עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
חברים
נאיהשאריות של החייםRainשקדThe Cheshire Cat
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
אמא,אבא אני דו
30/04/2019 20:56
הדס
בלי לשים לב ככה עבר לו עוד חודש, 
אז שיתפתי את ההורים שלי, האמת שדי הופתעתי משניהם, מדהים כמה הכל הפך ליברלי, למרות שציפתי לגרוע מכל..
יש תחושה באוויר שהם עדיין מכחישים לעצמם שבאמת אצא עם אישה, ואולי זה חולף..
בתוך תוכי אני יודעת לשאר המשפחה זאת תהיה מכה מדינה אבל אוכל להתמודד עם הכל..
ואחרי שהקרובים כבר יודעים והכל באמת שלם, 
היא לא מוכנה להצהיר. יכולה להבין אותה, לא בדיוק מעוניינת להבין
זה מדהים דווקא שזה בא מהכיוון שלי לצאת עם זה נגד כל העולם וסוף סוף לנפנף במישהי שהפכה לי את הלב!
לא היה חודש קל, המון שאלות שאין עליהם תשובות והעובדה שיש פרטנרית פחדנית שאי אפשר ללכת איתה קדימה..
לא אצליח להמחיש לכם שהאהבה הזאת טהורה, והיא כל כך עוצמתית שאפשר לנצח איתה הכל, ובאותה נשימה גם להרוס אותה.
יש לי נטייה למהר לסכם תקופות, להשאיר אותם בטעם טוב לפני שאספר אותם אחרת. 
יש מצב גדול שאני מורחת את זה, אבל טוב לי, 
לא אחזיק הרבה זמן בלהסתיר את זה, ומעניין אם בכלל האהבה הזאת תתממש..
יש דברים שכבר לא תלויים בי.

למדתי ולומדת כל כך הרבה מהמערכת יחסים הזאת, על החיים, על עצמי, על משמעות האהבה, על כבוד והערכה הדדית!
זה 3 חודשים שמרגיש כמו 3 שנים, לטוב ולרע.








ממשיכה במטרה שלי לכבוש יעדים ולהנות מהרגע,
בולגריה על הפרק!
תודה אוהבת.
1 תגובות
משבצת
31/03/2019 21:40
הדס
ואו, כבר סוף החודש?
איזה חודש עברתי וואו, אז אתחיל דווקא מהסוף, חזרתי מפראג המדהימה ובהחלט עם חוויה מתקנת!
זאת גם הפעם הראשונה שהשארתי כאן מישהי בארץ שמחכה לי, במקרה הזה זאת הבת זוג שלי. ואוו עדיין מוזר לי לדקלם את זה, ואני לא מוציאה את זה הרבה מהפה, אבל הפעם המרחק העיד על גודל האהבה העצומה יותר ממה שחשבתי.
על פנוי הכל בסדר, באמת. יחסית לחודשיים שאנחנו ביחד, אנחנו מרגישות שאנחנו מכירות שנים ואני רואה 
את זה יתרון ענק, כי זה לא באמת הזמן זאת ההרגשה.
אבל כן, קיימים הקונפליקטים ביני לבין עצמי, מצד אחד אנחנו לא מוצהרות.. שלפעמים זה נוח לי ולפעמים זה גם מציק,
כן אני רוצה לעשות דברים יותר גדולים ביחד ולהיות חלק, ומצד שני טוב לי בטריטוריה שלי ונוח לי שזה ככה.
יש רגעים שאני בטוחה שאפשר לנצח איתה הכל ויש ימים שאני חושבת שאולי זה גדול עליי, לגיטימי אבל מתסבך.
אני לא יכולה לבוא בטענות שאני לא חלק מהחיי משפחה שלה או החברים שאני בעצמי לא נותנת לה את האופציה להכנס.
אל תשאלו אותי למה, אולי זה הפחד להקריב שוב, אולי זה לא הכפפה ליד, אולי טעיתי ואולי אני פשוט לא בן אדם של סיכונים.
ומרוב שאנחנו שונות אנחנו גם דומות וזאת בכלל בעיה בפני עצמה, 
אני לא יודעת אם אי פעם אוכל לעמוד בסטנדרטים שאליהם היא רגילה,
כמו שבתכלס, היא לעולם לא תוכל להיות החברה הכי טובה שלי. כי היא פשוט לא יודעת, לא כי היא לא בן אדם מדהים. אולי כי היא לא חוותה חברות אמת שהיא משפחה.
אני שואפת שמשבצת של בת זוג תתפוס את כל התמונה, אבל גם אם לא הכל, זה בסדר, יש לי מספיק אנשים שמאזנים אותי כך או כך.
ובחודש הזה הבנתי בכלל, שאני אעדיף לנתק קשרים עוד לפני שנכנסתי אליהם בכלל. 
קצת יומרני להגיד, אני לא מחזיקה מעמד עם אנשים שהם לא משקפים לי את עצמי בהם..

