עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

מגיל 4 בערך אני כותבת.
מאז שלימדו אותנו בגן על האותיות.
כתבתי כמה סיפורים פה ושם, שירים.
אף פעם לא פירסמתי את זה ככה.
בצורה כזאת.
לא ניסיתי לפרוק מה שיש לי על הנשמה.
אז הנה, אני מנסה.
חברים
Daniely
נושאים
עצב  (5)
מוות  (3)
ייאוש  (2)
כוכב  (2)
רצון  (2)
אהבה  (1)
אופטימיות  (1)
דמעות  (1)
התחלה חדשה  (1)
זכרון  (1)
חברות  (1)
כאב  (1)
מלחמה  (1)
מקלחת  (1)
סבל  (1)
סיפור  (1)
עוני  (1)
צחוק  (1)
שיר  (1)
שקרים  (1)
צרו קשר.
טוב, אז...
כמו שאתם בטח יודעים, אי אפשר לשלוח הודעות פרטיות בבלוגר, אז למי שרוצה - אני כאן.
hilamusicblog@gmail.com

3>
....MAKE A WISH
•  להתאהב באמת
•  למצוא מישהו שאוהב אותי
•  למצוא חברת אמת
•  להצליח בלימודים
•  להיות רופאה
•  ללדת בת בשם לילי
צחוק
18/08/2014 10:18
Hilaly
צחוק, עצב, ייאוש
צחוק... צחוק של זוג אוהבים, הצוחקים יחד בהרמוניה כה מושלמת. צחוק מתגלגל, שמדביק את כולם בחגיגה. צחקוק חמוד, של ילד קטן, שגורם לכולם להתמוגג מגאווה. צחוק חנוק, של מישהו שיודע שאסור לו לצחוק אבל הוא לא יכול לעצור בעצמו. צחוק של פיקניק, מרענן ונחמד, שנגמר מהר אבל משאיר טעם מתוק בפה. צחוק שנגמר ואיננו עוד.
4 תגובות
מכה אחר מכה
17/08/2014 16:39
Hilaly
כאב, סבל, ייאוש
עוד פעם היא מרביצה לי. עוד פעם ועוד פעם. מכה אחר מכה. לי נמאס. זאת המכה ששברה אותי. סתם כמה שורות....
0 תגובות
מה דעתכם?
17/08/2014 10:56
Hilaly
עוני, חברות, אהבה, סיפור, מוות, מלחמה
טוב, זה קטע קצת מוזר שכתבתי ברגע אחד של השראה וייאוש....
הוא מספר על מלחמת העולם השלישית, סוג של...
אשמח אם תגידו לי בתגובות מה דעתכם...
הנה הקטע (חסר השם לבינתיים):

