עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
נוי

ילדה חייכנית, אוהבת את החיים ואוהבת חיות.
נוי נולדה באנגלייה, ואחרי כמה שנים הם עברו לגור באוסטרליה.
בתחילת החופש הגדול ההורים שלה מודיעים לה שהם עוברים לישראל. נוי עובדת קשה על השפה העיברית, וצריכה להיפרד מחברותיה, ומה'חבר' שלה..
בת: 15 וחצי
לידור

אחותה הקטנה של נוי, מתוקה אמיתית.
לידור אוהבת לגור במקומות שונים. היא ביישנית, אבל היא חמודה מאוד ואוהבת לצחוק.
לידור בת אחת עשרה, אבל למרות גילה הצעיר היא מבינה הרבה דברים שלא מצפים מימנה להבין...
ליאור

ליאור נולדה בסין וגרה באנגליה.
היא מיתחברת עם נוי כשהשתיים נפגשות בשרותים. ליאור נותנת לה תחבושת והשתיים מתחברות.
ליאור אוהבת לצייר והיא כישרונית בתחום המישחק.
היא בת שש עשרה.

[קרדיט לשני המקסימה על התמונה]
דניאל

דניאל לומד בכיתה ט'2
הוא פוגש את נוי וליאור ומגלה שהן לומדות בשיכבה שלו.
דניאל הוא רגיש חכם ומצחיק. ובגלל זה נוי מתאהבת בו.

יובל

מלך השכבה שלו. חתיך מאוד, אוהב לגלוש ולבלות.
אף אחד לא מבין מי הוא באמת. בתוכו הוא ילד נהדר שרק מנסה שיואהבו אותו כי הוא שונא את עצמו. הוא משורר מלידה, וכותב בצורה מיוחדת, והוא המחזר שעומד מאחורי מכתב האהבה לנוי
סתיו

סתיו היא נערה יפה, בעלת הרבה ביטחון עצמי.
היא נחשבת להכי יפה בשיכבה שלה, והמון בנים רוצים אותה. היא הייתה חברה של יובל, והיא השליחה הסודית ששלחה לנוי את הפתק בשם יובל.
סתיו מנסה להיתקבל לדוגמנות. היא משחקת והופיעה פעמיים בסרטים. היא בת שש עשרה.
פרק 13
28/08/2012 13:44
נוי כהן

"בטח..למה לא" אמרתי. אבל בתוכי הרגשתי סערה. דניאל! אין ספק שהוא מחבב אותי ולפחות קצת. אחרת למה הוא קינא כל כך שחייכתי ליובל? ואיך אסדר לה דייט איתו..? שיט..
"תודה מאמי" היא חיבקה אותי בהתרגשות. חזרתי לכיתה.
"אני יכולה לדבר איתך?" שאלתי.
"בטח" אמר דניאל.
"זה בקשר לסתיו" הזהרתי אותו, שלא יחשוב שאני רוצה מימנו משהו.
"עוד יותר טוב" מנסה לגרום לי לקנא, אה?
"תגיד, יש מצב שאתה..מחבב אותה?"
"מחבב? מאוהב עד מעל הראש. למה?" אני יודעת שהוא משקר.
"אז היא ביקשה מימני לתאם בניכם..דייט"
"תגידי לה שבצהריים בשעה חמש אאסוף אותה"
"אחלה" אמרתי.
סיפרתי לסתיו. רציתי לומר לה שהוא לא באמת אוהב, אבל לא הייתי מסוגלת. אולי הוא כן?