וכן, היא הכניסה לי המון פרופורציה ברגע שהיא נכנסה, והשכיחה כמה דברים ששכחתי שכאבו לי, והמון דברים איבדו משמעות.
היא לימדה אותי מה זה להיות נאהבת, מה זה בכלל לעשות אהבה, והכי חשוב להיות מופתעת כל יום מחדש.

ואם לא הייתי חרדה לנושא אז גם לא הייתי משתפת את שאלת השאלות, מתי יעבור לה? או לי? ולמה אני רגילה לשלב שעוד מעט אני יהיה מובן מאלוי? המחשבה על זה לא נותנת לי מנוח, ואם אחתוך את הקשר הזה אי פעם זה רק מהחשש הזה לתת הכל, ולקבל כל כך מעט.

הלב שלי אוהב אותה, אבל הראש מחכה לה בסיבוב בשביל לעשות פרסה.
ועל זה נאמר, כל אחד ומה שהוא רגיל, לטוב ולרע.



אוהבת♥

0 תגובות
הראשונה שלי
05/03/2019 00:34
הדס
לא חשבתי שהפוסט הזה יגיע בשנה הקרובה, ובכלל.
תמיד עשיתי מהפעם הראשונה משהו גדול, משהו שיהיה לי קשה לעמוד בו, להתמסר לכל כולו.
האקט עצמו, הלחץ והפרפרים שלא אוכל לקלוט בכלל מה אני עושה..
אני זוכרת את עצמי שנים עושה הכנה לעצמי בראש עם ספר חוקים ענקי איך זה אמור להיות ולהרגיש ועם מי.
טוב. בלי יותר מידי לערבב אותכם, זה קרה. החוויה המינית הראשונה שלי, ועם האישה הכי מדהימה שהכרתי לאחרונה!
שזה זה, הכל נכון, הכל טבעי, וככה היה.. בלי מבוכה ועם עוצמה שלא חוויתי מעולם.
ואני חושבת שלרגע הזה התפללתי, שהבן אדם שמולי יתאהב בכל חלק בי, אופי, יופי הכל כולל הכל..
לא סתם אחת, היא חלק מחיי, ולא היה צריך יותר מידי זמן שזה יקרה.
ונכון אני מודה, בניתי לעצמי מסגרת שבה יש מספר אנשים שיכולים להכנס לחיי לפי עקרונות.. אבל משנה לשנה כולם יוצאים מהמסגרת הזאת וזה כולל אותי, וכן למדתי להכיר את זה שהכל בסדר, ופרופורציה בשבילי זה דרך חיים.
 שום דבר לא מסובך ולא קשה, וגם צריך לדעת את מי ואת מה לקחת ללב.
עדיין מביך לי, מוזר, ולפעמים עולים לי פלאשבקים שקשים לעיכול. וגם זה בסדר, ועוד בהלם מעצמי שלא לקחתי את זה קשה כמו שדמיינתי כל השנים.
אם יש דבר אחד שיושב עליי, זה שהבנתי שאני לא יכולה לחתום יותר על אף אחד.. ואולי זה מה שגרם לי לחסם רגשי מסויים, מורגש או שלא.. זה לא בדיוק שיש לי שליטה
חתמתי על אנשים שחשבתי שיחזיקו כמה עשורים בחיי, ובדיעבד אני מבינה שזה לא מחזיק או יחזיק כבר לא יודעת
לא חושבת קדימה מידי, אבל חיה מציאות. וכרגע טוב ויפה, אבל מי יודע? אפילו לא אני.
מה שבטוח כבר בסדר, עדיין מעורפלת אבל שלמה עם עצמי מאי פעם.






תודה שגם את החוויה הזאת חלקתם איתי!
אוהבת

4 תגובות
מרוב אהבה שותקת
13/02/2019 22:07
הדס
זה פוסט לא רגיל ולא שגרתי..
זוכרים שכבר כמה שנים אני כותבת לכם שאני מייחלת לזה שאמצא בן אדם כמוני, שיתאהב בי בכל כולי, ולהכיל. להכיל זו המילה הגדולה ביותר.
אחרי שכבר השלמתי עם זה במשך שנים, שמה לעשות לא כולם נולדו אני.
ועוד אחרי שאמרתי שהתקווה מחזיקה אותי ולא הפסקתי להאמין לרגע, ואני יכולה להגיד לכם, עם דפיקות חזקות בלב-
זה קיים, זה שם, ואולי האחד למיליון עבר גם אצלי.
ובמקרה הזה, אחת. זאת בחורה.
שיש חיבור מיידי, כמו שאני מאמינה בו הוא קורה ברגע, בדיוק כמו שקרה איתה, כן היא לסבית. אבל היא לפני הכל חברת אמת,
ובמילים פשוטות ועדינות היא פשוט אני. המחשבות, הצורה שבה היא קוראת דברים, הדרך שבה היא מסתכלת על החיים,
ולא. היא אפילו לא קרובה ללהיות סתם עוד אחת. נכון, העולם שלה קצת שונה, אבל כל הדברים מתחברים בצורה שאני לא יכולה להסביר.
איך שראיתי אותה בפעם הראשונה ידעתי שמדובר בבחורה ברמה גבוהה, ושהכרתי לעומק, הבנתי כמה.
היא זיהתה בי ברגע, ולא היה צריך יותר מכמה ימים זיהתה בי הכל, וזה היה כל כך מפחיד שלא הצלחתי להכיל.
עד שסוף סוף באה מישהי כמוני, זה היה טוב מידי כדי להיות אמיתי.
לראות אותה בי גרם לי לרצות את מי שהיא, והכי הזוי ומטורף שזה היה הדדי! מבלי שהיא ידעה שגם אני נמשכת לבנות.
פעם ראשונה שמישהי מאוהבת בי, אבל מאוהבת ברמת ההקרבה,הנתינה, וגם אם אצטרך את השמיים היא תוריד לי, ולא כקלישאה, זה באמת שם, וזה קורה.
ופתאום מוזר לי, מוזר לי כמויות כאלה של אהבה, ואהבה מהסוג שיש בחלומות. ולא מגזימה איתכם בכלל!
עוד מעט 4 שבועות שאנחנו בקשר, קשה לי קצת להגדיר את המילה 'ביחד' אבל זה בדיוק מה שזה, ומעולם לא הרגיש כל כך נכון וטבעי. 
טוב כי גם מעולם לא הייתה מישהי שקלעה בול למה שרציתי,
ופתאום התחילו חסמים רגשיים, כאלה שלא הכרתי כי מעולם לא היה לי, הרי פוסט קודם רק אמרתי לכם שאני לא מקריבה יותר מידי לאף קשר חדש שיכנס לי בחיים, זוגיות וחברות כאחד.
כל הזמן עובר לי בראש ההשלכות, אנחנו מתנשקות והגוף שלי לא מצליח להגיב, לא מצליח להכיל ולהחזיר את אותה האהבה שיש לה להציע לי
פתאום גם עיכלתי, שלהיות עם אישה, זה תהליך. ובעיקר עם עצמי, ופתאום הבנתי שבעצם להיות איתה, זה כמו לצאת עם עצמי..
ולשבריר שנייה לא רציתי להיות עם עצמי. מטורף אה? דווקא שכל כך רציתי אותי כבר במישהו ובסוף זה הגיע לי בבחורה אבל זה לא משנה,
גודל האכזבה הוא המחסום שעומד על הפרק, אני כל כך אוהבת את מי שהיא ומה שהיא גרמה לי להרגיש.. ופתאום כל כך הרבה אנשים איבדו משמעות בחיי מהרגע שהיא הגיעה, כי הבנתי שרק אנשים כמוה אני צריכה ורוצה בחיי.

איך אפשט לכם שהיא פשוט שברה את כל המוסכמות? לא אכלתי כמו שצריך כל הזמן הזה מרוב זה שלא יכלתי לעכל את הסיטואציה, הראש שלי ריחף בכל מקום אפשרי, אני רק מחכה לרגע שהיא מסתכלת לי בעיניים והם מתפוצצות מרוב האהבה!
הבריחות שלנו לכל מיני מקומות כדי להתנשק, בבית בעבודה ואפילו במעלית.
אני לא מצליחה להגיע ליותר מזה, כרגע. אני מרגישה שגדול עליי להקריב, ומשתדלת להוריד הילוך בחלק מהדברים
וזה מצחיק, היא קוראת לי מלכת הקרח לפעמים, טוענת שהאהבה שלה יותר מורגשת. והאמת שהיא באה בזמן שעשיתי חישוב מסלול מחדש לאנשים בחיים שלי, והיא באה בטיימינג שאין לי בעיה למחוק אנשים על טעות הכי קטנה.
ואיך אתם מכירים אותי הכי טוב?? אני הבחורה הכי חמה ואוהבת שיש!
אבדה לי הסבלנות כי לא צריכה להיות לי סבלנות, האנשים שיש סביבי כרגע מאזנים אותי ולעולם לא גורמים לי לקום בבוקר ולהגיד התפשרתי.
לפעמים בא לי שהיא תעשה טעות, שיהיה לי יותר קל לצאת מזה מאשר להכנס בכלל.
לפי התחושה שהיא נותנת או לפחות כך הכריזה, היא לא מתכוונת להוציא אותי מהחיים שלה כל כך בקלות וגם אם בסוף לא נשאר בנות זוג אנחנו נדע לשמר את הקשר.
הבטחתי לה, אבל לא לעצמי. אני לא אפחד לסיים את הקשר, כי היא יודעת וגם אני, שלא אתפשר על שום התנהגות ומובן מאלוי שלא נראת לי.

דרך אגב, קוראים לה אריאל. אני כבר הפסקתי לפרסם שמות, אבל מגיע לה מקום של כבוד.
חייבת להודות לה שהאמונה שלי השתלמה, ואם היא הגיעה אז כל אחד יכול.
אמרתי כל אחד אה? כן, אני מעדיפה שיהיה לי גבר כזה להציג.
 אבל זה כבר לא חשוב עם מי, העיקר שאהיה מאושרת. תמיד.
6 תגובות
5 שנים לבלוג
11/01/2019 21:55
הדס
מחפשת לכם, לעצמי את המילים... 
זה לא נתפס 5 שנים. עוד שנה שעוברת ואתם יחד איתי. נשארתי מחוברת ונאמנה למי שאני והכי חשוב כותבת!
מאז שאני כותבת מרגיש שהשנים רצות ולא הספקתי לעשות עוד משהו גדול בחיים שלי אבל כל דבר מבחינתי הוא משהו גדול, חוויה מעצימה,רגשות ואפילו סתם לעשות שטיות.
גם אם לא עשיתי משהו גדול על הנייר, אני בטוחה שהצלחתי לגרום לאחרים שאני משהו גדול בחיים שלהם.
החודש ספציפית לא נתתי לעצמי לנוח, ביליתי, יצאתי, התפנקתי ועוד כמה דברים על הפרק.
הספקתי לצאת עם מישהו שגם הצליח לערער אותי ולהחזיר אותי אחורה מה שגרם לי להבין שאין מקום למישהו שמזכיר לי עבר במקום ליצור עתיד.
חודשו קשרים ישנים, שגרמו לי להבין עוד דבר או שתיים. החלטתי גם להתנתק מחברה שהייתה חלק עצום ממני.
והכל בדיעבד בסדר, הזמן עושה את שלו וגם הגעגועים תוקפים ואז אתה נלחם בעצמך שכבר אין טעם.
אחרי הכל הבנתי שלבאים שיבואו בשנה הזאת, טוטאליות זה לא הדבר הראשון שאכניס בקשר.. ולאוו דווקא כי אני לא כזאת. זה בגלל שאני יותר מידי כזאת ומסתבר שזה לא הצעד הכי נכון לעשות אותו במיוחד לא על ההתחלה.
אני מחכימה מכל האנשים שנמצאים סביבי, וגם מהזוטרים. ועושה לעצמי בראש 'עשה ואל תעשה'. (ובעיקר אל תעשה)
שלא תטעו לרגע, אני מחכה לבן אדם שאתן לו את השמיים ואדע שהוא יחזיק לי את השמש בזמן הזה. עד אז הפכתי פסימית לאור המצב העגום שאני חשופה אליו ביום ביום. אבל התקווה עדיין לא חלפה לה, ואני משתדלת להנות מהקיים. 
לפעמים כשיוצא אני מטפטפת לאנשים על זה שיש לי בלוג למרות שאני מתה מפחד שיחשף בעודי בחיים.
שמחתי לדעת שיש התעניינות רבה במקום הזה ובכלל בעולם הבלוגים.. יצא לי להקריא בפורום קטן אחד מהפוסטים הפחות קשים והתרגשתי לדעת שזה בכלל נוגע לאנשים.
הבלוג נפתח בשבילי בתור פסיכולוג, לא ראיתי בו גם מעבר. ובפועל עשה עבודה טובה, ולא רק לי.





תודה על הזכות לכתוב כבר 5 שנים!
ותודה אחת לי. שהחזקתי מעמד ואמן לעוד שנים רבות.

4 תגובות
תווית
01/12/2018 20:50
הדס

אז נדבר קצת על החזרה לארץ המובטחת ולחגיגות שהמשיכו ואת האמת שכבר כל שנה אני מופתעת דווקא מאלה שלא לוקחים חלק גדול בחיי ועדיין מפתיעים אז גם זה היה נחמד לדעת, 
וכמובן להיות מוקפת באהבה אין סופית מאלו שמעריכים גרמו לי להיות מאושרת ולהשכיח את אלה שהשאירו חלל ריק.
ולגולת הכותרת, 
אתם מכירים אותי הכי טוב. אין לי בעיה להודות ולצאת שזה יהיה נכון ואמיתי באמת ולהגיד -אני  דו. 
אני האחרונה שמפחדת מהשלכות כי אני יודעת מה עושה לי טוב.
המשפחה שלי כבר הדביקה תווית, אני לסבית. ואם זה לא מספיק אז גם החברה הכי טובה שלי בטוחה שאני רוצה אותה,
וזה אפילו לא מילה כנגד מילה כי אף לא מאמין, אפילו לא היא. אז מה כבר נשאר?
אני יודעת איך אני נראת מהצד ואיך דברים מצטיירים ואולי היום בדיעבד זה היה טעות אבל על הזין.
אין לי בעיה לשחרר את מי שטיפה מרעיד לי את האדמה עלייה אני דורכת, כולם כולל כולם!
אל תדביקו עליי תווית, אני פשוט בורחת לאלה שדווקא סומכים על המילה שלי וזה מספיק להם.
לעולם לא התביישתי בכל החבילה שאני וגם אין סיבה שעכשוי.
זו אני, אני מתאהבת במי שיגרום לי לריגוש שעוד לא קרה לי, וזה לא משנה המין. 
אני נשארת בסביבה של אנשים שחברות אצלם זה טוטאליות והמובן מאלוי אף פעם לא מרחף.
ורק אני יודעת מי אני ומה אני באמת, ומי שאני אצטרך אי פעם להוכיח לו, אני אוכיח שהוא כבר לא יהיה חלק בחיי.



אז לעוד חודשים טובים, ורק לצבור חוויות.
אוהבת
0 תגובות
סמים
11/11/2018 20:20
הדס
נגמר, עוד שנה עברה, עוד יום הולדת. כבר 22 אה? כל שנה אני מרגישה גדולה ב10 שנים מהשנה הקודמת לה..
אז סוף סוף חגגתי לא בארץ, להקטין את האכזבות שלי משנה לשנה זו המטרה.
היה קצת מועקה בהתחלה, בכל זאת פעם ראשונה שאני מתניידת לא בארץ, שלצערי גם לא יכולה לתקשר לא בשפה העברית.
עברנו את זה, אמסטרדם הייתה מדהימה ומלאת כל טוב. כבר שכחתי שיש לי יום הולדת שאני צריכה לחגוג, אבל זה בערך כל מה שהייתי צריכה.. קצת שינוי אווירה מקצה לקצה.
ועכשוי.. כל עוד אני צלולה ומסוגלת לרשום לכם, אז אשתף בחוויה שכנראה לא אשכח בחיים..
חוויה, אם אפשר לקרוא לה ככה. אמסטרדם, עיר הסמים העולמית.
 לא חשבתי שזה ישפיע מי יודע מה,וגם לא לקחתי סיכון גדול מידי,
לצערי/לשמחתי.. אני כבר לא בטוחה. הייתי בהזיות, הוצאתי את כל מה שהיה בתוכי, אפילו יותר מידי את האמת.
פגעתי בעצמי ובסובבים אותי. העוגייה הזאת לא הייתה רק קנאביס, זה היה סם האמת,סם אונס, וכל מה שהיה ניתן.
זה היה מחריד ויכל להגמר אחרת. יש לזה השפעות עד עכשוי, ואני מרגישה כל כך רע, ומצד שני הקלה שבאמת אין לי יותר מה להפסיד.
יש לי התפרציות כאלה שמקווה שיעברו, מחר אני חוזרת לעבודה ולהשאיר הכל מאחור. בתקווה שיהיה בסדר, וישתפר המצב.
וחוץ מהמקרה הזה שגרם לי חצי לרחף באמסטרדם. היה מדהים.. וזה לכל החיים. 



עד לריגוש הבא.. 
אוהבת
4 תגובות
עבודת נפש
27/10/2018 00:31
הדס
אתם יודעים, עבודה עם הנפש זה העבודה הכי קשה שבן אדם נמצא בה ביום ביום. והמחשבות, הם אוכלות את כולנו..
כולם שורדים במטרה להעביר את המחשבות הלא טובות ומתעודדים בדרך לא דרך. כן גם אני כזו.
הדס תירגעי, זה רק המחשבות שלך,כאב ראש קטן וזה עובר.
מקסימום את התשובות שלי אני מקבלת בחלום, ואומרת תודה שמגיע הבוקר.
אז עוד שבועיים אני בת 22, וסוף סוף אהיה בחו"ל בזמן הזה וזה בטוח יותר טוב מלחגוג כאן,
 למרות שאת האמת.. השנה הזאת רק התווספו לי אנשים ולחגוג יש לי בשפע ובאהבה.. 
אבל אתם יודעים.. ככל שאתם נותנים ככה אתם מצפים. 
אתם כבר מכירים אותי ויודעים שמה שמחזק אותי זה להיזכר בעבר שלי, במי שהספקתי לשכוח.
תמיד תוהה באיזה שלב אני חזקה יותר, אז או היום.
דבר אחד לא השתנה בי. וזה בהחלט לקחת ללב. אבל כן הבנתי, מה שאני צריכה הוא סביבה שבה אני נפגעת פחות, ומוערכת יותר.
חברים הגיעו, והם קיימים. לא יודעת לכמה זמן אבל ביינתים הם כאן, הפחד קיים. אבל אחד הולך, ואחד ובא.
כל שנה אני מאחלת לעצמי את הדברים הרגילים,
אז השנה, מלבד להיות מוקפת אנשים שמעריכים ואוהבים, אאחל לשקט נפשי אמיתי. וזה כבר יביא לי את השאר..







 כנראה שאת הפוסט הבא אכתוב אחרי היום הולדת, עד אז.. בשורות טובות ! אוהבת
0 תגובות
אישה חרסינה
06/10/2018 18:06
הדס
כותבת לכם קצת פצועה, שוב דאגו לשרוט אותי.
וזה מצחיק כי לפני שנה, החודש הזה היה הכי קשה שידעתי בשנים האחרונות, כאילו אלוהים החליט שבשביל להיות חזקה אמיתית צריך גם לקבל בראש, נאלצתי להמשיך הלאה ולוותר על כמה אנשים מהותיים בחיי, עברתי את החגים לבד, ולילות של בכי שלא מבין עד מתי
אחרי שהחודש נגמר והכל התבהר הבנתי שמעולם לא הייתי חזקה יותר. פתאום נפתחו דלתות אחרות, וגם בעבודה הכל זרח. תמיד היה חסר חלק, אבל הוא הושלם בתחליפים אחרים.
אני חייבת לקחת קצת מהחוזק שהיה לי לרגעים לא קלים ולהפנים, לא להלחם על מי שמוותר בקלות, על מי שפוגע. ובעיקר מי שלא רואה מה עומד מולו!
קשה לומר לא לקחת ללב, כנראה שלא אצליח לעולם. אבל אולי כן אשתדל לקחת דברים יותר בפרופורציה..
כואב המסקנה שאי אפשר לתת הכל לבן אדם בלי הסיכון שיום אחד הוא יקום וילך..
אני הבנתי. אני יכולה להשיג הכל, אבל שום דבר בעולם לא שווה את זה, ושיגיע הדבר הזה אז תדבר איתכם בחורה אופטימית לגמרי שהתקווה השתלמה לה באיזה אופן.
אני חייבת למצוא מישהו כמוני כבר, זה לא הגיוני לתת הכל ולקבל כל כך מעט.
מישהו שם יושב ומחכה לי? 
מה הבנתי מכל מה שאני משתפת אותכם בעוד מעט 5 שנים שאני כאן?
שום דבר לא לתמיד, כל כך הרבה אנשים התחלפו לי, השתנו וגם חזרו. 
והמסקנה העצובה מפעם לפעם פשוט להפסיק לתת את הנשמה ואת הלב..
1 תגובות
טענות ללא מענות
30/09/2018 21:21
הדס
עוד חודש עבר לו, ועוד חודש החגים. האמת שבמפתיע ובמזל הוא היה פחות נורא מהשנים האחרונות, למרות שלפעמים זה היה תקוע כמו עצם בגרון.
אני לא רוצה לדבר יותר מידי על אנשים וההשפעות שלהם בחיים שלי, אבל זה כל מה שאני מתעסקת בו לרוב.
אתם הספקתם להכיר את הדרך אל הלב שלי, רצופה מבחנים. ועד שהכל בסדר, מישהו חייב לקלקל.
לפחות המשקל, אני במגמת ירידה וזה עושה לי טוב, אני משתדלת וכמעט לא מוותרת על אף אימון בחדר כושר.
וסך הכל משעמם, אותה שגרה. אותם חברים, אותם אכזבות, וכן אותן ציפיות.

הייתי אומרת לכם שאני נהנת מהדברים הקטנים וזה מספיק לי, מעריכה כל רגע.
 אבל מעניין אותי מתי יבוא משהו גדול? משהו בעל משמעות..








חג שמח? אוהבת.




2 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 16 17 הבא »