עם הקדוש-ברוך-הוא.

ספר ויקרא, פרק י':
{ח} וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.
{ט} יַיִן וְשֵׁכָר אַל-תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, בְּבֹאֲכֶם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד--וְלֹא תָמֻתוּ:  חֻקַּת עוֹלָם, לְדֹרֹתֵיכֶם.

המפרשים מעריכים שהציווי לגבי ההימנעות מהכניסה לקודש בגילופין מצביע על הסיבה למותם של בני אהרון. יש הסוברים שאהרון נענש בגין חלקו בחטא העגל, ושתפילתו של משה ביטלה את רוע הגזירה באופן חלקי בלבד.

ספר דברים, פרק ט':
{כ} וּֽבְאַהֲרֹ֗ן הִתְאַנַּ֧ף יְהוָ֛ה מְאֹ֖ד לְהַשְׁמִיד֑וֹ וָֽאֶתְפַּלֵּ֛ל גַּם־בְּעַ֥ד אַֽהֲרֹ֖ן בָּעֵ֥ת הַהִֽוא׃

לאחר הקמת המשכן הקדוש עולה הצורך להבדיל בין הטמא לבין הטהור. כך בהמשך הפרשה מובאים דינים הקשורים לבעלי החיים המותרים לאכילה, הטהורים, ובעלי החיים האסורים באכילה, הטמאים, ביניהם בהמות, דגים, עופות וזוחלים. טומאה מתבטאת לא רק בבעל חיים טמא, אלא גם במה שטומאתו יכולה לדבוק בבני אדם, חפצים ומאכלים אחרים, טומאה מתפשטת שאסור שתימצא במשכן או שתיגע בדברים קדושים.
הפרשה סוקרת לא רק את המצבים בהם נטמאים אלא גם את האפשרות לטהר ולהיטהר. בסוף הפרשה אנו מבינים כי הטהרה נדרשת מסיבה פשוטה ובסיסית.

ספר ויקרא, פרק י"א:
{מד} כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי; וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. 
{מה} כִּי אֲנִי יְהוָה, הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיֹת לָכֶם, לֵאלֹהִים; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי.
0 תגובות
פרשת צו
19/03/2019 18:55
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
לאחר סקירת הקורבנות בפרשת ויקרא, בפרשת צו עובר הכתוב לעסוק בהיבט המעשי של הקרבת הקורבנות, הרלוונטי לגורם האחראי על ההקרבה בפועל, הכהנים.
בניגוד לפרשה הקודמת שעסקה בנסיבות הבאת כל קורבן, פרשת צו עוסקת במצוות ובאזהרות הקשורות בהקרבה, בתפקידו של הכהן, מה הוא מצווה לעשות, ממה עליו להימנע וכן מהן זכויותיו בקורבן.
ראשית מביא הכתוב את ההוראות לכהנים בהקשר לקורבן העולה.

ויקרא, פרק ו':
{ב} צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ.

הכהן מונחה לשמור על האש, באמצעות הוספת קורבנות או עצים, וכן לפנות את הדשן הקדוש שנותר מהקורבנות אל מקום טהור מחוץ למחנה.
בהמשך נזכרות החובות בהקשר למנחה.

ספר ויקרא, פרק ו':
{ז} וְזֹאת תּוֹרַת, הַמִּנְחָה:  הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי-אַהֲרֹן לִפְנֵי יְהוָה, אֶל-פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ.

הכהנים מחויבים להקריב קומץ מהמנחה, ומנגד הם זכאים לחלק ממנה.
בהקשר לקורבן המנחה מציין הכתוב גם את חוקי מנחת התמיד.

ספר ויקרא, פרק ו':
{יג} זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר-יַקְרִיבוּ לַיהוָה, בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ--עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה, תָּמִיד:  מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר, וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב.

ראשיתה כמנחת חינוך, שהקורבה ביום חנוכת המשכן והכהנים. לאחר מכן היא תוקרב על בסיס יומיומי על ידי הכהן הגדול.
הקורבן הבא בו עוסק הכתוב הוא החטאת, הקורבן האחראי על הטיהור מהחטא.

