עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
בלוג זה הינו תוצר של עבודת חקר במגמת רפואה בתיכון בגין ראש העין.
הסיפור של נויה אינו סיפור אמיתי. אך העובדות הינן אמיתיות ומסתמכות על מקורות אמינים.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
נושאים
חולה  (3)
מומחה  (3)
רופא  (3)
ארכיון
סרטון 1 בנושא בולמיה
סרטון 2 בנושא בולמיה
סרטון 3 בנושא בולמיה
כתבה 1 בנושא

כתבה 2 בנושא

כתבה 3 בנושא

כתבה 4 בנושא

סקר בנושא


ביבליוגרפיה
ספרים:

"נשים אוכלות את עצמן- על אנורקסיה, בולימיה ואכילה כפייתית"- מירה דנה ומרילין לורנס
"אנורקסיה ובולמיה- אנטומיה של מגיפה חברתית" ריצרד א. גורדון
"פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" א. אליצור, ש.טיאנו, ח. מוניץ, מ. נוימן
"רפואת ילדים חלק א" דוקטור ש. אשכנזי, מ. שוחט

אתרים:
הסיפרייה של מט"ח
המרכז לייעוץ לסטודנטים
כמוני חברים לבריאות
פסיכיאטריה
כמוני חברים לבריאות 2
ויקיפדיה
הקליניקה
המרכז הרפואי ת"א
כתבות
Mako
Ynet
הפרעת אכילה בולמיה
פוסט חולה ראשון
19/02/2015 13:42
gal hagar noa
חולה
שלום, שמי נויה לוי, בת 15. אני ילדה שתמיד אהבה לאכול אבל עם האהבה לאוכל גם תמיד פחדתי מהמראה שלי ומה אנשים חושבים עליי. כל הסתכלות שלי במראה בבוקר מלווה במחשבה: "אני לא נראית טוב", "אוף למה אני לא דומה לכל החברות שלי", "אם יצחקו על הג'ינס שאני לובשת?" "אולי אני לא אלך היום לבית ספר?, גם ככה אימא לא תשים לב".. הגעתי לשלב שכבר נמאס לי מההטרדות הנפשיות האלה. אני לא יכולה לעמוד במחשבות הפנימיות שרצות לי בראש. החלטתי שאני לוקחת את עצמי בידיים ומתחילה בחיים חדשים וטובים יותר.  לקראת העלייה לתיכון חיפשתי באינטרנט על דיאטות, התחלתי לספור לעצמי נקודות ולעסוק בספורט. ראיתי שאני אפילו מצליחה בזה והסיפוק הזה של לרדת עוד קילו ועוד קילו עשה טוב כמו שאף פעם לא הרגשתי, אבל זה לא הספיק לי.. חברים אמרו לי שאני נראית מדהים אבל לא האמנתי להם וכשהייתי מסתכלת במראה לא ראיתי שינוי על עצמי, האטרף של לרזות עוד ועוד ולאכול כמה שפחות הרס אותי. באחד הימים גיליתי מידע על תזונה באינטרנט וגיליתי שאפשר לרדת במשקל אם מקיאים את האוכל שמסיימים לאכול. החלטתי לנסות "מה כבר יכול לקרות?!" חשבתי לעצמי. החשק לאוכל לאט לאט ירד לי ועם ההתחלה של ההקאות שמתי לב שהגוף שלי כבר לא יכול להכיל אוכל, כל פעם שאכלתי אפילו משהו קטן הרגשתי מלוכלכת, כאילו הכנסתי לעצמי רעל לתוך הפה ואני חייבת לרוץ להקיא. בתחילת תהליך ההרזיה חברות נורא התעניינו ושאלו אותי "איך אני עושה את זה?", "ספרי לנו!".. אבל אני הדחקתי ולא סיפרתי. דנה החברה הכי טובה שלי שמה לב שאני לא רוצה לספר איך אני מצליחה לרדת והרגישה בחשוד.. בשלב שהרזון כבר נהיה בצורה מוגזמת (לפי דעתה) היא כבר הייתה בטוחה שמשהו לא בסדר איתי. אני באמת לא מבינה מה רוצים ממני, למה לאנשים חולים מותר להקיא ככה סתם ולי לא?! יום אחד ביקשה דנה שאלך איתה לרופא משפחה כי היא לא חשה בטוב וכשהגענו למרפאה וכבר היינו בחדר הטיפול הבנתי שהיא משקרת לי.
0 תגובות
פוסט רופא ראשון
19/02/2015 13:41
gal hagar noa
רופא
שלום שמי אלון שקד ואני רופא המתמחה בבעיות נפשיות ובניהן הפרעות אכילה. ביום שני האחרון קיבלתי טלפון מהפקידה. בטלפון הייתה דנה, נערה בת 15 החושדת כי לחברתה יש בעיות תזונה. היא סיפרה לי שחברתה הורידה כמות גדולה ממשקלה בזמן קצר מאד. ואף סיפרה שהיא נוהגת להקיא כשהיא מסיימת לאכול. חשדתי שהיא סובלת מהפרעות אכילה וקבעתי לה תור. 

