עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
גיל התבגרות  (1)
חיים  (1)
מוות  (1)
מוזיקה  (1)
עצב.  (1)
קשיים  (1)
ארכיון
מאי 2012  (2)
קפיצה למים העמוקים
22/05/2012 15:22
adi pollak
מוות, מוזיקה, עצב.

אז גם אני קופצת למיים העמוקים של רשת הכתיבה בלוגר (Bloger), ומפרסמת משהו שכתבתי.

 

 

http://a5.sphotos.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-ash4/426674_215624721869093_197594953672070_392910_1941539769_n.jpg 

תסתכלו טוב טוב על התמונה הזאת, על תבכו לפחות תשדלו, על תזיזו את מבטכם מהתמונה, לאחר שאתם מרוכזים תקראו את זה:

כמו כול בוקר הביא הכלב הנאמן לבעלו הקשיש את עיתון הבוקר. כמו כול בוקר הכלב והקשיש צחקו מבדיחות שהיו כתובות בעיתונים. כמו כול בוקר הקשיש והכלב פתרו חידות הגיון. כמו כול בוקר הקשיש שתה קפה שחור חזק ומר מאז איבד את אשתו האהובה הוא שותה רק קפה שחור והכלב מיים בקערה. לצערו של הזקן שחלה במחלה קשה הוא לא יכל להוציא את כלבו לטיול אך עשה זאת בכול פעם עם חיוך חדש שמסתיר את כול כאביו שהלך לפני כמה חודשים אמר הרופא בקול צרוד ועצוב שאמר כמעט בברור "אני מצטער אריה אך אין בפי בשורות טובות עבורך" ואריה נשם נשימה מקוטעת. 
יום אחד אריה בן ה80 החזיר את נשמתו לבורא אף אחד לא הגיע לאזכרה ובשביל אריה אף אחד לא בכה אבל הכלב הנאמן תמיד בא באותה שעה מחכה לפתור חידות הגיון לצחוק מבדיחות ישנות ועדיין מצחיקות ולשתות איתו שתייה. אבל הכלב אף פעם לא הבין למה אריה לא חוזר בחזרה.

עכשיו אחרי שגמרתם תגידו לי, מה הרגשתם.

נתראה בבלוג הבא (=

http://www.youtube.com/watch?v=QkyvyquCtu4
0 תגובות
סרטוןMashina - Tachzor Tachzor, משינה - תחזור...
זה הזמן לכותרת מעניינת...
17/05/2012 10:53
adi pollak
חיים, גיל התבגרות, קשיים
לחיות כמו כולם, לחיות ולנשום נשימה, להחסיר פעימה, לעמוד בכשפיו של האדם, ולעמוד בדרכו, לעזור ולתמוך.  להשען על מישהו בעת שאתה צריך ובזמן הנכון שיגיד לך בדיוק את מה שהוא חושב, גם אם זה לרעתך הוא לפחות אמר. זה מה שטוב.  אם אתה לא מסכים אז מה?! הוא ניסה לא אמר שהצליח, נתן לך את עצתו למרות שלא נשמעה בדיונית ומלאת פנטזיה וחלום אבל בסוף אתה מגלה שהוא צדק, ואתה הפחדן לא מעז להוציא את המילים האלה שאתה חייב לומר אבל יודע שאתה חייב מתישהו להגיד לאדם הזה בדיוק מה שאתה חושב ולעמוד על שלך, אני מתחברת כול כך חזק לאמרה הזאת כי היא כזאת עכשווית ונכונה כלפיי. הבעיה שאצלי אני אפילו לא מסוגלת לחשוב על זה רק שאחרים אומרים לי אני מקשיבה ונהית צייתנית.  אני לא יודעת מה לכתוב זה הפוסט הראשון שלי באתר הזה, ואני יודעת שאף אחד לא יסתכל בו אז למה אני עושה את זה? אולי בגלל שאני אוהבת לכתוב לא משנה למי אבל אני כותבת בכול זאת. אני כותבת לאנשים שרוצים לקרוא ולדעת ולהתעניין אבל גם הבלוגים שלי האחרים לא צלחו הצלחה משגשגת וכך נשארתי אני מסך המחשב הפתוח ושירי החיפושיות ברקע.  אז אני אומרת לך מעכשיו אם זה לא מעניין וגם אם כן תקראו אתם לא מוכחים להגיב אבל לפחות תקראו ותגלו מין רמה של סיקרון. למרות שאני חושבת שאני בן אדם משעמעם וממוצע. מה יש לנערה בגיל העשרה להציע לעולם הזה של הכתיבה כנראה שלא כלום, אני חושבת שיש ילדים בגילי שכן כותבים וכותבים יפה והם מאוד מיוחדים ומוכשרים אבל אני לא כזאת למרות שהרבה אומרים לי שאני כזאת.  אין משהו מיוחד בשפה שלי, אין לי ביטחון עצמי בשמיים בגלל זה אני כותבת פה. בגלל זה פתחתי את הבלוג הזה. כי כתיבה עבורי זה דרך חיים ותרופה לכול דבר. אתה עצבני? קח דף ועט תכתוב, אתה רגוע? תכתוב, אתה מאוהב? תרשום, אתה שונא? תוציא את השנאה שאתה אוגר על הדף.כתיבה זה פתרון לכול דבר. זה דרך חיים. 
אני ממש מרגישה חופרת אבל, אני מרגישה שהבלוג הזה הוא סוג של שליחות עבורי, להראות שבני נוער כותבים ולא רק כול הזמן מתפרעים יש פן אחר של נערים שאצלם זה סוג של שליחות.

אז בקיצור אני אספר על מה שאני הולכת לכתוב פה, אני הולכת לפרסם פה דברים שכתבתי שירים סיפורים וכדומה, אני אספר על ימים בבית הספר ואני אספר לפעמיים איך זה להיות נערה בת 14 וחצי ובמה אני מרגישה שאני צריכה לנשום ולהרגע. כי עכשיו את האמת לא קל להיות נערה. לא קל להיות אישה צעירה, לא קל להיות כמוני יחסית מלאה, לא קל להיות מתולתלת שלכולם יש שיער חלק. לא קל.
אני אחתום את הבלוג הראשון שלי בברכת סופ"ש משגע. ושיר נפלא של Bob Marley-One Love  
שלכם
עדי
(נתראה בבלוג הבא שלי, אם יהיה)  
http://www.youtube.com/watch?feature=fvwp&v=vdB-8eLEW8g&NR=1
2 תגובות
סרטוןBob Marley - One Love