ג'וש ישב מאחורי פח זבל ברחוב סמוך...
הוא שמע פיצוצים שהתקרבו יותר ויותר.
הוא היה מדוכא, והיה אפשר לראות זאת בפניו.
מי יודע אם ימצא שוב את משפחתו?
ענן אפל וכבד של ייאוש ריחף לידו...
הוא לא שם לב לקורה מסביב, והחליט לבעוט קצת באבנים כדי להסיח את דעתו.
"אחת, שתיים, שלוש..." הוא ספר על כל אבן נוספת שבעט.
היו הרבה כאלה, עכשיו שהכל מפוצץ ומלא ברסיסים.
קול צעדים מרוחק נשמע.
ג'וש היה מרוכז כל כך במשחקו שלא שמע זאת.
הקול התקרב אליו יותר ויותר, עד שמשך אותו למסתורו מאחורי פחי הזבל.
"לילי? מה את עושה כאן?" שאל ג'וש בקול רם, לאחר שהופתע לגלות את חברתו לכיתה, לילי.
או לפחות, היא הייתה חברתו לכיתה לפני שפוצצו את בית ספרם.
"מה נראה לך שאני עושה? הפגיזו את הבית שלי, הייתי בדיוק בחוץ, מנסה להוציא זבל מהפחים כששמעתי את הפיצוץ." אמרה, ודמעות נקוו בעיניה.
היא אף פעם לא בכתה לפני המלחמה, ועכשיו הדמעות זלגו מפניה כמעט בכל יום.
"זה בסדר. את יכולה לבכות. גם אני בכיתי כשפוצצו את הבית שלי." אמר לה ג'וש במוכה, והתלבט אם ללטף אותה או לא.
הוא החליט שלא.
בהשמע מילים אלו, הדמעות זלגו מעינייה של לילי כמו מפל, כאילו חיכו בשביל זה 16 שנים.
הן שטפו את פניה המלוכלכים, והשאירו שובל של צבע גוף מאחורי הפנים המפויחות שלה.
לפתע, ג'וש שם לב לדם שנוטף ממכנסה.
"לילי... יש לך דם שם!" הוא אמר, אך היא לא הקשיבה.
"לילי, יש לך דם שם!" אמר שוב, והתחיל להיכנס לפאניקה.
"לילי, יש לך דם שם!" אמר, וכמעט צעק.
אין ספק, הפאניקה השתלטה עליו.
"אה, זה? אני אטפל בזה עוד מעט." אמרה לילי באדישות, שהפתיעה את ג'וש.
"את יכולה בבקשה לטפל בזה עכשיו?" אמר ג'וש ברעד, והדגיש את המילה האחרונה.
"אם אתה מתעקש..." אמרה לילי בקול עייף, נאנחה, וגילגלה עיניים לעבר ג'וש.
היא הוציאה ערכת עזרה ראשונה מהתיק המרופט שהביאה איתה, וחשפה את הפצע המכוער לעבר ג'וש.
זה היה כדור, ועוד אחד. שני כדורים נורו לעבר שוקה של לילי, והשאירו פצע מדמם במיוחד.
לילי טיפלה בפצע כמו מקצוענית, הוציאה את הכדורים, ניקתה את המקום, תפרה....
לבסוף, היא כרכה תחבושת סביב המקום, וידקה אותה עם סיכת ביטחון.
"סיימת כבר?" שאל ג'וש, כשגבו מסובב לעבר לילי על מנת להימנע מהמראות.
"כן, פחדן אחד. אתה יודע, אם אתה רוצה לשרוד במלחמה הזאת, תצטרך להצרגל למראות הכדורים, הדם, והגופות. אה, כמעט שכחתי משהו." היא אמרה, והוציאה קופסה מלבנית גודלה, בערך חצי מגודלו של ג'וש מתוך תיקה.
ג'וש היה מופתע מכמות הדברים שהתיק יכול להכיל בתוכו.
לילי פתחה את הקופסה, והוציאה משם ילדה קטנה, בת 4 לפחות, עם שיער שחור כמו לילי, ועיניים כחולות.
ג'וש אהב יותר את עינייה הירוקות והחתוליות של לילי.
"ג'וש, תכיר את סוזי. היא אחותי הקטנה, היא יצאה איתי לחפש אשפה, היא ממש מומחית בזה, ואז שמעתי את הפיגוע בבית. הכנסתי אותה לתוך הקופסה שהייתה אמורה להיות מיועדת לזבל, כדי שלא ייקחו אותה כמו שאר הילדים..." היא אמרה, ו]ניה נעשו עצובות וקודרות.
היא התעשתה, והוציאה מתיקה שעועית.
"ג'וש, רוצה קצת ש'ועית?" שאלה במבטא הרחוב הכבד שלה.
"בטח. אני מת מרעב. לא אכלתי איזה יומיים." אמר ג'וש, וליקק את שפתיו.
"היא לקחה את הסכין שלה מחגורתה, והוציאה את המכסה במיומנות.
"קח, תתכבד." היא אמרה, והושיטה את הקופסה לג'וש.
הוא לקח חופן, ודחף הכל לפיו בלי לחשוב פעמיים.
"אני לא הייתי ממליצה לך לעשות את זה. מי יודע מתי תמצא שוב פחית של ש'ועית, ט'ימה כמו זאת?" אמרה בנימה לגלגנית כלפי ג'וש, וגלגלה עיניים.
"היא לקחה רבע חופן, והכניסה לפיה, ולאחר מכן נתנה חצי חופן לסוזי.
"תודה לילי." אמרה סוזי במתיקות שגרמה ללילי להתפוגג.
לילי הסתכלה טוב טוב ימינה ושמאלה, ראתה שאין אף אחד בסביבה, ואטמה את המחבוא שלהם בחתיכות קיר הרוסות.
היא הוציאה שמיכת צמר עבודת יד, וכיסתה אותה ואת סוזי.
"צריך לנוח לקראת מחר. את רוצה להצטופף איתנו בשמיכה, ג'וש?" שאלה לילי.
ג'וש לא ידע תא נפשו מרוב שמחה, ועיניו הכחולות קיפצו מחוריהן.
הוא שכב ליד לילי, ולחש לשתיהן.
"לילה טוב". וקיווה שכך באמת יהיה.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------

1 תגובות
כוכב
16/08/2014 15:59
Hilaly
עצב, מוות, כוכב, מקלחת, שיר
את האמת, שרתי את השיר הזה במקלחת כמה פעמים...
הוא יצא די פופי וגרוע, אבל... אני מעלה אותו בכל מקרה...
3>

___________________________________

אני עוד כוכב
שמנצנץ הרחק מכאן.
עוד כוכב מבין מיליונים בשמיים.
אחד מבין הרבה...
אחד שלא מרפה.

אני עוד כוכב
שזוהר בחשכה.
עוד כוכב מבין מיליונים בחלל.
לא רוצה להיות בכלל...
כוכב שם בחלל.

אני עוד כוכב
שמנצנץ לו בחולשה.
עוד כוכב לפני מותו...
זוהר לו בכוחו...
כוכב שמת לו.
בחלל.
ואיש אינו רואה.

0 תגובות
חייל גיבור
16/08/2014 13:53
Hilaly
זכרון, עצב, כוכב, מוות
חייל גיבור, חייל אמיץ, שרוע על האדמה.
הקריב עצמו למען המולדת,
חבריו במלחמה.
כוכב עובר לו בשמיים,
הוא מביט בו בדממה.

חייל גיבור, חייל פצוע, 
חייל עומד למות.
מחפש מפלט לכאב הרב,
האם זו הייתה טעות?

חייו עוברים אל מול עיניו,
הוא לא דמיין זאת ככה.
הרוח נושבת, שעת שתיקה,
הוא התמלא בגעגוע.

חייל גיבור, חייל בודד,
מן העולם נפרד.
שניות ספורות נותרו לו,
כשאין עוד אף אחד.
כוכב עובר מלמעלה, 
אוסף את החייל.
הוא ינצנץ תמיד,
כוכב יביט למעל.

חייל שלי.
תעופף בשמיים, תאיר את השחור,
ותהפוך לכוכב.
תביא לי כוכב מלמעלה.
אותך תמיד נזכור,
גיבור.


0 תגובות
ממתינים
16/08/2014 13:01
Hilaly
רצון, עצב

אנשים שממתינים  לאוכל, לכסף, לקצת אהבה,
למים, לבעל שלא שב מהמלחמה,
ממתינים לאהובה שהלכה עם אחר,
לבית גדול ויפה עם פאר.
ממתינים, למרות שהיאוש גובר, וכל רגע לאט הוא עובר.
גם כשהתקווה קטנה, אין מה לעשות, בשבילם החיים זה לעמוד ולחכות.

_________________________________________________________

שיר שכתבתי בכיתה ג'...
סתם מרגישה צורך להעלות לבלוג....


3 תגובות
רציתי...
16/08/2014 11:54
Hilaly
רצון, עצב, דמעות
רציתי לחשוב, לחשוב בשקט.
רציתי לברוח, לקחת את רגליי.
רציתי להיות כמוה, כמוהם.
רציתי לא להיות שונה.
רציתי להיות אמיצה, חזקה.
אמרתי לעצמי, לא לבכות.
לא לבכות.
רציתי פשוט...
פשוט להיות.
פשוט להיות אני.

________________________

רציתי להבלע בתוך האדמה.
לחוש את מגעה הקריר בעורי.
רציתי לצעוק, לקלל, ולצרוח.
רציתי רק להיות אני.
רציתי להיות ביישנית, בצד.
אמרתי לעצמי, אל תשימי לב.
אל תשימי לב.
רציתי פשוט...
פשוט להעלם.
להעלם ולא לחזור.


2 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
Life


Invisible

לפעמים הייתי רוצה להיות בלתי נראית.
שלא ישימו לב אליי.
שלא יקשיבו.
שלא יצחקו.

ולפעמים, החלום הזה באמת מתגשם.
כשאני הולכת ברחוב, במרכז תל אביב, אף אחד לא שם לב אליי.
כולם הולכים, ממהרים, רצים.
אופניים, קטנועים, מכוניות.
מדברים, צוחקים, צועקים.
מי בכלל שם לב אליי?

לפעמים הייתי רוצה להיות בלתי נראית.