עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
יוני 2013  (1)
כמה מלים לזכר אבא שלי ז"ל
08/06/2013 07:57
אבנר הגדול

בית הכנסת-מקדש מעט

תהפוכות החיים הביאוני לידי תפילה. אבא שלי, נפטר ביום ששי בשבת, כ"ב טבת תשע"ג – אבא, צדיק גמור היה, לכל הדעות. על פי שמועה שגונבה לאוזניי, בעולם ההוא יש מדרגות של קדושה, וכל נשמה  שמתקדמת במעלה המדרגות מעלה מעלה, החיים שאחרי המוות ינעמו לה יותר ויותר. איך מתקדמים במעלה המדרגות? תפילות וקדישים של הבנים שנותרו בחיים בעולם הזה, דוחפים את אבא מעלה מעלה. כל קדיש וכל תפילה, מעלים  אותו במעלות הקדושים בשמיים וגורמים לו לאושר רוחני אינסופי. כל קדיש שלי מהווה מעין זריקת חיסון לאבא, נגד מזיקים ומלאכי חבלה שמימיים. אין זה המקום להיכנס לוויכוח אפלטוני בדבר נכונות או אי נכונות האמונה הזו, שהרי אף אם אינה נכונה, הקדישים והתפילות לא יגרמו שום נזק לאבא. כל זה הובילני אל תוככי העולם הרוחני של עם ישראל והכניסני אל תחת כנפי השכינה-אל הווי בית הכנסת.

מיום הפטירה אני מקפיד להשכים לתפילת שחרית ולהתייצב לתפילות מנחה וערבית מידי יום ביומו. התפילות מתקיימות בעיקר בבית הכנסת השכונתית. אין זה משנה אם אני עייף, ממהר, או סתם מתעצל. אני חייב להתייצב למפגשים החברתיים החדשים שלי: התפילות.  כבר חלפו כמה חודשים מיום שנתייתמתי מאבי. עם כל קדיש וקדיש היוצא מפי, אני מרגיש שאבא מקבל עוד ועוד דרגה על הכתפיים. עם כל תפילה ותפילה שלי, אבא מקבל עוד ועוד  "תארים אקדמיים". עם כל אמן ואמן שעונה לי קהל המתפללים, מעמדו של אבא מתחזק יותר ויותר בהיררכיה שבעולם העליון.

המציאות הזו הביאתני לידי היכרות יותר קרובה עם האנשים הדתיים ועם הכוחות הפועלים במסגרות הדתיות השונות בבתי הכנסיות, בבתי המדרשיות  ובכלל לידי היכרות עם  מערכות היחסים שבין אדם לחברו ובין אדם לחברה בחיי קהילה דתית סגורה. להלן אסביר מעט רשמים שהטביעו חותמם עליי:

העם היהודי בארץ מורכב משני ציבורים: הציבור הדתי והציבור החילוני. לציבור הדתי ולציבור החילוני יש נציגים בממשלה וברשויות. כמובן, כמו בכל מקום בעולם, הציבור הדתי הוא בעל מאפיינים יותר קנאיים ולכן הוא גם יותר מלוכד. הדבק המלכד אותו הוא ה"אמונה הדתית" והמפגשים החברתיים היומיומיים בבתי הכנסת ובקהילה הדתית. בית הכנסת הוא מקום מפגש והוא מהווה מעין "מקדש מעט" למנהיגיו של הציבור הדתי בארץ. בית הכנסת היא אבן היסוד שעליה מוצב המגזר הדתי, ובתי הכנסיות בארץ מהווים בסיס איתן להמשך קיום השליטה של הדת על חיי המדינה ועל הרבדים הפוליטיים הדתיים בארץ. זהו חלק ממבנה היררכי של היהדות הדתית בארץ, כאשר אבן היסוד הוא בית הכנסת.  בתי חינוך דתיים כגון בתי ספר יסודיים, תיכוניים, ישיבות הוראה למיניהן, בתי חולים דתיים  ואפילו אוניברסיטאות דתיות. כל אלה מהווים מעין נדבכים של בסיס איתן לקיום השליטה הדתית בחיי החברה בארץ, כשהנדבך הבסיסי והראשון הוא "בית הכנסת השכונתי" במאמר זה אתמקד בתיאור הלכי הרוח והנפשות הפועלות בבית הכנסת השכונתי שלי בפתח תקוה. להלן, דמויות הלוקחות חלק בעיצוב דמותו של בית התפילה:

הגבאי- בראש בית הכנסת עומד ה"גבאי". עבודת הגבאות נחשבת כעבודת קודש והיא דורשת מיומנות וידע רב בכל הנושאים הקשורים בפעילותו של בית התפילה, כולל ידע בניהול פיננסי, הנהלת חשבונות, גבייה, הנהלת תחזוקה, מומחיות בנושאי דת ותפילה וידע רב בסדרי התפילות השונות בימים מיוחדים כמו חגים ומועדים, ראש חודש, צומות וכו'. הגבאי הוא בעל סמכות מנהלית עליונה בבית הכנסת, מכוח האמון שהציבור נותן בו. לצד הגבאי ישנם כל מיני בעלי סמכויות גלויים וסמויים מבין המתפללים. ככל שהאדם המתפלל יותר ותיק בבית הכנסת, כך תהיה השפעתו על קבלת ההחלטות של הגבאי גדולה יותר. ישנם בעלי תפקידים משניים:

בעל קורא- הקורא הקבוע של הפרשה השבועית בתורה.

 החזן הראשי- העומד בראש מקהלת המתפללים ברוב התפילות.

 ה"מתרברב"- עושה עצמו רב בית הכנסת, או אם תרצו: נוהג לריב עם כולם.

 ה"מכריז"- מכריז על התרומות שנתרמו.

 ה"כהן"-  המתפלל שמברך את כל העדה. הוא גם ראש המקהלה הפיוטית בבית הכנסת

 ה"חזנים"-  העוברים לפני התיבה מידי פעם.

 ה"נואמים"- המעבירים שיעור שבועי לקהל

ה"יתומים"- אומרי ה"קדיש יתום"

ה"מתנדנדים"- אלו  שנוהגים להתפלל ביראת שמיים יתירה תוך כדי התנודדות הגוף מצד לצד בעיניים עצומות ותוך כדי התעלמות מוחלטת מנוכחותם של  יתר המתפללים. 

ה"ברסלבים"- חסידי ברסלב ממאמיני נחמן מאומן, רובם חוזרים בתשובה, בריונים צורכי סמים ורדודי דעה ברובם. הם ניכרים בפריטי לבוש אופייניים כגון כובעים לבנים סרוגים, לבושי לבן כמלאכים,  עוטי זקן תיש ולעיתים מצועצעים וצבעוניים עם פומפונים על הכובע ועוד כהנה וכהנה.

המתפלל הפשוט- ניצב, שאינו בעל תפקיד כלשהו, פרט לאיוש כסא פנוי ע"מ להצדיק את קיומו של בית הכנסת.

 ה"אורח המזדמן"- עובר דרך,  שנכנס במקרה להתפלל.

ה"שרת"- האדם שתפקידו לשרת את באי ביהכ"נ ולדאוג לסדר ונקיון.

הילד- בנו של מתפלל שתפקידו להרים קול ולפצוח בשירת ילדים במהלך התפילה, או להפריע למהלך התקין של הטקס.

ה"נשים"- המעודדות הנקביות היושבות במרומי עזרת הנשים, אליהן נשואות עיני חלק גדול מן המתפללים, אשר מידי פעם, במהלך התפילה,  מגניבים מבטים יצריים גבריים לעבר העזרה.

  יש לציין שבהרבה מקרים התפקידים עוברים בירושה מאב לבן.    

            

0 תגובות