עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קוראים לי הֶלן טליון, אבל מאז שאמא שלי מתה, החליט אבי החורג לקרוא לי "אלן". לטענתו, זה שם יפה יותר.
אני לא סובלת אותו, או את חברתו - בּלה. ובכלל - מי צריך אותם??? אני יכולה להסתדר בכוחות עצמי!

***

אמה של הלן נפטרה במחלת השחפת, בעוד אביה החורג היה בפגישה באפריקה. מותיר את השתיים חסרות כל.
אביה האמיתי נהרג בתאונת דרכים.
אביה של הלן - מר ג'ו, מחליט לשנות את שמה מ - הלן לאלן. הלן לא אוהבת את השם, ויחסיה עם אביה החורג - ירדו לטימיון.
בסיפור הלן תתמודד עם בעיות בחברה, עם אביה החורג, וצרה חדשה - למר ג'ו יש חברה --- בּלה. איך תסתדר עם זה הלן?
נושאים
פרק 1  (1)
פרק 2  (1)
פרק 3  (1)
פרק 4  (1)
פרק 5  (1)
פרק 6  (1)
פרק 7  (1)
פרק 8  (1)
פרק 9  (1)
פרק 9 ג'רמי והמיבצע
26/06/2012 15:53
ELLAN
פרק 9
שמעתי התלחששויות.
פקחתי חצי עין. פחדתי לראות את מר-ג'ו...
אבל...לא!
נערה עם שער ג'ינג'י קצר, חבושה בכובע הפוך, שנראתה קוּלית למדי עמדה ופיטפטה עם דוֹלב.
"מה אני אמוּר לומר לה?"
"תשאיר את זה לי. שהיא תקוּם" ענתה לו הנערה.
פקחתי את שתי העניים.
הנערה הסתובבה.
"ואללה, היא קמה" אמרה, וחייכה. לא יכולתי לזהות על פניה אם זה חיוך טוב או רע.
"הבטחת שתסבירי לה"
"מה אתה בלחץ? לך תביא לה תה"
דוֹלב ציית.
"אני מיצטערת שחטפנו אוֹתך. תאמיני או לא...אבל הבחורצ'יק מאוהב בך בטרוּף" אמרה הנערה בחיוך.
"מה...חטפתם? איפה אני? ולמה?" שאלתי.
"ששש...אני מסבירה לך ה כ ל, בתנאי שתבטיחי: שלא תספרי ל-א-פ-ח-ד שחטפנו אותך. מימלא היינו משחררים אותך" אמרה הנערה וצחקה.
לא צחקתי.
"שמי ג'רמי" הציגה את עצמה "אני לא גרה אם הורים. לבד. יתומה. אבל מה 'כפת לי?
החלטתי לפרנס ת'עצמי לגור בשכירות. אז התיידדתי עם דולב - לא קשר רומנטי. הוא...קצת פרינסס..." אמרה ג'רמי.
בשלב הזה לא יכולתי שלא לחייך.
"אז..הוא סיפר לי על אחיו. הוא כעס עליך נורא, ורצה שתיסבלי. אז הוא חיפש את שם מישפחה "טליון" ומצא את מר-ג'ו. הוא סיפר לו איפה את נימצאת, ושלח את אַדם לפתות אותך. זה היה רק כדי לבדוק אם את באמת אוהבת אותו. רק מאוּחר יותר גילינו כמה הוא מסוכן, ושהוא לא משחרר את אַדם, אז תפסנו אותך, ליפני שיקרה לך אותו דבר" אמרה ג'רמי.
"אני בשוק!" אמרתי.
לפתע נפתחה הדלת,
ואז...
5 תגובות
פרק 8 עימוּת
26/06/2012 15:36
ELLAN
פרק 8
הזעתי.
מה הוא רוצה מימני?
בלילה התהפכתי על מישכבי. לא ידעתי מה לעשות.
מצד אחת - רציתי לרוץ אליו, שישחרר את אַדם, אבל..
מצד שני...
פחדתי.
כן, אני מוֹדה. פחדתי שהוא יעשה לי משהו.
לא הצלחתי לישון.
***
בבוקר הייתי עייפה. פתחתי את הנייד, וראיתי אס-אמ-אס ממר ג'ו.
אני חושבת שבחיים שלי לא הייתי כל-כך לחוצה. התחלתי להזיע. כפות ידי התמלאו בטיפות מים. הייתי לחוּצה. אלוהים, מה הוא כתב?
באצבעות רועדות הקלקתי על "הצג"; וזה מה שקראתי:
"כדאי לך לבוא אם את רוצה לראות את אַדם היקר שלך. אפגוש אותך היום בחצר בית-הספר בשעה 12:00.
כדאי לך להיות שם אם את רוצה לראות את החבר שלך.
מר-ג'ו"
לא הייתי בטוּחה מה לעשות.
אכלתי תפוח. התפללתי שהזמן יעבור באיטיות, ושפתאום אַדם יברח לפה ונתחבק, וניהיה יחד לעד.
אבל זה לא קרה.
השעה הייתה 13:45 ועדיין לא שמעתי שומדבר.
לא אס-אמ-אס מאַדם. רק אס-אמ-אס ממר-ג'ו - תיזכורת.
פחדתי נורה.
החלטתי לבסוף - אלך.
אספתי את חפצי, והתחלתי ללכת.
ממש כשעמדתי לפתוח את השאר, מישהו קפץ עלי.
ואז...

2 תגובות
פרק 7 טלפון מפתיע
25/06/2012 17:26
ELLAN
פרק 7

עצרתי ביער לנמנם. השעה הייתה כמעט שלוש-לפנוֹת בוקר.
נשכבתי על האדמה הקרה. עצמתי את עני - ולהפתעתי - נרדמתי מייד.
לא ידעתי כמה זמן ישנתי.
כשהתעוררתי, ראיתי מעלי צל...
אַדם!
"מה? מי...?" בהתחלה חשבתי שזה בטח חלום...
הוא הושיט אלי יד. מחייך.
קמתי. הבטתי בו. גבוה מימני בראש.
"אז הינה אתְּ..." אמר וחייך אלי.
"מה...מאיפה אתה מכיר אותי?"
"את היית הנערה היפה ההיא מיתחת לשולחן, לא?" שאל אַדם.
"מה? מאיפה..."
"אני ראיתי אתכם. דיברתם, ואז הוא התקרב לנשק אותך. לא?"
"כן...."
"הפרעתי?"
"אה...בלי להעליב את אחיך...הצלת" חייכתי חיוך מבויש.
"מה, את לא רצית?"
"פחדתי לפגוע בו. אבל בפעם השנייה אמרתי לו שזה לא ילך" אמרתי.
אַדם הביט בי בריכוּז.
"באיזה כיתה אתְּ?"
"כיתה ח'. אני בת ארבע-עשרה"
"וואלה? אני בן חמש-עשרה..."
הבטנו זה בזו.
חייכתי שוב.
"אכלת משהו?"
"לא ממש. כמה תפוחים"
"אז יאללה. בואי. אני לוקח אותך למקום שבו תאכלי נורמלי" אמר.
הוא אחז בזרועי.
הופתעתי והסמקתי כמו עגבנייה --- אבל רצתי אחריו.
ישבנו בבית קפה. אכלתי לחמנייה מתוּקה ושתיתי שוקו חם. אַדם טרף פרוסת עוגה ושתה דייט קולה.
הרגשתי קצת לא נעים אם זה שהוא משלם.
"באנה, את, את לא משלמת לי כע? הייתה איזו אחת - דרשה מימני כסף. את מתוקה אמיתית" אמר וחייך אלי.
הרגשתי שאני נמסה. איזה חמוד.
אדם הבטיח שיאסוף אותי אחרי מישחק הכדורגל שלו.
ישבתי בכיסא בבית הקפה וחשבתי כמה הוא חמוד...
לפתע שמעתי דחיפה של כיסא. דולב.
"הי...אני בּוּל הולכת אם אתה רוצה לשבת פה.." מילמלתי.
דולב נראה כועס ופגוּע, אבל לא אמר לי כלוּם.
ישבתי על אבני היער.
לפתע הנייד שלי צילצל.
"הלו?" ציפיתי לשמוע את קולו של אַדם.

אבל לא...זה היה...אבא?!
"החבר החמוד שלך איתי" אמר בקול זועף "אם לא תחזרי הביתה ברגע זה..."
שמעתי את אַדם נאבק.
"שחרר אותי! מי אתה!?" הוא צרח.
"אז כדאי לך לבוא.." אמר בקול מרושע וניתק.
ואז...

3 תגובות
פרק 6 הנער הכי יפה בעולם
25/06/2012 16:47
ELLAN
פרק 6
דולב התקרב אלי. יכולתי להריח את הריח הנקי של החולצה שלו.
השפתיים שלו כמעט נגעו בשלי, ואז...
שמעתי צעדים במדרגות. מיהרתי להסתתר מיתחת לשולחן.
הוּקל לי. לא ממש רציתי להתנשק עם נער שהכרתי ליפני חמש דקות. אם לא פחות.
הצצתי משולי המפה.
ואוו!
הנער, בערך, הכי חתיך ביקום ירד במדרגות.
שערו היה בלונדיני. עיניו היו כחולות. הוא נראה כל-כך יפה.
"מה אתה עושה פה אַדם?" גימגמם דולב.
"קמת באמצע הלילה מה?" צחק אַדם וטפח על ראשו בחיבה.
כשהם עמדוּ זה על יד זה, ראיתי שאַדם גבוה מימנו בראש וחצי. ולמרוֹת זאת נראה בערך בן גילי.
"טוב, אני חותך לישון. תסיים פה ת'שוקו. לילה טוב" אמר, השמיעה פיהוּק ארוך ועלה במדרגות.
הזדחלתי החוצא.
"זה אח שלך?" שאלתי בהתרגשוּת.
"כ-ן" אמר והתקרב אלי.
שוב הוא עמד לנשק אותי, אבל נרתעתי.
"אמ..." מלמלתי.
"מה?" שאל, וחיבק אותי.
"אתה באמת מַקְסים, אבל..."
"יש לך חבר?" הוא התפרץ.
"לא, לא..." שלחתי מבט לכיוון שמימנו אַדם ירד.
דולב הבין.
"יופי! עוד בחוּרה חמוּדה שאני רואה - מתאהבת באחי" אמר בקול עצבני.
"תקשיב, זה לא אישי אבל, אולי..." גימגמתי "אולי תוּכל ל...לסדר לי איתו פגישה או משהו?"
דולב נראה קרוֹב לדמעות, אבל אמר "בטח!"
"באמת? תודה!" זרחתי מאושר. הוא נתן לי את המיספר בעניים דומעות.
כשיצאתי, שמעתי אותו מקנח את האף.
"סליחה דולב" לחשתי.
דולב לא השיב. הוא טרק את הדלת.
ואז...
2 תגובות
פרק 5 - דולב שניכנס לי ללב
25/06/2012 16:30
ELLAN
פרק 5
שמעתי את נחירותיו של אבי.
קפצתי במהירות והעמסתי את התיק על כתפי.
בגומייה פשוּטה אספתי את שערותי החומות הארוכות, ולבשתי את הז'אקט שלי. עוד מעט יבוא החורף. בלילה כבר קר.
נעלתי את נעלי הספורט הגבוהות. בתוך התיק היו ארבעה כריכים, שלושה תפוחים אדוּמים כמו שאני אוהבת, מלפפון, עגבניה, דבש ולחמנייה מתוּקה. ארזתי גם שלושה בקבוקי מים, פנס, נייד, ובגדים.
זה הכל.
יצאתי. הלילה היה קר. הירח היה מלא - פחות או יותר - והרוח נשבה. היה לי קר.
צעדתי. לא יודעת כמה. יד אחת החזיקה בכובע - שלא יעוף - ויד שנייה אחזה בפנס ואלומת האור הדקה האירה לי את הדרך.
בקירבת בינין גדול, היתמוטטתי. ישבתי על מדרגות האבן.
נגסתי בתפוח שהוצאתי. הוא היה טעים...
ואז שמעתי רחש. קול גניחת רגליים. נבהלתי. אם ימצאו אותי - וודאי יחזירו אותי.
קפצתי במהירות לאסוף את חפצי - אבל הדלת כבר הייתה פתוּחה.
נער: שער חום ועני דבש הביט בי במבט מוּפתע.
"מי את?" שאל.
בהתחלה, היססתי. חשבתי לקחת את רגלי ולברוח מהמקום.
לא, ביטלתי את האפשרות.
"למה אתה רוצה לדעת?"
"סתם. קצת מוזר לי לראות נערה הולכת ברחוב - באמצע הלילה - עם תיק גדול. ברחת מהבית?" חקר.
"מה זה עינינך?" שאלתי בכעס.
הנער חייך. זה נראה כאילו הכעס שלי הצחיק אותו.
"אני אוהב קשוֹת להשגה" אמר.
"אז התעסקת אם הבחוּרה הלא נכונה" יכולתי לרצוח אותו מרוֹב כעס.
"טוב טוב, מה את מתרגזת? רק רוצים להכיר אותך. רוצה להיכנס?"
"מצטערת. אני לא נכנסת לבתים של אנשים שאני לא מכירה"
"לפחות לכוס שוקו?"
היססתי. הוא לא נראה כל-כך מאיים. וחוץ-מיזה יש לי טלפון נייד בתיק, וסכין.
"בסדר" עניתי.
הנער נראה מאוּשר. החיוך שלו היה כל-כך יפה, עד שלא יכולתי שלא לחייך בחזרה.
ישבתי. הנער הוציא מהמקרר בקבוק שוקו, והוריד מהארון שתי כוסות וצלחת.
בצלחת הוא שם עוגיות.
ישבתי בשתיקה. ריחרחתי את המשקה.
"מה את חושבת - ששמתי בפנים סם אונס?" שאל וצחק.
"מי יודע?" צחקתי בזהירות.
ניצוץ שובב האיר בעיניו.
"אז אני אוכיח לך שלא!" אמר.
הוא מזק מעט מתכולת הכוס שלי - לשלו. הוא שתה את הכל בלגימה.
פתאום הוא נעשה אדום, ונפל לריצפה.
"הצילו!" צעקתי.
ניערתי אותו.
עיניו נפקחו מעט. הוא אמר בקול רפה.
"את..את יכולה לומר לי בבקשה..."
"כן?"
"איך את כזאת פטאתית?" שאל וצחק.
"יוהו, איך הבהלת אותי!" אמרתי ונתתי לו מכה קטנה על הכתף.
"דולב"
"הֶלן"
"אבל יש רק דבר אחד שאני עדיין לא מבין" אמר דולב.
"מה?" שאלתי.
"למה את סוחבת איתך תיק?"
ואז...
11 תגובות
פרק 4 - ביי
21/06/2012 14:58
ELLAN
פרק 4

שמעתי אמבולנס.
פקחתי עניים. זכרתי ה כ ל.
כבר יומים שאני מטופלת מהנוזל הרותח ששפך עלי מר-ג'ו.
הוא כבר לא ראוי שאני אקרא לו "אבא".
ג'ו נכנס לחדר.
"אז כן, מה נשפך עליך מתוּקה?" שאל האיש החביב.
"נפל עליה בקבוק של מים רותחים" מיהר אבי לומר.
רציתי לצעוק. לצרוח שזה לא נכון. שהוא משוגע. שיאשפזו אותו בבית-חולים --- אבל הוא נעץ בי מבט מאיים כל-כך, שמוּטב שאמשיך לשתוק.
"ואיפה היית שזה קרה?"
"בפגישה בעבוֹדה"
איזה שקרן! מאיפה הוא מביא ת'סיפורים האלה?
"ובכן, היא תיצטרך להשאר עם זה" אמר האיש הנחמד והגיש לאבא אריזה.
"מה זה?" דרש לדעת.
"גבס לכוויות. האזור רגיש. מוטב שתנוח יום-יומים, ואז תחזור ללימודים"
"כמה זמן אשאר עם זֶה?" הייתי מוּטרדת. זה מה שחסר לי - שאבוא לבית הספר עטופה בגבס כזה.
"שבוע" אמר האיש וליטף את ראשי בחיבה. כאילו הוא כבר מוּרגל לשאלות כאלה.
חייכתי בהקלה.
"אקח אותה הביתה עכשיו" אמר ג'ו.
הוא אחז את ידי ומשך אותי לאוֹרך המיסדרוֹן.
הדרך הביתה עברה בשתיקה.
שהגענו, רצתי לחדרי.
ג'ו חייג. כנראה להתנצל ביפני בּלה.
אני חשבתי וחשבתי.
בלילה, החלטתי נחושה -
אברח מפה.
בי בי, אבא-חורג-שטני. או בקיצור - ג'ו.

4 תגובות
פרק 3 בּלה אברהמוף
20/06/2012 18:43
ELLAN
פרק 3

נשמעה דפיקה בדלת.
השתתקתי מייד. לא רציתי להביך את עצמי.
שמעתי את צעדיו של אבי.
"אוה, לא חשבתי שתבואי היום!" אמר בקול חגיגי.
הסתקרנתי לראות מי בא.
שטפתי את פני הרטובות ויצאתי.
אישה עם שער שטני בהיר וכובע רחב שוליים עמדה בדלת הכניסה. שערה השטני היה אסוף לאחור. היא הייתה רזה ומאופרת למופאת.
"אז זו הבת שלך?" שאלה והביטה עלי.
"כן" אמר אבא בנחת.
היא נטלה את ידי.
"שמי בּלַה. אני מניחה שג'ו כבר סיפר לך עלי, לֹא?"
החלטתי מייד לסבך את מערכת-היחסים הזאת.
"לא, אני מכירה אותך?" שאלתי.
פרצופו של אבא האדים. התאפקתי שלא לחייך.
בּלה נעצה באבי מבט חמוּר.
"את בטוחה שהוא לא הזכיר את השם בּלה?" שאלה שוב.
"לא. הוא רק דיבר על איזו מֶרְדְיתּ..." אמרתי.
בשלב זה בּלה החלה להאדים.
"לכי להכין שיעורים!" פקד עלי אבא.
"אין צורך. אולי תוּלי להשאר עימי לכוס קפה? תוכל להכין לנו בבקשה - ג'ו?" אמרה בקול הרך ביותר שיכלה, אבל ראיתי שהיא משלחת באבי מבט כועס.
אבי הנבוך ציית.
"אז, מה הוא אמר על מֶרְדְיתּ הזאת?" שאלה בּלה.
"היא באה לפה. אבל אבא שילח אותי מייד לחדרי"
"לא ראית מה הם עשו?"
סחטתי את הדימיון מכל הטלנבלות שראיתי.
"הצצתי פעם מחור הדלת. ראיתי אותם מתנשקים" עניתי.
בּלה האדימה כולה. היא לא נותרה אפילו לכוס הקפה. היא אמרה לי להתראות בחביבות ואפילו לא אמרה 'תודה' לאבי. היא טרקה את הדלת.
"את כל-כך בצרות" אמר אבי בקול כועס.
והוא עשה משהו שלא עשה מעולם -
שפך עלי את הקפה הרותח!
זה שרף לי. חשבתי שאני הולכת להתעלף.
ואז....

4 תגובות
פרק 2 הלמה זה מגיע לי?!
20/06/2012 18:29
ELLAN
פרק 2


אבא נכנס.
"אלן..."
"זה לא השם שלי. קרא לי בשמי האמיתי - הֶלן!" אמרתי בכעס.
אבא לא התרגש מדברי.
"תראי, הֶלן, אני יודע שאת כועסת. היום הבטחתי לקחת אותך לחוג ג'אז..."
"ולא בּאת" השלמתי את המישפט.
"סתם חיכיתי לך כמו טיפשה" הוספתי.
"אני הייתי באמצע פגי..." "עם מי?! עם בּלה? די אבא, אני כבר יודעת. אז אל תמציא סיפורים!" צעקתי.
"תרגעי ומהר גברת צעירה! אני אבא שלך להזכירך!" צעק.
"אתה לא! אני שונאת אותך!" צרחתי בשארית כוחותי. רצתי לחדר, טרקתי את הדלת, ופרצתי בבכי. אפילו חברתי איילת - שמיתיימרת להיות חברתי הטובה - לא תבין. אף פעם! אמא שלה לא מתה, לה אין אבא חורג. אלוהים, למה זה מגיע לי??!
אחרי שעה אבא נכנס.
"תראי אלן...לא התחלתי נכון. אני מיצטער. רק רציתי לעדכן אותך" אמר וישב על קצה מיטתי וליטף את שערותי.
חמקתי מימנו.
"מה אתה רוצה?!" שאלתי בקול בוכי.
"להודיע לך שאת עוברת בית-ספר" אמר אבא.
"מה?! זאת בדיחה" אמרתי.
"לא, אנחנו עוברים דירה" אמר אבא בקול שקט.
"לא רוצה!" צרחתי.
אבא צעק עלי, וגער בי. רצתי למקום היחידי שהוא לא יכול להיכנס אליו - השרותים ובכיתי. למה זה מגיע לי? צרחתי. כעסתי. הייתי עצובה. רציתי לשכוח מהיום המזופת הזה.
ואז...

2 תגובות
פרק 1 מי אני -
20/06/2012 18:13
ELLAN
פרק 1

קוראים לי הֶלן. אבל מאז שאני זוכרת את עצמי, ומאז שאמא שלי מתה, אבא החליט לקרוא לי בשם יפה יותר: אלן.
אני לא סובלת את השם הזה. אבי - בעצם, אבי החורג - הוא מאוד-מאוד שונה מימני. שערותיו זהובות ואני חומה.
ובכלל - מי הוא שישנה לי את השם??!
אני לא סובלת אותו. ובכלל - אני כועסת עליו בעיקר - שהוא לא עזר לאמא עם מחלת השחפת. נסע לח"ול והשאיר אותה פה. רק אני טיפלתי בה כמה שיכולתי. כי הייתי ילדה קטנה...בת עשר.
כיום אני בת ארבע-עשרה. אבי מסר ברשימתי לבת-הספר היסודי "אלן" במקום שמי האמיתי - הֶלן.
נו, מה אני יכולה לעשות....
אבא שלי מדבר על חתוּנה חדשה. הוא הכיר מישהי באינטרנט שקוראים לה בּלה. איזה שם מטופש! והיא לא תיהיה אמא שלי. לא, לעולם לא אקרא לה אמא!
אם הם יתחתנו - אברח מהבית. נערה בת ארבע-עשרה יכולה לשרוד בכוחות עצמה!
ואז...

3 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
יוני 2012  (9)
דולב


הֶלן


אַדם


ג'רמי