השיעורים חלפו במהירות. הבצפר ניגמר.
דחפתי לתיק את הספרים, ולפתע אני מרגישה תפיכה קלה על השכם, יובל.
בזווית עני אני קולטת את דניאל מתחיל להכניס את הדברים לאט-לאט. יובל כנראה לא שם לב שהוא שם.
הכיתה הייתה ריקה לחלוטין.
"תראי, הפתק שקיבלת..זה אני" הוא אמר נבוך. לא להרבה בנים יש אומץ להודות בזה.
"אני יודעת" לא יכולתי לשקר.
"אז..אולי..יש מצב..?"
"אהה..בטח, למה לא? נראה איך זה, אתה יודע.." חייכתי.
פתאום דניאל קם, ותפס את יובל. "תעזוב אותי יא משוגע!" צעק יובל. דניאל העיף לו בעיטה לבטן. "דניאל! אתה תהרוג אותו!" צרחתי.
יובל התאושש והעיף לדניאל בוקס לפנים.
"אתה לקחת את הבחורה היחידה ששמתי לב אליה, אני אראה לך מה-זה!" צעק דניאל.
"מה, אתה היחיד שהתאהב בה?!" צעק יובל.
הרגשתי שזה לא יכול להיות יותר גרוע.
"די!" צעקתי. הם הביטו בי.
ברחתי מהכיתה עם דמעות. ירד גשם בחוץ. שמעתי את דניאל אומר "תראה מה עשית?!"
בכיתי. למה זה קורה? רציתי את דניאל כידיד. ויובל? אני לא יודעת. למה הכל מבולבל כל כך!?
הרגשתי שמישהו מחזיק את ידי. "אני מיצטער" אמר יובל.
שתקתי והעפתי את היד שלו.
"אבל חשוב לי שתדעי שאני עדיין מקווה ש.."
הסתכלתי לו בעניים. יובל שלח יד, ללטף את פני הבוכיות. לא סרבתי. הוא נראה לי פתאום כל כך יפה.
האם התאהבתי בו?

0 תגובות
פרק 12
28/08/2012 13:28
נוי כהן
סתיו ניכנסה לכיתה. היא הייתה ממש יפה. עם התסרוקת המעוצבת והחיוך היפה.
"הי" היא אמרה לי.
"הי" אמרתי חזרה וחייכתי. זה תמיד טוב לחייך לאנשים.
סתיו החזירה חיוך. "אני סתיו. אני מתה על חדשים..לא הספקתי להכיר אותך או את השנייה" אמרה "דרך אגב, אני סתיו" הוסיפה.
"אני נוי" אמרתי.
"שם יפה..תגידי, אני יכולה לדבר איתך לרגע?" היא שאלה.
"בטח" אמרתי וקמתי. סימנתי לליאור באצבעות והיא השיבה לי בהצלחה.
"הפתק שקיבלת אתמול?"
"כן?" כיאילו שאני לא יודעת.
"יובל שלח אותו" כמה צפוי? כבר קראתי על זה.
"באמת?" עשיתי את עצמי מופתעת.
"ואגיד לך עוד משהו? הוא באמת בחור מקסים"
"את נשמעת כיאילו את מדברת מניסיון"
"כן" היא אמרה בחיוך קטן "היינו חברים"
"אז למה ניפרדתם?" היתעניינתי.
"ניפרדתי מימנו כי התהאהבתי במישהו אחר" היא חייכה.
"במי?" ידעתי שאני מחטטת..אבל לא יכולתי לעצור את עצמי.
"סליחה עם אני מחטטת" אמרתי בהתנצלות.
"זה בסדר..וגם רציתי להגיד לך"
"באמת?" פתחתי זוג עניים גדולות.
"בטח, אני חושבת שניהיה חברות"
אהבתי את הכנות שלה.
"גם אני" אמרתי ולא שיקרתי.
"אז את רוצה לשמוע?"
"אם את רוצה.." אמרתי בחיוך ביישני.
"טוב, יש מצב שאת מסדרת לי דייט עם דניאל?"
0 תגובות
פרק 11(ההמשך:)
28/08/2012 13:22
נוי כהן
בבוקר קמתי עם הרגשה טובה. החלטתי הפעם להשקיע טיפה יותר במראה החיצוני. אני אוהבת מראה פשוט ויפה. החלטתי רק לשים טיפה אודם וזהו. אני אוהבת מראה טיבעי ויפה.
לבשתי טישרט לבנה וג'ינס קצרים. אכלתי דגני בוקר ללא סוכר, ופשוט הרגשתי טוב עם עצמי היום. השער הסתדר לי בצורה טובה, והרגשתי כל כך טוב, כיאילו מישהו נתן לי מתנה. המלך של השיכבה, הבנדם הכי מוערץ, מציע לי חברות! זה ריגש אותי באותה מידה שזה הלחיץ אותי.
ליאור חיכתה לי בשער. "את נראה ממש טוב היום" היא החמיאה לי.
"גם את נראת מצויין" אמרתי ולא שיקרתי. לליאור יש היום פגישה עם רון. היא סילסלה את השער בצורה יפה ושמה מעט מסקרה וקצת אודם ורוד יפה. קינאתי בה. היא כל כך בטוחה בעצמה.
"זה מה שאני מעריצה בך ליאור, את כל כך בטוחה בעצמך ולא ביישנית" אמרתי לה בעניים בורקות. ליאור חייכה, שמחה לקבל את המחמאה.
ניכנסנו דרך השער לכיתה. סרקתי בעני לחיפוש אחרי דניאל או רון. יובל ניכנס. שהוא ראה אותי נראה נבוך. "הי" הוא אמר לי שלום סתמי. "הי" אמרתי וחייכתי אליו. אבל שראיתי שזה מלחיץ אותו, נשארתי עם חיוך קטן. והוא נראה נבוך בטרוף. פתאום הרגשתי שמישהו מסתכל עלי בעניים רושפות. זה מין תחושת בטן. הסתובבתי וראיתי את דניאל. הוא ניסה לחייך לעברי, אבל יצא לו עיוות.
"מה קרה? אתה נראה עצבני" אמרתי. משחקת-אותה טיפשה. זה תמיד חכם לסחיטת דברים.
"לא סתם..אתמול רציתי להזמין מישהי, אבל היא סירבה לי" איזה שקרן!
"אהה.." אמרתי וחייכתי חיוך קטן ומרוצה.
החיוך הזה ימחק מהר אחרי הצהריים..
1 תגובות
פרק 11
27/08/2012 20:26
נוי כהן

בבוקר קמתי עם הרגשה טובה. החלטתי הפעם להשקיע טיפה יותר במראה החיצוני. אני אוהבת מראה פשוט ויפה. החלטתי רק לשים טיפה אודם וזהו. אני אוהבת מראה טיבעי ויפה.
לבשתי טישרט לבנה וג'ינס קצרים. אכלתי דגני בוקר ללא סוכר, ופשוט הרגשתי טוב עם עצמי היום. השער הסתדר לי בצורה טובה, והרגשתי כל כך טוב, כיאילו מישהו נתן לי מתנה. המלך של השיכבה, הבנדם הכי מוערץ, מציע לי חברות! זה ריגש אותי באותה מידה שזה הלחיץ אותי.
ליאור חיכתה לי בשער. "את נראה ממש טוב היום" היא החמיאה לי.
"גם את נראת מצויין" אמרתי ולא שיקרתי. לליאור יש היום פגישה עם רון. היא סילסלה את השער בצורה יפה ושמה מעט מסקרה וקצת אודם ורוד יפה. קינאתי בה. היא כל כך בטוחה בעצמה.
"זה מה שאני מעריצה בך ליאור, את כל כך בטוחה בעצמך ולא ביישנית" אמרתי לה בעניים בורקות. ליאור חייכה, שמחה לקבל את המחמאה.
ניכנסנו דרך השער לכיתה. סרקתי בעני לחיפוש אחרי דניאל או רון. יובל ניכנס. שהוא ראה אותי נראה נבוך. "הי" הוא אמר לי שלום סתמי. "הי" אמרתי וחייכתי אליו. אבל שראיתי שזה מלחיץ אותו, נשארתי עם חיוך קטן. ו..
סורי, חייבת לסיים :] אמשיך מחר

0 תגובות
פרק 10
27/08/2012 20:17
נוי כהן

"מאיפה לך?" שאלתי, המומה.
"זה כזה שקוף. הוא כתב את זה פה, 'מצאתי אהבה חדשה, ואני מקווה שהיא תשים עלי' זה המחזר שלך! והוא..יובל!"
מלך הכיתה? התקשתי להאמין.
"מה כתוב בפרופיל שלו?" שאלתי.
"אני אקריא לך מה הוא כותב על עצמו 'אני אוהב את החיים ואוהב לבלות במועדונים ומסיבות. טיפוס פרוע קצת',"
"נשמע כל כך לא מתאים" אמרתי "איך הוא יכול לכתוב שורות עדינות ומקסימות כאלה?"
"כדאי לך לשאול אותו - ואם כן, אולי תתחברי אליו?"
נזכרתי במילים של דניאל "תזהרי מיובל.."
"אבל דניאל אמר לי להיזהר מימנו"
"אויש שטויות. הוא בטח אמר את זה כי הוא רוצה אותך לעצמו, מתערבת איתך על זה"
"ויש שליחה?"
"כמובן, קוראים לה סתיו בן-ישי, היא ממש יפה"
הנערה בתמונה הייתה עם שער בלונדיני אסוף ועניים כחולות.
"יפה? מהממת!" אמרתי בהתפעלות.
"כתוב בפרופיל שלה שהיא משחקת במגמת תאטרון ואוהבת להכיר אנשים חדשים. היא נשמעת לי סבבה לגמרי" אמרתי.
"מנין לך שהיא לא סנובית כמו כל האלה?" שאלה ליאור.
"שווה לנסות, כמו שאמרת, לא?" אמרתי בחיוך.
"אבל כאן מדובר על איזו סופר-סטאר...אבל את יודעת מה? בואי ננסה להכיר אותה מחר"

 

2 תגובות
פרק 9
27/08/2012 19:58
נוי כהן

אני מרגישה שכל הפרצוף שלי נהיה אדום.
איך אני אסביר את-זה?!
המשכתי לשתוק בעוד המורה תוקעת בי מבטים מאשימים, מיתפללת שהאדמה מתבלע אותי.
"תני לי את המיכתב" היא דרשה.
הושטתי לה את המיכתב בהכנעה. המורה קראה וחיוך מרושע נע על שפתיה. "אז מי כתב לנויה'לה מיכתב אהבה?"
לא האמנתי שהמורים פה יכולים להיות כאלה-חסרי טקט.
כולם שתקו. כנראה מי ששלך לי את הפתק הוא שחקן טוב. ליאור שלחה אלי מבט מופתע, וכולם הביטו בי.
הצילצול קטע את השקט. "המיכתב הזה הולך איתי"
התיישבתי ליד ליאור, נבוכה.

*

 

"מי לדעתך שלח את הפתק?"
"לא יודעת, לא נראה לי דניאל. הוא לא מסוג הבנים שכותבים ככה...מי זה יכול להיות?"
"ראית בן שהיסתכל עליך במיוחד?"
"שניים. שוהם ואיתמר, אבל שמעתי מדניאל שהם מתחילים עם כל בחורה שנושמת. זה לא יכול להיות אחד מהם, הם לא רגישים כאלה.." אמרתי "אז מי זה יכול להיות?" שאלה ליאור שוב.
ישבנו בבית שלי אחרי יום לימודים ארוך. היינו אמורות להכין שיעורים בת"נך וגאוגרפיה, אבל איך שהגענו ליאור התנפלה עלי בשאלות.
"אולי אם נראה בצ'אט משהו?" הציעה ליאור.
נכנסנו לאתר הצ'אט הכיתתי.
ליאור עברה על השמות באצבע, ולפתה נידלק בעניה זיק.
"אני יודעת מי שלח את המיכתב הזה, מי השליחה ולמה הוא נישלח אליך"

3 תגובות
פרק 8
27/08/2012 14:22
נוי כהן

"את בטוחה?" שאלתי. היה לי מספיק רע עם תום, לא רציתי שזה יחזור על עצמו.
"למה לא?" שאלה ליאור.
"יש...זה לא מקום לדבר" אמרתי ומשכתי אותה לכיוון החורשה.
סיפרתי לה על תום. את הכל מהתחלה עד הסוף.
"למה לא ניפרדת מימנו?" שאלה ליאור.
"לא היה לי אומץ.." אמרתי וכבשתי את הבכי.
ליאור חיבקה אותי והרשתי לברזי העניים להיפתח.
הצילצול קטע את הבכי שלי. ניגבתי את הדמעות ושטפתי את הפנים.
חזרתי לכיתה.
המורה לגאוגרפיה הגיעה "כולם, להוציא אטלס" היא אמרה בקול צווחני.
פתחתי את התיק והוצאתי את ספר הגאוגרפיה, ואז ראיתי משהו.
זו הייתה מעטפה בצבע תכלת. "לנוי" היה כתוב בטוש שחור. מי זה יכול להיות?
לא יכולתי לבדוק בזמן השיעור, כי המורה שמלמדת אותנו היא איריס. מספרים שיש לה עני רטגן. שמעתי שני ילדים מדברים על זה שהיא שאלה ילדה למה היא לא הכינה שיעורים שהמחברת שלה עוד הייתה בילקוט. ובכל זאת, לא יכולתי להתאפק.
פתחתי את המעטפה. "לנוי, אני רוצה שתדעי שאת מקסימה ומיוחדת. לא יצא לי להכיר אותך, אבל שניכנסת, הרגע הזה קפא על מקומו. אולי מתוך התרגשותי..." הוא משורר או מה? כמה מרגש! "וחשוב לי שתדעי שאת ממש מוצאת חן בעני, יש מצב שאולי אנחנו היום.."
"נוי כהן, את יכולה בבקשה להגיד לי מה זה המיכתב הזה שם?"

0 תגובות
פרק 7
27/08/2012 14:10
נוי כהן
בהפסקה הסתובבתי עם ליאור "כדאי לנו להכיר אנשים" היא הציעה לי.
"אבל..אני ביישנית.." אמרתי וחייכתי חיוך מבוייש.
"החיוך שלך מאוד יפה, ואת תיראי שתיתרגלי, בסדר?" עודדה אותי ליאור ולחצה את ידי לאות עידוד.
שני בנים ניגשו אלינו. אחד בכיתה ט' ואחד בכיתה י'
הילד מכיתה ט' היה יפיפה. הרגשתי שליבי דופק במהירות. מה את מיתלהבת? אולי הוא לא כמו שפינטזת לעצמך? את זוכרת מה קרה באוסטרליה! חשבתי לעצמי.
אבל הוא היה ממש נחמד. "הי" פנה אלי "אתן החדשות בשיכבה נכון?" שמועות בתל-אביב מיתפשטות מהר.
"כן" אמרתי בבישנות.
"אני רון וזה דניאל" אמר הילד מכיתה ' וחייך לליאור. "אנחנו מכיתה ט'3" אמרה ליאור.
הילד מכיתה ט, שכנראה קראו לו דניאל, חייך אלי שוב. היה לו חיוך ממש יפה, שחשף שיניים ישרות לבנות.
במהרה התחברנו לשניהם. הם היו ממש נחמדים. רון עשה לליאור סיור בסדנת היצירה ואני דיברתי עם דניאל. מסתבר שגם הוא בא מארץ אחרת. הוא ביקש לדעת כל מה שאפשר על אוסטרליה, והכריז בפני שלדעתו אוסטרליה הרבה יותר טובה מישראל. "כאן, יש המון צבועים ומגעילים. כדאי לך להיזהר מיובל" אמר ונתן לי דחיפה קטנה. חייכתי אליו. כל כך חמוד.
ליאור סיפרה לי בהתלהבות שרון הציעה לה ללכת לבית קפה, והיא הסכימה "אנחנו יכולים לצאת כרביעייה" היא הציעה לי "זו תהיה הזדמנות מעולה בישבילך להתחיל עם דניאל" ברור שסיפרתי לליאור על דניאל ועל התחושות שלי אליו.
"אבל אני רוצה שהוא יזמין אותי" אמרתי.
"אז תצטרכי לחכות קצת..הוא אמר עוד משהו מעניין?"
"אהה..הוא אמר להיזהר ממישהו שקוראים לו יובל"
"אז בואי נלך לבדוק מי היובל הזה"
2 תגובות
פרק 6
26/08/2012 20:10
נוי כהן
עכשיו אני בדרך לבית הספר. ליאור הצטרפה אלי. "אנחנו לומדות באותה כיתה, להיות חדשות זה לא כזה-גרוע" היא ניסתה לעודד אותי. אני שונאת להיות חדשה. זאת שלא מבינה מה הולך מעל ליפני השטח.
אני רואה המון נערים ונערות בחצר. נערות מתחבקות, נערים טופחים זה לזה על השכם, וזוגות מיתחבקים מול כולם או בסתר.
שמחתי שלא נעצו בנו עניים. בבית הספר באוסטרליה שמו לב מייד שאני חדשה ונעצו בי מבטים.
ישבנו על הספסל. בית-הספר נראה לי יפה ומטופח, אבל בטח לא בית הספר של אוסטרליה. נזכרתי איך ענת ניגשה אלי ראשונה. שנזכרתי בשתי החברות הכי טובות שלי עלו לי דמעות בעניים. ליאור הבינה מה אני מרגישה וחיבקה אותי. בכיתי בלי בושה, אבל בסוף החנקתי את הבכי. לא רציתי שיצא לי שם של בכיינית.
הצילצול קטע את קו מחשבותי.
צעדנו אחרי הילדים שנכנסו פנימה כרוח סערה. "אני בט'3" עדכנתי את ליאור "כמוני" אמרה ליאור. חיפשנו שלטים. לא ממש הבנתי מה כתוב, המיספרים פה עגולים. בסוף ראיתי ט'3. "אני חושבת שזה פה, בואי" משכתי את ליאור.
ליאור נקשה על הדלת. אחרי כמה דקות נשמעו צעדים, ואיש פתח לנו את הדלת. כנראה המורה.
"אתן החדשות?" הוא סקר אותנו. ליאור הבינה שאני נבוכה, ולכן מִהרה לומר בשם שנינו "כן"
"את...ליאור אבשלומי נכון?" הוא קרא את רשימת הנוכחות.
"כן"
"תשבי בשולחן הריק" הוא הצביע. ליאור צייתה והתיישבה.
"ואת...נוי...כ..הן, נכון?" שאל המורה ונעץ בי מבט חודר.
"כן" אמרתי, ונסיתי להפסיק לרעוד. כולם הסתכלו עלי. הרגשתי שאני עומדת להיתעלף. "שבי ליד...אה..ליאור" אמר המורה.
ישבתי במקומי בצייתנות. כך התחלתי את השעה הראשונה בתיכון גרין,
אבל לא האמנתי שזה יכול להיות כזה גרוע
1 תגובות
פרק 5
26/08/2012 17:00
נוי כהן

"זה קטלני?" שאלה ליאור.
"לא ממש.." אמרתי.
"מופיעות לה נקודות אדומות על הזרועות?"
הינהנתי.
"אז חכי רגע" אמרה ליאור והלכה לסוף המטוס. שמעתי אותה מדברת עם מישהו, כנראה אם אמא או אביה, ותוך כמה דקות היא חזרה עם בקבוק וכפית. נתתי את זה לאמא, היא שתתה במהירות
"תודה" אמרה אמא לליאור.
ליאור חייכה ולקחה את הבקבוק חזרה. היא החזירה אותו לבעליו, וחזרה לשבת לידי.
"זה היה אבא שלך?" שאלתי.
"לא" אמרה ליאור.
"אז מי?"
"דוד שלי. תביני, אנחנו קצת לחוצים בכסף השנה, ולכן הם יבואו עוד חצי שנה. דוד שלי גר בגליל, אבל אני אגור אצל סבתא שלי בתל-אביב"
"גם אנחנו נגור שם" שמחתי.
"אחלה, נוכן להיות החברות הכי טובות, או כמו שאומרים באמריקה BFF" היא חייכה.

"אנחנו נוחתים בעוד שעה.."
כבר בוקר? אני משפשפת את העניים שלי. ליאור כבר ערה. היא ישבה לידי מחוברת לאמ-פי שלה.
"התעוררת" אמרה לי וניתקה את האוזניות מאוזניה.
"אנחנו נוחתים עוד שעה" עדכנה אותי ליאור. "שמעתי בכריזה, זה מה שהעיר אותי" אמרתי ושיפשפתי את העניים. אמא שלי עדיין ישנה, ולידור שיחקה עם אבא.

"אנחנו נוחתים ברגע זה" זה קורה! חיבקתי את ליאור בהתרגשות והיא חיבקה אותי חזרה.
הרגשתי שכל הגוף שלי מדגדג. רעש, צילצולים, קולות ילדים בוכים, ו - הינה! דלתות המטוס נפתחות. נדחקנו בן ההמון. ליאור נצמדה לדוד שלה. הקולטת החדשה שאלה אם אנחנו יודעים עיברית, וכשענינו לה שכן,  הלכה לדרכה, שמחה שאין לה עבודה להיום.
הבית החדש היה מקסים, מוקף גינה גדולה. נכנסתי. בבית היו כמה רהיטים כמו ספה חדשה וטלווזיה, ומיטבח. שמחתי לגלות שהחדר שלי לא מרוהט. הייתה שם רק מיטה שבחרתי מהאינטרנט וטלווזיה תלויה על הקיר. פרקתי את החפצים. אבא הבטיח שיקנה לי שולחן כתיבה.
תליתי את הפוסטר של אבריל על הקיר הלבן. החדר נראה גדול יותר מהחדר שלי באוסטרלייה. הנוף היה שונה. התרפקתי על הפוף הורוד, ושקעתי במחשבות עמוקות...

2 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »