עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
חייבת לשתף כדי לרכך את הכעס
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
רעמה בלונדינית זוהרת ומדהימה
11/10/2014 09:34
צ'שר
רעמה בלונדינית זוהרת ומדהימה
פרק 1
החלטתי לכתוב בלוג כדי לפרוק, לשתף ואולי לקבל קצת ביקורת (לא הרבה אני מקווה)...
אני הולכת לספר סיפור אישי שכואב לי ומציק לי כבר תקופה ולעתים זה צף ועולה שוב ושוב, אני רוצה שיפסיק להכאיב לי ושאשכח שזה היה בכלל.
אני יקדים ויאמר שאני בחורה רגישה ,ואני מצפה מחברי לדברים בסיסים כמו הבנה על מנת לקיים את החברות הזו.
פה אני הולכת לשפוך בעצם סיפור על "חברה" שפגעה בי ובכול פעם ששמה עולה היכן שהוא שורט לי כמה ימים בנשמה.
הביקורת שלי כלפיה היא שהיא אינה יודעת לבקש סליחה, והיא עסוקה מידי בעצמה-נרקסיסטית ואגואיסטית, את כול הדברים האלו לא ראיתי בהתחלה ולמעשה אני יתחיל מהתחלה.
למדנו יחד חמש שנים אבל לא התקרבתי אליה מעולם, היא חשה את עצמה בליגה אחרת משלי, ואני לא טרחתי להתקרב לאותה חבורה שהיא השתייכה אליה, גם בלימודים היא הספיקה להתלכלך עם כמה חברות וגם אני התלכלכתי. 
בתום הלימודים האקדמיים היא נפרדה מהחבר שלה ובכך פירקה את הזוגיות המיתולוגית שנוצרה 5 שנים בזמן הלימודים, אני כאמור גם נפרדתי מהאקס שלי, דברים החלו להשתנות, חברות שהיו לה קודם לפתע תפסו ממנה מרחק בגלל אותה פרידה , ואני להפך נפתחתי לחברויות חדשות לעומת הקיבעונות שהיו לי קודם, איך שהוא מצאתי את עצמי אתה יושבת לכוס קפה ושתינו מדברות על פרידות, אולי כבר אז הנחתי לה להיכנס לי קצת ללב.
בינתיים היא המשיכה הלאה מהאקס ומצאה לה חבר חדש, ואני המשכתי לצאת עם כול מיני בנים מכול מיני סוגים, עברו עשרה חודשים מאז, היא כבר הייתה בזוגיות ועם חיוך מאושר של דפקתי את המערכת, ואיך שהוא נפגשנו שוב, מה שהיה שונה במפגש הזה לעומת המפגש הקודם, הוא שלאותו מפגש הסתנן לו בחור חמוד שעבד אתה, ודרש ממנה להצטרף לקפה הזה , היא התנגדה וגם אמרה לו כמה פעמים שאין מצב שאני בכלל ארצה אותו, והוא בכול זאת התעקש להגיע, הוא לא פטפטן ,אבל ישב איתנו ודיברנו על כול מיני דברים, אני רק הבנתי שהוא חבר טוב שלה מהעבודה ושהוא בחור מקסים. יצאנו מהפגישה הזו  והצעתי לו טרמפ הביתה כי זה היה בדרך לבית שלי, באותו זמן ניסיתי להידבק לבחור אחר שלא רצה אותי ובעצם הייתי חסומה קצת לראות דברים אחרת ,ובנוסף עבדתי על איזשהו פרויקט בערבים, ככה שדייטים במשך חודש פסלתי.
סיכמנו שאולי ביום מן הימים נלך לאיזה מקום ששנינו חושבים שהוא מגניב, ויצא שבמשך חודש אחת לכמה ימים הוא ניסה להתקשר ולראות מה קורה, לבסוף בתום הפרויקט הסכמתי שנצא לבירה, ומשם כבר אפשר לומר התחלנו לצאת.
כלומר אותה חברה -לא חברה ,כן שיחקה בהצגה הזו אבל לא לגמרי כשדכנית.
בהמשך כשהתברר שאנחנו זוג, אותה חברה והחבר שלה החלו להתלהב מהעניין והציעו שניפגש לפה ונלך לשם, ומצאנו את עצמינו במין חבורה של ארבע מלהיבים את עצמינו בשטויות ,הם די ליוו אותנו אפשר לומר בהתחלה.
כול זה היה די אינטנסיבי והחבורה הלכה ותפסה מקום גם בלו"ז וגם בלב, אני ואותה חברה התחלנו להתקרב, להם כנראה לא היו עוד הרבה חברים שפרגנו ותמכו כמונו, ובנוסף שהיה כיף אתם כמו שהיה איתנו.
ואחרי תקופה הם החליטו להתחתן, מאותו רגע בעצם כול השיחות והכול המפגשים הפכו לדיבורים על החתונה שלהם ,זה היה די  מעצבן, והתחיל להיות מטריד, במיוחד שלא יכולנו לומר להם שכול המאמי והמאמי שלהם מתחיל להיות מאוס, וחברים אמורים לדעת לעשות עוד כמה דברים חוץ מלדבר על עצמם ועל הזוגיות המושלמת שלהם.
אני מוניתי לעשות את מסיבת הרווקות ולא הצלחתי להתחמק על אף שהייתי באבל על סבי שנפטר, ובקיצור כבר רציתי שהחתונה תגיע כדי לקבל קצת רוגע ונחת.
אולי בשלב הזה הייתי צריכה להבין שתפקידי הושלם כפי שתפקידה "לשדך" גם הושלם.
פרק 2
למרות הנורות האדומות שהחלו להידלק בראשי ,המשכנו כרגיל להיות חברים שלהם, גם כי בן זוגי ואותה חברה עבדו יחד.
אחרי החתונה שלהם הצענו לנסוע לטיול משותף לצפון וכול הטיול הם רבו מולנו, לא כיף בכלל. וכך גם היה בעוד טיול משותף שעשינו אתם ואף איימו להתגרש.
איכשהו באמת לאחר החתונה היה נפילת מתח אך עדיין הייתי מקבלת מבן זוגי עדכונים יותר מידי אישיים בנוגע לחיים שלהם כיוון שהיא כמובן יכלה לדבר רק על עצמה ולדווח כול מחשבה טיפשית לכולם בעבודה.
בהמשך גם החלו ניצני זלזול, הם חשו את עצמם טובים יותר ומושלמים כי העולם שלהם היה מושלם, והם התעקשו להציג אותו לנו ככזה.
אחרי כמה זמן בן זוגי הציע גם לי נישואין והתחלנו לעבוד על ההכנות לחתונה, רצינו כמה שיותר מהר, מהכיוון שלהם הגיע הצעה מגוחכת :"אנחנו נארגן לכם הכול " ,כמובן שאחרי כמה פעמים הבנו שזה לא ראלי.
כיוון שהם היו חושפים בפנינו יותר מידי את חדר המיטות שלהם ודברים שלא היינו צריכים לשמוע או לדעת, התוודנו למשפטים מטופשים כמו"עכשיו לא מתאים לנו ילדים וכאלה", ואחרי כמה זמן חשבתי שאם אציע לחברה זו שאת מסע ההיריון נעשה יחד, היא בעצם תראה בזה הזדמנות נפלאה לתמיכה הדדית.
התברר שלא כך, היא הלכה לבן זוגי בזמן העבודה ודיווחה לו "אל תספר לה ,אבל זה נורא מלחיץ אותי הדיבורים על הריון..."
בן זוגי שהיה חבר טוב שלה, עוד לפני שנהיינו זוג, חשב שעליו לומר לי זאת במקום לומר לה שתגיד לי זאת בעצמה.
כמובן שכעסתי מאוד עליו ועליה עוד יותר, כעסתי גם כי לא יכולתי לבוא ולומר לה זאת, הוא ביקש ממני לא לדבר איתה על כך, כי היא כביכול לא רצתה שאני אדע, ככה נכנסתי למצב כועס מתמשך עליה, במטרה לא להרוס להם את היחסים ,הבנתי שהנאמנות שלי לא שווה יותר, והיא לא מעריכה בכלל אותי, ביקשתי ממנו שנתרחק מהם.
