עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
הזרים לאהבה?
26/01/2014 20:16
hailie k kassa
פרק א
                                                                            הזרים, לאהבה ?!

 הוא אסף את המסמכים שהחליקו מידה והתפזרו על רצפת הקרמיקה המשובצת בשחור לבן והחזיר לה.
היא אמרה״ thanks " והתנצלה ״ I'm so sorry".
 הוא ענה ׳ ! it is ok ' בנימוס מגומגם וניסה להסתום את פיו שנפערו למראה יופיה בתדהמה, למראה שינייה הצחות כשלג שנחשפו תחת שפתיה המשורטטות שהתחייכו בביישנות מה.
״ אממ, אהה״ , היסס  ״ my name is Gil " והושיט יד חצי דרך אליה , ברעדה , עדיין מתקשה להסדיר את נשימתו שהחלה להאיץ ו sדופק ליבו שהתגבר והלם בחזקה תחת חזהו שעלה וירד ועמד להסגירו לעיניה הגדולות שבהקו כזרקור על פניו
:היא צעדה לקראתו ונעמדה במרחק נגיעה : " ohh, then you are from Israel ? " והוסיפה מיד בעברית, ״ זהבית! נעים מאוד! ימקיר באמהרית! אם תרצה״
העבירה את המסמכים ליד שמאל ולחצה את ידו בחיבת זרים.
״ אוו איזה יופי, נעים מאוד גם לי ״ אמר קצת מעודד והחל להרהר איך לחלץ את השאלה הנכונה שתשאיר אותה לידו לעוד כמה שנים ולא תבריח אותה בתשובה קצרה ומנומסת.
לרגעים ספורים השתתק וניסה לקלוט בעיניו ככל שיספיק, את כל כולה, וסקר אותה מעקב נעלה , דרך רגלייה הארוכות , עמידתה היציבה בלבוש רשמי : בחולצה לבנה תחת סודר שחור. טיפס במבטו מעל כתפיה שנושאות בגאווה את צווארה הארוך , עלה על ראשה , התגלגל על שיערה הפזור- מסולסל נפל והתנדנד לעמוד מולה , כל כך קרוב!
הוא נבהל !  ״ סליחה ״ כמעט צעק. הוא כיחכח בגרונו. לומר דבר מה, ועדיין לא יודע מה להגיד.
 ״ אם כך אולי תארח לי חברה״ - הצילה אותו.
 ״ אהה, כן , בוודאי. בשמחה ״. איזו הקלה. שמח בליבו.
היא מבחינתה שמחה שפגשה גבר ישראלי ועוד בן עדתה בארצות הברית במסעדה אתיופית , שיארח לה חברה לארוחת צהריים! כבר נמאס לה לבוא לכאן לבד, לחטוף צהריים וחיזורי זרים .״ שיתפזרו כל יום דפי הסטאז׳ , אם ככה ! ״ מלמלה בליבה בינה לבינה.

וכך ישבו אתיופית ואתיופי מישראל במסעדת לוסי - מסעדה אתיופית ב די סי ארצות הברית. מיד הזמינו והחלו לדבר.
היא סיפרה לו שהיא עושה סטאז׳ פה בארה״ב באיזה משרד עו״ד, שעבדה במועצה לזכויות הילד בישראל כמה שנים ומקווה להתקבל לעבוד ביוניסף. שכבוד האדם וחירותו הוא בנפשה מסיבות אישיות שלא תפרט עכשיו והוא לא חיטט.

היא מדברת מהר וברגש אך בבשלות ונדמה שהתעמתה עם הנושא עמוק והגיעה להבנה. היא טוענת, תוקפת ומנומקת את דבריה תוך הדגשת קולה וריכוכו , מפסיקה ללעוס פתאום, מרימה ראשה מהצלחת, מניפה ידיה לצדדים, משלבת ושוב פושטת, מגלגלת את עיניה הגדולות ומרימה גבה שמאלית ופרוסת חיוך.
 הוא כבר הפסיק לאכול אחרי כמה טעימות ומביט בה , בשפת גופה התיאטרלי, מתענג ולא שבע מיופי שיניה שמציצות פתאום תוך דיבורה, משפתיה שמחייכות כמעט בסוף כל משפט ומעיניה שמביטות בו בחודרנות בתום כל שאלה רטורית. מקשיב לכל ניע וזיע , כועס ומרצין עם הבעת פניה, מתרגש ונעצב איתה, ומחייך ונשבה בקסמה. תוך כדי מרגיש שמשהו בתוכו אומר לו שהוא אינו כהרגלו חזק ומאופק, אך אין בו כרגע את הכוח לשלוט בעצמו. הוא קשוב, לה, לכולה.
״ אתה איתי, ידידי הזר ? ״ שאלה פתאום. לגמה מעט מים. הניחה את כוס הזכוכית בעדינות. חייכה , מצצה שפתיה בהטעמה, ״ או שחזרת לישראל בדמיונך, אתה בוהה בי, הלו ! ״ והניפה יד שמאל מול פניו , כמעט ליטפה, להעיר אותו מבהייתו.
 ״ אהה. בטח, בטח. אני שלך. אממ, כלומר אני איתך. כן , אני מקשיב לך. מה? מה פתאום ישראל? אני . אני פה . לידך . איתך ״,  הוא נבהל!  זז על כסאו באי נוחות. ״ לא ! אני לא בוהה! אני לא בוהה בך ! ״  ״ מה היא שמה לב? ״ חשב, נבוך. מיד נשם בשקט והתארגן מחדש. התייצב על הכסא. וחייך בביישנות .
היא קברה ראשה וחייכה.שמחה משום מה לראותו נבוך
גם היא סקרה אותו מהרגע הראשון. את מבנה גופו. את נימוסו. את קולו. את חיוכו המאופק: הוא גבוה לא הרבה ממנה , מבנה חסון וספורטיבי יחסית לגברים האתיופים רזי מבנה. קולו עמוק ומחוספס - סמכותי מה, הוא מדבר מעט מאוד. שפתיו עבות וסגורות. רק לעיתים נפתחות וחושפות את חן חיוכו שעל שיניו המסודרות. הוא יושב זקוף כסרגל על הכסא ורק כשהוא מדבר מתקרב אליה בראשו לאמצע השולחן. הוא מדבר בקצרה , ולרוב מעביר את רשות הדיבור אליה מיד בשאלה. היא רצתה כל כך לשמוע שוב ושוב את קולו המתנגן בדיבורו והעבירה אליו בחזרה שוב ושוב שאלות אך שוב החזיר אותם בקצרה מסקרנת שהשאירה בה טעם של עוד.
״ דווקא היום הזמן החליט לרוץ מהר?! ״ , היא הביטה בשעונה פעם חמישית ברבע השעה האחרונה . הם כבר יושבים שעה והיא מאחרת לחזור כבר רבע שעה. היא לא יודעת איך לקום וללכת סתם ככה ואינה יודעת גם איך להציע את מה שהיא מקווה שיתגלגל מהפגישה המקרית עם הגבר הזר שיושב ומארח לה חברה בנעימות כל כך. היא שותקת ומגלגלת רעיונות יצירתיים , איך לגשת מסביב, איך לגרום לו להעלות את השאלה בעצמו בלי להסגיר את שלה.״ מה אם הוא סתם הוא בן אדם מנומס? ולכן הסכים לארח לי חברה?״. היא שואלת בתוכה. ״ אבל, קצת היה נראה לי נרגש לראות אותי, והמבט שלו...״ חושבת.
השתיקה שררה ביניהם.
היא מסתכלת שוב על השעון, היא מאחרת כבר חצי שעה.! ״ הוא אפילו לא שואל אותי אם אני ממהרת לאן שהוא?!״ ״ אולי עדיף שאקום , אפרד ממנו בנימוס ואשכח ״ , היא חושבת לעצמה , מחליטה סופית ומתחילה להכניס את הניירות שעל השולחן לתיקה.
היא רק לא יודעת שגם הוא לכוד באותה שאלה. הוא מריץ תסריטים איך לשאול אך שפתיו לא נעות. לא מעיזות. ״ מוזר ״ חושב לעצמו ומופתע.

היא גונבת מבט, לראות מה יעשה. מסדרת את מה שכבר מסודר, מיישרת את סודרה, פותחת את תיקה ומוודא שיש בתוכו את מה שהיא יודעת שיש, וסוגרת שוב. אוזניה, ליבה, ועיניה ערים בהיכון למוצא פיו.אך כלום. אף פעם בחיים שלה לא היה לה כל כך קשה לקום וללכת. להיפך, תמיד ניתרה ממקומה בבת אחת ובאסרטיביות וחברותיה יודעות שהיא ״ חותכת״ ! אבל עכשיו היא הרגישה כבדה. היא כבר מזמן הייתה צריכה ללכת ולא מתאים לה לאחר. היא מעולם לא איחרה לשום דבר!
״ הו הו , אנייתו ימיקר! , בקה! ״ אמרה בשקט - ככה היא אומרת תמיד כשהיא מרגישה שזהו! שדי! אספה את כל כוחותיה ואמרה : ״ טוב, ידידי הזר. גיל אמרת , נכון?אני, אני , אה... צריכה לחזור .... אתה הייתה לי לחברה ....״ קולה בגד בה.

אז בדיוק , כשמילות הפרידה האלה נאמרו, כשהרימה את תיקה , הבין שעליו להתעורר. הוא חייב להגיד לה. הוא רכן על השולחן, התקרב אליה והביט אל תוך עיניה : ״ ימיקר ״ ... לחש, רטט עבר בכל גופה וריתק אותה בחזרה לכסא, בולעת את רוקה למשמע שמה באמהרית בקול המתנגן הזה, השליו כל כך והביטה בו בתחינה. ״ כן״ ... קולה היה נרעד. היא התאמצה להסתיר את התרגשותה. חשבה על המהירות שבה היא התיישבה בחזרה והשפילה ראשה. ״ אני , זאת אומרת, אם לא...״ ״ תראי , רציתי לשאול...״ לראשונה בחייו ליבו הולם מפחד לקבל לא, מבחורה. מוזר לו שזה קורה לו דוקא בגיל שלושים. מעולם לא חשש ולא חשב על איך תגיב ואם תגיב בשלילה כשניגש לבחורה. תמיד ניגש ישר ובביטחון מלא. ״אולי בגלל שהיא אתיופית? ״ חשב לעצמו שכן הוא מעולם לא יצא עם אתיופית. הוא גדל עם נצ׳ים וכל חבריו היו נצ׳ים וחברותיו היו נצ׳יות. ״ איזה עולם מוזר״ הרהר, ״ דווקא בארצות הברית אני פוגש אתיופית ודווקא מולה אני מתרסק?״. ״ טוב , אין זמן לשאלות עכשיו!״ החליט לגשת ישר, הזדקף והתיישר על הכסא.״ תראי, ימיקר״ , פתח.״ אני מתנצל שעיכבתי אותך. אבל מאוד נהנתי מהארוחה איתך. האוכל היה לי מאוד טעים, כנראה שתיבלת אותו ביופייך. ״ , חיכה לתגובתה על הערתו על יופייה.היא כבר חסרת תגובה מהתרגשות מלשמוע שוב את שמה מפיו ונאלמה. פניה הבהירות החווירו ממבוכה על מצבה ומתרוצצת בראשה רק השאלה ״ למה היא כל כך מתרגשת כשהוא אומר את שמה? ״ וכאילו שאם הוא יאמר שוב היא תבין, היא רק מחכה להזדמנות שיגיד את שמה שוב. אז היא שתקה בחיוך נבוך ונתנה לו להמשיך לדבר.״ קסמת לי מאוד, את בן אדם מאוד מעניין.הייתי מאוד שמח, אם תרצי ונוכל להיפגש שוב בהזדמנות אחרת ונאכל יחד. אני פה לשבועיים ! ״ ״ מה את אומרת ? ימיקר ״ ״ כן! ״ קפצה כמעט. בוחנת אם הוא שם לב, ״ אפשר״ - ניסתה לעדן את התלהבותה.״למה לא? ״ עדיין מנסה להתגונן ולחפות על התרגשותה, חוורון פניה, חיוכה המבוייש כל עת שאמר את שמה.היא תהתה אם הוא הבין מה הוא גורם לה ולכן חזר עליו שוב ושוב?בלי רצון, היא אספה את עצמה ללכת.״ טוב , עכשיו אני באמת חייבת ללכת ״ אמרה. הם החליפו מספרים וקבעו להתקשר. כשהיא קמה , קם איתה , קרב אליה , קירב אותה אליו נשק על לחיה לפרידה, ולחש באוזנה ״ ימיקר, אולי יד הגורל הפגישה בינינו. ליבי אומר לי כך. אז אני מקווה שנתראה שוב״ . היא כבשה את עצמה איכשהו שכן כשקרב ונשק לה יכלה להרגיש את דופק ליבו את ניחוחו וקולו שרעד. ״ ביי ביי, נדבר ״ אמרה ויצאה כמעט בריצה.המשך בפרק ב
0 תגובות