עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
קיצור תולדות
18/10/2018 21:12
וכאלה וזה
אני חושבת שזה מתחיל מההריון
שהייתי צריכה לנוח. 
ולא נחתי. 
משכתי עד קצה גבול היכולת כי החיים. 
עוד נקודה מטורפת על רצף הטירוף, מיליון אריזות, מיליון נסיעות, מיליון החלטות
אז לא נחתי. 
ולקראת הסוף התחלתי לקלוט מה עשיתי
לא הייתי אמורה לנוח בשבילי, אלא בשבילו
ולא נחתי אז הוא לא קיבל את כל מה שהיה צריך
והגיע לסוף ההריון כשהוא פיצפון. 
ואז הוא נולד והוא היה קסום ומתוק  
חזרתי מבית חולים, ו
שטפתי כלים
נסעתי להביא את נעם מבית של חבר
וכו... 
נלחמת במנוחה שאני זקוקה לה בשבילו. 

ואחרי 9 חודשים נוספים נופל לי עוד אסימון, 
שלא מספיק
לא מספיק חיבקתי ונישקתי, לא מספיק שרתי ודגדגתי. לא חייכתי, לא הקפצתי, לא נשאתי. 
העברתי מהמיטה
לאוניברסיטה
לטרמפולינה 
וחוזר חלילה
ופתאום משפט על השורש הראשון של ההיקשרות, המגע הפיזי, עושה לי 'דינג!' במוח, איפה את? 
הוא נופל לי בין הכיסאות
בין הכביסות לכלים
בין נעם לאלעאי
בין פייסבוק לאינסטגרם
בין המחברת לפיזיותרפיה
בין הסופר למרפאה
הוא שם, ביניהם, מחכה בשקט שאסתכל עליו כדי שיוכל לחייך אליי חיוך זורח.

ואולי זה בכלל מה שחסר לו? 
לא אוכל, לא ברזל, לא הורמונים, 
רק חיבוק? 
0 תגובות
דרך
13/10/2018 21:23
וכאלה וזה
זה מעליב
זה פוגע
זה מקומם
זה כואב כואב. 

הילדים הם מפעל חיי. 
אני בפייסבוק = אני לומדת על הורות
אני בפינטרסט = אני מחפשת רעיונות לפעילויות
אני באינסטגרם = אני לומדת על אימון והורות 
בסוף היום אני מסכמת לעצמי נקודות טובות, 85% נוגעות באינטראקציה עם הילדים. 
לפני חודשיים ישבנו בערב מול הים ומתן שאל,
אם לא היה לנו מגבלה כלכלית, מה היית רוצה לעשות? 
ולפני הכל עניתי את התשובה הברורה מאוד שלי: 
לעשות ריסט עם הילדים. 
זה מושא ההשקעה שלי.

ואני נמעכת מבפנים כשהוא מזלזל בדרך שבה אני מוליכה אותם. 
כשהוא מתעדף את האינטואיציה שלו על פני האינטואיציה+הידע שלי.
ואני יכולה להעיד על עצמי שצברתי הרבה ידע, שנוגע בתחומי חיים שונים, שמעצב תפיסת עולם, ולא, אי אפשר לתמצת את זה למשפט חטוף שישכנע, בטח לא כששנינו טעונים.