יומיים לאחר מכן, ביום רביעי, דנה הגיעה אליי יחד עם חברתה נויה בת ה15. היו המון צעקות בחוץ ואז הן נכנסו בסערה. דנה החלה לספר לי את רוב הדברים שנאמרו בטלפון והוסיפה כי זה ממשיך, למרות שהיא ביקשה ממנה להפסיק. לאחר כמה דקות ביקשתי מדנה לצאת. נשארתי עם נויה לבד בחדר. ביקשתי ממנה שתספר לי איך היא רואה את זה מהצד שלה, מה היא חושבת על זה וממה זה נובע. נויה שתקה כמה דקות. אז החלה לספר לי כי היא בסך הכול רוצה להרזות, היא לא הבינה מה הבעיה בדיאטה. שאלתי אותה אם היא לוקחת חומרים משלשלים, חוקן, חומרים משתנים ועוד.. היא ענתה שלא. שאלתי אותה לגבי המחזור החודשי שלה והיא ענתה שהוא סדיר אך בפעם האחרונה חל שינוי. ביקשתי ממנה לקרוא יחד איתי את הערך על בולימיה נרבוזה. אחרי שקראנו יחד שאלתי אותה אם היא מרגישה שזה מה שעובר עליה. נויה הייתה נסערת והחלה לבכות, אך כשהסתכלתי לה בעיניים ראיתי שהיא מבינה לאיזה מצב היא נקלעה והבנתי מיד שהמקרה עוד לא אבוד.

הפניתי אותה לפסיכולוג, שתספר לו כל מה שהיא מרגישה. את כל הכאבים, התחושות, הכעסים והחששות. לא להוציא אותם על אוכל והקאות- להוציא אותם עליו. הפניתי אותה לבדיקות דם, בדיקת BMI ואף בדיקות לבביות על מנת לשלול אנמיה, בעיות לב, בעיות מעיים ועיכול, מחסור במינרלים ומלחים חיוניים. הפניתי אותה לדיאטנית שתוכל לבנות לה תפריט מסודר ומותאם. ביקשתי ממנה למתן את הפעילות הספורטיבית לפעמיים בשבוע למשך שעה. 
0 תגובות
פוסט מומחה ראשון
19/02/2015 13:38
gal hagar noa
מומחה
שמי אור, אני בן 47 , אני דוקטור מומחה לבריאות הנפש, תזונה ודיאטה וברצוני היום לדבר איתכם על בעיה שמוכרת לכם מהחברה ואולי אפילו נתקלתם בה באופן אישי, בולמיה נרבוזה.

בולימיה נרבוזה היא הפרעת אכילה המאופיינת בהתקפים (בולמוסים) של אכילה כפייתית, בה מחסלים כמויות אדירות של מזון בזמן קצר מאוד, ולאחר מכן מתרחשת פעולה של טיהור הגוף בדרך כלל בסתר וביחידות על ידי הקאות. החולים משתמשים באמצעים שונים כמו חומרים משלשלים ומשתנים, חוקנים, צום, פעילות ספורטיבית אינטנסיבית. ייתכן שלאחר תקופה ממושכת של הקאות יתרגל רפלקס ההקאה ויתרחשו הקאות גם בניגוד לרצון החולה. בנוסף יש סיכון להיווצרות תלות בחומרים הגורמת לעצירות קשה ולבעיות מעיים עד כי לעתים לא יתרחשו יציאות בלעדיהם כלל.

לאחר היטהרות שכזו מרגיש החולה תחושת רגיעה פיזית ונפשית. תחושה זו היא זמנית ובמהרה מתעוררת ריקנות נפשית המוליכה את החולה לחזור להתעסקות האובססיבית בדימוי הגוף, לאכילה בולמוסית, היטהרות וחוזר חלילה.