ספר ויקרא, פרק ו':
{יח} דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת:  בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת, לִפְנֵי יְהוָה--קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, הִוא.

החלק שניתן לכהנים מקורבן החטאת אינו רק זכות שניתנת להם, אלא גם חובה של ממש. החטא מתכפר לבעלים בעת שהכהנים אוכלים ממנו. 
לאחר החטאת עובר הכתוב לעסוק בקרבן האשם.

ספר ויקרא, פרק ז':
{א} וְזֹאת תּוֹרַת, הָאָשָׁם:  קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, הוּא.

הכהנים מתודרכים לגבי החלקים המותרים להם באכילה, לעומת החלקים המועלים למזבח.
דיני הקורבנות נחתמים בזבחי השלמים.

ספר ויקרא, פרק ז':
{יא} וְזֹאת תּוֹרַת, זֶבַח הַשְּׁלָמִים, אֲשֶׁר יַקְרִיב, לַיהוָה.

הכתוב מבדיל בין שלושה סוגים של קורבנות שלמים, תודה, נדר ונדבה. הזמן הקצוב לאכילת הקורבן משתנה בהתאם לסוג השלמים. לאחר מכן אכילת הקורבן הופכת לעבירה של ממש.

סופה של פרשת צו מביא את תחילתו של טקס חנוכת המשכן. 

ספר ויקרא, פרק ח':
{א} וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
{ב} קַח אֶת-אַהֲרֹן, וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, וְאֵת הַבְּגָדִים, וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה; וְאֵת פַּר הַחַטָּאת, וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים, וְאֵת, סַל הַמַּצּוֹת.
{ג} וְאֵת כָּל-הָעֵדָה, הַקְהֵל, אֶל-פֶּתַח, אֹהֶל מוֹעֵד.


אלה שבעת הימים שלפני תחילת העבודה במשכן, בהם מכין משה רבנו את הכוהנים לעבודתם. ביום השמיני תתרחש חנוכת המקדש.
בכל שמונת הימים האלה משמש משה ככהן הגדול, הן בעבודת המשכן והן בהכשרת פרחי הכהונה, ביניהם אהרון אחיו המיועד לתפקיד הכהן הגדול. לאחר היום השמיני משה לא ישמש עוד בתפקיד הכהונה לעולם.
בכל יום משבעת הימים התקיים טקס קבוע שכלל:
א. רחיצה של הכהנים ע"י משה רבנו והלבשתם בבגדי הכהונה
ב. משיחת הכהנים וכלי הקודש בשמן המשחה
ג. הקרבת קורבן חטאת לשם חיטוי המזבח
ד. הקרבת איל מילואים, קורבן ייחודי לימי המילואים, הימים בהם מילאו את ידי הכהנים לתפקיד הכהונה
בפרשת השבוע הבא יגיע היום השמיני, היום בו נחנך המשכן והופך למעשה להיות "מבצעי".
0 תגובות
פרשת ויקרא
12/03/2019 18:29
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
פרשת ויקרא פותחת את ספר ויקרא, המכונה גם תורת כהנים, בשל עיסוקו בתורת הקורבנות ובדיני הטומאה והטהרה. הפרשה עצמה מהווה המשך טבעי לסיום ספר שמות, המשכן הוקם וכעת השכינה שורה עליו בענן. משה שלא יכול היה עד כה להיכנס מזומן אליו כעת.

ספר ויקרא, פרק א':
{א} וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר.
{ב} דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם.  

עתה משהוקם המשכן יש להדריך את בני ישראל לגבי סוגי הקרבנות, מהותם ואופן הקרבתם. פרשת השבוע מכילה סקירה כללית של סוגי הקרבנות, מקורם והסיבות להקרבתם.
ראשון מוצג קורבן העולה.

ספר ויקרא, פרק א':
{ד} וְסָמַךְ יָדוֹ, עַל רֹאשׁ הָעֹלָה; וְנִרְצָה לוֹ, לְכַפֵּר עָלָיו.

בעליו של הקורבן סומך את ידיו עליו ובכך למשה מסמיך אותו להיות שליחו לעניין זה, ובכך הוא מעניק לו את הזכות להיות רצוי בפני הקדוש-ברוך-הוא וקרוב אליו.

הקורבן הבא הוא המנחה, קורבן צמחוני המורכב מסולת, שמן זית ולבונה (צמח ריחני).

ספר ויקרא, פרק ב':
{א} וְנֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה--סֹלֶת, יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ; וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה.

המנחה מוקרבת הן באופן עצמאי והן בעת שהיא מלווה קורבנות אחרים.

בהמשך מוצג קורבן השלמים, הקורבן השיתופי.

ספר ויקרא, פרק ג':
{א} וְאִם-זֶבַח שְׁלָמִים, קָרְבָּנוֹ--אִם מִן-הַבָּקָר, הוּא מַקְרִיב, אִם-זָכָר אִם-נְקֵבָה, תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ לִפְנֵי יְהוָה.

בניגוד לקורבן העולה שעולה כליל על המזבח ולקורבן המנחה שחלקה עולה למזבח ושאריתה לכוהנים, בקורבן השלמים חולקים גם בעלי הקורבן. מכאן שמם, שלמים, על שום אווירת השלום שמשרה חלוקת הקורבן בין גורמים אלה.

בניגוד לקורבנות הנדבה שנזכרו עד כה, הכתוב ממשיך עם קורבן חובה, חטאת.

ספר ויקרא, פרק ד':
{ב} דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר--נֶפֶשׁ כִּי-תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֺת יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה; וְעָשָׂה, מֵאַחַת מֵהֵנָּה.

קורבן החטאת נועד לכפר על חטאים שנעשו בשגגה, מתוך חוסר תשומת לב או שכחה. אם החטא נעשה במזיד, אין הקרבן מכפר עליו. הצורך בכפרה על חטא שנעשה בשגגה מצביע למעשה על כך שגם במקרה זה החוטא נוטל באשמה באופן מסוים והיה עליו להשתדל יותר להימנע מן החטא, אף אם נעשה בשוגג.
בתחילה מפורטים חטאים עבורם נדרש החוטא להביא חטאת קבועה, התלויה בדרגת החוטא, אם הוא הכהן הגדול, בית הדין שפסק באופן שגרם לעם כולו לחטוא, הנשיא או כל שאר ישראל. 
בהמשך מפורטים המקראים בהם החטאת מכונה "קורבן עולה ויורד". אלה מקרים בהם הקורבן נקבע בהתאם למצבו הכלכלי של החוטא.

ספר ויקרא  פרק ה':
{ו} וְהֵבִיא אֶת-אֲשָׁמוֹ לַיהוָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא נְקֵבָה מִן-הַצֹּאן כִּשְׂבָּה, אוֹ-שְׂעִירַת עִזִּים--לְחַטָּאת; וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן, מֵחַטָּאתוֹ.
{ז} וְאִם-לֹא תַגִּיעַ יָדוֹ, דֵּי שֶׂה--וְהֵבִיא אֶת-אֲשָׁמוֹ אֲשֶׁר חָטָא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ-שְׁנֵי בְנֵי-יוֹנָה, לַיהוָה:  אֶחָד לְחַטָּאת, וְאֶחָד לְעֹלָה.
{יא} וְאִם-לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לִשְׁתֵּי תֹרִים, אוֹ לִשְׁנֵי בְנֵי-יוֹנָה--וְהֵבִיא אֶת-קָרְבָּנוֹ אֲשֶׁר חָטָא עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת, לְחַטָּאת; לֹא-יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְלֹא-יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה--כִּי חַטָּאת, הִוא.

במקרה זה החוטא מתבקש להביא כפרה בהתאם ליכולתו לשאת בעלות הקורבן הנדרש. אם הוא עשיר עליו לרכוש כבשה או עז. אם הוא עני הכתוב מאפשר לו להסתפק בשני תורים או שני בני יונה. אם אין ביכולתו להביא אף אותם, הוא מורשה להקריב מן הצומח, רק שבמקרה זה לא מדובר במנחה עשירה וריחנית, כי אם במנחת חוטא המכילה סולת בלבד.
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 הבא »