עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
בלבול
05/09/2014 09:57
חיים
האמת שאני כותב את זה לעצמי, אבל בגלל שאין סיכוי שמישהו באמת יקרא את זה אני מרשה לעצמי. בלב אני רוצה שיתחברו לזה שיאהבו מה שכתבתי בשקט. שיתנו לי חיבוק מבין שאומר לי שאני בסדר, שבסופו של דבר אני כן מוצלח ושאנשים מעריכים אותי.
אני בן 35, גרוש אחרי נישואים של שנה וחצי, בלי ילדים. אני חולם שיהיה לי כח לצאת מהבית, לעשות ,להרגיש בעוצמה, להעיז ולחיות. אבל אני מוצא את עצמי חי בתוך הראש שלי. הולך לעבודה וחוזר.
בין לבין בעיקר שקוע בעצמי ולא יוצר קשרים, מתקדם לאנשהוא או עושה משהו מיוחד.
ממש כמו כולם אני מפחד שאגמור כמו אבא שלי. אבוד כמו ילד קטן, בלי חברים. בלי הנאה ורק אשרוד מיום ליום.
למעשה אלה החיים שלי כרגע.
הקשרים שיש לי בחיים הם אלה שביוזמת מי שבחר ליהיות בהם.
אני מידי פעם נכנע לפרץ של אנרגיה ומושיט יד, אבל ברוב המקרים זה לא המצב.
לפעמים אי מפנטז שאקפוץ ממגדל שלום. שכל המחשבות שמטרידות אותי יסתיימו, שהפחד מהעתיד יגמר ושהשאלות והפחדים הבלתי נגמרים יפסיקו.
אבל לא באמת, כי אין לי אומץ, כי זה אנוכי, וכי תמיד יש סיכוי קטן לרגע זעיר של אושר ואהבה. אמיתי או מזוייף.
והנשים אלה שבגילי כבר חשות את זה מריחות את הלוזריות מרחוק
גם אלה שמעוניינות רק במין לא רוצות את מה שיש לי לתת.
הדשדוש הזה חוסר היכלת להרים את עצמי בצורה עקבית ולהגיע לאנשהוא. 
אבל בראש שלי, אני מצליח, אני מרים את עצמי. נהיה חברותי, אנשים אוהבים אותי בגלל מה ומי שאני, אני עושה מצליח בחיים מוקף באהבה חברים והעיסוק שלי. הוא משהו שאני עושה טוב, וחשוב לי,משהו שאני מרוויח עליו כסף שפותר אותי מדאגות קיומיות. ונותן  לי לחיות בחופשיות איך שאני רוצה.


1 תגובות