עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

לומדת לכתוב את מה שיש לי להגיד בלי פחד
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
חסך ילדות
05/10/2016 23:26
Fairy Horse
חסך ילדות...

מה אתם מרגישים שאתם קוראים את המילים האלה "חסך ילדות"?

חשבתם פעם כמה פעמים חסך ילדות משפיע עלינו כבוגרים?

איך זה יכול להיות שחסך ילדות משפיע בצורה אבסולוטית על התנהלות שלי כבוגרת. 
ואיזה מעצבן זה שאחרים ישר רואים איפה החסכים שלנו וכמה לנו קשה להתמודד איתם.

מה לדעתכם הדרך לשינוי או מילוי חסך ילדות והאם בכלל צריך למלא אותו ???

אולי זה חלק בשלב ההתפחתותי של האישיות שלנו?

כמו שתינוק מתחיל בהרמת ראש ואחר כך מתהפך, לאחר מכן, יושב ואז עומד עד שמתחיל ללכת...

1 תגובות
כאב
02/10/2016 22:59
Fairy Horse
הגוף הפיסי מתייחס לכאב כמנגנון הגנה.

למרות שיש מצבים בחיים שאחרי שמאוד מאוד כואב לנו, למשל בלידה, מקבלים את המתנה הגדולה בחיים.

עם זאת, כאב לב כבד יכול להוביל לשיברון לב ואף למוות.

לכן, המח שלנו יעשה הכל בכדי להמנע מכאב לב כתוצאה מטראומות שעברנו בחיים.

פסיכולוגים רבים דווקא מעוניינים שנגיע למקומות האלה לטפל בכאב.

0 תגובות
חלומות
29/09/2016 03:56
Fairy Horse
למה כשאנחנו מתבגרים אנחנו מפסיקים לחלום?

כמה מכם חיים את החלום?
כמה מכן הגשימו חלומות, להן או לאחרים?
כמה מכם מאמינים שהחלומות שלהן יתגשמו?

כמה מכן חושבות שהחלומות שלהם  לא יתגשמו לעולם?

כמה מכן, נלחמות על הגשמת חלום?

אני חולמת על אושר, שמחה, הגשמה עצמית, אהבה עצמית ונתינה אינסופית.

השנה אני מאחלת לעצמי לא להתייחס לעצמי כמו פח אשפה, שאדאג לעצמי ואתייחס לעצמי בחמלה ולא בביקורת נוקשה.  שיהיה לי ביטחון עצמי ואדע לעמוד על שלי, בלי לוותר לאחרים או לרצות אחרים או לפחד או לכאוב או להיות קורבן.

אני רוצה להיות חזקה ולהרים את עצמי מהמקום הכי נמוך אליו הגעתי ביחס לעצמי.

למה אני לא מצליחה לעשות את זה לבד????
0 תגובות
אחריות
25/09/2016 19:23
Fairy Horse
בהמשך לפוסט הקודם שלי של תחושת הקורבן...

למרות שלעיתים יש תחושה ראשונית, כי המטפל או המציל הם אלו שיכולים לסייע בשבירת המשולש.
 אין המצב כך, משום שהמטפל או המציל משמרים את מערכת התלות בין הקורבן לרודן, והמשולש חזק ואיתן מתמיד.

לכן, הפיתרון ליציאה ממשולש הקורבן הכולל את הקובץ הרודן והמטפל; הוא אך ורק כאשר הקורבן יוצא כרודן. זה נשמע אבסורד, אבל כאשר הקורבן משנס מותניו ומחליט בתוקף על שני  עיקריים, של הצבת גבולות ולקיחת אחריות, המשושלש נשבר.

איפה אתן רואת את עצמכן מייסמות את שבירת משולש הקורבן בחייכן?

כל אחד מהנושאים האלה הוא עולם ומלואו, אבל נסו לדמיין מקרה אחד, בו תוכלנה ליישם את שבירת משולש הקורבן, זכרונה:

1. הצבת גבולות
2. לקיחת אחריות
0 תגובות
תחושת הקורבן
21/09/2016 22:14
Fairy Horse
מזה השיעבוד הזה לרחמים עצמיים ותחושת הקורבנות?

כל פעם שקורה משהו , שאני נפגעת ממשהו או מישהו או נעלבת אני חוזרת למצב האילמות, המסכנות והרחמים העצמיים.

אני ממש מזלזלת בעצמי ואני לא מבינה איך לצאת ממעגל הכשפים הזה.

אם ככה אני מתייחסת לעצמי, איך אני יכולה לצפות שאחרים יתייחסו אלי אחרת?

משולש הקורבן הוא מצב שבו נוצרת מערכת יחסים של יחסי תלות.

בשלושת הצלעות מופיע הרודן, הקורבן והמטפל או המציל.

בכל אדם יש את שלושת הפיאות, אולם, יש מצבים בהם אנחנו נוקטים בעמדה או תפקיד שמשקף רק אחת מהפיאות. 

מהו לדעתכן הפיתרון לצאת ולשבור את הקשר של משולש הקורבן ?

האם אתן מרגישות תלויות במישהו או משהו?
באיזה מהתפקידים במשולש אתן  הכי מזדהות?

2 תגובות
אהבה עצמית
19/09/2016 03:06
Fairy Horse
איך לדעתכן נוצר הפער הזה בין מה שאנחנו רואות את עצמנו למה שאחרים רואים אותנו?

על מה מבוססת האהבה העצמית שלנו?

אני למשל כל הזמן מרגישה שאני קשה עם עצמי, למה אני לא יודעת לפרגן לעצמי.
איפה לומדים את זה?

למה מה שקשה לי לצפות ולהצליח בעצמי, אני מצפה לראות את זה אצל אחרים.  למה קל לי לוותר על עצמי ולעצמי בנושאים שנחשבים לרווחתי?

0 תגובות
נכשלתי
16/09/2016 20:04
Fairy Horse
נכשלתי, אני מודה!!!
אם חשבתי לעצמי שאני גיבורה ואחרי 40 שנות אילמות להתחיל לכתוב בביטחון כאילו כלום לא קרה ועוד להרגיש עם זה טוב שלמעשה הפוסטים האלה לא רק נחלתי, אלא  שבאמת  הם נקראים או נצפים ולעיתים אף נכתבות תגובות. 

הרי שנחלתי כישלון כבד. ופתאום שוה נלחצתי שזאת מחוייבות לכתוב וחזרתי למצב אילמות.

ואז מתחיל הדיסאונס הפנימי, מלחמת ההתשה האין סופית... ליכתוב או לא לכתוב. אם הפסקת את יכולה לנסות שוב, לא?


ולהודות שנכשלתי... זה הכי קשה.

איך אתן מגיבות שאתן נכשלות? 

אבל מזה בעצם הכישלון? האם זה באמת כישלון? 

אולי יותר אכזבה מעצמי, שציפתי מעצמי וכנראה שזה לא נכון לי עכשיו... 

האם אתן גם מרגישות לפעמים שאנחנו מפתחות לעצמנו מצבים שלא תואמים לנו, לא נכונים לנו, מנסות לרצות, להתאים לחברה, להתאים לסטנדרטים גבוהים מדי?

מה בסך הכל אני רוצה? 
ביל גייטס אומר שההצלחה זה המורה הכי גרוע לחיים. היא משכנעת אנשים חכמים שהם לא יכולים להיכשל.

ומה אתן אומרות על זה?
5 תגובות
אושר
24/08/2016 01:10
Fairy Horse
מעניין שבבלוג הזה אני שואלת הרבה שאלות...אני כמו ילדה קטנה שנולדה מחדש והכל חדש לה...פתאום יש מי שמקשיב, קורא, צורק, עושה פרצוף, מחמיץ פנים או מגיב על הפוסטים שלי.

תודה על הזמן שאתם מקדישים בכדי לקרוא את הפוסטים שלי... זה גורם לי אושר להיות חלק מחייהם הוירטואלים באשר הם.

אתם הפסיכולוג שלי שעוזרים להיות מאושרת ונורמלית... מה גורם לכם אושר? או איך אתם מגדירים אושר? מה עושים עם מישהו לא יודע מזה אושר?

שהרי לאושר אין צבע אין ריח אין מחיר...
1 תגובות
מסיכות
22/08/2016 23:14
Fairy Horse
כמה מאיתנו לובשים מסיכות???

לבוש המסיכות יכול להיות במודע וגם לא במודע...

הכוונה מתייחסת למסיכות שלנו מול עצמנו וגם כלפי חוץ.

למה לדעתכם אנחנו המבקרים הכי קשים של עצמנו, למה אנחנו לעיתים מנסים להיות או להציג את עצמנו באור או פן שהוא לא באמת מתאים לנו?

האם לדעתכם זה לחץ חברתי או חוסר איזון נפשי?

לדעתכם אנחנו נולדים עם איזון נפשי? האם לדעתכם ההורים, החברים והמסגרות החינוכיות מווסתים או מסיטים אותו?
מי קובע מה נורמלי? מה זה גבול הנורמלי והלא נורמלי?
0 תגובות
עזרה
22/08/2016 00:44
Fairy Horse
לדעת לקבל עזרה או לתת עזרה זה מאוד מורכב, בין אם אתם מודעים לזה ובין אם לא.

יש כאן מערכת גומלין של נותן ומקבל, לשני כיוונים :
1. מקבל העזרה - האם הוא מבקש עזרה, מוכן לקבל עזרה, מרגיש נוח עם לקבל עזרה, לא רוצה להיות חייב, יודע שזה יעלה לו ביוקר או מתנהג כקורבן.

2. נותן העזרה - האם הוא נהנה להיות עם ידו על העליונה, רק מציג את דמות הפילנטרוף אבל באמת מבטיח מה שלא יכול לקיים, נהנה לתת כי מקבל הרבה מהנתינה, נותן בכדי לרצות אחרים, לזכות באהבה והערכה או שנותן ממה שבכלל אין לו...

איפה אתן מוצאות את עצמכן  בקשת של נותני או מקבלי עזרה?
0 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »