עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
הבלוג הזה פתוח כי תמיד ידעתי שאני רוצה אבל לא מצאתי לנכון לעשות את זה. עכשיו אני מרגישה שזה הרגע.
אני כותבת הרבה ואני אוהבת את זה, אני לא מתביישת בזה.
אני מקווה שיהיה לאנשים מה להגיב על פוסטים לא קלים של נערה בגילי..
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
יותר משמונה חודשים
20/09/2013 01:49
want to fly
יותר משמונה חודשים שלא הייתי פה, שלא פתחתי את הבלוג, שלא כתבתי כלום. אנשים שאולי עקבו אחרי הדברים שהייתי כותבת כבר לא זוכרים אותי, אני בכלל לא זוכרת את עצמי. כל כך הרבה דברים השתנו מאז. מאז אני כבר בי'ב, שזה בכלל נושא הזוי בפני עצמו, משהו שאדם שלא מגיע לי'ב פשוט לא יכול להבין, כי ההבנה שאתה בי'ב שונה מכל הבנה אחרת. זו באמת שנה אחרונה לכל הדברים שאני רגילה אליהם. אני כותבת את הפוסט הזה ברבע ל-2 בבוקר, אני לא ממש מבינה למה אני ערה אבל השיחות בפייסבוק פשוט מבדרות אותי. אני בכלל לא יודעת מה לכתוב אחרי 8 חודשים שלא הייתי פה. הסתכלתי על הדברים האחרונים שכתבתי, המון שאלות הציקו לי, המון דברים לא פתורים. דיברתי המון על דיכאון, דבר שב-8 החודשים האחרונים בכלל לא התעסקתי איתו, הכל שונה כל כך. אני מרגישה שונה, מפה אפשר להתחיל. אני מרגישה שאני כותבת את הפוסט הזה בתור אדם שונה לגמרי. אדם שמבין פי מאה מהמציאות בה הוא חי, אדם שנחשף לסיפורים לא קלים, אדם שצריך להתמודד עם החיים בצורה שונה לגמרי ממי שהייתי במחצית הראשונה של כיתה י'א. גדלתי, התפכחתי, לעולם לא הפסקתי לכתוב. אם יש דבר שנשאר אותו דבר ממני הקודמת לאני שעכשיו כותבת פה הוא שאני ממשיכה לכתוב במרץ, כל הזמן, סיפור אחרי סיפור, פרק אחרי פרק, מחשבה אחר מחשבה. אני יודעת שאחרי שתיגמר החופשה הזו אני אכנס לזמני לימודים עמוסים, למיליוני משימות, מיליוני שיעורים, מיליוני מבחנים ועבודות שמצד אחד ירצו אותי ומצד שני יהיו דבוקים אחד לשני ואני אצטרך לתמרן ביניהם. משום מה אני מחכה ללחץ, מחכה לאדרנלין המטורף שיש לי בתקופה הזו. מחכה כבר לעוף, אבל לא לעוף בשמיים, אלא לעוף מבחינה נפשית, להתעלות מעל עצמי. 
1 תגובות
אני הילדה הזו..
11/01/2013 23:29
want to fly
אז אני הילדה הזו, שלא זוכרת כלום. שלא זוכרת מה קרה לה בחיים חוץ ממאורעות קטנים ואחדים בגילאי הילדות.
אני זאת, שאחותה שקטנה ממנה כולה בשנה ורבע שזוכרת כל פרט קטן, מנסה להיזכר מה קרה בדיוק באותם רגעים ולא מצליחה.
אני זו שמתחרפנת מזה שאני לא זוכרת,שמתבאסת מזה שכנראה דברים נורא חמודים קרו לי בילדות ואת הכל שכחתי.
אני זו שאפילו את הטיול בת מצווה שלי לא זוכרת.
אני זו שלצערה זוכרת טוב טוב את הדברים שהיא לא אמורה לזכור.
