עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
לא יודע כלום וגם לא מבין
אבל מה שכן - רוצה ומאמין !
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
אכזבה
02/02/2015 23:12
דורון
אני כ"כ מתבייש ממך.
אני לא יכול להרים את הראש להסתכל עליך.
אני מרגיש כאילו אני מתחבא מתחת לשמיכה ואתה לא יודע שאני פה. ובא לי להשאר כאן לנצח.

אתה חושב שאני כישלון. אתה כועס עלי.

אתה שונא אותי.

אני כ"כ מפחד ורוצה להעלם. הלוואי שלא הייתי נולד בכלל.

אני מנסה לחפות על זה. לרצות אותך.
להראות לך שאני גיבור ומוצלח, והכל אצלי בשליטה.
אני מנסה להציג הצגה כאילו כלום לא קרה.

אבל זה שקר גס, זה ניסיון לחפות על הרגשת הכישלון שלי. על זה שאני מאכזב.

אח"כ אני בורח. מתעלם. מכחיש. משקר.
הכל רק לא להתעמת איתך.

לא יכול להגיע למצב שבו אני עומד מולך, אתה מסתכל לי בעיניים ואני מרגיש איך אתה משדר לי את האכזבה הקשה והעמוקה שלך ממני.
נכשלתי. התרסקתי. הכל התגלה עכשיו.
זה כואב. 
זה שורף.
בא לי למות.
לא בא לי כלום.
בא לי לא להיות קיים בכלל.

אבל אני עדיין פה.
אתה עדיין איתי.
אני מרגיש שאתה מקשיב לי. פתאום אני שם לב שאתה בכלל מחבק אותי.
לא חזק מדי ולא חלש.
חיבוק עדין ורך, וגם חזק ומבין. מכיל, עם בטחון ורחמנות.

הכל התגלה ונחשף ואתה עדיין איתי.
אפילו יותר מתמיד.

סליחה ששיקרתי והתעלמתי. סליחה שלא נחשפתי ישר.
סליחה שחשבתי שאתה תנטוש אותי ותכעס.
סליחה שלא נתתי אמון.

ה' סליחה.
אני ככה - כי ככה אתה רוצה אותי...
1 תגובות
אופפפפפפפפ... גבולות.
27/01/2015 23:11
דורון
קיבלתי החלטה.
החלטתי שאני לא עושה משהו.

ברגע שהחלטתי זה היה לי ברור לגמרי שאני הולך לעמוד בזה.
הרי זה לא משהו מסובך, לא משהו שאי אפשר לחיות בלעדיו.
משהו פשוט. להסכים לוותר על איזו פעולה אחת יומיומית שאני עושה ושממילא היא לא כזאת משמעותית בחיי.
בסה"כ לשלושה שבועות ואח"כ נראה אולי נשחרר טיפה.
יצאתי גבר! חיזקתי את עצמי, 
עודדתי את עצמי,
וזהו, אני הולך על זה.

כשהגיע הרגע - כאילו שזה לא היה אני. פשוט הרגשתי שאם אני לא עושה את זה אין לי סיבה לחיות.
אותו אחד שהחליט, חיזק, עודד והלך על זה 
פשוט הלך מזה.
נפלתי.

יום למחרת עשיתי חשבון נפש - מה קרה פה? איך פתאום הכל השתנה?
איך אור הפך לחושך? רצון הפך ליאוש? ותקווה הפכה לאבדון?

החלטתי שאני מחליט עוד פעם. אבל הפעם הולך על זה באמת.
בשביל שזה לא יהיה נוקשה מדי - אמרתי הפעם רק לשבועיים.

כשהגיע הרגע - הכל נעלם. כאילו אין לי שיקול דעת בכלל.
אין לי בחירה, זה הרבה יוצר חזק ממני.
נפלתי.

הבנתי שזה לא עסק. מה אני עובד על עצמי?!
החלטתי שהפעם זהו זה - בונקר.
שבוע בלי זה. יהרג ובל יעבור.
החזקתי מעמד יומיים...
עובר לבל יהרג.

הבנתי שאני מסתבך - אז התחלתי לתרץ.
אולי אני נוקשה? 
אולי לקחתי על עצמי משהו יותר מדי?
אולי זה לא כ"כ נורא?

למרות הנפילות ובצורה לא טיפוסית לי
כל התקופה הזאת אני לא מכחיש, מדבר על זה ולא מסתיר.
אבל גם לא מצליח.
נופל ומחליט, מחליט ונופל.

מתחילים מחדש...
הפעם רק לשלושה ימים.
אבל באמת - מה שלא יהיה אני הולך על זה עד הסוף ולא נופל.
רק שלושה ימים מה יכול להיות?!
"עליך הורגנו כל היום" - לא מסתכל אחורה ולא לצדדים.
בהמה דקדושה.
החזקתי מעמד 8 שעות...

אחרי יומיים של נפילות - אמרתי די, אינעל ראבק, מה אני חמור?!
לא יכול להגיד לא לכלום?!

החלטתי.
זה קרה היום בבוקר.

עכשיו לילה וזה מדגדג ומגרד לי בכל הגוף.
מה יקרה?! אני הרי כבר רגיל ליפול?!
אני אוותר לעצמי עכשיו ומחר בבוקר "נחליט" מחדש.

זהו שהפעם לא! 
(בעזה"י, 
בזכות רבנו הקדוש, 
וכל הצדיקים שוכני עפר, 
בלי עין הרע, 
בן פורת יוסף, 
טפו טפו טפו, 
חמסה חמסה, 
שום בצל, 
מלח מים)

במקום ליפול אני משתף, 
מבקש עזרה,
 מבקש עידוד.

צריך אהבה!
2 תגובות
משעמם
25/01/2015 22:06
דורון
זה סיפור מאוד משעמם על ילד שלא רצה כלום ולא ידע איך לעשות את זה.
הוא לא ידע מה צריך לרצות, והוא לא ידע איך צריך לחיות.
הוא לא ידע מה כדאי להיות ולא ידע למה כדאי לצפות.

ילד - סתם, משעמם.

אם הסיפור הזה מתחיל לעניין אתכם אז כנראה שלא הבנתם - זה סתם, משעמם.

הילד שלנו קצת גדל ונראה לו שהחיים זה דבר לא קל.
הרי אם כבר אנחנו כאן אז בוודאי שצריך להתקדם,
אבל אם לא יודעים לאן או היכן, אז זה כנראה הולך להמשך ולהמשך...

אז הוא הסתכל והביט - לאן לפנות חשב להחליט.
מה לרצות הוא ניסה להבין - וממי אפשר ללמוד ביקש להבחין.

והרי ידוע שהעולם מלא שקרים וכאב, ואם לא מודעים אז אפשר להתערבב.
וזה בדיוק מה שקרה לו לילד הקטון, הוא החליט לא נכון ואיבד את הצפון...

ורק אחרי הרבה שנים ואחרי הרבה הרבה טעויות, הוא החליט שככה זה פשוט לא יכול להיות.
אבל אז שנלחם כדי להתנער, שהחליט בכל הכוח שעוד נותר להתגבר....

דווקא אז שחשב שהפעם זה יקרה והוא התחיל להתרומם,
אז הוא נזכר כמה שהוא משעמם.

0 תגובות