עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

הרב, תלמיד הרבי ברוך שלום הלוי אשלג זצוק"ל (בנו בכורו וממשיך דרכו של בעל "הסולם"), עומד בראש בית המדרש "הסולם", ובנוסף, הוא מנהיגה של קהילת חסידיו – קהילת "הסולם" המעטירה.

בעזרת בקיאותו הרבה במרחבי חכמת הקבלה ותורת ישראל מקנה הרב לתלמידיו את הצוהר הנפשי דרכו אפשר להתבונן על עולמנו בצורה פנימית, ללא כל נטיות חיצוניות, ועם כוונת הלב הראויה לעבודת ה'.
אחת מתכונותיו הבולטות של הרב היא ראיית הדברים דרך נפש האדם, לימוד החכמה במושגים של הנפש, של פנימיות האדם ובכך מנטרל הרב את הגשמיות האופפת אותנו כל כך, וב"ה בונה גרעין רוחני, המושתת על התודעה הרוחנית הגבוהה הנובעת מחכמת הקבלה, אך אינה מרחפת ומנותקת.

הרב מעביר שיעורים גם לקהל הרחב ולציבור הכללי בנושאים הקשורים לחיינו כגון חינוך, זוגיות, תפילה, מודעות יהודית ועוד, ובשעורים אלה נותן הרב מענה ומזור למשימות רבות הניצבות בפני אדם החי בעולמנו, וכל זאת על פי ערכי חכמת הקבלה ורבותינו המקובלים.

בט"ו בשבט תשס"ט ראה אור ספרו הראשון של הרב "התורה האדם ומה שבינהם", ספר עצום המקבץ בתוכו חוקים, רשמים, ידיעות, שאלות ותשובות, והכל מתחום הרוח. הספר, מעניק לקורא הכרות רעיונית עם תורת ישראל דרך חכמת הקבלה, הספר מעלה שאלות חשובות ויסודיות ומפרש אותן דווקא על דרך רוחנית, בכל פרשה בחר הרב להתמקד בחוק רוחני אחד מחכמת הקבלה להאיר את הפרשה כולה על פיו, הספר מכיל תרגולי מודעות שבועיים המהווים פראקטיקה קבלית לשכלול נפש האדם על פי היסוד הרוחני הנלמד באותו השבוע, והכל בחבור והרמוניה מושלמים.

בקרוב ב"ה יצא ספרו החדש של הרב על חגי ישראל ומעגל השנה היהודי – להזמנת ספריו של הרב: 050-314-3333.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
טו בשבט
27/01/2015 11:25
קבלה
דברי תורה על ט"ו בשבט:



ראש חודש שבט:

 

ראש השנה לאילנות

נערך עפ"י שיעור הרב אדם סיני שליט"א על ט"ו בשבט
מהו ראש השנה לאילנות? למה אנו אומרים שחל הוא דווקא בט"ו בשבט? האם ראש השנה לאילנות חל רק בזמן מסוים? ודאי שלא כך הדבר, ואין מדברים על זמן גשמי, אלא כל הבחינות פועלות תמיד, וכל אחד צריך לראות את מקומו וכיצד הדברים קשורים ומתייחסים אליו. התורה היא לא תורה זמנית, שהייתה פעם, אלא היא נמצאת תמיד, היא נצחית. כך גם בכל חג, אפשר להוליד נקודת עבודה גם כלפי החיים הפרטיים.גם לגבי האילנות, האם האילנות יאכלו תפוח בדבש? יתקעו בשופר? יאכלו ראש של דג ויגידו שנהיה לצמרת ולא לגזע? אולי יטוסו לאומן? אלא לא מדובר מהאילנות עצמם, שהרי האילנות לא קיבלו תורה. אלא יש להסביר על הצד הפנימי, על צד האדם. בתודה כתוב "כי האדם עץ השדה", האדם נקרא עץ השדה, מלמדת אותנו התורה בזה, שהיא לא מדברת לא מתרנגולים ולא מפרות, לא מעורבים ולא מנחשים, אלא היא מדברת מבני האדם.מהו ראש השנה?
ראש השנה הוא זמן של דין, בראש נעשה בחינת דין לגבי שאר השנה. לגבי כל דבר וכל נושא, יש שנה מסוימת משלו. כל דבר החוזר על עצמו נקרא "שנה". שנה מלשון שהדבר שונה על עצמו, שיש בו חידוש. מהו "דבר שאין בו חידוש"? השנה, השמש, צורה, יצירה, שכֶל, מדע בהם אין חידוש, הם קבועים. לעומתם החודש, הלבנה, הרגש, האמונה, יש מאין, אלו הדברים שמתחדשים כל פעם.המילה "פרעה" היא בגימטרייה "שנה". פרעה, שהוא יצר הרע (כפי שלמדנו בפרשיות השבוע האחרונות), אומר לנו: כל האמונה של האדם צריכה להיות רק מבחינת יצירה, רק מבחינת שכל. הכול מדע, אין פה למעלה מהדעת, אין אמונה, כך אומר פרעה. יש נקודת השתנות מעגלית שחוזרת על עצמה כמו ספירלה. המעגל הזה, שחוזר על עצמו, הוא העיגול, הוא בחינת פרעה, הוא הרצון לקבל ע"מ לקבל.



מהות חודש שבט

חודש שבט גם הוא זמן של דין. איזה דין? נשפטים בו לשבט או לחסד. חודש שבט הוא החודש החמישי לחודשי חורף, הוא מבחינת ספירת הוד (שמסתכלים על חג"ת נ"ה, הספירות של ז"א). את המילה "הוד" אפשר לקרוא בשתי צורות: "הוד" או "דָוֶה".כתוב "הודי נהפך עלי למשחית" (דניאל י', ח'). הוד זה בית המקדש, שהוא הרצון הגדול של האדם לקבל את ההטבה האלוקית. הרצון הגדול הזה יכול להפוך להיות משחית, מאחר והאדם יכול לרצות לקבל לעצמו את האור כולו. זה דומה לכך שכאשר זוכים ללכת בבחינת חסד, אז ממשיכים מספירת החסד על כל חמשת הבחינות. כל הברכה היא מבחינת חסד, כפי שכתוב: "כי אמרתי עולם חסד יבנה" (תהילים פ"ט, ג'), על ידי הברכה זוכים לפירות.

פירות רוחניים

מהו פרי ברוחניות? "פרי" הוא תוצאה, תוצאה של העץ. אותו עץ שגדֶל, פרֶה ורבֶה, מבקש להוליד מתוך עצמו  איזשהו פרי.איזה פרי רוחני, למשל, אנו מכירים? אהבה, הרגשה טובה, הרגשת חברות, הרגשה של אהבת הלימוד, הרגשה של אהבת הדרך, הרגשה של התעוררות נפשית לעשות את הפעולות הנכונות וכן הלאה.כמו שכתב בעל הסולם: "כי לכן עושים ברכה בט"ו בשבט על פירות, כי זהו הפרי הוא כל ההיכר בין הקדושה לקליפות, כי 'אל אחר אסתרס ולא עביד פירי'". "אל אחר" הוא יצר הרע, לא עושה פירות. גם אם הוא גדֶל וענפיו רבים, הוא לא עושה פירות. זהו כל ההיכר, זכייה בפירות היא רק על ידי חסד. כמו שממשיך בעל הסולם "כי כשעושין במידת השפעה, הנקרא 'חסד', אזי זוכים לדביקות השם יתברך."הבדיקה "האם אנו מאמינים?", היא שאם מאמינים, צריכים לקיים!

כמה אתה מאמין? כמה אתה מוכן להשקיע באמונה זו? חצי שעה ביום, שעה ביום, שעתיים ביום, כמה? כמה בן אדם מאמין לכך שהכסף יעשה לו טוב? כמה בשביל הכסף הוא משקיע? שעה ביום, שעתיים ביום, שלוש שעות ביום? בד"כ יותר. כמה בן אדם מאמין שהתורה תעשה לו טוב? כמה בן אדם מאמין שהמיטה תעשה לו טוב? לפי זה רואים כמה בן אדם משקיע.

unnamed

תקווה עתידית לפירות

בט"ו בשבט, הנקרא "ראש השנה לאילנות", צריכים להתחזק במידת החסד, שעל ידי זה נזכה לפירות הנקראים "עץ עושה פרי"."עץ", הוא בגימטרייה אהי"ה במילוי יודין. כאשר העץ בא כדי לתת פירות, יש בו תקווה עתידית. כאשר יש תקווה עתידית. אפשר להוציא פירות אמיתיים (שם אהי"ה הוא שם שמורה על העתיד).יש אנשים שבוחרים ללכת רק בדרך הפְּשט. פשט, פשוט, פשטות, טיפשות זה מאותן אותיות, מאותו שורש רוחני. למה בכל זאת רוצים ללכת בפשטות? כי יש בזה גם צד אמיתי בפשטות הזאת. מה הצד האמיתי בפשטות? שהשכל האנושי לא מתערב להחריב את הדבר שהוא בא מעצם קיומו.  מצד שני, רוב האנשים שרוצים פשטות, זה כדי לא להתאמץ להגיע לאמת, כי האמת מחייבת הרבה יותר.יש אנשים שבחרו דווקא ללכת בדרך קשה. דרך קשה היא לא תמיד מראה תוצאות מיידיות, לא תמיד מקבלים את המשכורת באופן מיידי, זה רק לאנשים מיוחדים. גם אם בן אדם לא מרגיש את זה בכל רגע ורגע, אם נתנו לו מלמעלה לבחור בדרך כזאת שדורשת יגיעה קשה, עליו לחפש דווקא השפעה, דווקא בעל הסולם, דווקא גם להיות דתי וגם להיות פנימי, גם חיצוני וגם פנימי. בשביל זה צריך להיות אנשים מיוחדים, צריך לבחור בזה.

יצר הרע עומד על שתי רגליים אחוריות, לא רוצה לתת לעבוד. צריכים להתגבר בכוח, אם לא נתגבר בכוח לא נעשה פירות. אפשר לבחור בדרך יותר קלה, יש דרכים הרבה יותר קלות, אבל אין בהן פירות.

yu

אנין טעם רוחני

ישאל אדם, מי אמר שאין פירות? למה אתה אומר "אין פירות", אני רואה אנשים שיש להם פירות, למרות שהם הולכים בדרכים קלות? מי שרוצה, יכול לבחור פירות כאלה. יש אחד אוהב לאכול סברס עם הקליפה, יש אחד אוהב לאכול מנגו בלי קליפה, כל אחד הולך למקום אחר. אבל יש אנשים אניני טעם. אפילו באוכל אפשר לראות, יש אחד אוכל כל דבר בצורה גסה, לא משנה מה מביאים לאכול, העיקר לסתום את התיאבון. יש אחד שרוצה דברים מיוחדים, דברים טובים, הוא אנין טעם. ככה יש גם בחכמה, כך יש גם במוזיקה, יש בן אדם שלא משנה איזו מוזיקה ישמיעו לו, העיקר שיהיה קצת רעש באוזניים. לעומת זאת, יש אחד שרוצה לשמוע מוסיקה מדויקת, מוזיקה מסוימת.אניני הטעם הם בדרך כלל אלה שהולכים על הנקודות האיכותיות בחיים, הם אלה שמצעידים את העולם קדימה. הם יחידים בהתחלה, אך לאט לאט כולם מתקרבים אליהם. תמיד נקודות האיכות עולות והולכות ומשתבחות בעולם.ההמון הולך אחרי היחידים. בהכרח היחידים הם אלה שבוחרים את האיכות. לכן כל מי שבחר בדרך כזו, רוצה לעשות פירות. גם אם עבודה על האילן היא לפעמים קשה מאוד, לוקח הרבה זמן עד שהוא מוציא פירות. ישנם פירות שבהתחלה הם מָרִים, אבל כשקצת מכים בהם אפשר להוציא מהם שמן זית זך למאור, למנורה, שכולה מיקשה אחת זהב טהור. רק צריך קצת סבלנות, צריך אמונה, צריך כוח, צריך אחדות. אפשר להגיע לפירות, אפשר להגיע לשלימות!בראש השנה לאילנות כל אחד עושה לעצמו חשבון נפש. כל אחד צריך לשאול את עצמו: "מה אני בוחר?", ולא "מה בחרו לי מלמעלה?". צריך לשאול "לְמה אני דן את עצמי? האם לשבט או לחסד? לְמה אני רוצה לדון את עצמי? האם ללכת בדרך החסד, בדרך ה', או בדרך של טומאה?" כל אחד צריך לעשות לעצמו ראש השנה כזה בכל יום, לעשות לעצמו בחירה מחודשת.

צריך בכל יום החלטה מחודשת להיות עץ נותן פרי!

 

-

ולסיום...
נביא לפניכם מספר משפטי מפתח שנאמרו בבית מדרשנו בימים האחרונים:

  • " אחרי המעשים נמשכים הלבבות, רק אם ישנה כוונה במעש".
  • " יש סימן, אם אני מבקש את האור,תענוג - זה גשמיות, ואם אני מבקש כלי והתשתוקקות לרוחניות - זה רוחניות. ומדוע יש להתפלל על כלי רוחני? כיוון שאין אדם נולד עם השתוקקות לרוחניות."
  • " מהו חסרון כיס? לא שחסר כסף בכיס, אלא שיש חסרון לכלי הרוחני ולהשתוקקות הנקרא כיס. לפי האדמו"ר מפוריסוב (רבו של בעה"ס)"
    • "כשאדם במצרים הוא מגדל את כוחות הגוף, את כוחות הרע, וזה מעין עיבור. כוחות הפרוד הללו נצרכים כדי להגיע לאהבה" שעור בכתבי האר"י פרשת שמות  ביום שישי האחרון.
    • "בתורה יש 70 פנים, שכולם באים כדי להגיע לדביקות, אבל האם ההסתכלות ההיסטורית של סיפורי התורה הם אחד מהם? לפי רשב"י, בשום פנים ואופן" מתוך שיעור השקפה.
    • "האם התפקיד של האדם הוא לפגוע במטרה? לא, התפקיד של האדם הוא לכוון." מתוך שיעור השקפה.

 
85

 
סרטוןסעודת ט"ו בשבט בקהילת הסולם - תשע"ד
הרב אדם סיני - מה רוצה החמאס? ועזה?
17/08/2014 02:41
קבלה

מה רוצה החמאס?

מה רוצה החמאס באמת

(ולמה כדאי להקשיב לו)

מאת הרב אדם סיני, קהילת “הסולם”

הדאגה בלב כל איש לנוכח הכאוס העולמי המתגבר וההשלכות הקשות על עם ישראל בפרט, אינה יכולה להותיר אותנו אדישים לקול ה׳ המדבר אלינו דרך ארועי “צוק איתן”.

מבקש אני לקבוע במאמר זה כי האויב האמיתי של עם ישראל אינו עמי ערב, ובראשם הפלסטינאים: אלה בסך הכל שליחי ההשגחה הפועלת לממש את רצון ה’ בעולם, וכן לשוחח עמנו דרכם. האוייב האמיתי הוא ההשתמטות מלבצע את תפקידנו האמיתי בבריאה בתור העם הנבחר.

