עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

שלום וברוכים הבאים לבלוג של מרכז "חיבורים- ילדים הורים ומה שביניהם”.
שמי רויטל, בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת ת"א ומתמחה בפסיכותרפיה. ב- 14 השנים האחרונות אני עוסקת בטיפול בילדים ונוער. במהלך שנות עבודתי טיפלתי בנוער בסיכון ובשנים האחרונות ניהלתי מרכז ילדים הורים המיועד לגילאי 5-12 וניהלתי יחידה התפתחותית קהילתית לגילאי לידה עד 6. ברוח הנסיון שצברתי בשנים אלה הקמתי בשבילכם את "חיבורים". אני משלבת בתוכו טיפול דינמי והתנהגותי מתוך ראיה התפתחותית רב תחומית ודגש על ההקשר המשפחתי. כאן תוכלו למצוא מאמרים, כתבות ושאלות במגוון נושאים הקשורים בילד ובמשפחתו. במידה ונותרו לכם שאלות, תהיות או התלבטויות אתם מוזמנים ליצור איתי קשר בנייד 050-2890466 או במייל revital.menashe23@gmail.com ואשמח לסייע.
שלכם, רויטל מנשה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
מאי 2014  (1)
יולי 2014  (4)
סמכות, יש חיה זאת ?!
21/07/2014 14:01
רויטל מנשה

לאחרונה פירסמה  אמא לילדה כמעט בת 6 באחת הקבוצות פוסט עם התיאור הבא:

הגיוני שבת ה6 שלי (ועוד פרגנתי לה כמה חודשים קדימה) מתנהגת כמו נערה מתבגרת?

התרגזויות, החמצת פנים, לא רוצה לדבר איתנו לפרקים, עוזבת שיחה באמצע וכשקוראים לה לחזור צועקת "עזבו אותי לא רוצה לדבר איתכם". התחילה גם לבקר אותי ולכעוס על דברים כמו "אז לעבוד במחשב זה יותר חשוב ממני?" (במידה ואמרתי לה שאתן לה מה שהיא ביקשה כשאסיים) או "הודעות בטלפון לא יותר חשובות מילדים":או "זה לא יפה לומר למישהו שהוא משקר ואני כועסת שאמרת לי את זה!!!" (כשנתפסה בשקר ואמרתי לה שאומרים רק את האמת.

What the fuck?!

מה קורה כאן??!

ובאמת שאם יורשה לי להעיד אני מקדישה כל שבריר שנייה מהיום שלי כדי להיות איתם כדי לשוחח כדי לפטפט להקשיב לחבק. לא חסר פה בבית מאלו. מה חסר לילדה שלי שהיא ככל הנראה לא מקבלת?

התיאור הזה מוכר לכולנו. ואני יכולה להעיד שמדובר באמא מסורה, אינטילגנטית ומיטיבה עבור ילדיה.

אז מה לעזאזל קורה פה? איך יתכן שבבית בו יש אמא כל כך מסורה הפועלת לפי כל הכללים ומפנה זמן איכות לילדיה, כולם ביחד וכל אחד בנפרד קמים המלפפונים ומכים את הגנן?

ובכן, המציאות סביבנו היא זו שהשתנתה אך אנו כהורים עדיין פועלים לא פעם מתוך אותה מערכת מושגים ישנה ומוכרת. כנראה שהגיע הזמן להתבונן על הדברים מזווית קצת אחרת.

הילדים והסביבה בהם הם גדלים השתנו וכך גם הסמכות ולכן יש צורך לאמץ חשיבה אחרת. כולנו הורים הומניסטיים ומודעים.  רוצים לפעול דרך הטוב שבנו ולשים את הילד במרכז. אנחנו נהנים מהורות נאורה ומילדים מלאכים אך לפתע, כשהילד גדל מסתבר שיש לו גם צדדים נוספים ואחרים מאוד- אגוצנטריים, מחפשי שליטה, נצלניים ואפילו פוגעים מאוד. בעידן המודרני אנחנו נמצאים בעמדה של "חסך הורי ומונעים מהצורך לפצות על נעדרותינו. ממקום זה אנו מנסים להשיג שת"פ אבל לפעמים כגודל הרצון כך גודל האכזבה והפגיעה מהתנהגותו של הילד. ואז לא פעם גם פורצים מאיתנו שדים רעים ובלתי נשלטים ואנחנו מתפרצים על הילד. אח"כ אנחנו מתמלאים כמובן רגשי אשמה ומנסים לפצות וחזר חלילה. אנו נכנסים לתוך "מטוטלת הסמכות" ומתקשים למצוא איזון.

 

ובכן מהי סמכות ומיהו הורה סמכותי? נסו אתם להיזכר מי הדמות שנחרתה בזיכרונכם כדמות סמכותית, מה היו מאפייניה?

אנשים שונים שנשאלו  תיארו  דמות שהיוותה עבורם דוגמא. דמות מיטיבה, קרובה ומשקיעה בנו באופן אישי. דמות שמייצגת ידע, מקצוענות, חכמה וערכים. דמות רגועה ומרגיעה.

רוב האנשים מייחסים לדמות זו יכולת הדרכה והעצמה המהווה כתובת ומקום ורק בסוף מתארים אותה כדמות שיכולה להטיל מרות, עומדת על גבולות, מסוגלת גם להעניש ומעוררת יראת כבוד.

 

אריה טבעון, פסיכולג קליני ומטפל משפחתי, מפתח מודל "הסמכות השלמה" מצא שיש ארבעה אשכולות קבועים של תכונות המרכיבים את הסמכות. סמכות מקורה בשורש "ס.מ.כ" ומתחברת למילה לסמוך. כלומר לתת אמון, להאמין ולהזדהות. היא קשורה בלהיות סמוך (קרוב), בר סמכא (מקור ידע, ערכים , אמונה וכו'), ביכולת לסמוך (אמינות) ובהסכמה (אחריות והטלת מרות). אמונה בסמכות הנה תוצאה של הפנמה של דמות חיצונית שמייצגת חלקים שאנו מאמינים בהם, רואים בהם חלק מעצמנו ומודל לכללים ולהתנהגות. תוך הבנה של היותה דמות מגנה ומסוגלת להתמודד עם הדחפים ההרסניים שלנו עצמנו. סמכות מוכרחה להיות מחוברת לקשר בן אישי מתמשך. וכמובן שהכרחי שתאופיין בעקביות ואמון.

המודל  מורכב מארבעה אשכולות המסומנים בארבעה סמלים: לב, ינשוף, פיל ושור. רק התנהגות הורית שמשלבת את ארבעתם נחשבת "סמכות שלמה". כדי להיות הורה סמכותי עלינו לחבר יחדיו את כל ארבעת האשכולות מהם מורכב המודל ולהעביר לילד תחושה שאנו רוצים בטובתו ופועלים מתוך רציונל וערכים.

 

אשכול הלב (קירבה, קשר, תמיכה): אשכול זה הוא האנושי ביותר ומדבר על יצירת קרבה ויכולת אמפתיה. אשכול זה מקושר באופן סטריאוטיפי לאם אך קיים גם אצל האב. הורה שמתנהג בדרך זו יוצר קירבה ונתפס כדמות שמשקיעה בך ורוצה את טובתך.  עם זאת בלב יש חריצים והוא לעולם אינו שלם (לב שלם על פי טבעון הוא מצב בו ההורה עסוק יותר מדי בהיותו הורה מושלם ואינו משאיר את האפשרות לילד להיות אחר ממה שהיה רוצה).

 

אשכול הינשוף (מקור ידע, תובנה ואמונה, התמצאות): ינשוף היא חיה של חוכמה בתרבויות המצרית, ההודית, האינדיאנית והיהודית. הינשוף יכול לתצפת ולראות בחושך כשאחרים אינם מסוגלים לינשוף יש מעוף תרתי משמע, כלומר יכולת להסתכל רחוק ויכולת לשנות את הפרספקטיבה. הוא מייצג ידע חיצוני של העולם ומקושר סטראוטיפית לאבא.  ההורים הינם מתווי משמעות לילד, הם מתרגמים ומקנים ידי מסוגים שונים, כולל ידע נורמטיבי כגון: מה עושים, מתי, למה ועם מי. מודעות עצמית וחברתית. הינשוף מקנה כיוון וערכיות לעולם, בונה מוטיבציה, נותן חזון. בעידן הנוכחי הורים רבים מבלבלים בין מידע לחוכמת חיים ונורמות. אבחנה זו חשובה  כדי לשמור על התפתחותם התקינה של ילדנו.

 

אשכול הפיל (מכוון למטרה, מעשי, נחוש ואסרטיבי): פיל הוא חיה חזקה ואסרטיבית. חיה צמחונית שאינה טורפת אבל חזקה ביותר.  גם האריות והנמרים, מלכי הג'ונגל, "עושים לו כבוד". פיל לא צריך דרך סלולה, אלא הוא מפלס אותה בעצמו. הוא כמו רכב 4X4. כשעדר פילים שועט, הוא יגיע למטרה גם אם יעבור זמן רב, ולא יסיטו אותה ממנו בזכות "זיכרון של פיל". יש לו נוהגים קבועים, הוא מלך השגרה של חייו, יש לו "עור של פיל" ולא כל דבר חודר אליו.

לכל הורה או מחנך חשוב שיהיו את התכונות האלו – שיהיה ממוקד מטרה, שיצליח להוציא אותה מהכוח אל הפועל ויישאר על הקרקע. חשוב שיידע לשמור על קביעות, ויקפיד על אסרטיביות. זה הבסיס לבניית הסמכות המתייחס לסדר היום ויצירת הרגלים קבועים אצל הילד, להובלה במקומות שצריך מיקוד תוצאות מעשיות ותרגולות שבונות בטחון עצמי ותחושת יכולת. הוא שייך לאינטליגנציה המעשית שלנו.

 

אשכול השור (מגן ושומר במקרי חירום, מאלץ, מגביל, אוכף –היררכי ולאו דווקא דיאלוגי): שור היא חיה פרימיטיבית המייצגת את הסמכות הישנה: מרות והיררכיות. כשהיא שבעה, היא יכולה להיות רגועה, אבל מהר מאוד היא יכולה לעבור למצב של התקפה ואלימות כלפי אובייקט שאינה יודעת אפילו מיהו כמו תקיפת סמרטוט אדום.  כל אחד מאיתנו מצוייד במנגנונים הג'ונגליים המוחיים שבנו, מנגנונים שעלולים "לגנוב לנו את הרגשות ולהוריד אותנו מהפסים- ולהפוך לשור הבר". שור הבר או השור הזועם הוא מצב של אובדן שליטה הורית מצב שכל אחד מאיתנו מועד לו ונחשף אליו. אנחנו במודל לומדים להבחין בו ולהימנע ממנו.

השור שייך למנגנון מוחי הישרדותי שיש לנו (מערכת עוקפת קליפת המוח), חשיבה מהירה בשחור לבן- האם זה שמולנו הוא בעדנו או נגדנו. זו תגובה מהירה המערבת חשיבה במונחים קטסטרופאליים מיידים גסים. השור הוא דמות שאין לה דיאלוג עם הילד.  הוא פועל מתוך "דחף הצלה". זו חשיבה פונקציונלית לשעת חרום אך בעייתית ביום יום.

לשור יש גם צד חיובי של ריסון, הגנה וסימון גבולות. הורים צריכים ללמוד גם להיות לא נחמדים לילדיהם במצבים מוגדרים. הם צריכים גם להיות מסוגלים לבטא כעס בצורה מכובדת ולהכין את הילד לעולם שיש בו כעסים וביקורת, שהרי עם מי צריך הילד ללמוד על העולם אם לא ממי שקרוב אוהב אותו ולא עוזב אותו. הורה שלא פתר את בעיית הלב – הקשר הראשוני שלו עם הילד – מה שאני מכנה "חסך הורי לבבי"- מאוד יתקשה להיות בשור, כי הוא מאמין שאם יהיה לא נחמד אל הילד, יחשוש שהילד ישנא אותו ואפילו יעזוב אותו מבחינה מעשית או רגשית". חלק מההורים האלו הינם כאלו שעברו בילדותם מצבי פרידה או חסך הורי לא פתור. במובן זה אנחנו יכולים להתחיל לראות את הקשר שבין החלקים של הסמכות השלמה.

"סמכות שלמה" מחברת בתפקודה את כל ארבעת האשכולות בקשר מתמשך, למרות שמדובר בחלקים מנוגדים- הם מתחברים בתוכנו באמצעות הקשר המיוחד הזה. דמות סמכותית על פי המודל הזה צריכה להיות רב ממדית ובעלת גמישות -תפקיד גבוהה, כדי שתוכל ליישם את כל החלקים האלו. אנחנו נדרשים להבדיל בין מצבים שונים בהם אנו פועלים ממערכות שונות שיש להן מקבילה מוחית שונה. בחירום יש לפעול כמו בחירום בצורה שורית- ממערכת החירומית שלנו בצורה מקצוענית, מרוסנת (שור מרוסן) אבל אסור שהשור יהיה דרך חיים ואסור לערב אותו עם מצבים שהם דורשים בניה של לב- שכן זהו מסר כפול שהורס את האמון הראשוני. הורים צריכים ללמוד להביע כעס ומורת רוח כשצריך בצורה ברורה מבלי שיגידו בו זמנית בהתנצלות שזה "כעס מאהבה". רגעי הלב -הקירבה והאהבה יבואו בצורה נקייה בזמן אחר, בזמן שאנחנו מחוברים למצב זה. כשם שאנחנו כהורים חייבים לבנות מערכת והרגלים של דיאלוגים במצבים לבביים, ינשופיים ופיליים אנחנו חייבים ללמוד להפסיק את הדיאלוגים במצבים שבהם נדרש תפקוד של השור. אין ולא צריך להיות דיאלוג עם ילד שמנסה להוציא לאחותו עין. דיאלוגים יבואו בזמן אחר לאחר מעשה שורי ברור של אכיפה והרחקה.

 לא מומלץ שנהייה הכל בו זמנית כי "הכל" יכול להפוך ל"לא כלום"- למסרים עמומים ומנוגדים זה לזה, והורסים זה את זה. יש לנו מה ללמוד, בעיקר איך להתחבר לחלקים האלו שנמצאים באופן טבעי אצל כל אחד מאיתנו.

ולסיום, כמה דוגמאות:

נכון:

אבא אומר לילד, בשפה שורית ותקיפה: "לך לישון, כבר מאוחר!".  אימא לב תאמר: "בוא נלך יחד למיטה, אני אקרא לך סיפור ואחר כך תלך לישון". למרות שמדובר באופני תקשורת שונים, שניהם מכוונים לאותה מטרה תוך שיתוף פעולה והשלמה בסגנון ואמפטיה ביניהם.

לא נכון:

אבא אומר לילד, בשפה שורית ותקיפה: "לך לישון, כבר מאוחר!".  אם האימא, בדרך של "הלב", תאמר: "לא נורא, הוא יכול עוד קצת להישאר ולראות טלוויזיה", יכולה להיווצר קואליציה עם הילד כנגד האב ולא תתרחש השגת סמכות. חשוב להפריד בין שני סוגים של הצטרפות הורית "הצטרפות קטנה" וגדולה....

 

נכון:

אבא ינשוף יגיד " יושבים ליד השולחן, ואוכלים עם מזלג לאט לאט". אימא פיל- יכולה לקרב אותו פיסית לשולחן, לקחת את המזלג ביד ולהראות לילד במעשה איך בדיוק אוכלים. זו דרך נכונה ומשלימה.

לא נכון:

אבא ינשוף יגיד "ככה לא יושבים ליד השולחן, זה לא יפה ולא מנומס". אימא לב מרחם אומרת: "תעזוב אותו, הוא עוד קטן מידי". שוב קואליציה של הורה וילד כנגד ההורה השני שמשמעה פגיעה בסמכות.

כולנו יכולים למצוא את עצמנו בקלות באחת הדוגמאות האלו, או באחרות שעובדות על אותו עקרון. מודל "הסמכות השלמה" נשמע כמשימה הורית מורכבת? אכן משימה לא פשוטה אך אפשרית.

דרך היכרות שלנו עם עצמנו ואם החלקים החזקים והחסרים שלנו נוכל לכוון את עצמנו לעבוד על החלקים החסרים ולהשלימם.

 

0 תגובות
סמכות, יש חיה זאת ?!
21/07/2014 14:01
רויטל מנשה

לאחרונה פירסמה  אמא לילדה כמעט בת 6 באחת הקבוצות פוסט עם התיאור הבא:

הגיוני שבת ה6 שלי (ועוד פרגנתי לה כמה חודשים קדימה) מתנהגת כמו נערה מתבגרת?

התרגזויות, החמצת פנים, לא רוצה לדבר איתנו לפרקים, עוזבת שיחה באמצע וכשקוראים לה לחזור צועקת "עזבו אותי לא רוצה לדבר איתכם". התחילה גם לבקר אותי ולכעוס על דברים כמו "אז לעבוד במחשב זה יותר חשוב ממני?" (במידה ואמרתי לה שאתן לה מה שהיא ביקשה כשאסיים) או "הודעות בטלפון לא יותר חשובות מילדים":או "זה לא יפה לומר למישהו שהוא משקר ואני כועסת שאמרת לי את זה!!!" (כשנתפסה בשקר ואמרתי לה שאומרים רק את האמת.

What the fuck?!

מה קורה כאן??!

ובאמת שאם יורשה לי להעיד אני מקדישה כל שבריר שנייה מהיום שלי כדי להיות איתם כדי לשוחח כדי לפטפט להקשיב לחבק. לא חסר פה בבית מאלו. מה חסר לילדה שלי שהיא ככל הנראה לא מקבלת?

התיאור הזה מוכר לכולנו. ואני יכולה להעיד שמדובר באמא מסורה, אינטילגנטית ומיטיבה עבור ילדיה.

אז מה לעזאזל קורה פה? איך יתכן שבבית בו יש אמא כל כך מסורה הפועלת לפי כל הכללים ומפנה זמן איכות לילדיה, כולם ביחד וכל אחד בנפרד קמים המלפפונים ומכים את הגנן?

ובכן, המציאות סביבנו היא זו שהשתנתה אך אנו כהורים עדיין פועלים לא פעם מתוך אותה מערכת מושגים ישנה ומוכרת. כנראה שהגיע הזמן להתבונן על הדברים מזווית קצת אחרת.

הילדים והסביבה בהם הם גדלים השתנו וכך גם הסמכות ולכן יש צורך לאמץ חשיבה אחרת. כולנו הורים הומניסטיים ומודעים.  רוצים לפעול דרך הטוב שבנו ולשים את הילד במרכז. אנחנו נהנים מהורות נאורה ומילדים מלאכים אך לפתע, כשהילד גדל מסתבר שיש לו גם צדדים נוספים ואחרים מאוד- אגוצנטריים, מחפשי שליטה, נצלניים ואפילו פוגעים מאוד. בעידן המודרני אנחנו נמצאים בעמדה של "חסך הורי ומונעים מהצורך לפצות על נעדרותינו. ממקום זה אנו מנסים להשיג שת"פ אבל לפעמים כגודל הרצון כך גודל האכזבה והפגיעה מהתנהגותו של הילד. ואז לא פעם גם פורצים מאיתנו שדים רעים ובלתי נשלטים ואנחנו מתפרצים על הילד. אח"כ אנחנו מתמלאים כמובן רגשי אשמה ומנסים לפצות וחזר חלילה. אנו נכנסים לתוך "מטוטלת הסמכות" ומתקשים למצוא איזון.

 

ובכן מהי סמכות ומיהו הורה סמכותי? נסו אתם להיזכר מי הדמות שנחרתה בזיכרונכם כדמות סמכותית, מה היו מאפייניה?

אנשים שונים שנשאלו  תיארו  דמות שהיוותה עבורם דוגמא. דמות מיטיבה, קרובה ומשקיעה בנו באופן אישי. דמות שמייצגת ידע, מקצוענות, חכמה וערכים. דמות רגועה ומרגיעה.

רוב האנשים מייחסים לדמות זו יכולת הדרכה והעצמה המהווה כתובת ומקום ורק בסוף מתארים אותה כדמות שיכולה להטיל מרות, עומדת על גבולות, מסוגלת גם להעניש ומעוררת יראת כבוד.

 

אריה טבעון, פסיכולג קליני ומטפל משפחתי, מפתח מודל "הסמכות השלמה" מצא שיש ארבעה אשכולות קבועים של תכונות המרכיבים את הסמכות. סמכות מקורה בשורש "ס.מ.כ" ומתחברת למילה לסמוך. כלומר לתת אמון, להאמין ולהזדהות. היא קשורה בלהיות סמוך (קרוב), בר סמכא (מקור ידע, ערכים , אמונה וכו'), ביכולת לסמוך (אמינות) ובהסכמה (אחריות והטלת מרות). אמונה בסמכות הנה תוצאה של הפנמה של דמות חיצונית שמייצגת חלקים שאנו מאמינים בהם, רואים בהם חלק מעצמנו ומודל לכללים ולהתנהגות. תוך הבנה של היותה דמות מגנה ומסוגלת להתמודד עם הדחפים ההרסניים שלנו עצמנו. סמכות מוכרחה להיות מחוברת לקשר בן אישי מתמשך. וכמובן שהכרחי שתאופיין בעקביות ואמון.

המודל  מורכב מארבעה אשכולות המסומנים בארבעה סמלים: לב, ינשוף, פיל ושור. רק התנהגות הורית שמשלבת את ארבעתם נחשבת "סמכות שלמה". כדי להיות הורה סמכותי עלינו לחבר יחדיו את כל ארבעת האשכולות מהם מורכב המודל ולהעביר לילד תחושה שאנו רוצים בטובתו ופועלים מתוך רציונל וערכים.

 

אשכול הלב (קירבה, קשר, תמיכה): אשכול זה הוא האנושי ביותר ומדבר על יצירת קרבה ויכולת אמפתיה. אשכול זה מקושר באופן סטריאוטיפי לאם אך קיים גם אצל האב. הורה שמתנהג בדרך זו יוצר קירבה ונתפס כדמות שמשקיעה בך ורוצה את טובתך.  עם זאת בלב יש חריצים והוא לעולם אינו שלם (לב שלם על פי טבעון הוא מצב בו ההורה עסוק יותר מדי בהיותו הורה מושלם ואינו משאיר את האפשרות לילד להיות אחר ממה שהיה רוצה).

 

אשכול הינשוף (מקור ידע, תובנה ואמונה, התמצאות): ינשוף היא חיה של חוכמה בתרבויות המצרית, ההודית, האינדיאנית והיהודית. הינשוף יכול לתצפת ולראות בחושך כשאחרים אינם מסוגלים לינשוף יש מעוף תרתי משמע, כלומר יכולת להסתכל רחוק ויכולת לשנות את הפרספקטיבה. הוא מייצג ידע חיצוני של העולם ומקושר סטראוטיפית לאבא.  ההורים הינם מתווי משמעות לילד, הם מתרגמים ומקנים ידי מסוגים שונים, כולל ידע נורמטיבי כגון: מה עושים, מתי, למה ועם מי. מודעות עצמית וחברתית. הינשוף מקנה כיוון וערכיות לעולם, בונה מוטיבציה, נותן חזון. בעידן הנוכחי הורים רבים מבלבלים בין מידע לחוכמת חיים ונורמות. אבחנה זו חשובה  כדי לשמור על התפתחותם התקינה של ילדנו.

 

אשכול הפיל (מכוון למטרה, מעשי, נחוש ואסרטיבי): פיל הוא חיה חזקה ואסרטיבית. חיה צמחונית שאינה טורפת אבל חזקה ביותר.  גם האריות והנמרים, מלכי הג'ונגל, "עושים לו כבוד". פיל לא צריך דרך סלולה, אלא הוא מפלס אותה בעצמו. הוא כמו רכב 4X4. כשעדר פילים שועט, הוא יגיע למטרה גם אם יעבור זמן רב, ולא יסיטו אותה ממנו בזכות "זיכרון של פיל". יש לו נוהגים קבועים, הוא מלך השגרה של חייו, יש לו "עור של פיל" ולא כל דבר חודר אליו.

לכל הורה או מחנך חשוב שיהיו את התכונות האלו – שיהיה ממוקד מטרה, שיצליח להוציא אותה מהכוח אל הפועל ויישאר על הקרקע. חשוב שיידע לשמור על קביעות, ויקפיד על אסרטיביות. זה הבסיס לבניית הסמכות המתייחס לסדר היום ויצירת הרגלים קבועים אצל הילד, להובלה במקומות שצריך מיקוד תוצאות מעשיות ותרגולות שבונות בטחון עצמי ותחושת יכולת. הוא שייך לאינטליגנציה המעשית שלנו.

 

אשכול השור (מגן ושומר במקרי חירום, מאלץ, מגביל, אוכף –היררכי ולאו דווקא דיאלוגי): שור היא חיה פרימיטיבית המייצגת את הסמכות הישנה: מרות והיררכיות. כשהיא שבעה, היא יכולה להיות רגועה, אבל מהר מאוד היא יכולה לעבור למצב של התקפה ואלימות כלפי אובייקט שאינה יודעת אפילו מיהו כמו תקיפת סמרטוט אדום.  כל אחד מאיתנו מצוייד במנגנונים הג'ונגליים המוחיים שבנו, מנגנונים שעלולים "לגנוב לנו את הרגשות ולהוריד אותנו מהפסים- ולהפוך לשור הבר". שור הבר או השור הזועם הוא מצב של אובדן שליטה הורית מצב שכל אחד מאיתנו מועד לו ונחשף אליו. אנחנו במודל לומדים להבחין בו ולהימנע ממנו.

השור שייך למנגנון מוחי הישרדותי שיש לנו (מערכת עוקפת קליפת המוח), חשיבה מהירה בשחור לבן- האם זה שמולנו הוא בעדנו או נגדנו. זו תגובה מהירה המערבת חשיבה במונחים קטסטרופאליים מיידים גסים. השור הוא דמות שאין לה דיאלוג עם הילד.  הוא פועל מתוך "דחף הצלה". זו חשיבה פונקציונלית לשעת חרום אך בעייתית ביום יום.

לשור יש גם צד חיובי של ריסון, הגנה וסימון גבולות. הורים צריכים ללמוד גם להיות לא נחמדים לילדיהם במצבים מוגדרים. הם צריכים גם להיות מסוגלים לבטא כעס בצורה מכובדת ולהכין את הילד לעולם שיש בו כעסים וביקורת, שהרי עם מי צריך הילד ללמוד על העולם אם לא ממי שקרוב אוהב אותו ולא עוזב אותו. הורה שלא פתר את בעיית הלב – הקשר הראשוני שלו עם הילד – מה שאני מכנה "חסך הורי לבבי"- מאוד יתקשה להיות בשור, כי הוא מאמין שאם יהיה לא נחמד אל הילד, יחשוש שהילד ישנא אותו ואפילו יעזוב אותו מבחינה מעשית או רגשית". חלק מההורים האלו הינם כאלו שעברו בילדותם מצבי פרידה או חסך הורי לא פתור. במובן זה אנחנו יכולים להתחיל לראות את הקשר שבין החלקים של הסמכות השלמה.

"סמכות שלמה" מחברת בתפקודה את כל ארבעת האשכולות בקשר מתמשך, למרות שמדובר בחלקים מנוגדים- הם מתחברים בתוכנו באמצעות הקשר המיוחד הזה. דמות סמכותית על פי המודל הזה צריכה להיות רב ממדית ובעלת גמישות -תפקיד גבוהה, כדי שתוכל ליישם את כל החלקים האלו. אנחנו נדרשים להבדיל בין מצבים שונים בהם אנו פועלים ממערכות שונות שיש להן מקבילה מוחית שונה. בחירום יש לפעול כמו בחירום בצורה שורית- ממערכת החירומית שלנו בצורה מקצוענית, מרוסנת (שור מרוסן) אבל אסור שהשור יהיה דרך חיים ואסור לערב אותו עם מצבים שהם דורשים בניה של לב- שכן זהו מסר כפול שהורס את האמון הראשוני. הורים צריכים ללמוד להביע כעס ומורת רוח כשצריך בצורה ברורה מבלי שיגידו בו זמנית בהתנצלות שזה "כעס מאהבה". רגעי הלב -הקירבה והאהבה יבואו בצורה נקייה בזמן אחר, בזמן שאנחנו מחוברים למצב זה. כשם שאנחנו כהורים חייבים לבנות מערכת והרגלים של דיאלוגים במצבים לבביים, ינשופיים ופיליים אנחנו חייבים ללמוד להפסיק את הדיאלוגים במצבים שבהם נדרש תפקוד של השור. אין ולא צריך להיות דיאלוג עם ילד שמנסה להוציא לאחותו עין. דיאלוגים יבואו בזמן אחר לאחר מעשה שורי ברור של אכיפה והרחקה.

 לא מומלץ שנהייה הכל בו זמנית כי "הכל" יכול להפוך ל"לא כלום"- למסרים עמומים ומנוגדים זה לזה, והורסים זה את זה. יש לנו מה ללמוד, בעיקר איך להתחבר לחלקים האלו שנמצאים באופן טבעי אצל כל אחד מאיתנו.

ולסיום, כמה דוגמאות:

נכון:

אבא אומר לילד, בשפה שורית ותקיפה: "לך לישון, כבר מאוחר!".  אימא לב תאמר: "בוא נלך יחד למיטה, אני אקרא לך סיפור ואחר כך תלך לישון". למרות שמדובר באופני תקשורת שונים, שניהם מכוונים לאותה מטרה תוך שיתוף פעולה והשלמה בסגנון ואמפטיה ביניהם.

לא נכון:

אבא אומר לילד, בשפה שורית ותקיפה: "לך לישון, כבר מאוחר!".  אם האימא, בדרך של "הלב", תאמר: "לא נורא, הוא יכול עוד קצת להישאר ולראות טלוויזיה", יכולה להיווצר קואליציה עם הילד כנגד האב ולא תתרחש השגת סמכות. חשוב להפריד בין שני סוגים של הצטרפות הורית "הצטרפות קטנה" וגדולה....

 

נכון:

אבא ינשוף יגיד " יושבים ליד השולחן, ואוכלים עם מזלג לאט לאט". אימא פיל- יכולה לקרב אותו פיסית לשולחן, לקחת את המזלג ביד ולהראות לילד במעשה איך בדיוק אוכלים. זו דרך נכונה ומשלימה.

לא נכון:

אבא ינשוף יגיד "ככה לא יושבים ליד השולחן, זה לא יפה ולא מנומס". אימא לב מרחם אומרת: "תעזוב אותו, הוא עוד קטן מידי". שוב קואליציה של הורה וילד כנגד ההורה השני שמשמעה פגיעה בסמכות.

כולנו יכולים למצוא את עצמנו בקלות באחת הדוגמאות האלו, או באחרות שעובדות על אותו עקרון. מודל "הסמכות השלמה" נשמע כמשימה הורית מורכבת? אכן משימה לא פשוטה אך אפשרית.

דרך היכרות שלנו עם עצמנו ואם החלקים החזקים והחסרים שלנו נוכל לכוון את עצמנו לעבוד על החלקים החסרים ולהשלימם.

 

0 תגובות
סמכות, יש חיה זאת ?!
21/07/2014 14:01
רויטל מנשה

לאחרונה פירסמה  אמא לילדה כמעט בת 6 באחת הקבוצות פוסט עם התיאור הבא:

הגיוני שבת ה6 שלי (ועוד פרגנתי לה כמה חודשים קדימה) מתנהגת כמו נערה מתבגרת?

התרגזויות, החמצת פנים, לא רוצה לדבר איתנו לפרקים, עוזבת שיחה באמצע וכשקוראים לה לחזור צועקת "עזבו אותי לא רוצה לדבר איתכם". התחילה גם לבקר אותי ולכעוס על דברים כמו "אז לעבוד במחשב זה יותר חשוב ממני?" (במידה ואמרתי לה שאתן לה מה שהיא ביקשה כשאסיים) או "הודעות בטלפון לא יותר חשובות מילדים":או "זה לא יפה לומר למישהו שהוא משקר ואני כועסת שאמרת לי את זה!!!" (כשנתפסה בשקר ואמרתי לה שאומרים רק את האמת.

What the fuck?!

מה קורה כאן??!

ובאמת שאם יורשה לי להעיד אני מקדישה כל שבריר שנייה מהיום שלי כדי להיות איתם כדי לשוחח כדי לפטפט להקשיב לחבק. לא חסר פה בבית מאלו. מה חסר לילדה שלי שהיא ככל הנראה לא מקבלת?

התיאור הזה מוכר לכולנו. ואני יכולה להעיד שמדובר באמא מסורה, אינטילגנטית ומיטיבה עבור ילדיה.

אז מה לעזאזל קורה פה? איך יתכן שבבית בו יש אמא כל כך מסורה הפועלת לפי כל הכללים ומפנה זמן איכות לילדיה, כולם ביחד וכל אחד בנפרד קמים המלפפונים ומכים את הגנן?

ובכן, המציאות סביבנו היא זו שהשתנתה אך אנו כהורים עדיין פועלים לא פעם מתוך אותה מערכת מושגים ישנה ומוכרת. כנראה שהגיע הזמן להתבונן על הדברים מזווית קצת אחרת.

הילדים והסביבה בהם הם גדלים השתנו וכך גם הסמכות ולכן יש צורך לאמץ חשיבה אחרת. כולנו הורים הומניסטיים ומודעים.  רוצים לפעול דרך הטוב שבנו ולשים את הילד במרכז. אנחנו נהנים מהורות נאורה ומילדים מלאכים אך לפתע, כשהילד גדל מסתבר שיש לו גם צדדים נוספים ואחרים מאוד- אגוצנטריים, מחפשי שליטה, נצלניים ואפילו פוגעים מאוד. בעידן המודרני אנחנו נמצאים בעמדה של "חסך הורי ומונעים מהצורך לפצות על נעדרותינו. ממקום זה אנו מנסים להשיג שת"פ אבל לפעמים כגודל הרצון כך גודל האכזבה והפגיעה מהתנהגותו של הילד. ואז לא פעם גם פורצים מאיתנו שדים רעים ובלתי נשלטים ואנחנו מתפרצים על הילד. אח"כ אנחנו מתמלאים כמובן רגשי אשמה ומנסים לפצות וחזר חלילה. אנו נכנסים לתוך "מטוטלת הסמכות" ומתקשים למצוא איזון.

 

ובכן מהי סמכות ומיהו הורה סמכותי? נסו אתם להיזכר מי הדמות שנחרתה בזיכרונכם כדמות סמכותית, מה היו מאפייניה?

אנשים שונים שנשאלו  תיארו  דמות שהיוותה עבורם דוגמא. דמות מיטיבה, קרובה ומשקיעה בנו באופן אישי. דמות שמייצגת ידע, מקצוענות, חכמה וערכים. דמות רגועה ומרגיעה.

רוב האנשים מייחסים לדמות זו יכולת הדרכה והעצמה המהווה כתובת ומקום ורק בסוף מתארים אותה כדמות שיכולה להטיל מרות, עומדת על גבולות, מסוגלת גם להעניש ומעוררת יראת כבוד.

 

אריה טבעון, פסיכולג קליני ומטפל משפחתי, מפתח מודל "הסמכות השלמה" מצא שיש ארבעה אשכולות קבועים של תכונות המרכיבים את הסמכות. סמכות מקורה בשורש "ס.מ.כ" ומתחברת למילה לסמוך. כלומר לתת אמון, להאמין ולהזדהות. היא קשורה בלהיות סמוך (קרוב), בר סמכא (מקור ידע, ערכים , אמונה וכו'), ביכולת לסמוך (אמינות) ובהסכמה (אחריות והטלת מרות). אמונה בסמכות הנה תוצאה של הפנמה של דמות חיצונית שמייצגת חלקים שאנו מאמינים בהם, רואים בהם חלק מעצמנו ומודל לכללים ולהתנהגות. תוך הבנה של היותה דמות מגנה ומסוגלת להתמודד עם הדחפים ההרסניים שלנו עצמנו. סמכות מוכרחה להיות מחוברת לקשר בן אישי מתמשך. וכמובן שהכרחי שתאופיין בעקביות ואמון.

המודל  מורכב מארבעה אשכולות המסומנים בארבעה סמלים: לב, ינשוף, פיל ושור. רק התנהגות הורית שמשלבת את ארבעתם נחשבת "סמכות שלמה". כדי להיות הורה סמכותי עלינו לחבר יחדיו את כל ארבעת האשכולות מהם מורכב המודל ולהעביר לילד תחושה שאנו רוצים בטובתו ופועלים מתוך רציונל וערכים.

 

אשכול הלב (קירבה, קשר, תמיכה): אשכול זה הוא האנושי ביותר ומדבר על יצירת קרבה ויכולת אמפתיה. אשכול זה מקושר באופן סטריאוטיפי לאם אך קיים גם אצל האב. הורה שמתנהג בדרך זו יוצר קירבה ונתפס כדמות שמשקיעה בך ורוצה את טובתך.  עם זאת בלב יש חריצים והוא לעולם אינו שלם (לב שלם על פי טבעון הוא מצב בו ההורה עסוק יותר מדי בהיותו הורה מושלם ואינו משאיר את האפשרות לילד להיות אחר ממה שהיה רוצה).

 

אשכול הינשוף (מקור ידע, תובנה ואמונה, התמצאות): ינשוף היא חיה של חוכמה בתרבויות המצרית, ההודית, האינדיאנית והיהודית. הינשוף יכול לתצפת ולראות בחושך כשאחרים אינם מסוגלים לינשוף יש מעוף תרתי משמע, כלומר יכולת להסתכל רחוק ויכולת לשנות את הפרספקטיבה. הוא מייצג ידע חיצוני של העולם ומקושר סטראוטיפית לאבא.  ההורים הינם מתווי משמעות לילד, הם מתרגמים ומקנים ידי מסוגים שונים, כולל ידע נורמטיבי כגון: מה עושים, מתי, למה ועם מי. מודעות עצמית וחברתית. הינשוף מקנה כיוון וערכיות לעולם, בונה מוטיבציה, נותן חזון. בעידן הנוכחי הורים רבים מבלבלים בין מידע לחוכמת חיים ונורמות. אבחנה זו חשובה  כדי לשמור על התפתחותם התקינה של ילדנו.

 

אשכול הפיל (מכוון למטרה, מעשי, נחוש ואסרטיבי): פיל הוא חיה חזקה ואסרטיבית. חיה צמחונית שאינה טורפת אבל חזקה ביותר.  גם האריות והנמרים, מלכי הג'ונגל, "עושים לו כבוד". פיל לא צריך דרך סלולה, אלא הוא מפלס אותה בעצמו. הוא כמו רכב 4X4. כשעדר פילים שועט, הוא יגיע למטרה גם אם יעבור זמן רב, ולא יסיטו אותה ממנו בזכות "זיכרון של פיל". יש לו נוהגים קבועים, הוא מלך השגרה של חייו, יש לו "עור של פיל" ולא כל דבר חודר אליו.

לכל הורה או מחנך חשוב שיהיו את התכונות האלו – שיהיה ממוקד מטרה, שיצליח להוציא אותה מהכוח אל הפועל ויישאר על הקרקע. חשוב שיידע לשמור על קביעות, ויקפיד על אסרטיביות. זה הבסיס לבניית הסמכות המתייחס לסדר היום ויצירת הרגלים קבועים אצל הילד, להובלה במקומות שצריך מיקוד תוצאות מעשיות ותרגולות שבונות בטחון עצמי ותחושת יכולת. הוא שייך לאינטליגנציה המעשית שלנו.

 

אשכול השור (מגן ושומר במקרי חירום, מאלץ, מגביל, אוכף –היררכי ולאו דווקא דיאלוגי): שור היא חיה פרימיטיבית המייצגת את הסמכות הישנה: מרות והיררכיות. כשהיא שבעה, היא יכולה להיות רגועה, אבל מהר מאוד היא יכולה לעבור למצב של התקפה ואלימות כלפי אובייקט שאינה יודעת אפילו מיהו כמו תקיפת סמרטוט אדום.  כל אחד מאיתנו מצוייד במנגנונים הג'ונגליים המוחיים שבנו, מנגנונים שעלולים "לגנוב לנו את הרגשות ולהוריד אותנו מהפסים- ולהפוך לשור הבר". שור הבר או השור הזועם הוא מצב של אובדן שליטה הורית מצב שכל אחד מאיתנו מועד לו ונחשף אליו. אנחנו במודל לומדים להבחין בו ולהימנע ממנו.

השור שייך למנגנון מוחי הישרדותי שיש לנו (מערכת עוקפת קליפת המוח), חשיבה מהירה בשחור לבן- האם זה שמולנו הוא בעדנו או נגדנו. זו תגובה מהירה המערבת חשיבה במונחים קטסטרופאליים מיידים גסים. השור הוא דמות שאין לה דיאלוג עם הילד.  הוא פועל מתוך "דחף הצלה". זו חשיבה פונקציונלית לשעת חרום אך בעייתית ביום יום.

לשור יש גם צד חיובי של ריסון, הגנה וסימון גבולות. הורים צריכים ללמוד גם להיות לא נחמדים לילדיהם במצבים מוגדרים. הם צריכים גם להיות מסוגלים לבטא כעס בצורה מכובדת ולהכין את הילד לעולם שיש בו כעסים וביקורת, שהרי עם מי צריך הילד ללמוד על העולם אם לא ממי שקרוב אוהב אותו ולא עוזב אותו. הורה שלא פתר את בעיית הלב – הקשר הראשוני שלו עם הילד – מה שאני מכנה "חסך הורי לבבי"- מאוד יתקשה להיות בשור, כי הוא מאמין שאם יהיה לא נחמד אל הילד, יחשוש שהילד ישנא אותו ואפילו יעזוב אותו מבחינה מעשית או רגשית". חלק מההורים האלו הינם כאלו שעברו בילדותם מצבי פרידה או חסך הורי לא פתור. במובן זה אנחנו יכולים להתחיל לראות את הקשר שבין החלקים של הסמכות השלמה.

"סמכות שלמה" מחברת בתפקודה את כל ארבעת האשכולות בקשר מתמשך, למרות שמדובר בחלקים מנוגדים- הם מתחברים בתוכנו באמצעות הקשר המיוחד הזה. דמות סמכותית על פי המודל הזה צריכה להיות רב ממדית ובעלת גמישות -תפקיד גבוהה, כדי שתוכל ליישם את כל החלקים האלו. אנחנו נדרשים להבדיל בין מצבים שונים בהם אנו פועלים ממערכות שונות שיש להן מקבילה מוחית שונה. בחירום יש לפעול כמו בחירום בצורה שורית- ממערכת החירומית שלנו בצורה מקצוענית, מרוסנת (שור מרוסן) אבל אסור שהשור יהיה דרך חיים ואסור לערב אותו עם מצבים שהם דורשים בניה של לב- שכן זהו מסר כפול שהורס את האמון הראשוני. הורים צריכים ללמוד להביע כעס ומורת רוח כשצריך בצורה ברורה מבלי שיגידו בו זמנית בהתנצלות שזה "כעס מאהבה". רגעי הלב -הקירבה והאהבה יבואו בצורה נקייה בזמן אחר, בזמן שאנחנו מחוברים למצב זה. כשם שאנחנו כהורים חייבים לבנות מערכת והרגלים של דיאלוגים במצבים לבביים, ינשופיים ופיליים אנחנו חייבים ללמוד להפסיק את הדיאלוגים במצבים שבהם נדרש תפקוד של השור. אין ולא צריך להיות דיאלוג עם ילד שמנסה להוציא לאחותו עין. דיאלוגים יבואו בזמן אחר לאחר מעשה שורי ברור של אכיפה והרחקה.

 לא מומלץ שנהייה הכל בו זמנית כי "הכל" יכול להפוך ל"לא כלום"- למסרים עמומים ומנוגדים זה לזה, והורסים זה את זה. יש לנו מה ללמוד, בעיקר איך להתחבר לחלקים האלו שנמצאים באופן טבעי אצל כל אחד מאיתנו.

ולסיום, כמה דוגמאות:

נכון:

אבא אומר לילד, בשפה שורית ותקיפה: "לך לישון, כבר מאוחר!".  אימא לב תאמר: "בוא נלך יחד למיטה, אני אקרא לך סיפור ואחר כך תלך לישון". למרות שמדובר באופני תקשורת שונים, שניהם מכוונים לאותה מטרה תוך שיתוף פעולה והשלמה בסגנון ואמפטיה ביניהם.

לא נכון:

אבא אומר לילד, בשפה שורית ותקיפה: "לך לישון, כבר מאוחר!".  אם האימא, בדרך של "הלב", תאמר: "לא נורא, הוא יכול עוד קצת להישאר ולראות טלוויזיה", יכולה להיווצר קואליציה עם הילד כנגד האב ולא תתרחש השגת סמכות. חשוב להפריד בין שני סוגים של הצטרפות הורית "הצטרפות קטנה" וגדולה....

 

נכון:

אבא ינשוף יגיד " יושבים ליד השולחן, ואוכלים עם מזלג לאט לאט". אימא פיל- יכולה לקרב אותו פיסית לשולחן, לקחת את המזלג ביד ולהראות לילד במעשה איך בדיוק אוכלים. זו דרך נכונה ומשלימה.

לא נכון:

אבא ינשוף יגיד "ככה לא יושבים ליד השולחן, זה לא יפה ולא מנומס". אימא לב מרחם אומרת: "תעזוב אותו, הוא עוד קטן מידי". שוב קואליציה של הורה וילד כנגד ההורה השני שמשמעה פגיעה בסמכות.

כולנו יכולים למצוא את עצמנו בקלות באחת הדוגמאות האלו, או באחרות שעובדות על אותו עקרון. מודל "הסמכות השלמה" נשמע כמשימה הורית מורכבת? אכן משימה לא פשוטה אך אפשרית.

דרך היכרות שלנו עם עצמנו ואם החלקים החזקים והחסרים שלנו נוכל לכוון את עצמנו לעבוד על החלקים החסרים ולהשלימם.

 

0 תגובות
סמכות, יש חיה זאת ?!
21/07/2014 14:01
רויטל מנשה

לאחרונה פירסמה  אמא לילדה כמעט בת 6 באחת הקבוצות פוסט עם התיאורהבא:

הגיוני שבת ה6 שלי (ועוד פרגנתי לה כמהחודשים קדימה) מתנהגת כמו נערה מתבגרת?

התרגזויות, החמצת פנים, לא רוצה לדבר איתנולפרקים, עוזבת שיחה באמצע וכשקוראים לה לחזור צועקת "עזבו אותי לא רוצה לדבר איתכם".התחילה גם לבקר אותי ולכעוס על דברים כמו "אז לעבוד במחשב זה יותר חשוב ממני?"(במידה ואמרתי לה שאתן לה מה שהיא ביקשה כשאסיים) או "הודעות בטלפון לא יותר חשובותמילדים":או "זה לא יפה לומר למישהו שהוא משקר ואני כועסת שאמרת לי את זה!!!"(כשנתפסה בשקר ואמרתי לה שאומרים רק את האמת.

What the fuck?!

מה קורה כאן??!

ובאמת שאם יורשה לי להעיד אני מקדישה כלשבריר שנייה מהיום שלי כדי להיות איתם כדי לשוחח כדי לפטפט להקשיב לחבק. לא חסר פהבבית מאלו. מה חסר לילדה שלי שהיא ככל הנראה לא מקבלת?

התיאור הזה מוכר לכולנו. ואני יכולה להעיד שמדובר באמא מסורה, אינטילגנטית ומיטיבה עבור ילדיה.

אז מה לעזאזל קורה פה? איך יתכן שבבית בויש אמא כל כך מסורה הפועלת לפי כל הכללים ומפנה זמן איכות לילדיה, כולם ביחד וכל אחד בנפרד קמים המלפפונים ומכים את הגנן?

ובכן, המציאות סביבנו היא זו שהשתנתה אך אנו כהורים עדיין פועלים לא פעם מתוך אותה מערכת מושגים ישנה ומוכרת. כנראה שהגיע הזמן להתבונן על הדברים מזווית קצת אחרת.

הילדים והסביבה בהם הם גדלים השתנו וכך גם הסמכות ולכן יש צורך לאמץ חשיבה אחרת. כולנו הורים הומניסטיים ומודעים.  רוצים לפעול דרך הטוב שבנו ולשים את הילד במרכז. אנחנו נהנים מהורות נאורה ומילדים מלאכים אך לפתע, כשהילד גדל מסתבר שיש לו גם צדדים נוספים ואחרים מאוד- אגוצנטריים, מחפשי שליטה, נצלניים ואפילו פוגעים מאוד. בעידן המודרני אנחנו נמצאים בעמדה של "חסך הורי ומונעים מהצורך לפצות על נעדרותינו. ממקום זה אנו מנסים להשיג שת"פ אבל לפעמים כגודל הרצון כך גודל האכזבה והפגיעה מהתנהגותו של הילד. ואז לא פעם גם פורצים מאיתנו שדים רעים ובלתי נשלטים ואנחנו מתפרצים על הילד. אח"כ אנחנו מתמלאים כמובן רגשי אשמה ומנסים לפצות וחזר חלילה. אנו נכנסים לתוך"מטוטלת הסמכות" ומתקשים למצוא איזון.

 

ובכן מהי סמכות ומיהו הורה סמכותי? נסו אתם להיזכר מי הדמות שנחרתה בזיכרונכם כדמות סמכותית, מה היו מאפייניה?

אנשים שונים שנשאלו  תיארו  דמות שהיוותה עבורם דוגמא. דמות מיטיבה, קרובה ומשקיעה בנו באופן אישי. דמות שמייצגת ידע,מקצוענות, חכמה וערכים. דמות רגועה ומרגיעה.

רוב האנשים מייחסים לדמות זו יכולת הדרכה והעצמה המהווה כתובת ומקום ורק בסוף מתארים אותה כדמות שיכולה להטיל מרות, עומדת על גבולות, מסוגלת גם להעניש ומעוררת יראת כבוד.

 

אריה טבעון, פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי,מפתח מודל "הסמכות השלמה" מצא שיש ארבעה אשכולות קבועים של תכונות המרכיבים את הסמכות. סמכות מקורה בשורש "ס.מ.כ" ומתחברת למילה לסמוך. כלומר לתת אמון,להאמין ולהזדהות. היא קשורה בלהיות סמוך (קרוב), בר סמכא (מקור ידע, ערכים , אמונהוכו'), ביכולת לסמוך (אמינות) ובהסכמה (אחריות והטלת מרות). אמונה בסמכות הנה תוצאהשל הפנמה של דמות חיצונית שמייצגת חלקים שאנו מאמינים בהם, רואים בהם חלק מעצמנו ומודל לכללים ולהתנהגות. תוך הבנה של היותה דמות מגנה ומסוגלת להתמודד עם הדחפים ההרסניים שלנו עצמנו. סמכות מוכרחה להיות מחוברת לקשר בן אישי מתמשך. וכמובן שהכרחי שתאופיין בעקביות ואמון.

המודל מורכב מארבעה אשכולות המסומנים בארבעה סמלים: לב, ינשוף, פיל ושור. רק התנהגות הורית שמשלבת את ארבעתם נחשבת "סמכות שלמה". כדי להיות הורה סמכותי עלינו לחבר יחדיו את כל ארבעת האשכולות מהם מורכב המודל ולהעביר לילד תחושה שאנו רוצים בטובתו ופועלים מתוך רציונל וערכים.

 

אשכול הלב (קירבה, קשר, תמיכה): אשכול זה הוא האנושי ביותר ומדבר על יצירת קרבה ויכולת אמפתיה. אשכול זה מקושר באופן סטריאוטיפי לאם אך קיים גם אצל האב. הורה שמתנהג בדרך זו יוצר קירבה ונתפס כדמות שמשקיעה בך ורוצה את טובתך.  עם זאת בלב יש חריצים והוא לעולם אינו שלם (לב שלם על פי טבעון הוא מצב בו ההורה עסוק יותר מדי בהיותו הורה מושלם ואינו משאיר את האפשרות לילד להיות אחר ממה שהיה רוצה).

 

אשכול הינשוף (מקור ידע, תובנה ואמונה,התמצאות): ינשוף היא חיה של חוכמה בתרבויות המצרית, ההודית, האינדיאנית והיהודית. הינשוףיכול לתצפת ולראות בחושך כשאחרים אינם מסוגלים לינשוף יש מעוף תרתי משמע, כלומר יכולת להסתכל רחוק ויכולת לשנות את הפרספקטיבה. הוא מייצג ידע חיצוני של העולם ומקושר סטראוטיפיתלאבא.  ההורים הינם מתווי משמעות לילד, הם מתרגמים ומקנים ידי מסוגים שונים, כולל ידע נורמטיבי כגון: מה עושים, מתי, למה ועם מי. מודעות עצמית וחברתית. הינשוף מקנה כיוון וערכיות לעולם, בונה מוטיבציה, נותן חזון. בעידן הנוכחי הורים רבים מבלבלים בין מידע לחוכמת חיים ונורמות. אבחנה זו חשובה  כדי לשמור על התפתחותם התקינה של ילדנו.

 

אשכול הפיל (מכוון למטרה, מעשי, נחוש ואסרטיבי):פיל הוא חיה חזקה ואסרטיבית. חיה צמחונית שאינה טורפת אבל חזקה ביותר.  גם האריות והנמרים, מלכי הג'ונגל, "עושים לו כבוד". פיל לא צריך דרך סלולה, אלא הוא מפלס אותה בעצמו. הוא כמו רכב 4X4. כשעדר פילים שועט, הוא יגיע למטרה גם אם יעבור זמן רב, ולא יסיטו אותה ממנו בזכות "זיכרון של פיל". ישלו נוהגים קבועים, הוא מלך השגרה של חייו, יש לו "עור של פיל" ולא כל דבר חודר אליו.

לכל הורה או מחנך חשוב שיהיו את התכונות האלו – שיהיה ממוקד מטרה, שיצליח להוציא אותה מהכוח אל הפועל ויישאר על הקרקע. חשוב שיידע לשמור על קביעות, ויקפיד על אסרטיביות. זה הבסיס לבניית הסמכות המתייחס לסדר היום ויצירת הרגלים קבועים אצל הילד, להובלה במקומות שצריך מיקוד תוצאות מעשיות ותרגולות שבונות בטחון עצמי ותחושת יכולת. הוא שייך לאינטליגנציה המעשית שלנו.

 

אשכול השור (מגן ושומר במקרי חירום, מאלץ,מגביל, אוכף –היררכי ולאו דווקא דיאלוגי): שור היא חיה פרימיטיבית המייצגת את הסמכות הישנה: מרות והיררכיות. כשהיא שבעה, היא יכולה להיות רגועה, אבל מהר מאוד היא יכולהל עבור למצב של התקפה ואלימות כלפי אובייקט שאינה יודעת אפילו מיהו כמו תקיפת סמרטוט אדום.  כל אחד מאיתנו מצוייד במנגנונים הג'ונגליים המוחיים שבנו, מנגנונים שעלולים "לגנוב לנו את הרגשות ולהוריד אותנו מהפסים- ולהפוך לשור הבר". שור הבר או השור הזועם הוא מצב של אובדן שליטה הורית מצב שכל אחד מאיתנו מועד לו ונחשף אליו. אנחנו במודל לומדים להבחין בו ולהימנע ממנו.

השור שייך למנגנון מוחי הישרדותי שיש לנו(מערכת עוקפת קליפת המוח), חשיבה מהירה בשחור לבן- האם זה שמולנו הוא בעדנו או נגדנו. זו תגובה מהירה המערבת חשיבה במונחים קטסטרופאליים מיידים גסים. השור הוא דמות שאין לה דיאלוג עם הילד.  הוא פועל מתוך "דחף הצלה". זו חשיבה פונקציונלית לשעת חרום אך בעייתית ביום יום.

לשור יש גם צד חיובי של ריסון, הגנה וסימון גבולות. הורים צריכים ללמוד גם להיות לא נחמדים לילדיהם במצבים מוגדרים. הם צריכים גם להיות מסוגלים לבטא כעס בצורה מכובדת ולהכין את הילד לעולם שיש בו כעסים וביקורת,שהרי עם מי צריך הילד ללמוד על העולם אם לא ממי שקרוב אוהב אותו ולא עוזב אותו. הורה שלא פתר את בעיית הלב – הקשר הראשוני שלו עם הילד – מה שאני מכנה "חסך הורי לבבי"-מאוד יתקשה להיות בשור, כי הוא מאמין שאם יהיה לא נחמד אל הילד, יחשוש שהילד ישנא אותו ואפילו יעזוב אותו מבחינה מעשית או רגשית". חלק מההורים האלו הינם כאלו שעברו בילדותם מצבי פרידה או חסך הורי לא פתור. במובן זה אנחנו יכולים להתחיל לראות את הקשר שבין החלקים של הסמכות השלמה.

"סמכות שלמה" מחברת בתפקודה את כל ארבעת האשכולות בקשר מתמשך, למרות שמדובר בחלקים מנוגדים- הם מתחברים בתוכנו באמצעות הקשר המיוחד הזה. דמות סמכותית על פי המודל הזה צריכה להיות רב ממדית ובעלת גמישות-תפקיד גבוהה, כדי שתוכל ליישם את כל החלקים האלו. אנחנו נדרשים להבדיל בין מצבים שונים בהם אנו פועלים ממערכות שונות שיש להן מקבילה מוחית שונה. בחירום יש לפעול כמו בחירום בצורה שורית- ממערכת החירומית שלנו בצורה מקצוענית, מרוסנת (שור מרוסן) אבל אסור שהשור יהיה דרך חיים ואסור לערב אותו עם מצבים שהם דורשים בניה של לב- שכן זהו מסר כפול שהורס את האמון הראשוני. הורים צריכים ללמוד להביע כעס ומורת רוח כשצריך בצורה ברורה מבלי שיגידו בו זמנית בהתנצלות שזה "כעס מאהבה". רגעי הלב -הקרבה והאהבה יבואו בצורה נקייה בזמן אחר, בזמן שאנחנו מחוברים למצב זה. כשם שאנחנו כהורים חייבים לבנות מערכת והרגלים של דיאלוגים במצבים לבביים, ינשופיים ופיליים אנחנו חייבים ללמוד להפסיק את הדיאלוגים במצבים שבהם נדרש תפקוד של השור. אין ולא צריך להיות דיאלוג עם ילד שמנסה להוציא לאחותו עין. דיאלוגים יבואו בזמן אחר לאחר מעשה שורי ברור של אכיפה והרחקה.

 לא מומלץ שנהייה הכל בו זמנית כי "הכל"יכול להפוך ל"לא כלום"- למסרים עמומים ומנוגדים זה לזה, והורסים זה את זה.יש לנו מה ללמוד, בעיקר איך להתחבר לחלקים האלו שנמצאים באופן טבעי אצל כל אחד מאיתנו.

ולסיום, כמה דוגמאות:

נכון:

אבא אומר לילד, בשפה שורית ותקיפה:"לך לישון, כבר מאוחר!".  אימא לב תאמר: "בוא נלך יחד למיטה, אני אקרא לך סיפור ואחר כך תלך לישון". למרות שמדובר באופני תקשורת שונים, שניהם מכוונים לאותה מטרה תוך שיתוף פעולה והשלמה בסגנון ואמפטיה ביניהם.

לא נכון:

אבא אומר לילד, בשפה שורית ותקיפה:"לך לישון, כבר מאוחר!".  אם האימא,בדרך של "הלב", תאמר: "לא נורא, הוא יכול עוד קצת להישאר ולראות טלוויזיה",יכולה להיווצר קואליציה עם הילד כנגד האב ולא תתרחש השגת סמכות. חשוב להפריד בין שני סוגים של הצטרפות הורית "הצטרפות קטנה" וגדולה....

 

נכון:

אבא ינשוף יגיד " יושבים ליד השולחן,ואוכלים עם מזלג לאט לאט". אימא פיל- יכולה לקרב אותו פיסית לשולחן, לקחת את המזלג ביד ולהראות לילד במעשה איך בדיוק אוכלים. זו דרך נכונה ומשלימה.

לא נכון:

אבא ינשוף יגיד "ככה לא יושבים ליד השולחן, זה לא יפה ולא מנומס". אימא לב מרחם אומרת: "תעזוב אותו, הוא עוד קטן מידי". שוב קואליציה של הורה וילד כנגד ההורה השני שמשמעה פגיעה בסמכות.

כולנו יכולים למצוא את עצמנו בקלות באחת הדוגמאות האלו, או באחרות שעובדות על אותו עקרון. מודל "הסמכות השלמה" נשמע כמשימה הורית מורכבת? אכן משימה לא פשוטה אך אפשרית.

דרך היכרות שלנו עם עצמנו ואם החלקים החזקים והחסרים שלנו נוכל לכוון את עצמנו לעבוד על החלקים החסרים ולהשלימם.

 

0 תגובות
חשיבות המשחק בהתפתחות הילד
25/05/2014 22:57
רויטל מנשה

"משחקי הילדים הם חיקוי לפעולות רציניות של המבוגרים. לגבי הילד המשחק הוא דבר רציני. הילד משקיע מאמץ רב במשחקיו- הוא מתאמץ לגלגל כדור, לכוון אותו על הרצפה למקום מסוים ולתפוס אותו. במשחקיו הוא מגלה יוזמה ועצמאות, הוא פורק מרץ ועוסק בפעולות המייפות את עולמו. הילד משחק לא רק כדי לא להשתעמם, אלא גם כדי למצוא משמעות וטעם בחיים".

 (יאנוש קורצ'אק)

מהו משחק? משחק הוא פעילות שמטרתה לגרום הנאה , כיף וסיפוק מיידי.
עיקר ההנאה תהיה מתהליך המשחק ולא מתוצאותיו (למשל ילד הבונה מגדל קוביות ונהנה להרוס אותו מיד(. המוטיבציה של הילד לשחק היא פנימית ונעשית מבחירה חופשית אפשר להציע לילד לשחק אך אי אפשר להכריח אותו לשחק.פעילות המשחק היא ספונטנית וקיימת גמישות רבה במעברים ממשחק למשחק וכמות הזמן שהילד עסוק במשחק.
המשחק אינו תעתיק מדוייק של המציאות . כלומר הוא פעילות שחוקיה ותוצאותיה מנותקים מהמציאות הרגילה. לדוגמא, כשילד משחק במטבחון – האם צריכים להיות מים בברז או לא?

תהליך הלמידה דרך המשחק- ילדים לומדים במספר אופנים, בחלקם יש צורך במעורבות פעילה של המבוגר ובחלקם תפקידו של המבוגר מתמקד בארגון הסביבה וסיפוק האביזרים המתאימים.

גילוי-  במהלך היום-יום של הילד  יש לאפשר לו לגלות ולהרחיב את הידע שלו על עולם החפצים והאנשים. תנאי ראשון ללמידת הפעוט היא הסקרנות והסביבה היא שתקבע אם הסקרנות של הילד תקדם או תדכא אותו.

חיקוי- ילדים לומדים רבות דרך חיקוי של מבוגרים וילדים אחרים בסביבתם.
הלימוד דרך חיקוי נערך בכל רגע בו הילד עד לפעילות כלשהי של המבוגר. למידת הילד נעשית גם כאשר המבוגר אינו מתכוון ללמד את הילד למשל, כשאמא מנקה את שולחן האוכל לאחר הארוחה, אוספת את שאריות האוכל לכף ידה וזורקת לפח שבכיור ושוטפת את הסמרטוט שבידה. הילד עוקב אחר פעולותיה גם אם אין היא מלווה את פעולותיה במלל מסביר.
הילד לומד רבות גם על ידי חיקוי פעולותיהם של הילדים האחרים בסביבתו.  לעיתים קרובות אנו רואים ילדים המשחקים במקביל וכביכול אין שיתוף פעולה ביניהם. תצפית מדויקת תגלה כי לאמיתו של דבר, הילדים מחקים איש את רעהו, כל פעולה שעושה אחד הילד נרשמת אצל שכנו המנסה תוך זמן קצר לעשות אותה פעולה, באותו אופן.

 

מעורבות ההורה- המשחק מאפשר לקיים דיאלוג עם ילדים. מכיון שזהו כלי הביטוי המרכזי של הילד, אם אנחנו רוצים לפגוש אותו, בכל המובנים, עלינו להיות קשובים למשחקו ולקחת בו חלק. הדבר דורש מאתנו לדעת לשחק. חשוב שהילד יידע שהמבוגר מייחס למשחק חשיבות שאינה פחותה מהחשיבות שהוא מייחס לפעילויות אחרות. תפקידו של ההורה לגרות את הילד ולאפשר לו לשחק. במהלך המשחק , להקשיב ולהשתתף בהנאה שהילד מפיק מהמשחק. להצטרף לעולמו. יש להבחין בין התערבות במשחקו של הילד לבין מעורבות בו. המעורבות הראשונית של ההורה היא בעצם יצירת המרחב למשחק וארגונו והצגת אביזרי המשחק השונים. אחר כך המעורבות במשחקו של הילד תהיה תלויה בצרכים שלו, בסוג המשחק שבו הוא משחק, במידת הענין שמגלה הילד במשחק וביכולת שלו למצות את המשחק.

מטרת המעורבות של המבוגר היא להבטיח את פיתוח מלוא היכולת הגלומה בילד ונקודת המוצא היא כיבוד הייחודיות שלו..  לצורך כך יש לאפשר לו חופש בבחירת הפעילות ולעודד את הדרך הייחודית בה הוא מתבטא. כמו כן יש לקחת בחשבון את השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא.
ברמה הקוגניטיבית: לבחור אביזרים, לארגן סביבת משחק, לספק אפשרויות ללמידה, להדגים.
מעורבות לשונית: ללמד מושגים שפתיים. שפת ההורה, בכל אירועי היום, משמשת לילד מודל לביטוי לשוני. במהלך המשחק ילווה המלל של ההורה את התנסויות הילד.
תפקיד מוטורי: המבוגר משתתף בפעילויות הילד גם באופן פיזי לא רק מילולי:  בונה. מפיל. ממיין וכו'.  בכך הוא מספק לילד אפשרויות לחיקוי .
תפקיד רגשי: לקדם באמצעות  את תחושתו של הילד שהוא יכול לסמוך על עצמו. להיות עצמאי. לקדם את יכולתו של הילד להתלבט. להסס ולחפש. לאפשר לילד למצוא את הדרך המתאימה לו במשחק.
תפקיד חברתי:  לספק לילד אביזרים מתאימים למשחקים קבוצתיים (למשל נייר כגודל השולחן לציור קבוצתי, סדין להעפת בלונים( לקשר בין הילדים. ללמד חוקים חברתיים: שיתוף פעולה. לקיחת תורות, הדדיות.

ואיך נסייע?

באמצעות הדגמה- אם  נזהה קושי של הילד בביצוע משימה כלשהי נחשוב האם יוכל להעזר וללמוד מחיקוי הדרך בה היא פועלת. לדוגמא: ילד משחק בבקבוקים מלאי מים דופק ונענע אותם. לאחר מספר דקות הוא מרגיש שמיצה את הפעילות. כהורים נוכל להציע לילד לילד אפשרות נוספת. למשל: גלגול הבקבוק על הרצפה.

חשוב ללוות את הפעילות במלל. למשל: "תראה איך אנימגלגלת את הבקבוק מצד לצד, בוא תגלגל גם אתה… "

 

באמצעות הרחבה – הוספת רעיונות ואביזרים נוספים- כאשר נזהה שהילד מיצה את המשחק נציע מימד חדש למשחק זה. לדוגמא משחק בבצק.  בתחילה נאפשר לילד לעבוד בחומר ללא אביזרים נוספים. בהמשך נציע לילדים מערוכים, שבלונות וכו'.הרחבת הפעילות תעשה גם באופן מילולי,  לדוגמא: בוא ניקח מערך ונכין עוגיות מהבצק.

באמצעות חיזוקים- חשוב לתת לילד חיזוקים במהלך הפעילות. אבל החיזוקים חייבים להיות אמיתיים כלומר, נבחר חיזוקים שידגישו את הפעילות שמבצעים הילדים ולא את כשירותם של
הילדים עצמם, למשל: במקום לומר "יוסי אתה ילד נהדר", כדאי להגיד "ראית שאפשר להעביר מים מבקבוק לבקבוק" או: במקום: "דורית את ילדה יפה בנית בניין יפה" לומר "דורית, שמת את הקוביות היטב אחת על השניה ולכן המגדל שבנית יציב מאוד".

 

אין ספק שמדובר במשימה מורכבת שאינה מובנת מאליה כלל וכלל.

לשאלות והתיעצות נוספת אתם מוזמנים לפנות לצוות חיבורים.

 

בהצלחה. 

0 תגובות