עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
אין לי אף אחד.
12/09/2014 18:13
hadas
כשהכאב הזה מגיע אני מרגישה צורך עז לאחוז במשהו. משהו שיעזור לי לצוף מעל פני המים, כי הכאב הזה בחזה- מקשה עליי לנשום. הגוף שלי רועד ממאמץ או מבכי ואני לא יודעת כי אני כולי רטובה והמים והדמעות התערבבו להם. אני מחזיקה במשהו ואני לא מצליחה לראות במה אבל מה שחשוב זה שאני מעל פני המים.פתאום הכאב בחזה מתהדק עליי כמו טבעת חנק סביבי ונאבק בי, מנסה לקחת אותי איתו למטה, לקרקעית. אני עוד לא מוותרת אני פשוט אוחזת חזק יותר.פתאום אני מבינה שאני לא אוחזת בכלום. כמו דמויות בסרטים מצוירים שרצות מעבר לצוק וממשיכות לרוץ כמה שניות באוויר עד שהן מבינות שאין כלום מתחתן. ואז או אז הן נופלות, צוללות למטה בקצב מסחרר ומתרסקות בתחתית. ככה אני כשאני מבינה שאין לי במה להאחז. שהדבר היחיד שהחזיק אותי מעל המים זאת אני וכשאני מבינה שאין לי אף אחד אני פשוט מרפה. אני צוללת כמו אבן ישר למטה ואני כבר לא מרגישה צורך להאחז במשהו ואני אפילו לא צריכה לנשום. אני מתרסקת בתחתית, טובעת מהדמעות שאני יצרתי.
0 תגובות
שכל- מי צריך את זה בכלל?
06/09/2014 23:23
hadas
בני אדם. הם כל כך מוזרים.יצורים עצמאיים בעלי חשיבה, תקוות, שאיפות, רצונות. הם בורכו או אפילו אפשר להגיד קוללו בשכל. לפעמים אני מקווה שלא היה לי אחד כזה. שיכולתי לעשות משהו בלי לנתח יותר מידי את המצב, בלי לחשוב על מה שאני עושה ואיך מה שאני עושה יכול להשפיע על אחרים, בלי לחשוב יותר מידי. אך מי כמוני יודע שיש גם אנשים כאלה. שלא חושבים יותר מידי. שזורקים את הדבר הזה שנקרא מוח ולא מביטים לאחור. אנשים שקופצים למים העמוקים בלי לחשוב פעמיים, מאומץ או טיפשות אני לא יכולה להגיד. אנשים שאתה תגיד להם אל תגעו באש זה חם! והם יגעו באש. לא אכפת להם להישרף. אני מניחה שאני קצת מזה וקצת מזה. מי כילד לא הלך ונגע בתנור חם כי אמא אמרה לא לעשות את זה? כשמישהו אומר לך לא לעשות משהו פתאום מתעורר בך רצון לעשות אותו. יכול להיות שזה היה דבר שבכלל לא הפריע לך ולא היה לך אכפת ממנו קודם אבל עכשיו? זה בראש מעיינך! עכשיו זה מה שמעסיק את המוח הקטן שלך, אתה הצבת לעצמך מטרה. למרות שאתה יודע שזה אסור ואולי אפילו מסוכן אתה עושה את זה. האם זה הדפקט של המין האנושי, או שזה רק אני?
0 תגובות
אי-וודאות
31/08/2014 00:34
hadas
הישיבה הזאת בחוסר מעש משגעת אותי. הרגל שלי קופצת בקצב מתופפת על הרצפה. אני מנסה לא לחשוב יותר מידי מה יקרה אם. עדיף לא לחשוב כרגע. לחשוב זה הדבר האחרון שאני צריכה. אני בוהה באוויר. סרטים עוברים לי בראש ,מוקרנים שוב שוב על הרגע שבו התשובה תצא חיובית והעולם שאני מכירה יגיע אל קיצו. לא לחשוב על זה, אני פוקדת על עצמי. אני מעיפה מבט בידיים שלי. הציפורניים שטיפחתי זמן מה כבר כסוסות עד העור. אבל זה לא משנה עכשיו. שום דבר לא משנה עכשיו. אני ממתינה בקוצר רוח לתשובה שתטה את החיים שלי למסלול כזה או אחר. אני מקווה שלא למסלול שישנה את חיי סופית. אני מעדיפה את מסלול חיי המוכר והבטוח. כשהשיגרה היא אמא שלי וההרגל הוא אבא שלי .ועכשיו ברגע זה אני אקבל אותם בזרועות פתוחות. רק שהתשובה לא תהיה חיובית.הרגל שלי קופצת לגבהים חדשים עכשיו ואנשים מסתכלים עליי. אני מחזירה מבטים רצחניים.אחות קוראת בשמי. תוצאות הבדיקה שלי הגיעו. אני קמה לעברה במהירות ומיד מתחרטת. נקודות שחורות מופיעות לי מול העיניים ויש לי סחרחורת חזקה אך אני ממשיכה ללכת לכיוון החדר אליו האחות הצביעה. בדרך במסדרון הארוך המוביל אל החדר אני מתמקחת עם אלוהים על תוצאות הבדיקה ואז מוותרת. הוא אף פעם לא ענה לי אז למה שיתחיל עכשיו? אני הולכת במסדרון שממנו אני אזכור כל פרט לאחר מכן ונכנסת אל החדר שבו חיי שהיו אז תלויים על המאזניים נטו לצד אחד ששינה את חיי לנצח. תוצאות הבדיקה הן..
0 תגובות