כשלושה אחוזים מהאוכלוסייה יפתחו הפרעה זו במהלך חייהם, השכיחות בנשים גבוהה פי 10 עד 20 מאשר בגברים

מחלת הבולמיה נגרמת מכמה גורמים:

o משפחה- אם במשפחה יש אמא/ אחות או בן משפחה אחר הסובל מבולימיה, סיכוייך לחלות במחלה יותר גדולים.
o שינויים בחיים או אירועים מלחיצים-  אירועים טראומטיים (בדומה לאונס, מוות של אדם מוכר) ואירועים מלחיצים (כמו מציאת עבודה חדשה, התחלת לימודים באוניברסיטה, סיום מערכת יחסים)
o ביטחון עצמי נמוך- התכונות הגורמות לפיתוח הבולימיה הם כאשר אדם לא אוהב את עצמו, שונא את מראהו, מרגיש חסר תקווה.
o ביולוגיה-  גנים: יש אנשים היכולים להיוולד כבר עם הפרעת אכילה המזוהה כבולימיה, הורמונים, כימיקלים במוח עלולים לגרום לפיתוח המחלה.
o סיבות חברתיות-  ראיית אנשים רזים בכל מקום -מגזינים, טלוויזיה, שלטי חוצות ,גורם לאנשים להרגיש לא בנוח עם גופם.
0 תגובות
פוסט חולה שני
19/02/2015 13:37
gal hagar noa
חולה
אני ודנה יצאנו מהמרפאה, הייתה שתיקה מביכה. אחרי כמה דקות החלטתי לספר לה הכול, סיפרתי לה שאני חוששת מהמשך הדרך ובמיוחד לא ידעתי איך אני מספרת את זה לאימא שלי, לא רציתי לצער אותה יותר ממה שהיא עכשיו, אחרי מות אבי. 

הגענו הביתה והייתה שוב שתיקה עד שפרצתי בבכי. אימא שכנראה הייתה בבית שמעה אותי ורצה לבדוק מה קרה. לא ידעתי איך לספר לה ודנה שהייתה איתי כל הזמן עד שהחליטה להשאיר אותנו לבד. סיפרתי לה, ולא ידעתי איך היא תגיב עד שראיתי את הדמעות שיורדות מעיניה, היא חיבקה אותי והבטיחה שיהיה בסדר.
 


כבר מאותו רגע הבנתי שהבחירה בחיים היא הבחירה הנכונה. למחרת כבר הלכתי לפסיכולוגית שאיתה דיברה אימא  שלי לפני. לא ידעתי איך מדברים עם פסיכולוג, אם אפשר לספר לו הכול או לשתוק לפעמים. ברוב הפגישה שתקתי. לא ידעתי איך זה אמור לעזור לי אבל הבטחתי לאימא שאני אנסה
.


אחרי חודש של פגישות, הגיע השלב הבא של הטיפול-דיאטנית.
כשהגענו לפגישה איתה לא האמנתי שאני באמת מוכנה לחזור למוטב, אבל האמנתי בה שהיא תדריך אותי לטוב ביותר.
היא בנתה לי תפריט מסודר וביקשה ממני לאכול לפיו. היא אמרה שלכל בעיה או עזרה אנחנו מוזמנות להתקשר אליה ושהכי חשוב להאמין בעצמי.


אני כבר שלושה שבועות עם התפריט הזה ונמאס לי ממנו, אני מרגישה שהדיאטנית הזאת רק רוצה שאני אהיה שמנה. איך היא יכולה להגיד שהיא דואגת לי. כל החברים רואים שאני עולה במשקל. אני מרגישה שמנסים להחזיר אותי אחורה. וכן, אני בן אדם, לפעמים אני חוטאת. אחרי מבחן קשה, עלבון, מתח או סתם כעס אני אוכלת כיכר לחם והולכת להקיא, אוכלת קופסת גלידה ורצה לשירותים. זה קשה ומעייף, אני מרגישה שהגוף שלי בוגד בי.


אחרי שבועיים מהפגישה האחרונה עם ד"ר שקד נפגשנו שוב. היה לי קשה.
0 תגובות
פוסט רופא שני
19/02/2015 13:35
gal hagar noa
רופא
אחרי שבועיים נפגשתי שוב עם נויה. שאלתי אותה לשלומה וראיתי שהיה לה קשה. היא סיפרה לי שהיא דיברה עם אימא שלה על המחלה. שמחתי לשמוע שהיא החלה את התהליך בהבנה ושיתוף.
היא גם סיפרה לי שהיא הלכה איתה לפסיכולוגית, זה היה קשה אבל בסוף היא דיברה איתה. היא ציינה שביקרה אצל דיאטנית וזה היה השלב שהיא החלה לבכות.
היא סיפרה שהדיאטנית בנתה לה תפריט שמקשה עליה. היא עולה במשקל וכתוצאה מכך, חוטאת. ידעתי שהיא תחטא מידי פעם, אין החלמה מידית.
היא אמרה שנמאס לה מהמחלה, היא מיואשת. היא התפרקה מולי.
החלטתי להגביר את הטיפול. הפניתי אותה לפסיכולוגית קלינית והמלצתי על מתן כדורים. נויה צעקה שהיא לא משוגעת.
דיברתי עם נויה, הרגעתי אותה, הסברתי לה שהכול יהיה בסדר אם תאמין בעצמה ותקשיב לי.
0 תגובות
פוסט מומחה שני
19/02/2015 13:34
gal hagar noa
מומחה
זה שוב אני, אור. חזרתי אליכם עם עוד מידע רחב על הפרעות אכילה. הפרעות אכילה מדווחות כבר בספרות הרפואית החל משנת 1944, המושג בולמיה הוטבע ב 1979 לפני שנות ה40, אין מקרים מתועדים, כנראה שזו הסתגלות לקויה חדשה שהתפתחה. בהתחלה היה מאד דומה לאנורקסיה אבל השתנה עם הזמן, כ-50% מהבולמים סבלו מאנורקסיה בעבר.
למחלה זו מספר קבוצות סיכון, ביניהם אנשים העוסקים בתחום תחרותי כמו ספורט, ריקוד, דוגמנות ועוד.., נערות בגיל ההתבגרות, ואף נשים באופן כללי.
טווח הגילאים למחלה הוא בערך 10-30 אך נפוץ בגילאים 14-17 (גיל ההתבגרות).
5%-18% החולים במחלה מתים ממנה כתוצאה ממצב גופני או התאבדות.
המחלה לא מדבקת אך החולים במחלה זו עלולים להשפיע על הסובבים אותם.
יתכנו מספר סיבוכים ובעיות בריאותיות בעקבות מחלת הבולימיה:
o בעיות בחלל הפה- בגלל תכולת חומצת הקיבה בקיא, ההקאות התכופות עלולות לגרום לנזק לזגוגית השן ולריקבון השיניים. הקאות חוזרות עלולות גם לגרום לריח רע מהפה ולגרון מגורה וכואב. בלוטות הרוק עלולות להתנפח בעקבות ההקאות החוזרות ולכן מבנה הפנים עלול להיראות עגול ומלא יותר.
o מחזור לא סדיר (אצל נשים)- המחזור עלול להפוך לא סדיר ואף להיפסק לחלוטין. יתכנו בעיות פריון וקושי להרות בעתיד.
o שיער ועור- חוסר ממושך של רכיבים תזונתיים חיוניים בעקבות ההקאות הקבועות או שימוש קבוע משלשלים עלול לפגום במראה ובמרקם של העור והשיער ואף לגרום לנשירת שיער. העור עלול להפוך ליבש והציפורניים לשבירות ומתפצלות.
o חוסר איזון של רכיבי הדם- הקאות תדירות או שימוש תכוף במשלשלים עלולים לגרום לחוסר איזון של רכיבי הדם השונים. הדבר עלול להתבטא בעייפות, חולשה, קצב לב לא סדיר, נזק כלייתי, עוויתות התכווצויות שרירים חמורות.
o פגיעה במערכת העיכול- שימוש ממושך ומופרז במשלשלים עלול לפגוע בתפקוד ובתנועתיות שרירי המעי ולגרום להתפתחות מעי עצל, לתסמונת המעי הרגיז ולעצירות. כמו כן תיתכן תחושת נפיחות בבטן ובחילה.
o מחלות לב- בולימיה עלולה לגרום לסיכון מוגבר להתפתחות מחלות לב.
0 תגובות
פוסט חולה שלישי
19/02/2015 13:33
gal hagar noa
חולה
הבראתי. אחרי שלושה חודשים של ייסורים וסבל הצלחתי במאבק!
לא הבנתי שגם אחרי שאני בריאה אני צריכה לשמור על עצמי.
ורק חשבתי שזה הסוף.
שנתיים אחרי זה, הייתי כל כך רחוקה מהמקום שהייתי אז.
אז אולי אני אתחיל בלספר איך זה קרה.
לפני שנתיים יצאתי מהרופא שלי בריאה וחשבתי שזה הסוף. הפסקתי ללכת לפסיכולוגית שלי כי חשבתי לעצמי שאני כבר לא משוגעת ושאין לי סיבה לבוא אליה יותר . זאת הייתה הטעות הראשונה שלי.
אחר כך המשכתי לקרב את עצמי למצב הרע ביותר בכך שלא מצאתי לי עיסוק מחוץ לאוכל כמו חוג, תנועת נוער או משהו שפשוט יעסיק אותי, וזאת הייתה הטעות הבאה שלי.
אז במשך שנתיים הצלחתי לדרדר את עצמי מהמצב הטוב ביותר למצב הזה, שאני בבית חולים, אחרי שאמא שלי מצאה אותי מחוסרת הכרה בשירותים.
פה זאת הייתה הנקודה הבאה בתהליך. הבנתי שאם אני לא אשמור על עצמי ואמצא לי עיסוק שיעסיק אותי אני אחזור למצב ההוא.
אז החלטתי לקחת את עצמי בידיים.

עכשיו כשאני בת 24 נשואה פלוס ילד אני ממשיכה לשמור על עצמי- ללכת לפסיכולוג פעם בשבוע ולחוג ציור פעמיים בשבוע.
אני שמחה שהצלחתי לקחת את עצמי בידיים והצלחתי במאבק הארוך שלא נגמר לעולם.
0 תגובות
פוסט רופא שלישי
19/02/2015 13:33
gal hagar noa
רופא
אחרי שלושה חודשים פגשתי את נויה שוב. היא נכנסה אליי והפעם ראיתי נערה מחויכת ובריאה. ישבנו ודיברנו. היא הודתה לי על כל התקופה שבה עזרתי לה ותמכתי בה מתי שאפילו המשפחה שלה לא הייתה שם בשבילה.

שמחתי שגרמתי לעוד נערה ברת מזל להחלים מהמחלה הנוראה הזאת.

אחרי שנתיים פגשתי אותה, במקום האחרון שרציתי- במיון. כל כך הצטערתי לגלות שהיא חזרה לכך ולא המשיכה בטיפול. דיברתי עם אמא שלה ואמרתי לה שלא תפסיק להאמין בנויה ושתמשיך לתמוך בנויה. אמרתי לה שברור לי שאם לא תוותר לעצמה היא תחלים. 

תשע שנים אחרי פגישתנו הראשונה פגשתי את נויה שוב. הפעם בדרך קצת שונה ושמחה יותר.
פגשתי אותה עם בנה התינוק בתור רופא משפחה.

היא סיפרה לי מה עברה מאותו הרגע הקשה במיון. היא סיפרה לי שהיא ממשיכה לטפל בעצמה ושהיא מודה לי על כל התהליך שבו תמכתי ועזרתי.

פה באמת נגמר הטיפול שלי.

0 תגובות
פוסט מומחה שלישי
19/02/2015 13:32
gal hagar noa
מומחה
לאחר שני הפוסטים האחרונים שפרסמתי לכם פה רבים התקשרו אלי והתעניינו לשמוע איך ניתן לטפל בבעיה? והאם היא מדבקת? אז לבולמיה מספר שיטות טיפול-
  • טיפול נפשי- טיפול המבוצע באמצעות שיחות עם מטפל. מטרת הטיפול היא לסייע למטופל לבסס יחסים תומכים עם סביבתו על מנת שהאוכל לא יהווה את מוקד הווייתו.
  • טיפול תרופתי- תרופות נוגדות דיכאון מקבוצת מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI’sSelective Serotonin Reuptake Inhibitors) משמשות לעתים לטיפול בהפרעות אכילה.
  • טיפול תזונתי וחזרה למשקל גוף תקין- במידה שהמטופל סובל מעודף משקל בעקבות התקפי הזלילה יש להשיבו למשקל גוף תקין. תזונאים מנחים את המטופל לגבי תזונה בריאה. בהתאם לצרכיו התזונתיים יותאמו עבורו תכניות טיפול אישיות שיסייעו לו להגיע למשקל הרצוי תוך רכישת הרגלי אכילה בריאים.
  • טיפול במסגרת בית חולים- במרבית המקרים בולימיה אינה מטופלת במסגרת אשפוז אלא אם קיימים סיבוכים חמורים או אם קיימת סכנה לחיי המטופל (אם יש חשש שיתאבד או יפגע בעצמו).
החלמה מלאה היא מצב בו החולה אינו משתוקק, חפץ או רוצה לזלול, הרגשת הצורך בטיהור הגוף
אינה קיימת, החולה מרגיש שוב בשליטה ולא עבד למחלה. ההחלמה מושגת בקרב 40%-50%

מהאנשים הלוקים במחלה.
על החולה להמשיך בטיפול גם לאחר הבראה מלאה.
0 תגובות