עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
אז ככה זה עובד?
27/12/2011 02:03
ג'יי פאנק
זהו, ניגמר,
שנה שלמה של קורס,
כשברקע כל הדברים הכי רעים שיכלו לקרות לי - קרו.
איבדתי בית, עבודה,
עכשיו ניגמר,
ניגמר רע,
מבחינתי.

לא הגיע לי לסיים את זה ככה,
הייתי צריך לקבל הערכה כלשהי,
אבל המקום שמעכשיו יקרא "המקום שממנו באתי", לא מעריך אותי.
לא מעריך אותי בשיט, ואני מאוד מקווה שאני אצליח בתחום שלי רק 
בשביל שאני אוכל לסגור את המוסד הזה ביום שאני אהיה גדול מהחיים.

שנייה לפני שהקריאו את התוצאות פנתה אלי אחת התלמידות בכיתה,
אמרה לי שכניראה אני הזוכה, שכולם אוהבים את העבודה שלי.
אמרתי לה שאין סיכוי, שדברים כאלה לא קורים לאנשים כמוני. - ידעתי.

במשך שנה הייתי מנצח כל תרגיל, סוחב קבוצות על הגב שלי,
כשזה ניראה שהחכם הוא זה ששותק ויושב בצד, ואני מבין את המחשבה הזאת,
הפעם זה לא היה נכון.  -  אני הרעשן, שיש לו הרבה מה להגיד, היה גם החכם. - קטע!
אבל כן, הייתי חכם, הייתי מנצח, אבל לא נתנו לי לסיים WINNER, כי WINNER אני לא.

יותר מאשר לצאת בידיים ריקות מהמכללה כאב לי לראות מי יצא עם ידו על העליונה:
1. מטומטם.
2. עילגת
3. אחת שאם היו מכריחים אותי לכבד אותה, הייתי מכבד אותה על זה שבחיים, אבל בחיים לא 
ראיתי מישהי כל כך קטנה שהצליחה לעשות כל כך הרבה רעש ולהתברג עם האנשים הכי גבוהים
שיש כרגע לתעשייה להציע לנו. - והיא בכלל סיפור בפני עצמו, כל כך הרבה שינאה יש לי לילדת זבל הזאת.

והיא זאת שניצחה, כאילו מישהו פה לצחוק עלי פה מהרגע שנולדתי.

וזהו, שניה אחרי זה הבנתי שכניראה אין לי מה לחפש במקצוע בו בחרתי לפני שנה.
או שזה לא בשבילי,
או שאני טוב מדי,
או שאני פשוט לא טוב ועד היום לא קלטתי את זה, ורק עכשיו אני אולי מתחיל לקלוט.


2 תגובות