עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
13.9 ירבאן -התאוששות, ילדים והרבה חוויות קטנות
14/09/2013 05:32
gilad
התאוששות, ילדים והרבה חוויות קטנות
טוב, אז זה יהיה בלוג על התאוששות, קצת על עיר גדולה, ובעיקר על ילדים שגדלים מיום ליום ו... עוד כל מיני דברים... 

אחרי שוטטות בצפון ארמניה וקצת אכזבה מזה שהיא קצת דומה לארץ ולא מספיק דרמאטית, החלטנו לחתוך לעיר הגדולה. 
ההרים לא מספיק גבוהים, הדרכים קופצות, לליב לא הרגישה טוב, ולמרות שהאוכל הרבה הרבה יותר טוב מגיארוגיה - זה פשוט לא הספיק 
כנראה שיש רוויה מסויימת קצת אצלי, (הילדים נראים שמחים בכל מקרה) ואצל לליב בטוח שיש רוויה משוטטות, הרים, כנסיות, כפרים, וחצ'אפורי...
אפילו ישנו אצל הזוכה הראשון במסטר שף הארמני, מקום מערבי להפליא - אח עשוי שיש עם ספות יפות, חצר גדולה ופונה לנוף, מסעדה יפה ומהודרת, חדרים גדולים עם מקלחת מפנקת, אוכל יקר ומעולה  (כל זה בתוך כפר מלא בערמות קש ותרנגולות ברחובות), אבל גם זה לא הספיק... אז נסענו לירבאן. 
מה היה עד עכשיו מאז הבלוג האחרון?... עברנו לארמניה ו  אנחנו פשוט אוספים חוויות פשוטות וכייפיות עם הילדים. 
רגוע, פשוט, מעבירים את הזמן בחוויות פשוטות: 
לעשות פקניק ליד כנסייה גדולה, שבה יעלה טיפסה מקסים על העץ לקטוף תפוחים, בעוד אלון אוסף אותם עם המקומיות מהרצפה, 
לעצור סתאם בצד הדרך כדי להשתין, ולגלות שעצרנו ליד שדה של סייפנים על רקע ההרים הגבוהים, וקופצים לידינו 3 גורי כלבלבים קטנים שמיד הקפיצו את יעלה ואלון מהכיסאות בטיחות החוצה
.

ליסוע לפארק בוטני (קצת קטן ולא מושקע מאוד), אבל בדרך לראות לרגע את הכירכרה המדהימה של סינדרלה. 
מיד, יעלה נכנסה עמוק לתוך הסרט וירדנו לרגעי אושר עילאי בכרכה, עם העגלון הבלונדיני שלה. 
לשמחתי, יעלה הרחיבה באלפי מונים את מגוון הסרטים שלה שעד לטיול היה טינקרבל 3, טינקרבל 3, וטינקרבל 3... זה לא שיש לנו יותר סרטים, פשוט לנו נמאס לשמוע פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם את אותו הסרט ששנינו כבר מדקלמים בע"פ, אז אנחנו (בעיקר אני) לוחצים להחליף כבר סיפור...
ומאז, אנחנו מדקלמים את החתול במגפיים, צ'יטיצ'יטי בנבנג, ענן על מקל, סיפורים שענת אוהבת במיוחד, פו הדב (3 פרקי שעה שונים...), מדגסקר 1, זרעים של מסטיק, סנדרלה, דונלד דק ועוד כמה שמשום מה שכחתי הרגע. לפני כמה לילות, פשוט נשברנו ומיד הורדנו עוד כמה סרטים ותסקיטים כדי שלא נשתגע... הלהיט החם עכשיו זה מדגסקר 2, ומכוניות (שחשבתי שאולי נגוון גם בשביל אלון, אבל יעלה מוצאת עניין גדול גם בזה...), ועוד סיפור על נסיכה קסומה (אחרת מהאמיתית...) 
עבורי, עצירות, שהייה, משחק הם פשוט כיף טהור! 
אפשר פשוט להיות קצת ילד, לשחק עם הגורים הקטנים, ללמד אותם על הדרך קצת דברים חשובים, כמו להדליק מדורה, להמציא מנגל, כי לא קניננו רשת - אז עטפנו בנייר כסף מקלות דקים שאספנו וחתכנו, ובסוף פשוט שיפדנו את הנקניקיות. 
אל הארוחה הצטרפה חבורה חמודה של חזירים ששמחו לאכול את השאריות, (ובהסכמה, לא סיפרנו לא לילדים, ולא לחזירים שהם אוכלים את חבריהם...)  יעלה ואלון מאוד אוהבים לחכות את קולותיהם, ובכלל שמותר כאן להם לעשות כל מיני קולות מוזרים של חזירים, של פוקים ועוד.... מקווה 
שהסבים לא יתפלצו עם שני המפלצות הקטנות שגדלות להם כאן. ואם לא מוצאים את המזלגות ואנחנו במילא בטבע, ויש נחל ליד, אז אפשר פשוט לאכול בידיים פסטה ולהתלכלך עד כלות... 
באחד הלילות ליד אגפאט מצאתי בgoogle earth איזה דרך הרים שתיקח אותנו לחצות רכס יפה, אז בבוקר יצאנו ברכב עמוסים בפירות, פסטה, אורז, גזיה ושאר הדברים שיש לנו כל הזמן, לשיטוט בהרים. ואז הסתבר שהתצ"א של גוגל שצולמה בחורף ורואים בה את השבילים נהדר (כי הם בשלג) צולמה לפני כמה שנים, ובדרך שתכננו, נסעו בהתחלה רק טרקטורים אז היו קוליסים עמוקים של בוץ רחבים יותר מהג'יפ שלנו, ואח"כ הגענו לקטע בשביל, שלפי הצמחיה לא נסעו בו כבר שנה או יותר... ו... בשלב מסויים לאחר כמה מעברי בוץ מאתגרים לג'יפ שלנו, החלטנו לחזור (בסוף לא הגענו לסדרת נהיגה כאן... למרות שחשוב לציין שנהיגת הג'יפ שלי לא הייתה מעולם טובה כמו כאן)

אבל את מירב הכיף באותו היום, בכלל השגנו פשוט בטיפוס על חבילת קש, ואכילת פסטה בידיים... 
 
סה"כ לדעת לטפס על חבילות קש זו מיומנות חשובה מאוד לחיים... (או יותר נכון, למצוא ממה להיות שמח בכל מצב...) 
 
 בכלל יעלה, מחליפה זהויות באופן מרשים, בהתאם לסיטואציה. 
יש לה כמה זהויות מובילות... (סבים, תקשיבו זה ישמש אתכם נאמנה)
וכמובן, שבדקנו עם ענבל הפסיכולוגית המוסמכת שלנו והיא אמרה שזה תקין מאוד, וגם ראובן גל, טען במחקריו שדמיון מפותח בילדות הוא גורם חוסן ומקטין אפשרות לptsd, אז כמובן שאנחנו שקטים... 
"תמר" - יעלה מידי פעם אומרת פתאום:
"שלום, אני תמר, אני בת 16, אני מגיאורגיה/ ארמניה (תלוי מיקום), אני מקומית, והייתי פעם בישראל, לכן אני יודעת קצת עברית...." תמר מכירה את כל השבילים, והולכת מצויין. אני חייב לציין שלפעמים תמר הרבה יותר נחמדה מיעלה, והיא מאוד עזורת ל"אח שלכם" כמו שהיא קוראת לאלון במצב זה, ולכן לפעמים אנחנו גם קוראים לה כדי שתבוא לעזור לנו, או שתלך קצת ברגל. 
הרבה פעמים היא פשוט עוברת לדבר ג'יבריש - כאילו בשביל לעבד את החוויה של - לא להבין את מה שאומרים לך. ויש לציין שיש כל מיני מילים שחוזרות על עצמן כמו "קווינטס" ועוד כל מיני מילים שהיא ממש מתכוונת. 
מה שבטוח הוא שהיא משתפרת מאוד בלהבין אחרים ולהיות מאוד ברורה במה היא מתכוונת ורוצה גם ללא שפה/ מילים ברורות. 
לפעמים היא גם קווינטס, וגם דפנה, עוד כל מיני...  
לפני כמה ימים אמא שאלה אותה אם היא מתגעגעת היא בננשלנטיות הסתכלה עליה ואמרה לה - לא, והמשיכה במשחק דמיוני. ואז אמא אמרה שהיא מאוד מתגעגעת לסבים ולבית, אז יעלה מיד אמרה "אמא, אל תדאגי, עוד 10 ימים הסבים מגיעים", או שהיא ראתה אותה קצת עצובה, אז היא אומרת לה "אל תתאכזבי אמא..." 
ועכשיו כשאנחנו בירבאן, ויש מלא חנויות עם מלא דברים נוצצים, מזרקות, ובכל חנות שניה אפשר לקנות עוד קשת לשיער וגלידה, היא מדי פעם קופצת משמחה וצועקת "אני כל כך מתרגשת!"... 
הגענו לאגם מקסים לפני כמה ימים, והיו ברווזים ואווזים במים. אלון שקצת מפחת מקולות חזקים נשאר צמוד לאבא, אבל יעלה, מיד קפצה אליהם, והאכילה אותם. תוך דקה היא הייתה מוקפת ב20 ברווזים/ אווזים, שרצים אחריה. והיא בלי להתבלב, שלחה אותי לקנות לה עוד לחם, כדי שיהיה מספיק. גם כשעלינו לסירה וחטרנו בקצת באגם יפה עם עצי שלכת מסביב, היא כמובן דאגה שנחזור לאזור של הברווזים, והם אחריה בשובל ארוך כולם מחכים להאכלה. כשאלון תו"כ עוזר אומץ וזורק להם כמובן את "הכי גדול"... 

בכלל אלון, עכשיו בשיא גיל השנתיים שלו, הוא רוצה רק הכי גדול "דול", ו"כול" ז"א שהכל חייב להיות שלו - "לי", לא מוכן להתפשר בחלקים קטנים, ולהתחלק עם יעלה. כשמגיע ילד אחד אז לפעמים אלון, עוד ממרחק צועק לו "לא" כדי שידע מאש כאן שהכל שייך לו! 

אלון, שהתחיל את הטיול כשהוא מדבר רק 10 מילים (ודואג לנהל אותנו ולהשיג את כל שרצה ב10 מילים), פתאום מתחיל לדבר, ולברבר בלי הרף. 
יעלה התפתחה והדיבור והקוגניציה שלה התפתחו די ביחד. ז"א שכשהיא למדה מזה אדום היא גם אמרה את זה וכך התרגלנו שכבר בגיל שנה ו4, כשהיינו בסלובניה היא פשוט דברה לאט לאט.  אלון לעומתה מבין הכל כבר מזמן, אבל רק עכשיו נזכר לדבר. 
יכולת הריצה שלו מתפתחת מרשים, ואנחנו דואגים שתמיד יהיה ברכב איזה "גולי" שזה כדור, כי הוא מאוד אוהב לרוץ ולבעוט באופן מרשים ביותר ולמסור - הוא שמאלי באופן מובהק. אין ספק שיוכלת הכדור שלו כבר עכשיו משתווה ואף עולה על יעלה, זה מרשים מאוד בגיל הקטנטן הזה. וזה כמובן עושה את אבא גאה...
הוא מקסים את כולם בחיוך שלו ובתספורת שעשינו לו בעוד לליב משעשעת אותו כדי שישב רצוף 10 דק' בלי לזוז, ואני מנסה לשחזר את התנועות של הספר. הוא גורף חיוכים וכולם מנסים לגעת בו, מה שלא תמיד נעים לו ולנו (מה שדי נכון גם ליעלה).  לפעמים הוא נראה כל כך גדול ומתוק, ומדבר, ולפעמים הוא מיד חוזר ל"בוק" שלו (בקבוק) ומתחכך באמא כמו תינוק בן יומיים. רק שלמד שלחיוך שלו יש יכולות שרמנתיות חסרות תקדים, אז הוא משתמש בו לרוב. 
האמבטיות, של אלון הן חלק פחות אהוב בשלב זה, ולעיטים צריך להיכנס כולם כדי שישתכנע גם להיכנס... ולעיטים זה פשוט בבכי מר... 
(אין ברירה, מתישהו צריך לשטוף את ערימות הפסטה, השוקולד, הדבש מהבוקר, והלכלוך שהוא אוסף כל היום) 

מסתבר ש"במבה" הופך להיות הקיצור של הדברים הכי אהובים עליו בחיים...
גם החטיף (שכבר נגמר מזמן, ומחכים לתגבורת מהסבים), 
גם הממרח חמאת בוטנים (שברגעים מבאסים תמיד מציל אותנו, וברגעי קושי אמיתיים, אלון יוצא איתו מחובק מהאוטו...) 
והכי חשוב - במבה - הוא השם  שהסוס שאלון ואני רכבנו עליו יומיים קיבל, ולכן לעיטים קרובות, אלון בוהה באויר ובזכרון עמום לוחש לעצמו "במבה, במבה"... וכל סוס חום/ סייח שאנחנו רואים בדרך זוכה לצהלת "במבה"... 
(כן כן, באחד מהימים עשינו יום בדרך ייאילות, שחוצה את ההרים של צפון ארמניה ופגשנו בעדרי סוסים יפים, פשוט אוכלים עשב באחו אין סופי - קצת משועממים... כאילו מחכים/ מעבירים את הזמן) 
אלון מסתפק בלהגיד רק את ההברה האחרונה של המילה. זה כנראה מספיק לו בשלב זה. 
עבורי זה ממש חידון קבוע, מה הוא רואה? מה רוצה? למה מתכוון עכשיו? צריך להגיד שנראה לי שב80% מהמקרים אני בסדר בזה, אבל זה שומר על עירונות מתמדת כמו משחק ניחושים קבוע. 
לעומתי, לליב פשוט מבינה, לא נראה שהיא בכלל עסוקה בניחושים. 
היא אמא פשוט מדהימה, ובחושיה אין בכלל שאלות. 

באחת העצירות שהכנו פופקורן ואלון ויעלה שמחו מאוד לשמוע ולקפצוץ ביחד עם הפופקורנים בסיר, פתאום שמענו רעש גדול, וראינו באזור השביל איזה צל ענק. מיד קפצתי לראות מזה, ולתדהמתי, לא רק שזה היה משאית רוסית גדולה (יש כאן שאריות רבות מהצבא הרוסי), אלא שעל המשאית, הייתה כמות קש בגודל של בית שעטפה את המשאית מכל כיוון. מרשים ביותר להעמיס כל כך הרבה, ועוד לקשור את זה רק עם שני חבלים בx אחד בלבד.... כמובן ששמרנו מרחק וצילמנו לרוב... 

 

טוב, כשלליב תקרא, את הבלוג שכתבתי, היא מייד תגיד
"מזה, נראה שאנחנו רק עושים חיים... יש גם רגעים קשים, למה אתה לא כותב עליהם? ..." 
אז כמובן, שמנגנון שמפתחים 35 שנה, קשה לשנות ביום אחד או שנתיים של מודעות. וסה"כ גם אני לא באמת רוצה לשנות אותו לגמרה, להתעלם ולהדחיק קושי סה"כ עושה טוב (בעיקר אם מתעלמים מהמחירים שמשלמים על כך!) ואף הוכח מחקרית שאנשים בעלי מנגנון הדחקה אפקטיבי, חיים טוב יותר... 

... אז אפשר להגיד שבהחלט, יש גם לי קצת אכזבה מהנופים בצפון אמרניה. בהחלט אנשים הרבה יותר נחמדים, ואוכל טוב, אבל כשאנחנו מטיילים כמשפחה קשה באמת להתחבר לאנשים, כי יש כל הזמן שני נזקקים קטנים ששואבים אותנו וצורחים אם הם לא מקבלים את שהם רוצים- ואנחנו נאלצים לסרב להרבה הזמנות לקפה ממקומיים. 
ודי מדהים איך שני היצורים האלו יכולים להיות היום בערב הדבר הכי מקסים שיש, מתוקים, חמודים, שמחים, צוהלים, מחייכים, חוקרים את הסביבה... ורק 3 שעות קודם לכן שהגענו למסעדה לאכול צהרים (בשעה/ חצי שעה איחור לזמן הביולוגי שלהם ושל לליב), הם פשוט בזה אחר זה צרחו בטירוף, כשכל פעם אחד מאיתנו יוצא החוצה עם ילד צורח שזורק את עצמו על הרצפה- מתוך חוסר נעימות מהסועדים ומהמלצרים (וזה אחרי שאלון כמעט שבר את הצלחות זכוכית במסעדה, ולא נדבר בכלל על הפסטה שהתעופפה באויר, השולחן שהתמלא בלזניה וסלט, הסכינים שאלון לא מוכן להוריד, ולא נזכיר את הרצפה שכמובן התמלאה בחלקי פסטה, סלט, ולזניה לרוב...   
אז סבים - בבקשה היכונו גם לזה. 
יש כאן שני ברברים קטנים שחושבים שהם מנהלים את העסק (ולצערי הם די צודקים), ולא תמיד בא להם לקום על הצד הטוב של היום... 

בשביל להשלים את התמונה, אז אחרי כמה ימים קשים בצפון, החלטנו לחתוך לעיר הגדולה, ויש להגיד שבינתיים זה נראה כמו החלטה מאוד נכונה. 
ירבאן, מלאה באנשים לבושים יפה, מסעדות מערביות כיפיות, שיש תפריט באנגלית, ואפשר להבין את האנשים, יש מלא חנויות מותגים, יש מדרחובים מקסימים, מלא מזרקות, פסלים יפים בכל פינה, "ארמונות" כמו שיעלה קוראת לבתי האבן הגדולים האירופאים המפוזרים כאן. אמורים להיות כאן 3 פארקי שעשועים, פארק מים, ומחר פשוט נרד לבריכה במלון, נהיה בשוק הססגוני של סוף שבוע, ונקנח בערב אחרי שנ"צ במופע מזרקות-אור-מוזיקה והרבה גלידה... 
בקיצור מגיע לנו גם קצת לנוח, לא?  
מקווה שזה לא נשמע נהנתני מידי לכתוב, אחרי חודש וחצי של טיול, אנחנו פשוט אחרי משבר רוויה...

ובעיקר מחקים לסבים, אולי נצליח להיות שעה לבד בלי 2 זאטוטים מתוקים... 



4 תגובות
בלוג 6 - 4.9 ראש השנה באחלציחה
04/09/2013 23:21
gilad
אחלציחה, ראש השנה, געגועים

ראשית שנה טובה לכולם!!! 

מי יתן שתהיה זו שנה באמת טובה כל אחד והטובה שלו... בשבילי שנה של שגרה ברוכה.


היינו מספר ימים לחוף הים השחור בבאתומי - עיר נופש עם אקלים טרופי היתה נחמדה אך לחה וההצלחה שם הייתה צפייה פעמיים במופע מרהיב של דולפינים וגם אכילה במקדונלד  כן כן זה היה אחד הבילויים הטובים בעיר בימים הללו. 

משם עברנו לאחלציחה ממנה אני כותבת כעת. יש פה שחזור מרהיב של העיר העתיקה- טירה, רבאת וממש ניתן לדמיין חיים בין חומות די דומות לירושליים.


מה יש בהם בחגים שמעורר בנו געגעוע? צורך להשתייך? להיות ביחד? גם אם ארוחת חג במיוחד אם יש הרבה ברצף יכולה להיות מעיקה ומשפחתולוגיה לא פשוטה יש בכל משפחה, עדיין יש משהו חזק בתקופה הזו של החגים.

אנו מוצאים את עצמנו לקראת ראש השנה רחוקים. אני כבר חושבת על זה זמן מה. לגלעד ירד האסימון רק בשיחת הטלפון להרמת הכוסית של אבן דרך-פתאום הוא הוצף תחושה של געגוע (דבר די נדיר...)


לי היה חשוב שתהיה קצת אוירה אבל אני מודה שהיה לי קשה ליזום פעילות יצירתית ובעיקר הוצפתי געגוע וכן קצת עצב. אנחנו נמצאים בעיר סמוכה לגבול עם ארמניה שאינה מרכזית. אין פה בית חבד ועדת מטיילים שעושים את החג יחד, ולא ידענו אם יש בית כנסת וקהילה יהודית. החלטנו לברר. הגענו לבית כנסת באיזור העיר העתיקה ואחד מעוברי האורח סייע לנו והתקשר לגבאי בית הכנסת. לאחר מספר דקות של המתנה הגיע איש מבוגר חבוש כיפה. משיחה קצרה עולה כי שמו סימן טוב לוי והוא האחראי. הוא ידע לספר כי בית הכנסת נבנה לפני 200 שנים ויש בו 15 ספרי תורה עתיקים וכי עד שנות ה-70 מנתה הקהילה כ3000 איש וכיום היא כוללת רק 8 אנשים 5 נשים ו-3 גברים ואין מניין לתפילות. בכל זאת נכנסנו לבית כנסת גדול ומפואר שאם לא היינו יודעים דבר נראה כי רק אתמול התפללו בו המוני אדם. לוי אמר שלמחרת בשעה 1800 הוא פותח את בית הכנסת לרגל ערב ראש השנה ואם יהיו תיירים אולי יהיה מניין לתפילה. נמשכנו לאפשרות הזו כמו פרפרים לאש ומבחינתנו היתה בכך הבטחה לאוירה של חג יהודי. מדהים איזה חיבור זה גורם למרות חילונויתנו ולמרות הפער התרבותי פתאום רצינו כל כך להיות חלק מהחג.


בערב החג אחר הצהריים גאתה ההתרגשות בחדרנו הוורוד שבבית המלון אכלנו תפוח בדבש, שוחחנו בסקייפ עם הבית, ואני מודה שדמעות הגעגוע לא יכלו לעצור מלרדת.... ויצאנו לבית הכנסת. כשהגענו השער היה פתוח  שמחנו ואז ראינו את מר לוי יושב לבדו על הספסל שבחצר בית הכנסת ומעלעל בלוח השנה החדש, אך הוא היה לבד ולא היה איש בבית הכנסת. הוא שמח לבואנו וכיבד את הילדים בממתקים ובתמרים. נפלה עלי עצבות בהסתכלות פשוטה אפשר לדמיין את הקילה שהכיל בית הכנסת, תפילות רמות, ילדים, רכילות שמחות ואבל של קהילה חיה. וכעת הכל עומד מוכן רק קהילה אין.... גלעד הסתכל כמובן על הצד הטוב  כולם עלו לארץ היהודים... פתאום הזדהיתי עם סימן טוב גם אני רוצה להיות בבית עכשיו עטופה במשפחה ובמשפחתולוגיה.....


בשבוע האחרון הורדנו קצת קצב. היינו גם קצת חולים אולי לא במקרה... גם הגעגועים עושים את שלהם.



 חוויה בבית מרקחת.

כיוון שגלעד לא הקפיד על מניעה נתקף גם הוא דלקת גרון אך חש ברע מהאנטיביוטיקה. בעודי חושבת על פתרון נכנסתי לבית המרקחת מצויידת בחותמת הרופא שלי כדי לרשום אנטיביוטיקה אחרת. להפתעתי הרבה גיליתי שאין בכך כלל צורך. כל דיכפין ובכל אינדיקציה פרטית יכול להכנס ולבקש אנטיביוטיקה כאילו היתה זו עוד חבילת סוכריות. מעבר לכבוד המקצועי אין ספק שמדובר בשערורייה של ממש והרוקחת הסבירה כי כולם יודעים שזה גרוע אבל זה המצב....

המציאות הזו גרמה לי לחשוב על הפערים בתפיסות של אנשים בהם אני נתקלת ועלו ממדינות כמו זו ובכלל אי אלו מחשבות....


מחר פנינו לארמניה. נגייס כוחות לקראת הסתגלות למדינה חדשה...


4 תגובות
בלוג 5- יום שלישי, 27.8.2103 אושגולי סוונטי
30/08/2013 14:36
gilad

בבלוג האחרון כתבנו מקותאיסי ומשם כפי שהבטחנו המשכנו לכיוון חבל סוונטי חבל הארץ הצפון מערבי של גאורגיה שידוע כגולת הכותרת של המדינה.

הדרך מקותאיסי לסוונטי ארוכה ומייגעת ולקחה כ6 שעות. כשהתקרבנו להרים גלעד אומר לי בהתרגשות ועיניו נוצצות: תראי מה זה, זה לא סתם איזה קימוט... זה חתיכת קווקז!!! התרוממות בגלל התנגשות בין לוחות טקטוניים. את רואה לכאן חלמתי להגיע..."

הגענו לעיר מסטייה שהיא בירת המחוז וכבר בכניסה קיבל את פנינו שלט בעברית "הצימר של שלווה ונרגיזה" הבנו מיד שזה מעוז התרמילאים הישראלים". מסטייה עיירה יפיפה שוכנת בתחתי ההרים המושלגים שסביבה ובה מגדלים סוונטיים אפייניים רבים.

אזור סוונטי מאופיין בכפרים ציוריים ובהם מגדלים שגובהם כ-6 קומות והמקומיים מספרים שהם שימשו כהגנה וגם לצורך התקפה בעת סכנה וגם במצבים של נקמות דם בשל כבוד המשפחה שהיו נהוגים כאן בעבר (ולצערנו עוד לא פסו מן העולם). 

המגדלים היו ביטוי לכוח ולעושר של המשפחה. רק הגברים של המשפחה הורשו להיכנס למגדל וגם להכיר את הדרך הסודית שהובילה מבית המגורים אל המגדל כדי שהנשים שנישאות לא יעבירו חלילה את הסוד למשפחת החתן שלהן!!!

באחד המגדלים שהשתמר להפליא ניתן לראות את המבנה הפנימי של הבית. הרהיטים בו עשויים עץ עם עיטורים מגולפים. בחלק התחתון של הבית ישנם מאין אבוסים לפרות שגרו עם המשפחה ומעליהם דרגשי שינה לבני המשפחה פתרון מצוין לחימום החלל בחורף (נשמע מפתה לא?) היה גם חדר מיוחד לזוג שנישא ולאישה אחרי לידה...

הגענו למסטייה בערב שבת ונתקלנו בחבורת צעירים דתיים שהתארגנה לסעודת שישי המונית בצימר של שלווה ונרגיזה (שוב רמז לארז סע לפני שהחברה יסעו בלעדייך) בכלל פגשנו הרבה צעירים מהמגזר הדתי ונראה שזו דרך מצוינת למצוא שידוך... חשנו פלשבק רציני לימי הטיולים שלנו אחרי הצבא...

אנחנו בחרנו לישון בגסטהאוס אחר סמוך למרכז העיירה, שגם בו היו ישראליים ביניהם משפחה של אבא ושלושה ילדים גדולים בני 23-28 שיעלה ואלון התאהבו ברוני ועוד חברה נחמדים שנהנו למשחק עם הקטנטנים. היה מדהים לראות איך הילדים נותנים את עצמם ורוצים קשר, ולא נעים להודות אבל הרגשנו שהם זקוקים ונהנים לאינטראקציות עצמאיות עם אנשים אחרים וזקוקים לקצת זמן חפשי מאתנו....

ישנו במסטייה 4 לילות וסיגלנו לנו שגרה של טיול יום עד אחר הצהריים בכל פעם למקום אחר.

ביום הראשון מזג האויר היה מעט גשום והתחברנו למשפחה עם 3 ילדים מכפר אדומים (שכבר פגשנו בבורג'ומי) ויצאנו יחד לחקור את עמק בצ'ו שנמצא קצת לפני הכניסה למסטייה. בקצה העמק הלכנו לכיוון מפלים (אליהם לא הגענו כי החל לרדת גשם) ולמרות זאת היה יום מיוחד. עמק בצ'ו עמק ציורי רחב ידיים וירוק זרוע בחלקות מרעה עם סוסים ופרות כאלו, בוודאי שמתם לב, לא חסר פה. אילן אב המשפחה הוא גם צלם וזאולוג ומורה וכך הילדים נהנו מהרפתקה של מציאת פטריות מיוחדות אפילו כאלו של קטקטים ופיות, נמלים ועוד.

באותו לילה הייתה סערה רצינית עם סופות ברקים שגרמה לכך שנותק החשמל לאיזור סוונטי כולו.

ביום השני למרות הסערה של הלילה, למחרת בבוקר התבהרו השמיים ויצאנו לטיול לכיוון קרחון צ'לדי. גם לשם יצאנו יחד עם חבורת צעירים ישראליים שנתנו ליעלה הרבה מוטיבציה בהליכה. דרך נחמדה ובסופה מראה מרשים של הקרחון המרהיב. בדרך לקרחון פגשנו משפחה ישראלית עם ילד בן 6 ותינוקת בת שנה וחצי מבית זית.


ביום השלישי נסענו לאזור נוסף ("האגמים") שמעל העיירה ונסענו עם הגיפ על גבי שלוחה מרהיבה עד ממש לתחתית הר אושבה שהוא ההר הגבוה ביותר באזור ומהווה חלק מהרכס בגבול עם רוסיה השכנה מצפון. היו מרחבים ירוקים, גבוהים, מלאי פריחה צהובה נמוכה, אגמים/ שלוליות בהם משתקף בגאווה רכס הרי הקווקז, עם פסגות יפיפיות לבנות, הרריות מחודדות "מעשנות" עננים ולעיטים מרשים לנו לצלם אותם ללא עננים.  גם ביום הזה פגשנו את המשפחה מבית זית ובילינו איתם ארוחת צהריים באחו פורח למול פסגות מושלגות ואגמים. הילדים נהנו מאכילת פסטה משותפת ומשחק בכדור ("גולי") וכניסה לשלוליות באגמים... 

ביום הרביעי עלינו לרכבל שרק עתה חזר לפעול עם חזרת החשמל. הילדים מאוד אוהבים  רכבלים וגלגלי ענק בהם כבר בילינו כמה פעמים. בקצה הרכבל נוף מרהיב על מסטייה וההרים שסביב.

משם נסענו לאושגולי פה אנחנו נמצאים כעת. אושגולי כפר שנחשב לכפר המיושב דרך קבע הגבוה ביותר באירופה וגם בו צבר מגדלים סוונטיים מרשים.. לעומת מסטייה שהתפתחה ונהייתה תיירותית ונהנינו שם מתנאים מצוינים לפתע שוב מצאנו את עצמנו בכפר בסיסי הרבה יותר עם רחובות ללא ריצוף, יותר בעלי חיים וכד'. לפתע נפלה עלי עננה אפורה.... למרות ההתלהבות מחיי הכפר והאותנטיות אחרי ימים רבים של הנאה מ"פסיליטי מערביים יותר" פתאום קצת התבאסתי הילדים לעומת זאת מאושרים מהמפגש עם בעלי החיים גורי כלבים סוסים ויש פה גם מין מיוחד של חזירים מפוספסים ושעירים שהם מעין הכלאה בין חזיר בית לחזיר בר.

התגובות לשהייתינו הארוכה אינן מגוונות במיוחד ונעות בין התלהבות להרמת גבה ומצאתי את עצמי מספר פעמים מסבירה, כמעט מתנצלת (ובעצם על מה?) אבל כמו שגלעד אומר לא פשוט להרגיע סופר-אגו מפותח במיוחד. האם זה באמת כל כך לא אפשרי, או חריג? הרי מי שחוזר, חוזר לרצף חופשות החגים ובכלל מה זה משנה.... זה מה שגלעד היה אומר... 

מאושגולי יצאנו לנסיעה ארוכה למדי לעיר באתומי שעל חוף הים השחור במערב גאורגיה.

מצאנו את עצמנו מנסים לחפ מקום לינה בלילה בטלפון שבור בחלקי אנגלית רוסיצ וגאורגית לבסוף הגענו לביתקצת מעופש. בכלל כל רצועת החוף בדרך לבאתומי רצופה בתי מלון וחדרים בדרגות שונות ודוכנים לממכר מזכרות, אביזרים לים פירות ועוד מיני שטויות. גם על חוף הים ימכרו תירס חם, חצ'פורי, גלידות ועוד בחוף שמזכיר קצת את התמונות מסרטי בורקס ישנים.

אחרי שני לילות בהם ישנו במקומות די מבאסים התקשרו לסוכנות שעובדת עם מדראפט והם עזרו לנו למצוא מלון אמיתי במחיר סביר בבתומי וכעת אנחנו שם הגענו והרגשנו די מטופשים שלא נעזרנו בהם קודם זה היה חוסך הרבה עגמת נפש....

בכל אופן אנו פה ליומיים כדי קצת לנוח מהטיול.... בהמשך נמשיך דרומה לכיוון ורדזיה ואחלציחה ומשם נרד לארמניה. 

מתגעגעים ומאחלים שנה טובה. שנה של צמיחה, הנאה מהדברים החשובים באמת, בריאות ושלווה.

מחכים לתגובות ועידכונים (אנחנו לא מקבלים מספיק- רמז רמז)

שבת טובה

גלעד יעלה אלון ולליב

אחרי שני לילות 



0 תגובות
פרק 4 – יום חמישי 22/8 קותאיסי, גאורגיה
23/08/2013 07:44
gilad
קוטאיסי, בורגומי, טיול סוסים

זה זמן מה שלא כתבתי, משהו כמו שבוע אך זה נראה ארוך יותר.

זה 3 שבועות אנחנו ב"מוד" של טיול ונראה שאנחנו מסתגלים, כתוצאה מכך ההבנה שאפשר להוריד קצב, לא חייבים לרוץ ממקום למקום ואנו מצליחים להגיע לרגעים של שהייה אמיתי למשל להצליח לקרוא ספר בלי לארגן, להרגיע, לסדר או לתכנן משהו...

פתאום הזמן הרחק מהבית מתחיל להיות משמעותי, וכבר כמה ימים שאני מרגישה געגוע, צורך להתעדכן ביתר שאת במתרחש בבית ואפילו במדינה וגם ברמה המקצועית מה קרה עם אנשים ותהליכים בהם טיפלתי לפני שיצאנו.

היום הגענו לקותאיסי העיר השנייה בגדלה בגאורגיה ועם זאת קטנה בהרבה מטיביליסי הסואנת.


אז רגע נחבר את הרצף. מאז הבלוג האחרון שלנו הספקנו לעבור מחבל קאחתי שאת התאנים המופלאות שבו אנו עדיין מתגעגעים דרך יום בטיביליסי, להחלפת גלגל שהתפנצ'ר. בעת החלפת הגלגל אלון היה מאושר להשתתף בהחלפה בעוד יעלה המשיכה לצפות בסרט באייפד מולד או נרכש עם ההבדל המגדרי מדהים אותנו בכל פעם מחדש.

בזמן המנהלות של התיקונים בטיביליסי ניצלנו את הזמן לבילוי בלונהפארק שבטבילסי והיה ממש כיף. הילדים נהנו במיוחד מהגלגל הענק שצופה על כל העיר ומהנסיעה בקרוסלה וגם כאן יעלה בחרה לשבת בכרכרת הנסיכות הורודה ואלון צהל על גבי סוס שעולה ויורד....

משם המשכנו לכיוון בורגומי. בחרנו לנסוע בדרך נוף הררית בקווקז הנמוך, נוף אחר, שטוח יותר ומיוער גם כאן עטור ערמות קש שנאספו לימות החורף ועדרי פרות וכבשים. הדרך ארכה זמן רב מהצפוי וכבר היינו על גבול החושך ועלתה התלבטות האם להמשיך או לא. החלטנו שיהיה נכון לעצור לישון בכפר בדרך (טבצקורי, כפר על גדת אגם אך המלון היחיד שפורסם בשלט גדול בכניסה לכפר התברר כבלתי פעיל וכיוון שהדרך היתה טובה ולא נותר עוד זמן נסיעה רב המשכנו בחושך לכיוון עיירת הסקי בקוריאני. היתה זו נסיעה ארוכה עם התלבטויות, הילדים עמדו בזה היטב ולמרות ההתלבטויות בדרך היתה זו לבסוף החלטה נכונה.

למחרת בבוקר התעוררנו בעיירה ולאחר משחק בפארק שעשועים מקומי וקניית "גולי" (כדור בשפתו של אלון)

שמנו פעמינו לעיר בורג'ומי. בורג'ומי עיר מכוערת למדי אך נמצאת בגבולו של פארק לאומי רחב ומרשים אחד הגדולים באירופה שנקרא פארק בורג'ומי חאראגולי. התלבטנו אילו מסלולים לעשות יש מעט מסלולים קצרים וברור שכדי להנות באמת מהפארק צריך להגיע לעומקו של הפארק. כיוון שעם הילדים לא ניתן לגמוע מרחקים - סוסים היא אופציה אפשרית נוספת, אך כאן עלתה התלבטות מדובר במסלול של יומיים רכיבה דבר לא פשוט לכשעצמו ולאחר חווית ההחלקה מהסוס בכפר דארטלו (בלוג שנגנז, ויפורסם בהמשך) לא רצינו לעמוד שוב בתקלה כזו והתלבטנו מאוד. לכף זכות עמדה העובדה שהפעם מדובר בפארק מסודר  ווידאנו שמדובר במדריך מנוסה (ולא בילד שרוצה להרוויח עלינו כמה לארי...). כבר החלטנו לצאת שכרנו שקי שינה ואז היה אחר צהריים של גשם ולכן דחינו את היציאה ביום, עובדה שתתברר כהחלטה טובה.

וכך מצאנו את עצמנו רוכבים הורה עם ילד על גבי שני סוסים: יעלה ולליב על הסוס זורבה ואלון וגלעד על סוס ששמו לא באמת ידוע כי מייד אלון הדביק לו את  הכינוי במבה

.

ביום הראשון רכבנו כ-4 שעות. בהחלט לא טריוויאלי והילדים היו מדהימים. למרות הרכיבה אלון לא פספס אף בקבוק ושינה במנשא על הגב. למדריך קראו מרב (עם ב דגושה ובמלרע) וניכר שהוא מכיר את הדרך והסוסים היטב הוא גם היה מאוד רגיש לצרכי הילדים ודאג שנלך ברגל במקומות שהיו יותר בעייתיים. בדרך הוא גם הראה לנו מוקדי שיחי פטל הנהדרים (לשמחתם הרבה של הילדים). יעלה היתה עסוקה בקטיף ואיסוף מאגרים בעוד אלונצו היה עסוק באכילה אינטנסיבית של הפטל, מהיד לפה. גדל שם פטל אדום ומאוד מתוק וטעים . יעלה רקמה סביב שדרות הפטל סיפורים והיתה מאושרת.

בלילה ישנו בבקתה שהכילה דרגשי עץ בלבד ואין ספק שזה היה די סיוט. את ארוחת הערב הכנו על מדורה בסמוך לבקתה וכשסיימנו הילדים פצחו במשחק של בישול והבערת אש תוך חיקוי מדהים שלנו (מתועד בסרט) יעלה כמובן היתה אמונה על בישול בסיר ורקיחת ריבת פטל ואלוצ'ו צהל מסביב והיה עסוק באש.

השינה היתה די מבאסת וקמתי עם שרירים תפוסים אבל אין ספק שזה היה שווה את החוויה.

למחרת יצאנו בחזה דרך על שלוחה יפיפיה עטורת פרחים בשלל צבעים ונוף פראי של מצוקים והרים מיוערים בעצי מחט שונים. (הרבה תמונות בהמשך) גם בדרך אכלנו פטל וגם אוכמניות לשמחתם של הילדים. מזג האויר היה לטובתנו ורק בחצי השעה האחרונה יהה טפטוף עדין וכמה דקות אחרי שכבר נכנסנו לג'יפ נפתחו שערי השמיים בגשם עז... היה טיול מופלא מבחינת גלעד הגיוני ופשוט ומבחינתי בהחלט לא טריוויאלי ושמחתי שחזרנו בריאים ושלמים וגם שמחתי מאוד שעשינו זאת. זו היתה חוויה מיוחדת במינה: הרכיבה עם יעלה ואלון, ההתמודדות עם השינה בבקתה והדרך. היה בזה משהו קסום ששווה את המאמץ. הלא גם לשם כך באנו לא?

הרגעים הקסומים הללו שווים גם את הרגעים הקשים של רצון לישון בבית ולא כל יום במקום אחר.


ואם כבר מדברים על שינה אני חייבת לציין שהמעבר בין מקומות לינה פשוט ונוח הילדים ישנים טוב. יעלה יודעת לתת ביקורת על מראה הבתים ועל הטפטים והאביזרים שהיו בשמחה יכולים לעטר כל חנות וינט'ג בשוק הפשפשים בתל אביב אך כאן הם חלק אינגרלי ואני בטוחה שלא היו מעורבות בבחירה מעצבות פנים מצויצות.....


ועוד פנינה של יעלולי לפני סיום. אתמול נכנסנו לבקר במערת נטיפים באזור קוטאיסי שנקראת סטפליה ובה גילו גם עקבות דינוזאורים ניסיתי להסביר ליעלה שהדינוזאורים חיו לפני מילוני שנים ועת שניסתה להבין שאלה "זה היה לפני עשרים, שלושים שנים"? ועניתי אפילו יותר,

ואז היא שאלה " מה אפילו לפני שסבתא מיכל היתה תינוקת"?....


פנינו כעת לאזור הצפון מערבי של גאורגיה שנקרא סוונטי ואנו יוצאים כעת לעיירה מסטיה שמהווה את המרכז שלו.

בעצם זה אמור להיות ה'hi" של גיאורגיה. 

נראה שאנחנו מוכנים ומצפים מאוד לקראת ה"הר המושלג" כמו שיעלה קוראת לזה? (אבא, כשאני אהיה גדולה תיקח אותי להר המושלג?) 


בהצלחה לכל החוזרים ללימודים! 


שתהייה שבת שלום. 

מתגעגים ונהנים לקרוא תגובות וגם מיילים.


נשיקות לכולם וחיבוק גדול


1 תגובות
יום חמישי 15.8.2013 יקב בקווארלי, אחרי תושתי
15/08/2013 22:28
gilad
תושתי, דרטלו, דיקלו

אני יושבת במסעדה של יקב בכפר קווארלי שבחלב קאחתי הוא חבל ארץ היין הידוע והגדול מזרחית לטיביליסי. 

מתחתי עמק רחב ידיים עטור גפנים עדויי אשכולות מבשילים ושדות שדות של גידולים שונים שהבולטים בהם הם תירס, עגבניות אבטיחים ומלונים וגם אפרסקים שנמכרים בכל כמה מטרים.

גאורגיה היא מדינה של ניגודים אנחנו נמצאים כעת בייקב ומסעדה שלא היתה מביישת מסעדה מפוארת בטוסקנה או בפרברי תל אביב אך עדיין כוס יין כאן עולה 2 שקלים והדרך לכאן היה רצופת מהמורות ואיטית בשל צורך להאט לכל עגלה רתומה לסוס או לחמור של תושבי האזור.


אתמול ירדנו מהאזור ההררי שבצפון מזרח גאורגיה ונקרא תושתי ועליו אספר הפעם:

לאר שעזבנו את טאבי נסענו במעלה מעבר הרים מרהיב שנקרא מעבר ההרים abano. נסיעה שארכה כ-5 שעות בנוסף למספר עצירות לחילוץ עצמות... (כמה מזל שיש אייפד שמעביר נסיעות ארוכות בכיף ביחד עם טינקרבל, פו הדב, תום וג'רי ודונלד דק...) 

סביב הפס פריחה מרהיבה בשלל צבעים ורואים היטב את הקו בו נגמרים העצים.


תושתי אזור מבודד ובו כמה כפרים יפיפיים פזורים, בחלקם מקבצי מגדלים ממאות קודמות ובתים עם גגות של צפחה. היום רוב תושבי הכפרים מגיעים לשם רק בקיץ ובמשך חדשי החורף יורדים להתגורר בכפר אחר בעמק. הכפר הראשון אליו מגיעים OMALO כבר בכניסה היתה לנו חוויה של שקיעה בבוץ המקומי שנפתרה בהמשך ללא קושי אך אין ספק שהוסיפה לחלקנו אתגר ולחלקנו האחר קצת עצבים....

ניתן לראות את הישן מעורבב בחדש את דור ההורים והסבים שנולדו במקום ומחוברים אליו ואל ההוויה של מגורים בקיץ בהרים ובחורף בעמקים ולצידם דור הבנים הצעירים והילדים שמדברים אנגלית, לבושים אחרת וכבר מגיעים רק לחופשה קצרה מהעבודה בעיר הגדולה....

התמזל מזלנו ובימים בהם היינו באזור היה פסטיבל בכל יום בכפר אחר שמהותו לא היתה לנו ברורה לגמרי וכנראה יש לו משמעות דתית וגם חגיגה של הקיץ, אך הריטואל חזר על עצמו בשני כפרים בהם היינו והוא הולך ככה:

הארוע נפתח בצהריים במרוץ סוסים של צעירי הכפר בדהרה פרועה אל הקהל והמנצחים זוכים בעורות כבש אותם פשטו בבוקר כזבח וגם כדי לבשל תבשיל קדירה לכל באי הפסטיבל. את עורות הכבש הם מניחים על הסוסים (עליהם רכבו ללא אוכף) ומתהלכים עם חזה מתוח סביב.

אחר כך יושבים כולם אבל ממש כולם לסעודה, עליה אחראיות כמה משפחות בכל שנה (עושים הגרלה בין משפחות הכפר, וכל פער מספר משפחות נושאות בנטל העבודה והנטל הכלכלי). סעודה נדיבה שכוללת סלטים חצ'פורי, גבינה, תבשיל כבש טרי ובעיקר הרבה הרבה יין ובירה מקומית בטעם נוראי (רק גלעד יכול להעיד...). בהמשך כשכולם שתויים (כלוט) שרים ורוקדים.


יכולתי להזדהות עם הארוע שלא שונה בהרבה ממסורות הנהוגות בקיבוצים (בעידון קל כמובן...) אבל החוויה של המפגש החברתי של מקום קטן, האירגון, התורנים, מפגש הבנים שהתקבצו לכבוד החג והשירה והריקוד בציבור לא היו נראים זרים או מוזרים....


המשך של גלעד, לאחר שכולם נרדמו... 

ישנו לילה אחד באומלו עילית, ב"מלון" מפנק, מתחת למגדלים יפיפיים, עוד יומיים בכפר בשם דרטלו, אצל אשה מיוחדת שמנהלת משק בית עשיר. רק בערב השני לאחר שהזמנו אותה לתה, כשכולם ישנים וניסינו בגרוזינית/ רוסית לדבר, הבנו שהיא וטרינרית (וכן, היא מחסנת את הפרות נגד ברוצלוזיס...) ואת אילן היוחסית המשפחתי, ולמה יש נכדים ללא הורים בכפר המרוחק... 

לאחר הפסטיבל הסתובבנו בכפר ופתאום ראינו ארנבת לבנה יפה מתרוצצת לה. ויעלה הייתה פשוט מאושרת. היא אומרת: 

"אתם יודעים מה אני אזכור מכל הפסטיבל הזה... רק את הארנבת..." 

כמובן כשאשר הגענו לגסטהוס והתרוצץ לו טלה קטנן כמו כלבלב, יעלה מיד רצה אליו ותפסה אותו (ואלון אחריה), ואז כבר לא היו שאלות, האם באמת נמצא מקום אחר... 

לסיום המשכנו לעוד כפר בשם דיקלו, שהיה ממש יפה, ב"מקרה" נפלנו על עוד פסטיבל, ולאחר הסעודה קינחנו בהליכה טובה של כמה ק"מ כשכל אחד מאיתנו סוחב גור אחד על הגב. וכמו שיעלה קוראת לזה "אבא... יש לנו עכשיו זמן איכות..." (כשאלון נרדם על אמא, ואנחנו יכולים לשוחח לבד). 

ומסתבר שגם שם היה סיפור מצדה... מצודה על קצה הרכס, מוקפת מצוקים והרים גבוהים. 16 גיבורים נגד 1000 פורעים. מחזיקים במצור הרבה זמן ולבסוף כשהאויב פורץ את החומות - התאבדו... נשמע מוכר, לא? מעניין מה המקור לאגדות? מה שבטוח, שהיה שם יפה בטירוף. 

בגלל שהמקום גבוה, ואנחנו מוקפים בעננים עד מאוחר, והכל ירוק ופורח, לפטע שמנו לב שכל ה"דשא" הוא בעצם עלים קטנים שכל אחד מהם מחזיק טיפה של מים שנראת ממש כמו יהלום... ואז לליב זכתה סוף סוף לטבעת יהלום - תמונות יבואו בהמשך

5 תגובות
קצת תמונות...
15/08/2013 13:26
gilad
תמונות
שני הגורים באחו באזור החזבג 
אלון ברכיבה ואושר עילאי מבחינתו - "בד, טוט" (ז"א לבד, לרכב על הסוס...) 
יעלה אוספת זר של "בתי פיות" על רקע הטרוורטין בעמק טרוסו 

אלו הצבעים של עמק טרוסו, וזה עוד ללא האדום...
6 תגובות
בלוג 6/8/2013 - אזור החזבג, 10/8 טלאבי
14/08/2013 22:33
gilad

6.8.13 ג'וטה, אזור הר חזבגי אחהצ בביתה של מאיה אראבולי.

(כיוון שהאינטרנט כאן מאוד מאוד איטי, נאלץ לשלוח את התמונות בדרך אחרת מהבלוג, סליחה שזה מגיע בנפרד...) 


עבר כבר כמעט שבוע מאז שנחתנו בטיביליסי ואנו עמוסי חוויות, שמחות וגם דינמיקות קצת קשות לפעמים.

טיביליסי עיר מערבית עם אזור תיירותי של עיר עתיקה יפיפה. עליו כתבתנו בפעם הקודמתץ הופתענו מססגוניותה של העיר באמת יפה.

למרות ההנאה מהעיר התוססת הרגשנו צורך להמשיך לכיוון ההרים ויצאנו לכיוונם.

בדרך עצרנו במצחטה אתר בעל משמעות דתית גדולה לעם הגאורגי. זהו כפר קטן עם רחובות ובתי אבן ציוריים והרבה דוכנים לממכר מזכרות לתיירים. במרכזו ובה כנסייה גדולה ויפה אבל הכי חשוב- היה זה יום ראשון והיו שם חתונות בזו אחר זו. יעלה היתה מרותקת לכלות המטופחות שלבשו לבן, ורוד או ירוק.
מצאתי את עצמי יושבת איתה על מדרגות הכנסייה ושתינו בוהות בחתונות שנערכות בזו אחר זו בשני חדרי תפילה מקבילים תעשייה של ממש.  לפתע יעלה שואלת אותי "אמא-יש עוד בנים?" ודאגה שתהיה גם כן כלה בעתיד....

המשכנו לגדאורי עיירת סקי קטנה שפזורים בה כמה מלונות. ישנו במלון club 2100 ונהנינו מהרגשה אלפינית...

משם יצאנו לגלות מפל שסתם ראינו בדרך וליוו אותנו כלב (שכונה בשם שמוקה) ועגל (מוקי), כן עגל מקומי לצהלתם של הילדים. ובהמשך מעיין חלוד - כיוון שמוציא מים עשירים בברזל.

באחד הבקרים שאלנו מה כל אחד מרגיש בליבו אני אמרתי חופש ושמחה גלעד אושר ויעלה אנרה "שמח, יש לי בלב פרח כלנית והצבע שלו לא רק אדום ושחור יש לו המון צבעים: סגול וורוד...." הלב של שנינו התרחב והמשכנו לנסוע....

סטפנדסמידיה או חאזגי עיירה שנראה שקפאה מלכת לפני כמה עשרות שנים. עיירה מנומנמת שמהווה מרכז למטיילים באזור במיוחד כיוון שמשקיפה עליה כנסית... וסובבים אותה הרים גבוהים ומושלגים שהבולטת בהם היא פסגת החזבק.

כבר בכניסה היה לנו פלשבק מטיולים בדרום אמריקה ובמזרח כיכר מרכזית עם כמה בתי קפה מסעדות ובתי מלון בסיסיים ומוניות עם נהגים חדורי מוטיבציה שרואים דולרים במקום עיני התיירים ולמדו כמה מילים בעברית כמו "וסילי סבבה" ו"מה נשמע אחי" ומצויידים במחברת המלצות בשפות שונות כולל כמובן עברית

לשמחתנו הרבה, יכולנו לדלג על הסצנה הזו בשל עזרתה הנדיבה של נאזי מדריכה גאורגית שעובדת עם מדראפט ותיאמה לנו מקום לינה בבית נעים וחם הרחק מההמולה.

בכלל בזכות גלעד תלם ומדרפט אנחנו "מוכרים", עוברים עלינו שיירות של ג'יפים ישראלים והמדריך עוצר ושואל אם אנחנו החברים של גלעד ומוסר דש... זה שיש לנו המלצות ברמת "דקירת נ"צ" של מקומות מגניבים, ומדריכה גיאורגית דוברת אנגלית זה ממש עוזר ומהנה. 

עד עכשיו היינו רק במלונות "יקרים" 100-150$ ללילה לכולנו, וחיכינו כבר לחוויה עם המקומיים של   Homestayוכך מצאנו את עצמנו בדרך לבית המקומי הראשון. הכפר בנוי בתי אבן נמוכים וברחובות חונות מכוניות ובינהן מסתובבות להן בנחת פרות רבות לשמחתם של הילדים. הכניסה לבית  שער ברזל נמוך וחלוד. מספר עצי תפוחים בחצר ושיחים של פרות יער ובכניסה לצימר שלנו תלוי לייבוש צמר טבעי. נינו הסבירה שהיא מכינה ממנו שמיכות וכריות כי הרי סינתתי לא באמת שווה ומחמם כמו צמר אמיתי. הלב של לליב צנח לרגע וקיבל עוד ניעור כשהיא חיממה לילדים חלב טרי במיוחד והגבינה גם היא תוצרת בית. נשמנו עמוק והוצפנו רגשות מעורבים הרי זו היתה הפנטזיה ולא לינה במלונות מצוחצחים... וכפי שכולנו יודעים כוחן של פנטזיות לעטוף בסרטים וצלופן מציאות שלעיתים שונה....

נינו, אחותה ואימה נשים משכילות הסבתא מורה למתמטיקה והאחיות למדו אדריכלות. אחרי השוק הראשון נשמנו עמוק ירדנו לביתן ובילינו שעה מהנה במיוחד בלימוד הכנה של חינקלי (כיוני בצק ממוצאים גבינה או בשר, מבושלים או מטוגנים) אלון ויעלה שיתפו פעולה בפתיחות רבה ונהנו מאוד. ריגש אותי לראות שהם מייצרים קשר בקלות ואינם חוששים למרות שאינם מכירים ואינם מבינים את השפה. מדהים איך מחוות סביב פעולות יומיום מוכרות מגשרו על פערי שפה.

סוף סוף הגענו לאזורים גבוהים וירוקים... לזה חיכינו, וחלמנו וצפינו בgoogle earth שעות רבות. למעלה הרים מושלגים עטופים בעננים לסירוגין, מדרונות ירוקים, שנראה כאילו פרסו עליהם מרבדשא, ובכל מקום שהשיפוע חזק מידי השטיח נקרע ורואים את הסלעים מבצבצים מתחתיו. כפרים ציוריים שזורים בנוף (אחרי שהגענו לכמה מהם, זה ממש לא כיף גדול לגור בהם, אבל אין ספק שמרחוק הם יפים מאוד...) 

כך טיפסנו לכנסייה המפורסמת, המשכנו לראות את המפלים צפונית לחאזבק ומשם לעמק SNO .

במרכז עמק SNOזורם בו נהר שמנקז נחלים רבים מעמקים הרריים תלולים וכל אחד שוצף כמו הבניאס שלנו וסביב פריחה בסגול לבן וכתום. במיוחד שבו אותנו פרחי הפעמונית הסגולים שמבחינת יעלה היו הוכחה ניצחת לקיומן של פיות באזור.... 

כעת אנחנו ישנים בבית של משפחת אראבולי בכפר ג'וטה. שלא כמו חזבגי זהו כפר קטן ונידח יותר בקצה עמק SNO . ההגעה לחלק מהבתים ברגל בלבד וכך גם לבית בו אנו ישנים. מיה בעלת הבית אישה משכילה דוברת אנגלית. היא ומשפחתה מתגוריים במשך החורף- 7 חודשים בטיביליסי שם היא מלמדת רוסית וה=בעלה מלמד גרמנית ובקיץ הם מגיעין לבית בכפר ומארחים. ניכר המתח בין הישן בדמות הסבתא הלבושה ונראית כמו אשת כפר זקנה לכל דבר לבין ילדייה ונכדיה המתגוררים בעיר, משתמשים בטכנולוגיה דוברי מספר שפות  ומטיילים בעולם. ועם הפער הגדול כלפי חוץ לפחות יש לה מקום של כבוד.... משהו באנרגיות של המקום הזה נעים לנו, לראייה הילדים מייד החלו במשחק דמיון קדחתני.

חווית השפה אינה טריוויאלית הגרוזינית שפה מאוד גרונית ואנחנו לומדים לאט מילים שימושיות. יעלה כמובן תופסת במהירות אבל ניכר שמוזר לה להיות במקום בו היא לא מבינה את הנאמר והיום כשהפעילה את אלון במשחק דמיוני קסום החלה לדבר איתו גיבריש שהסבירה כמובן שזו גרוזינית. היה מדהים לראות איך היא מעבדת את החוויות שלה במשחק. אלון מקשקש יותר מיום ליום הולך אחרי יעלה כמו ברווזון מוכתם וצועק בהתלהבות לכל סוס או פרה שניקרים בדרכנו, ויש הרבה כאלו.... הוא מתוק אמיתי.

המעבר מבית לבית גם הוא אינטנסיבי הילדים מקבלים זאת בפשטות, נהנים מהאינטרקציה עם בעלי הבית וקוצרים התלהבות בכל מקום. כך כאמור בעת הכנת החינקלי עם לילה בבית של נינו וגם כשצפינו במיה מכינה חצ'פורי (שלמרות השם האקזוטי הוא פשוט מלוואח ממולא גבינה מקומית מטוגן בשמן).


10.8.2013 בוקר בטלאבי

מכיוון שטרם שידרנו את הבלוג עוד כמה תוספות:

אצל מאיה בג'וטה היתה תחושה של בית ונשארנו שם 3 לילות נעימים בשניים מהם הצטרפה אלינו משפחה נוספת מהוד בשרון עירית ואייל עם שלושת ילדיהם גלעד, שגיא ואוהד והילדים נהנו לפגוש ולשחק באינטרקציות שלא בטוח שהיו קורות כל כך מהר ובאינטסיביות כזו במקום אחר אבל משהו בבידוד, אולי בכמיהה לשפה משותפת פשוטה הביא הרבה שמחה לקשר הזה.

ביתה של מיה היה בסיס ליציאהלטיולי יום.

יום אחד פגשנו בלבן גרוזיני שעבד בישראל כמה שנים ולכן דובר עברית ויש לו סוסה לאורה עם סייח חמוד שכונה מייד במבה. החלטנו לקחת את להיעזר בשירותיו וטיילנו במעלה הנהר עד לבריכה בתחתית הר הצאו'חי עטור השלוגיות. יעלה ואלון רכבו בהתלהבות רבה כולל דינמיקות של שליטה מי ירכב לבד וכמה כן כן אלון בהחלט עובד לפי הספר וממצה את הסצנות של גיל שנתיים.... אבל למרות הכל זו הייתה חוייה קסומה רכיבה בנוף נפלא ובמבה שדהר לו סביב הוביף שמחה ומוטיבציה. 

ליוותה אותנו גם סופיה ביתו של לבן ויעלה תיקשרה איתה בנדיבות ושמחה לעזור לה להוביל את הסוסה בקטעים שאלון זכה לשבת על הסוסה לבדו...

אנחנו יצאנו מצויידים בתיק עמוס כל טוב ואילו סופיה שתתה ממי הנהר בדרך והצטיידה רק בשני פירות אין ספק שזה מעלה שאלות לכל הכיוונים האם אנחנו עוטפים מידי, האם הם מזניחים? לא מודעים ולראייה השיניים שלה שהיו אכולות עששת...

אלון רוכב על סוס. הוא מתעקש להגיד "סוס" שזה נשמע יותר כמו thuth, כי הוא מתעקש להגיד את זה עם הלשון בין השיניים. ואז בהתלהבות רבה פתאום הוא צועק "עוד סוס" כשהוא רואה עוד אחד באופק. לא משנה באיזה מצב צבירה הוא נמצא, הוא פשוט קופץ בשמחה אדירה ובצעקת "עוד סוס" - ממש חמוד ומצחיק כאחד. גם יעלה התחילה לחקות אותו במבטא "עוד thuth"... 


יום למחרת יצאנו בגיפ לעמק דרומי יותר הנקרא עמק טרוסו והוא ידוע במים עתירי המינרליים הזורמים בו. בעמק יש מצבורים של מעין מלח שיוצר תצורות צבעוניות מרהיבות וגם חלקים עם זרימה חלודה שמעידה על מיים עתירי ברזל. בצהריים אכלנו עם קבוצת צעירים דוסים שטיילו שם גם. מסתבר שגאורגיה הפכה להיות מוקד משיכה למטיילים צעירים, מה שהיה בזמננו דרום אמריקה והמזרח והרגשנו ממש "קוליים".... עכשיו אנחנו גם יודעים איזה לחם בדיוק כשר ואיזה לא אז רורו ויעלי קדימה מוזמנים....

אנחנו אמנם כותבים בתמצית את החוויות היומיום מעוטר בהתמודדויות, לעיתים מתחים. עם זאת יש רגעים קסומים כמו זה שהיה לנו אתמול בערב. הגענו לעיירה טלאבי שהיא מרכז באזור במזרחי של גאורגיה שנקרא קאחטי אזור שהוא עמק רחב ידיים המתהדר בכרמיים וביין שהוא מייצר. העיר יפה עם בנייני אבו ומרפסות עץ מגולפות בבחירת המסעדה יעלה ערכה הצבעה " מי שבעד חינקאלי שיצביע" שמחתי לראות שהיא מפנימה ואינה נבהלת מהמזון המקומי. הגענו לבית החינקאלי ושם לצלילי מוזיקה גאורגית רכה יחסית יעלה רקדה לה זמן רב והיתה זו הזדמנות פז עבורה ועבורנו להנות מהריקוד שלה שהיה באמת מדהים (יש סרטים...) ניכר היה גם שהקטנטנים היו צריכים להוציא אנרגיות אחרי הנסיעה הממושכת במשך היום בירידה מחזבק לטלאבי.

כעת פנינו לאזור צפון מזרח המדינה  אזור תושתי לכפר בשם אומלו.. להתראות בבלוג הבא.


מידע שימושי לבאים אחרינו:

טיביליסי מלון citadines   מיקום מצוין בכיכר הרפובליקה סמוך לרחוב הראשי. מחיר 150 דולר לילה לחדר בלי ארוחות. יש מטבח מאובזר ונוח לבישול.

גודאורי מלון club 2100 נקי נעים מחיר 170 לארי לחדר עם ארוחת בוקר וערב.

חאזבגיNINO כאמור מקום ידידותי מרווח ומאוד נעים.  מחיר 45 לארי לאדם (רק למבוגרים) כולל ארוחת בוקר וערב ביתיות.

  599465640  KAZBEGI Etheri Davithashvili Nino

ninofi@rambler.ru

ג'וטה: כפר קטן וכיפי פחות מתויר מחאזבגי. חשוב להגיע מצויידים במיים ואוכל לארוחות צהריים כי המכולת המקומית דלה במיוחד. מאיה וג'אגו אראבולי טלפון: ג'אגו (דובר גרמנית) מאיה(דוברת אנגלית שוטפת)   מייל:

2 תגובות
תכנון 6 ח', אריזה 3 שב', הכנסה למזוודה, והופ..
03/08/2013 06:56
gilad
אריזה, טיסה, טביליסי
פשוט מדהים איך אפשר לתכנון חצי שנה, לארוז את הבית והמזוודות במשך 3 שבועות, ואז ביום אחד להכניס את הכל למזוודה (או יותר נכון 3+ ארגז + תיק) ואז אחרי שעתיים בלבד במטוס אנחנו כבר בעולם אחר.  חשבנו על כל פרט כל כך הרבה, ופתאום כשהכל ברכב, זה לא באמת משנה אם הבאנו רק 6 חבילות חיתולים או 8... חיכה לנו בשדה שלט גדול של "wagner family", וגיפ ענק ומגניב, ונהג שלקח אותנו למלון נוח ונקי... הכל כל כך פשוט ולא ברור למה היינו מוטרדים בכלל?

כבר בשדה התעופה הילדים לימדו אותנו שיעור על התרכזות בדברים הקטנים שנראים יוםיומיים
וכך תוך כדי שאנו טרודים בקניית מצלמה הוצאת כסף כדי להספיק למלון הילדים היו מוקסמים מהמזרקה שבלב הטרמינל ויעלה נבהלה מהמכשיר ייבוש הידיים שהחל לעבוד כשהתקרבה אליו....
שני הגורים המתוקים שלנו מתוך התרגשות גדולה, לא נרדמו במטוס, ולמרות שישבנו במטוס ב2 מקומות שונים פשוט נהנו מהמטוס ומהסביבה. 
בנחיתה בטביליסי היה חשוך והעיר (עוד מהאויר מלאה באורות) ויעלה בשיא ההתרגשות עם הפנים בחלון פתאום רואה "ארמון" מואר יפיפה...

ברצף מחשבות צפות: 
" אבא, זה כמו במגלה ארצות...
   אבא, גם אנחנו מגלי ארצות נכון? 
    אבא, מה ההבדל בין מגלי ארצות לחוקרי ארצות..." 
(לא נגענו) 
אז סיכמנו שאנחנו במסע לגילוי וחקר של ארצות חדשות ומרתקות ומתוך כך נראה, נשוטט, נטעם, נלמד שפה ומנהגים....
 טבליסי עיר מקסימה, מרגישה מצד אחד מאוד אירופאית, עם מרפסות עץ יפיפיות ובתי ענק מלאי מסורת, ומצד שני האנשים הרבה יותר חמים ונעימים. 
הגורים שלנו פשוט מתוקים, נמצאים במוד של מגלי ארצות, וכל הזמן שואלים שאלות, ונהנים מהסביבה. 
שניהם מושכים תשומת לב מהסובבים, בעיקר כששניהם על הגב. 
אתמול בערב יצאנו לראות את טבליסי בחושך, מוארת בתצוגת אורות מקסימה. 
תחילה הגענו לעזור מסעדות אירופאי כייפי ורקדנו ברחוב לקולה של להקת ג'אז, ואז חצינו את הנהר על גשר השלום שהיה מאור ויפיפה. לליב בזוית העין ראתה מזרקה רחוקה, (שכבר בשדה התעופה זה הדבר המרכזי שעניין את הגורים בדיוטי פרי), והמשכנו לעברה,  פתאום מצאנו את עצמנו חוזים במופע מקסים של בלט נתיזי מים, מואר בשלל צבעים, עם מוזיקה קלאסית יפיפיה, ושפריצים מכל כיוון. יעלה ואבא פרצו בריקודים סוערים בעוד לליב ואלון מתעדים אותם. 
יעלה נרגשת משתתפת ומזכירה לנו מידי פעם שצריך לעצור לאכול לנוח ולהתרגש שותפה של ממש.
אלון משתלב מקסים, מחייך לכל הסביבה, ולאט לאט מדבר יותר, מושך תשומת לב של הסביבה ומביע רצונות משלו... 

 
3 תגובות