עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
היי :)
יופיעו כאן לרוב הגיגים שכתבתי בנסיון לשכח סערת רגשות.
מצטערת אם קו המחשבה לא תמיד ברור דיו.
אשמח לשמוע מכם, הן על הכתיבה עצמה והן על התוכן.
תמיד נחמד כמישהו מצליח להבין את הרגעים הטעונים ביותר בחיים.
ארכיון
My First Black Hole
16/12/2017 19:26
Hayley
A black hole is a region of spacetime exhibiting suck strong gravitational effects that nothing, not even" particles and electromagnetic radiation such as light, can escape from inside it". from wiki

It started off with a positive attraction. My first crush. We spoke and laughed, and connected almost instantly. The matter was being created, slowly forming into a new feeling I had never felt.
He invited me out, retrospectively platonicly. A few drinks in, dancing, the energy built up, bringing the matter to life.
And then the spark, the initial connection, that moment where the static balance either turns into a kinetic relationship or implodes into a black hole of devastation.
And so here I am, this pit growing inside of me. Every thought, every feeling, every bit that kept me alive,  is now bent under the pressure of his gravity, and sucked into the wilderness eating away at my soul.

And all I want is to shake him up, make him realize how much I want him and what I would do to make that a reality. I want to scream at him "you idiot!", I'm here and I'm ready and I won't reject you. All you have to do is reach out, ask, and I'm yours.
We both know you want want it too. So yes, it may be hard, but man up! 'Cause soon this black hole will get too dense, and then there will be no way back.
0 תגובות
זה לא אתה, זה אני
12/10/2017 00:39
Hayley
אני באה לסיים את הקשר עם בחור שאיתו אני יוצאת. הוא מעניין אבל לא מדי. הוא רגיש אבל לא מדי. הוא ג'נטלמן אבל לא מדי... קיצר, התחברנו אבל לא מדי.
הוא רצה אותי מהרגע הראשון. אני רק הסתקרנתי. רציתי שייפתח אלי, שיסחוף אותי, שאמות בלעדיו. ורציתי שהוא ירצה אותו דבר ממני. רציתי שנוכל לשבת ולדבר, על דת ופוליטיקה והיסטוריה, על אמנות ומוזיקה ואהבה, ושנוכל גם לשבת בשקט. רציתי שנצא לקרוע את העיר, ושנתכרבל מול סרט. רציתי שנצא לארוחת ערב, אבל גם לארוחת בוקר.
ידעתי שהציפיות שלי גבוהות עד כדי אי-רציונליות. אבל גם לא ציפיתי שנגיע אליהם בדייט הראשון. חיפשתי סימנים מבטיחים לדרך הנכונה, רציתי לראות שיש בנו את הפוטנציאל. ידעתי שאהבה אינה רציונלית, אך ניתנת להשגה עם ציפיות מתאימות. או שאולי פשוט קשה לי מדי להיפתח, והסבר "מושכל" מהווה מסווה קל.
בכל מקרה, הרגשתי שאין לאן להמשיך מכאן. עם כל הבעיות שלי עם עצמי, ידעתי שאין טעם אפילו לנסות. זה לא מה שאני מחפשת.
אז עכשיו אני שוב יושבת מול מבט מושפל, נבוך. ושוב מסבירה ש"זה לא אתה זה אני" וש"אתה בחור מקסים וחכם ורגיש" וש"זה פשוט לא יכול לעבוד מסיבות טכניות / רגשיות / דתיות / וכו' שלי" וש"אני בטוחה שתמצא את האחד, כי הרי אתה בחור כזה נהדר".
למה אני לא יכולה פשוט לומר את האמת: ראיתי בך משהו שאהבתי, וככל שלמדתי להכיר אותך, הוא נעלם תחת ערימת הדברים שפחות אהבתי בך?! למה הוא ממשיך לנסות לשכנע אותי שזה כן יכול לעבוד?! למה הוא לא קולט את הרמז?!
ואני יודעת שפעם הבאה יקשה עלי עוד יותר לתת לו צ'אנס, לנסות. כבר אין לי כוח להסביר למה "זה לא אתה, זה אני", כי זה אתה, זה לא אני.
0 תגובות
Guilt or Regret?
11/10/2017 23:58
Hayley
She did it again.

I had hoped that if I stress my concern and provide a solution, maybe this time could be different. If everyone around me could move mountains, perhaps I could pave a road around a hill.
But unlike others, I did not scream, whine or demand. I wished to maintain my angelic standards.
So my pressure was not felt and my frustration grew in it's containment. The almost-erupting volcano was well disguised by mild external tension.

And it was all ruined. I could not let go and move on. I could not leave it in the past, or even 'on hold'.
The pit of raging anger and desperation locked inside declared war on the law and it's maker. I could have taken on the world at that moment.

Later she apologized for not hearing. She admitted it's something she is not good at. She promised to try work on it. She asked that I point it out clearer next time... She wanted to fix my frustration by taking the blame. But since it had already happened and my insides were up-side-down, all I needed was for her to acknowledge what I was going through. Instead she moved the focus to her. As always.

I know she meant well but she did not do well, as she had just thrown another log into the fire. She made it about her when I needed it to be (and she meant it to be) about me. If only she would stop controlling the situation and listen!
0 תגובות
To Share With My Mom
25/08/2017 01:35
Hayley
So idiot me thought it would be a good idea to share with my mom,
To unlock the gate of my guarded fort,
And welcome her in to my soul's court.
I was tired, and frustrated, and alone,
On a high, my wings spread, ready to fly.
I wanted to build a bridge, a safe path,
To protect us both from drowning.
A real relationship, in which I am seen.
But the echo of my crash is silent,
There are no witnesses to this destruction,
For by the time the sun shall rise again,
The shining locks seen from afar,
All forgotten, or rather - erased,
That bit of hope, that shred of trust,
Will be buried once more beneath the shrine,
Beneath the fantasy which is my relationship with my mom.
So why does idiot me still think it's a good idea to share with my mom?
0 תגובות
עולמות מקבילים
19/07/2017 00:30
Hayley

עולמות מקבילים, חלקים מחיי, המגדירים אותי.

מהזיכרון הראשון, הם נלחמים ומשלימים, צועקים ומתלחששים.

מהזיכרון הראשון, מנסה לסדר את החלקים, לאחות את השברים.

מהזיכרון הראשון, המלאך והשטן שבי מושכים לניגודים.

עולמות מקבילים, המוגדרים על ידי החברה ועל ידי.

מי שאני בחוץ ומי שבפנים. כנועה וצייתנית או בטוחה וחזקה.

מי שאני שלפי אחרים ומי שכלפי עצמי. הססנית או איתנה.

מי שאני כיום ומי שרוצה להיות. נערה או אישה.

עולמות מקבילים, המאתגרים ומצרפים את הוויתי.

איך אהיה דתלשית מכילה אך גם מוכלת?

איך אהיה מדענית ורודה אך גם מוערכת?

איך אהיה הדוגמה שרציתי כשאיני מושלמת?

עולמות מקבילים, חלקים מנפשי, המצרפים אותי.

0 תגובות