ואני יכולה לכתוב עוד אלפי מילים שמפרטות את מה שאני חושבת ומרגישה לגבי הסיטואציות הספיצפיות שהיו השבת, 
אבל יותר כואב מהכל זה שהוא פשוט הודף אותי ואת מה שאני יודעת. 
והוא הכי מפרגן כשרואים תוצאות!! הוא רק לא מקשר ביניהן לבין הדרך הארוכה כל כך שהובילה אליהן. 
וכל ביקורת היא כל כך אישית עבורו שהנושא הזה תמיד מתפוצץ 
אוף
0 תגובות
היי, מישהו שומע אותי?
08/10/2018 00:33
וכאלה וזה
מערכות יחסים, משפחה, דיכאון, ציפרלקס
אז ישבתי ליד תמר והצלחנו לגרד שיחה מכלום
וסיפרתי על הלוז השבועי החדש שעושה לי קצת סדר
והיא שאלה, אבל מה איתך? מתי את יוצאת מהבית בשבילך? מתי את עושה משהו שאת אוהבת?
ומיד התחלתי לבכות. 
מהתחושה הזו שמישהו פשוט רואה אותי
זה טינאייג'רי ונדוש אבל כן, מישהו שמתעלם מהחיוך של 'היי אני בסדר' ורואה שאני פשוט לא.
והאמת, אני בטוחה שהיא לא היחידה שראתה
ברור לי שגם שלומית רואה שאני לא
וידידיה גם
יעל רואה
אמא רואה
נעמי גם רואה וכנראה גם יפתח
אריאלה רואה
אבל הם זורמים איתי, מי יותר מי פחות, על הגל שאני משדרת. 
ותמר עקפה אותו באלגנטיות, ופשוט שאלה
אבל מה איתך? 
וגם, 
אני פשוט לא מדמיינת אותך יושבת כל היום בבית. 
ונזכרתי שזו אני, שלא פספסה יום בבצפר, גם אם אין כלום, הייתי קמה בשש בבוקר ועולה על ההסעה כדי לנדוד מהספה הכחולה ליד חדר מורים למחששה מאחורי בניין מגמות. 
פשוט כדי לבלות עוד כמה שעות עם החברות שלי, 
ולא להיות סגורה בבית. 
ובסשן הראשון של הבכי הסברתי שאני בפיילוט, 
שהפסקתי זמנית עם הציפרלקס, 
כפרעליה, 
זה לא אמר לה כלום. 
היא כן אמרה שאני נראית קצת יותר טוב מבשבוע שעבר 
ושאלה אם הפיילוט טוב לי או לא. 
ונשמנו עמוק
והמשכנו לדבר 
ואני יודעת כמה דייקתי כשאמרתי לה באוזן, בין כל הריקודים, רגע לפני שעליתי על הטרמפ
שאני מתגעגעת אליה. 
0 תגובות
מדכא
06/06/2018 19:49
וכאלה וזה
לידה זה מדכא?

ציפרלקס
זה מדכא. 

חשק להכין אוכל, חשק לכתוב, חשק מיני, חשק לחבק את הילדים שלי.
0 תגובות
אוברדרפט
27/04/2018 18:12
וכאלה וזה
מושכים ומושכים
עד שנגמר. 
אין לי יותר תשומת לב לתת
ונעם מושך ומושך
0 תגובות
מגש הכסף
17/04/2018 20:36
וכאלה וזה
כל שנה
עוד שם נוסף
וכל שנה
שם אחר מיטשטש
אי אפשר לזכור אותם אחד אחד

יחד
הם מגש הכסף
שעליו ניתנת לנו כל רגע
מדינת היהודים 
0 תגובות
תקדים
11/04/2018 11:03
וכאלה וזה
פשוט לא מאמינה שאני שוב צריכה להיות נסערת מזה
אני מרגישה שמנסים לסחוט אותי. 
פתחנו הכל, דיברנו, כל אחד אמר מה הוא רוצה, אפילו הגענו להסכמה שנראתה לי מצוינת - במקום שהיא תקנה לי דברים מיותרים, אגיד מה אני צריכה, והיא תקנה. מעולה, לא?
לא.
כי אצלם, כמו שכבר ידעתי, כל דבר הוא תקדים. 
על כל דבר שאני משחררת הם מחפשים איפה אפשר עוד.
אמרתי לה בדיוק כמה חולצות אני צריכה, כמה מכנסיים, איזה סנדלים נעם בחר. אז היא קנתה את הסנדלים שהוא בחר, והיא קנתה גם עוד זוג, מכוערים ברמות ובאיכות זבל. שיהיה עוד משהו להתלבט עליו בבוקר.
והיא גם דחפה לנו עוד שתי חולצות של סמי, ועכשיו הגיעה בדואר חולצה של ספיידרמן. אמרתי שאני שונאת דמויות ממותגות? אמרתי. אמרתי שאני שונאת בגדים מיותרים במגירה? אמרתי. חשבתי כמה אני צריכה בשוטף, חשבתי כמה אני צריכה באקסטרה. יותר מזה זה מ י ו ת ר. 
אז זה גם על הפרקטיקה, שזה עומס במגירה  
וזה גם על התחת שהיא תוקעת לי בפרצוף כשהיא מצפצפת על מה שחשוב לי. 
אמרתי שככה אני רוצה? אני ל-א צריכה להצטדק!! זה הבית שלי, תנו לי לארגן אותו איך שנוח לי. אלה הילדים שלי, תנו לי לגדל אותם איך שאני רואה לנכון. אני מרגישה שיש איזשהי קריאת תיגר על האימהות שלי, על הבחירות שלי.
ונמאס לי מהעקיצות שלה. "מדהים איך כל אחת חושבת שהיא לא תטעה במה שטעו כבר לפניה..."
אני אמא מעולה. ואני לא חושבת שאני טועה ככ הרבה. ואני לא מתחרטת על הדברים שהתעקשתי עליהם. 
"רואה? אמרתי לך שברגע שהשני יגיע לא תוכלי למנוע ממנו מתוק כמו שמנעת מנעם.. " רואה, רואה. יודעת מה אני רואה? שעם הילד הראשון הצלחתי המון (והייתי מצליחה יותר אם לא הייתם מפריעים) ושעם הילד השני אני מצליחה הרבה יותר ממה שאחרים מצליחים. זה מה שאני רואה. ואני רואה שכל התעקשות שלי בנושא, עוזרת. ואני רואה שכל גרם סוכר שנמנע הוא ברכה, גם אם גרם אחר כן נכנס.
"רואה? בדיוק כמו מתן, עד גיל מסוים הוא היה מושלם ואחכ הגיעו הצרות..." רואה. רואה שעוברת עליו תקופה לא קלה, אח חדש, גן חדש, בית חדש, לחץ של מתן ושלי שמחלחל אליהם. רואה. ואני לא עולה על הגל כדי ללמד אותו להיות אלים. אלא משתדלת כל הזמן להביא אותו לאיזון. ואני לא מוותרת עליו ולא מפחדת ממנו, אלא ממשיכה כל רגע להוביל אותו לבחור בטוב, לכבד את עצמו ואת הסביבה.

הקיצר
נמאס לי 
והחולצה של ספיידרמן נדחפה עמוק בארון. אם היא תשאל, אגי' לה בדיוק איפה היא נמצאת ולמה. 
0 תגובות
הקשבה. הבנה
01/04/2018 23:37
וכאלה וזה
אלעאי צרח כבר מעייפות אבל לא הסכים לישון בשום מקום.
"אתה רןצה להישאר בסלון?" לא
"אתה רוצה לישון עם אבא ואמא?" לא
"אתה רוצה לחזור הביתה?" כן... 

אמפתיה. הבנה. הכלה. הסבר קצר, שהיום אנחנו אצל סבא וסבתא ומחר נחזור הביתה והוא יוכל לישון במיטה.
"אז אתה רוצה בינתיים לבוא לישון איתנו בחדר?"
ובלי בעיה, ובלי תחנות ביניים, 
בלול אצל סבא וסבתא, שם ראש... ונרדם. 
0 תגובות
פח.
20/03/2018 06:55
וכאלה וזה
הכנתי מג'דרה שווה.
טעימה, מזינה
אכלתי חצי סיר. 
והייתי ממש רעבה. 
איכשהו, 
אין שום דבר שמשביע אותי כמו צלחת קורנפלקס.

מה הקטע
0 תגובות
זו את
18/03/2018 23:43
וכאלה וזה
תביני,
זה בכלל לא על הילדים שלך.
זה עלייך. 
מי את רוצה להיות? 
איך את רוצה להתנהג?
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 הבא »