עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
חברים
change
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
שלוש בלילה
05/04/2015 02:06
change2
"שמונה דולר?! תודה רבה" פטרתי בנימוס נהג טוק טוק שהחזיר מבט מזלזל אבל מנוסה, כי הוא יודע שהוא הנהג היחידי בשעה כזאת. "אנחנו פשוט נלך" קיבלתי אתפניה של הרפתקאה חדשה, שאת המבט הכללי עליה כבר קיבלתי בדרך לכאן. ארבע קילומטר של כביש וצמתים קטנים פזורים בו, אבל החושך הוא השליט העיקרי. "אני לא רואה איפה אני דורכת" ציחקקתי בחשש, אבל תחושה נעימה שיהיה בסדר הנחתה אותי, ואני הייתי לה לעבד. חוץ ממנה, לא הייתה בידי שום אסמכתא שאכן הכל יהיה בסדר. "לפעמים זה מספיק" הסכמתי ביני לבין עצמי. פנינו ימינה בצומת הראשון והאבנים הכלואות במלט הובילו אותנו בדרך אחת. באופק אפשר היה לראות אורות בודדים של חצרות בתים. החושך, השקט והכוכבים מעלינו היו הדבר היחיד המוכר לנו. עשינו את הדרך הזאת בעבר, אבל עכשיו עם עינים כמעט מכוסות הכל נראה אפשרי. הסתכלנו למעלה והכוכבים בוהקים בשמיים הנקיים הזכירו לי כמה קטנה אני, למרות שאני נוטה לחשוב שאני העולם כולו. משמאל הירח חצי זורח בחיוך של חתול צ'שייר משועשע, רמז לנו שהכל כשורה, אך כמו החתול- הוא יכול להיעלם כשירצה. אנחנו רואים גדרות בטון סביבנו בצד שמרוחק מהכביש, כשלפתע את הדממה מפירה להקת כלבים נובחת, רצה היישר לכיווננו. אנחנו מגבירים בחשאי קצב הליכה ומשהו בתוכנו מתכווץ, לכל אחד עיקצוץ שונה. הוא נותן מבט מודאג אחורה, מנסה לאמוד כמה להוטים הם, אבל הכלבים נעצרו כאחד והתחילו ליילל. תחושת ההקלה טרם תפסה את מקומה אבל כבר בהחלט הייתה מורגשת. החשכה מסביב כמו עטתה בד שקוף למחצה על כל החורשה סביבנו ואפשר היה לראות כמעט מבעד לשורת העצים הראשונה. הפחד מהלא נודע משתלט על ההיגיון שאומר שהכל נשאר במקומו, פשוט אין אור שיוכל לאמת את זה. התפתחה שיחה קצרה על פחד, היא פחדה מחיות שיתקפו, הוא פחד מאנשים שישדדו ואני פשוט פחדתי מהפחד, מהחוסר שליטה במצב, מלהיות בצד הפגיע. "אולי נעצור" היא הציעה, מחזיקה את שתי זרועותיה בידייה ופונה לאחור. "אפשר לחזור אל הנהג ההוא" אני מנסה להקל עליה. "אבל אני םוחדת מהכלבים"- היא ציינה מכשול. "אפשר פשוט להמשיך ללכת" הוא אמר ברוגע והוסיף "אני נהנה" ודווקא הוא זה שהקל עלי. באמת נהנתי, לפחד מהפחד, לשחק בלהתגבר עליו, למרות שאני יודעת שהדרך עוד ארוכה. המשכנו ללכת עוד עשר דקות שותקים לסירוגין, ושוב את השתיקות מחלפות שיחות קצרות על פחד. לא במישור הפילוסופי, אך ורק העלאת חששות בקול. אני רואה אור מתקרב, זה נהג טוק טוק עייף. אנחנו מבקשים שייקח אותנו להוסטל והוא מגחך בנימוס קמבודי "אתם הולכים בכיוון ההפוך" אני מסמיקה בחושך, מקווה שלא יזכרו שאני הובלתי את הקבוצה לכאן. "אנחנו ממש נודה לך אם תקח אותנו, אין לנו הרבה כסף" הוא מסביר ובוחר את המילים, שמתוך כוונה מלאה וכנה פשוט זרמו ממנו בטבעיות. "חמש דולר" הוא מסכים ואנחנו מרגישים שאנחנו חבים לו יותר מכסף.
1 תגובות
כמה זמן
05/04/2015 01:46
change2
להעביר את הזמן
להעביר את הזמן
זמן בזמן מזמן נגמר
עוד כמה ימים נשאר
רוווו
להבעיר את הזמן
להעביר את הזמן
זמן מזמן בזמן
הוא לא נגמררר