אני זו שזוכרת את מי שפגע, את המילים שאמר, שמכניסה כל מיני דברים יותר מידי עמוק ויותר מידי רציני גם כשצוחקים איתה.
אני זו שלא מבינה בדיחות.
אני זו שמבינה כמה השבועות האלו יכולים להיות מצד אחד כל כך טובים, אבל מצד שלי מלאים בחרא ( סליחה על זה ).
אני זו שמרגיעה את עצמה כל לילה במיטה להירגע ולנשום עמוק, מנסה להסביר שוב ושוב למוח שיש מחשבות שאי אפשר להוציא.
אני זו שנהנית בכל רגע שהיא כותבת משהו חדש, שמחייכת בכל רגע שהיא קוראת משהו שהיא מזדהה איתו.
אני חושבת שאני מסמלת את כולם.. בדרך כזו או אחרת.
5 תגובות
המחשבות האלה..
18/12/2012 19:41
want to fly
" המחשבות באות להגיד לך שאכפת לך ממישהו או ממשהו. אין צורך לנסות להעלים אותן, אם הן ירצו הן יעלמו. אם אפילו בתת מודע את תמשיכי לחשוב שאת רוצה לחשוב אותן הן לא יעלמו. כשתהיי בטוחה שאת רוצה שהמחשבות האלה יעלמו, הם יעלמו ".
משפט שמוביל אותי אולי שנה בחיים שלי. בגלל המשפט הזה יצאתי מדיכאון.
מה אני רוצה להגיד? שאני קוראת את הפוסטים של הרוב כאן ובאלי להביע עמדה. אני רוצה להגיד שיש גם מצב הפוך. אני מדברת ממקום של ילדה שהייתה בדיכאון יותר משנה ולא הבינה בכלל למה הוא בא, וכמובן שלא ידעה מה לעשות איתו. אני מנסה לדבר פה מגובה העיניים, לא מנסה להתחנף, אלא אומרת דוגרי- אפשר לצאת מזה. 
אני זוכרת מצבים שהרגשתי לבד, אני זוכרת את התחושות העמוקות שכל מילה או כל דבר פוגע בך, אני זוכרת את החרא תחושה שאחרי יום מושלם אתה מגיע לבאסה של הערב. הדבר הזה ממש מוטט אותי, הפיל אותי אל הקרשים.
אבל דווקא המשפט הזה, שלא כתוב בכל מקום אלא מישהו אמר לי, עזר לי יותר מכל דבר אחר בחיים. פתאום מצאתי את הדרכים לעזור לעצמי בלי שמישהו צריך לעזור לי. הבנתי בעצמי לאן אני רוצה ללכת, מה אני רוצה להגיד ואיך באמת לא לחזור לאותו מצב.
שנאתי את עצמי באותה תקופה, הסתובבתי עם מסכה על הפנים.
עכשיו, עדיין עם מלא מלא מלא מחשבות, אני סוף סוף רגועה..
4 תגובות
הפחד להיות לבד
28/11/2012 19:55
want to fly
אז על מה לכתוב?
פשוט לכתוב.
אין לי הרבה מה להגיד- דברים השתנו , דברים באו ודברים הלכו. מחשבות שלא עזבו, שגעונות, מפלות, אנרגיות טובות. ההוא ככה וההיא ככה ואתה מנסה למצוא גם את עצמך שם ובדר"כ מצליח.
אבל מה מפחיד אותי בתקופה הזאת? להישאר לבד.
אני מפחדת שכשבאמת משהו יקרה לא יהיה לי לאן לפנות, אני מפחדת שאף אחד לא יבין אותי, אני מפחדת שפתאום אני אצא ממה שבניתי לעצמי ולא אדע איך להסתדר.
ואני מנסה לשכנע את עצמי ששום דבר לא הולך לקרות, שאני לא הולכת להישאר לבד- ולפעמים המחשבה הזו מחזיקה אותי. ויש פעמים שלא.
המקום היחיד שתמיד ישאר שלי הוא הכתיבה. יש כל כך הרבה דברים שאנשים לא יודעים שאני עוברת בכלל, כי מבחוץ אני הכי הפי שיש.
לפעמים זה מרגיש שיש שני אני.

4 תגובות
מתחרפנת?
11/11/2012 20:29
want to fly
אני פשוט צריכה לכתוב משהו.. כדי להראות שאני חיה ושאני עדיין קוראת כאן דברים.
פשוט אין לי מצב רוח בימים האלה לכלום.
אני פתאום מרגישה לבד.. מרגישה שהשמחה שהייתה לי חודשיים הולכת ונעלמת ואני שונאת את התחושה הזאת. שאני מעדיפה פשוט לבכות מאשר לחייך ( אשכרה ישבתי אתמול בערב והכרחתי את עצמי לבכות- מה שיצא זה רק דמעות של עייפות ).
אני חושבת שאני יודעת מה עובר עליי, אני פשוט לא רוצה להכיר בעובדה שזה מה שמחרפן אותי , אני לא רוצה להאמין בזה שאלה הדברים שמפריעים לי- כי מה שמפריע לי, יכול להרוס חברות שלמה.
2 תגובות
בלוגרים מעוררי השראה
31/10/2012 19:53
want to fly
אתם, הבלוגרים, מעוררים כל כך הרבה השראה.
אני נכנסת לפה ורואה פוסטים של אנשים על חיים לא קלים, ואני מנסה לדמות עצמי למצב שלהם ולא מצליחה. מה אני כן מצליחה? - להזדהות איתם, כי גם אני הייתי ככה עד שהחלטתי שנמאס לי לסבול והתחלתי לשנות את כל מה שהפריע לי.
יש פה אנשים כל כך מדהימים, שכל כך בא לי לדבר איתם שעות ולא להפסיק- אנשים שגרמו לי לחשוב ש" וואלה, את במקום טוב ".
וכל כך טוב לי, וכל כך מאושר לי.
ולמרות שיש מחשבות שלפעמים משגעות אותך, או אם אתה עייף נורא ורוצה רק לישון- אני מתעלה מעל זה, מעטים ראו אותי במצבים הקשים שלי.
היו פעמים שהייתי מסתובבת עם מסכה בלתי נראית, מרגישה דבר אחד בפנים ומשדרת דבר אחר בחוץ.
אני שלמה עם עצמי כמו שהרבה זמן לא הייתי..
ולפעמים עולות לי דמעות בעיניים כי אני חושבת " איך נתת לעצמך לסבול ככה? בשביל מה היית צריכה את זה? " והתשובה פשוט לא באה. זה פשוט קרה, אני לא יכולתי לשלוט על זה.
אני מכירה זמנים של משברים נפשיים, כל כך מכירה, אני יצאתי מהם- אז כולם יכולים <3
2 תגובות
החלום של אתמול- לרקוד עד מחר
24/10/2012 19:31
want to fly
אז אתמול בלילה חלמתי חלום.
אני האלה עם הזיכרון הרע לטווח הארוך, אבל את החלום הזה הכרחתי את עצמי לזכור- גילגלתי אותו במוח במשך כל היום.
מה היה בחלום הזה? עשיתי בדיוק את מה שרציתי.
לקחתי טייפ מהטייפים שכבר לא מייצרים, הלכתי לקניון , העמדתי אותו על אחד השולחנות שמצאת והתחלתי לרקוד. לא עניין אותי שכולם מסתכלים- רקדתי כאילו אין מחר.
הזוי היה שהגיע צוות טלוויזיה, אנשים לקחו פליירים שלי שאני בכלל לא יודעת איך פתאום הוצבו על השולחן ואנשים שמו כסף בתוך כובע בגלל הריקוד שלי. הכסף לא היה בשבילי, הוא היה לגיוס כסף לפולין.
אני זוכרת איך התעוררתי בחיוך אחרי החלום הזה.
זה לעשות את מה שאני באמת אוהבת, איפה שאני רוצה בלי חוקים. זה לתת לעצמך להשתחרר ולהבין שהכל אפשרי אם אתה רוצה.

9 תגובות
שאלות על החיים
20/10/2012 21:57
want to fly
להיות עצוב בלי סיבה זה שווה ערך לבאסה?
אם אתה דואג, זה אומר שאתה מפחד?
אם אתה עצוב, זה אומר שאתה פוחד?
באסה ופחד יכולים להשתלב?
למה אוהבים?
למה שונאים?
אתה יכול לשנוא מישהו בגלל שאתה כל כך אוהב אותו?
את מודעת לעצמך?
את זוכרת את הפעם שטעית בה בגדול?
הרגשת אשמה פעם?

- השאלות הקטנות האלה שהמוח פשוט מלא בהן, שאתה כן מוצא את הדרך לענות לעצמך, אבל תמיד יש להם 2 צדדים -
2 תגובות
16, כיתה י"א, מצב הרוח- מושלם.
18/10/2012 18:50
want to fly
אז מה אני בעצם רוצה להגיד? שטוב לי פה.
האמת שפתחתי עוד בלוג, אבל אני לא מרגישה בו כל כך.. לא יודעת.. בבית.
אם אתם רוצים לדעת מי אני, אני בת 16, אני רגילה לכתיבה ורגילה ללתת לאנשים להבין על מה אני חושבת. אני מצליחה לקרוא אנשים ממש בקלות, בגלל זה קל לי לכתוב פה תגובות ממש מהלב רק כדי שהבנאדם יתעודד.
אנשים פה ריגשו אותי, באמת.
הסתובבתי עם חיוך ענק על הפנים רק בגלל כמה מילים של בנאדם.
איכהשוא אני מרגישה שאני פשוט נמצאת במקום הנכון בשבילי, שמה שאני עושה זה אמיתי וטוב, שאני כבר לא רודפת אחרי דברים ונותנת למשפט שעיצבן אותי כל כך הרבה זמן " כשזה יגיע זה יגיע " - משמעות בחיים.
אני לא מפסיקה לכתוב לרגע, על הכל.. אפילו שורה אחת רנדומלית ביום, שורה שאולי מעבירה את התחושה של אותו היום נכתבת במקום חשוב.
אולי כיתה י"א בשביל רבים מכם מרגישה כמו נצח או מרגישה כמו אתגר רציני, בשבילי- זה מנוחה יחסית למה שהיה שנה שעברה. למדתי איך לחלק את הזמן שלי ולדאוג לזה שלא משנה מה- יהיו לי גם חיי חברה בחיים עמוסים של לימודים ובגרויות.
טוב לי כמו שהרבה זמן לא היה לי טוב- חשוב לי לשתף פה ולפרוק.
אין דבר יותר טוב מלהתעורר בבוקר, בלי חשק לקום כי אתה עייף והמיטה קוראת לך לחזור, אבל ישר לחייך את החיוך הכי גדול שמבשר על יום חדש שהגיע.
1 תגובות
" צמיד לבן " - פרק 10 חלק ג - אחרון!
13/10/2012 18:49
want to fly

" אני ממש מזדהה איתך שתדעי ".

" באמת? אבל למה ? “.

" גם אני עברתי את זה, בהתחלה כל מה שעניין אותי היה מה שעניין את כולם- מחשבים וספורט, וכשההורים שלי שיכנעו אותי להתחיל לנגן בחצוצרה מצאתי דרך אחרת להביע את עצמי- דרך הנגינה. אני נהנה מכל שנייה שאני מחזיק את הכלי הזה ומנגן משהו, הוא בשבילי העולם שלי ".

" אמרו לך פעם שאתה בנאדם מדהים ? “.

" אמרו כמה וכמה פעמים, אבל תמיד נחמד לשמוע שוב " אמר לי עמית וצחק.

" יש לך תוכניות מה לעשות עכשיו? “.

" להמשיך לדבר וכזה ? “.

" יש לך על מה ? “.

" כבר נמצא מה לעשות ".

ומצאנו, והמשכנו לדבר ולדבר ולא הרגשנו שהזמן טס.

כשאבא צילצל ואמר לי שהוא למטה כל כך התבאסתי, נפרדתי מעמית בחיבוק והבטחנו שנעשה את זה שוב בקרוב ( ושהפעם הוא יבוא אליי ) . חזרנו שנינו הביתה – אני ואבא מאושרים.

וזה בערך מה שרציתי לספר לך, זה בערך מה שקורה בחיים שלי.

אולי ציפית שאני אגמור את היומן הזה במילים " יש לי חבר ואני מאושרת, אני כבר לא פוחדת לאבד כל בנאדם שאני אתקרב אליו " או " התנשקתי נשיקה ראשונה, אין דבר יותר קסום מזה " אבל מסתבר שגם אני יכולה להפתיע ולא להיות צפויה, אותם העקרונות שהתחלתי איתם את הכתיבה לא נגמרו.

אותו הפחד עדיין לא יצא מהגוף שלי אבל אני לא מפחדת- הוא עוד יצא.

אותה תחושה שאין מה למהר, שצריך לתת לזמן לעשות את שלו עדיין מובילה לי את החיים.

עדיין המשפט " למד מהעבר, תחיה את ההווה, תחלום על העתיד " הוא המוטו שלי בחיים.

אני לא נוסעת לאנשהו, אני לא עוברת לגור במקום אחר, אני לא קיבלתי איזה מלגה ללמוד בחו"ל , אני לא בהריון , לא גיליתי שיש לי אחות תאומה, לא גיליתי שירשתי מיליונים מאיפשהו- אני בערך מי שהייתי כשהתחלתי לכתוב את זה.

יש 2 דברים שבהם השתניתי, 2 דברים מאוד משמעותיים.

האחד הוא האהבה שלי לדברים אחרים . במקום מחשבים וספורט אני אוהבת עכשיו לכתוב , להביע, לייעץ- אני עוד לא תיכוניסטית רגילה ( שכל מה שמעניין זה בנים ובגדים ) אבל ללא ספק אני לא אותו טום בוי שהייתי בילדותי.

התהליך הזה שעברתי ושאף אחד לא הכריח אותי לעבור, אותם מחשבות שגורמות לך להסתכל על העולם, אותה תחושה חזקה שהמקום שלך זה הכתיבה שבך וזה מה שאתה רוצה להראות לעולם מובילה אותי.

והשני- מס' הצמידים שלי שעל היד:

צמיד כסוף וצמיד זהב- שהיו שייכים לאמא שלי.

צמיד שחור שחרוט עליו האותיות של השם של אבא שלי.

הצמיד עם האבן הטורקיז שקיבלתי מעמרי- הידיד הכי טוב שלי שאין עליו בעולם.

הצמיד עם הפסים שמסמל את הקשר שלי עם אמיר.

צמיד דק מאוד בצבע זהב שקיבלתי מעמית.

הצמיד של השרוך החום כהה שקיבלתי מיואב בטיול השנתי.

אותם הצמידים שהיו לי מלכתחילה- הצמיד הסגול, הצמיד האדום, הצמיד הכחול, הצמיד הירוק, הצמיד השחור לבן

והצמיד הכתום.

ועוד צמיד אחד שעליו עוד לא שמעת , צמיד בצבע לבן עם נקודה אחת זהובה, והוא הצמיד שלי.

צמיד שהצבע שלו אומר תחושה רגועה, נינוחה, שלווה- צמיד שמסמל את הקשר שלי עם עצמי.

2 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 הבא »