עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
להוציא ספר
12/02/2017 11:45
Ilan
כתיבה, הוצאה לאור, הוצאת ספרים
כשהייתי קטן, ממש צעיר, חלמתי להיות סופר.  הייתי בזמנו תולעת ספרים שקרא את כל מה שהתגלגל לידי, מרומנים כבדים וכלה בספרות קלילה, אפילו קלילה במיוחד. אהבתי לקרוא ספרי בלשים, ספרי מדע בידיוני, ספרות קלאסית ובקיצור הכל ו... חלמתי שיום יבוא וגם אני אוציא ספר לאור. 
כמובן שהאתגר בלהוציא ספר לאור כרוך בכמה מהלכים מקדימים כמו למשל, לכתוב את הספר עצמו, ואחר כך למצוא מוציא לאור ואחר כך... יש הרבה אחר כך עד שהספר יתיישב על מדף בחנות הספרים.

בגרתי מעט ופגשתי כמה וכמה סופרים, או ליתר דיוק כאלו שכתבו ספר והוציאו אותו לאור ובהם דווקא לא קינאתי, אולי כי הספרים שלהם לא היו מי יודע מה, לא מעניינים במיוחד וגם לא רבי מכר. באותה תקופה הייתי עסוק בלתרגל את עצמי בכתיבה ספרותית. כתבתי לא מעט סיפורים קצרים ונובלות. לכדי כתיבת רומן לא הגעתי. נדמה היה לי שאני יכול אבל זה קצת שעמם אותי, מה גם שהעלילה נגמרה לי מתישהו אחרי נאמר 20 אלף מילה. 

איכשהו החיים חייבו אותי להתמקד בהם ולכן הנחתי בצד את הפנטזיה להיות סופר כאשר מידי פעם הצצתי בה ומצאתי שזה לא מספיק חשוב לי. היום הגעתי למקום שאני יכול לכתוב רומן, או לקט סיפורים קצרים או כמה נובלות ות'אמת אפילו כתבתי כמה כאלו, אבל פשוט לא בא לי להכנס למסלול הארוך של הוצאת ספר לאור.

ראשית, היום לכל מי שייש מחשב ותמלילן כלשהו (אני מעדיף את כלי הרשת של גוגל), יושב וכותב משהו ומנסה להוציא לאור. ההוצאות לאור בוחרות אחד מעשרת אלפים במקרה הטוב ואז גם מתחיל מסלול שלא בא לי להכנס לתוכו, לעמוד על הקו  ולהתחיל לרוץ. לא, אני לא רוצה לשבת שעות וימים רבים עם עורך ולשכתב שוב ושוב חומרים, אני לא רוצה לחתום על חוזה שבסוף הדרך רק אם ימכרו מעל X עותקים אראה שקל או שניים מכל עותק, כלומר, כבוד אולי אקבל (אולי מאוד) אבל בנוגע לכסף, אהיה האחרון שאהנה מפרי מקלדתי. 

מאחר שאני מכיר מקרוב את נושא יחסי הציבור לא ממש בא לי להיחשף ולספר סיפורים נוגעים ללב, כאלו שיגרמו לקוראים לחבב אותי, או לרחם עלי או לחשוב משהו עלי כדי שיקנו את הספר והדבר האחרון, ממש לא בא לי ליפול לידיהם של מבקרי ספרות ארסיים והבה נודה על האמת, אנחנו כקוראים אולי מעדיפים לקרוא את הביקורות הקטלניות אבל להיות מושא ביקורת באופן פומבי, זה פחות נעים בלשון המעטה.

בעבר פרסמתי כמה סיפורים שלי ברשת שזכו לתפוצה נאה של כמה מאות ואולי יותר של קוראים. כמה גם כתבו לי ביקורות נעימות. אז אולי כסף לא ראיתי את זה, אבל נהניתי מאוד מהתגובות ואולי... אולי זו הדרך שפתוחה בשביל אחד שכמוני, שנהנה לכתוב, אבל לא ממש רוצה להכנס ולקחת חלק במערכת הגדולה הזו של הוצאת ספר, פשוט לכתוב ולפרסם ברשת.

ואולי הבלוג הזה ישמש בעתיד כבמה לסיפורים קצרים פרי עטי ואולי יותר.
0 תגובות
למה בלוג
02/02/2017 11:43
Ilan

לפני כמה שנים טובות ניהלתי בלוג פעיל מאוד ונהניתי ממנו. נהניתי מהכתיבה, נהניתי מהתגובות, נהניתי מהידיעה שאחרים, זרים קוראים אותי ונהנים גם הם (כך אני מקווה), היה בזה משהו מקסים "לדבר לעולם". בינתיים החיים… איך לומר, החיים הם חיים, את הבלוג ההוא נטשתי, עברתי דברים כאלו או אחרים והאינטרנט השתנתה לגמרי.


היום יש פייסבוק וטוויטר וכולם כותבים כל כך קצר, רצוי תמונה, עוד יותר רצוי סרט. נדמה שהיום איכשהו הכתיבה החצי אנונימית (ואולי אנונימית לגמרי) נעלמת לגמרי מהעולם, הכל צריך להיות קצרצר, מלווה בהמחשה וכמובן בזיהוי מלא שלך.


לא התחברתי לזה, אולי הגיל, אולי העובדה שהייתי מהדור הראשון של האינטרנט עמדה לי לרועץ, בכל מקרה, זה לא בשבילי, אני עדיין מעדיף בלוג, מעדיף כתיבה כמעט אנונימית, להיקרא על ידי זרים שאולי ירצו וישאירו תגובה ואולי לא, כתיבה יותר ארוכה (הפוסט הזה הוא הקצר ביותר שיהיה) ובעיקר, אני ממש לא מחפש לייקים, אני מחפש ליהנות.


2 תגובות