עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
צעירה
16/12/2014 23:10
content
פעם עוד הייתי צעירה
הייתי נערה 
לא ידעתי שהימים האלו לא יחזרו
הייתי רזה
תמימה ורצינית

עברו כמה שנים
כמה דברים
והיום כבר לא צעירה

הנפש לא תחזור לשהיתה
היופי והקלילות לא יחזרו
הצחוק והקלילות 
עפו וחלפו

מי אני ומה
לא מכירה את עצמי
לא מכירה את מי שבמראה

רוצה לחזור אחורה בשנים
להיות צעירה ולהנות 
פשוט להנות 

לא לחשוב לא להתחייב
ללכת ולבוא להנות ולכייף
אחחח היו ימים
לא מספיק. לא די לי לא

הייתי פעם צעירה
יפה 

היום זה אחרת
כבר לא.
לא


0 תגובות
היה ואיננו
16/12/2014 22:54
content
אמיתי ומלא חיים
היה
מלא חן ושמחה
אוהב לצחוק ולכייף
לשחות ולטייל
מלא כריזמה
גברי וחתיך
עיניים כחולות
גומה בצד הלחי

בפעם האחרונה
ישבנו יחד לשולחן
נראית שקט מתמיד
האם ידעת?
האם הרגשת?

איך זה יכול להיות
שהיית ואינך
איך יכול לקרות
שחיים שלמים היו 
ועלו באש
איך קרה 
שנהרגת

שנים שלמות
22 מספרן
חיים שלמים
חיות וסיפורים
משפחה וחברים

ועלית בסערה השמיימה
ואינך

לא מאמינה
עדיין לא מאמינה


0 תגובות
בת 16
14/12/2014 12:45
content

היא הייתה בת 16.שיער קצוץ ופס בעיניים. חולצה זרוקה וג'ינס משופשף.

היו לה פצעים עוד מגיל 13 ומה שלא עשתה, לא עזר. כעת היו פחות פצעים, יותר כתמים וגלדים שנשארו בעור והשאירו את חותמם לעולם.


הפצעים שבחוץ התאימו לאלו שבפנים. ריקנות גדולה ורצון שיביטו בה שעות על גבי שעות, ימים ושבועות. בבית הגדול הרגישה כמו רוח, באה והולכת. מסתגרת עם המוזיקה בקולי קולות. הרעש בבית היה בלתי נסבל, נע בין צעקות ומריבות לבין שקט עצום ושתיקות אינסופיות. 


הרעש קדם לגילה הכרונולוגי. היא הכירה אותו מימים קודמים, קדומים, דורות אחרים של אבותיה. 

זוגות זוגות עמדו בשורה, נושאים פצעים, כתמים, זעקות ללא קול שישבו אצלה בדם, בלי לבקש רשות ובלי לדפוק בדלת. פשוט היו שם, מחכים להתפרץ, לגעוש, למלא את החלל ולהרוס.


סבתה חלתה במחלה קשה בגיל צעיר וסבה טיפל בה במסירות. הוא היה נפגש עם נשים אחרות, מתי שיכל. בעבודה שלו היה אוסף כסף מאנשים שהיו חייבים, לפעמים נאלץ להכות ולהרוס כדי להגיע לתוצאות הרצויות. במשך הזמן זה לא הפריע לו. שנים המשיך. עד שהזדקן, התקמט והיה חולה. עד שהצטער היה מאוחר מדי.


הוא הצטער על הרבה דברים. על כך שלא היה בקשר עם בתו, שלא הכיר את נכדיו ונכדותיו. 

שהיה אכזרי ופגע באנשים. אפילו יזם ביקור אצל משפחתה של בתו. ראה למולו משפחה, ילדים גדולים כבר,שהביטו בו עם חיוך נבוך, מנומסים, מכבדים ומנסים. מנסים ליצור קשר ולראות שסבא שלהם זקן וגלמוד, חולה ובעיקר מלא צער.


בתו, שבנתה חיים אחרים, הייתה כזרה לו. החיים שבנתה כה שונים ממה שהכיר, ובכל זאת היה נראה שחייה מלאים. מעורר מחשבה. בעלה, האיש שבחרה, איש מסור, אוהב, מגן עליה. נאמן ואיש עקרונות. כמה שנים פספס, איך שהשנים עברו מהר ואיך שהוא היה עקשן. תכונה שעוברת במשפחה.


הוא הביט בבתו ושמח. אולי טוב לה. קשה לטפל בכל הילדים האלו. חמישה. אבל יש לה משפחה אוהבת, מהשלו לא בטוח שיש. 


הילדים שלו לא רצו לדבר אתו שנים, אמרו שבילדותם היה מכה אותם. את בתו הבכורה לא הכה, אהב בכל מאודו. האחרים היו זקוקים לכך מדי פעם. כך גם גדל. כשהיה קטן אמו קמה ולקחה אותו ואת אחותו והגרה למדינה אחרת. עזבה את אביו ומאז לא ראה אותו. גדל להיות הגבר של הבית. חשב שכוח זו הגבריות שהייתה חסרה.


בתו סך הכל זכתה בגדול. ברחה מהבית הקשה ובנתה את ביתה. דבקה בגבר המסור. הוא הרי הציל אותה. זה מספיק. היא לא צריכה לבקש עוד. לא ידעה לבקש עוד. הצלה הייתה מספיקה. לכל דבר אמרה אמן, גם כשחרקה שיניים. הרי יש לה משפחה, חיים, אהוב, קורת גג. לא חשוב מי ומההיא. העיקר שהיא מוגנת ואהובה. העיקר לשמור על מה שיש לה.


הרוחות הילכו בבית ללא צורך במילים. ולא היו מילים. לא ניתן היה לדבר, לספר, לתאר מה שמרגישים.


היה הייתה בת 16 והוא היה בן 17.  הוא היה שכן בשכונה משעממת. מלא כריזמה ומלא בעצמו. 

עם אף עקום, חיוך ערמומי ועיניים כחולות שיכלה לטבוע בהן. והיא טבעה. מין מכוער חמוד שמשך אותה במילים, מבטים ותשומת לב. והיא הלכה.

 

0 תגובות