עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

היי, קוראים לי אמה (שם בדוי)
אני בת שש עשרה וחצי, עולה לכיתה י'א.
אני חולת מוזיקה, אוהבת לקרוא, כותבת סיפורים ויש לי אובססיה ללקים, גיטרות ועגילים :)
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
החיים  (5)
ביקורות  (1)
חברות  (1)
מוזיקה  (1)
ספרים  (1)
עבודה  (1)
ארכיון
להיות לא-מוצלחת
01/08/2012 10:39
Emma
החיים

מכירים את ההרגשה הזאת, שאתם פשוט לא מוצלחים?
שכל דבר שאתם עושים הוא בינוי, ואם היו צריכים לדרג את החיים שלכם מאחד עד עשר, הם היו בסביבות שבע?
טוב, אני מרגישה כה הרבה בזמן האחרון.
ולמה? בגלל שטויות.
כשהסיפור שאני כותבת זוכה לארבע צפיות, כשחצי מתוך זה אלה אני שנכנסת לבדוק אם יש תגובות, למרות שהעיגול הקטן למעלה מראה שאין.
כאשר אני יודעת לנגן בגיטרה שיר ילדים מעפן, בתווים, בזמן שהחברות שלי מנגנות את השירים שתמיד רציתי לדעת עם האקורדים הכי מסובכים.
כשהחברות שלי יודעות לשיר, ואני נשמעת כמו צפרדע דרוסה.
כשחברה שלי, שלמדה ריקוד פחות שנים ממני, עולה ללהקה (קבוצת הריקוד הכי נחשבת, שנוסעת לתחרויות וכאלה) בזמן שאני נשארת בקבוצה של הקטנות.
כשחברות שלי מציירות כל דבר שהן רואות בצורה מושלמת, והסופרמן שלי סובל מאנורקסיה.
כשחברות שלי מצליחות ומוציאות ציונים טובים, ואני מצליחה להוציא שבעים, ורוב הזמן נכשלים.
כשחברות שלי ואני מבלות, חברות שלי נהנות, ואני רק חושבת על אמא שלי שעומדת לכעוס עלי כשאני אחזור הביתה.
כשאני כותבת בלוג, ואף אחד חוץ מחברה שלי לא קורא את זה.

אני מרגישה שהחיים שלי ריקים. שאני לא מצליחה שום דבר. את כל החלומות שלי אנשים אחרים מגשימים, ואני נשארת בלי כלום.
אני מרגישה כאילו אני סתם נמצאת פה, כאילו מישהו עשה טעות בחישוב והכניס אותי לכאן בלי כוונה. כאילו אני צריכה להיות במקום אחר, שבו אני באמת מצליחה לעשות משהו.

אבל אני בכל זאת ממשיכה לנסות ולא מפסיקה, אבל אני כבר קרובה להתייאשות.
בשביל מה?
בשביל מה להמשיך עם זה?
להתאכזב שוב? לבכות שוב?
מאגר הדמעות שלי כבר התייבש לגמרי, בזבזתי אותו.
למה לנסות, אם את יודעת מראש שאת עומדת להיכשל?
למה החלומות שלי הם דברים שאני בחיים לא אצליח להשיג?
למה אני לא יכולה לחלום על דברים פשוטים?
למה?
שאלה שמכילה את כל מה שני מרגישה, את כל מה שאני רוצה להגיד ולא יכולה.

כבר ניסתי הכל, אפילו הייתה תקופה שרציתי להתאבד.
אבל אפילו זה לא יעזור לי לברוח מתחושת הריקנות שעוטפת אותי.
אז מה כבר נשאר לי לעשות?
אני אמשיך בחיים הלא מוצלחים שלי, אני אמשיך להיות מספר 2 אחרי כולם ואני אמשיך לחלום חלומות שאני לא אצליח להגשים.

טוב, אבל זה עדיף על להיות מספר 3, או 4, לא?

5 תגובות
Don't stop the music
25/07/2012 16:28
Emma
מוזיקה

חשבתי הרבה על מה לכתוב, והסוף החלטתי לכתוב על אחת האהבות הכי גדולות שלי:
מוזיקה.

בשבילי, מוזיקה היא הנפש. בלי מוזיקה – אני ריקה. כמובן שיש עוד דברים חשובים, אבל מבחינתי המוזיקה היא משהו שילווה אותי כל הזמן. בימים שבהם אסור לשמוע מוזיקה אני מתחרפנת.
מוזיקה מזינה את הנשמה שלי. היא משפיעה על מצב הרוח שלי, היא עוזרת לי להרגע כשאני עצבנית או עצובה.

מוזיקה, מילה אחת קטנה לעולם ומלואו.
מוזיקה באה בהמון צורות שונות, שקטה, עצובה, מהירה, רועשת. כל אחד יכול למצוא את הדבר שהכי מתאים לו.
מוזיקה זה לא גבר שמוגבל לאדם מסוים, או לקבוצת אנשים מסוימת. מוזיקה מתאמיה לכל הגילאים, לכל המינים, לכל הסוגים של האנשים, בכל השפות.
כל אחד יכול למצוא דרך להתבטא בעזרת מוזיקה.

הייתם מסוגלים לדמיין עולם בלי מוזיקה?
עולם של שקט, בלי הצלילים, בלי במילים, בלי השירים שהפכו לשגרה היומיומית שלנו. כי בינינו, מי שומע פחות מחמישה שירים ביום?
אף אחד.
המוזיקה הפכה לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו.
אפשר להעביר דעות בזרת מוזיקה, אפשר לספר סיפור באמצעות מוזיקה, אפשר לאהוב דרך מוזיקה.

ובקיצור,
!Don't stop the music

4 תגובות
לחבר את החלקים
22/07/2012 13:17
Emma
החיים

יש לי וידוי – יש לי אהבה מאוד גדולה ל….. פאזלים.
כן כן, פאזלים. האלה עם התמונה שמחולקת להמון חלקים וצריך לחבר אותם? בדיוק כאלה.
זה משהו שאף אחד לא ידע עלי, אני חובבת פאזלים (כמעט) מושבעת.
אבל לא סתם פאזלים, הפאזלים של האלף חלקים, שהכל בגוון מאוד מסוים של צבע – הכי קשים.
למה אני כל כך אוהבת פאזלים? הרי זה של חנונים עם מכנסיים עד לאמצע החזה ומשקפיים ענקיים העונים לשם "נורמן".

אז זהו, שלא.
תנסו לעשות פאזל פעם, זה ממכר.
למה?
כי כשאתה מרכיב פאזל, אתה מרכיב תמונה שלמה, גדולה.
כשאני מרכיבה פאזל, אני מרגשיה שבאותו שמן אני מרכיבה גם את עצמי.
אני מפרקת את עצמי לגורמים, ואז מתחילה לחבר מחדש.
חלק ראשון: השם שלי, אמה.
חלק שני: הגיל שלי, שש עשרה וחצי.
חלק שלישי: השיער שלי.
ולאחריו כל המראה שלי וגם האופי.
אין חשבון נפש יותר קליל ויותר עוצמתי מאשר להרכיב את עצמך.
בדיוק כמו בפאזל, יש אצלך חלק שאתה מתלבט איפה לשים אותו, יש חלק שאתה בטוח שהוא במקום אחד, אבל בעצם הוא במקום אחר. הפאזל כל כך דומה לנו.
כשמסיימים את הפאזל, יוצרים תמונה שלמה.
כשאני מסיימת לחבר את החלקים של עצמי, אני יוצרת את הדבר הגדול הזה שנקרא אמה אני מרגישה שאני מכירה את עצמי, אני יודעת מה המגבלות שלי ומה החולשות שלי,
ואני יודעת במה אני מצטיינת.
ולאחר מכן, מגיע החלק האהוב עלי – לפרק את הפאזל ולהתחיל להרכיב אותו מחדש.

להרכיב פאזל – כבר לא דבר של חנונים, נכון?

3 תגובות
חברות
19/07/2012 12:01
Emma
החיים, חברות

הפוסט הזה מוקדש לחברה הכי טובה שלי.
בפוסט "הכרות" כתבתי שאני תחת שם בדוי כי החברות שלי תמיד מגלות דברים שקשורים אלי, וצדקתי.
חברה שלי עלתה עלי לפני שידעתי שהיא נכנסה לבלוג.
למזלי, זאת החברה הכי טובה שלי והיא הכי קרובה אלי כך שממילא תיכננתי לספר לה.

כל אדם צריך חבר הכי טוב.
חבר שיתמוך, שיהיה קרוב אליך, שישמש אוזן קשבת כאשר המצב לא טוב ויעודד אותך.
מה היינו עושים בלי חבר הכי טוב?
אני אישית הייתי בבעיה גדולה אם לא הייתה לי חברה הכי טובה.
וזכיתי, זכיתי שיש לי חברה הכי טובה שהיא מפרגנת, תומכת ותמיד נמצאת שם בשבילי.
אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך!
בלעדייך הייתי אבודה, אני עדיין אובדת אבל את תמיד שם, עוזרת לי למצוא את הדרך.
את החברה הכי טובה שיש!!
!you're the best damn thing that my eyes have ever seen

4 תגובות
ביקורת – "הגן הכימי" מאתר לורן דסטפנו
18/07/2012 09:04
Emma
ספרים, ביקורות

הספר "הגן הכימי – הקמילה" הוא הספר הראשון בסדרת הגן הכימי.
תקציר הספר:

מה היה קורה לו ידעתם כמה זמן נשאר לכם לחיות?
אי שם בעתיד, ניסיונו של המדע המודרני ליצור גזע מושלם מביא להתפרצות של נגיף הפוגע בבני הדור החדש.
גיל המוות לגברים עומד על עשרים וחמש שנה ולנשים עשרים.
במציאות העגומה הזאת, ילדות צעירות נחטפות ונמכרות להיות כלות שייעודן הוא לסייע לגזע האנושי להתרבות, ובכך להציל אותו מכליה.

ריין אלרי היא בת שש-עשרה, ונותרו לה רק ארבע שנים לחיות.
היא נחטפת ונישאת ללינדן, בנו של מדען בעל אחוזה עשיר, שמנסה למצוא תרופת-נגד לנגיף ומוכן לעשות הכל כדי להמשיך בניסוייו המדעיים המסוכנים – ובלבד שבנו יינצל מן הגורל האיום המצפה לו. לינדן מתאהב בריין ואינו מודע למה שקורה בתוך האחוזה. ואולם אף על פי שריין ניכנסת לעולם של עושר, התמכרות לאשליות וזכויות יתר, ליבה אינו נתון ללינדן. היא נימשכת בכבלי קסם לאהבה אחרת , אהבה אסורה, ויש לה מטרה אחת בזמן הקצוב שנותר לה: לברוח. היא רוצה למצוא את חייה התאום, קרוב המשפחה היחיד שנותר לה לאחר מות הוריה, ולחזור הביתה.

 

ההתחלה של הספר הפתיעה אותי. העלילה התחילה בבאת אחת והשאירה אותי מבולבלת – בקיצור, ממש אהבתי.
לאט לאט הדבים מתבהרים והתמונה הגדולה נגלית.
אני לא יכולה לומר שהספר ריתק אותי וקשר אותי אליו, אבל בכל פעם שהנחתי אותו מידי כל כמה דקות המחשבות שלי חזרו אליו, ובסופו של דבר, כשסיימתי את הספר, הרגשתי עצב מסוים על שהוא נגמר.

הספר מסופר מנוקדת המבט של ריין אלרי.
העלילה מתקדמת יפה בהתחלה, אבל אז היא נתקעת איפהשהוא באמצע. אין התקדמות, אין התפתחות, והכל מתואר פחות או יותר אותו הדבר.
אבל, לקראת סוף הספר, העלילה מתפחת לכיוונים שלא חשבתי עליהם בהתחלה, היא משתנה ומתפתלת והשאירה אותי בפה פעור. ולמרות שהסוף היה צפוי מראש, עדיין הרגשתי הפתעה מסוימת כשקראתי אותו.

הדירוג שלי: שלושה וחצי כוכבים.

 

(זאת הביקורת הראשונה שלי על ספרים, תצפו לעוד כמה כאלה בהמשך וגם ביקורות על סרטים. אני מקווה שאהבתם <3 )

1 תגובות
עבודה
16/07/2012 22:01
Emma
עבודה, החיים

עבודה יכולה להיות סיוטית, מעייפת, מפרכת אבל – היא שווה את זה.
כשאתם עובדים תמיד יהיה את הרגע הזה ביום שבו תחשבו "למה בכלל התחלתי לעבוד?" או "למה דווקא בעבודה הזאת?"
אבל כל עבודה חשובה ותורמת לאישיות של האדם.
בין אם שומרים על ילדים, מוכרים בחנויות או משמשים כדיילי מזון (יש כזאת עבודה…) זה ייתן לכם ערך נוסף, עיקרון שעל פיו תוכלו לסלול את חייכם ולקבל עוד תובנות עמוקות (או לא)

לסיכום, עבודה יכולה להרוג, לחרפן, לגרום לכם לרצות לקפוץ מהחלון,
אבל בסופו של דבר, אתם מקבלים מזה הכי הרבה, גם מבחינה פיזית (אני בטוחה שהצ'ק בסוף החודש ייגרום לכולנו לחייך) וגם מבחינה ערכית :)

24 תגובות
שיעמום
16/07/2012 13:40
Emma
החיים

שיעמום יכול להרוג בנאדם.
זה לא סתם ביטוי, אני כמעט חוויתי את זה על בשרי היום.
מזל שיש בלוגים, ספרים וסדרות יפות (בלי להזכיר שמות) כמו שקרניות קטנות ויפות…
אבל כל אחד חייב להשתעמם לפחות חמש דקות ביום!
למה?
תדמיינו לכם שכל הזמן תהיו עסוקים, כל הזמן תעשו משהו ולא יהיה לכם רגע משעמם.
לא תרגישו לחץ? מחנק? עומס?
אולי אתם לא, אבל אני כן.
אני צריכה את הכמה דקות האלה של לשבת על הספה ולחשוב "וואוו, משעמם לי."
השיעמום הוא חלק מאיתנו, ובלעדיו החיים שלנו יהיו הרבה יותר מעניינים,
אבל אנחנו נהייה עייפים מכדי להינות מכל האקשן הזה :)

אני מקווה שהארתי את עינייכם ועכשיו כולנו נוכל להשתעמם ביחד D:


נ.ב.
אם אתם מזהים את הקטע הזה, זה לא כי גנבתי אותו זה בגלל שאני כותבת עוד בלוג ואני מפרסמת בו את מה שאני מפרסמת כאן :)

46 תגובות
הכרות
15/07/2012 23:01
Emma

היי כולם!
אני אמה (שם בדוי) ואני החלטתי לפתוח בלוג.
למה?
כדי לשתף אנשים במה שעובר עלי, כדי לחלוק את תובנות החיים המאוווד עמוקות שלי עם כל העולם.
ולמה דווקא תחת שם בדוי?
כי לחברות שלי נטייה לגלות כל מה שקשור אלי, ולא כל כך רציתי שהן יידעו על הבלוג הזה.
למה כדאי לכם להיכנס ולקרוא את כל זה?
אני לא יודעת, זאת בחירה שלכם.
אבל אני מקווה שדווקא כן יהיה פה מישהו, כי זה יהיה ממש מבאס אם לא.

ועכשיו להכרות האמיתית.
אני בת שש עשרה וחצי, אני לומדת בבית ספר תיכון פה, בארץ. בזמני הפנוי אני שומעת שירים (אני מכורה קשות למוזיקה) וכותבת סיפורים. אני אוהבת לקרוא ויש לי אוסף של ספרים בבית. יש לי אובססיה לגיטרות, לעגילים וללקים. והחיים שלי די משוגעים, אחד הדברים שגרמו לי לפתוח את הבלוג.

אז עכשיו כשהכרתם אותי, אני מקווה שתאהבו את הבלוג שלי.

36 תגובות