עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
אין לי מושג איך היא עושה את זה
09/11/2011 11:06
ella
פרק ראשון - ההתחלה
האמת לא יודעת איך להתחיל או מה לכתוב, צפיתי בסרט עכשיו וראיתי שבעצם כולנו באותה הקלחת.
עבודה , ילדים, משפחה כזו או אחרת, מצפון נוראי שאנחנו לא באמת נמצאות במאת האחוזים היכן שאנו רוצות להיות.....
תמיד מרגישות שאנו שמפספסות משהו חשוב יותר, תמיד חושבות - "אילו הייתי עושה אחרת אז אולי....."
ואני..... מוצאת את עצמי שחייבת לכתוב את זה ולהראות שבעצם כולנו או כמעט כולנו נמצאות באותו המקום ובאותה הסיטואציה....
כאימא ל - 3 ילדים יכולה רק לומר שסרטים אמריקאים ככל שינסו להראות קשים ועם חיכוכים זה כלום לעומת המציאות שאנו חיים בה ביום יום...
תמיד התפלאתי איך אישה אחרי לידה נראית כל כך טוב, וכשאני ילדתי אפילו לא רוצה להסביר איך נראיתי ובנינו לא ממש שמתי דגש על כך....
גם לאחר מכן כשהייתי בבית בחופשת לידה עם הגדולה שלי חשבתי שיהיה כמו סרט אמריקאי- בשניות אחזור למשקל שלי (כן בסדר...), וכמובן אראה טוב כי זה חשוב..
במציאות אחרי שעות מרובות של חוסר שינה, חלב שנשפך ומותיר כתמים וריח בבגדים, בית שלא נדבר איך נראה.... ודיאטה???... אם חוסר שעות שינה למי יש כוח לבשל בכלל.... אז כאישה עצבנית, עייפה, מאושרת אך לא באמת מבינה למה בוכה כל כך הרבה ונראית לא בדיוק כמו בסרטים מתחילה להרגיש מה שמרב האמהות מרגישות את תחילתן של רגשות האשמה..
אני הנקתי אך חלק מחברותי לאחר 3 שבועות הפסיקו, והתחילו להאכיל בבקבוק שם התחילו להתגבר רגשות האשמה.
הפסקתי להניק לאחר חצי שנה- ואז הרגשתי- רגשות אשמה.
בן זוג שדורש תשומת לב כי הוא מקנא בתשומת לב המרובה שנותנת לתינוקת ואני עייפה בכדי לתת לו אותה וכל מה שאני חושבת זה, חייבת לישון כי אוטוטו היא תקום ושוב לא אצליח לנוח- ושם לאט לאט צמחה שם תחושה שהתחילה להיות מוכרת - רגשות האשמה....
אחיותיי ואימי היו אומרות לי "תשתדלי לקבל את הדברים כמו שהם"
אך את פרצופי האכזבה שהייתי מקבלת מאלו שציפו ליותר הייתי מכניסה לדבר היחיד שהתחיל לגדול ולקבל ממדים עצומים של "רגשות אשמה".
בכלל לטפח בית זה לא קל... לגדל ילדים עוד פחות....
ולשמור על איזון בחיים - מי אמר שבכלל ניתן...
בפרק זה אוכל רק לציין ולומר שהכי חשוב הוא לקבל את זה שאנו לא מושלמות ולא סופרוומניות.
כאימא לשלושה מתבגרים שימים רבים מבלה בבית הספר ולא בגלל שאני מתנדבת.... יכולה לומר רק שהדברים הם לא תמיד פשוטים...
ואני כותבת את זה כי מספיק שאימא אחת תקרא את זה ואז תבין שהיא לא לבד....
עשיתי את עבודתי...
נכון שאומרים צרת רבים נחמת שוטים .... במקרה הזה - צרת רבים חצי נחמה....
פרק הבא...
חזרה לעבודה....


0 תגובות