עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
חתונה  (1)
רגשות  (1)
ארכיון
יולי 2012  (1)
רכבת הרים ושמה הצעת נישואים
12/07/2012 17:02
Adelin
חתונה, רגשות
הנה הרגע הזה הגיע, הרגע שחלמת עליו שנים, דמיינת אותו בכל אופצייה, טעם וריח אפשריים.
הוא נעמד על הברכיים מוציא את הטבעת, המורכבת מארבעה עשר יהלומים קטנים ויהלום אחד גדול יותר באמצע.
והוא מתרגש הקול שלו רועד, ואת מתרגשת והבטן שלך מתהפכת.
הוא שואל את השאלה ואת עם דמעות בעיניים מסכימה.

הנה אנחנו מאורסים, מתקשרת לאחותי (זה אמצע הלילה, אבל עדיין נשמעו צווחות רמות).
הולכים למיטה, כמובן שעושים סקס, קמים בבוקר מספרים להורים (נשמעת אנחת רווחה - סוף סוף)....
פוסט בפייסובק, הודעה לחברים, טלפונים הודעות והמון המון מזל טוב.

עכשיו דמיינו לכם צליל של העברת הסרט למקום אחר (כמו שתמיד שומעים בסיטקומים).

בבוקר שאחרי, ארוסי שייחיה הלך לעבודה, אני נשארת לבד בדירתנו הקטנה, מנסה להתרגש, לבכות, לשמוח, לצחוק.
אך ללא הצלחה, כל מה שאני מרגישה זה את הבטן מתהפכת ובחילה.

והנה אני יושבת לעצמי וחושבת, על מה ולמה הבחילה?
ישנן מלא עצות ומלא מדריכים כיצד להתחתן.
אבל עוד לא יצא לי לקרוא שום ספרות כתובה על איך מתמודדים עם הסוגייה הרגשית.

ההרגשה היא כמו "התותח" בדיסנילנד בו רקטה ענקית יורה אותך לתוך חלל שחור ואין לך מושג מה יקרה עכשיו, עליה ירידה או לופ.
ואני בתוך מערבולת מסתובבת, מחייכת אומרת תודה. אבל הכל מתנהל בסוג של חוויה חוץ גופית. אני שם, אבל המח שלי במקום אחר לגמרי.
הבטן מתהפכת בא לך להקיא אבל זה כל כך כיף שבמקום לרדת מהרכבת הרים הזאת, אני רצה לסיבוב נוסף.

ההצעה לא באה בבום, הייתי מוכנה, ידעתי מה שהולך לקרות ולמרות זאת ההכרה שאני הולכת להתחתן קשה לעיכול.
אף חברה מעולם לא סיפרה, ועד היום אני לא באמת יודעת אם זאת רק אני או שכולן עוברות את זה. 
כלפי חוץ הכל ציפורים ופרפרים ומבפנים טורנדו קטן מנסה להרוס את כל הסיפור.

הבחילה בסופו של דבר עברה, ההסחפות לתוך תכנון החתונה היה מהיר ביותר, ולא נשאר מקום לרגש.
טלפונים, מיילים, פגישות, כסף, הורים, חברים. 

ואני?

אני הוכלת לישון כל לילה ואומרת לעצמי- אני???? אני מתחתנת???? אין סיכוי שזאת המציאות שלי.
תעצרו את  הרכבת הדוהרת אני רוצה לרדת, תנו לי ים, שקט, מסיבות, תחזירו לי את הנעורים, אני לא מוכנה להיות גדולה!

ישנו משפט שאני מאוד מאמינה בו ומשתדלת לחיות לפיו.
"חייה את הרגע"
ולא משנה מה, אני פשוט לא מצליחה, היום אני כבר חודש נשואה ועדיין ההרגשה הזאת לא עוזבת אותי...



1 תגובות