עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
יומני היקר... עוד יום מחורבן...
נושאים
אהבה  (1)
החיים  (1)
התחלה  (1)
זוגיות  (1)
חיים  (1)
לימודים  (1)
משמעות  (1)
עבודה  (1)
ראש השנה  (1)
רותם  (1)
תמיכה  (1)
How 5 Year-Olds Would Fix the World's Problems
19/10/2011 23:17
fuckedup
0 תגובות
שבוע מלא מחשבות קשות
07/10/2011 20:07
fuckedup
לימודים, עבודה, תמיכה
שנה שעברה, כשהתחלתי לעבוד בבית הספר לילדים מיוחדים, הרגשתי מיוחדת.
הרגשתי שאני עושה משהו טוב. הדבר הזה שאני כל כך רעבה לו, תחושת האחריות והאהבה חסרת התנאים, כל הדברים האלה שאנשים מתארים כהורות, זה מה שהרגשתי.
הכיתה שעבדתי איתה שנה שעברה היתה מדהימה. ברור שהיו קשיים, הילדים האלה וגם אני עצמי... לא הכל הלך חלק.
אבל השנה, עם כיתה חדשה, הכל נהיה מסובך יותר.
אין לי את אותו החיבור שהיה אז לילדים. אין לי סבלנות אליהם.
אני כנראה כל כך אנוכית, שלא רציתי שהם יעזבו אותי, אולי אני מתנכלת לילדים החדשים, לא ממש יודעת.

אתמול המנהל קרא לי למשרד וגם מנהלת השכבה היתה שם. זו לא שיחת אזהרה או איום, רק לשאול מה קורה.
ומה קורה באמת? מה עובר עלי? למה אני לא מתפקדת טוב כמו פעם? איפה אני טועה.
אסף אמר על יעל שהיא רק מנקה ומי מקשיב לה בכלל אז עניתי לו שאפילו לעבודת ניקיון לא יקבלו אותו עם פה כזה מלוכלך. אסור לי להגיד דברים כאלה כמובן, אני אמורה להיות תומכת ונחמדה גם כשבא לי לשבור להם את הפרצוף.
וצוף אמרה שקר לה בכיתה, אז אמרתי לה שאולי כדאי שהיא תפסיק להגיע ערומה לביה"ס. גם זה היה חוסר טקט, שלא נדבר על אכזרי.

מה הפלא שכועסים עלי?

אני יושבת שם במשרד והם מספרים לי שהתלוננו שאני גזענית, שזה לא בסדר ששכבתי על הספה כמה דקות בסוף היום כשכאב לי הראש ועוד כל מני דברים ואני יודעת שהם צודקים, אבל כל מה שאני חושבת עליו זה שאני לא מסוגלת יותר, שהכל נראה קשה מדי ומסובך, שאני לא יכולה להתמודד.
ואז אני נזכרת במילים של פסיכולוגיי העבר, תפרקי לגורמים, תבודדי את הבעיה... ובדיוק אז אילת שואלת אותי, מה עם הלימודים, האם אני עדיין רוצה להיות מורה.
כן, אני אומרת לה, והקול שלי חלש ורועד, ...תבודדי את הבעיה... אני מרגישה את החנק הזה בגרון ואני יודעת שאני מבוהלת מהמחשבה על לימודים... הדמעות עומדות לי בגרון ואני נחנקת ומתנצלת על התגובה הרגשנית...
כמה חודשים אחורה כל כך רציתי את זה ועכשיו, חודש לפני פתיחת השנה אני נבחלת מהמחשבה.
אילת קולטת מהר ומבקשת ממני לשקול מחדש את נושא הלימודים.
וזהו.
ברגע שהיא אמרה את זה, ללימודים האלה לא היה סיכוי יותר.
אני כל כך לא בטוחה ביכולות שלי שהערה קטנה ממנה גורמת לי לוותר תוך רגע על הכל.
אני בוכה להורים שלי בערב ומבקשת שיבואו אלי, אני לא יודעת מה לעשות.
הם כמעט פה אחד מודיעים לי שלוותר על הלימודים זה צעד חכם וכל מה שמעניין כרגע זה איך להשיג את המקדמה בחזרה.

ואני שואלת, איך למצוא את דרכי חזרה?


0 תגובות
לעזוב את רותם
30/09/2011 13:59
fuckedup
זוגיות, רותם, אהבה, חיים
אני יודעת שרוב האנשים מחכים ומצפים בקוצר רוח לחופשה, אבל אצלי זה לא ככה.
אני מחכה לחזור לעבודה.
לא אני לא וורקהוליסטית, אני לא עובדת קשה או שעות מטורפות, זה פשוט שאין לי ממש חיים.
לא זה לא מדויק, אני לא ממש רוצה חיים.

כשעזבתי את רותם, עזבתי גם את הרצון שלי לתקווה.

הייתי איתו 7 שנים, אפילו התחתנתי איתו. אבל  יום אחד קמתי בבוקר וידעתי  שאני לא יכולה יותר.
לא ברור לי מה לא יכולתי יותר, אבל מה שכן ידעתי זה שנמאס לי ממנו.
למעשה נמאס לי מהכל.
לא רוצה לעבוד, לא רוצה ללמוד, לא רוצה לקום מהמיטה.

קולה אני עדיין רוצה!
אז לפחות ניחמתי את עצמי בכך שאני לא נוטה להתאבדות.

עזבתי אותו וחזרתי להורים. שם הם דחפו אותי לחזור אליו ולא לוותר על זוגיות כל כך ארוכה ומוצלחת. גם חברים לא הבינו מה הבעיה שלי, אבל לכו תסבירו שאני התבגרתי והוא לא. שהוא עדיין אותו בחור חמוד בן 24 שהכרתי (בשלב זה כבר בן 30), ואני כבר מזמן לא בת 21.
יש לי שאיפות, יש לי רצונות, יש לי צרכים שלא יכלתי לדמיין שיגיעו יום אחד.
בכנות, מי חושב על זה שהוא ירצה ילדים או בן זוג עם עבודה קבועה או אוכל במקרר?
אבל רותם סירב. אולי סירב זו מילה חזקה מדי,  הוא אמר: למה לו להתבגר עם הוא לא רוצה? ומה רע בלעשן עם החברים כל היום? הוא עוד צעיר, גם ככה נצטרך לעבוד כל החיים, למה להתחיל עכשיו?
ובאמת, כל עוד אני משלמת את החשבונות, למה שיזיז לו בכלל?

אני גורמת לא להשמע כמו מפלצת, אבל אני המפלצת כאן!
דרשתי ממנו שימצא עבודה, שיתאפס, שיתבגר, שירד מהבאנגים, שיעשה לי את הילד שאני כל כך רוצה...
עד ששנאתי את עצמי והתמרמרתי על שנינו וראיתי את עצמי כפולניה לחוצה, כסוהרת חסרת סבלנות או הבנה.
נעלם ממני כל הרצון, איתו או בלעדיו, הרגשתי בודדה וחסרת אונים.

הרבה דברים חיוביים קרו בחיים שלי מאז שעזבתי, אומנם עד היום אני עוד מתגעגעת אליו, תוהה עם עשיתי את הדבר הנכון.
אם כל כך רציתי ילד, למה לא הספיק לי זוגיות עם אחד - כן, מחשבה צינית, אבל הגיונית עם תחשבו על זה.
חוץ מזה ראיתי מה יש שם בחוץ, ובאמת שלמצוא מישהו "טוב מספיק" חס וחלילה אהבה, זה דבר בלתי אפשרי.

אז מה עוזר לי עכשיו להתרפק על זכרונות העבר? למה לנסות ליצור חיים עם אני פשוט אמאס גם בהם במהרה?
0 תגובות
התחלה
29/09/2011 23:09
fuckedup
החיים, משמעות, ראש השנה, התחלה
הרבה פעמים אמרו לי שאני צריכה לכתוב. כי זה מי שאני, האדם הזה שלא מסוגל לתקשר וירבלית.
הבלוג הזה, כמו הרבה אחרים הוא על החיים שלי.
החיים המסריחים והעלובים שלי. חסרי המשמעות.

מה בחורה צריכה לעשות עם עצמה כשהיא מגיעה לגיל 30 ומוצאת את עצמה מייחלת עדיין שוב ושוב שדברים פשוט יסתדרו?
אין לי באמת זכות להתלונן אני חושבת.
יש לי חברים והורים שתומכים לרוב. את אהבת חיי אני נטשתי כי רציתי יותר ויש מי שרוצה לזיין אותי ואפילו עושה את זה לא רע.
בעבודה שלי היא עבודה קשה מאוד אבל אני אוהבת אותה למרות הכל. אין בה כסף או תהילה, אבל היא עושה לי טוב על הנשמה וגורמת להרגיש קצת פחות חסרת ערך. ובאמת, מעולם לא היה אכפת לי מכסף.

ועם כל זה, אני חוזרת הביתה כל יום ולא רוצה לקום יותר מהמיטה. מתעסקת במשך שעות בכל מה שדפוק בי וגם כשאני מצליחה לעשות שינוי, זה אף פעם לא מרגיש טוב מספיק.
צוחקת על עצמי שאני פולניה ואף פעם אני לא יהיה מרוצה, לא עם הון בכיס ולא עם הגבר השווה ביותר.
תמיד אני יהיה עוד נשמה תוהה בחלל, מחפשת משמעות ורעבה לאהבה.

ראש השנה זה זמן טוב להתחלות חדשות
ואני שואלת, מתי יגיע תורי?
0 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון