עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (2)
פחד  (2)
ארכיון
התבלבלת?! גם אני..
23/04/2019 23:46
בלה בלבלה
אני מנסה למצוא מילים להתחיל איתם, אבל אני לא מצליחה באמת להעלות את הבלבול שלי בכתב, ועדיין, כותבת מוחקת, אני לא מצליחה להבין איך דווקא הוא מכולם הצליח לסובב אותי, אני חושבת שאני אומרת הוא ומתכוונת ל 4 גברים במקביל, כל אחד תורם לבלבול בצורה אחרת, ואני ביקשתי לי רק 1, 
אני מושכת יותר מידי אנשים לכיווני, ולא בא לי..תמיד אמרתי שאני לא חברתית אבל מסתבר שיש יותר מידי אנשים שאני מכירה מכל קצוות תבל...בעיקר גברים..נחזור רגע ל"הוא" כן הוא מושך אותי כן אני משיגה אותו בשנייה, אבל למה הוא צריך להיפגע בגלל האגו שלי?! הוא טוב מידי, הוא מקסים הוא מצחיק מעניין אותי להכיר אותו לעומק...מסקרן אותי ברמה של צמרמורת בגוף...מעניין אותי המגע שלו על הגוף שלי, הקול הצרוד שלו שילחש לי באוזן, שכשאני אסתכל עליו הוא יסמיק כמו תמיד, להסתכל לו בעיניים ולראות את מה שרק אני יכולה לראות...אבל אני לא רוצה לפגוע בו..כי אתה זה לא הוא והוא זה לא אתה...ואותך אני רוצה יותר מכולם, כי אתה לא תלחש לי באוזן ואתה לא תסמיק כשאני אסתכל עלייך והעיניים האטומות שלך עם המבט המטומטם שלהם...איתך אני כבר יודעת איך זה יהיה..אבל אני עדיין רוצה אותו...להוריד לו את החולצה המכופתרת הזאת שיושבת עליו כל כך טוב עם הג'ינס והנעל, את החולצה הלבנה של היום שהדגישה את הכתפיים..ולעבור עם האף לאורך השובל של הבושם שלך..
0 תגובות
איכפתיות
24/01/2019 23:44
בלה בלבלה
מתי למדנו להיות חסרי איכפתיות? מתי הלך הכבוד לעזאזל?
חוסר כבוד אחד לשניה, 
למה למדה האנושות להיות לבד? ולמה כולם פוחדים להיקשר?
פחד להיפגע אחת מהשני, ולמה זה לגיטימי כל כך לפגוע?
למה הפסקנו לראות את האחר? את הרגש? 
המכרים ניפצו לי את הלב, כבר אין מה לתקן, הוא מרוסס כולו על הריצפה, אין שברים שאפשר לאסוף, אני כבר לא מפחדת להיפגע כי כבר אין מה לשבור אצלי, 
אני כבר לא פגיעה, ואין בי שום תקווה למצוא איכפתיות מהסביבה, 
עוד מעט לא נדע איך זה להיות ביחד, כל אחד רוצה להיות לבד, 
0 תגובות
ארורה
02/11/2018 07:50
בלה בלבלה
היא הולכת ומחמירה, הכאבים מחמירים,המוגבלות גוברת גם, 
ארורה תהיי מחלה מעצבנת שהחלטת לבוא אלי, 
דפקת לי את ההליכה, העמידה ,העבודה, הספורטאית מצטיינת,
הרסת לי חיים שלמים שבניתי, לקחת לי את הזוגיות, לקחת ממני כל טיפת רגש שנשארה
0 תגובות
רפואי
06/06/2018 00:12
בלה בלבלה
אז אחרי שנתיים של כאבים החלטתי לעשן את הרפואי, ואו על ההרגשה, ואו על החוסר כאבים, פשוט הרגיע לי את הגוף... הכל פחות כואב, אני יותר רגועה, השרירים יותר רופסים, המחלה נדחקה לצד, בא לי כל יום את ההרגשה הזאת, כבר שכחתי מה זה חיים בלי כאב, הרופא לא מסכים לתת לי רפואי בגלל העבר שלי... אבל למה לא לתת לי מה שמגיע לי?! למה לתת לי את כל הכדורים הפסיכאטרים האלה שלא מרגיעים בגרוש... אני רוצה איכות חיים כמו של בנאדם נורמלי... אני רוצה איכות חיים כמו שהייתה לי לפני שקרה מה שקרה... אני רוצה איכות חיים, מגיע לי, אני רוצה לישון בלילה בלי לבכות מכאבים, אני רוצה להיות עצמאית.. אין לי אפשרות להיות עצמאית על מלא... נמאס לי מהאטימות הרפואית, נמאס לי שהרופא אומר לי "תפסיקי לתת למחלה להשתלט לך על החיים", סליחה אדוני אבל מתי חווית חצי מהכאבים שלי?! מתי הערת את אמא שלך ב 12 בלילה שתקח אותך למיון כדי שידחפו לך 4 אינפוזיות של משככי כאבים רק כדי שתוכל להצליח לשבת, מתי יצאת לטייל והתיישבת על ספסל והבנת שאתה לא יכול ללכת אז התקשרת לאבא שלך שיביא לך את ההליכון כדי שתוכל להמשיך ללכת, מתי שללו אותך במערכת יחסים כי אתה חצי נכה?!..מתי התעוררת באמצע הלילה בבכי כי הכאב כל כך חד... ויש לי עוד הרבה... אז אל תגיד לי לא לתת למחלה להשתלט לי על החיים כי היא כבר השתלטה... היא כבר כאן, והיא לוקחת חלק בכל החלטה שלי בחיים ולפעמים היא גם קובעת בשבילי.. מדינה אטומה מערכת בריאות אטומה רופאים אטומים... תנו לי את האפשרות לחיות.. תנו לי את האפשרות להיות נורמלית... תנו לי חיים בלי כאב.. 
0 תגובות
מה שרואים בעיניים
27/05/2018 08:29
בלה בלבלה
אמרת שיש לי אכזריות בעיניים...
אני אומנם נחמדה וגם מחייכת אבל אי אפשר לפספס את האכזריות שבעיניים, 
אתה צודק.. ולא נעלבתי כשאמרת את זה, כי זה שם, העיניים שלי מספרות הכל, שנים ניסיתי לעבוד על זה שהם יפסיקו לדבר אבל אני לא מצליחה, אולי כי אני לא יודעת להראות רגשות אז העיניים שלי מראות במקומי. 
שאלת אותי מאיפה באה האכזריות הזאת, אבל אני לא מסוגלת לספר לך, כי אתה תשפוט אותי, ואז תסתכל עלי במבט מרחם ותקרא לי גיבורה ואני שונאת את זה... 
אני תוצר של חיים קשים שפגעו בי והפכו אותי למה שאני היום, 
אבל אם תסתכל טוב טוב בעיניים תראה מעבר לאכזריות שיש שם.. פעם הרב של בית הספר (כן זה היה לפני יותר מעשור) אמר לי שרואים את הנשמה שלי בעיניים והיא מסתתרת אבל היא טובה, אולי ראית את האכזריות כי לא הסתכלת מספיק עמוק.. מעבר לה.. או כי אולי לא רציתי שתראה מעבר, אל תחפש שם אהבה כי לא תמצא.. תחפש את הרכות שבי את הטוב, את העדינות... הם לא נראים אבל הם שם
0 תגובות
אידיוט
11/04/2018 11:10
בלה בלבלה
אל תשחק איתי, אין לי סבלנות לשטויות האלה, כשאני הפגנתי התעניינות שמת עלי פס, דיברת עם בנות אחרות עשית לי טובה שענית לי להודעות, שיחקת אותה איש העולם הגדול שכל היום עסוק בעבודה ואני צריכה לרדוף אחרייך כמו ילדה קטנה, אז קיבלת ממני בעיטה פתאום אתה מתחנף ובא ומסתכל עלי בעייני עגל מנופף לי לשלום ומצפה לייחס, ואוי שלא נדבר על החוסר טיפוח, הזקן שגידלת והשיער שאתה מתעקש לא לגזוז עם הקרחת באמצע מעביר בי צמרמורת של גועל ... תעיף את העיניים שלך ממני כי אתה לא תקבל יחס לא משנה כמה עצוב תסתכל עלי... אידיוט
0 תגובות
כאב
08/04/2018 02:26
בלה בלבלה
אני זוכרת את הפעם הראשונה שרציתי להבין מה יותר כואב, כאב פיזי או כאב נפשי, בדיוק רבתי עם אבא שלי, כרגיל, תפסתי מספריים וחתכתי לעומק, הדם התחיל לרדת  תמיד אני מוקסמת מדם, מהצבע שלו מאיך שהוא גולש, מטפטף על השידה העמוסה, זה מהפנט אותי, ולא, אני לא מרגישה כאב, רק סוג של שיחרור של הקלה, טיפול חבישה ועוד שבוע לא יישאר זכר.. העור שלי לא משאיר את הצלקות, אחרי החתך הראשון הבנתי שכאב נפשי יותר כואב והצלקת נשארת לתמיד, אבל זה לא מנע ממני מלחזור על הפעולה, אולי רציתי להוכיח לעצמי שהגוף שלי עמיד, אולי רציתי להעניש את עצמי, או אולי סתם לחוות את תחושת הסוטול שמרגישים אחרי הפעולה, היום כבר הפסקתי, אבל יש ימים שאני מחזיקה סכין ביד ומסתכלת על הורידים ביד השנייה וחולפת לי המחשבה על הדם, איך הוא יוצא, איך הוא מטפטף, אבל הפסקתי לחתוך... הפסקתי לחתוך אבל לא הפסקתי להיפגע, 
0 תגובות
לקוחות יקרים..
01/04/2018 23:49
בלה בלבלה

אתה... כן כן אתה...
אז מה אם חג ואז מה אם יש לחץ תעמוד בתור כמו כולם וגם אם תקטר עוד 100 שנה זה לא יגרום לי לעבוד יותר מהר אני לא מכונה, אתה לא צריך להסביר לי את העבודה שלי תאמין לי שאני מכירה, אם תגיד לי כל דבר איך לעשות זה רק יעצבן אותי יותר, את ההערות העוקצניות שלך כבר שמעתי מעוד 1000 לקוחות אחרים, ואם תצעק עלי שאנחנו יקרנים זה בטוח לא יגרום לי להוריד את המחיר... החנות היא רשת זה מה יש, וכן זה המבצע וכן מבצעים משתנים ולא אני לא יכולה לעשות לך עוד הנחה גם אם אתה קונה ב 600 שקל, וכן אני יודעת מה המחיר ומה האיכות ומה החומרים של המוצר וגם אם תשאל אותי עוד 4 פעמים שום דבר מזה לא ישתנה, המחיר אותו מחיר והחומרים הם אותם חומרים, לא אני לא מחביאה סחורה במחסן הכל נמצא בחוץ ולא אני לא הולכת לבדוק במחסן רק כי ביקשת, כשהצעתי עזרה דחית אל תתעצבן עלי שעברתי ללקוח הבא כי יש עזרה אנחנו פשוט מפרפרות בין עוד לקוחות, וגם אם אני בעיינך רק מוכרת אל תקטין אותי בהערות שלך כאילו אני לא משכילה ברמה שלך תאמין לי שיש לי השכלה יותר גבוהה משלך ואני כאן רק כי אני אוהבת את העבודה שלי אהה... ואני לא מוכרת אני המנהלת אז כשאתה עומד וצועק עלי דברי עם המנהל שמעלייך אז אני מולך ואומנם אני נראית לך צעירה מידי בשביל מנהלת אבל תאמין לי שקרעתי את התחת כדי לקבל את התפקיד אז אל תזלזל בי... אחרי הכל החג שלך הוא גם החג שלי ושנינו בסופו של יום רק רוצים להגיע הבייתה... ההבדל ביננו זה שאתה פשוט יוצא מהחנות ואני נשארת לסדר את הבלגן שהשארת אחרייך עד 1 בלילה...
חג שמח לך לקוח יקר 

2 תגובות
פרק שלם
17/03/2018 21:31
בלה בלבלה
כתבתי פרק שלם, כן אני גם מנסה את מזלי להוציא ספר,
אז כתבתי פרק שלם וכשקראתי אותו לא אהבתי ומחקתי,
אם אני לא אוהבת את הפרק איך הפרק ישכנע מישהו אחר להמשיך לקרוא אותו,
אני מנסה לכתוב ספר על החיים שלי, הם די מעניינים,
פשוט קשה לי להצליח להעלות הכל על בכתב, אני לא מצליחה להפוך את החיים שלי את החוויות שלי למילים,
אני לא אוהבת את התיאור אני לא אוהבת את מה שהמילים יוצרות, הן משקפות את המציאות שאני מנסה לשכוח,
אז מחקתי פרק שלם, אז מה,
אני אכתוב חדש, עדיין לא החלטתי מה...
אבל אני אכתוב חדש...
5 תגובות
ריקנות
04/03/2018 23:37
בלה בלבלה
אני מרגישה ריקה, כמו קליפה שנשארה בודדה בלי הפרי מבפנים,
כן זה תקופות אני יודעת, אבל עד שהתחלתי לכתוב שוב פתאום באה הריקנות, 
אין לי מילים, אין לי אנרגיה, אין לי צבעים,
אני חושבת שזאת השיגרה של העבודה, השיגרה של היום יום,
זה שואב ממני כל כך הרבה אנרגיות, 
אני שונאת שיגרה, שיגרה מרוקנת אותי, 
כמו עכשיו,
המוח שלי זה כמו הקו הישר במוניטור,
אין לו אפילו כוח לחשוב,
הוא ריק, פשוט ריק,
הנפש עייפה,משועממת,
אני נמצאת בתוך חלל והוא ריק.
הריקנות הזאת תביא לאסון, אני מכירה את עצמי,
אני כל כך עייפה וריקה,
אני פשוט בוהה במסך...
2 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »