עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

סיפור אמיתי של אהבה אמיתית...
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (3)
ארכיון
פאנון ומותק. התשוקה והתגשמות החלום.
29/07/2012 14:50
Fanun
-מה קורה?
-הכל בסדר... אני יודע... מה איתך?
-הכל טוב. אתמול מה זה הרגו אותי בעבודה. כל היום החולים והמשפחות ופהרים אותם וצועקים וריצות ולא מספיקה שום דבר. מלחיץ... לעוד הלימדים האלה. עוד מאט מבחן ארצי...
אני לא יכולתי להפסיק להסתכל עליה. אני הרגשתי את הריח שלה והעיניים שלה שחקו אש.
-תני לי יד.
-לא פאנון... כולם רואים אותנו פה.
-תני לי יד... אף אחד לא מסתכל. אני מתחנן, נו... רק לשניה...
לגעת בה זה כמו לקחת מנה של סמים. זה ממסתל. שוכח הכל. תחושה של רוגע. לב נרגע ואפילו שוכח לעשן...
-אני רוצה להגיד לך משהו...
-היא נבהלה. כך בעמצה של הדיבורים שלה עצרתי אותה והיא נבהלה...
-מה קרה?
-אני לא יכול יותר. אני חושב עליך כל שניה, כל רגע. אני מדמיין אותך בלי סוף. הריח שלך משגע אותי.
-למה? מה יש בריח שלי?
-זה ריח שאי אפשר להסביר מה הוא אבל כשאני מריח אותך אני מתמסתל. המבט שלך - אני שוקע בו... אני לא יכול להפסיק להסתכל עליך... אני חולם עליך. את יודעת מה חלמתי היו?
-מהפאנון?
-שאנחנו יושבים כך פה ואני אומר לך...
-אומר לי מה?
-שאני אוהב אותך...
ספתיים רעדו לה, עיניים התמלאו בדמעה... היא לחצה לי את היד...
-גם אני אוהבת אותך פאנון שלי. גם אני כל הזמן מדמיינת אותך וחושבת עליך...
-אז בואי נהנה יחד. אני עזבתי את הבית. אני לא יכול להיות שם יותר. אני אתגרש. ואני רוצה להיות איתך. אני רוצה להיות איתך כל שניה. אני רוצה צבנות איתך משהו חדש. משהו טוב. את מותק שלי. אנחנו יכלוים להתחיל מחדש...
-אני לא יודעת. זה קשה.
-למה?
-אתה נשוי. יש לך שני ילדים. איך אני אספר על זה לחברות שלי, למשפחה שלי?
-אל תדאגי. אנחנו לא עושים שום דבר לעה. אנחנו פשוט אוהבים אחד את השני. למה זה אסור?
-יש דברים שאסור... נחיה ונראה.
-זה מספיק לי. בואי ניסע מפה?
-לען?
-נטייל...
-בוא...
להסתיר אהבה. אני לא יודע אים יש דבר יותר גרוע לעשות. אים יש משהו יותר קשה. לב שלך צועק, אתה מרגיש את עצמך בשמיים אבל אסור לך לפתוח את הפה. אף אחד לא צריך לדעת. היא לא רצתה שיחשבו עליה שהיא שרמוטה שאשמה שהתגרשתי והיא באמת לא אשמה. היא פשוט נפלה לי בידיים כמו אני נפלתי בידיים שלה... אנחנו שנינו הינו באותו במקום באותו זמן באותו המצב הנפשי והתחברנו מייד. כמו USB - הנתונים ישר עברו מחארד דיסק שלי לשלה ותאים ריקים התמלו... כל השעות שהינו לא בעבודה - הינו ביחד. כל דבר שעשינו עשינו ביחד... אהבתי להפתיע אותה - הזמנתי לה משלח פרחים לעבודה. והיתי חותם - פאנון. היא ספרה לי שבנות בעבודה שברו את הראש מי זה הפאנון הזה... אבל הייה אסור לספר. הייה אסור שידעו כי אז מייד החברות ייתפכו לאוייבות ששונאות אותה. הייה אסור לדבר. כמה זה כאב עכשיו. כמה זה הפריע. היא רצתה אותי. היא היתה תופסת אותי ביד כל כך חזק. הינו יוצאים לעירים מרוחקות. אני היתי חסר סבלנות... כל המשפחה וחברות שלה היו מחפשים לה בן זוג. היו מצעים לה - זה בחור טוב - עובד, מרוויח טוב, משפחה טובה... אני היתי מתפוצץ מהסיפורים האלה.
-כמה זמן עוד נסתיר את זה? כמה? מה כבר אנחנו עושים?
-אתה לא מבין. אים אני אספר - המשפחה שלי יהרגו אותי וגם אותך... זה יהיה הסוף שלנו.
-טוב. אבל את מבטיחה לי שאת לא מתחילה כלום עם אף אחד?
-אני מבטיחה פאנון שלי... אבל מה מפריע לך? למה אתה צריך שידעו?
-אני לא רוצה שעידו. אני רוצה שלא נסתיר... אני רוצה לבנות איתך - משפחה חדשה... אני רוצה אותך. רוצה לצאת איתך שיראו... שיראו כמה אנחנו מאושרים...
-אני לא מבטיחה לך כלום. אני לא בטוחה שאני אצליח.
-אני אחכה. אים את אוהבת אותי - זה יקרה.
-אני אוהבת... אגף עוד מעט יש חתונה של ח... החברה הכי טובה שלי עוד מבית ספר.
-תלכי לשם לבד?
-תפסיק. אתה צריך להבין...
-אני מבין.
-טוב. מה נעשה?
-אני צריך לחפש דירה.
-מה עם האימה?
-היא חופרת לי, אני צריך לגור בנפרד - אני ילד גדול.
-אז בוא נחפש לך דירה... איפה אתה רוצה?
-ב"א". ומה עם ההוא שאת יוצאת איתו?
-זהו. שלחתי אותו לבנימט. עיצבן אותי רצח. לא יכולתי לסבול אותו כבר. תשכח  ממנו.
-תני לי נשיקה... אני אוהב אותך מותק שלי.
-גם אני אוהבת אותך פאנון שלי.
-את באה מחר? אני תורן.
-כן בטח. אני אביא לך לאכול - אתה רזיתה רצח.
החיוך שלה ואיך שהיא דאגה לי ואיך שהינו ביחד בכל דבר... לא יכולתי לנשום בלידיה. גם היא. נישקה אותי כל כך חזק. כל כך מתוק. כל כך חם.
-אז בואי נחפש לי דירה לגור. שם נוכל להפגש סוף סוף כמו בני אדם.
-כן, ונחפש לי שמלה לחתונה של ח?
-אבל את יודעת איך אני לא סובל שופינג?
-נו בבבקשה, פאנון... אגף קניתי לך מתנה :)
-גם אני :)
-אז תביא...
-לא - אתה הראשון :)
המתנה הראשונה שלי לה היתה מראה קטנה... שסמים אותה לכיס ... והיא הביאה לי בוסם... דולצ'ה גבנה...
-אוי מותק - איזה ריח טוב.
-כן, אני מתה עליו.
-למה?
-כשעבדתי במלון הייה שם אחראי עם הריח הזה... היתי רודפת אחריו כדי להריח אותו...
-הייה לכם משהו?
-לא מה פטאום. הוא הייה ערבי...
-נו אז מה?
-אתה דפוק? הוא ערבי ואני יהודיה. על זה אני יוצאת עם נשוי יהרגו אותי אז תדמין מה יעשו עם אני אצה עם ערבי...
-אז מה שיעשו? הייה בניכם משהו או לא?
-סטם... דיבורים. הוא רצה שנהיה יחד אבל אני לא.
-הבנתי. טוב. אז בואי לשופינג - אני אשתדל לא להתעצבן יותר מידי...
-כן. בדרך ניקח עיתון - נראה מודעות בשבילך.
-בישבילנו.
-נו כן. אבל לא עדיף לך לחפש בעיר שלך? קרוב יותר לילדים?
-לא. מאלה אני אראה אותם פעמיים בשבוע. זה 40 דקות נסיעה. וכך אני קרוב גם לעבודה וגם עליך. נמאס לי מנסיעות. וחסוך גם בדלק קצת... חשבון שלי ריק.
-נו טוב.
לחפש שמלה לחתונה של חברה... אין יותר מעצבן לזה לגברים. בכל שמלה שמודדים - האהובה שלך נראת מהים. אין יותר טוב מזה. אבל היא כל הזמן מוצאת משהו למה זה לא זה. עוברים מחנות לחנות, מודדים דבר אחרי דבר, צבע אחרי צבע, סגנון אחרי סגנון... סוף סוף מצאנו שמלה מתאימה לה. גם צבע... ירוק, של גל ים. היא לבשה אותה והרגשתי שאני בקושי מחזיק את עצמי... רק קצת גדולה עליה. ממש קצת. אין אפשרות להזמים מידה אחרת.
-אז בואי נקח - אני אתקן לך.
-אתה תוכל?
-כן ברור.
-איך תעשה את זה?
-את רואה פה - תפר?
-כן...
-פותחים אותו ותופרים יותר קרוב כך שזה יתקטן.
-ואיך תפתח?
-יש לי מספריים. וחוטים גם. נראה לי צבע הזה גם יש. אל תדאגי - יהיה בסדר...
-אז אני אקח. אבל אתה מבטיח לי?
-מה?
-שתתקן?
-אמרתי לך - את יכולה לסמוך עלי.
-אני יודעת... אבל אני דואגת. זה חתונה מעוד חשובה לי ואני לא רוצה שיהיה פדיחה.
-אל תדאגי. הכל יהיה טופ טופ.
-טוב. מה עם הדירה שלך?
במודעות בעיר הזאת הכל הייה אותו דבר. חיפשנו דירה 3 חדרים. מרוהטת. וכל מה שראינו הייה נוראה בתת רמה. בלי חלונות בלי אוויר.
התווח - זה האפשרות היחידה. הלכנו. אחרי 3 ימים של חיפשוים מתורפים מהבוקר עד הלילה. שנינו הינו נופלים מהרגליים. הינה זה באה - דירה סבירה 3 חדרים לא יקר עם רהוט מלא.
-פאנון - זה מתאים.
-מה שתגידי מותק.
-לך זה טוב?
-כן. לי הכל טוב מה שטוב לך.
-אבל זה יהיה בית שלך, אל תבנה עלי... לך תידע מה יבוא לי - אני לא יודעת מה יהיה...
-את לא אוהבת אותי?
-אוהבת. פאנון. יותר מכל דבר אוהבת.
-אז ךמה שלא נבנה פה בית לשנינו.
-נראה פאנון. ניראה.
כך שכרנו את הבית שלנו. הייה נקי. הייה חמוד למרות שבנין הייה ישן וריחות מסביב היו הורגות אותי אבל לא יכולתי להרשות לעצמי יותר בשלב זה. מזונות. תשלומים. ועוד בעבודה פרטית - הכל התחיל לקרוס... מינוס בבנק גדל כמו צונאמי. לא חשבתי על זה באותו זמן. זה לא הייה נראה לי חשוב. חשבתי - יבוא זמן ואצה מיזה. חוץ מזה היתה צריך לקבל חלק מהדירה שהשארתי לגרושתי... אז הייה סיכוי לסגור חלק מחוות.
איזה כיף זה - להפגש עם אישה אהובה בדירה שלך. תמיד התייחסתי לדירה הזאת כשל שנינו. והיא כל הזמן היתה אומרת לי - זה שלך. אני רק אורחת פה... לא רציתי אפילו לחשוב על זה. ברחתי מזה. חלום שפעם נעבור לגור פה ביחד - מילאה אותי מבפנים. נתן לי משמעות לכל מה שעברנו. הייה צריך זמן. פשוט זמן.
-אז מה נעשה היו?
-יש לי איזה שיחה עם בני המשפחה - לגבי חתונה של אחי... אז בוא נבוא, אני אכנס לדבר איתם, לאחר מזה ניסע לטייל.
-על מה השיחה?
-סטם צריך לסגור כמה דברים ואני לא רוצה שיסגרו בלידי.
-למה?
-כי לאח אין טעם. אבה שלי בכלל ... אז אתה מכיר אותי - אני היחידה שיכולה לבחור להם את ההכי טוב - שהחתונה הזאת תראה כמו חתונה ולא כמו קירקס מודראנו :)
-טוב. אני אחכה.
הייה חום רצח. לא יכולתי לכבות אוטו בגלל בזגן. ישבתי והכיתי. דווקה מהר.
היא נכנסה לאוטו עם פרצוף עצבני רצח. רותחת אש! שותקת... כך היא - עם היא עצבנית - לוקח לה זמן עד שהיא מוציאה... אבל כאשר מוציאה - כבר אי אפשר לעצור. היא רמו רוח שמקפלת יער ומוציאה שורשים ואחר זה באה גל של צונאמי ומשחיט הכל...
-אני יכולה לעבור לגור אצלך?
-כן בטח. - איזה שאלה, זה הייה חלום שלי! אני היתה מתפלל על זה בלילות כאשר היתי נשאר שם לבד כי לא יכלה להשאר אצלי כל יום... רק לפעמים הייה יוצאה לנו. אולי פעם - פעמיים בשבוע. כמה זה הייה לא מספיק - רק אתה מתחיל להרגיש, והיא צריכה לעזוב.
-אבל מה קרה?

-סבתה של עיצבנה אותי! כמה אני שונאת לגור אצלה! היום היא נוסעת בערב. נעביר דברים שלי עליך.
-סבבה.
באותו ערב באנו, אספנו הכל מה שהייה לה - והבנו עלי... לא חשבתי שבן אדם רגיל יכול להחזיק כל כך הרבה בגדים. היא מילאה לי הכל. הדברים שלי היו במסבדה ושלה מילאו שתי ארונות, נעליים מילאו כל מה שהייה מתחת למיטות ובקושי דחסנו את הכל. התאייפנו רצח. אבל זהו - הינו ביחד. הינו שנינו. לא צריך להתרוצץ בין שלוש העירים. הינה היא אצלי - ישנה על החזה שלי. נרדמת כמו תינוקת וריח שלה משגע אותי. מוריד לי את ראש. אני והאישה אהובה שלי - ביחד. חלום שלי התגשם. הרגשתי את עצמי הכי מאושר. הכי מאושר...
0 תגובות
פאנון ומותק. זמן רץ.
29/07/2012 10:02
Fanun
יש משהו כניראה בפגישות סודיות... היא באה אלי כך שאף אחד לא ידע... אחרי סקס מדהים - מתחילות הדיבורים.
-יש לך מישהו?
-הייה חבר. אבל נפרדנו.
-למה?
- הוא בגד בי...
-איך עלית על זה?
-שמועות... וגם הוא הודע על כך...
-כואב?
-כן...
-יהיה טוב...
-ועכשיו נפגשת עם איזה אחד... אבל מה זה לא באה לי עליו...
-אז למה את יוצאת איתו?
-כולם לוחצים, אומרים שאנחנו זוג טוב... אבל אני לא סובלת אותו. הוא קמצן, עושה את עצמו גבר אבל פחדן, ומדבר בקול כזה נמוך של גבר :) אבל אני עושה ממנו סמרטות,,, לא ניראה לי שזה יחזיק מעמד... הינה הוא מתקשר - לא אענה לו. לא באה לי עליו...
-איזה ריח יש ממך... תחבקי אותי...
-ואתה - נשוי אה? מצחיק.
-למה?
-אמור להיות כך? אתה פה איתי...
-לא. לא אמור להיות כך. אבל כך הם החיים.
- אני לא מבינה למה אני פה. אילו היו אומרים לי אני אוצא עם נשוי... בחיים לא חשבתי שזה יקרה לי.
-את מצתערת שאת פה?
-לא. טוב לי. רגוע כזה... תחבק אותי :) אני צריכה ללכת... חברה שלי באה לקחת אותי ואנחנו אמורים לצאת...
-גם הוא?
-כן. אבל על תדאג. אני אסיים איתו כי זה לא זה. לא יכולה לסבול אותו בלי שום קשר איתך. אני אתגעגע עליך... פאנון שלי.
-גם אני מותק שלי... אני רק כמה ימים איתך אבל נראה לי שכל החיים זה מה שרציתי - פשוט שייחבקו אותי ויקשיבו לי. מה עוד צריך?
-כן אה... בלי פוזות האלה :) של גברים. ביי פאנון.
-ביי מותק.
כל פעם שהיא היתה עוזבת היתי נחנק. היתי מתגעגע וכותב לה הודעות בלי סוף. עוד לא אמרנו את זה - אבל זה הייה באוויר. זה הייה פה, הייה מלווה אותנו וחיכינו אחד משני - מי יגיד ראשון... מי יעבור את הגבול שאחריו - הכל משתנה. שאין דרך חזרה ממנו. אלה עם כאב וסבל או קדימה - לחלום. זמן התחיל לרוץ במהירות בלתי נסבלת.
בבית הכל הייה מפורק. אני חוזר מעבודה, אישתי יושבת מול טלוויזיה...
-יש משהו לאכול?
-לך ותכין...
-אי אפשר להמשיך כך. אולי נלך לטיפול אים אנחנו לא מצליחים לתקשר אתד עם השני?
-אתה דפוק - אתה תילך... אין לי כח לסבול יותר את הפרצוף שלך. אני חושבת שכדאי לנו לגור בנפרד.
לא הייה לי מה להגיד. החלכתי לחדרי בו מתגורר כבר כמה חודשים. פתחתי מחשב... לא האמנתי מה ראיתי - היא מתכתבת עם חבר מעבר הרחוק שלה. אין טעם לפרט אבל התוכן הייה שהיא מצתערת שהיא לא איתו ומתגעגעת בו... "אולי ניסע ביחד לפריז לכוס קפה?"...
כזה לחץ לא הרגשתי מזמן. אולי אפילו אף פעם זה לא כאב כך. הינה הסיבה - למה היא כך.
אחד החברים שלי שהתגרש אמר לי פעם שכאשר אתה עוזב את הבית - אתה עושה זאת מהר. כך שלא יהיה לך זמן לחשוב ולהתלבט. אז, כאשר הוא סיפר - אמרתי לו שזה לא חכם. אבל היום... לקחתי תיק מילואים שלי, הכנסתי בו תחתונים גרביים, בגדים וכמה ספרים ואת המחשב הנייד שלי. ופשוט יצאתי איך שהיתי, בבגדים שהיו עלי. אימה פגשה אותי עם דמעות על העיניים - "הרגשתי שזה יקרה לכם... לך לישון. אתה נראה רעה מעוד. אתה צריך לנוח..." אולי פעם ראשונה בכמה חודשים נרדמתי. תחושה שאבן גדולה נפלה ממני הביאה לי תחושה של שחרור. פשוט איבדתי את הכח לחשוב ונרדמתי. סוף סוף.
0 תגובות
פאנון ומותק. אביב באצמע הסתיו
19/04/2012 15:43
Fanun
אהבה
היא עשתה משמרת ערב... לא היתה עסוקה מידי. ראיתי והחלטתי
- מה קורה?
-הכל טוב. מה איתך?
-בסדר, אני יודע :) הרבה עבודה?
-לא, ממש לא.
-אז אים תרצי תבואי - נשתה משהו...
עברו שעתיים. לא יכולתי לשבת רגוע. חיממתי תה, עוד פעם. סיגריה, עוד אחת... תוק תוק...
 -כן.
-אפשר?
-כן בטח, כנסי. מה קורה?
-הכל בסדר...
מחליפה צבעים, מחייכת לאוויר, מסתכלת הצידה. אני כולי רועד מבפנים.
 -רוצה לשתות משהו?
-לא תודה...
-אז מה קורה? איך הולך?
-אני יודעת, כל מיני... מחר יש לי טיפול - מורידה שער מגפים :))) נמאס לי, כואב...
-מסקנה... למה את עושה את זה?
-צריך :) הכנה לקיץ הבא מתחילה בסתיו :)...
 כך דיברנו על כלום.
-טוב, אני הולכת שלא יחפשו אותי.
-טוב. מתי את מסיימת?
-ב11...
-אז נידבר עוד?
 - כן, נדבר.
עברו עוד מספר שעות. הסתובבתי כמו חתול מסביב כדי לא לפספס... הינה היא יוצאת.
-אי, מה קורה? סיימת?
 -כן.
 -נישב בחוץ?
 -כן... הדלקתי סיגריה...
 -תגידי, זה רק נדמה לי?
-מה?
-זה שנדמה לי, הדבר הזה שמחמם את האוויר עוד יותר?
- לא, לא ניראה לי שזה נדמה, או יותר נכון להגיד שזה לא רק לך נדמה..
-את יודעת שאני נשוי...
-כן, שמעתי....
 -מפריע לך?
-לא יודעת...
-באוי..
-לאן?
-באי...
יצאנו החוצה, לפארק, הייה חושך כלבים ושקט נוראי. פשוט חבקתי אותה וספתיים שלה תפסו אותי ,,,
"דבש!"
 - זה משחשבתי באותו רגע. הזמן עצר, ריח שלה ניצח כל הריחות של פריחה מסביב. שער שלה נגע לי בפנים... אביב פרץ באמצה הסתיו, באוקטובר... לב שלי רעד, גם היא לא נשמה, שמעתי את הדפיקות הלב שלה - בוק תוקבוק תוק...
 -אני צריכה ללכת, יש לי הסעה...
-תני לי את הנייד שלך, אני אתקשר...
 -כך...
היא רצה כדי לא לאחר... כנפיים פרצו לי. " ואו!", זה מה שחשבתי לעצמי. לא יכול להיות שזה קרה לי... לא יכול להיות שעשיתי את זה... נשמתי והרגשתי את הריח שלה - ריח של חיים, של אישה, ספתיים שלה, עצמתי עיניים - ודמיינתי את הנשיקה הזאת שוב ושוב. שוב ושוב. שוב ושוב.
סמס מספר 1 - זה היה מדהים...
היא - :)
אני - לילה טוב...
היא - גם לך.
יום למחורת בפייסבוק היא כתבה "אתם לא מתארים  מה עברתי אתמול" אביב פרחה גם לה, באמצע הסתיו...
0 תגובות
פאנון ומותק... לפני הכל
16/04/2012 13:56
Fanun
אהבה
קשה לי להגיד מתי זה התחיל. עוד יותר קשה להגיד למה הכל נגמר... אבל הגענו לשלב שילדים כבר היו פחות או יותר עצמאיים, ואז הבנתי שחיים נמשכים - כבר יש חלונות בלו"ז וניתן לנשום אוויר... אבל זה לא היתה דעה של אישתי לשעבר. הכי התחשק לה לבוא הביתה, לשכב על הספה, לראות טלוויזיה ולשתות בירה... הייה משעמם ועצוב. מה לא ניסיתי - פרחים, מסעדות, ועוד ועוד... בסוף, דבר שהכי סימח אותה - קנית טלוויזיה חדשה - "עכשיו רואים יותר טוב". אז זה נגמר. פשוט נשבר משהו. הבועה התחילה להוריד בנפח. אמרתי בואי לטיפול אבל ענתה לי - אתה פה דפוק, אתה ותילך. טוב שביטלו לי מלואים באותה תקופה. כבר תכננתי איך אני אבוא, אקח M16, אסע לבית הזרוק בחוף הים - לשם היתי מגיע פעם ב.. לשמוע שקט, וזהו זה. טוב שביטלו לי מלואים באותה תקופה. אים אין מלואים - הולכים לעבודה. מה לעשות - כך זה. בעבודה היו לי הרבה הזדמנויות להסתתר, לשבת בפינה שלי ולהופיע מדי פעם כאשר אחיות רצו איזה חתימה על תרופה. רק פעם בשבוע היתי מופיע באופן מלא. בביקור שבועי. גם באותו יום - יצאתי. למה לא ביטלו ביקור באותו היום? למה ביטלו לי מלואים? זה גורל. אין מה  לשאול "למה ולמה". זה פשוט קרה. נכנסתי לחדר הבא, וראיתי אותה. היא הסתכלה עלי  ונעשתה אדומה,,, לבנה... התחילה לצחוק בהתקף הכי היסטרי שמאפשר המצב... כך זה התחיל. מאז הייה ברור שזה התחיל. גם היא סיפרה שבאותה תקופה היתה צריכה להיות ברוטציה אחרת... ושלא רצתה לבוא למחלקה הזאת... גם מצידה זה הייה גורל. בזה אני מעמין. זה שידוך - שידוך מאלוהים. וכאשר אני מנסה להבין האים הייה אפשר לעצור את זה אז אני מבין שלא. היא נפרדה מחבר שבגד בה. אני התגוררתי באותה דירה עם אישה שהפכה להיות מרובעת מרוב שעות צפיה של קובסה מטומטמת....... עכשיו כאשר אני כותב את זה - ריח שלה מורגש לי... ריח של אביב. ריח של חיים. ריח של אישה. לא יכולתי להוריד עיניים ממנה... והיא הסתכלה והסתכלה ... חבשתי לעצמי - איזה מותק היא... היא חשבה - איזה פאנון הוא... זה נמשך מספר שניות. אבל בנזין כבר התחיל לעלות באש. כך נגמרו החיים כמו מוות, כך התחילה מוות של חיים. כך התחילו פאנון ומתוק.
0 תגובות
פאנון ומותק - הרומן האמיתי... המבוא
16/04/2012 09:06
Fanun
אהבה

"...לא הסתדרתם? כל כך אהבתם ולא הסתדרתם?". החבר הכי טוב שלי הסתכל לי
בעיניים כאילו אני איזה חולה סופני שהולך למות כל שניה... "אחי, אני מכיר
אותך 15 שנה, אני מכיר אותך איך שאף אחד לא מכיר, אז אל תביא לי את
התירוץ הדפוק הזה! אתה מלמד את הילדים שלך לחיות את החיים באמת אפילו אים
זה כואב, כי כך זה בחיים, ואתה מביא לי את התירוץ המזדיין הזה - "לא
הסתדרנו"? תעשה טובה לעצמך - תחיה את הכאב הזה, תסבול ממנו, תהנה ממנו,
תמות ממנו, אבל אל תשקר לעצמך, כי אחרת זה לא תהיה אתה!". דמעות הופיעו
לי בעיניים. איך זה יצאה לי מהפה? איך יכולתי לנסות לשקר לו? איך יכולתי
לחשוב לשניה אפילו, שאפשר להעמין בזה? הסתדרנו! ועוד איך הסתדרנו! אבל
הייה דבר שניצח את האהבה הזאת. פשוט ניצח. ריסק אותה. כל כך כואב... כל
כך כואב... ולא - אני לא יסתתר אחרי התירוצים! אני אחיה את האמת הזאת.
אני - אספר את האמת. עד כמה שזה לא יכאב לי. עד כמה שזה לפעמים מגאיל, עד
כמה שזה יפה... כי זה החיים. ואני לא רוצה שהסיפור היפה הזה ימות, ויכתבו
על הקבר "לא הסתדרו", לא! אני רוצה שזה ישמיך להיות חי! אני רוצה שהעולם
ידע - יש אהבה! ויש אנשים שמוכנים להקריב את עצמם לטובתה, ויש כאלה
שלא...
3 תגובות