נכנסתי למצב של דו פרצופיות מולם ,פעם אני בסדר אתם ופעם כועסת אבל לא אומרת לאף אחד חוץ מבן זוגי, כאילו הם היו קדושים מעונים,עניין הריחוק לא כ"כ הצליח ,היא התנדבה לבוא לראות איתי שמלה, וכשקבעתי אתה באחת הפעמים ושכחתי מכך היא כעסה ועשתה מזה סיפור, אחרי זה כבר קבענו שוב, והפעם ישבנו בבר אחרי זה, ואמרתי לה בניסיון לא לחשוף את בן זוגי שוב את הרעיון של הריון יחד, היא טענה שלא משנה מי תהיה בהריון קודם ,היא מקווה שלא נקנא אלא נפרגן, ואולי לאחד מהזוגות יהיו אף קשיים אז אי אפשר להתחייב לרעיון לעשות זאת באותה תקופה.
המשפט הזה היה סוג של קללה בעיני, כי אני קנאית,וידעתי שיהיה לי קשה לראות אותה בהריון לפני ולהמשיך לשמוע על העולם הוורוד שלה  ודבר שני, הרגשתי שהיא בעקיפין איחלה שיהיו לי בעיות, היא רצתה להיות לפני, היא רצתה שנפרגן לה, היא רצתה שיעריצו אותה, היא רצתה שנתלהב מזה ושהיא תהיה הכוכבת הראשית במחזה, ואנחנו התפאורה.
אחרי כמה זמן הם הודיעו שהם רוצים לעזוב את העיר הגדולה לטובת הקיבוץ, לא הבנו שמדובר בתהליך של שבועיים גג, הם פשוט קמו הסתלקו, בלי לעשות לנו הכנות מיותרות ובלי לקחת בחשבון שאנחנו 3 שבועות לפני החתונה שלנו ,עסוקים בחרדות כספיות וארגוניות..
הכי מצחיק שהיא אמרה "אנחנו נארגן לכם את החתונה" -כן בטח ,לא יכולת להישאר בסביבה לתמוך 3 שבועות וברחת ,הרי לא היה לחץ ממשי שיעברו דירה, הם יכלו לעזוב גם חודש אחרי.
זה הרגיש כמו נעיצת סכין בגב מס' 2 ,אחרי הראשונה שגרמה לי להסתכסך עם בן זוגי.
בינתיים היא גם ארגנה עבורי את מסיבת הרווקות ואף אמרה שתלווה אותי ביום החתונה.
כמובן שכול זה לא קרה ,היא גילתה שהיא בהריון ורצה לחפש עבודה, ביום החתונה שלי היא לא תכננה לבוא ללוות אותי בסופו של דבר, והם לא באו לצילומים שלפני ובקושי רקדו בחתונה שלנו.
זה היה עלבון 3 מבחינתי.
אחרי החתונה הרגיש קצת ירידת מתח אבל אז התחלנו במשחק של התחמקויות מהם, הם ניסו להזמין אותנו אליהם ואנחנו כול פעם מצאנו תירוץ חדש,בעלי כבר היה בצד שלי, הוא ראה כמה פעמים היא הכאיבה לי וידע שממילא אין טעם לפתוח את כול זה על השולחן, מאמי ומאמי עסוקים כ"כ בעצמם שאין להם מספיק אינטליגנציה להבין בכלל.
ניסיתי באחת הפעמים שהסתמסנו להסביר לה שנעלבתי מהעובדה שהם ברחו לנו לפני החתונה במקום לתמוך בנו כפי שאנחנו תמכנו בהם, וגם שהיה מבאס לראות אותם עומדים אצלנו בחתונה ולא רוקדים, היא אמרה שהיא לא מתנצלת על כלום, סדר העדיפויות שלה היה מעל הכול, אין הבנה או אמפתיה.
ניסינו וניסינו להתרחק עד ששבוע לפני היום הולדת שלי הם החליטו שהם באים למרכז ליומיים וחייבים לראות אותנו, לי לא היה שום מצב רוח לכך, ואף נכנסתי לפחד שיבואו בפתאומיות אלי הביתה.
שלחתי את בעלי לפגוש אותם ואני נסעתי לטיול.
לאחר מכן היא שלחה לי הודעה:"שלא יהיו הברזות פעם הבאה"
ואני שכבר הכנתי סמס בראש איך אני מרחיקה אותם מעלי לתקופה עוד יותר ארוכה, עניתי לה שאני צריכה נתק, ושמסיבות אישיות לא אוכל לפגוש אותם בשום צורה בתקופה הקרובה.
היא כמובן לא הבינה כיצד אני לא יכולה לא להתלהב מהיותה בהריון ,ומדוע אני צריכה נתק בכלל, ומה קרה לי בתקופה האחרונה (כי לא סיפרתי לה על קשיים שאני עוברת), וכך בעצם בוטלה החברות בפייסבוק ויום הולדתי נחגג בקרב חברים תומכים, וללא הזוג המאוס.
כול זה קרה במאי, וכעת ביום כיפור החלטתי שבשביל שאוכל למחול לה אחשוף בפניה את העלבון הראשון שלי ממנה, כתבתי לה מייל ובתגובה קיבלתי ,שהיא מכבדת את רצוני ויכולה להבין מדוע ניתקתי את הקשר בגלל משהו שהיא אמרה לבעלי.
כמובן שהיא פספסה את הנק' בגדול, העברתי באותו מייל ביקורת על כך שהיא פנתה אליו ולא אלי, ובכלל לא אמרתי שבגלל זה התנתקתי מהם, אח"כ עניתי לה ורשמתי שהסיבות היו אחרות. מה שכן הבנתי שהיא לא מבינה כלוםםםם ולא אכפת לה מכלום!
במקום למחול לה כעסתי שוב, לא אכפת לה ולכן היא לא מנסה להבין, היא עצמה זה מרכז היקום, היא אינה טועה לעולם, כולם הם תפאורה בחייה וצריכים לדעת את מקומם שם, כולם צריכים להבין אותה והיא מדהימה מהממת נוצצת ומקסימה.
בקיצור מוסר ההשכל שלי לסיפור זה, אם אתם נתקלים במישהו שמוכר לכם שהוא מושלם מדהים ,זוהר, מצחיק מגניב ,כיף איתו ועוד כול מיני בולשיט, תברחו!!!
אני לצערי נכוויתי כמעט 4 פעמים ,ואחרי יום כיפור אני יודעת שאין שום סיכוי שאחזיר אותם לחיי ויהי המחיר אשר יהיה,  גם אם היו לי מחשבות על להשלים אתם, ויסורים על הניתוק החד שעשיתי, זה לא יקרה, אני לא אשמש תפאורה בסרט שהם חיים בו.
אני מעדיפה להקיף את עצמי באנשים שיודעים לבקש סליחה גם אם הם יודעים שהם צודקים, אבל למען הסדר הטוב, ולמען זה שחברים שלהם לא ינטרו להם טינה ויסחבו להם עלבונות שנים אחר"כ.
אני מעדיפה להקיף את עצמי באנשים שיתמכו בי גם בחזרה אחרי תמכתי בהם בשעה שהיו זקוקים לי, ושידעו להחזיר שמחה אהבה ואור בשעה שלי יש חגיגה.
אנשים שיוכלו להגיד לי את דעתם בפרצוף גם אם אני לא יאהב אותה, ולתת מקום לדיון קצת יותר עמוק, למה כול אחד חושב את מה שהוא חושב.
אנשים שלא יצפו ממני להיות הפודל שלהם.

תודה שקראתם :)

נ.ב השם "רעמה בלונדינית" זה על שם אותה חברה ששערה היה צבוע בבלונד (כמובן שהיא לא) וכך נוצר הרושם שהיא זוהרת קורנת ומדהימה...








4 תגובות