עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
חברים
נאיהשאריות של החייםRainשקדThe Cheshire Cat
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
אריאל שלי
15/09/2019 22:18
הדס
קראתי לך שלי, בידיעה ובהרגשה שאת לא באמת.
אני לא מקדישה פוסטים ממוקדים לאנשים, אבל הפוסט הזה הוא נטו שלך..אולי ברגע שבו יגמרו לי המילים זה מה שישאר לי לתת לך.
אולי כי את סביב ה9 חודשים המטלטלים שאני עוברת, לא ידעתי כמה משקל אתן לזה עד לרגעים אלו.
אני רוצה לספר לך קצת על עצמי בתהליך הזה-
מעל הכל לקבל את העובדה שאני אוהבת אותך, את זה שלא התכחשתי לקיומך, לתת לך להיות הראשונה ברגעים הדי גדולים של החיים.
התקופה הזאת, שכן כבר אשכרה אפשר לקרוא לה תקופה, אין לי איך להסביר אותה במילים כי לא היו שם מילים.
נטו אהבה טהורה וחברות נקייה ואמיתית.
חשבתי שננצח את זה יחד, את העצבים שלך והפרצופים שלי. ובעיקר את הפחדים שלך שמניעים אותך בכל שנייה בערך.
 ואני לא מקבלת את המנטליות שלך בשום צורה, לפעמים זה פשוט כמו להרגיע ילד בן 6.
אז את יודעת באהבה הכל נראה לך אפשרי ובר ביצוע, אבל מה בפועל?
לראות אותך יום יום כבר נהיה מחניק, לא אותו דבר, ולהלחם כל יום מחדש בעצמי שזה בסדר שאת בחיים שלי לא כמו שצריך להיות.

אז בפנטזיה שלי אנחנו בנות זוג שכובשות כל דבר, שמבינות אחת את השנייה בלי לדבר הרבה
המשפחות שלנו והחברים תמיד סביבנו ואנחנו סוג של מותג שבלתי ניתן לעצירה.
ואני אתאר לך מציאות כואבת שזאת בעצם גם המציאות שלי
אנחנו חברות טובות, עובדות ביחד, נוצר משהו מדהים מי שיודע עלינו יודע ופה זה בערך נגמר.
ואת יודעת מה הדבר הנכון לעשות, נכון?
זה לא האידיאל שלי, זה לא אני.
החיים לימדו אותי שברגע שאני משחררת אנרגיה ממקום אחד, יש מקום למשהו חדש להגיע, וזה בדיוק כמו שקרה איתך
את הגעת שהלב שלי היה פנוי לכל כולך ואם את לא מתכוונת לקחת אותו בשתי ידיים אולי תשחררי אותי? אבל באמת.
רק אם את מסוגלת לוותר על כל זה ועלינו, תני לי ולעצמך לדברים אחרים להגיע.
אני אוהבת אותך, תעזרי לנו.
מי יודע ויום יבוא ונצחק על הכל, גם על הפוסט.

0 תגובות
הכל מאהבה
01/08/2019 23:26
הדס
חודש חדש,
אז אחרי שיחה סוערת, בכי, צחוק והמון עצבים החלטנו להפריד כוחות ולהישאר "חברות טובות".
זה החזיק יומיים, אני די חדשה באהבה אז מסתבר שהאהבה גוברת על הכל.
הקושי נשאר אותי קושי, יש ימים שאפשר להתגבר עלוי, ויש ימים של כאב בלתי מוסבר.. שאו בעצם יותר מידי מוסבר.
זאת כבר תקופה שאני מתפללת לסופ"ש שיגיע, שיהיה קצת מרחק וקצת שקט.
המערכת יחסים הצפופה הזאת מקשה עליי, העבודה כבר משעממת אותי, מין הרגשה שהכל סוגר עליי ואני מחפשת לברוח.
אני כועסת על תסכולים של עצמי כי אני יודעת שלא צריך להיות להם מקום ובכל זאת, נשארת.
חוץ מנסיעות לחוץ לארץ ובעיקר לא להיות כאן מביא לי קצת נחת, אבל גם זה כל כמה חודשים.
אני הכי מפחדת לא לפרוש בשיא, בכל דבר. 
אני לא אתן לטראומות של העבר להשתלט עליי שוב ולא אכפת לי שלא ישאר לי איש בחיים.
למרות שתודה לאל כל מי שאיתי מביא איתו את השקט,
חוץ מזאת שנכנסה לי ללב עשתה רעש חצי שנה ועכשווי צריך לדעת איך למצוא את השקט שם.
לא יודעת אם זה מה שאני שדמיינתי בדבר הזה שנקרא אהבה, ידעתי שהוא מלווה בהרבה דברים שגם צריך לדעת להעביר הלאה,
וזה נורא קשה לאחת כמוני שלא מתפשרת, וב9 חודשים האחרונים בפרט.
אני מודעת שכל אחד שזה שיעור, וגם היא כזאת, השאלה אם להישאר שם ולהמשיך ללמוד או לקחת את החומר ולהגיד זה מספיק לי.







חייבת להישאר חזקה ונאמנה לעצמי.
אוהבת

1 תגובות
בריחה
06/07/2019 19:28
הדס
היי לכולם, אז אחרי בולגריה, ואחרי יום הולדת 50 לאמא.. נשאר עוד כמה חוויות החודש ואז רגיעה.
האמת שחשבתי שיהיה לי יותר קל אחרי החזרה לארץ, הייתי בטוחה שאחזור עם תשובות אבל די חזרתי מפורקת,
האהבה היא נושא רגיש יותר ממה שדמיינתי.
לא קל לי להתהלך בידיעה שהיא שלי והיא לא שלי.
החלטתי לנטרל מעליי את כל מה שמוציא אותי מהאיזון, אבל זה לא פשוט בכלל. זה המון ויתורים, והמון מלחמות.
המחשבה שאולי מצאתי את כל מה שרציתי בידיים שלי, אבל אין לי מישהי לעוף איתה קדימה, אני ח צ ו י ה.

אני אשמע חנונית, עדיף לי שגרה משעממת ואפורה מאשר להתעסק בלמה כמה ואיך
מה ששלי, אמור להיות בדרך שלי, ואם לא זה כנראה לא יחזיק מעמד.
זאת באמת חצי שנה מדהימה של הכל, ואני גאה בכל הדרך שעשיתי ואני לא מתחרטת על כלום.
הלוואי שבפוסט הבא אספר לכם שהיה לי את הכוח לקום וללכת, ואני מאוזנת מתמיד.
מסתבר שבריחה לא הביאה פתרון הפעם.
תודה, אוהבת♥


0 תגובות
וזה תמיד אהבה
15/06/2019 21:45
הדס
זה כבר חצי שנה של קשר, ודי לא שיתפתי כאן את הקונפליקטים ומה שאני בעצם עוברת בכל התהליך הזה.
האמת שכבר מזמן ישב עליי לשתף, אבל לא בדיוק ידעתי מאיפה להתחיל, וגם לא רציתי לדבר על זה ברגעי חולשה
אז כרגע אני כותבת לכם, רגועה אך עמוק בפנים חצויה.
אי אפשר להסביר את התקופה הזאת, את ההתרגשות הזאת, את העובדה שיש לך עוד מישהי בחיים שהיא תופסת מקום ענקי!
הדאגה, והאהבת חינם הזאת, זה בערך כל מה שהתפללתי שיקרה..
לא באמת גם ידעתי מה מלווה במערכת יחסים אמיתית, וגולת הכותרת. זאת מערכת יחסים?
מההתחלה היה קשה לנו להגדיר, אני כבר השלמתי עם זה והחלטתי לצאת בהצהרה לכולם, והיא הפכה להיות חלק בלתי נפרד מחיי.
מה שאצלה לצערי לא קרה, והקושי הזה גובר עליי מידי יום, אני לא מסוגלת, לא נותנת לעצמי להתאהב עד שתהיה לי הכרה אצלה,
במשפחה שלה, בחברים שלה, וכן חגים ושבתות, כמו כל זוג נורמלי.
הבנתי מיום ליום שהפחד משתלט עלייה, ואני נשארת באמצע, תלויה באוויר.
מצד אחד את אוהבת בן אדם, את מדמיינת איתו עתיד רחוק, ומצד שני אולי עדיף לגדוע עכשיו ממאוחר?
עברנו די הרבה בתקופה קצרה, והכל אינטנסיבי אבל בעיקר דברים טובים וחוויות שאני בטוח לא אשכח.
אני לא מתוסבכת, אני חיה עובדות. והם כואבות. השאלה לאן פניי מועדות? הכדור תמיד בידיים שלי..
מדהים שאנשים שפעם ברחתי מהם, אני חושבת לברוח אליהם.
 לפעמים יש ימים שבא לי להעלם ולהתחיל הכל מאפס, הכל.

אבל חזרה למציאות, והמציאות היא כזאת, מעניין עד מתי האהבה תצליח להחזיק איתי מעמד..





3 תגובות
הימים עוברים והשנים רצות
31/05/2019 19:01
הדס
מטורף ששנתיים בתל אביב,
חוץ מבחינה מקצועית, התקדמתי בכל פן אפשרי בזמן הזה, המון עליות ומורדות, הרבה מלחמות ביני לבין לעצמי לבין עתיד שבו הסביבה שלי תשאיר אותי באיזון.
אולי ישמע לכם דפוק אבל אנחנו תלויים המון בסביבה שלנו, בגב אחד של השני, בתמיכה. בלי זה אנחנו שום דבר, פשוט כך.
אני מבינה את זה יותר ויותר שאני מחליטה להוציא ולהכניס אנשים מחיי, אני משנה אותם וגם הם ככה אותי, בלי לשים לב
פתאום הרגלים משתנים, סטיגמות שהייתי מדביקה הופכות להיות מושרשות בי, ולאו דווקא לא טובות.

אתם מכירים אותי אני חולה על סיכומים, חולה על לספר את הסיפור שלי מהצד וכל פעם מחדש להחסיר פעימה, לבכות ולצחוק.
לעבור לתל אביב היה פרק אחד, שכבר איכשהו התרגלתי אליו, לוותר על עצמי בשביל חברות טובה, ובסוף לוותר גם על החברות היה עוד צעד משמעותי וכואב.
לעזוב עבודה, שרק חיכיתי לקום אליה בבוקר ריסקה אותי, עד היום שכבר עברה שנה אני עדיין מתגעגעת.
להחליף לגמרי את מעגל החברים שלי לתבנית אחרת ממה שבניתי.
להיות בזוגיות עם אישה, לשכב בפעם הראשונה עם אישה, לדעת אהבה ותשוקה ולהבין עוד דבר או שניים.
לנסוע לחוץ לארץ כמה שיותר, ולהנות מהרגע 
והעיקר לקום בבוקר ולהיות שלמה כל יום ביומו.


אז בגדול החודש הזה היה מהיר, מהיר מהרגיל
אני רק יכולה להגיד שהפחד מונע מהאושר האמיתי להגיע, לפעמים אני מרגישה שאת הכל אני מחזיקה ביד אחת, וביד השנייה הכל בורח מבין האצבעות
זה פסיכולוגי אני יודעת, אבל אני פשוט בחורה פחדנית שלא יוצאת מהגבולות שהיא הציבה לעצמה ולאחרים.
האהבה קצת הרבה שידרגה אצלי מחשבה,סיכון, אבל זה כמו לקחת צעד קדימה ו10 אחורה.
הלוואי והכל יסתדר מעצמו, ושאהיה חזקה מספיק בלי פחד שמשתלט עליי.
0 תגובות
אמא,אבא אני דו
30/04/2019 20:56
הדס
בלי לשים לב ככה עבר לו עוד חודש, 
אז שיתפתי את ההורים שלי, האמת שדי הופתעתי משניהם, מדהים כמה הכל הפך ליברלי, למרות שציפתי לגרוע מכל..
יש תחושה באוויר שהם עדיין מכחישים לעצמם שבאמת אצא עם אישה, ואולי זה חולף..
בתוך תוכי אני יודעת לשאר המשפחה זאת תהיה מכה מדינה אבל אוכל להתמודד עם הכל..
ואחרי שהקרובים כבר יודעים והכל באמת שלם, 
היא לא מוכנה להצהיר. יכולה להבין אותה, לא בדיוק מעוניינת להבין
זה מדהים דווקא שזה בא מהכיוון שלי לצאת עם זה נגד כל העולם וסוף סוף לנפנף במישהי שהפכה לי את הלב!
לא היה חודש קל, המון שאלות שאין עליהם תשובות והעובדה שיש פרטנרית פחדנית שאי אפשר ללכת איתה קדימה..
לא אצליח להמחיש לכם שהאהבה הזאת טהורה, והיא כל כך עוצמתית שאפשר לנצח איתה הכל, ובאותה נשימה גם להרוס אותה.
יש לי נטייה למהר לסכם תקופות, להשאיר אותם בטעם טוב לפני שאספר אותם אחרת. 
יש מצב גדול שאני מורחת את זה, אבל טוב לי, 
לא אחזיק הרבה זמן בלהסתיר את זה, ומעניין אם בכלל האהבה הזאת תתממש..
יש דברים שכבר לא תלויים בי.

למדתי ולומדת כל כך הרבה מהמערכת יחסים הזאת, על החיים, על עצמי, על משמעות האהבה, על כבוד והערכה הדדית!
זה 3 חודשים שמרגיש כמו 3 שנים, לטוב ולרע.








ממשיכה במטרה שלי לכבוש יעדים ולהנות מהרגע,
בולגריה על הפרק!
תודה אוהבת.
1 תגובות
משבצת
31/03/2019 21:40
הדס
ואו, כבר סוף החודש?
איזה חודש עברתי וואו, אז אתחיל דווקא מהסוף, חזרתי מפראג המדהימה ובהחלט עם חוויה מתקנת!
זאת גם הפעם הראשונה שהשארתי כאן מישהי בארץ שמחכה לי, במקרה הזה זאת הבת זוג שלי. ואוו עדיין מוזר לי לדקלם את זה, ואני לא מוציאה את זה הרבה מהפה, אבל הפעם המרחק העיד על גודל האהבה העצומה יותר ממה שחשבתי.
על פנוי הכל בסדר, באמת. יחסית לחודשיים שאנחנו ביחד, אנחנו מרגישות שאנחנו מכירות שנים ואני רואה 
את זה יתרון ענק, כי זה לא באמת הזמן זאת ההרגשה.
אבל כן, קיימים הקונפליקטים ביני לבין עצמי, מצד אחד אנחנו לא מוצהרות.. שלפעמים זה נוח לי ולפעמים זה גם מציק,
כן אני רוצה לעשות דברים יותר גדולים ביחד ולהיות חלק, ומצד שני טוב לי בטריטוריה שלי ונוח לי שזה ככה.
יש רגעים שאני בטוחה שאפשר לנצח איתה הכל ויש ימים שאני חושבת שאולי זה גדול עליי, לגיטימי אבל מתסבך.
אני לא יכולה לבוא בטענות שאני לא חלק מהחיי משפחה שלה או החברים שאני בעצמי לא נותנת לה את האופציה להכנס.
אל תשאלו אותי למה, אולי זה הפחד להקריב שוב, אולי זה לא הכפפה ליד, אולי טעיתי ואולי אני פשוט לא בן אדם של סיכונים.
ומרוב שאנחנו שונות אנחנו גם דומות וזאת בכלל בעיה בפני עצמה, 
אני לא יודעת אם אי פעם אוכל לעמוד בסטנדרטים שאליהם היא רגילה,
כמו שבתכלס, היא לעולם לא תוכל להיות החברה הכי טובה שלי. כי היא פשוט לא יודעת, לא כי היא לא בן אדם מדהים. אולי כי היא לא חוותה חברות אמת שהיא משפחה.
אני שואפת שמשבצת של בת זוג תתפוס את כל התמונה, אבל גם אם לא הכל, זה בסדר, יש לי מספיק אנשים שמאזנים אותי כך או כך.
ובחודש הזה הבנתי בכלל, שאני אעדיף לנתק קשרים עוד לפני שנכנסתי אליהם בכלל. 
קצת יומרני להגיד, אני לא מחזיקה מעמד עם אנשים שהם לא משקפים לי את עצמי בהם..

וכן, היא הכניסה לי המון פרופורציה ברגע שהיא נכנסה, והשכיחה כמה דברים ששכחתי שכאבו לי, והמון דברים איבדו משמעות.
היא לימדה אותי מה זה להיות נאהבת, מה זה בכלל לעשות אהבה, והכי חשוב להיות מופתעת כל יום מחדש.

ואם לא הייתי חרדה לנושא אז גם לא הייתי משתפת את שאלת השאלות, מתי יעבור לה? או לי? ולמה אני רגילה לשלב שעוד מעט אני יהיה מובן מאלוי? המחשבה על זה לא נותנת לי מנוח, ואם אחתוך את הקשר הזה אי פעם זה רק מהחשש הזה לתת הכל, ולקבל כל כך מעט.

הלב שלי אוהב אותה, אבל הראש מחכה לה בסיבוב בשביל לעשות פרסה.
ועל זה נאמר, כל אחד ומה שהוא רגיל, לטוב ולרע.



אוהבת♥

0 תגובות
הראשונה שלי
05/03/2019 00:34
הדס
לא חשבתי שהפוסט הזה יגיע בשנה הקרובה, ובכלל.
תמיד עשיתי מהפעם הראשונה משהו גדול, משהו שיהיה לי קשה לעמוד בו, להתמסר לכל כולו.
האקט עצמו, הלחץ והפרפרים שלא אוכל לקלוט בכלל מה אני עושה..
אני זוכרת את עצמי שנים עושה הכנה לעצמי בראש עם ספר חוקים ענקי איך זה אמור להיות ולהרגיש ועם מי.
טוב. בלי יותר מידי לערבב אותכם, זה קרה. החוויה המינית הראשונה שלי, ועם האישה הכי מדהימה שהכרתי לאחרונה!
שזה זה, הכל נכון, הכל טבעי, וככה היה.. בלי מבוכה ועם עוצמה שלא חוויתי מעולם.
ואני חושבת שלרגע הזה התפללתי, שהבן אדם שמולי יתאהב בכל חלק בי, אופי, יופי הכל כולל הכל..
לא סתם אחת, היא חלק מחיי, ולא היה צריך יותר מידי זמן שזה יקרה.
ונכון אני מודה, בניתי לעצמי מסגרת שבה יש מספר אנשים שיכולים להכנס לחיי לפי עקרונות.. אבל משנה לשנה כולם יוצאים מהמסגרת הזאת וזה כולל אותי, וכן למדתי להכיר את זה שהכל בסדר, ופרופורציה בשבילי זה דרך חיים.
 שום דבר לא מסובך ולא קשה, וגם צריך לדעת את מי ואת מה לקחת ללב.
עדיין מביך לי, מוזר, ולפעמים עולים לי פלאשבקים שקשים לעיכול. וגם זה בסדר, ועוד בהלם מעצמי שלא לקחתי את זה קשה כמו שדמיינתי כל השנים.
אם יש דבר אחד שיושב עליי, זה שהבנתי שאני לא יכולה לחתום יותר על אף אחד.. ואולי זה מה שגרם לי לחסם רגשי מסויים, מורגש או שלא.. זה לא בדיוק שיש לי שליטה
חתמתי על אנשים שחשבתי שיחזיקו כמה עשורים בחיי, ובדיעבד אני מבינה שזה לא מחזיק או יחזיק כבר לא יודעת
לא חושבת קדימה מידי, אבל חיה מציאות. וכרגע טוב ויפה, אבל מי יודע? אפילו לא אני.
מה שבטוח כבר בסדר, עדיין מעורפלת אבל שלמה עם עצמי מאי פעם.






תודה שגם את החוויה הזאת חלקתם איתי!
אוהבת

4 תגובות
מרוב אהבה שותקת
13/02/2019 22:07
הדס
זה פוסט לא רגיל ולא שגרתי..
זוכרים שכבר כמה שנים אני כותבת לכם שאני מייחלת לזה שאמצא בן אדם כמוני, שיתאהב בי בכל כולי, ולהכיל. להכיל זו המילה הגדולה ביותר.
אחרי שכבר השלמתי עם זה במשך שנים, שמה לעשות לא כולם נולדו אני.
ועוד אחרי שאמרתי שהתקווה מחזיקה אותי ולא הפסקתי להאמין לרגע, ואני יכולה להגיד לכם, עם דפיקות חזקות בלב-
זה קיים, זה שם, ואולי האחד למיליון עבר גם אצלי.
ובמקרה הזה, אחת. זאת בחורה.
שיש חיבור מיידי, כמו שאני מאמינה בו הוא קורה ברגע, בדיוק כמו שקרה איתה, כן היא לסבית. אבל היא לפני הכל חברת אמת,
ובמילים פשוטות ועדינות היא פשוט אני. המחשבות, הצורה שבה היא קוראת דברים, הדרך שבה היא מסתכלת על החיים,
ולא. היא אפילו לא קרובה ללהיות סתם עוד אחת. נכון, העולם שלה קצת שונה, אבל כל הדברים מתחברים בצורה שאני לא יכולה להסביר.
איך שראיתי אותה בפעם הראשונה ידעתי שמדובר בבחורה ברמה גבוהה, ושהכרתי לעומק, הבנתי כמה.
היא זיהתה בי ברגע, ולא היה צריך יותר מכמה ימים זיהתה בי הכל, וזה היה כל כך מפחיד שלא הצלחתי להכיל.
עד שסוף סוף באה מישהי כמוני, זה היה טוב מידי כדי להיות אמיתי.
לראות אותה בי גרם לי לרצות את מי שהיא, והכי הזוי ומטורף שזה היה הדדי! מבלי שהיא ידעה שגם אני נמשכת לבנות.
פעם ראשונה שמישהי מאוהבת בי, אבל מאוהבת ברמת ההקרבה,הנתינה, וגם אם אצטרך את השמיים היא תוריד לי, ולא כקלישאה, זה באמת שם, וזה קורה.
ופתאום מוזר לי, מוזר לי כמויות כאלה של אהבה, ואהבה מהסוג שיש בחלומות. ולא מגזימה איתכם בכלל!
עוד מעט 4 שבועות שאנחנו בקשר, קשה לי קצת להגדיר את המילה 'ביחד' אבל זה בדיוק מה שזה, ומעולם לא הרגיש כל כך נכון וטבעי. 
טוב כי גם מעולם לא הייתה מישהי שקלעה בול למה שרציתי,
ופתאום התחילו חסמים רגשיים, כאלה שלא הכרתי כי מעולם לא היה לי, הרי פוסט קודם רק אמרתי לכם שאני לא מקריבה יותר מידי לאף קשר חדש שיכנס לי בחיים, זוגיות וחברות כאחד.
כל הזמן עובר לי בראש ההשלכות, אנחנו מתנשקות והגוף שלי לא מצליח להגיב, לא מצליח להכיל ולהחזיר את אותה האהבה שיש לה להציע לי
פתאום גם עיכלתי, שלהיות עם אישה, זה תהליך. ובעיקר עם עצמי, ופתאום הבנתי שבעצם להיות איתה, זה כמו לצאת עם עצמי..
ולשבריר שנייה לא רציתי להיות עם עצמי. מטורף אה? דווקא שכל כך רציתי אותי כבר במישהו ובסוף זה הגיע לי בבחורה אבל זה לא משנה,
גודל האכזבה הוא המחסום שעומד על הפרק, אני כל כך אוהבת את מי שהיא ומה שהיא גרמה לי להרגיש.. ופתאום כל כך הרבה אנשים איבדו משמעות בחיי מהרגע שהיא הגיעה, כי הבנתי שרק אנשים כמוה אני צריכה ורוצה בחיי.

איך אפשט לכם שהיא פשוט שברה את כל המוסכמות? לא אכלתי כמו שצריך כל הזמן הזה מרוב זה שלא יכלתי לעכל את הסיטואציה, הראש שלי ריחף בכל מקום אפשרי, אני רק מחכה לרגע שהיא מסתכלת לי בעיניים והם מתפוצצות מרוב האהבה!
הבריחות שלנו לכל מיני מקומות כדי להתנשק, בבית בעבודה ואפילו במעלית.
אני לא מצליחה להגיע ליותר מזה, כרגע. אני מרגישה שגדול עליי להקריב, ומשתדלת להוריד הילוך בחלק מהדברים
וזה מצחיק, היא קוראת לי מלכת הקרח לפעמים, טוענת שהאהבה שלה יותר מורגשת. והאמת שהיא באה בזמן שעשיתי חישוב מסלול מחדש לאנשים בחיים שלי, והיא באה בטיימינג שאין לי בעיה למחוק אנשים על טעות הכי קטנה.
ואיך אתם מכירים אותי הכי טוב?? אני הבחורה הכי חמה ואוהבת שיש!
אבדה לי הסבלנות כי לא צריכה להיות לי סבלנות, האנשים שיש סביבי כרגע מאזנים אותי ולעולם לא גורמים לי לקום בבוקר ולהגיד התפשרתי.
לפעמים בא לי שהיא תעשה טעות, שיהיה לי יותר קל לצאת מזה מאשר להכנס בכלל.
לפי התחושה שהיא נותנת או לפחות כך הכריזה, היא לא מתכוונת להוציא אותי מהחיים שלה כל כך בקלות וגם אם בסוף לא נשאר בנות זוג אנחנו נדע לשמר את הקשר.
הבטחתי לה, אבל לא לעצמי. אני לא אפחד לסיים את הקשר, כי היא יודעת וגם אני, שלא אתפשר על שום התנהגות ומובן מאלוי שלא נראת לי.

דרך אגב, קוראים לה אריאל. אני כבר הפסקתי לפרסם שמות, אבל מגיע לה מקום של כבוד.
חייבת להודות לה שהאמונה שלי השתלמה, ואם היא הגיעה אז כל אחד יכול.
אמרתי כל אחד אה? כן, אני מעדיפה שיהיה לי גבר כזה להציג.
 אבל זה כבר לא חשוב עם מי, העיקר שאהיה מאושרת. תמיד.
6 תגובות
5 שנים לבלוג
11/01/2019 21:55
הדס
מחפשת לכם, לעצמי את המילים... 
זה לא נתפס 5 שנים. עוד שנה שעוברת ואתם יחד איתי. נשארתי מחוברת ונאמנה למי שאני והכי חשוב כותבת!
מאז שאני כותבת מרגיש שהשנים רצות ולא הספקתי לעשות עוד משהו גדול בחיים שלי אבל כל דבר מבחינתי הוא משהו גדול, חוויה מעצימה,רגשות ואפילו סתם לעשות שטיות.
גם אם לא עשיתי משהו גדול על הנייר, אני בטוחה שהצלחתי לגרום לאחרים שאני משהו גדול בחיים שלהם.
החודש ספציפית לא נתתי לעצמי לנוח, ביליתי, יצאתי, התפנקתי ועוד כמה דברים על הפרק.
הספקתי לצאת עם מישהו שגם הצליח לערער אותי ולהחזיר אותי אחורה מה שגרם לי להבין שאין מקום למישהו שמזכיר לי עבר במקום ליצור עתיד.
חודשו קשרים ישנים, שגרמו לי להבין עוד דבר או שתיים. החלטתי גם להתנתק מחברה שהייתה חלק עצום ממני.
והכל בדיעבד בסדר, הזמן עושה את שלו וגם הגעגועים תוקפים ואז אתה נלחם בעצמך שכבר אין טעם.
אחרי הכל הבנתי שלבאים שיבואו בשנה הזאת, טוטאליות זה לא הדבר הראשון שאכניס בקשר.. ולאוו דווקא כי אני לא כזאת. זה בגלל שאני יותר מידי כזאת ומסתבר שזה לא הצעד הכי נכון לעשות אותו במיוחד לא על ההתחלה.
אני מחכימה מכל האנשים שנמצאים סביבי, וגם מהזוטרים. ועושה לעצמי בראש 'עשה ואל תעשה'. (ובעיקר אל תעשה)
שלא תטעו לרגע, אני מחכה לבן אדם שאתן לו את השמיים ואדע שהוא יחזיק לי את השמש בזמן הזה. עד אז הפכתי פסימית לאור המצב העגום שאני חשופה אליו ביום ביום. אבל התקווה עדיין לא חלפה לה, ואני משתדלת להנות מהקיים. 
לפעמים כשיוצא אני מטפטפת לאנשים על זה שיש לי בלוג למרות שאני מתה מפחד שיחשף בעודי בחיים.
שמחתי לדעת שיש התעניינות רבה במקום הזה ובכלל בעולם הבלוגים.. יצא לי להקריא בפורום קטן אחד מהפוסטים הפחות קשים והתרגשתי לדעת שזה בכלל נוגע לאנשים.
הבלוג נפתח בשבילי בתור פסיכולוג, לא ראיתי בו גם מעבר. ובפועל עשה עבודה טובה, ולא רק לי.





תודה על הזכות לכתוב כבר 5 שנים!
ותודה אחת לי. שהחזקתי מעמד ואמן לעוד שנים רבות.

4 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 16 17 הבא »