עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
היי, אני דניאל ואני בת 19.
פתחתי את עמוד הבלוג הזה בשביל שאוכל לשתף עמכם את מחשבותיי. לשמוע תגובות וחוות דעת אמיתיות וכנות על הפוסטים מאנשים שאני לא מכירה. לדעת מה אנשים אחרים חושבים ומרגישים.
מקווה שתהנו, תתרגשו ותביעו דעתכם.
All the love - Danielle
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אישה  (4)
גבר  (4)
חיים  (4)
אהבה  (2)
בדידות  (2)
בני אדם  (1)
בני נוער  (1)
חברים  (1)
חורף  (1)
כוח  (1)
מסכות  (1)
סמל  (1)
עולם  (1)
רגשות  (1)
ארכיון
מרלין מונרו
10/12/2015 21:42
danielle
כוח, אישה, גבר, סמל, חיים
"אני אנוכית, חסרת סבלנות וקצת חסרת ביטחון.
אני עושה טעויות, אני יוצאת משליטה ולפעמים קשה להתמודד איתי,
אבל אם אתה לא יכול לקבל אותי כשאני במצב גרוע, אז בוודאי שלא מגיע לך לקבל אותי כשאני במיטבי."
#מרלין_מונרו.

למה בחרתי דווקא במרלין מונרו?
מפני שמרלין מונרו מעוררת בי השראה.
למרות חייה הקשים בתור ילדה ונערה היא התפתחה.
הפכה לסמל, הפכה לאשה!
מרלין לא פחדה לדבר, לחשוף ולעשות.
למרלין היה אופי חזק ויציב, היא ידעה מי היא ומה היא שווה.
אז מה אני בעצם רוצה להגיד?
אני רוצה להגיד שלכל אחד ואחת מאיתנו יש אופי חזק ויציב, אנחנו פשוט לא יודעים איך להתמודד איתו. 
אנחנו לא יודעים איך לתפוס את עצמנו בידיים ולהגיד: "אני אלך על זה" או "אני אגשים את החלומות שלי."
אנחנו רוצים להגיד כל כך הרבה דברים לאנשים שמסביבנו אבל פוחדים מהתגובות, מהיחס שנקבל אחר כך.
אין צורך לפחד לומר את מה שאנחנו מרגישים או לנתח את האופי שלנו ולהגיד: "זה אני, תקבלו אותי ככה!"
לא צריך לחיות באשליה שאם אנחנו מידי פעם אנוכיים אז זה משהו רע. 
להפך, מותר לנו לחשוב קצת על עצמנו.
זה מהות החיים, לחיות כמו שאנחנו רוצים בלי לחשבן לאף אחד.
מותר לנו להיות חסרי סבלנות ומותר לנו לפקפק באנשים ולהיות חסרי ביטחון.
מותר לנו הכל! אנחנו בני אדם, ככה נוצרנו וככה נישאר.
מי שלא מוכן לקבל את זה... כנראה באמת לא שווה אתכם. 
תהפכי לאשה חזקה ואמיתית, תהפוך לגבר חזק ואמיתי.
תהיו סמל, אם לא לעולם כולו אז לפחות בפני עצמכם.
אז למה בחרתי דווקא במרלין מונרו בתור מקור להשראה?
תחקרו עליה ותבינו כמה כוח היה באשה אחת.

מקווה שאהבתם את הפוסט אשמח לתגובות ודעות.
דניאל.
 


0 תגובות
לבד
02/10/2015 13:13
danielle
רגשות, אישה, גבר, חיים, בדידות, חברים
היום הזה, הרגע הזה שאת מגיעה הביתה ונשכבת במיטה.
הרגע הזה שאת מרגישה את הלב שלך פועם בחוזקה ועוד רגע מתפוצץ.
המועקה הזו, שגורמת למחנק בגרון.
הרגשות המוצפים, הדמעות שזולגות מעצמן והצרחה הגדולה שאת רוצה לצרוח ולא מצליחה.
את מרגישה לבד.
את לא!
המועקה הזו שיש לך בחזה. כן, כן זו שגורמת לך למחנק בגרון.
זו לא הרגשה טובה, בוודאות.
ההרגשה הזו נגרמת, בגלל שאת סגורה בתוך עצמך.
אל תפחדי, פתחי את לבך בפני החברים והמשפחה.
הם שם בשבילך, תאמיני!
תמיד יהיה שם את האדם שיקשיב לך ויהיה לך לאוזן קשבת וכתף תומכת.
אל תסתגרי, אל תהרגי את נשמתך!
עצמי את עינייך, קחי נשימה עמוקה, חשבי שנייה ופשוט...
תאמיני!
תאמיני שיש אנשים שרוצים רק את טובתך.
תאמיני שאם תשתפי את אשר על לבך, ההרגשה תעבור.
ותמיד תזכרי שאת לא לבד!

*חשוב לי לציין שפוסט זה מיועד לשני המינים, גם אם נכתב בלשון נקבה.
אשמח לתגובות כנות, טובות או רעות / דעות.
מקווה שאהבתם, דניאל.

5 תגובות
מסכות, האם זה באמת נחוץ?
20/06/2015 20:15
danielle
בני אדם, מסכות, עולם
המקום היחידי בו בן אדם יכול להיות אמיתי עם עצמו, זה כשהוא נמצא עם עצמו.
יש אנשים שמוצאים עצמם מוצפים במחשבות ותהיות, יש אנשים שהולכים לסיבוב להרגיע את עצמם ויש אנשים שמוציאים הכל בכתיבה. אם זה בבלוג ואם זה במחברת הנמצאת במגירה.
בכל מקום אנשים עוטים מסכות.
יש מסכה של צביעות, רוע, דו פרצופי וכו'. ויש מסכה של תמימות, רגישות יתר, להיות בן אדם הנחבא אל הכלים. בן אדם שמפחד להיות מי שהוא באמת מבלי שיצחקו עליו, יורידו לו את הביטחון ולאט לאט יהרגו אותו מבפנים. אך בסופו של דבר ה''מסכה'' נוצרה בשביל להסתיר דבר אחד. את הרגש. 
כל בוקר אנחנו קמים עם מסכה על הפנים, בידיעה שיום חדש מתחיל וה"אני הלא אמיתי" שלך צריך לצאת לעולם בשביל לגונן על עצמך. 
האם זה באמת נחוץ? הרי בסופו של דבר, הפרצוף האמיתי של הבן אדם יוצא החוצה, יוצא לגלות את העולם.
אנשים עסוקים יותר מידי באיך שאנשים אחרים מסתכלים עליהם וזה גורם לעיטוי המסכה.
*אם אני חושב שאני לא נאה, אני "אשים מסכה" ואראה לכולם שאני כן.*
לא! אתם לא צריכים מסכה בשביל להיות מאושרים, בשביל לרצות אנשים אחרים!
אם תגידו לעצמכם שאתם יפים ותאמינו בזה, המסכה תרד ולא תצטרכו לרצות יותר אף אחד. כי אתם באמת יפים. כל אדם ואדם יפה מבחוץ ומבפנים, רק צריך להאמין בזה. 
אני באמת לא יודעת לאן אני מנסה להגיע עם הפוסט הזה, אני פשוט כותבת את מה שאני חושבת, כל מילה ומילה הצצה לי בראש נכנסת לפוסט. אני חושבת שאני מנסה לגרום לכם להבין, שאין דבר כזה בן אדם מושלם. אם היה דבר כזה, העולם היה נראה הרבה יותר טוב ויפה.
אתם לא צריכים להתבייש במי שאתם או במה שאתם, אין סיבה להסתתר מאחורי מסכה. 
ממש לא, להפך. עולם בלי מסכות לדעתי זה עולם יותר טוב ויפה, אנשים שמראים בגאווה! מי הם באמת ומה הם שווים. בלי בושה. 
אם תהיו כנים עם עצמכם ועם העולם, תראו שלא תצטרכו שום מסכה.
תהיו גאים בעצמכם, חופשיים והכי חשוב...

בלי מסכות !


אשמח לשמוע את דעתכם על הפוסט ובכללי על תפיסת החיים שלכם.

דניאל

3 תגובות
הגיע החורף
17/11/2014 21:07
danielle
אהבה, חיים, גבר, אישה, חורף, בדידות
הגיע החורף ואיתו הדיכאון והרגשת הבדידות..
הדבר היחידי שבא לך לעשות זה לשבת במיטה מול הטלוויזיה, לראות סרט רומנטי, ביד אחת שוקו חם וביד שנייה ממחטות טישו.
ללכת לישון לבד בחורף ואין לך סיבה לקום בשבילה בבוקר. השיגרה היום יומית שלך הופכת למעין תקליט שבור, את מחפשת ריגושים, חום, מישהו להתכרבל איתו בלילה, ללכת איתו יד ביד, להתנשק איתו בגשם. ואז את מבינה שכל מה שאת מדמיינת זה בעצם הסרט הרומנטי שאת רואה כרגע בטלוויזיה ואת נשברת. כולם אומרים לך את לא צריכה לחפש.. כשזה יבוא, זה יבוא.. זה לא יבוא. לשבת ולרחם על עצמך רק יכניס אותך לעוד יותר דיכאון. תקומי, תצאי, תשמחי ותמצאי. אל תפחדי. הסרט הרומנטי שכרגע  את רואה ובוכה בגללו גורם לך לחשוב למה לך אין את זה, למה בתקופה הכי קרה וחשוכה את לבד. אז תני לי להגיד לך משהו, את לבד כי את בוחרת להיות לבד ולרחם על עצמך. את לבד כי את חושבת שככה את לא תיפגעי ובסוף את נפגעת. את נפגעת מעצמך. תקומי מהמיטה, תתארגני, תחייכי לעצמך מול המראה ותצאי. אל תתני לזמן לעשות את שלו כי אין זמן. החיים יותר מידי קצרים בשביל לתת לזמן לעשות את שלו. תתאמצי בשביל עצמך.  את לא צריכה לקפוץ כל יום למיטה עם גבר אחר בשביל להרגיש נאהבת, את צריכה לאהוב את עצמך ורק ככה יאהבו אותך. תכבדי את עצמך ויכבדו אותך.

כל מה שכתבתי בפוסט זה מה שאני עברתי תמיד ועדיין עוברת. המילים האלה הם מילים שהייתי רוצה שמישהו קרוב אליי או סתם מישהו שכותב בלוג יגיד לי. המילים האלו קצת צובטות בלב כי הן נכונות אבל זה גם מה שעושה את זה כל כך קשה להבנה. אנחנו מעדיפים להתכחש למציאות ולגרום סבל לעצמנו. אז קחי לעצמך דקה אחת לקרוא את הפוסט ולהפנים. להפנים שאת לא צריכה לרחם על עצמך בגלל הבדידות, תהיי שלמה. שלמה עם עצמך.

דניאל
1 תגובות
חיי האהבה
23/07/2014 10:45
danielle
אהבה, חיים, גבר, אישה, בני נוער
טוב אז בשני פוסטים הקודמים ידעתי מאיפה להתחיל כי זה בערך מה שרוב המדינה חושבת ומרגישה..
אבל בפוסט הזה יותר קשה לי להיפתח רגשית אליכם הקוראים כי זה חיי הפרטיים..
ביום שישי האחרון מלאו לי 18. 18 שנה של חיים.
בדרך כלל בחורות בגילי לפעמים מתחתנות בשל כל מיני סיבות או בגלל שבאמת הן רוצות להיות כבר נשואות. בחורות בגילי נמצאות בקשר של שנים מאז שהן נערות בנות 14-15. אני הכי שמחה בעולם שיש אנשים שזכו לדעת מהי אהבה.. לפעמים אני יושבת עם חברות שלי שיש להן חבר והן מאוהבות ומאושרת..
והן מספרות לי על הבעיות שלהן, על הדברים הרעים בקשר ועל הדברים הטובים.
לפעמים אני מרגישה קנאה.. אני יודעת שזה לא בסדר לקנא בחברות שלך אבל ברגשות אי - אפשר לשלוט.
כולם אומרים לי דניאל את השתנית לטובה. דניאל את בחורה עם לב יותר מידי טוב.
את בחורה חכמה, מלומדת, יפה, טובה כל המחמאות שרק אפשר לקבל.
מה עוזר לי להיות כל זה אם אף פעם לא התאהבתי? אם אף פעם לא היה לי קשר רציני? 
יצאתי עם גברים, היו לי קשרים אבל לא הרגשתי אהבה, לא הרגשתי מאוהבת, דלוקה.. 
בגלל זה הקשרים שלי היו קצרים כי לא רציתי שהגבר כן ירגיש משהו ואז יפגע.
עם כל המראה הקשוח שלכם הגברים והדיבור האגרסיבי.. 
בסופו של דבר אתם לפעמים יותר רגישים ופגיעים מבחורות. 
כשאני הייתי יושבת עם חברות שלי ובנים היו ניגשים אלינו.. 
לא ניסיתי להיות מישהי אחרת, הייתי פשוט אני. והן?.. מקללות, מדברות נגוע, לא מדברות עברית נכון, 
יש להן שגיאות כתיב, מתלבשות כמו לא יודעת מה.. ערסיות, פרחות.. כל דבר שיעלה לכם בראש.
אני לא מבינה איך אפשר להימשך לדבר כזה..
גם אני הייתי פעם ככה, הייתי יותר גרועה אפילו.
אז אם אני יכולה לשנות את עצמי לטובתי בשביל שהחיים שלי יהיו יותר יפים וטובים, למה הן לא?
אני יושבת במסעדה ולא צועקת, מדברת בטון נורמלי, מתנהגת בנימוס.
אני הולכת ברחוב מדברת בפלאפון בשקט בלי צרחות, מדברת לאנשים בכבוד.
אני יושבת עם חברים בערבי שישי אני לא שותה כמו בהמה, אני לא עושה פדיחות.
באמת אני רוצה להבין את הראש של הגברים מה אתם מוצאים בבחורות כאלה?
כשאני הייתי כזאת לא מצאתי בעצמי כלום.
אני רוצה גבר מלומד, שיודע לכבד את האישה שלו כמו שהוא מכבד את אמא שלו!
שיאהב, שיפנק, שיתנהג כמו שגבר צריך להתנהג בטיפת אגרסיה אבל גם בכבוד. 
שייתן לי את החום ואהבה שאני צריכה, שידע להקשיב לי ולתת לי צומת לב.
שלא יפזול לצדדים ויפלרטט והכי הכי חשוב.. שלא יבגוד.
מבחינתי בגידה זה קו אדום. אי - אפשר לחזור אחורה אחרי דבר כזה.
אני יודעת שאם אני יכנס לקשר רציני ואני באמת יתאהב בבן אדם..
אני ייתן לו את הנשמה שלי ואם צריך אני אחטוף גם כדור בשבילו. 
אהבה זה סיכונים, אהבה זה דרך לחיים.
 אהבה זה לחזור הביתה לבן/בת הזוג להסתכל עליה/עליו ופשוט לחייך מרוב אושר.
אישה צריכה לכבד את הגבר שלה ולא להוריד לו מהאגו והכבוד כי מה לעשות זה הטבע של הגבר.
אישה צריכה לכבס, לבשל, לנקות לעשות את כל הדברים שאישה עושה, עם עזרה מהגבר.
אישה צריכה לשבת בערב בשולחן ולהגיש לגבר ולעצמה ארוחה חמה וטובה.
אישה צריכה לדעת שהיא צריכה לפנק את הגבר שלה לא פחות ממה שהגבר שלה מפנק אותה.
לכבד, להקשיב, לתת יחס טוב, לאהוב ולא לבגוד.
אז התחלתי להגיד שאני לא מוצאת אהבה ושזה דיי חסר לי ואז המשכתי לקטע אחר לחלוטין אבל באותו הקשר. כשאני כותבת האצבעות שלי פשוט לא מפסיקות ואני מוציאה את כל מה שאני מרגישה וחושבת.
מה שאני רוצה להגיד בסופו של דבר..
זה שגם אם לא מצאתי אהבה בגיל 18, בעזרת השם אני ימצא אותה בשלב יותר מאוחר של החיים.
אם לא חוויתם אהבה ואתם כל כך משתוקקים לזה.. אתם לא צריכים להתייאש ולפחד שזה לא יקרה בחיים.
אם כן חוויתם אהבה ואתם כרגע בזוגיות אני מאחלת לכם את כל 
הטוב שבעולם ושבעזרת השם אולי גם תקימו משפחה בארץ ישראל ותזכו למצוות. העיקר שתתנו כבוד אחד לשניה.

אשמח לדעת מה חשבתם על הפוסט - תגובות יתקבלו בברכה.
דניאל
2 תגובות
עוד פרח נפל...
18/07/2014 08:34
danielle
לא להאמין. ילד שלנו. חייל שלנו. הלכת מוקדם מידי. נהרגת בזמן שהגנת על מדינתך. 
אני כל כך מצטערת שזה קרה, מביעה את צערי בפני המשפחה השכולה.
לאבד ילד זה כאב לא אנושי. זה אמור להיות הפוך - ילד קובר הורה ולא הורה קובר ילד.
אתה נמצא בקרבת השם עכשיו, מלאך של מדינת ישראל אתה. שמור עלינו מלמעלה ילד.
מי ייתן וכל חיילי צה"ל יחזרו הביתה בשלום וזה יהיה הפעם האחרונה במבצע זה שנופל לנו פרח.
עם שלי שמרו על עצמכם חיים רק פעם אחת צריך לנצל את זה עד הסוף! 
יהי זכרו ברוך שתהא נשמתו צרורה בצרור החיים. כל כך עצוב... תנחומיי למשפחה!

דניאל
0 תגובות
מדינת ישראל תחת אש
17/07/2014 09:10
danielle
אני לא מבינה את האנשים האלה שנולדו להורים יהודים.
נולדו במדינת ישראל, גדלו כאן ופיתחו כאן חיים.
אני לא מבינה איך אפשר להפנות בשעת צרה, בשעת מלחמה עורף למדינתנו.
איך אתם אנשי השמאל אומרים על צבא הגנה לישראל שהוא צבא של טרוריסטים?
איך אתם אנשי השמאל מפגינים נגד מדינת ישראל?
עם ישראל הוא העם הנבחר! העם של הקדוש ברוך הוא!
עם ישראל אמור להיות עם מאוחד ועוטף,
לא עם שרב אחד עם השני, מקלל, מרביץ, רוצח, אונס, מפנה עורף בשעת מלחמה!
אני מודה לקדוש ברוך הוא כל יום על היותי יהודיה. לא בחרתי להיות כזו. זכיתי בזה.
עם ישראל צריך להיות גאה בצבא הגנה לישראל המגן על אדמתנו ותושבינו!!!
למדינה שלנו יש זכות להגן על עצמה גם אם זה אומר שאנשים בעזה החפים מפשע יהרגו.
עין תחת עין - שן תחת שן. מכירים ?
זוכרים את עדן אטיאס? שלי דדון? 3 הנערים החטופים? ועוד המון אנשים יהודים חפים מפשע...
זוכרים אותם? נרצחו בגלל שהם יהודים! עדן אטיאס.. נרצח בדם קר על ידי ערבי בעודו ישן באוטובוס בדרך לבסיס.
שלי דדון.. נרצחה בדם קר בדרך לראיון עבודה על ידי נהג המונית שגם הוא ערבי. (דקר אותה 17 פעמים).
3 הנערים החטופים.. נרצחו בדם קר על ידי 2 מחבלים. הם בסך הכל רצו לחזור הביתה.
כשהאנשים שלנו נופלים כמו זבובים זה בסדר? לא! זה כאב אחד גדול למשפחות ולעם ישראל!
כאב משותף ולמה? כי אנחנו עם אחד!!! 
אני מבינה את זה שכשצה"ל מפגיז בעזה זה כואב לראות ילדים נהרגים, אמהות בוכות, בתים נהרסים.
אבל חשוב שתיזכרו.. לפני שהצבא שלנו מפגיז בעזה. הוא שולח הודעות ומתקשר לאנשים בשביל שיפנו את בתיהם. לפני שהחמאס מפגיז בישראל לא מודיעים לנו. תופסים אותנו בזמן המקלחת, היציאה, הסידורים, באמצע הנקת התינוק. ואני שואלת אתכם שמאלנים "יקרים". 
למה להם מותר ולנו אסור?! למה שהורגים אותנו אתם עוברים על זה בשקט.. ושילד אחד שלהם נהרג אתם פותחים על הארץ שלכם פה ג'ורה?!
חמודים שלי... השלום יגיע מתי שהערבים יאהבו את הילדים שלהם יותר ממה שהם שונאים אותנו. 
שיעבור עלינו שבוע טוב ובלי נפגעים והרוגים. ותודה רבה לצבא הגנה לישראל - אני גאה בכם מאוד תשמרו על עצמכם!!!!!!!
דניאל

0 תגובות