ארבעה ימים מפה עד לשם
חוצה יבשות ימים וגל
אחד גדול
ישטוף הכל
לשאוף עמוק
עשן
מוכר חוזר אלי
אני נרתע
מקבל באהבה

0 תגובות
---
05/04/2015 01:46
change2
שיהיה קצת שקט
והכל ינוע בקו אחד
רצוף, ברור
כל הזמן אני מתאפקת
ואני לא יודעת אם אני בעד
ומה זה נגד

ושום דבר לא יוצא כמו שצריך

בחלום נגמר לי היום
וביקשתי שיחזור
והנה התעוררתי
והוא שב להתחלה
הזדמנות חדשה

אבל הכל במעגל
מקרטע
צלעותיו אינן שוות
והוא עצמו סובב אותו
ואינו בעל תכלית

זאת בעצם סירה
מטלטלת
זירה
מתקרבנת
ואין לי חשק


0 תגובות
---
05/04/2015 01:46
change2
שיהיה קצת שקט
והכל ינוע בקו אחד
רצוף, ברור
כל הזמן אני מתאפקת
ואני לא יודעת אם אני בעד
ומה זה נגד

ושום דבר לא יוצא כמו שצריך

בחלום נגמר לי היום
וביקשתי שיחזור
והנה התעוררתי
והוא שב להתחלה
הזדמנות חדשה

אבל הכל במעגל
מקרטע
צלעותיו אינן שוות
והוא עצמו סובב אותו
ואינו בעל תכלית

זאת בעצם סירה
מטלטלת
זירה
מתקרבנת
ואין לי חשק


0 תגובות
מחשבות לעת לילה
05/04/2015 01:43
change2
הסרתי את המשקפיים, הנחתי אותם ליד ראשי.
יחסי אהבה-שנאה שכאלה.
הסתובבתי לצד שמאל, היום זה לשמאל הכרזתי.
למרות שזהו דבר מה שהרגע הוחלט, יש בי מן הצורף להכריז ולסכם.
התעטשתי וזה לא סיפק אותי, הרגשתי דגדוגים בגרון.
התכסתי וזה לא חימם אותי, היה נדמה לי שאויר נכנס מחריצים.
זעתי ונעתי וגירדתי, פעם בעדינות ופעם בחוזקה, ולא מצאתי מרגוע.
בראש שלי רשימה מתארכת של עיזבונות, כישלונות, התלוננויות,
החמצות, התבאסויות ונשכחות שיש בי מן הצורך להזכיר ולסכם.
ועולה ומתחלפת רשימת מטרות, מטלות, הגשמות, חלומות, מעשיות,
משאלות והן מפיחות בריאותי ואקום שנשאב אל תוך עצמו וחוזר חלילה.
חס ושלום.
0 תגובות
כוכב נופל
05/04/2015 01:39
change2
בערב בלילה, כשטיילתי ובדמיוני ראיתי סביבי את הגבעה שאהבתי,
וסביבי הרגשתי את האדמה שבה חשקתי,
והסתכלתי בחטף אל-על לראות כוכב שנופל.
התרגשתי מאוד ועצרתי, קטנה מול השמיים הפורסים עלטה
שאת העומק שלה אנו סקרנים למדוד,
ועמדתי שם יחידה בנפש.
בלבול קל עלה בראשי, שולח מסרים ותובנות עבר, ואני מכבה אותו בבת אחת,
מבקשת מזר רחוק להגן עלי, ולשמור על היקר לי.
עברה יממה בלבד ואבא שלו פרש מן העולם.
אדם אוהב את עצמו, שומר את עצמו, ודואג לעצמו, כי הוא עצם עצמותיו.
וככובים שזמנם חלף, אינם שומעים ואין להם כוונות.
דע מאין באת ולאן תשוב, נגלו לעיני מילים היום.
ומסה דחוסה ובוערת בסך הכל התמסרה,
נשאבה גם היא אל סוף חייה.
איך אוכל לבקש ממנה עוד דבר נוסף לפני לכתה גם היא מן העולם?
0 תגובות
כוכב נופל
05/04/2015 01:39
change2
בערב בלילה, כשטיילתי ובדמיוני ראיתי סביבי את הגבעה שאהבתי,
וסביבי הרגשתי את האדמה שבה חשקתי,
והסתכלתי בחטף אל-על לראות כוכב שנופל.
התרגשתי מאוד ועצרתי, קטנה מול השמיים הפורסים עלטה
שאת העומק שלה אנו סקרנים למדוד,
ועמדתי שם יחידה בנפש.
בלבול קל עלה בראשי, שולח מסרים ותובנות עבר, ואני מכבה אותו בבת אחת,
מבקשת מזר רחוק להגן עלי, ולשמור על היקר לי.
עברה יממה בלבד ואבא שלו פרש מן העולם.
אדם אוהב את עצמו, שומר את עצמו, ודואג לעצמו, כי הוא עצם עצמותיו.
וככובים שזמנם חלף, אינם שומעים ואין להם כוונות.
דע מאין באת ולאן תשוב, נגלו לעיני מילים היום.
ומסה דחוסה ובוערת בסך הכל התמסרה,
נשאבה גם היא אל סוף חייה.
איך אוכל לבקש ממנה עוד דבר נוסף לפני לכתה גם היא מן העולם?
0 תגובות
ההתחלה נמחקה
05/04/2015 01:34
change2
אני רוצה לכתוב רוצה לכתוב רוצה לכתוב
זה לא יוצא לי

הכל אותו הדבר
מדברים על יקום מקביל
שם אני רוכב על פיל

אלף אפשרויות
רק אני יכול לראות
אני בוחן אותן
כלום לא קיים

אני רוצה לכתוב רוצה לכתוב רוצה לכתוב
לא יוצא לא יוצא לא יוצא

יש לי שמש שמש בעיניים
היא מסנוורת אותי לפעמים
יש לי סבלנות סבלנות עד השמיים
היא אוכלת אותי מבפנים

וכלום לא יוצא
כלום לא קורה
העור נסדק
הדף חלק
0 תגובות
עברה שנה- פוסט מראה
02/11/2014 17:04
change2
דברים שאני רוצה לעשות כל יום:
1. לצחצח שיניים
2. חדר מסודר
3. לקום בזמן
4. לתכנן את היום
5. לעשות מעקב
6. ספורט
7. לרשום הוצאות/ הכנסות


דברים שאני לא רוצה לעשות על בסיס יומי/ בשגרה:
1. להתחרט על משהו שאכלתי
2. להרגיש שבזבזתי זמן
3. לדחות משימות
4. להתעצל

דברים שאני לא רוצה לשכוח:
1. לפני נסיעה למקום חדש או שאסור לאחר אליו: לברר היכן נמצא, דרכי הגעה, זמן נסיעה משוער ואם יש דלק במכונית.
2. לפני שיוצאים מהבית: לארגן מראש מה לובשים, מה לוקחים ומה אוכלים
3. לרשום מסקנות יומיות ביומן
4. להסתכל לאנשים בעיניים, להיות יוזמת ומובילה
0 תגובות
שבוע I
02/11/2014 16:59
change2
היום יהיה היום השביעי ללא עישון.
הימים הראשונים, כצפוי היו מלאי תשוקות עזות לסיגריה, עצבנות, חוסר עיניין וריכוז בסביבה ובעיקר מלחמות פינימיות גוברות ושוכחות.

ביום השישי חל מפנה. לפתע, כל ההיגיון שמאחורי הבחירה במעשה, כל שמץ רצון שנבע מאומץ אמיתי (הרי לא היה זה טירוף של רגע, אם כי החלטה שדגרה במוחי זמן רב), הכל נעלם. נשמע רק קול משכנע במעמקי תודעתי הקורא לעשן סיגריה אחת. אפילו לא את כולה. מיד אחזתי בעצמי, פיסית, וקראתי "השתגעת?!", "ומדוע לא?" מנסה הקול המתגבר בי להשמע סמכותי ובעל גושפנקא לממצאיו "הרי ההסכם היה שיותר העישון בזמני בילוי בלבד- והנה הוא זמן הבילוי!" לחש בחיוך. "ומה עם השבועיים ללא עישון שאמרנו שננסה קודם?" לא נפלתי למילותיו המתוקות, "מה זה משנה, מטרתך לא לחדול מהעישון אם כי להפחיתו", "חלאאס!!" ניסיתי להשתיקו וקימצתי אגרופיי. "תארי לך הצתת סיגריה באויר הקריר של אירופה, את שואפת פנימה ונושפת- איזו הקלה!" אני מנסה להסתכל סביב, כאילו להסית את תשומת ליבי, אבל הקול הנוראי נמצא בראש שלי. "שבועיים. לא אכנע. חובת ההוכחה עכשיו מוטלת עלי. לא תצליח שד שקרי" אני משננת את הנאום שהכנתי מראש במשך דקות ארוכות. "מה ההבדל?" הוא ממשיך "זה לא ישנה כלום, את יודעת" שוב הוא מנסה לפנות אל ההיגיון, "זה יפיג את הלחץ שאת נתונה בו כרגע, ותוכלי להמשיך עם המשחק הזה עד תום השבועיים שהקצבת לך". אני נושמת נשימה עמוקה, מרגישה את גופי כמהה למנת הניקוטין שאהב, מישירה אל השד פנים ועיני חודרות את מבטו "אתה לא קיים".

0 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »