עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
מי אני, מה אני ולמה
31/10/2014 22:10
Hope
מתחילים....
מה אני עושה פה? וואלה?! בלוג?! איפפפפ.... 
טוב אז אם כבר, אישה לכל דבר ועניין, גרושה למעלה מחמש שנים, בת ארבעים ולבד. כבר פאקינג חמש שנים לבד. 
לא, נו, לא מכוערת. בסדר, לא פצצת עולם, לא דוגמנית ולא, ממש לא מזכירה את אהובת כולם "בר רפאלי". )בכנות, אני מעדיפה את אגם רוטנברג, הרבה יותר יפה לדעתי  וגם קרובה אלי בגובה (: (:) אבל באמת שאני לא מכוערת ונראית פסדר. 
רגע, נתחיל מההתחלה.... טוב, לא ארבעים שנה אחורה, בואו לא נגזים. נסכם שאובחנתי כמחוננת עם מנת משכל גבוה וחננה לא קטנה, מהסוג המעצבן שיודע הרבה אין לו כל כך הרבה חברים אם בכלל. לפחות עד גיל ששעשרה....לא, לא הפכתי טיפשה או משהו, פשוט שיניתי קצת את סדרי העדיפות שלי וכמו כל ילדה מפגרת החלטתי דווקא בגיל ששעשרה שהחברים יותר חשובים מלימודים. כך יצא שבמשך עשר שנים הפכתי לפרפרית קטנה. עד גיל שמונהעשרה החלפתי 3 חברים, לא שכבתי עם אף אחד מהם כי בנוסף להכל גם הייתי מתחסדת קטנה. את הבתולים זנחתי בגיל תשעעשרה וחצי, עם החבר הרציני הראשון שלי (אחרי שנה וחצי של ייבוש, כבר אמרתי מתחסדת לא?) , כן ממש רציני כמעט התחתנתי איתו (אמל`ה) אחריו מגיל עשרים ושתיים עברתי סדרת בני זוג נכבדה, בספירה מהירה ולא מדוייקת, שמונה - ? נדמה לי, לא לא שכבתי עם כולם, עם חלקם (: ואז הגיע גיל 26 ואז כבר אמרתי לחברה הכי טובה שלי (אז וגם היום) ש-די, נמאס לי ולא בא לי יותר מערכות יחסים. זה היה בדיוק אחרי שנפרדתי בפעם השניה ממי שהיה בן זוג שלי במשך שנה במצטבר (פרידה באמצע) כי פתאום הוא החליט שלא נראה לו שהקשר שלנו רציני - אז מה לעזאזל אתה עושה איתי??? מה אני תחנת מעבר? אז זהו שלא. כמובן שאחרי ההצהרה שלי בפני חברה שלי, פתאום כל גבר שפגשתי התעניין בי, רצה אותי, אפילו זה שנפרדתי ממנו, היה מוכן להתחתן איתי אם רק אסכים, כי פתאום הוא הבין שאני אהבת חייו. נו באמת... 
זה היה סיכום מתומצת של עיקרי הדברים עד גיל 26, תאמינו לי ממש מתומצת. כל כך הרבה דברים קרו לי בחיים שזה מגוחך, ממש טלנובלה אמיתית. חוץ מגילוי עריות ורצח, או כל עבירה פלילית לצורך העניין, יש הכל בחיים שלי. אבל זה כבר לבלוגים אחרים, מלא בלוגים, כל בלוג סיפור ונושא אחר, או בלוג אחד שאפשר לתת לו את הכותרת "ה-טלנובלה" 
ב ק י צ ו ר, בגיל עשרים ושש, לאחר שהתנערתי ממערכות יחסים בפומבי והתעלמתי מגברים בהפגנתיות, החלטתי שהגיע הזמן להשלים בגרויות ולהוציא תואר (הלו! לא כולם עשירים ויכולים ללמוד על חשבון ההורים, הייתי צריכה לחסוך כסף כמה שנים ולהבין מה אני רוצה מהחיים שלי ולא, בזמני הצבא לא מימן לך את החיים, מענק השחרור היה סבבה אבל לא מדהים) ואז - במסגרת העבודה שלי חיזר אחרי משהו שעבדתי "מול" החברה בה הוא עבד והוא היה עקשן, לא ויתר במשך חודשיים, כל יום טלפון, כל יום שואל אם היום זה היום שאסכים לצאת איתו. כל הזמן סירבתי בתואנה שאני לא יוצאת עם אנשים שאני עובדת איתם, כך שלאחר חודשיים כשהתקשר והודיע שסיים את עבודתו בחברה ההיא... נגמרו לי פתאום התירוצים. אז קבענו שנפגשים לקפה באותו ערב. זוכרת שהתלבשתי ממש מופרע, שמלה אדומה קצרצרה, סוג של עליונית אדומה מעל (קסטרו אשמים בכך) וסנדל שחור. הייתי ניראית smokin hottttttt!! אבל ממש, הייתי בטוחה שזה יבריח
 אותו כי בכל זאת, מהיכרותי איתו, הוא היה חננה ונישאר חננה גם בגיל מתקדם. 
זה לא עזר, הבן אדם נדלק והאמת שהוא היה איש שיחה מעניין, דבר שהיה מאוד חסר לי, לדבר עם משהו ברמה גבוה, עם נושאי שיחה מרתקים ולא רכילות הסליברטאים, סרטים, שחקנים או דברים שנחמדים לסתם שיחה וזהו. איתו יכולתי לדבר על ספרים ואוכל ותרבות ושפות ופילוסופיה והוא היה משעשע, בהחלט משעשע, כן, נלכדתי ואפילו לא שמתי לב שסיוט חיי התחיל. כי אם להיות הוגנים, אם הייתי שמה לב, הייתי בורחת.  
למה סיוט? בפעם הבאה... בשביל לדבר על סיוט, צריך להיות ערוכים ומוכנים לחזור אחורה 
:-) 
0 תגובות