עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

תקראו לי בלייד
אוהבת לצחוק ולחייך חיוך גדול,
בוכה כשאף-אחד לא רואה
רק
עוד
אחת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
מחשבות חולמניות על כיסא מסתובב
04/09/2015 16:03
Blade
מחברות בכל מקום על השולחן, כמו שלל מלחמה לשנה החדשה. מערכת השעות תלויה על הקיר, הדיו עוד לא יבש מההדפסה. אני יושבת על הכיסא, רגליים משולבות. שיער פרוע, משקפיים מאובקים. אני בוהה במחשב כשקובץ ריק ממילים מפריע לי בזווית העין.
אותו רעיון מופיע לי כבר כמה ימים, משהו מעורפל עם שלג ופרחים, ואני מנסה לכתוב אותו ללא הצלחה. אני מתחילה לכתוב משפט, אבל מוחקת אותו באמ
ואז מתחילה משפט חדש. וגם את המשפט הזה אני לא אוהבת, ומוח
בשבילי, החלק הכי קשה בסיפור היא ההתחלה. או אולי בחיים שלי, בכללי. אני לא בן-אדם שמתחיל את הדברים ברגל ימין, אני בן-אדם שמתחיל את הכל עם שתי רגליים שמאליות ואחר-כך מנסה להוכיח שהוא מעבר לזה. 
אני מפסיקה לכתוב, נאנחת ביאוש ופונה למחברות - יש לי ארבעה שערים להכין, פחות או יותר, והגיע הזמן לשלוף את הצבעים. אחרי שראיתי את השערים שחברה שלי הכינה, הציפיות שלי ממני גבוהות, ואני משתמשת בכל העטים שבקלמר שלי כדי לצבוע משהו שנראה כמו ציור של ילד בן שלוש. 
ואז אני חושבת על זה - אולי אני לא האדם המבצע. אולי אני האדם החושב, הכותב, המצייר (באופן כושל, אבל זה נושא לפוסט אחר). אולי אני צריכה להשאיר את הכתב המתעגל לאנשים אחרים.
אני ממשיכה לבהות במחשב, מציקה לעצמי ללכת לסדר כבר את השיער, כשקובץ מלא במילים מפריע לי בזווית העין.
0 תגובות
לפעמים
03/09/2015 18:49
Blade
אומרים לי לפעמים שאני הפכפכה 
ואולי זה נכון
לפעמים אני כמו הרוח
שקטה אבל חודרת
לפעמים אני כמו שלג
צחור אבל קר
לפעמים אני כמו השמש
גדולה אבל מסוכנת
לפעמים אני כמו השלכת
באה לאט וחוזרת לאט
ולפעמים אני כמו האביב
פורחת ופורחת
עד 
שאני
נגמרת

אומרים לי לפעמים שאני צבועה
ואולי זה נכון
אבל אני לא מבינה מה רע
בלהיות צבועה
כי הרי כולנו צבועים
בצבעים שונים 
וזה מה שמבדיל אותנו מאחרים

לפעמים לא אומרים לי כלום
ואולי
זה 
נכון


1 תגובות