עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
שותפים להרהורים
משפטים על חינוך
29/07/2014 12:18
karin
תאוריית העגלה עם ארבעת הגלגלים: מוטורי, חברתי, רגשי ודידקטי וחושבת שחשוב מאד לשמור מצד אחד על איזון ביניהם, אך גם לעודד את היכולת היחודית של הילד.
0 תגובות
מתקרבים לרגע האמת
27/07/2014 14:34
karin
חינוך ביתי, משימות, תכנון
עוד פחות מחודש, ב-24.8, נגמרת השנה של יעלה בגן תות ולפי כל התוכניות מתחילה השנה שלנו יחד, בחינוך הביתי. 
חודש ועשרה ימים לפני הצטרף למשפחתנו, ממש לפי התוכנית, אמיתי הקטן והמתוק:

ועכשיו, כל ההתלבטויות והתכנונים מתחילים להראות קרובים מאי פעם, צריך להתחיל לחשוב פרקטי יותר, וזה ללא ספק הופך למאיים, כשזה קרוב כל כך. המשימות הפרקטיות שעל הפרק:
  • המשימה הפרקטית המעיקה ביותר היא השיחה עם צוות החינוך של הקיבוץ, שבונה על שני ילדנו כחלק ממערכת החינוך לשנה הבאה. ברור לי שזו הולכת להיות שיחה לא נעימה, והעובדה שאני דוחה אותה לרגע האחרון, עד שאהיה לגמרי בטוחה שזה הכיוון, לא הולכת להועיל. מצד שני...אנחנו אפילו עוד לא יודעים מי אמורה להיות הגננת של יעלה בשנה הבאה, אז זה נראה לי לגיטימי לשנות את דעתי ברגע האחרון. 
  • בעבודה שלי כבר הודעתי שכנראה לא אחזור ושיחפשו לי מחליפה. גם השיחה הזו לא הייתה נעימה, אבל הכרחית. המנהלת רצתה שאחזור, לפחות לחלק מהמשרה (שגם ככה היא משרה חלקית) תוך 3 חודשים, וזה, בהינתן בתי התינוקות של הקיבוץ, ממש לא אופציה מבחינתי, גם אם אחליט כן לחזור לעבוד בסופו של דבר. 
  • מבחינת ההסתגלות של כולנו לחיים עם שני ילדים, זה האתגר הגדול העומד בפנינו עכשיו. בנתיים, טפו טפו, חמסה חמסה, שום בצל, בלי עין הרע, עושה רושם שבאמת יש הבדל משמעותי בין ילד ראשון לילד שני. אמנם אני עייפה, מאוד, והלילות הם לא לגמרי לילות, אבל זו ממש לא אותה העייפות שזכרתי. אני משתדלת לישון גם במהלך היום, אבל נראה לי שאם (עוד סבב של טפו טפו) העניינים ימשכו ככה, אני אצליח לשרוד את היום בלי לישון. יעלה מאוד מתלהבת מהאח החדש שלה, והרבה פחות מתלהבת מאיתנו, ההורים שלה, כהורים לשניים. זה מבחינתי ממש הרע במיעוטו, כי הכעס יוצא עלינו ואמיתי מקבל רק המון אהבה. אנחנו עובדים על זה, וזה ממש לא קל, אני מודה. חלק בי מקווה שאם היא תשאר איתנו בבית ולא "תגורש" כל בוקר לגן, זה קצת יפחית את הקנאה ואת הכעס. ברור לי שבמקום יהיו לנו עוד 8-9 שעות ביום של מוקדים אחרים לוויכוחים ולקשיים, ואני מנסה לעבוד על זה מעכשיו, לזהות את הנקודות הקשות ולנסות, כמיטב יכולתי, להתכונן. 
  • בזמן שעיבדתי את רעיון החינוך הביתי, התחוור לי שזה יהיה הרבה יותר קל אם נוכל להקדיש מקום בבית ללמידה וליצירה. הבית שלנו קטן וצפוף למדי. החדר של יעלה הוא ממש קטן, וברגע שגם המיטה של אמיתי תכנס אליו (תוך חודשיים-שלושה) לחלוטין תעלם האפשרות של לשחק בחדר. הסלון שלנו עמוס משחקים, אבל גם הוא לא מרווח בשטחי פעילות. מכיוון שהיה לי הרבה זמן לחשוב, תכננתי מהפך שלם בחדר האורחים שלנו. נכון, זה שיש לנו חדר אורחים גורם לזה להישמע כאילו יש לנו בית גדול, אבל החדר הזה לא כ"כ פרקטי...בכל מקרה, החלטנו (בעיקר החלטתי, בעלי זורם...) בתור מתנת לידה לבקש מההורים שלי לבחור לעצמם ספה נפתחת שתחליף את המיטה הנוחה שממלאת את החדר כרגע, וזה היה האות לתחילת תהליך של make over מחדר אורחים לחדר אורחים-משחקים-לימודים, שגם הוא מעסיק אותי בימים אלו...על התהליך הזה אני אספר פה בהרחבה לכשיושלם.
  • איסוף רעיונות, חומרים, תכנים וחברים. מצאתי עוד כמה משפחות באזורנו שהילדים שלהם קרובים בגיל ליעלה ונשארים בבית. מכיוון שכבר כתבתי שהמפגשים הגדולים דוגמת המפגש בו ביקרתי קצת רחוקים לנו ברמה השבועית, אני מקווה שנצליח להצטרף לקבוצה קטנה יותר וקרובה יותר. מבחינת רעיונות ותכנים, זו הפעילות העיקרית שלי במהלך היום- שיטוט אינטנסיבי ברשת ונעיצת פרוייקטים, רעיונות ומחשבות. עדיין לא לגמרי ברור לי איך הכל יתארגן לכדי סדר יום מאורגן פחות-או-יותר (אין לי כוונה להיצמד ללוח צלצולים...אבל כן ליצור בלוקים קבועים יחסית של פעילויות). נראה לי שהכיוון הוא לבחור נושא מרכזי לכל תקופה (חודש, בערך, אולי קצת פחות) ולהתמקד בו מהרבה זוויות- כל יום קצת. אני גם אוגרת ציוד של ממש, כזה שיוכל לשמש אותנו לכמה שיותר פעילויות. 
  • הבלוג הזה- עדיין אוסף אקראי של מחשבות, רעיונות, רשימות אינסופיות...הכוונה שלי היא שכשנתחיל את המסע בפועל, הבלוג הזה יתעד אותו ברמה אינטנסיבית הרבה יותר. את הרעיונות שננסה וניישם, את התיאוריות שנבחן ונבחר, את הקשיים שיעלו ופתרונות יעילים יותר או פחות שמצאנו בדרך...עד אז, אני אמשיך "לזרוק" לכאן כל דבר קטן שאני נתקלת בו בדרך, לאט לאט גם זה יקבל יותר צורה, מבטיחה. 
לא מעט משימות פרקטיות, אבל כמעט חודש שלם עומד לפנינו, ויחד עם החשש, אני גם מתחילה ממש להתרגש ולצפות- אין לי ספק שזו הולכת להיות חתיכת הרפתקה...
0 תגובות
אנתרופוסופיה
03/07/2014 12:02
karin

מודה, מבין כל הגישות, עם הגישה האנתרופוסופית היה לי הכי קשה. יש לי דעות קדומות על השיטה, וכל החומר שקראתי לא הצליח להפיג אותן. באופן הכי בסיסי שאפשר, אני פשוט לא מתחברת לרעיונות ולעקרונות שעומדים בבסיס השיטה. השתדלתי כן לאסוף את עיקרי הדברים, ובעיקר את הדברים שנראו לי רלוונטיים או יכולים להיות רלוונטיים. החלוקה המובחנת לשלבים ושלילת האינטלקט בגיל הצעיר קשים לי מאוד, אבל הם מופיעים כאן, כי הם ממש מעיקרי השיטה:


חינוך ולדורף שם במרכז תפיסתו החינוכית את הפסיכולוגיה ההתפתחותית של שטיינר. פסיכולוגיה זו רואה את הילד כישות מתפתחת. הילדות נתפסת כתקופה של הבשלה, של צמיחה פנימית ושל התפתחות הדרגתית של כשרים, איכויות והבנות.
סוד נוסף בעל חשיבות רבה בחינוך ולדורף הוא ההתייחסות, בכל שלב ושלב, לילד כאל שלמות, כאל ישות רבת פנים, ישות מגוונת ובעלת איכויות רבות ושונות. התלמיד מכוון לעשייה בתחומי המלאכות, האמנות והלמידה העיונית. הילד שר, מנגן, מצייר, רוקד ומפסל כחלק מהעשייה החינוכית.
את שלבי ההתפתחות העיקריים, שמשמשים בסיס לעבודה החינוכית בדרך זו ניתן לתאר בצורה הבאה:
שלב הילדות המוקדמת, מהלידה ועד גיל הבשלות לבית-הספר.
בגיל זה מרוכזת התפתחותו של התינוק, ואחר-כך של הילד הרך, בעיקר במישור הגופני פיזי. מכלול ישותו של הילד מכוון לצמיחה, גדילה וטיפוח של הגוף וכל הקשור בכך. שאר האיכויות האנושיות נבנות ומתפתחות מתוך קשרן לגופניות. היכולות הקוגניטיביות, הרגש והמוסר עדיין קשורים לגמרי לגופניות, נשענים עליה ונבנים מתוכה. ככל שהגוף, התנועה, חווית המרחב והחושים יתפתחו בצורה ההרמונית והשלמה ביותר, כך יתפתחו אחר-כך שאר יכולות וכושרי האדם לצורתם היפה ביותר.
לכן מתרכז המאמץ בחינוך ולדורף בתקופה זו בעיקר בטיפוח צדדיו הגופניים של הילד, וזאת במובן הרחב ביותר: חוויות החושים, התנועה, שיווי המשקל, יכולות החיקוי הגופני וכל מה שקשור לחוויה הגופנית. אלה, זוכים להתייחסות הרצינית, העקבית והממושכת ביותר.
בערך בין השנים שש עד ארבע-עשרה בונה הילד את עולם הרגש והחוויה, את עולמו הפנימי שלו. מרכז ההתפתחות נמצא בבניה , עצוב וטיפוח של עולם פנימי זה. 
ינוך ולדורף בבית-הספר היסודי הנו קודם כל חינוך אומנותי. כל מקצוע ומקצוע נלמד באופן האומנותי ביותר, ושיעורי האומנות אינם נלמדים לאחר השיעורים העיוניים אלא כחלק מהם, כך שכל שיעור ושיעור הופך לחוויה אומנותית יוצרת. אומנות שהיא חינוך - וחינוך שהוא אומנות
תהליכי היצירה של הילדות הרכה וגיל בית הספר היסודי הופכים בתיכון לעבודה מכוונת ומקצועית בסדנאות של תחומי מלאכה רבים ככל האפשר. השאיפה היא שכל נער ונערה יעברו תקופה משמעותית של התנסות במלאכות היד כחלק מהכשרתם לחיים בוגרים. מלאכות אלו כוללות בין השאר: נפחות, נחושת, קליעת סלים מנצרים, קדרות בחימר, עבודה בעץ, תפירה, עבודות עור ועוד.
 המבט אינו מופנה לעולם החיצון, לצורכי הקיום, לשוק העבודה ולשאר הדברים אתם יאלץ הילד להתמודד בהתבגרותו, אלא לעולמו הפנימי והאינדיבידואלי של כל ילד וילד. זאת בהנחה, שטיפוח נכון והרמוני של פנימיות הילד, של גופניותו, רגשותיו, תחושותיו וכוחות החשיבה שלו יכינוהו בצורה המשמעותית והנכונה ביותר לחיים עצמאיים ומלאי תוכן בכל חברה ובכל סביבה.
המשחק מהוה עבור הילד מה שעבורנו המבוגרים מהוה "עבודה". הצעצועים, בהקשר זה, הם עבור הילד "כלי עבודה". אולם משמעותם של כלי עבודה אלה עבור הילד בסיסית ועמוקה הרבה יותר מכלי העבודה שלנו, שכן הם נוטלים חלק בעיצוב תמונת העולם של הילד ובגיבוש אישיותו.
חת השאלות החשובות ביותר בקשר לצעצוע כלשהו בבית או בגן, היא השאלה האם אינו מקבע את יכולת הדמיון של הילד. יכולת זו, כמו כל יכולת אקטיבית אחרת, מתפתחת באמצעות הגירוי להפעלתה;

Needle Felted Wool Bee Queen Fairy Doll Faeries Soft Sculpture Waldorf Inspired


You can find all the Waldorf Doll patterns needed for making your own baby dolls and doll clothes courtesy of a list compiled by So Crafty lensmaster mamabush, which can be found here: http://www.squidoo.com/waldorf-doll-patterns.

Waldorf-Inspired Landscape Puzzle


Little Wooden Toy Village by LittleWoodlanders >> I could  have played with these for hours when I was little!

0 תגובות
מגשי פעילות שאני רוצה להכין
02/07/2014 08:55
karin
לימוד, תכנים, רשימה, רעיונות

1. קופסאות סנסוריות:
  • לפי צבעים:
  • ירוק: אפונה, מלפפון, חסה, דשא, עלים, קקטוס, כוסות ירוקות, צפרדעים, 
  • לכל חג
  • ראש השנה: תירס/שעועית שחורה, תפוחים, דבורים, דבש, דגים
  • מצעים שונים: אורז, קטניות, צמר גפן, מים
  • בנושא מספרים

2. מוטוריקה עדינה ו"חיים מעשיים":
  • גזירה של ריבועים מרצועה דקה
  • ארוחות בתבניות מאפינס ממתכת
  • מזיגת קטניות/נוזלים מכלי לכלי
  • מריחת קרם הגנה
  • צחצוח שיניים
  • לבישת תחתונים ומכנסיים

3. אמנות:
  • השחלת פסטה
  • מריחת בצק בתוך ציור
  • בצק עם אביזרים שונים
  • לעבור על קווים מקווקווים
  • ציור עם  גולות וצבעי ידיים
  • ציור עם מכוניות וצבעי ידיים


4. מספרים:
ספירה חד ערכית- פתקי מספרים וחפצים לספירה


5. שפה:
 המחשות סיפורים שאנחנו אוהבים:
על הקור טיפס לו
הזחל הרעב
הצב של אורן

0 תגובות
שיטת מונטוסרי
28/06/2014 22:54
karin
תיאוריה, גישה, פילוסופיה, מונטסורי
לא מאמינה גדולה בפילוסופיית חינוך אחת ויחידה. לא מתחברת לקיצוניות באף תחום. מאמינה שכדי למצוא את השיטה האידאלית עבורנו צריך ללמוד טוב טוב ולהכיר כמה שיותר את השיטות, הפילוסופיות והאידיאולוגיות הקיימות. 
אז היום- מונטסורי. אספתי מהרשת חלקיקי מידע נבחרים על השיטה. לא כולם מוסמכים ומדעיים, ומתוכם בחרתי רק את אלו שמדברים אליי. אם תרצו- מונטסורי דרך העיניים שלי (או מדוייק יותר- דרך העיניים של הרשת הישראלית עם סינון שלי). חשוב לציין שבאנגלית כתובים דברים שונים. מרובם בחרתי להתעלם בכוונה, למרות שקראתי את חלקם. 

1. אידיאולוגיה:

"על החינוך לעשות שימוש בכוחותיו הפנימיים של הילד על מנת שהוא יוכל להדריך את עצמו".

שיטתה רבת ההשראה של ד"ר מריה מונטסורי נועדה למצות את הפוטנציאל הגלום בכל ילד וילדה.

במרכזה של השיטה נמצא הילד.
הילד בוחר פעילויות, העונות על הצורך הפנימי שלו ועל כן חווית למידה עמוקה יותר,וכך נבנית אצלו תחושת עצמאות חזקה בצד ביטחון וערך עצמי גבוה.

דר' מריה מונטסורי האמינה שהתקופה החשובה בייותר בחינוך הילד היא תקופת הגיל 3 – 6 , בתקופה זו בונה הילד את התשתית עליה יבסס את חינוכו והשכלתו מכאן ואילך ועד בכלל. (*נוח לי המשפט הזה. עושה חסד עם התוכנית שלי להוציא מהגן בת 2.7, בדיוק בזמן לתקופה החשובה ביותר)

2. סביבה: 

יש להבנות סביבו סביבה חינוכית מאורגנת בדייקנות ובמחשבה מדעית שתהא מותאמת לפיתוחו הפיזי והרוחני ותאפשר לו מימוש הפוטנציאל והיצירתיות הטבועות בו.
ד"ר מונטסורי יצרה סביבה מתוכננת לילדים מתוך תפיסה של חלל כמחנך.
ציטוט: "על הסביבה לגלות את הילד, לא לעצב אותו".
בגן מונטסורי מעניקים לילד גישה מרחבית של גילוי, חיפוש ולמידה, גישה המכבדת את ילדותו ואינה רואה בה מסדרון לחיים - גישה שסומכת על הילד כיצור תבוני בעל אינסטינקטים בריאים המסוגל לקחת אחריות על בחירותיו ומעשיו. 
*עניין אובססיבי מעט בתיעוד כמעט מחקרי כדי לבנות תוכנית לילד..

3. תכנים:

פינות השונות והמיוחדות לשיטת מונטסורי. פינת שפה, פינת חשבון, פינת חושים, פינת טבע ומדע, גיאוגרפיה ופינת כישורי חיים.

ן מונטסורי מכיל לםחות  ארבעה תחומים מונטסוריניים מובחנים: כישורי חיים, חושים, חשבון ושפה. בכל תחום  עזרים ופעילויות  מיוחדים המתאימים לגיל הילדים.


בתחום כישורי החיים, הפעילויות נועדו לפתח את הקואורדינציה, את יכולת הריכוז ומשך הזמן שהילד יכול לעסוק בלימוד והיתנסות. בתחום החושים מתנסה הילד בהבדלה בין החושים השונים ואבחון המיידע המתקבל דרך החושים. בתחומי החשבון והשפה המיקוד הוא על לימוד מושגים ותהליכים על פי היכולות האישיות של כל ילד.  


4. עזרים:

רעיונות נהדרים למגשי פעילות ולאופן העבודה איתם (ובכלל, בלוג מונטסורי נחמד) ויש להם גם חנות עם מוצרים מעניינים להשראה
בלוג שכבר לא פעיל, אבל היה אחד הראשונים שחשפו אותי לשיטה, הרבה לפני שחשבתי על חנ"ב, ויש בו רעיונות מאוד מאוד מוצלחים בעיני

5. דברים לקחת:
- נושא חודשי: הכנה מראש של פעילויות ורעיונות לכל החודש. 
- מדף עם מגשים/סלסלאות זמינים של פעילויות, בגובה העיניים
- תחומי עבודה מובילים

0 תגובות
רעיונות לראש השנה
19/06/2014 21:34
karin
תכנים, ראש השנה, חגים
  • החתמה עם תפוחים וגם פירות וירקות אחרים. 
  • עץ תפוחים- פונפונים, כפתורים, טושטושים
  • משחקים של ירוק ואדום
  • קופסה סנסורית ירוקה:
  • צורה של תפוח- פאנצ', חותמת, תבנית חיתוך, מדבקות
  • עוגת דבש
  • דבש- על הדבורה
  • דגים מעטרות נייר
  • קופסה סנסורית: ים
  • משחקי דיג/חכה: מגנטי עם סמלי חג, לדוג חרוזים בגיגית מים, 
  • דג מצלחת פלסטיק
  • סיפורים על דגים: כספיון, הדיג ודג הזהב, נמו, 
  • ראש- איפה הראש שלי, ראש=ראשון
  • רימון: הרבה גרגירים
  • פרפר נחמד- ראש השנה

0 תגובות
קבוצת חנ"ב
26/05/2014 22:45
karin
חינוך ביתי, חברתי, מפגש, קבוצה, קהילה
היום ביקרתי בפעם הראשונה במפגש של קבוצת החנ"ב הקרובה לביתי. עברו כמה וכמה שעות  מאז שחזרתי מהמפגש, ועדיין קשה לי לנסח את המחשבות.
נתחיל מהחלק הקל, הלוגיסטיקה. אמנם זו הקבוצה הקרובה לביתי, אבל קרוב זה לא. כמעט שעה לקחה לי הנסיעה לנקודת המפגש הקבועה. מדובר בקבוצה מאוד גדולה, שמאגדת איזור גיאוגרפי נרחב, והמפגש הוא איפשהו באמצע. לנסוע כמעט שעה עם שני ילדים באוטו, באופן קבוע אחת לשבוע, זה ממש לא נשמע לי להיט...אבל לא על זוטות לוגיסטיות יקום ויפול דבר. 
קצת הרגשתי כמו לפני היום הראשון בכיתה א', להיכנס למקום לא מוכר בלי להכיר אף אחד ובלי לדעת למה לצפות...התגברתי על הרצון הטבעי להסתובב ולברוח, ויצאתי מהאוטו. הגעתי ליער נהדר, עם שטח משחק נרחב, נחל קטן והמון ילדים רצים מסביב. לרגע חלפה בי האסוציאציה של הילדים האבודים של פיטר פן. לאט לאט הבחנתי שבין הילדים האבודים מסתובבות כמה אמהות, ואפילו אבא אחד. לאט לאט מצאתי את עצמי מדברת עם עוד אמא, ועוד אחת. ואז שותקת ומסתכלת על הילדים, בוחנת כמו שרק זר מבחוץ יכול לבחון, ואז מקשיבה לשיחה, ואפילו מוצאת שיש לי מה להגיד, וזה מעניין אותי. קיבלו אותי מקסים. שאלו איפה הילדה, ולמה.
כשיותר מידי פעמים שאלו אותי "ולא טוב לה בגן?" פתאום בלי להתכוון יצאה לי התשובה הכי אמיתית "לי לא טוב בגן". לא חשבתי על זה ככה עד היום, ופתאום הבנתי עד כמה זה נכון. 
היו שם לא מעט ילדים סביב הגיל של הנסיכה, קצת יותר קטנים, קצת יותר גדולים וגם הרבה יותר גדולים. הקטנים הסתובבו סביב האמהות, הגדולים היו רחוקים יותר, והעסיקו את עצמם לגמרי לבד, בטיפוסים, בריצות, במשחקים. שמעתי דיונים על ריבים ואפילו על חרם בין הילדים הגדולים יותר. הגדולים ממש, 10+, לא נכחו במפגש. הם קיימו מפגש ילדים נפרד בבית בקרבת מקום, ההורים ארגנו להם הסעה הלוך וחזור. זה די הדהים אותי. 
על האמהות התקשתי לגבש איזו אמירה אחידה. אחר כך תיארתי לאמא שלי שהיו שם נשים בשרוואלים וחולצות מתנפנפות בדיוק כמו נשים בג'ינס וטי שרט. לעומת זאת הילדים שידרו לי אווירה של אינדיאניות. לא לטוב, לא לרע, פשוט מן אווירה כזו, של שבט ילדים יפים להפליא (היה שלב בדרך שתהיתי אם זה קריטריון להתקבל לקבוצה), שזופים מאוד, רובם עם שיער ארוך. לא כולם נראו כמו ילדי טבע, התלבושות היו מגוונות, היו אפילו כאלו שהתעקשו על נעליים (אצלינו זה בחיים לא היה קורה...ביום טוב אני מצליחה לשכנע אותה לנעול סנדלים עד הגן. וזהו. בלילה מחפשים אותם שעה, מניחים במקום כדי לנעול שוב בבוקר וחוזר חלילה). 
בלילה שאחרי המפגש פתאום נפל לי איזה אסימון- לא היו שם צעצועים, במפגש. כמות גדולה מאוד של ילדים (לדעתי משהו כמו 20 ואפילו יותר), ולא ראיתי אפילו צעצוע אחד. ילדונת מהממת אחת הביאה מהבית חוברת עבודה וקצת צבעה והדביקה עם אמה. שאר הילדים העסיקו את עצמם, רובם אחד עם השני ועם היער, חלקם עם ההורים, בלי אף צעצוע, אף משחק קנוי. הרעיון לצאת מהבית עם ביתי למשך שעות ארוכות בלי אף משחק שיעסיק אותה נשמע לי ...מופרך. והנה, עובדה, זה עובד. איך לומדים את זה?
0 תגובות
תחומי "לימוד"
21/05/2014 20:48
karin
לימוד, בית ספר, תכנים

  • פעילות סנסורית
  • מושגים- צבעים, צורות, הפכים/תארים
  • קטגוריות ותתי קטגוריות- בעלי חיים (ים-אוויר-יבשה, בית-משק-ג'ונגל, טורפים-צמחוניים), כלי תחבורה, כלי עבודה, מטבח (כלי מטבח, מאכלים, פירות וירקות), בגדים, כלי נגינה, כלי כתיבה, בעלי מקצוע. 
  • "חשבון" לפעוטות- ספירה, מנייה, זיהוי מספר, התאמת מספר לכמות
  • מיומנויות מוטוריקה עדינה:
  • הדבקה- מדבקות עבות גדולות וקטנות, מדבקות שטוחות גדולות וקטנות, הדבקת צורות מוכנות (קילוף הדבק), הדבקה בדבק פלסטי, הדבקה בדבק סטיק
  • גזירה
  • ציור צורות- עיגול, ריבוע, משולש, אלכסון, איקס.
  • הרכבת פאזלים ברמה עולה. 
  • מיומנויות מוטוריקה גסה: ריצה, קפיצה, דילוג, גלגול, מדרגות וסולמות- עלייה וירידה, 
0 תגובות
סדר יום
21/05/2014 15:58
karin
"אינך יכול ללמד אף אחד איזה דבר שהוא, אתה רק יכול לעזור לו למצוא אותו בפנים עצמו" גלילאו גלילי

בעולם החינוך הביתי ברחבי הרשת, הרבה דיונים נסובים סביב הגישות המרכזיות- "הום סקולינג" ו"אנסקולינג". אמנם קראתי על הנושא שוב ושוב, אבל אני לא מרגישה מוסמכת מספיק כדי לפרט ולהסביר על כל אחת מהן. שיטוט קצר ברשת ייתן מגוון הסברים מלומדים יותר מזה שלי. בקיצור נמרץ מאוד מאוד, הדילמה היא לגבי האחריות על הלמידה. האם ההורה בוחר את נושאי הלימוד ויוצר למידה מכוונת, או שהאחריות היא של הילד, הוא בוחר את נושאי הלימוד ולומד, באופן מקרי או מכוון, מהסביבה. לרוב הדילמות מתייחסות לגילאים הגדולים יותר, לקראת בית הספר, אבל אני מרגישה שגם עם הבת שלי, בגיל שנתיים וחצי, יש מקום לדילמה הזו. 
באופן תיאורטי, נראה לי הגיוני ונכון לגמרי לתת לילד להוביל את הלמידה. הרי ידוע שילדים נולדים עם סקרנות טבעית, ואחת הטענות העיקריות נגד מערכת החינוך היא שהיא הורסת ומחריבה אותה. לפי הטענה הזו- אם אצליח לא להרוס את הסקרנות הטבעית של הבת שלי, היא תלמד כל מה שהיא רוצה וצריכה, אני רק צריכה לספק לה את האמצעים. 
מצד שני- אני זו אני. עם מטען של כך וכך שנים במערכת החינוך הקונוונציונלית, וחינוך וערכים שקיבלתי מהסביבה, מהבית, מההורים. ולפי כל מה שאני יודעת- השכלה היא ערך  עליון. תעודת בגרות היא חובה. הבסיס להכל בחיים הוא קריאה, כתיבה, אנגלית וחשבון. ואם היא תחליט שלא מעניין אותה ללמוד לקרוא? ואם היא תדחה את לימודי האנגלית לגיל תיכון? טוב, נכון, אני חושבת קצת רחוק מידי. אבל כבר עכשיו אני מרגישה שיש נושאים שחשוב שהיא תחשף אליהם, שתלמד, שלפחות תיגע. 
בין כל השאלות האלו, על הרצף שבין "חופשי לגמרי" לבין "מובנה", רלוונטית במיוחד לעכשיו היא שאלת סדר היום. בגן הנוכחי של ביתי (זה שגרם לי לשקול לעבור לחינוך ביתי...) סדר היום הוא ערך מרכזי. נעשים מאמצים כדי לשמור עליו, גננות מתחלפות מקפידות עליו במידה זהה. אני בהחלט מתחברת לחשיבות של סדר יום, שנותן יציבות ובטחון, שהילד יודע בכל שלב מה עומד לקרות ומה צפוי בהמשך היום. מצד שני אני חוששת מנוקשות, מחוסר גמישות. 
עם כל המחשבות האלו, ניסיתי לבנות לנו שלד בסיסי לסדר יום, כזה שמאפשר מספיק יציבות ובטחון, אבל עם זאת מספיק גמישות ומקום ליצירתיות ולתמרונים.
כבר הזכרתי ברשומה הקודמת שאצלי הבקרים הם נקודת תורפה צפויה מאוד משמעותית. היום לא פעם אני מגיעה בבוקר לכעס ולעצבים, על דברים שבאמת באמת לא אמורים לגרור וויכוחים, זו פשוט הסבלנות שלי שקצרה מהרגיל. אז החלק הראשון והחשוב בסדר היום- בקרים רגועים. אני מניחה שעדיין יהיו לנו בקרים מוקדמים, אבל לפחות לא נמהר לשומקום, יהיו בתקווה בקרים יותר רגועים. 
בוקר-פיפי-צחצוח שיניים-החלפת בגדים-נשנוש קל של קורנפלקס. זה סדר הפעולות היום, איפשהו תצטרך להשתלב פה גם הנקת בוקר-החתלה וכל הכרוך בבוקר של תינוק קטנטן, אולי בשאיפה לפני שהנסיכה מתעוררת?
לשמחתנו הרבה יש לנו כלב ש"מאלץ" אותנו לעשות טיולים רגליים לא מבוטלים, אז כשכולם לבושים ומאורגנים- טיול בוקר עם הכלב, אחד במנשא, אחת באופניים/אופנוע/בימבה. במקרה הצורך הצטיידות בוקר בכלבו. 
אחר כך הכנת ארוחת בוקר ואכילתה- עוד נקודת תורפה צפויה. ארוחת הבוקר בגן עשירה ומגוונת, והילדה מתנסה בה במגוון מאכלים שלא נפוצים בביתנו. בהמשך נתעסק גם בזה...בפנטזיה שלי, פעם בשבוע נכנס כאן פיקניק- ארוחת בוקר בחוץ, בגינה שלנו או בפינה אחרת בקיבוץ, לבד או עם חברים. 
עכשיו יש כמה פעילויות שצריכות להיכנס בסדר היום, חלק באופן יומיומי וחלק באופן  מפוזר על פני ימי השבוע: משחק חופשי, פעילות יצירה, משחק משותף בפנים ובחוץ, משחק בגינת המשחקים, ריקוד/פעילות גופנית בבית, משחק לימודי/דידקטי, מפגשים חברתיים. 
נראה לי שסדר העניינים פה יקבע מידי יום ביומו, לפי מזג האוויר, לפי מצב הרוח, לפי האנרגיות איתן נקום בבוקר. בעצם השלב הזה הוא די קצר, כי ארוחת הבוקר לא תסתיים לפני 08:30 (בהנחה שההשכמה שלנו ממש מוקדמת), ולפי לו"ז השנ"צ ביום, בסביבות 12:00 כבר צריך לאכול ארוחת צהריים. גם את ארוחת הצהריים צריך להכין, או לחלופין ללכת לחדר האוכל (עוד התעסקות גוזלת זמן). ואז מ-13:00 שנ"צ, עד שקמים. 
אחה"צ אני מניחה שיישאר די דומה להיום. לרוב אנחנו מבלות בגן השעשועים- בעיקר במשחק בחול יחד עם ילדי הגן ושאר ילדי הקיבוץ. משם ממשיכים, כל פעם למקום אחר- לפעמים לדשא שמול הכלבו לאכול קרטיב, לפעמים (פעם בשבוע) לספריית הילדים, לפעמים הביתה עם עוד חברה או שתיים, לפעמים לבית של חברות. 
בסביבות 18:00 מתארגנת ארוחת ערב, אחריה/במהלכה משחק אחרון ליום, מקלחת, סיפור ולמיטה. 
0 תגובות
אז למה לא
15/05/2014 21:53
karin
למה לא, לא מתאים לי, קריירה, דוגמה אישית
במסגרת המסע המוזר הזה שהתחיל לא מזמן ובעצם כבר התחיל הרבה קודם, קיימתי כמה פגישות עם מאמנת אישית (קואצ'רית). מכלמיני סיבות (שלא לומר תירוצים) התהליך הזה לא ארך זמן רב, הוא נפסק בשיאו, אולי יום יבוא והוא ימשך...אבל בהחלט לקחתי איתי כמה מחשבות והרהורים מאותם מפגשים. אחד הדברים שהיא חזרה ואמרה לי שוב ושוב זה שכדאי להימנע מלתת לעצמנו כותרות. הנטייה הטבעית הזו נוטה לשמר את התכונות שקשה לנו איתן ולעכב את השינוי. קצת "רוחניקי", אבל יש בזה משהו...בכל זאת הרשומה הזו הזכירה לי את המחשבה הזו שוב ושוב. 
המטרה שלי היא לשטוח בכתב את כל הסיבות האפשריות שעולות בראש שלי ובשיחות השונות שאני מנהלת ל"למה לא חינוך ביתי". המטרה היא לא לסתור אותן, אלא רק להעלות אותן על הכתב. פשוט רשימת מכולת.

קודם כל- אני. בעצם, כל הסיבות קשורות בעיקר אליי, לאופי שלי, לרצונות שלי, לאמונות שלי ולחששות שלי, אפילו שחינוך ביתי נסוב סביב הילדים, הסיבות למה לא, לפחות במקרה שלנו, נסובות בעיקר סביב האמא. 

  • בכל הפעמים בעבר ששמעתי, קראתי או חשבתי על חינוך ביתי, תמיד אמרתי לעצמי "בחיים לא הייתי עומדת בזה". להיות כל היום בבית עם הילדים? להעביר ימים שלמים בלי שיחות עם אנשים מבוגרים? למקד את כל חיי כולם סביב הילדים? למצוא את עצמי יום אחד עם ילדים גדולים ובכלל בלי "אני" שיעסיק אותי? לא לקום בבוקר עם מטרה לצאת לאנשהו, למהר להגיע ולעשות משהו חשוב? מהתשובות לכל השאלות האלו נראה לי שזה מתכון בטוח לשגעון, לתסכול, לכעס. 
  • "ומה עם הקריירה?". השקעתי הרבה ברכישת המקצוע שלי. השקעתי הרבה במטרה לרכוש ניסיון במקצוע שלי (בעבודה המעשית תוך כדי הלימודים ובעבודה ה"אמיתית", אחריה), ולמרות הזמן הקצר שעבדתי, כן הצלחתי להתקדם לעבר מומחיות בתחום שעניין אותי. נהניתי משלב האבחון- לנסות לשים אצבע על המקור המדוייק לקושי של הילד שמולי, נהניתי למצוא רעיונות חדשים ויצירתיים כדי לעבוד שוב ושוב על אותן מטרות, נהניתי להיות הגורם אליו פונים להתייעצות בנושאים "שלי" ונהניתי להתייעץ וללמוד ממומחים בתחומים אחרים, נהניתי להמשיך ללמוד ולהתמקצע בתת התחום שבחרתי בו. נהניתי מהרבה דברים קטנים בדרך, אבל פחות מהתמונה הגדולה. מאז ומתמיד היה לי ברור שאהיה אישה עובדת. קיוויתי לא לעבוד שעות ארוכות כמו אמא שלי, אבל היה לי ברור שתהיה לי עבודה. הכותרת המקצועית שלי היא חלק חשוב מהגדרת הזהות שלי. קשה לי להודות שאולי לא מתאים לי להיות אישה עובדת. קשה לי להודות בזה בפני עצמי, קשה לי להודות בזה בפני ילדי, כי אותי חינכו שעבודה היא ערך חשוב לפחות כמו משפחה, וקשה לי להודות בזה בפני הסובבים, במיוחד אלו הקרובים. ואולי זו בכלל עצלות?
  • בשביל חינוך ביתי צריך אידיאולוגיה. כל החינוך הביתי שפגשתי הגיע מתוך איזושהי אמונה מוחלטת בצדקת הדרך. אמונה שזה הדבר הכי נכון לילד, לחברה, למשפחה, ל"קהילה". אמונה מוחלטת שילד צריך לגדול בבית עם הוריו, שילד ילמד מסקרנות טבעית מספיק כדי להתקיים בעולם, אמונה מוחלטת שמשרד החינוך ומוסדותיו הם לא המקום הנכון לשלוח אליו את ילדיו. אני, לעומת זאת, ממש לא בטוחה עד כמה אני מאמינה באידיאולוגיות האלו. הסיבה המרכזית שהתחלתי לשקול ברצינות חינוך ביתי היא אכזבה מוחלטת ממערכת חינוך אחת ספציפית. ביחד עם שילוב תנאים שנופל בדיוק על חופשת לידה ועל זה שלא כל כך מתחשק לי לחזור לעבודה. ללא ממש אידיאלים נעלים או רצון להקנות ערכים. 
  • יש המון דברים בהם אני לא יכולה להוות דוגמה לאף אחד, בטח לא לילדים. הפחד הכי גדול שלי הוא מנושא התזונה. התפריט היומי שלי הוא הסיוט של כל תזונאית. ההרגלים שלי נוראים ויש דברים שברור לי שכרגע אין ביכולתי לשנות. איך אני יכולה ללמד את הבת שלי לאכול בריא, אם אני לא מסוגלת לאכול שומדבר בריא? איך אני אצליח לשמור על שגרת תזונה נורמלית עם הרגלים כל כך שגויים? נכון, גם היום אני מהווה איזושהי דוגמה, אבל את שתי הארוחות העיקריות שלה היא אוכלת בגן, שם יש מגוון, שם מציעים דברים שאני לא מסוגלת אפילו להריח, שם היא אוכלת בחברה ולפעמים בהיסח הדעת מחסלת צלחת שלמה של סלק, או מנה נדיבה של (רחמנא לצלן) טונה. איך אצליח להציע לה את כל המגוון הזה? איך אשכנע אותה לאכול דברים שאני לא מסוגלת לטעום? איך אסתיר את הסלידה שלי מהם? המזון הוא נקודת תורפה, בולטת אבל לא יחידה. אני למשל, ממש לא טיפוס של בוקר. היום הבקרים שלנו לחוצים, לפעמים קצת עצבניים. לכאורה דווקא החינוך הביתי יפחית את הלחץ הזה, אבל עדיין אצטרך להתמודד עם הבקרים, ולא במשך חצי שעה, אלא...עד שאני אצליח לצאת מהמוד של הבוקר. ועוד אחרי לילות נטולי שינה של תינוק חדש בבית. ויש עוד ועוד תחומים כאלו, בהם אני לא יכולה להיות מודל לחיקוי. 
  • אני לא חיה "באופן טבעי". שוב, מהמפגשים שלי עם עולם המחנכים הביתיים, הרגשתי שכל הקהילה הזו חיה על פי החוקים הנוקשים של "באופן טבעי". אורח החיים הטבעוני הוא סממן אחד של הגישה הזו, ממנו אני רחוקה שנות אור. אני גם לא מתחברת לגישה שמה שהיה פעם הוא נכון, ממש לא מעוניינת לישון עם ילדי בלינה משותפת (ההשפעה של זה על חיי הזוגיות היא לא מחיר שאני מעוניינת לשלם בעד שומדבר), שלא לדבר על הגישה ה"טבעית" לתרופות ולתחום הרפואה בכלל, שבעיני היא מסוכנת עד כדי פושעת לעיתים. ובאמת, אני מכבדת לחלוטין את מי שבוחר לחיות ככה, אבל...הרבה מה"טבעיים" שיצא לי לפגוש ראו בזה תורה שנכון וחשוב להפיצה. ברור לי שאם נשאר בבית, מפגשים עם משפחות נוספות שנשארות בבית, במיוחד כאלו שיש להן ילדים גדולים יותר מיעלה (כי משפחות עם ילדים צעירים יותר יש בשפע סביבנו בחינוך ביתי), יהיו חלק חשוב מהפעילות שלנו. מפגשים כאלו אמנם נועדו להוות מקום מפגש לילדים, אבל בפועל הם גם מקום מפגש משמעותי להורים (בעיקר לאמהות, כנראה). יש לי חשש גדול שיותר מידי שיחות באוריינטציה "טבעית" יפתחו אצלי אנטי כזה שיגרום לי לברוח ממפגשים. 
  • כסף- כי אי אפשר להתחמק מההתייחסות לכסף. לא לעבוד משמעותו לא להרוויח. לחיות ממשכורת אחת משמעותו לחיות מפחות, להסתדר עם פחות. למען האמת, זה לא כל כך נכון. המשכורת שהרווחתי לא מכסה אפילו שני גנים (וזה לא שאנחנו גרים באזור עם גנים יקרים, זה שהמשכורת שלי נמוכה). לוותר על שני גנים=להוציא פחות כסף. ומה לגבי ההוצאות? עד כמה הן משתנות? קשה לי מאוד להעריך את זה עכשיו...האם האכלה של שלושה אנשים במשך כל שעות היום יקרה יותר מהתשלום עבור ההזנה בגנים? עד כמה יעלו ההוצאות שלנו על חומרי יצירה ולמידה? עד כמה תעלה או תרד צריכת הדלק שלנו (לגנים-הולכים ברגל, אבל הנסיעה שלי לעבודה ארוכה ובצריכת דלק גבוהה)? עד כמה נחפש אטרקציות בתשלום? אין מה לעשות, כסף הוא תמיד חלק מהמשוואה. 
  • תינוק חדש. אמאלה. בכלל עוד לא התרגלתי לרעיון ותיכף הוא כבר כאן. הגן של הגדולה מסתיים בשבוע האחרון של אוגוסט. הגוזל החדש מיועד להיות בן חודש עד חודשיים בשלב זה (הלוואי שיחליט להוולד בצד המוקדם של ה"בזמן" ולא בצד המאוחר). עוד לא נספיק להתרגל לרעיון של שני ילדים, של אח חדש, וכבר עוד שינוי בכזה סדר גודל? מצד אחד מבחינת הקנאה זה נשמע לי נכון- יהיה לה פחות "זמן אמא" בגלל התינוק, אבל יותר "זמן אמא" כי היא תהיה בבית. מצד שני- מה עם העייפות שלי? מה עם הסיכוי הקלוש "לישון כשהתינוק ישן"? איך אני אעסיק אותה לגמרי לבד בזמן ההנקות האינסופיות של ההתחלה? איך אני אתמודד ימים שלמים עם שניהם ביחד ואני לבד, כל כך מוקדם? חברות מספרות שההסתגלות לוקחת זמן. גיסתי עד היום לא יוצאת עם שניהם לבד מהבית, והקטן שלה כבר בן יותר מחצי שנה. האם בתור אמא טרייה אני אוכל להיות מספיק פנוייה לספק את כל הצרכים של הילדה ה"גדולה"? האם גן לא ייתן יותר מסגרת ויציבות?

0 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »