עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אני לא רוצה לגלות את שמי אבל מאד רוצה לשתף אותכם בסיפורים שלי,
מקווה שתאהבו אותם:)
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
משימה חשאית-פרק 3
24/02/2012 22:24
לאוהבי הפנטזיה והתעלומות
תעלומות, סיפורים בהמשכים.

תקציר:

טומי ידע שחייב להיות רמז, אין פשע מושלם!

סילבר נזכרה בתליון, והם הבינו שיהיה עליהם

לגלות  מה משמעות הרמז בעמצם!

 

             ***

במהלך היומיים האחרונים חשבנו מה יכולים

להיות ראשי התבות..

"אולי קיצור של שם חנות כלשהי?!"הציע טומי לאחר יומיים.

"אולי!"אמרתי בתקווה...כבר ניסינו הכל!

וזה מה שקיבלנו:

 

א.ס. - אברהפ סוויסה בעל חנות תכשיטים יוקרתיים,

ועשיו בא ועצב לך תכשיט יחודי משלך!

ותשלם עליו מחיר ממוצע בלי הוספת כספים מיותרים!

 

זה היה מושלם!

והמיקום ממש פה,בקניון!

"אני יודע לאן הולכים מחר..."אמר טומי בעצב.

"לקניון"צווחתי!!(כנראה הסיבה לעצב של טומי).

 

          ***

 

למחרת הלכנו לקניון מחפשים בכל מקום אחר בעל החנות

שאולי תוביל אותנו אל אנג'!

חיפשנו..וחיפשנו....וחיפשנו... ואז...

מצאנו אותה!!

נכנסנו לחנות, היא הייתה מעט ישנה אך אכן יוקרתית.

כשנכנסנו הבטנו בפקיד,זקן תשוש-אברהם כנראה-

"שלום" אמר טומי"אנחנו מעוניינים לעצב לעצמנו תכשיט

מיוחד במינו".

"אהה אהבה ראשונה הא?!"אמר אברהם בקול ישן"אוי איזה חמודים"

"אהבה רא..?!?"התחתי לומר אבל אז טומי עצר אותי..

"האם תוכל בבקשה להראות לנו איזה מספר עותקים של תליונים?"שאל טומי

"לא אמרת תכשיט מיוחד?!"חיטט אברהם

"אכן, אבל אני רוצה לראות מעט דוגמאות כדי לחשוב על רעיון.."השיב.

"אוקיי"הזקן השתכנע!

 

         ***

 

הוא הביא לנו ספר ישן מלא בתמונות של תליונים בצורת לב!

חיפשנו את התליון המיחוד הורדרד  עם מילות האהבה שעליו...

ןלבסוף מצאנו אותו!

"הנה"אמרתי בשקט.

בקטן בצד היה כתוב כתובת, טלפון ופלפון של שניהם ותמונה.

אין יותר טוב מזה!

כתבנו אותם על דף קטן, אמרנו למוכר שאולי נחזור אח"כ והלכנו חזרה לביתי.

 

       ***         

 

בבית חשבנו מה לעשות, הכתובת הייתה במרחק של 10 דקות נסיעה באוטובוס.

לא בעיה..אבל להגיע לשם ומה לומר?!

'אני רוצה את חברה שני בחזרה אני יודעת שחטפתם אותה?!'

אין מצב...

אז עכשיו מטרתינו ההבעה היא להיפגש לחשוב על תוכנית.

תוכנית הכוללת את איך מגיעים באיזו שעה, זמן ,דרך מה התירוץ ללכת לשם ומה

התירוץ שנגיד לבעלי התליון..צריך להיות מאורגנים!

אמא לא תקבל סתם תירוץ של הלכתי לבלות...

מה נעשה?!

 

 

המשך יבוא:)

 

תודה:)

 

 

5 תגובות
ממלכת קאשור-פרק 6
24/02/2012 21:45
לאוהבי הפנטזיה והתעלומות
פנטזיה, סיפורים בהמשכים, רומנטיקה.

תקציר:

ראלף סיפר לה חלק ממחשבותיו.

בבוקר לאחר הוא נראה אומלל, למה?!.

 

                   ***

 

אכלתי בשקט מותרדת.

למלך הייתה הודעה חשובה  להודיע בסוף הארוחה.

אולי זו הסיבה?!בגלל ההודעה?!

יותר שאלתי אותו מאת עצמי.

כמובן שךא הייתה תשובה...

והמלך התחיל-

"כידוע לכם מחר, לביתי אנסטסיה החמישית,

יש יום הולדת, יום הולדת 18!

ובהגיעה לגיל נישואין הינני רוצה לחתנה עם אדם מכובד!

אדם הראוי לביתי יחידתי!האציל ראלף!".

נשנקתי.

 

                  ***

 

לא!לא!לא!  חזרתי שוב ושוב זאת בליבי.

הואסוף סוף הביט בי.

לא הבטתי בו בחזרה.

-אני מצטער-

זה כל שאמר.

אל, חשבתי.

יצאתי מהחדר אל החצר, רצה בלי להביט לאחור.

 

                  ***

 

ישבתי על הספסל שבו ישבנו אתמול.

ישבתי שם הרבה זמן, לא ידעתי כמה.

פתאום הוא בא.

התיישב לידי , לא אמר דבר.

המשכנו לשבת כך, הזמן עבר.

נזהרתי שלא לחשוב.

-קטסה..זה לא אני בחרתי..לא ממש שאלו אותי,

זה להמרות את פי המלך..את יודעת מה זה אומר..-

יודעת, מוות.

-קטסה, ביחרי, אני אעשה כרצונך-.

"על מה אתה מדבר?!" הפעם אמרתי זאת בקול.

"קטסה, ישל י 2 אשרויות:

1.להתחתן עם אנסטסיה.

2.להמרות את פי המלך ולמות.

אני מטלבת בין הפשרויות, האם עדיף לחיות כמת או באמת למות?!"

מילותיו הפתיעו אותי, למות?!לחיות כמת?!

אני לא רוצה שתמות ראלף!

גם אם זה אומר שלעולם לא אראה אותך יותר..

 

                  ***

 

"לעולם לא תיראי אותי?!"שאל"למה את מתכוונת?!"

"תראה אני.."השבתי"אני כנראה יעזוב את הממלכה, אחפש אחר

הוריי ואחיך...יעשה דברים..."

"אבל את יכולה לעשות את זה גם פה קטסה..."הוא נשמע אומלל"אל תלכי".

"אני מצטערת,אתה יודע בדיוק למה אני לא יכולה להישאר פה"הזכרתי לו  את שידע.

-כן- זה כל שאמר.

"לפני שתלכי קטסה, אני לא יודע אם מתי אבל...אני רוצה לומר לך משהו קודם"אמר.

"ובכן?"שאלתי.

"קטסה אני, אני....אוהב אותך"הוא אמר ומיד בלי לחשוב..

נשק לי קלות.

ליבי פעם כל כך בחוזקה עד שכמעט התפוצץ.

שפתיו היו כה רכות, התאימו לשלי כמו פאזל.

אך ידעתי שזה חייב להיפסק...

ראלף הפסק..בבקשה!

הוא הפסיק.

 

                 ***

 

ישבנו בשקט.

ראלף?חשבתי בראשי.

הוא הרים את מבטו מהריצפה אלי.

אתה יודע ש...אממ אני גם...

-גם מה?!-הוא נשמע כלא יודע, ידעתי שהוא כן יודע...

וידעתי שהוא יודע שאני יודעת.

היה לו חצי חיוך.

אני אוהבת אותך גם ראלף, אבל זה כנראה פשוט לא הסתדר....

-אני יודע-אמר בעצב.

"אני בקרוב יעזוב"אמרתי כבדרך אגב.

הוא השמיעה מעין יללת עצב.

אני מצטערת, זה יפגע בי יותר מידי ואתה יודע ראלף...

-אני מבין אהובה שלי, הלוואי והייתה אפשרות אחרת!

כבר כמעט שקמתי ורציתי ללכת אבל..

"ואולי יש דרך?!"אמר

 

                                     

המשך יבוא:)

מקווה שאהבלתם וכו' וכו':)תודה רבה!!! על הקריאה:)אני מעריכה את זה מאד!=)

 

 

 

 

0 תגובות
ממלכת קאשור-פרק 5
24/02/2012 21:09
לאוהבי הפנטזיה והתעלומות
פנטזיה, סיפורים בהמשכים, רומנטיקה.

תקציר:

קטסה גילתה את הכישרון של ראלף.

ועכשיו הסכים לספר לה על מחשבותייו כי הוא קורא את שלה...

 

                   ***

 

נו אז תתחיל אמרתי.

-תשאלי כל מה שאת רוצה- אמר שמעתי את זה בתוך ראשי.

זה היה מוזר ביותר!

וואו איך אתה עושה את זה!?!

-חלק מהכישרון-

טוב..אז תספר לי את כל מה שהיה לך במוח כששמעת את המחשבות לי

ומה המחשבות שלך בכללי, אמרתי.

והוא התחיל...

-טוב, מאז שראיתי אותך חשבתי שאת יפה מאד, הבנתי מי את ברגע

שנכנסת לאולם האוכל בפעם הראשונה...-הסמקתי מעט.

הוא צחק.

-טוב וכשהיינו במרפאה...שמעתי את מחשבותייך והתעוררתי.

הופתעתי כשהיית שם-

גם אני..עשית לי התקף לב!

-חחחחחח!! סליחה, התקבלי את התנצלותי הכנה  עלמתי?-

מה אמרתי לגבי עלמה.., אבל מכיוון שאני רוצה לשמוע את ההמשך הפעם אוותר לך...

זה היה כל מה שעניתי לו...

-טוב אז כשהיית שם שמחתי, האמת שהשתקמתי יותר מהר מאז, רציתי כבר להרגיש

טוב מספיק כדי לראות אותך.אפשר לומר שגרמת לי להבריא מהר..

ו....-

הוא הפסיק.

כן?!

-אולי נמשיך מחר?- שאל נשמע מבוייש פתאום.

הסתקלתי בו, הוא היה כל כך אדום!

"האמת שלא אבל אני נורא עייפה אז...לילה טוב"אמרתי מנומנמת.

"לילה טוב עלמתי"השיב ויצא.

"אל תיקרא לי עלמה..."צעקתי לו לפני שיצא.

שמעתי גיחוך ונפלה עליי השינה.

 

                    ***

 

שמעתי את המשרטת באה להעיר אותי...

נזכרתי שאני בבגדי אתמול!

החבאתי את כל מלבושי תחת השמיכה במהירות ועצמתי עיניי.

"בוקר טוב גברת, מחר הוא יום חשוב ביותר.."אמרה לי.

"כן כן, מיוחד.."עניתי מעט בחוצפה"התועילי להשאיר אותי לבד?"

"ובכן כרצונך גבירתי"ענתה ויצאה משם במהרה.

הלכתי להתקלח להחליף בגדים ולאחר הלכתי לארוחת הבוקר.

 

                    ***

 

כשניכנסתי לאולם ראיתי את ראלף,

הוא לא הביט בי כשניכנסתי.

וגם לא כשהתיישבתי מולו.

או כשקראתי בשמו!

מה קרא?! שאלתי במחשבה.

הוא רק הרים את פניו באומלליות לכיווני

ולאחר הוריד חזרה לצלחתו.

מה קרא לו?!

 

המשך יבוא:)

 

תודה רבה רבה על הקראיה וכרגיל...:)

 

 

 

 

 

 

0 תגובות
ממלכת קאשור-פרק 4
24/02/2012 20:41
לאוהבי הפנטזיה והתעלומות
פנטזיה, סיפורים בהמשכים, רומנטיקה.

תקציר:

קטסה מצאה פיסת בד שחור ועליו ראשי התבות:"Pp".

היא הראתה זאת לראלף שכבר מרגיש טוב יותר.

הוא ביקש ממנה לבוא איתו לסיור קצר.

 

                           ***

"קטסה?"שאל.

"כן?"השבתי.

ישבנו על ספסל במקום שבו אף אחד לא יוכל לראותינו.

"יש לי משהו חשוב לספר לך"אמר בנימה מוזרה.

הרמתי את מבטי אליו שלפני כשנייה היה מופנה אל  ידי.

"זה בקשר ל.. אממ.."התחיל מגמגם מעט.

ואז שמתי לב לדבר מוזר מאד!

צבע עינייו של ראלף בצבע...כחול-אפור!

לא!לא!לא!לא!!

אין מצב שזה הוא לא יתכן!

שמתי לב שהוא הפסיק לדבר והסתקל בי.

למה הוא מסתקל בי כך?!

 

                      ***

 

"קטסה יש לי משהו מאד חשוב לומר ואת צריכה להקשיב לי"הוא אמר נלחץ כאילו ידע מה באתי לומר...

"נראה לי שאני כבר יודעת"אמרתי בנימה קפואה.

"לא את לא!באמת!"ניסה שוב.

לא ידעתי אם גם הוא זיהה אותי מאותו הערב.

אולי כן והוא הסתיר ממני?אולי הוא לא?והוא סתם חושב שאני משוגעת?אולי זה בכלל לא הוא?!!

אין רק מישהו אחד בעל עיניים כאלו...או אולי כן?!

הייתי כל כך מבולבלת!חשבתי על יותר מידי אפשרויות ....

הבטתי בפניו, הוא נראה אומלל.

הוא לא הסתקל עלי, רק על ידיו, לא מזיז את מבטו, מידי פעם ממצמץ..

הרמתי את ידי, והנחתי אותה בין ידיו.

הוא הביט בי עדיין עצוב, חייכתי אליו, אך הוא נשאר כשהיה...

 

                   ***

"ראלף?"קראתי לקולו.

שתיקה.

"בבקשה ענה לי"התחננתי.

שתיקה.

הוא סירב לדבר איתי...

לקחתי את ידי השנייה-האחרת עדיין בין ידיו- והנחתי אותה על הלחי שלו.

הוא עצם את עינייו.

ולבסוף דיבר.

"אני חייב לספר לך משהו חשוב"חזר על זאת בפעם שהלישית.

"אני מקשיבה"עניתי.

"קטסה, כפי שאת רואה אני מיוחד, כמוך, אני יודע מה כשרוניך..."

הרמתי גבות.

"אני יודע בגלל הכישרון שלי..."המשיך.

"שהוא..?"  דירבנתי אותו.

"אני, אני קורא מחשבות קטסה"אמר.

קפאתי במקום.

כל מה שחשבתי עד עכשיו..הכל...?!

"כן" אמר בשקט.

לקחתי את ידיי בחזרה אליי.

כעסתי.למה הוא לא סיפר לי?!

כלומר למה לא סיפרת לי....

חיוך קטן עלה בין שפתיו.

"קטסה, חישבי...מתי היה לי הזמן?!"

חשבתי.

הבנתי שהוא צודק...

כשהוא בא לפה בטח עוד  לא בטח בי..

ואז הפציעה...

הבנתי שלא הייתי הוגנת כלפיו.

 

                        ***

 

"אני מצטערת.."התחלתי.

"אני יודע"ענה.

"קטסה באמת רציתי לספר לך..."גם הוא התחיל.

"אני יודעת"אמרתי מחוייכת.

גם הוא חייך.

אז בלילה וב..כש..."ניסיתי להסביר לו או לשאול אותו או גם וגם?

"כן"ענה קצרות, הוא ידע למה התכוונתי.

"ואח שלך..?"רציתי לברר בנימוס.

"אח שלי נחטף, כמו שההורים שלך נחטפו...בלילה שמענו קול ניפוץ,

רצנו לחדר, החלון שבור,אחי נעלם...ללא כל סימן.."

כשסיפר זאת גרם לי לחשוב על הורי..התעצבתי..

הוא הסתקל בי ונראה כמי שלא יודע מה לעשות...

לבסוף לקח אותי בזרועותיו וחיבק אותי.

החיבוק היה כה חם ומרגיע,תקעתי את ראשי בין שכמו לצוורו.

 

                      ***

 

ישבנו ככה בשקט מוחלט כ10 דקות.

אני זו שניתקתי את החיבוק,

ידעתי שהוא מנומס מכדי להסיר את ידיו קודם.

"תודה" אמרתי חרש.

"אין על מה"ענה.

הייתי תשושה, רציתי פשוט להירדם על הספסל!

הוא קרא את מחשבותיי הרים אותי ונשא אותי לכיוון הארמון.

-תודה- חשבתי,וכשתגיע לארמון...

"כן כן אני יודע.."ענה מחוייך.

אני בטח ממש כבדה לך סליחה.. חשבתי והסמקתי.

הוא צחק.לא הבנתי למה..

זה לא פאייר אם אתה קורא את מחשבותיי לפחות תספר לי את שלך!

"לא!"אמר תוך צחוק מתגלגל.

איזה צחוק מתוק חשבתי.

לא לא לא לא יודע מה!

מעכשיו אני לא חושבת עד שתגלה לי גם מה אתה חושב!

"נראה איך זה ילך לך!"הוא צחר עכשיו ממש בקול.

שששש שלא תעיר אף אחד!

"טוב טוב סליחה גבירתי..."

 

                 ***

 

כשהגענו לשער הוא הוריד אותי על רגלי ורק תמך בי מאחור.

הוא הוביל אותי לחדר והשכיב אותי במיטתי.

"לילה טוב גבירתי"אמר.

גברת?!אינני בת 80 אנא אל תיקרא לי כך!

הוא ציחקק.

"טוב לילה טוב עלמתי..?"

לא!

"אז איך הינך רוצה שאקרא לך?"

אני רוצה שתספר לי על מה אתה חושב....

"זאת לא הייתה השאלה שלי.."אמר.

אני רק שמעתי  את המילה רוצה אמרתי בצחוק.

"טוב נו..אם זה כל כך חשוב לך!"סוף סוף נענה לבקשתי.

"במה את רוצה שאתחיל..?!"שאל.

 

המשך יבוא:)

תודה על הקראיה מקווה שנהניתם אם יש כל דבר להעיר או לשאוך אני כאן:)

 

 

 

 

0 תגובות
ממלכת קאשור-פרק 3
24/02/2012 17:32
לאוהבי הפנטזיה והתעלומות
פנטזיה, סיפורים בהמשכים.

תקציר:

האציל התעורר באמצע הלילה כשקטסה לידו,

הוא סיפר כי האנשים שחטפו אותו עטו בגדים שחורים.

הם שמו עליו שק הובילו אותו למקום שהוא והיכו אותו.

 

                         ***

 

התהלכתי בחצר הממלכה,

ולפתא שמתי לב להיכן הלכתי..

למקום בו מצאתי את האציל.

חיפשתי אחר משהו.

לא הבנתי מה...אה!הנה זה!

מצאתי פיסת בד שחורה ועלי 2 אותיות ראשי תבות בשחור,

 "Pp" עיניין אותי לדעת מה זה אומר..!

ידעתי שזה קשור לחטיפה לכן לקחתי את זה משם הולכתי.

 

                       ***

 

בבוקר שמעתי את המשרטות מדברות, הן אמרו שמצבו של ראלף טוב יותר!

ושבקרוב כנראה יוכל להתנהל כרגיל, שמחתי בשבילו.

ידעתי שאני צריכה ללכת לבקר אותו ולהראות לו את פיסת הבד.

 

                     ***

בשעות הצהריים נכנסתי למרפאה,

ראלף ישב שם על המיטה בעוד שהמשרטת חובשת את כתפו.

הוא היה עדיין בבגדיו הקרועים, לא יכלו להחליף לו בגדים עקב מצבו..

משראה אותי חייך אלי, השבתי לו חיוך קטן.

הבטתי במשרטת מסיימת את החבישה ויוצאת מהמרפאה.

התיישבתי לידו.

היה שקט, לא דיברנו זמן מה.

ואז התחלתי לומר "ראלף..כלומר האציל ראלף..."לא הייתי בטוחה..

"את יכולה לקרוא לי איך שתירצי" אמר ברצינות.

"אמממ אוקיי, ראלף, הלכתי לסייר בממלכה ו..מצאתי את זה"

אמרתי והראיתי לו את פיסת הבד.

הוא לא נראה מופתא.

"מהיכן לך זאת?"שאל כאילו לא מעניין אותו.

"אמרתי לך, מצאתי זאת בחצר הממלכה"השבתי.

"אהה.." עשה צליל חשיבה.

למה זה לא מעניין אותו כמו שזה צריך לעניין?! זה יכול להוביל

אותנו אל האנשים שבחור!

אולי כדאי לי להראות את הבד למישהו נוסף?אבל למי!?

מיד שמתי לב כי הוא הרים את הישר אלי.

"האם מישהו נוסף ראה את זה?" שאל

"לא" עניתי.

"טוב"השיב.

                     

                 ***

 

כבר לארוחת הערב ראלף בא.

ישבתי מולו כמובן.

בסוף הארוחה שאל אותי לפתא,

"האם תואילי בבקשה לבוא איתי לסיור קטן בחצר?"

שאל בנימוס.

"כן " עניתי. לא הייתה לי ממש סיבה לסרב אך גם עיניין אותי

על מה הוא רוצה לדבר איתי..?!

 

המשך יבוא:)

 

וכרגיל אם יש לכם כל דבר לשאול או לבקש או הכל! אנא שאלו בקשו וכו'...תודה רבה רבה על הקריאה:)!

 

 

0 תגובות
משימה חשאית-פרק 2
21/02/2012 21:14
לאוהבי הפנטזיה והתעלומות
תעלומות, סיפורים בהמשכים.

תקציר הפרק הקודם:

סילבר וטומי הלכו לבקר בבית משםחת רוטשילד.

סילבר מצאה בחצר ביתם תליון מסתורי...

 

                                ***

 

קמתי בבוקר במטרה ללכת לבית הספר, קפצתי מהמיטה מוקדם מהרגיל,

כעט שחברתי הטובה נחטפה לא יכולתי לישון, היו לי סיוטים.

כשסיפרתי את זה לטומי הוא חיבק אותי ואמר לי שהכל יהיה בסדר,משום מה  האמנתי לו,

היה משהו מרגיע, מנחם...בחיבוקו.

הבשרתי את שיערי, החלפתי בגדים-שמתי את המלוכלכים על הכיסא-אמרתי לעצמי שאשים אותם במכונה יותר מאוחר...

ואכלתי והלכתי לבית הספר.

 

                              ***

 

בהפסקת ארוחת הצהרים היה בחדר ליחשושים רבים בנוגע לחטיפתבת העשירים.

הרבה בנות באו לומא לי עד כמה הן עצובות-בשבילי ועצובות בכללי..

אני וטומי התעלמנו מהליחשושים.

דנו ברעיון שאף בלש לא מצא ולו רמז אחד לגבי בחטיפה!

מי שעשה זאת ודאי היה מבריק באופן יוצא דופן!

טומי אמר שאין כזה דבר פשע מושלם.

"והינה לך הוכחה אחרת" עניתי לו.

הוא הניד בראשו "לא" אמר "יש שם רמז אני בטוח!"

לפתא חשבתי על חדרי המבולגן,הנעליים בכל מקום, הבגדים, המיטה...

"הבגדים"אמרתי לפתא מופלאת שלא חשבתי על זה קודם!

 

                          ***

 

טומי נראה מבולבל מאד.

"מה?!"שאל "אילו בגדים?!"

"שלי"עניתי עדיין בשוק מעצם היתי כל כך בורה!

"אני אסביר לך אחרי הלימודים"עניתי"אתה עדיין בא אליי נכון?!"

"כן"ענה במבט מבולבל ותוהה.

 

                       ***

 

"בוא!" צעקתי לו ורצתי במהירות לחדרי.

"אני בא! אני בא!" צעק בפיגור מאחורי.

כשהגענו לדלת עצרתי.

"אל תסתקל בבלגן"אמרתי מסמיקה.

"ואת חושבת שהחדר שלי מסודר?!"שאל אותי כאילו הייתי אילגת.

"ואני גם מכיר אותך, זאת לא הפעם הראשונה שלי כאן..."הוסיף.

"נכון..." עניתי"אבל עדיין..."

"ובכן?!"שאל.

"מה?!" עניתי בציניות..

"מה רצית להראות לי טיפשונת קטנה" אמר ופרע את שיערי.

עשיתי פרצוף חמוץ!

"זה שאתה גבוהה ממני לא אומר שאתה יכול לפרוע את שיערי!" אמרתי כעוסה.

"אני לא  סתם יותר גבוהה ממך סילבר, אני גם גדול ממך בחצי שנה.."אמר יודע עד

כמה דבריו גורמים לי לקריזה..

"טוב, בכל מקרה איפה שמתי את זה..?!" אמרתי לעצמי.

"את מה?!"שאל כבר ממש מסוקרן.

דחפתי יד לכיס של הסוודר שלי מאתמול.

"הנה"קראתי בשמחה.

 

                  ***

 

"מה לעזאזל..?!" שאל\אמר טומי כשהראתי לו את התליון.

"אני מצאתי את זה בחצר אתמול, מתחת לחדר של אנג'"

אמרתי בנימה  עצובה.

הוא חייך לשמע העצבות בקולי.

"אל תדאגי היא בסדר!" אמר בזמן שחיבק אותי.

חיבקתי אותו בחזרה.

"אתה חושב שיש קשר בין החוטפים לתליון?!"שאלתי.

"אולי, יש סיכויים רבים לכך".ענה מהרהר.

"אך אנו נהיה חייבים לגלות זאת בעצמנו" הוסיף.

"מה?!למה?"הייתי מופתעת מתגובתו.

"את יודעת למה..."ענה "נה נראה לך שיעשו החוקרים והבלשים עם התליון?!"

שאל בחוכמה.

ידעתי את התשובה..

"כלום" עניתי "שום כלום".

 

המשך יבוא:)

מקווה שנהינתם ואפילו אם לא אז סליחה עך בזבוז הזמן, אני נהינת לכתוב את הסיפור אפילו רק בשביל עצמי:)

אם מישהו רוצה להגיב\לשאול\להעביר ביקורת בונה....וכו'... אתם מוזמנים וברצון:)!!!

 

0 תגובות
ממלכת קאשור-פרק 2
21/02/2012 20:49
לאוהבי הפנטזיה והתעלומות
פנטזיה, סיפורים בהמשכים.

תקציר הפרק הקודם:

קטסה פגשה אציל "מיוחד" כשבוקר אחד קמו אנשי הממלכה וראו כי נעלם הוא יצאו

בחיפושים אחריו וגילו את גופו מלא בדם ביער.

 

                                    ***

 

נכנסתי למרפאה, כבר עברו 4 ימים ללא שינו, האציל עדיין היה במעין תרדמת.

הבטתי בפרצופו בפעם הראשונה מזה שנפצע, פניו היו כל כך פגועות אך באותו הזמן..שלוות.

לא יכולתי לא להתאפק והעברתי את ידי על לחיו בעדינות, עורו היה רך ומחוספס.

ראיתי שאחת המשרטות חוזרת עם מטלית חדשה והסרתי את ידי.

"האים את יודעת מה יעלה בגורל  האציל?" שאלתיאת המשרטת בחשש.

"אין חידוש גבירתי, המצב הוא כתמול שלשום"ענתה ופנתה לטפל באציל.

עזבתי את החדר אחרי מבט חפוץ בפניו שכעט בניגוד לכשבוע ימים ניראו שונות,

לא במובן של פצועות...במובן של...יפות?!

 

                                 ***

 

לחצר המלכות היום בשעות הצהרים הגיעו בני משפחתו של האציל,

כולם היו מודאגים בנוגע למצבו.

אני את רוב זמני ביליתי במחשבה על מצבו של ראלף ומעבר לזה,

על הדרך השונה בה ראיתי אותו לאחר התאונה.

לא הייתי בטוחה מנוגע לדבר פרט שאני רוצה לראות את האציל מתאושש.

 

                               ***

 

באותו הלילה חשתי במשהו מוזר, אני לא בטוחה מדוע..אבל פתאום בא

לי הצורך לראות את פנייו של ראלף.

קמתי ממיטתי ונעתי בשקט לכיוון המרפאה.

משנכנסתי לשם הכל היה חשוך מלבד נר גדול ליד מיטת האציל.

התיישבתי לידו, הבטתי בו, חייכתי למראה נשימותיו, הרמתי אט אט את ידי

וליטפתי אותו ברכות.

לאחר מספר שניות הרגשתי בתנועה מוזרה, מה היא התנועה הזו?חשבתי בלבי.

ולפתא הסתכלתי באציל, כמעט צרחתי!

עינייו היו פקוחות, מביטות בי.

 

                            ***

 

הוא הביט בי במבט מוזר, לא אמר דבר.

גם אני שתקתי.

לבסוף הוא נכנע, ואמר...

"היכן אני?" שאל.

"במרפאה" עניתי חרש,"נפצעת קשות.

"אני יודע"ענה בנימה מוזרה.

ניסיתי לנחש את שבליבו, מבטו היה כמבט פוקר, לא היה ניתן לקרואו.

השיער שלו-כשלי-נצץבחושך, ושוב גרם לי לתהות מהו כישורו.

הוא גיחך, כמעט כשומע את מחשבותיי.

"מה כל כך מצחיק?" שאלתי.

הוא התעלם ושאל"מי מצא אותי?האם נמצאו הפושעים בשחור?"

התבלבלתי.

"מה?!"שאלתי כבורה"אנשים בשחור?"

"כן" השיב"אלו שלקחו אותי למקום בכיסוי עיניים".

הרמתי גבה.

 

                       ***

 

הוא החל להסביר לי, הוא אמר דברים על אנשים שעטו כובעים שחורים לראשם

ובגדים שחורים גם כן, הם שמו עליו שק לקחו אותו למקום כלשהו והיכו אותו.

נחרדתי.

"מי הם?ומה מטרתם?"שאלתי

"אינני יודע את זהותם או רצונם"ענה

פתאום הרגשתי כאידיוטית מושלמת.

"האים אתה חש בטוב האציל ראלף?"שאלתי בטיפשות.

"אני מרגיש טוב מכשהייתי"ענה מביט ישר בעיניי

"אתה רוצה שאקרא למשרט\ת?!" שאלתי ש/ובלא מניחה לו

"לא" ענה חד וחלק.

"האם אדוני רוצה שאארח לו חברה או שהוא מעוניין לישון?"

"זה בסדר גבירה אינך חייבת להישאר בחברתי" ענה

"אך כן ישלי בקשה.."החל לומר.

"כן?" ניסיתי לרשן את סקרנותי.

"האם תוכלי לומר לי מי האיש שמצא אותי"שאל מהסס בצורה מוזרה.

"מדוע הינך רוצה לדעת?"התעניינתי

"אני רוצה להודות לאיש הנפלא אשר הציל את חיי" ענה בנימה שהעבירה לי מסר

כי התשובה ברורה מעליה.

"ובכן" התחלתי"דבר ראשון אציל יקר אין האדם שהצילה אותך איש"רמזתי.

"למה הינך מתכוונת?"שאל מבולבל.

למען האמת גם אני לא ממש ידעתי למה התכוונתי, מחשבותיי היו במולבלות במוחי.

"ובכן, אני מצאתי אותך"אמרתי משפילה מבט, הרגשתי את הסומק שעל גרוני.

 

                                    ***

 

"אינך צריכה להרגיש נבוכה!"אמר האציל.

לא עניתי.

ראיתי את ידו נעה לכיווני, הוא לקח את סנטרי ובעדינות כפה עליי להיסתקל בעינייו.

צבע עינייו היה כל כך לא ברור בחושך, כל שראיתי היה המבט המחוייך שעל פניו.

"תודה לך עלמתי, אני חב לך את חיי" אנה בפשטות מפוארת.

הוא חייך חיוך מקסים כל כך.

"אין בעד מה" עניתי חרש מנסה שוב להשפיל מבט.

הוא לקח את ידו בחזרה.

הרמתי אליו את מבטתי חרדה.

עינייו היו עצומות.

 

                            

המשך יבוא:)

תודה רבה על הקריאה וכמובן אם יש הצעות\תגובות\בקשות\שאלות\ביקורת בונה...וכו'....אנא אימרו לי:)תודה רבה=)

0 תגובות
משימה חשאית-פרק 1
20/02/2012 21:17
לאוהבי הפנטזיה והתעלומות
תעלומות, סיפורים בהמשכים.

תקציר של האיך הכל התחיל:

סילבר היא ילדה בעלת חבר טוב וחברה טובה עשירה יום אחד כשהייתה

חברתה בעוד מסיבה יוקרתית של הוריה , נחטפה!

 

                                   ***

 

טומי ואני החלטנו ללכת לבקר בבית משפחת רוטשילד לראות מה שלום משפחתה

ולראות אולי יש איזו דרך  בה נוכל לעזור  שם.

קבענו בשעה 5 בשער, כמובן שאיחרתי והסמקתי כשטומי העיר לי על כך.

 

                                  ***

 

נכנסנו אל החדר, הבית היה מוצף בחוקרים!

הלכנו לחדרה של אנג' שם היו הוריה, האב מחבק את האם הבוכייה על מיטת הילדה האבודה.

הרגשתי כל כך רע שברחתי החוצה אל הגינה שלהם מתחת לחלונה של החדר של אנג'.

 

                                 ***

 

הלכתי שם במעגלים עד שרגלי נחבטה בדבר מה, היה זה בעין תליון יפה, כמוהו לא ראיתי מעודי

-ותסמכו עלי שראיתי כמעט את כל סוגי התליונים בארץ אם לא בעולם! אני מכורה לתליונים..כל כך יפים..-

התליון היה בצורת חצי לב ורוד ועלי חרוט חצי שם באבנים נוצצות בזהב, המקום בו אמור היה התליון להיות מחובר

לשרשרת היה שבור, כל כך חבל! הקטע בו אנור להתחבר התליון לשרשרת היה בצבע לבן-כסוף מיוחד כל כך יפה!

לא יכולתי שלא לשים לב לצד האחורי שך התליון היה כתוב בו "א.ס." תיארתי לעצמי שזה קיצור של בעל התליון,

תחבתי את התליון לכיס ושכחתי ממנו.

 

                               ***

 

נכנסתי אל הבית הלכתי לחדר של אנג' אמרתי סליחה על בריחתי הלא מנומסת ישבתי על המיטה וניחמתי

את האם הבוכייה.

היינו שם כשעתיים, אך בשעה 7:15 אמרתי שאני חייבת ללכת כי  יש לנו הרבה שיעורים להכין,

אמרתי להתראות בחיוך מלא תקווה ככל יכולתי ויצאתי מבית משפחת רוטשילד עם התליון בכיסי,

התליון שממנו שכחתי לגמרי.

 

                             ***

הגעתי הביתה והייתי כל כך מותשת שקפצתי למיטה כולי בוכייה על שקרא לחברתי, מודאגת וקופאת

מקור נרדמתי.

 

המשך יבוא:)....

 

מקווה שאהבתם ואם יש שאלות\ביקורת בונה\הצעות\כל דבר! אנא אימרו לי:) תודה רבה!

 

1 תגובות
ממלכת קאשור-פרק1
20/02/2012 20:51
לאוהבי הפנטזיה והתעלומות
פנטזיה, סיפורים

כל אותו הלילה חשבתי על הזר בו פגשתי בחצר הממלכה המזרחית.

ניסיתי לחשוב האים שיקר לי כשאמר כי מחפש את אחיו?

ואפילו אם לא שיקר..האם יש קשר בין החטיפות?יש אנשים נוספים שנחטפו?ולאיזו מטרה?!

ניסיתי להיזכר במראה הגבר שעמד מולי פחות משלושה ימים,

ניזכרתי בגופו החסון והבריא, בכך שהיה גבוהה ממני בכ- 6 ס"מ.

ואז הבזיק לעיניי מבטו...עינייו...הן היו בצבע כחול-אפור.

המשכתי להנהן בשאלות וניסיתי להיזכר בפרטים נוספים עד שבאה עליי השינה.

 

                                      ***

 

בבוקר שוב העירה אותי המשרטת ועזבה את החדר.

התלבשתי-בשמלה כמובן האציל היה לן בארמון דודי למשך הלילה-

וירדתי לאכול ארוחת בוקר.

כשנכנסתי לאולם המלך קרא לי לשבת מול כיסא ריק, לא עיניין אותי היכן האציל ומדוע איננו בארוחת הבוקר,

מחשבות כאלו לא טרדו אותי בניגוד לאותן המחשבות שטרדו אותי אמש.

ובמחשבה זו שמעתי את קול דודי "היכן האציל ראלף?האים מישהו ראה אותו הבוקר?"

דממה.

"שאלתי שאלה..."החל המלך מנסה לזרז במשרטיו.

"לא הוד מעלתו" ענה כל משרט בזמן שונה מחברו.

"אנא שמישהו מכם ילך לחדרו לבדוק האם ישן הוא"ענה המלך ולאחר חזר לצלחתו.

 

                                   ***

 

"המלך!המלך!"קרא אותו משרט שנשלך להביא את האציל מחדרו.

"כן?!"שאל המלך מעוצבן מעט מהפרעתו של המשרט.

"האציל לא נמצא במיטתו"ענה המשרט והעלה לחשושים בחדר הסעודה.

"שקט!"זעק המלך"החלו לתכנן משלחות חיפוש בהרמון ולאחר מחוצה לו!"

המשרטים נעו לכיוון הדלת ויצאו במהרה ובדממה.

התחלתי לדאוג, אומנם אינני רוצה אותו כבעל אך אין הדבר אומר שאני רוצה שיאונה לו כל רע!

סיימתי את ארוחת הבוקר בזריזות והחלטתי לצאת לחפש אחר האציל ברחובות הארמון.

 

                                 ***

 

"ראלף?!" "האציל ראלף?!"

נשמעו הקריאות מכל עבר,הלכתי לכיוון הגנים הפראיים יותר בחצר המלכות,

הנחתי שכנראה פשוט חיפש מקום לתהות בו ללא הפרעה כלשהיא...

הלכתי והלכתי מתקדמת אל עבר קרחת היער ולפתע,שמעתי צליל יללה, כל כך אוממלה!

הסתובבתי לכל מקום החלטי לחפש מהיכן באה היללה וכעבור כדקה מצאתי את עצמי מביטה בגופתו המלאת דם

של האציל, האציל ראלף!

 

                              ***

 

"האציל?!האציל ראלף?!" צעקתי לעברו, אך הוא לא ענה רק המשיך ליבב.

הבנתי שעלי לקחת אותו אל הארמון לקבל תיפול רפואי, הרמתי אותו בעדינות ונשאתי אותו לעבר הארמון.

 

                             ***

 

נכנסתי אל הארמון מלאת פניקה!

"עזרה!"זעקתי "אני צריכה עזרה!" מיד הגיחו להם שני משרטים רצים לעברי שואלים חצאי שאלות על האציל הפצוע.

"מצאתי אותו כך בגן הדרומי, הוא כולו דימם מיד באתי לכאן אני לא יודעת איך זה קרא.."זה היה הדבר היחיד שאמרתי,

אך המשרטים היו בפאניקה ולא הפסיקו לשאול, אז במקום צעקתי להם לקחת אותו למרפאה לטיפול מידי!

המשרטים עשו כפקודתי.

 

וכל הזמן הזה תהיתי בייני לבין עצמי מה יעלה בגורל האציל...?!

 

המשך יבוא:)

זהו הפרק הראשון מקווה שאהבתם=) אם יש שאלות\הערות\ביקורת בונה או כל דבר אנא אימרו לי:) תודה רבה!

              

 

 

2 תגובות
ממלכת קאשור-ההתחלה
19/02/2012 21:11
לאוהבי הפנטזיה והתעלומות

חשוך כאן,למזלי החושים שלי מחודדים יותר,הם לעולם לא יתפסו אותי!לעולם!

אני לא אתן להם,המשכתי לרוץ.

הרגשתי מישהו מחזיק בחולצתי,הסתובבתי.

לא דיברתי רק בהיתי בברדס שעל ראשו שכמהו גם לי היה.

"מי את?מה את עושה פה?מה רצונך?"שאל אותי ברוגע..

"אני סתם הלכתי לי באזור"עניתי וחזרתי לשתיקה.

"משום מה אני לא מאמין לך...אנא אימרי לי מה רצונך"

"אספר"השבתי"אני פה בכדי לגלות מידע לגבי ההורים שלי,לא נראה לי שהתשובות שלי נמצאותכאן אז אין לך מה לדאוג".

"ומי אתה אם יורשה לי לשאול"שאלתי.

"משום שענית לי מה מעשיך אשיב לך גם,אני פה מסיבה דומה לשלך,אחי הקטן גם כן נעלם"השיב.

"ועכשיו אמשיך לי בדרכי"נופפתי בנימוס, קפצתי על החומה מצאתי את סוסי ודהרתי לכיוון הממלכה הצפונית, גרון הנשלטת בידי דודי.

 

                                          ***

 

"העלמה קטסה,בוקר"אמרה לי משרתי מעירה אותי ומודיעה לי על בואו של יום חדש, כשראתה כי קמתי יצאה מחדרי אך לא לפניי

שהודיעה לי על בואו של בן אצולה נוסף שבא לבקר בחצר המלכות ואמרה לי הורה לי המלך להתשלבש בשמלה חגיגית.

הוא לא מבין שאין לי שום רצון  להתחתן בזמן זה, הורי הם מטרתי.

חוץ מזה מי ירצה אותי עם הכוחות האלה,כולם יודעים שאני משונה,ניחנתי בכישורים יוצאי דופן כמו מעט אנשים בממלכת קאשור,

ניחנתי בכישרון שימוש בחרב,ראייה לילית וחץ וקשת.

ניתן לדעת שאני מהמיוחדים  כפי שקוראים לנו אנשי הממלכה  ניתן  לזהות אם אדם מיוחד או לא לפי צבע שערו,בלונדיני.

כמובן שכל ילד שניחן בשיער בלונדיני נשלך לחצר המלך השולט באותו אזור לראות איזה קישור יש לו והאם יכל בעתיד לעזור למלך.

דודי  שניסה רבות להעיזר בכישורי לא הצליח בזכות עקשנותי ועקשנות הורי,אך כעט הם אינם פה.

 

                                        ***

 

נכנסתי לחדר האוכל בשימלתי המקושטת מרגישה בורה כמו שאני תמיד מרגישה בזמן שאני מנסה להיראות יפה ואלגנטית.

המלך קרא לי להתיישב בשולחן שיוכל להשוויץ בי,לא שיש במה...הוא הושיב אותי כמובן מול האציל שרצה להכיר לי שמו היה ראלף,

אציל מהממלכה הצפונית-בעל נכסים רבים.

מייד כשהיסתקלתי עליו ראיתי את שערו הבלונדיני כשלי ותהיתי מה הכישרונו של הברנש.

הוא הסתקל עלי בצורה מוזרה וגם על שיערי כמובן הרי זה נדיר ששתי מיוחדים היו באותו חדר.

הייתה לי הרגשה מוזרה לגביו...הוא נראה לי מעט מוכר.

אבל מאיפה?!

 

המשך יבוא:)

 

אני מקווה שתאהבו את הסיפור שלי ואם יש איזו שאלה או בקשה או סתם ביקורת בונה אנא את תתביישו:)

 

 

 

 

 

 

 

2 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »