עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
נמאס לי
19/01/2014 01:47
beautifulrainbow
למה אני לבד? כל הזמן שואלת את עצמי את אותה השאלה.. כל הזמן לא מצליחה להחזיק קשר יותר מפאקינג חודש
למה זה קורה לי? למה?

הביטחון העצמי שלי ברצפה בגלל אנשים שפוגעים בי כל הזמן. וכן הגיוני שאני נותנת להם לפגוע בי, אבל זה נובע מחוסר הביטחון הזה. לא יודעת איך אני מוצאת את עצמי במצב הזה. מרגישה שכולם שונאים אותי ורע לי פשוט רע לי.
חוסר ביטחון שמונע ממני גם לתקשר כמו שצריך עם בחורים ואנשים בכלל. חברות אמרו לי שאני מקרינה את חוסר הביטחון העצמי לאלו אני יוצאת איתם. יתכן. הבעיה שגם שאני נותנת את הצ'אנס הזה לבחורים שלא מצאי-חן בעיניי, אבל גם זה לא עובד. לא יודעת למה. פשוט לא עובד. וקשה לי קשה לי כל כך.. אני גם לא מצליחה לקום בבוקר בגלל הדיכאון הזה. זה מושך אותי, גורר אותי למטה בקצב מהיר ואין לי שליטה על זה. תוהה אם כדאי לי ללכת לדבר עם מישהו, אבל כרגע זה המקום היחיד שאני מוצאת בו את הנחמה הזאת לפרוק את הכאב, התסכול. 
אני כבר מרגישה כל כך אבודה.. ומפחדת שאסיים כמו הרווקות האלו שגרות עם 40 חתולים. ללא בעל וללא ילדים. 
אומללה. עצובה. ולבד. נמאס לי.

1 תגובות
אז חשבתי
12/10/2013 18:45
beautifulrainbow
הנה שוב אני יושבת מול מסך המחשב ורוצה להוציא את כל מה שיושב על הלב שלי... פעם ראשונה שכתבתי הייתה על בחור אחד שממש פגע בי. פגע בי כל כך שגם אחרי כמה חודשים עדיין היה בי הצורך העז הזה לשבת ולכתוב עליו, ועל הגעגועים הלא ברורים שלי אליו...
מאז עבר זמן והכרתי מישהו אחר. מישהו שבכלל לא היה הטעם שלי מלכתחילה, אני חייבת לציין. אבל הוא היה נחמד אליי וטוב לב. ביחס לכל הזבלים שיצאתי איתם לפני כן. אז החלטתי לתת לו צ'אנס. ונתתי. נתתי ברמה כזאת שבסופו של דבר נקשרתי אליו. נקשרתי בצורה כזאת שיום אחד הוא פשוט התהפך על עצמו במאה שמונים מעלות והתעלם מן הקיום שלי. ניסיתי לדבר איתו. הוא טען שהכל בסדר ואין לו מושג על מה אני מדברת. טען שיש לו עומס בגלל הבר החדש שנפתח שאותו הוא מנהל, ואולי גם בגלל הבר השני שעתיד להיפתח, שגם אותו ינהל. בטח אתם חושבים לעצמכם מה היא בכלל יוצאת עם בעלים של בר.. ועוד במקרה הזה של שניים! מה היא צריכה דבר כזה בכלל... אז נכון, מה אני צריכה כזה דבר בכלל, אבל הוא היה מיוחד, משהו בו היה שונה. אבל הוא תעתע בי, תעתע בי וזרק אותי לכל הרוחות. טען שרצה לשבת ללבן איתי את הדברים אבל החליט בסוף שלא, שרוצה להיפרד. אני עדיין מנסה להבין מה קרה שם. החיבור היה מדהים, גם הוא אמר. אבל כנראה לא מספיק אם בסופו של דבר החליט שלא מתאים. ועכשיו הוא נמצא במסיבת פתיחה של הבר שלו, שכמובן אותי לא הזמין. ואני יושבת פה בבית וכל הזמן חושבת עליו. לא יודעת למה.. אבל זה המצב. אני גם נזכרת איך יום לפני שנפרדנו, שהבנתי שההתנהגות כבר עברה את הגבול, יצאתי עם חברים בערב שישי ליפו, ומצאתי את עצמי יושבת ובוכה בשירותים של המקום שישבנו בו.. ואז זה היכה בי - אני יושבת בשירותים ובוכה.. אני?!?!
מחקתי אותו מהפייסבוק, וגם המספר שלו נמחק לי אחרי שהפלאפון לי שבק אתמול חיים - כמה סימבולי. אולי זה סימן מלמעלה, מי יודע...
ועכשיו אני מנסה להרים את עצמי ולנסות להמשיך הלאה. זה קשה, אני מודה.
אני בכלל עכשיו נמצאת בצומת דרכים כזאת בחיים שלי התחלתי תואר חדש וקשה לי, כי יש המון דרישות. אני גם עכשיו מחפשת דירה לעבור לגור לבד, וזה מוציא ממני הרבה מאוד אנרגיות. זה הכל ביחד. וזה קשה. קשה.
0 תגובות
מתגעגעת אליך
21/08/2013 23:58
beautifulrainbow
אז כן... גם אני התחלתי לכתוב בלוג.. מעולם לא חשבתי שאעשה את זה, אבל הנה זה קרה.. את האמת שאני בדרך כלל שומרת את המחשבות שלי לעצמי. אבל הפעם החלטתי לבוא ולשפוך אותן כאן. באנונימיות. שזה כל מה שיפה בזה.
היה מישהו שיצאתי איתו בדצמבר האחרון. לא הסתדרנו. את האמת שמההתחלה היו סוג של חיכוכים. בעיקר מהצד שלו, אבל אני מה שנקרא בלעתי את זה בשקט. הקרנתי את זה בסופו של דבר החוצה על-ידי התנהגות מאוד לא אמיתית, מלאכותית נגדיר את זה ככה. וזה גם מה שהוא אמר. אני לא אומרת שזה בסדר, באמת שלא, אבל פשוט לא יכלתי להתנהג אחרת. גם כל מילה שהוצאתי מהפה הרגישה לי כאילו אני לא מספיק חכמה בשבילו. בכל זאת הבחור היה משכיל..אז בטח שיהיו לו דרישות גבוהות. כמובן שגם היה תל אביבי.. מפתיע, אבל התנהג כמו כל התל אביבים הממוצעים. כל מה שרוצה זה לזיין. גם אפשר לקלוט מההתנהגות שלו מלכתחילה את כל הסטייל התל אביבי הזול הזה, למרות שחבר משותף הכיר בינינו, ואתה כביכול מצפה שזה לא יהיה איזה סטוץ... אז כן, היה ברור לי שזה לא רציני, וכן הרגיש לי שיש לנו חיכוכים על כך שהיה מעיר לי ומנסה לעקוץ אותי כל הזמן, גם שנפרדנו כמובן שהיה לו מה להגיד.. ומי ישמע כמה זמן יצאנו, כולה חודש (או אפילו 3 שבועות.. כבר לא זוכרת) בלחץ. אבל למרות איך שהתנהג אליי, כמה שהעליב אותי ופגע בי, שזה הגיע למצב שפשוט לא רציתי לדבר איתו או אפילו לראות אותו, אני עדיין מתגעגעת אליו ולא מפסיקה לחשוב עליו. יצאתי כבר עם מלא בחורים מאז, אבל עדיין התמונה שלו מהדהדת לי בראש ולא יוצאת. באמת שלא ברור לי למה... וקשה לי, נורא קשה לי עם הגעגועים האלה... למרות שלא יצאנו הרבה זמן, עדיין נקשרתי אליו. נקשרתי אליו הרבה יותר ביחס לבחורים קודמים שיצאתי איתם לפניו. גם מחקתי אותו מהפייסבוק כי חשבתי שככה אולי הוא יצא לי מהראש... אבל זה לא קרה.. זה רק החמיר. 
לפני בערך חודש הלכתי ברחוב תל אביבי ונתקלתי בו. הוכתי הלם. הוא היה עם הרבה חברים. לא תארתי לעצמי שהכל יעלה בי כך מחדש. כמובן ששיחקתי אותה מתעלמת, אבל בלב בכיתי, פשוט בכיתי. הוא כמובן מצידו גם התעלם.. אם זיהה אותי בכלל... לאחר מכן אותו בכי הפך למוחשי ולא הפסקתי לבכות למשך זמן מה. כאילו היכה בי רעם ביום בהיר שראיתי אותו, והכל צף מחדש, ומאז עוד יותר לא ממען לרדת.
הוא בטוח המשיך הלאה, וכבר שכח אפילו איך קוראים לי.. בטח מזיין איזה כמה בנות בשבוע.. או שאולי מצא מישהי רצינית.. הוא נראה טוב, גבוה הרבה מעל הממוצע שלא לדבר על זה שבעל השכלה גבוהה מאוד כך שבנות הן נר לרגליו. והוא מנצל את זה. ומותר לו בתכלס, רק שאני עדיין חושבת עליו. כאילו הושאר בי חותם. למרות איך שהתנהג אליי. למרות שאמר שאנחנו לא מתאימים. אני מתגעגעת אליו. כל כך מתגעגעת אליו מסיבה לא ברורה. אבל הוא כבר שכח אותי, המשיך הלאה... אני הייתי עוד אחת לסמן עליה וי ברשימה.


2 תגובות