עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
סיור בעמק יזרעאל
15/10/2013 14:31
אבי גלבוע

עמק יזרעאל

 

מידע כללי

 

 

 

תאריך

17/6/2013

מסלול

כביש 6, אל אחוואט, מגידו, תל יזרעאל, תצפית מהר ברקן וכתף שאול

מדריך

בני פרנקל, ירון עובדיה

מזג אויר

חם

 

 

 

בצומת קסם, (יושבת באזור מעבר אפק הקדום, הצומת הכי גדולה בארץ).  נכנסו לכביש 6

 

כפר קאסם בשנת 1956 נרצחו 43 פועלים ערבים שחזרו מעבודתם לאחר כניסת העוצר.

מצד מזרח עברנו את קלקיליה, טירה  כוכב יאיר.  ממערב את טייבה  ולאחר מכן ממזרח עברנו כפר קלנסווה

עברנו את  "המרזבה" ליד הדום השומרון, חצינו את הערוץ של נחל אלכסנדר שמתחיל באזור שכם.  לפני באקה אל ערבייה (פירוש: המערבית) עברנו ישוב בשם "ימה" שזה מזוהה עם יחם, המקום שחותמס השלישי עצר שם כדי להתייעץ עם צבאו כיצד להגיע לכבוש את מגידו.

חצינו נחל נרבתה המוזכר בימי המרד הגדול.  ירדנו  מכביד 6 לכביש 65 (מחלף עירון)–

נחל עירון, בערבית וואדי ערה, הממוקם בקווי המפגש של השומרון, רמות מנשה, והשרון. הנחל הוא אחד מיובלי נחל חדרה. 

כפר קרע מצפון לכביש, הינו הישוב הערבי בעל היכולת הכלכלית הגדולה בארץ.  יש להם מסגד מצופה בזהב.

 

בצומת קציר.  מצד שמאל, באזור הכפר ערערה ראינו המקום שמזוהה עם "ערונה" שמוזכר בסיפור תחותמס.  מצד שני של הכביש, מול ערערה, יש את כפר עארה.

 

פנינו לכביש 6513 שבו דרך נופית יפה וניתן לחזור בהמשך לכביש 65 באזור מי עמי, ועל ידי כך אפשר לפעמים לעקוף פקק.

 

ברטעה, מצד ימין, זה ישוב שמחולק חלק ישראלי וחלק היה בירדן עד 67, כמו מה שהיה ברפיח ובבית צפאפה.  פנינו שמאלה לאתר בניה של הישוב קציר.  השער היה פתוח אבל לפעמים סגור וצריך להיכנס בהמשך בכניסה הראשית של הישוב.  יש בו שתי גבעות בשני צידי הכביש – והגבעה המזרחית היא ההרחבה של שנות ה90, במסגרת תכנית הכוכבים" של אריאל שרון.  אבל הנקודה הזאת היא עיקרה של הישוב שהתחילה בשנת 1982.

 

"אל אחוואט" ( 8:55)  כדי להיכנס לאתר צריך מפתח,

 "אל אחוואט" פירוש "החומות".  אדם זרטל חפר כאן, וראה חומה שאינה דומה לאף מבנה שקיים בארץ. החומה אינה ישרה ויש בה  בליטות, כמו כן מצא תנור להפקת ברזל

האתר היה שונה מכל אתר אחר בארץ.  לא כנעני, לא ישראלי, לא פלשתי. 

מבדיקה של תרבויות אחרות בעולם, הסתבר שהמבנה מתאים לתרבות הנורדית, מסרדיניה (אי גדול ממערב לאיטליה).  האתר דמה לאתרים שרדנים, ומכאן הסיק שמדובר באתר שרדני

 

הישוב לא התקיים לארך ימים.  הוא נמצא מעל וואדי ערה (דרך חשובה), החורשה צפופה שחוסמת את התצפית והמעבר לוואדי.  יש מעיין קטן באזור, קצת למטה.

 

גלי האבנים הם מגדלי שמירה.

 

התואר "סייסרואה" נמצא בתעודות שרדניות, ואדם זרטל מקשר אותו בספרו לסיסרא המקראיתולכן הוא מזהה את המקום הזה עם "חרושת גויים".  בשופטים ד:ב שסיסרא היה משם והיה שר צבאו של יבין מלך כנען אשר מלך בחצור. 

ניתן להניח שהשרדנים מאל אחוואט (חורשת הגויים) היו בברית עם הכנענים בחצור. 

כמו כן  טוען שהקרב התרחש כאן באזור הזה ולא מזרחה יותר כמו שנהוג להבין (ראה הרחבה בספרו).

 

עזבנו את קציר, פננו שמאלה ובצומת הבא עוד הפעם שמאלה. אם היינו פונים ימינה היינו מגיעים לעמק דותן.  אנחנו עוברים דרך רכס הר אמיר.

בדרך בני הראה לנו את ההבדל בין מפנה צפוני מפנה דרומי של נחל מבחינת הצמחייה

 

עברנו את הישוב מי עמי –שמו של היישוב הוא על שם קהילת יהודי מיאמי שסייעה בהקמת היישוב (מיאמי - מי עמי).

חלפנו על אום אל פחם , "מקור הפח" או "אם כל הפחם" ישנם כמה כפרים בשומרון הנושאים שמות הקשורים בתעשיית הפחם, כגון פחמה )פחם) ודיר אל-חטב.

העיר אום אל-פחם, עיר ערבית, נחשבת למרכז מסחרי לאזור ואדי עארה, עיר המושכת לקוחות מכל רחבי הארץ שקונים רהיטים, דבר שהפך את העיר למקום המושך בעלי עסקים ומשקיעים.

בגבעה הגבוהה ביותר באום אל פחם – קבר שייך איכסנדר.  אום אל פאחם כי היו פה מחפמות.

 

וואדי ערה מפריד בין הר אמיר לבין רמות מנשה. שני אזורים גאולגיים, עם מסלעים שונים ולכן התפר ביניהם הוא הנחל.  בהסכמי שביתת אש ב1948 ישראל קבלה את האזור הזה בהסכמי חילופי שטחים תמורת  שטחים בדרום הר חברון באזור מוזיון ג'ו אלון.

 

בשלב מסויים הכביש עוזב את ערוץ הנחל (וזה המקום היחיד שבו רואים את הנחל הטבעית), וממשיך לעלות.  הדרך הזאת הייתה צרה מאד. בפפירוס אנסטזי נאמר עליו שאין סוס הולך בה אלא מאחרי סוס.  ולכן היה מסוכן – וזאת הדרך שתחותמס בחר ליסוע בה למגידו כדי להפתיע אותם (כי הם חשבו שהוא לא יבחר בדרך הזאת).

 

ואז באזור צומת מגידו, הכביש מגיע לעמק יזרעאל, איפה שהנחל נשפך.

 

ב2004 כשהרחיבו את כלא מגידו, מצאו ריצפת פסיפס עם כתובת "אינו גיאנוס עשה את הפסיפס מכספו", ועוד שזה מוקדש לישו קריסוס.  הפסיפס הוא מהמאה השלישית לספירה, וזאת הפעם הראשונה שמוצאים כנסיה, עוד לפני שהנצרות הוכרזה כדת מדינה.  ולכן זאת בעצם הכנסיה הראשונה בעולם.

 

האזור הזה שייך לעיר מגידו.  במשנה מוזכרת "כפר עותאי", והשם של מגידו בתקופה הרומית היתה "ממיקסי מיאנאופוליס" – הפסיפס בכלא מגידו שייך לשם.

 

 

הגענו לתל מגידו ב9:55.  שירותים בכניסה ויש גם מוזיאון קטן עם מפות וממצאים בכניסה. 

מגידו יושבת על דרך הים בנקודת חיבור של שלש דרכים:

 

1.       דרומה הדרך מימה- יחם דרך עמק דותן ותענך

2.      איפה שהיום כביש 65 (וככה בחר תחותמס להגיע)

3.      דרך וואדי מילק/נחל תות

 

גאוגרפית, הר אמיר, רמות מנשה והר הכרמל כולם חלק מהרי השומרון, שמתפצלים לשני פלגים באזור ג'נין (ההסבר עם האגודל והאצבע – החריצים באצבע הגדול הם וואדי ערה וודי מילק)מגידו נמצאת בקצה הדרומית מזרחית של רמות ממנשה.

 

תולדות החפירה במגידו:

שומאכר, מהמושבה הגרמנית בחיפה היה הראשון,

בשנות העשרים והשלושים משלחת אמריקנית מאוניברסיטת שיקגו,

בשנות הששים ידין, משנת 1989 אוניברסיטת תל אביב בראשות פינקלשטיין, חופרים פה כל שנתים . 

תל מגידו  מכונה "האמא של כל התלים". 

 

המוזיאון ממוקם בבניין של המשלחת האמריקאית, שם בנו למגוריםיש גם מסעדה שם.  ובחדר הסמוך לאולם התצוגות, יש דגם של התל עם כפתורים שמדליקים מנורות כדי להצביע על אזורים שונים, וגם שכבות שאפשר להרים בכפתור

 

הם מראים בדגם בעיקר את האתר הישראלי (בתל יש קרוב לעשרים שכבות ואי אפשר להראות את כולם)בצד צפון (איפה שבני עמד) יש שני שערים ישראלים משתי תקופות, ומתחתם שלשה שכבות של שערים כנענים.  השער תמיד היה בצד צפון, במקום הכי נמוך

 

החומה שרואים בגדם בעיר הישראלי היא חומת קדמות ונסגות - הקדמה זה מגדל, אבל מתחת בשכבה של ימי שלמה חומת סוגרים (casemate).

 

בצד המזרחי יש את אזור הפולחן הכנעני עם המקדשים השונים בשכבות השונות שדברנו עליהם בכיתה.  ושם בשכבה הישראלית יש "אורוות צפוניות ודרומיות" (שנדבר עליהם בהמשך) וגם בית בית.

 

בקצה הצפוני יש ממגורת דגן וארמון המלוכה.

 

ובצד מערבי חריץ שנקרה "גלריה" על ידי האמריקנים, וזה שייך למערכת המים ונחשב כמפעל ישראלי – נדבר גם על זה בהמשך.

 

במטבע של חמישה שקלים הים יש או את המטבע עם האריה (חותם שמע עבד ירבעם) או את כותרת העמוד שנמצא שם במוזיון.

 

 

 

תולדות מגידו:

 

מגידו מתחילה כישוב בתקופה הכלקוליתיתבתקופת הכנענית הקדומה מתחילה כאן עיר,  ובכנענית תיכונה חומה ושער וכו'.  בתקופה הכנענית המאוחרת הוא מופיע במכתבי אל עמארנה"בירידיה  שליט מגידו" כותב לאנחתמון.    

 

ואחר כך יש את הסיפור של תחותמס השלישי שמפתיע אותם אבל  מתעכבים על השלל ולכן צריך מצור. 

 

מגידו מוזכרת בממצא  מתענך, ואח"כ אצל  אמנחטפ

 

מוזכרת במקרא ביהושע יב, ואחר כך  במלכים א ט:טו, וגם במלכים ב ט:כז

 

בשנת 732 לפנה"ס תגלאת פלאסר כובש  גם את מגידו והיא הופכת לעיר אשורית.

 

ואחר כך המצרים רצו לכבוש את שטחי אשור במסופטמיה (?) ובשנת 602 המלך יאשיהו מתערב כאן כי הוא מנסה לעצור את פרעה נכו, והוא נהרג כאן במגידו.

 

ואחר כך המקום נכבשה עי הבבלים.

 

בספר האחרון של הברית החדשה יש חזון יוחנן על "ארמגדון" – תחילת אחרית הימים.  ומזהים את זה עם "הר מגידו" בגלל השם הדומה.  ולכן הרבה נוצרים אוהבים לבקר כאן ומתרגשים מאד.

 

כשגנרל אלנבי הגיע לכאן הוא קיבל את התואר "לורד של ארמגדון".

ב1964 האפיפיור פאולוס הגיע לארץ ישראל (לא הכיר במדינת ישראל) והגיע לכאן.

הממצאים באתר:

 

זה "פשפש" באזור השער הישראלי עם פניה של 90 מעלות והמדרגות מחוץ לעיר, כדי לרדת עד המים או עד השדות.  זה לא השער העיקרי.  וכדי להגן על השער הזה שיכול להיות נקודת תורפה, עשו שער ברוחב אדם אחד ועם פניה של 90 מעלות כדי שרק אדם יכול להיכנס בו, בלי בעלי חיים ובלי כלים.

 

 

מכאן רואים את הכביש שמוביל ליוקנעם.

 

 

 

 

 

 

 

 

השער עם הרחבה המקורית.  חומה עם אבני גביל גיר ובזלת, שער באבני גזית:

 

 

תחותמס הגיע או לשער הזה או לשער הקדום יותר באותו אזור, והחקלאים שהגיעו אחרי שהשער היה סגור, משלשלים להם והם עולים.

 

אחרי מתחם השער זה מקום המושל בתקופה הכנענית המאוחרת איפה שמצאו השנהבים.  (??)

 

מדרגות בזלת יש כאן – סוברים שהם חלק מהכניסה לעיר.   היה פה תעלת ביוב בצד שמאל.

 

למעלה  מצד שמאל זה השער הישראלי ולמעלה חלק מעוד שער ישראלי מאוחר יותר (למעלה כי אלה שכבות מאוחרות יותר)

 

 

 

בעיר גדולה ישראלית היו שמונה אומנות בשער.  המעבר ביניהם תעלת ביוב

 

צורת הבנייה הישראלית: פטין ושני ראשים, וזה מאפיין בניה ישראלית. נהוג היה לחשוב על פי ידין וכו' שהשער התחתון שייך לשלמה, והעליון לאחד ממלכי ישראל אבל אנשי תל אביב טוענים שהתחתון הוא מימי אחאב וששלמה לא הגיע לכאן.

 

חומות סוגרים - קיר חיצוני וקיר פנימי עם קירות שמחברים ביניהם, ויוצרים חומת סוגרים וידין הוכיח שזה  מחובר למה שהוא קורא שער שלמה.  ורואים אותם בהרבה מקומות. ומאוחר יותר בנו חומת קדמות ונסגות.

 

אחכ עלינו לאוורות צפוניות  והסתכלנו למטה לשכבה של המקדשים הקדומים:

 

 

ולמעלה במה גדולה עגולה, מאוחרת יותר:

 

 

 

תצפית מלמעלה:

 

לצד דרום, אפשר לראות את שייך אכסנדר, צומת מגידו ולאחריו תל תענך.כביש הסרגל מגיע לחבל תענכים וגבעת המורה. 

 

לצד מזרח, רואים גם את הגלבוע דרומה ואת הר תבור וכסולות תבור או בקעת כסולות צפונה.  וצפונה יותר הרי נצרת ולפניהם מגדל העמק.

 

ומערבה את הכרמל והמוחרקה. ואחר כך רמות מנשה, שאנחנו בגבעה האחרונה שלהם.

 

וזה חתך שעשו האמריקנים (?) שרואים מכאן את כל השכבות בתל.  ורואים את חלק מהחומה המזרחית מהתקופה הכנענית  הקדומה שהוא הפס הקטן למטה:

 ורואים כאן יסודות של מקדש מלבני קדום.

 

עלינו לממגורה ושמה מעבר לעץ רואים את  השריד שזיההו כארמון המלך (שלמה או אחאב, לפי האסכולות השונות).

 

ממגורה:

 

 

וזה מהתקופה הישראלית לאגור מזון לשעת חרום

 

אוורות: גילו שורות של מבנים אורכים כל אחד מחולק לשלש. ושוב, יש אומרים של שלמה ויש אומרים אחאב.  ויש תעודה חיצונית (ראה תמונת השלט) שאחאב נתן לברית 2000 רכבים אז זה אומר שהיו לו הרבה סוסים והוא צריך אוורות.  לכן האמרקיים טענו שזה אוורות סוסים אבל יש הרבה בעיות בתאוריה הזאת: הרצפה גודל האבוס והצורך להוציא את כל הסוסים כדי לטפל בזה שבפנים.  בתל שבע יש דבר כזה ויש חושבים שזה מחסנים ולא אוורות, אז אולי אותו דבר כאן

 

מערכת המים:

בפינה סמוך להרחבה של הקיבוץ רואים את ערוץ נחל קינה ויש בו מים כל השנה זה משמאל לבחים וקשור לסיפור תחותמס.

 

וכאן הגלריה. עשו אותו כדי להגיע למקור מים (מעיין למטה) במסתור בשעת מלחמה.  ואח"כ בנו מפעל מים הרבה יותר גדול עם פיר אנכי ומנהרה אופקית (יש מדרגות שרואים היום להגיע לפיר.  אבל לא ברור אם אחר כך היו עוד מדרגות לרדת בפיר כדי ללכת למים דרך המנהרה כמו שאנחנו עושים עכשיו, או אם הזרימו את המים בתוך המנהרה ושאבו אותם דרך הפיר בדלי).  ויש כזה דבר בחצור וגם בתל שבע ועוד מקומותוגם בעיר דוד אבל שמה זה מהתקופה הכנענית התיכונה, ויש חושבים שזה נכון גם בשאר המקומות.  וגם כאן, יש חושבים שהגלריה היה מהתקופה הכנענית ולא מאוחר יותר כאמור.

 

לביקור כאן: קח בחשבון שבחורף המנהרה הרבה פעמים סגורושיש 183 מדרגות מלמעלה ומלמטה למעלה עוד 80 מדרגות. אז לא לשלוח את האוטובוס עד שברור שיורדים.

 

הצד השני של המנהרה מונגש עם מעלית לכסא גלגלים.

 

 

 

תל יזרעאל – נסענו לשם אחרי הפסקת צהרים, הגענו בשעה 14:00.  רואים את בנין אחד שהוא שריד מכפר זרעין ואת חלק מהחומה העתיקה.  פינת החומה שרואים כנראה היה חלק מארמון החורף של אחאב.  חוץ מזה אין מה לראות בתל, לצערינו.

 

מהתצפית:  מאחרי עץ השיזף שמסתיר זה מעיין חרודמולנו  כפר יחזקאל - היה כאן רפת רובוטי עם מרכז מבקרים שעשכשיו נסגר.  בצד ימין רואים את קצה הגלבוע: הר הגיבורים וכתף שאול.

 

מעל עין חרוד רמות יששכר או רמת הצבאיםורואים  גם את כוכב  הירדן.

 

למטה, איפה שהאקליפטוסים,  זה "העין אשר ביזרעאל"ולמטה סוללים כאן רכבת  שאמור לתת לירדן מוצא לים. במאה ה19 כבר הייתה כאן רכבת.  מולנו גבעת המורה, ובצד שמאל נבי דכי ולמטה הישוב סולם שזה שונם המקראית, ושמאלה מזה עפולה.

 

סוף ספר שמואל א – לפני הקרב בגלבוע שבו מת שאול, בני ישראל חנו בעין אשר ביזרעאל (כט:א)

 

מלכים ב פרק ד פסוק ח אלישע והאשה  השונמיתוגם אבישג השונמית (מלכים א א:ג) הייתה משם.

 

סיפור גדעון: כתוב על גבעת המורה "ההר אשר מצפון לו בעמק הוא גבעת המורה".   ולמה נקרא גבעת המורה ??

 

מלכים א כא – סיפור כרם נבות התרחש כאן ביזרעאל.

 

הבדל בין עמק יזרעאל ועמק חרוד ??  מדרגה  ??

 

גם יזרעאל נחרבה על ידי תגלאת פלאסר.  בתקופה הביזנטית נהיה כאן ישוב בשם גרען. ב1250 היה כאן קרב ענקי וחשוב ביותר, כשהממלוכים בלמו את המונגולים.  במאה ה19 מוחמד עלי הביא אנשים מהשומרון והתחיל את הכפר זרעין שנכבש במלחמת העצמאות.

 

בסביבות 15:15 עזבנו את תל יזרעאל פנינו שמאלה בכביש חלפנו על ידי "דרך נוף הגלבוע" (סקי הגלבוע – אפשר לעשות סקי מלאכותי כאן גם בקיץ) והגענו עד צומת נבות, שמה פנינו ימינה בכביש 71.

 

ישוב גדעונה מעל מעיין חרודהכניסה מעיין חרוד בתשלוםהבית הבודד על הגבעה הוא בית של אולגה ויהושע חנקין והם קבורים שמה (גבעת אולגה גם על שמה)

 

ברכות דגים בעמק יזרעאל – מי התהום כאן במפלס מאד גבוה"נחל קדומים גרפם נחל קישון" בשירת דבורהבבוץ אי אפשר למרכבות לעבור כאן.

 

"העמק הנעלם" יורד מהר ברקן לכאן קרוב לכלא שאטה.  זה מסלול קצת אתגרי צריך עם הרבה סלעים ובולדרים.

 

עמק בית  שאן בקצה של עמק חרוד –יש הרבה מעיינות מתוקים כאן – כל הגשם שירוד בגלבוע מחלחל לכאן ויוצא במעיינות בעמק.

 

ב15:25 הגענו לחניון מצפור הר ברקן, ועשינו תצפית מלמעלה.

 

הר ברקן זה אחד מרכסי הגלבוע שהוא  רכס  שנמשך 18 ק"מ אורך ו9 ק"מ  רוחב במקום הכי רחב (ה"אגודל" שליד האצבע הגדולה במפה) מורכב מגיר קשה ודולומית. כמעט לחלותין  לא הייתה התיישבות בגלבוע עד הדור האחרון, בגלל המסלע ובגלל הרוחות. וגם לא היו כאן עצים בגלל הרוחות, עד שקק"ל נטע פה עצי אורןמעלה גלבוע התחילה כהיאחזות נח"ל.

 

נקודה הגבוהה בגלבוע מגיע ל650 (?)מטר יורדים ממנה לעמק חרוד.  בסוף מרץ ואפריל יש כאן פריחה של אירוס הגלבוע.  יש כמה מעיינות בהר: עין סמל, עין  שאול ועוד אחד (?).

 

הגענו להר שאול -דשביל התנ"ך ב16:10.   הר שאול 302 מטר, הר ברקן מעלינו.  רואים מכאן את בית אלפא (בקיבוץ חפציבה) ואת בית שאן בקו ישר.  בריכות דגים – תמיד היו פה כי היו כאן ביצות.  הם זורעים פה בשדות עגולים בגלל שיטת ההשקייה.

 

שביל התנ"ך – תחנה ראשונה פונה לעמק חרוד ויש אומרים שזה עמק יזרעאל המקראי.  מעבר לעצים מצד שמאל עין דו שזה עין דור.

 

 

 

0 תגובות
סיור בצפון מדבר יהודה
15/10/2013 14:22
אבי גלבוע

צפון מדבר יהודה וים המלח - מגיש אבי גלבוע

 

 

 

 

תאריך

2/10/2013

מסלול

כביש 1, השומרוני הטוב, צומת, נחל עוג, קצר אל יהוד,עין פשחה

מדריך

חיליק אברג'יל, ירון עובדיה

מזג אויר

חם

 


רקע על מדבר יהודה

אורכו של מדבר יהודה מצפון לדרום כ-100 ק"מ, רוחבו כ-20 ק"מ. את הגבולות לא ניתן להגדיר חד-משמעית מפני שהחלוקה המקראית שונה מן החלוקה הגיאולוגית.

על פי יהושע ט"ו הגבול הצפוני של מדבר יהודה הוא הגבול בין נחלת שבט יהודה לבנימין – וואדי קלת ( = נחל פרת): ה וּגְבוּל קֵדְמָה יָם הַמֶּלַח, עַד-קְצֵה הַיַּרְדֵּן; וּגְבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה, מִלְּשׁוֹן הַיָּם, מִקְצֵה, הַיַּרְדֵּן.  ו וְעָלָה הַגְּבוּל, בֵּית חָגְלָה, וְעָבַר, מִצְּפוֹן לְבֵית הָעֲרָבָה; וְעָלָה הַגְּבוּל, אֶבֶן בֹּהַן בֶּן-רְאוּבֵן.  ז וְעָלָה הַגְּבוּל דְּבִרָה, מֵעֵמֶק עָכוֹר, וְצָפוֹנָה פֹּנֶה אֶל-הַגִּלְגָּל אֲשֶׁר-נֹכַח לְמַעֲלֵה אֲדֻמִּים, אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לַנָּחַל; וְעָבַר הַגְּבוּל אֶל-מֵי-עֵין שֶׁמֶשׁ, וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו אֶל-עֵין רֹגֵל.  ח וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן-הִנֹּם, אֶל-כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב--הִיא, יְרוּשָׁלִָם; וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל-רֹאשׁ הָהָר, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי גֵי-הִנֹּם יָמָּה, אֲשֶׁר בִּקְצֵה עֵמֶק-רְפָאִים, צָפוֹנָה.

מחינה גיאולוגית וואדי קלת אינו מהווה גבול בין שתי יחידות וקו הגבול עובר מעט צפונית לכאן באזור צפון יריחו, כוכב השחר והר בעל חצור שבו השבר של מצוק ההעתקים מתעקל לפנים הארץ ויוצר שני הורסטים (גושים מורמים) – הורסט כוכב השחר והורסט בעל חצור.

לפי מדריך ישראל הישן הגבול הצפוני הוא וואדי עוג'א / נחל ייט"ב.

 

הגבול הדרומי על פי יהושע ט"ו הנו נחל צין: ב וַיְהִי לָהֶם גְּבוּל נֶגֶב, מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח, מִן-הַלָּשֹׁן, הַפֹּנֶה נֶגְבָּה.  ג וְיָצָא אֶל-מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים, וְעָבַר צִנָה, וְעָלָה מִנֶּגֶב, לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ; וְעָבַר חֶצְרוֹן וְעָלָה אַדָּרָה, וְנָסַב הַקַּרְקָעָה.

ואילו מבחינה גיאולוגית הוא נחל חימר או כביש ערד – סדום מפני ששם מסתיימים קמרי צפון הנגב.

 

הגבול המערבי הוא גבול המדבר. במקרא המדבר מוגדר כאזור שבו מדבירים את הצאן - ירמיהו ב': זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ--לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה

היום מגדירים אותו כאזור שבו יורדים פחות מ-200 מ"מ גשם בשנה ומעבר לקו ה-200 מ"מ מתחיל ספר המדבר. מדבר יהודה הוא מדבר מקומי – מדבר בצל גשם או מדבר "בצל עיר".

 

הגבול המזרחי הוא מצוּק (*) ההעתקים.

[* מצוּק = צוק בסלע כפי שכתוב בשמואל א' פרק י"ד פסוק ה': הַשֵּׁן הָאֶחָד מָצוּק מִצָּפוֹן, מוּל מִכְמָשׂ; וְהָאֶחָד מִנֶּגֶב, מוּל גָּבַע.  {ס}

מָצוֹק = מר נפש כפי שכתוב בשמואל א' פרק כ"ב פסוק ב': וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל-אִישׁ מָצוֹק וְכָל-אִישׁ אֲשֶׁר-לוֹ נֹשֶׁא, וְכָל-אִישׁ מַר-נֶפֶשׁ, וַיְהִי עֲלֵיהֶם, לְשָׂר; וַיִּהְיוּ עִמּוֹ, כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ. ]

האזור בין וואדי קלת לוואדי עוג'א נקרא גם מדבר בנימין ומצפון לוואדי עוג'א מדבר שומרון.

מדבר יהודה הנו המדבר של קמר חברון. ההר המרכזי בנוי משני קמרים – קמר רמאללה בצפון וקמר חברון בדרום כיוונם צפון צפון מזרח – דרום דרום מערב.

 

גיאולוגיה:

החל מהיורא (לפני כ-200 מיליון שנה) כיסה ים טטיס רדוד את כל האזור והורבדו בו שכבות אופקיות של גיר שיצרו את חבורת יהודה בתקופת הקנומן – טורון, לפני כ- 95 מליון שנה.

"חבורה" גיאולוגית פירושו - אוסף של "תצורות". וכל תצורה זה תקופה גיאולוגית.

ים רדוד- עומק פחות מ 200 מטר.  מאפשר קיום לצמחים ובעלי חיים ששלדם יצר את סלע הגיר.

סלע גיר – סלע משקע ימי, נוצר ע"י שקיעת תמיסות גירניות ושרידי בע"ח ימיים אל קרקעית הים. במשך תקופות ארוכות מצטברות שכבות עבות הנדחסות ולבסוף הופכות לסלע גיר. כאשר קרקעית הים מתרוממת, והים נסוג – סלעי הגיר נחשפים ביבשה. בסלעי גיר ניתן לראות לעיתים מאובנים ימיים. נוסחת הגיר CaCO3 (קלציום+פחמן תלת חמצני). מסיס בחומצה, ולכן עשויות להתפתח מערות קארסטיות בתוך סלעי הגיר. יש לו מבנה שכבתי וסדוק בד"כ ולכן הוא עביר למים (אקוויפר). הגיר הינו סלע קשה, משמש כאבן לבנייה וכחומר גלם לחומרי בניין אחרים (למשל ע"י שריפת אבני גיר מתקבל סיד, אשר שימש בתקופות עתיקות לאיטום הדפנות של בורות מיים).

 

 

בקרטיקון העליון (סוף הטורון, לפני כ-80 מיליון שנה) השכבות עברו קימוט וכתוצאה מכך נוצרו רכסים תת-ימיים שכיוונם צפון מערב – דרום מזרח. רכסים אלו מרוכזים ברצועה בעלת מתאר קשתי שרוחבה כ-50 ק"מ – זו הקשת הסורית. תחילתה בסוריה והיא נמשכת דרך שדרת ההר וצפון הנגב עד צפון סיני. כך נוצרו קמר רמאללה וקמר חברון. בקערים הצטבר קרטון שיצר את תצורת מנוחה.

סלע הקרטון נוצר בים עמוק, מבעלי חיים קטנים יותר ומדחיסה.

בתקופת הסנון, זאת אומרת לפני 85 מלין שנה נוצרה "חבורת הר הצופים".  הקרטון, בניגוד לגיר, עובר תהליך של דחיסה במקום התהליכים הכימיים שעשו את הגיר.וקצת במפתיע, הסלע הזה יותר רך.  לכן למשל אין מצוקים מהקרטון, ובמקום זה יש מדרון יותר מתון.

 

אז הגיר למטה, כי הוא יותר ישן, והקירטון למעלה כי הוא משלב מאוחר יותר.  הבסיס כאן הוא מחבורת יהודה (900 מטר) והציפוי חבורת הר הצופים –כ300 מטר.

 

עוד שינוי שקרא בתקופת הסנון זה קימוט אסימטרי שקרה, שגרמה לגלים שראינו.  מהקמר הראשי מזרחה יש קמרוני משנה. הקמר המרכזי כאן הוא קמר חברון ונראה שגבולות מדבר יהודה מקבילות לגבולות קמר חברון, מבקעת ערד בדרום עד קמר רמאללה בצפון.

 

בתקופת האוליגוקן (לפני כ-20 מיליון שנה) נחשף האזור לתהליכי בלייה יבשתיים אשר גדעו את ראשי הרכסים ויצרו משטח גידוע ( = paeneplane) כמעט מישורי עם נטייה קלה לכיוון הים התיכון. נטייה זו גרמה לכך שכל הנחלים, כולל הנחלים מעבר הירדן, זרמו היישר לים התיכון. בתקופה זו הבקע עדיין לא היה קיים ואזורנו היה חלק מהלוח האפריקאי.

במיוקן (לפני כ-20-15 מיליון שנה) הלוח האפריקאי התחיל להתבקע כתוצאה מתהליך רחב ידיים שבו נוצרו השבר הסורי-אפריקאי וים סוף. בשלב הראשון עיקר התנועה היה אופקי והלוח המזרחי התחיל לנוע צפונה ביחס ללוח המערבי – לוח ישראל-סיני.

בפליוקן (לפני כ-5 מיליון שנה) השתנה מעט כיוון תנועת הלוחות ונפתח ביניהם בקע ים המלח.

במקביל ליצירת הבקע החלה רצועת הקמרים של הקשת הסורית להתרומם ונוצר מבנה קימור גדול שכיוונו צפון-דרום – כלומר בזווית לכיוון צירי הקמר של הקשת הסורית. קימור זה יצר את שדרת ההר המרכזי.

 

היום ניתן לחלק את מדבר יהודה ממערב למזרח לארבע יחידות נוף: ספר המדבר הוא האזור הגובל במדבר יהודה ממערב בירידה מהקמר. במרכז נמצאת רמת המדבר המאופיינת על ידי נוף קרטוני מתון שהתפתח בקער. ממזרח לו מתחילה במת השוליים המהווה יחידת מעבר בין המדבר למצוק ההעתקים ובמזרח נמצא מצוק ההעתקים הבנוי מסלע גירי קשה.

כתוצאה ממבנה הנוף שתואר כאן כמעט כל הנחלים שיורים ממדבר יהודה לים המלח נדרשים להתגבר על הפרש גובה של מאות מטרים על שטח צר מאוד ולכן רוב הנחלים יוצרים מפל או סידרה של מפלים. וואדי קלת הוא יוצא דופן ואין בו מפל גדול מפני שכאן יש פער במצוק ההעתקים. מים המלח ניתן לראות יפה את המצוק שמסתיים מדרום לוואדי קלת ומתחדש מצפון לו

 

 

 

 

מבנה מדבר יהודה: 

כמו אמבטיה גדולה תחומה ע"י הרים במערב ומצוק ההעתקים במזרח. 

יש בו חמש רצועות:

1אזור ספר המדבר.  יש בו ישובים:  כמו חיזמה ענתה, וכו'.  דרומה יותר תקוע, ודרומה יותר מעון וכו'. ספר המדבר הוא קצה ארץ נושבת (בדרך כלל היה אזור רועי צאן).

2אחר כך יש רמת המדבר למשל מה שראינו מהשומרוני הטוב.  זה אזור מעלה אדומים. אבל דרומה יותר, אין ישובים ברמת המדבר.

3אחר כך  עוד רצועה במת השוליים

4. אחר כך מצוק ההעתקים

5. והרצועה החמישית זה חוף ים המלח. והרצועה הזאת מאד חשובה בגלל שיש שם מים ואדמות סחף. ולכן שוב יש שם ישובים.

 

III.  גבולות מדבר יהודה:  קצת שרירותי, אבל בדרך כלל אומרים ים המלח במזרח, כביש 31 בדרום (למרות יש מכניסים גם

את הר סדום למדבר יהודה).  גבול המערבי זה ספר המדבר יש שם סידרה של ישובים, והגבול הצפוני מצפון לוואדי קלט.

אבל יש אומרים שמדבר שומרון ומדבר יהודה זה  בעצם אותו דבר.  רק שכל שהולכים יותר דרומה יש פחות גשם.

 

IV.  מדבר בצל גשם:  מדבר יהודה הוא נפילה דרמטית מגב ההר שמתנשא בכמה מקומות לגובה 1000 מטר.  בגב ההר  יורד 600 מטר גשם בשנה, כי ענן שעובר מערבה מהים סופק הרבה לחות וכשמטפס על ההר הלחץ עליו נפחת וזה גורם לגשם.  אבל כשהוא ממשיך אחר כך מזרחה, הלחץ גובר והטמפרטורה עולה (ויש בו עכשיו פחות לחות) אז הגשם מפסיק. וזה יוצר מדבר מקומי, מדבר טופוגרפי. וזה שונה מהנגב שהוא חלק מרצף מדבריות עולמיות.

 

 

 

הדרכת דרך

כביש מספר 1 - תוואי הכביש מהגבעה הצרפתית חדש, ולא הולך על התוואי העתיק.  הכביש הישן יצא מהר הזיתים דרך אל עיזרייה, ועד לפני שנתיים בערך היה אפשר לנסוע בו, אבל  היום אי אפשר בגלל גדר ההפרדה.  במחלף אדומים הכביש מתחבר עם הכבישים העתיקים.  אחרי שממשיכים שמאלה במחלף, למעלה בצד שמאל נמצא שטח E1 ורואים שמה למעלה את תחנת המשטרה. 

 

מדינת ישראל עשתה פרויקט פיתוח גדול לכביש מספר 1, ובקטע הזה יש לו שני נתיבים בכל כיוון.  צרכי התחבורה לא דורשים כביש כזה, אבל יש סיבות פוליטיות (התוכנית המקורית הייתה לשקם את גשר עבדאללה ולהמשיך בכביש מס' 1 הירדני לכיוון רבת עמון).  היום הכביש הזה מוביל מתל אביב עד ים המלח – כביש רוחב מאד חשוב.

 

יש תוכנית ("E1") להרחיב את מעלה אדומים לתא השטח הריק מצפון מערב לכביש, אך

ההרחבה נחשבת כהרחבת התנחלות ויש לחץ אמריקאי ואירופאי להימנע מכך

הקטע הזה של כביש 1 נסלל לפני כ-20 שנה. לפני כן היציאה מירושלים הייתה דרך וואדי ג'וז.

השמות מעלה אדומים וכפר אדומים נובעים מצבעו האדום של הסלע המותמר מתצורת חתרורים המופיע בשני צידי הכביש לעתים קרובות בשילוב עם ביטומן (= פצלי שמן). הסלע האדום עבר התמרה על ידי חום ולחץ כנראה כתוצאה מבעירה של הביטומן שמתחתיו. ביטומן נוצר בים עשיר בבעלי חיים ועקב תכולת החומר האורגני הגבוה והרכב שדומה לנפט ניתן להפיק ממנו אנרגיה. במפעל פריקלאס במישור רותם היה מפעל ביטומן וניסו להפיק ממנו חשמל, אך מבחינה כלכלית זה לא השתלם והגופים הירוקים התנגדו.

 

באזור זה עובר פרשת המים הארצי הטופוגרפי המפריד בין הנחלים הזורמים לים המלח לנחלים הזורמים לים התיכון.

 

על יד מחנה ישי יש פניה למישור אדומים המשמש בעיקר כאזור תעשייה וכן למגורים.

מימין יש מנזר ביזנטי שלא ניתן לבקר בו כרגע עם תיירים.

 

הרחבת הכביש מירושלים לים המלח התחילה בשנת 2002 כשהייתה תקווה שאלפי תיירים ייסעו בו לים המלח ולקזינו ביריחו, אך לאחר פרוץ האינתיפאדה באוקטובר 2002 התוכנית הוקפאה למשך כמה שנים. לפני כשנה המשיכו את הבנייה.

בפניה שמאלה מתחיל כביש המוביל לענתות ולמסלול העליון של וואדי פרה (נחל פרת). בהמשך הכביש מגיע לחיזמא.

 

כפר אדומים הנו יישוב מעורב, דתיים וחילוניים, עם בית ספר מעורב. לידו נופי פרת.

משמאל מתחיל כביש אלון שלאורכו נמצאים היישובים אלון, מעלה מכמש, רימונים, כוכב השחר ואתר הארכיאולוגי חרבת אל-מרג'מה / עין סמיה. מצפון לצומת מעלה אפרים נמצאים היישובים גיתית, מכורה, חמרה, בקעות, רועי, משכיות ורותם. בצומת מחולה הוא מתחבר עם כביש הבקעה / כביש 90.

 

{ [מתוך: ויקיפדיה:] בעקבות תוכניתו של יגאל אלון, המכונה "תוכנית אלון" ואשר עיקר כוונתה הייתה לעצב גבולות קבע למדינת ישראל תוך סיפוח בקעת הירדן, נסלל הכביש על שיפולי-ההר, בחלק המזרחי של הרי יהודה ושומרון, ומפריד בינם לבין בקעת הירדן. הכביש נועד לשמש ציר-תחבורה עבור היישובים הישראליים במזרח-השומרון שהוקמו על-פי "תוכנית אלון". לפי הצעת אלון, תוואי הגבול העתידי של מדינת ישראל, לאחר מלחמת ששת הימים, יעבור ממערב לכביש, בינו לבין גב ההר, האזור שאכלס בזמנו את רוב ערביי הגדה המערבית.}

 

משמאל טלעת אדם (= העלייה האדומה) המכונה גם קלעת אדם (= המצודה האדומה).

מימין אכסניית השומרוני הטוב – שם התרחש על פי המסורת הנוצרית הסיפור המתואר בברית החדשה בבשורה של לוקאס פרק י:

 "25 וְהִנֵּה חָכָם אֶחָד קָם לְנַסּוֹתוֹ וַיֹּאמַר מוֹרֶה מָה ־אֶעֱשֶׂה וְאִירַשׁ חַיֵּי עוֹלָם׃ 26 וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה־כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֵיךְ אַתָּה קוֹרֵא׃ 27 וַיַּעַן וַיֹּאמַר וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־ לְבָבְךָ וּבְכָל ־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־ מְאֹדְךָ וּבְכָל־ מַדָּעֲךָ וְאֶת ־רֵעֲךָ כָּמוֹךָ׃ 28 וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֵּן הֱשִׁיבוֹתָ עֲשֵׂה ־זֹאת וֶחְיֵה׃ 29 וְהוּא חָפֵץ לְהִצְטַדֵּק וַיֹּאמֶר אֶל־ יֵשׁוּעַ וּמִי הוּא רֵעִי׃ 30 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמַר אִישׁ אֶחָד יָרַד מִירוּשָׁלַיִם לִירִיחוֹ וְנָפַל בִּידֵי שֹׁדֲדִים וְהֵם הִפְשִׁיטֻהוּ וְגַם־ פְּצָעֻהוּ וַיַּעַזְבוּ אוֹתוֹ וְהוּא עוֹמֵד בֵּין ־מָוֶת לַחַיִּים וַיֵּלְכוּ לָהֶם׃ 31 וַיִּקֶר מִקְרֵהוּ כֹּהֵן אֶחָד יָרַד בַּדֶּרֶךְ הַהוּא וַיַּרְא אֹתוֹ וַיַּעֲבֹר מֵעָלָיו׃ 32 וְכֵן גַּם ־אִישׁ לֵוִי נִקְרַה בַּמָּקוֹם וַיִּגַּשׁ וַיַּרְא אֹתוֹ וַיַּעֲבֹר מֵעָלָיו׃ 33 וְהִנֵּה שֹׁמְרוֹנִי הֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וַיָּבֹא עָלָיו וַיַּרְא אֹתוֹ וַיֶּהֱמוּ מֵעָיו׃ 34 וַיִּגַּשׁ אֵלָיו וַיֶּחְבַּשׁ אֶת ־פְּצָעָיו וַיְסוּכֵם בְּשֶׁמֶן וָיָיִן וַיַּרְכִּיבֵהוּ עַל ־בְּהֶמְתּוֹ וַיּוֹלִיכֵהוּ אֶל ־הַמָּלוֹן וַיְכַלְכְּלֵהוּ׃ 35 וְלַמָּחֳרָת בְּנָסְעוֹ הוֹצִיא שְׁנֵי דִינָרִים וַיִּתְּנֵם לְבַעַל הַמָּלוֹן וַיֹּאמַר כַּלְכֵּל אוֹתוֹ וְאֵת אֲשֶׁר תּוֹסִיף עוֹד לְהוֹצִיא עָלָיו אֲנִי בְשׁוּבִי אֲשַׁלְּמֶנּוּ לָךְ׃ 36 וְעַתָּה מִי מִן־ הַשְּׁלשָׁה הָיָה בְעֵינֶיךָ רֵעַ לַנֹּפֵל בִּידֵי הַשֹּׁדֲדִים׃ 37 וַיֹּאמֶר הָעֹשֶׂה עִמּוֹ אֶת־הֶחָסֶד וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ לֵךְ וַעֲשֵׂה ־כֵן גַּם־ אָתָּה׃"

ההסבר להתנהגות הכהן והלוי הוא ששניהם היו ובדרכם לבית המקדש בירושלים ומאחר שחשבו כי האיש מת והיה אסור להם להיטמא למת הם המשיכו בדרכם.

 

משני צידי הכביש ניתן לראות שרידים של הכביש הישן שנסלל על ידי המלך חוסיין והמלך עבדאללה וחלק בתקופת המנדט.

 

לפני הכניסה למצפה יריחו, כחצי קילומטר אחרי העיקול דרומה, אנחנו פונים שמאלה ונוסעים צפונה לנקודת התצפית מעל עין קלת.  משמאל אפשר לראות תחנת משטרה בריטית ומבנים של הלגיון הירדני. בהמשך הכביש הישן לירושלים – ראה תמונה.

 

 

 

 

תצפית מאתר השומרני הטוב

 

פנינו במחלף השומרוני הטוב וחצינו את הגשר ונסענו ישר לדרך עפר, ומשם עלינו עליה קצרה ברגל.

נקודה זו חולשת על שתי הדרכים היחידות שמחברות את ירושלים ליריחו, מעלה אדומים (נחל פרת) ומעלה הסוכר (נחל עוג) ולכן כל שליט , בכל תקופה, הציב כוח לשליטה והגנה על עורק המספק לירושלים מזון ומהווה נתיב מסחר חשוב.

למעשה מדובר בצוואר בקבוק הנוצר בעקבות צמצום המרחק בין נחל פרת (וואדי קלט) ונחל אוג

במקום יש שרידים של מבצר צלבני בשם "Castrum Rouge'" (המבצר האדום – על שם הסלע האדום ). 

 

מדבר יהודה בשונה הנגב, היה מוכר ומאוכלס יותר.

הדרכים החצות אותו מוכרות וקצרות יחסות, יש מים זמנים, פחות מסוכן. נושק לארץ הנושבת – החצר האחורית של ירושלים.  במדבר יהודה נמצאו יש שרידים רבים של פעילות אנושית.  השהייה במדבר יהודה הייתה: "להיות קרוב ולהרגיש רחוק".

 

מדבר יהודה היווה מפלט לבורחים מרשויות השלטון, או לנזירים שחיפשו שלווה ובידוד מהישוב. עבור אנשים אלו, מדבר יהודה היה קרוב-רחוק, קרוב ציוויליזציה, אבל רחוק רגשית. כמו כן שימש מעבר חשוב מדרך הים לדרך המלך. 

נקודה נוספת, נוות המדבר, יריחו ועין גדי,  נוצלו לחקלאות נישה (תמרים ואפרסמון?)  תודות לאקלים ומקורות המים. 

אזור ספר המדבר הווה אסם התבואה של ירושלים, ותרם רבות לכלכלה של ירושלים.

פיתוח הדרכים  היה תנאי הכרחי. 

תעשיות הקשורות לים המלח (בעבר ובעידן המודרני) הוו נדבך נוסף שנזקק לדרך.

 

בתנ"ך מוזכרים דמויות רבות שעברו בדרך הזאת מירושלים ליריחו:  דוד, אליהו, וכו'.  וגם מחוץ לתנ"ך, ישו.

 

רכס  השומרוני הטוב קוטע את המגמה הירידה מירושלים לבקעה.  ממנו רואים בברור את גב ההר באזור י-ם, בקעת מישור אדומים.

 

קו ההר נראה היטב, ירושלים על שכונותיה, רמת רחל בדרום עד הר בעל חצור בצפון,

כמו כן , הישובים נופי פרת, כפר אדומים, ואלון. באופק כיפת כוכב השחר ורימונים.

 

מדבר יהודה יורד מגב ההר לים המלח בגלים, בדרכים העתיקות היו מעלים ומורדים (בשונה מהכביש המודרני, מתון יותר תודות לכלים הכבדים ).  הגלים האלה הם יחידות גיאולוגיות.

 

כל שמתרחקים מגב ההר, פוחתת כמות גשם השנתית. (מ600 -  ל - 50 מ"מ), ומכאן ברור מדוע הצומח דליל יותר.

 

 

כביש מספר 1 בנוי במקום טבעי חשוב שהכביש חייב לעבור בו.  וזה בגלל שברוב השטח ת מדבר יהודה תחום ע"י, מצוק ההעתקים הגבול המזרחי.  ומהווה מחסום לא עביר לתנועת סחורות.למעט בשני מקומות:

א. בצפון מדבר יהודה - בערוצי וואדי קלט ונחל אוג

ב. בדרום מדבר יהודה, נחל זוהר ( כביש 31).

 

 מעברים אלו נוצרו משברים מקומיים של פעילות טקטונית. השברים האלה הולכים ממזרח למערב בשונה  מרוב התצורות הגיאולוגיות בארץ,

במשך הזמן, חרצו והרחיבו הנחלים את המצוק ההעתקים בנקודות אלו ויצרו ירידה נוחה  ומתונה. 

הדרך העולה בוואדי קלט, נקראה במקרא מעלה אדומים. והדרך בנחל אוג זה "עקבת סוכר" – דרך הסוכר בערבית.

מאמר על תעשיית הסוכר בארץ:  .



נחל אוג

מסלול מעגלי המתחיל בחניון הרכב ליד קיבוץ אלמוג.  ומוטב לעשות את המסלול מלמטה למעלה. בתחילת המסלול  יש הליכה חשופה לשמש, לא מומלץ לעצור להסברים, ועדיף לעשות זאת התוחם המוצל של הקניון.

 

חשוב ביותר להסביר למטיילים את נושא מעבר המפלים ולוודא שאף אחד אינו סובל מפחד גבהים. אחר מוטב שלא יצטרף למסלול וימתין בבית הקפה בצומת אלמוג.

כמו כן הבדלי מזג אוויר בין ירושלים למדבר יהודה יפתיעו את התיירים.  צריך להסביר להם לפני כן.

חצינו את השפך של הנחל. ועלינו לאפיק צר בין מצוקים (זה קניון או מעוק).

בימים שבתי ספר מטיילים, יש לקחת בחשבון עיכוב בשלשת המפלים שעלול להתארך לשעות רבות. בלא עיכובים יש לקחת בחשבון כשעתיים למסלול.

 

בטיחות בנחל אוג כפי שאמרנו, עדיף לעשות את המסלול בעליה למרות שאפשר גם בירידה, אבל עליה הרבה יותר בטוחה.  מי שיש לו פחד גבהים לא יוצא לטיול הזה בשום פן ואופן.  אפשר להשאיר אותו במתחם תחנת דלק אלמוג שישתה כפה ונאסוף אותו אחר כך.  אסור כמובן להתקע במסלול בחושך, וצריך לקחת בחשבון שלקבוצה ממוצעת לעבור את ה200 מטר של שלושת המפלים יכול לקחת 1.5 עד 2 שעות.  וגם צריך לדעת שהמסלול הזה מאד פופולרי ולפעמים יכול להיות עמוס עם בתי ספר ועוד קבוצות, וזה מוסיף הרבה זמן.

 

לא נכנסים בכלל ביום שיש סכנת שיטפונות, גם אם אומרים שהסכנה משעה 16:00 לא נכנסים גם בבוקר.  עדיף לעבור את כל שלושת המפלים ברצף אחד (לשלוח מישהו אחראי להיות בראש וכמובן שיהיה מאסף בסוף).  גם מומלץ להוריד כובעים וכל מה שיכול ליפול, כי יש לאנשים נטייה לנסות לתפוס אותו ולהוריד יד מהידית....  בנוסף, ביציאה מהמסלול יש צומת עם שלט פניה שמאלה לנחל אוג עליון.  אסור לפנות שמה בדרך כלל כי זה שטח אש.

 

ישבנו אחרי המפל השלישית כי אחר כך אין מקום מוצל חוץ מעוד נקודה אחת.  כאן קצת רואים את שני השכבות – הגיר למטה והקירטון למעלה

 

סלע שחור – צור.  וזה שכבה בתוך חבורת הר צופים – יש את תצורת מנוחה, שהיא סלע קירטון ומעליו יש את תצורת משאש –סלע צור.  ולמעלה, תצורת חתרורים –סלעים שחור ואדום. כל אלה בחבורת הר הצופים.  השחור סלע בטומני (asphalt, tar) והאדום סלע מותמר (כלומר, עבר שעבר התמרה = סלע מטמורפי).  הסלע הבטומני יש בו אנרגיה, והוא כנראה נשרף ואפה את הסלע שמעליו וזה גרם להתמרה.  רואים אותו בצפון מדבר יהודה ובדרומו.

(מקור התמונה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A6%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%97%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D)

 

 

(מויקיפדיה) הבקע הסורי-אפריקני או השבר הסורי-אפריקני הוא השם הנפוץ, אם כי המטעה קמעה, לסדרה של העתקים ובקעים שנמשכת מצפון לדרום, מדרום טורקיה דרך סוריהובקעת הלבנון בצפון, לאורך נהר הירדןים המלחהערבהמפרץ אילת וים סוף, דרךמפרץ עדן עד לקניה, שם הוא מתפצל לשניים ומגיע לבסוף עד למוזמביק. אורכו של הבקע כ-6,000 ק"מ ורוחבו בין 7 ל-20 ק"מ, והוא החל להיווצר לפני כ-25 מיליון שנים בתהליך שנמשך עד היום. הבקע הוא הגורם העיקרי לרעידות האדמה באזורים שבהם הוא עובר.

בתחום הבקע הסורי-אפריקני התרחשו בשנים האחרונות בישראל רעידות אדמה קלות-בינוניות. הגאולוגים סבורים כי הן משחררות את האנרגיה המצטברת בנקודות החיכוך של הלוחות הטקטוניים, ומונעות בכך למעשה הצטברות של כמות אנרגיה גדולה שאמורה לכאורה לגרום לרעידת אדמה עזה, מסוג הרעידות שהתרחשו באזור בעבר.

הבקע מחולק לשלושה חלקים עיקריים (מצפון לדרום): בקע ים המלח – מדרום טורקיה ועד לים סוף, בקע ים סוף – ממפרץ אילת לאורך ים סוף, ובקע מזרח-אפריקה – מאתיופיה בצפון ועד זימבבואה בדרום.

בפי גאולוגים מודרניים נקראת סדרת הבקעים "מערכת ההעתקה הסורית-אפריקנית".

 

בקע ים המלח הוא חלק מהשבר הסורי-אפריקאי, ואז הרבה יותר צעיר.  הקערים של מדבר יהודה הם כפי שאמרנו מלפני 95-85 מליון שנה, ואילו בקע ים המלח נוצר לפני 12 או 15 מליון.  אז הוא לא קשור להיווצרות מדבר יהודה.  אבל מצד שני, כמובן, הוא קשור אליו.  כי אם השבר לא היה אז ההרים בשני הצדדים היו מחוברים ואולי לא היה פה מדבר בכלל (רק נחלים קדמים בין הרי עבר הירדן עד ים התיכון). ואפילו אם היה כאן מדבר גם בלי הבקע, הבקע מחריף אותו מאד. 

 

 

בדרך לחניון רואים איך הנחל חוצה ופורץ את מצוק ההעתקים וכאן למעלה רואים טוב את השכבות של חבורת הר הצופים – קירטון עם שורה של אבני צור באמצע

 

 

בית הערבה: יש בעצם ארבע אתרים השייכים לשם הזה.  יש בית הערבה המקראית שאנחנו לא יודעים בדיוק איפה היה. ויש קיבוץ שהיה לפני תש"ח סמוך לגשר עבדאללה.  ויש גם את הקיבוץ החדש, שהתחיל בשנת 1980 ואחר כך עברו למקום הנוכחי (5 ק"מ מהמקום הראשון) בשנת 2000מידע על היסטוריה: יש אתר אינטרנט של הקיבוץ (לא הצלחתי למצוא...) ויש תערוכה יפה בלובי של המלון בקיבוץ אלמוג, וגם בחדר אוכל של קיבוץ בית הערבה הנוכחית.

 

קיבוץ אלמוג –על שם יהודה אלמוג שהיה קשור למפעל האשלג שהיה כאן.

 

בצומת בית הערבה פנינו ימינה לכביש 90.  גשר עבדאללה, שליד קיבוץ בית הערבה הישנה, פוצץ בשנת 1967.

 

בית הערבה קשור איך שהוא לרמת רחל ??

 

בצד ימין עברנו מינזר דיר חג'לה שנקרא גם סנט גרסימוס, וזה אתר שקשור לנזירות מדבר יהודה.  המנזר היה מבודד עד שבנו את הכביש העוקף ומאז המקום מטויל.אחר כך חצינו את וואדי קלט ואז פנינו ימינה לאתר הטבילה.

 

 

 

 

 

 

 

 

אתר הטבילה קסר אל-יהוד

 

אזור הטבילה השתרע בעבר ממקום האתר הנוכחי  עד שפך הירדן לים המלח.

מסיבות ביטחוניות ואחרות הצטמצם האתר לנקודה זו בלבד.

הכביש לאתר – יש גדרות בשני הצדדים כי יש שדות מוקשים כאן באזור, וזה חלק מהבעיות הבטחוניות.

 

בכניסה לאתר נמצאו מנזר סנט ג'ון - קסר אל יהוד. מדובר  בכנסייה אורטודוקסית.  בה נעשות עבודות שימור ולכן לא בקרנו בה. 

כביש הפונה דרומה,  לאזור המכונה  "ארץ המנזרים". שורה של מנזרים לאורך הירדן, במאה ה - 19, הרבה צליינים בילו כאן כמה ימים כי המעבר היה מסוכן, ולכן בנו אכסניות להם. כל מנזר שייך לעדה אחרת. 

כל האזור הזה היה פעם אתר הטבילה אחד גדול.  ולאחר שבעיות הביטחון יפתרו ניתן יהיה להגישו לכלל המבקרים.

 

עד 1967 גרו האזור נזירים אך הם פונו על ידי רחבעם זאבי (גנדי) בתקופת המרדפים.

אחרי הסכמי אוסלו האתר הוכשר לקלוט צליינים ונבנו קיוסקים, שירותים וכו'. הירדנים הבינו שיש כאן פוטנציאל תיירותי גדול ופיתחו את האתר בצד שלהם ואילו בצד הישראלי השער היה סגור. בשנת 2000 הגיע האפיפיור לביקור באתר ומפני שהיה זקן מאוד ולא היה מסוגל לרכת בנו לו אגן טבילה למעלה. כעבור חצי שנה האגן נעלם ונמצא מאוחר יותר בצד הירדני.

 

אתר טבילה בצד הירדני כולל גם מלונות בשונה מהצד הישראלי המוגבל ע"י  הצבא שלא מאפשר לינה מסיבות ביטחון. כיום, אולי בגלל המקומות הקדושים בארץ  יש  יותר מבקרים באתר הישראלי.

 

הצבא אפשר בקור במקום רק בתאום מראש. לאחר לחצים כבדים על הצבא, התרצו כוחות הביטחון והסכמו בשנת 2000 לפתוח את האתר לקהל הרחב,

לצורך ניהול האתר הוקמה מנהלת משותפת לצבא לרשות הטבע עם נציג של הרשות הפלסטינית, אך בעקבות האינתיפאדה באותה שנה,מעטים העזו להגיע וכמות המבקרים  לא

התקרב לצפי.

עם רגיעה יחסית של האינתיפאדה בשנת  2003, זרם המבקרים גבר ואיתו החמדנות של המועצה אזורית ים המלח, המועצה אזורית מגילות, הרשות הפלסטינית ואנשי האתר בירדנית. כולם רצו להניח ידם עם מקור הכנסה זה.

כאשר ארבעה רבים , החמישי נהנה וניהול האתר נמסר לרשות הטבע והגנים.

 

באתר קיימות בעיות בטיחות קשורות לנהר הירדן

  א. גובה הנהר משתנה עם העונות, ולכן נבנה האתר במדורג, כך שניתן לבקר באתר גם

     בעונות שהידן עולה על גדותיו  

 ב. למניעת היסחפות של הטובלים תחמו את מקום הטבילה בגדר עץ ורשתות ברזל.

    הצד הישראלי יותר בטוח מהצד הירדני.  לפני מספר שנים, צליינית מהצד הירדני,נסחפה  

    על ידי הזרם וטבעה.

    על פי מחקרו של אפי פרבר, הסתבר שלירדן יש מעיינות תת קרקעיות האזור זה, דבר

    המגביר את עוצמת הזרימה..

 

ממפת מידבא, ניתן לראות שאתר הטבילה השתרע על שטח גדול יותר משטחו של האתר כיום וממוקם בצד הירדני.

 

לפי האמונה הנוצרית,ישו חצה את הירדן בנקודה זו במסעו מהגליל לירושלים . 

בתקופתו, יהודים מהגליל העדיפו לנוע בצד המזרחי של הירדן משתי סיבות עיקריות:  

א. ביטחון - השומרונים היו עוינים ליהודים

ב. מים - בצד המזרחי של הירדן יש יותר מקורות מים זמנים

החצייה הייתה באזור בית הערבה  - בית המעברה.( מעבורת )

 

 

מסורות יהודיות של המקום

 

ניתן ללמוד על חשיבותו של הירדן ליהודים מהעובדה שהוא מוזכר בתנ"ך ב- 181 פעמים. על פי התיאורים במקרא  חוקרים מזהים נקודה זו כנקודה בה חצו בני ישראל את הירדן,

 

יהושע לוקח שנים עשר איש, איש אחד מכל שבט. גם משה לקח שנים עשר איש, איש מכל שבט. האנשים שלקח משה הביאו את דיבת הארץ רעה, וגרמו לייאוש בין בני ישראל. האנשים שבחר יהושע יהיו הראשונים שיעברו את הירדן. הם ייקחו שתים עשרה אבנים מתוך הירדן, עדות לדורות הבאים,
"
למען תהיה זאת אות בקרבכם, כי ישאלון בניכם מחר לאמר: מה האבנים האלה לכם? ואמרתם להם: אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית ה', בעברו בירדן נכרתו מי הירדן. והיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד עולם." (ד: ו-ז)

 

ספר יהושע פרק ג פסוק טו   

  "כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי הַצָּבָא, עָבְרוּ לִפְנֵי יהוה לַמִּלְחָמָה, אֶל עַרְבוֹת יְרִיחוֹ" 

יהושע פרק ד יח

"וַיְהִי בעלות (כַּעֲלוֹת) הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-יה', מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן, נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים, אֶל הֶחָרָבָה; וַיָּשֻׁבוּ מֵי-הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם, וַיֵּלְכוּ כִתְמוֹל-שִׁלְשׁוֹם עַל-כָּל-גְּדוֹתָיו.  יט וְהָעָם, עָלוּ מִן-הַיַּרְדֵּן, בֶּעָשׂוֹר, לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן; וַיַּחֲנוּ, בַּגִּלְגָּל, בִּקְצֵה, מִזְרַח יְרִיחו"

 

גם השם הערבי שהשתמר קסר אל-יהוד מחזק את הסברה. קסר בערבית, יכול להיות שיבוש למילה "שבירה".

כניסת ישראל לארץ הייתה בדרך נס הדומה לנס יציאת מצרים: מי הירדן נבקעו, והעם עבר את הירדן ביבשה

עד לפני כ - 50 שנה, נהר הירדן היה רחב יותר וכמות המים גדולה יותר באופן משמעותי, לפחות בעונת הגשמים וכך היה גם כשבני ישראל חצו אותו. הנס קרה. הירדן מלא מים רבים, כפי שהוא בימי ניסן, בסוף החורף. מי הגשמים הזורמים לירדן ושלג החרמון המתחיל להתמוסס ממלאים את הירדן מים. 

היסטוריון מוסלמי אחד מספר שבייברס ניסה לבנות גשר בדמיה אך לא הצליח עקב הזרימה החזקה. אך לפתע נפסקו המים למספר שעות ובייברס הצליח להשלים את בניית הגשר. תופעה דומה מוכרת לנו גם משנת 1927 כאשר ברעידת אדמה התנתק גוש גדול מאוד של חוואר הלשון וחסם את הירדן עד שהמים הצליחו לפלס לעצמם דרך חדשה. בנחל תרצה ישנם שיטפונות חזקים ולעתים קרובות נוצרות מפולות מסוג זה.

 

 אירועים נוספים  קשורים לקטע הזה של הירדן.

 א. מלכים ב פרק ה –סיפור החלמתו של נעמן שר הצבא של מלך ארם (כעס כל אלישע

    הנביא שלא טרח לפגושו, אך התרצה, נכנסה לירדן ונרפא. והכיר בגדולתו של אלוהי  

    ישראל)

 ב. מלכים ב פרק ב –סיפור פרידת אליהו מאלישע

      " וייקח אלייהו את-אדרתו ויגלום ויכה את-המים, וייחצו הנה והנה"

 

 

מסורת נוצרית

לפי המסורת הנוצרית יוחנן המטביל ישב בירדן במקום הזה והטביל את כל העם כדי לכפר על החטאים.

מתי פרק ג (גם מרכוס פרק א, לוקס פרק ג).

 

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר־חִכָּה הָעָם וְכֻלָּם חשְׁבִים בְּלִבָּם לֵאמֹר אוּלַי יוֹחָנָן הוּא הַמָּשִׁיחַ׃ 16 וַיַּעַן יוֹחָנָן וַיֹּאמֶר לְכֻלָּם הֵן־אֲנִי טוֹבֵל אֶתְכֶם בַּמָּיִם אֲבָל בּוֹא יָבוֹא הֶחָזָק מִמֶּנִּי אֲשֶׁר קָטֹנְתִּי מֵהַתִּיר אֶת־שְׂרוֹךְ נְעָלָיו הוּא יִטְבֹּל אֶתְכֶם בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּבָאֵשׁ׃"

 

בהמשך אותו פרק מתוארת ההתגלות (אפיפניה): 21

" וּבְהִטָּבֵל כָּל־הָעָם גַּם־יֵשׁוּעַ נִטְבָּל וַיְהִי הוּא מִתְפַּלֵּל וְהִנֵּה הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ׃ 22 וַיֵּרֶד עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בִּדְמוּת גּוּף כְּיוֹנָה וַיְהִי־קוֹל מִן־הַשָּׁמַיִם לֵאמֹר אַתָּה בְּנִי יְדִידִי בְּךָ רָצִיתִי׃

 

 

 

יצאנו מהאתר ולא חזרנו לכביש הראשי, פנינו שמאלה בכביש פנימי כדי לחלוף על פני הכניסה לאתר בית הערבה ההיסטורי.

 

צומת לידו: שמה מלון הילטון הירדני הנטוש.  לידו גם שריד של מפעל האשלג (וזאת הסיבה למה הבריטים בנו את סיום הכביש כאן ולא בערוץ וואדי קלט).  פונים ימינה ועוברים על פני בסיס ירדני נטוש. 

חוף ביאנקיני:  פיתחו אותו הרבה בשנות האחרונות.  שם נמצא גם מלון קליה ההיסטורי.

קיבוץ קליה: יש אומרים שהשם קשור למפעל האשלג, ויש אומרים ראשי תיבות "קם לתחיה ים המוות".  יש להם מטעים ממול.

עינות צוקים - עין פשחה

 

בשמורה יש שלשה מתחמים:

 א. המתחם המרכזי פתוח לקהל.

 ב. המתחם הדרומי –השמורה החבויה המחייבת מדריך שעבר הסמכה ע"י המקום.

     (אנחנו קבלנו את ההסמכה כמובן לאחר קבלת תעודת מדריך)

  ג. החלק הצפוני, השמורה הסגורה למחקר בלבד.

 

בשמורה  יש אתר ארכיאולוגי מתקופת הבית השני, שמשערים שיצרו בו בושם אפרסמון.

באתר נמצאו בית חווה.  מכלאה, (לא לראותה, קבורה מתחת הכביש), אזור תעשיה עם שלש בריכות ואמת מים המספקת מים לבריכות. אחת הבריכות לימים הוסבה למקווה. 

כמו כן נמצאו אבני מכתש.

 

ים המלח תרם רבות לכלכלת ממלכת יהודה בימי בית שני.  נמצאה חומה אחידה בין קומראן לבית החווה (ניתן לראות עדיין קטע קטן ממנה למעלה בכביש),

לא ברור למה שמשה.  ו מי ישב בקומראן באותה תקופה.  יזהר הירשפלד שחפר במקום  שיער שמדובר במפעל ליצור בושם האפרסמון שגידלו באזור, וגדר זו נועדה למנוע מעוברי הדרך לחמוס את האפרסמונים.

 

הצמחייה בשמורה

סמר – מאד קוצני בקצה

אשל - צמח של נווה מדבר

 

צמחיית מים –שלשה צמחים עיקריים שרואים בכל הארץ: קנה, סוף וקנה סוכר.

 

קנה הינו מקל חלול  (בערבית קצב כמו קסבה), ועליו יוצאים מהקנה לסירוגין. 

סוף עליו יוצאים מבסיס הגבעול. 

קנה סוכר דומה לסוף וניתן להבדילו ע"י העורק המרכזי בעלה שהינו לבן.

 

בריכות דגים – אמנון ונווית.  לא ברור איך דגי מים מתוקים הגיעו לכאן.  יכול להיות שהבריטים או הירדנים הביאו אותם, או יכול להיות שציפור הביא דג או בצים, או יכול להיות אפילו שיטפון גדול הביא אותם מהירדן.

 

המים בעין פשחה מליחים –בערך 1% מלח לאומת ים המלח 30%.  וזה בגלל הגיר ודולומית.  מעיינות העתק – מי תהום שעולים.  אבל בעין גדי ויריחו המים מתוקים לגמרי כי אלה מעיינות רגילות ולכן שם צמחייה אחרת: צמחייה סודנית.

 


מעיין העתק:

המים זורמים באקוויפר כלוא עד הגיעם להעתק המציב סלע אטום מול הסלע החדיר שנושא אותם. המים עולים לאורך ההעתק עד שהם מגיעים לפני השטח, ושם הם פורצים. מעינות כאלה הם, למשל, מעיינות הגלבוע, יריחו ומעיינות לאורך גדותיו של ים המלח.

(מקור: http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=7047)

 

 

(מקור: http://www.zofim.org.il/tripcenter/activity_item.asp?item_id=9)

 

הלכנו במסלול הקצר בשמורה החבויה.  עברנו מקום ישיבה ושם ראינו שלדים של סרטנים שהשאיר עוף שלדג (kingfisher). זה ציפור טריטוריאלי וכנראה זה המקום שלו.

 

בסוף המסלול מגיעים לאזור שפעם היה בתוך הים.  האדמה שם מאד מליחה (אפשר לטעום אותו) ולכן אין צמחייה חוץ ממקומות שמי המעיינות זורמים בהם.

 

בשמורה החבויה יש אזור פתוח איפה שחוף הים היה בשנת 1969, ובשמורה הפתוחה באזור בריכת מעיין (איפה שאכלנו) יש שרידים של חוף הים (מדרגות, מלתחות) שהיה שם בשנת 1985.  כאן רואים את נסיגת הים בעיניים.

 

נהלים:  מדריך שעבר הסמכה יכול להציג תעודת מורה דרך בכניסה לאתר ולקבל מפתח לשמורה החבויה (יש להם את השמות ותעודות זהות שלנו במחשב).  יש להם גם תיקי עזרי הדרכה שאפשר להשתמש בהם.

 

כל האזור הוא שמורת טבע, אבל יש הבדלים ברורים בין שלושת החלקים, כדי לתת איזון בין הרצון לשמור את הטבע והרצון לתת לאנשים ליהנות ממנה.  בשטח הפתוח אין בעיה לאכול, לשחות, לעשות על האש וכו'.  אבל בשמורה החבויה כן – וצריך להסביר את זה לאנשים ולבקש מהם לכבד את הכללים.  בשמורה החבויה אסור לקטוף (מותר לגעת ואפילו לטעום), ואפילו ללעוס מסתיק בפנים אסור (ויש פח ליד הכניסה).  אם תהיה שירפה בפנים יפתחו את כל השערים (וגם המפתח שנותנים פותח את כל השערים).  אם אי אפשר להגיע לשם אפשר להגיע לאזור פתוח כמו החוף של 1969 או אחורה איפה שהחוף פעם היה – או אפילו להיכנס למים אם יש צורך.  ואז הפקחים יגיעו אז אין מה לדאוג.

 

מצפה יריחו
הישוב, כמו כל הישובים באזור הזה, היה בהתחלה מעורב דתיים וחילונים.  אבל במקרה הזה הם לא הסתדרו ביחד אידיולוגית, ולכן החילונים עזבו ויסדו את הישוב ורד יריחו (שהיום גם הוא מעורב) ומצפה יריחו נשאר ישוב דתי בלבד. 

 

נכנסנו לישוב ונסענו ישר עד צומת T (ליד אולם החתונות – גם שם יש תצפית יפה אם אין זמן, אבל נסענו לתצפית היותר יפה), שם פנינו שמאלה ועוד פעם שמאלה (כל זה פשוט כי אין כניסה שמאלה בצומת שלפני) ואז ימינה ברח' אבני המילואים, ואחר כך הכביש נוטה ימינה בצומת הבא, יוצא מהישוב, עובר כמה מאחזים ומגיע לנקודת תצפית יפה מאד.  מכאן רואים יפה את כל העיר יריחו, ומעליו ממערב מצודות דוק וקיפרוס (מצודות חשמונאיות), רואים גם את נבי מוסא בדרום, ואת אתר הטבילה והמנזרים.  גם רואים את הישוב וורד יריחו, ואת קיבוץ בית הערבה ואת האתר הקודם שלו מזרחה יותר (יש שמה חורשה).

 

 

רקע כללי על אזור מועצה אזורית מגילות:   http://www.dead-sea.org.il/?section=155

תאור מעניין של טיול אופנים בנחל אוג:

0 תגובות