אכן, הסכנה המוחשית-מיידית היא כמובן האויב החמאסי, אך אין זו אלא בבואה של האמת ולא האמת עצמה. על כל אדם מפוכח להסתכל מעבר למקרה ולהבין שהמקרים הם בסך הכל משקולת שהמאמן – הבורא – שם עלינו, כדי שנוכל לאמן את השריר הפנימי הרצוי לנפש האומה: להגביר את האהבה בינינו ואת אהבת הבורא.

המחשבה הילדותית, שהאדם צריך לתקן בחוץ ולא בפנים, מתוארת במשל נפלא של הבעל-שם-טוב: “אדם עומד מול המראה ורואה את בבואתו עם כתם על המצח. כל חייו הוא מנסה לנקות את המראה, ומתלונן על כתם שאינו מתנקה. אילו רק הושיט את ידו למצחו הוא, היה הכתם מתנקה תיכף ומייד”.

המערכה שאנו מצויים בה, מול אנשי חמאס שפלים השואפים, ללא אבחנה ובאופן הברברי והנתעב ביותר, להרוג יהודים, ובכללם נשים וטף, היא רקמראה. בל ניתן לכאב (המוצדק) לבלבל אותנו ולגרום לנו לתקן רק את המראה. לא באמת משנה כמה מחבלים נחסל, כמה מנהרות נפוצץ או כמה טילים ניירט. התיקון האמיתי המבוקש הוא בתוכנו. אין מנוס אלא להיענות לאתגר של מילוי תפקידנו הרוחני במסגרת האנושית הכללית.

לשמחתנו, המלחמה הזו הביאה לפרץ בלתי רגיל של אחדות בעם בכל הרבדים. המתנדבים התומכים בחיילינו הגיבורים, רבבות האזרחים שהשתתפו בלוויות החיילים הבודדים וכל עמך בית ישראל התומכים כלכלית במשקי הדרום מפיחים תקווה גדולה, שאחדות אכן אפשרית. אלו רק ניצנים של האחדות המקווה, שבעיקרה אינה חומרית אלא צורתית.

אומרת המשנה: ״אמר רבי שמעון בן חלפתא, לא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. שנאמר: ׳ה׳ עוז לעמו ייתן, ה׳ יברך את עמו בשלום׳״.

התכלית המקווה של היהודי היא השלום. לשם צריך הוא לשאוף בכל פעולותיו. הקב״ה אינו מתבלבל: היות וברא את הבריאה על-מנת כדי שתגיע לתכליתה, שהיא שלום עולמי, על-כן ודאי הוא שהשלום יגיע. האפשרויות לכך הן או בדרך תורה, או חלילה בדרך ייסורים.

הדרך לפתרון הקונפליקט עם הערבים

חיינו כאן הם משחק, אבל כזה שתוצאותיו אינם סך סכום אפס. הניצחון במשחק אינו מושג על-ידי כך שמביסים את היריב: הניצחון הוא כשמשלימים איתו.

היחד, השלום והאהבה, הם הניצחון במשחק החיים, ולא ההשתלטות על הזולת. היכולת לכבד את הצד השני מחייבת את גילוי התפקיד הפרטי שלוביחס לכלל, וכן לקחת מחויבות למלא את התפקיד שלי-עצמי ביחס לכלל. הרצון האימפריאליסטי לכבוש את הצד השני, להביסו ולעשותו כפוף אלי ככובש את נפשו, גופו וארצו, היא דרך יוונית – דרך הגוף. הנשמה מבקשת אחדות. היא זו שרוצה לנצח.

האם ניסינו להבין מהו הייחוד של העולם הערבי בתפקיד הכלל-אנושי? יתרה מכך, האם קיבלנו על עצמנו אחריות על תפקידנו-אנו במרקם האנושי?

אנו עם סגולה, העם הבכור בכל בני האנושות. אבל כולם היו בניו (של הבורא יתברך). יחד עם תורתנו הקדושה, קיבלנו על עצמנו את שרביט ההנהגה לשלום ולאהבה כלל-אנושית. כאשר אנו עומדים מול המראה ושומעים את הבורא ית׳ מדבר אלינו דרך אחינו הצעירים, שאמצעי התקשורת שלהם הם מנהרות, טילים וטרור, אנו נוטים להניח – כבכל סכסוך – שאין פתרון זולת הפעלת כח במידה כזאת שתוריד את האוייב על ברכיו. אך אופן כזה של ניצחון לעולם לא יהיה פתרון אמיתי של סכסוך כלשהו. הניצחון היחיד הוא השלום, ועלינו להפנים זאת כעם שייעודו להצעיד את העולם כולו לקראת שלום כזה.

האם יש פרטנר לשלום?

שימו לב מה תובעים הפלסטינים: טריטוריה הנקראת ״ארץ ישראל״. לאמיתו של דבר, לא מדובר על פיסת הקרקע שלנו אלא על המהות הפנימית שלה. הפלסטינים קוראים לנו להגביר את פנימיות האנושות! הם תובעים מאתנו לרצות (מלשון “ארץ“) ליצור קשר ישר אל (“ישראל“) הבורא יתברך ולא להסתפק בקיום מצוות באופן חיצוני בלבד. דבר זה אפשרי אך ורק באמצעות לימוד פנימיות התורה ולא חיצוניותה.

הפנימיות היא נשמת התורה. הלימוד בה יגרום לכך שהיא תתפשט גם לאומות העולם ותשנה אותם מן היסוד. הערבות ההדדית היא אמנם בראשונה בתוך עם ישראל, אך אין היא מסתיימת שם – הערבות ההדדית האולטימטיבית היא בין כל בני אנוש, ועל כן הקריאה ללימוד פנימיות התורה היא המפתח לקריאה לשלום אמת. רק היא תתן לנו בסיס להנהיג את העולם כולו בדרך של שלום.

לא סדר כלכלי חדש, לא “אופק מדיני”, לא טנקים ומטוסים ולא טכנולוגיה עדיפה הם שיכריעו את הקונפליקט. מה שיכריע הוא תיקון אמיתי של נפש האדם, וזה אפשרי אך ורק באמצעות לימוד חוכמת הקבלה. זוהי פניה לכל היהודים שומרי תורה ומצוות: אל תסתפקו בחיצוניות. בקשו את הפנימיות. הבה נדאג לכך שבכל בית מדרש ובכל בית ילמדו פנימיות התורה. רק כך נוכל להביא שלום עולמי: שלום המבוסס על אהבת הבורא, שהוא – ורק הוא – יכול לחבר בין כל הישויות כולן ולשאת את כל ההפכים.

הכרת דרכי ההנהגה של הבורא את העולם – שהם תמצית מהותה של חוכמת הקבלה, העוסקת בחוקים הקוסמיים הרוחניים של הנשמות באשר הן – תייצר הנהגה עולמית של עם ישראל לדרך השלום. אם הבורא ברך אותנו – את האנושות כולה – בשלום, לא יתכן שלא נוכל לזכות בו. 

הרב אדם סיני - חכמת הקבלה
17/08/2014 02:40
קבלה

אודות הרב

הרב אדם סיני, בן 54 הוא רבה של קהילת ה"סולם". הרב למד בבית מדרשו של רבי ברוך שלום, בנו בכורו של המקובל רבי יהודה הלוי אשלג "בעל הסולם", מחבר פרוש ה"סולם" על ספר הזוהר. הרב פונה בשעוריו למעמקי התודעה הנפשית של האדם, ומצליח להביא את החוקים הרוחניים המצויים בחכמת הקבלה אל כל אחד, דתי או חילוני, מבוגר או צעיר.לאחר שרות צבאי ביחידה מובחרת בצה"ל, פנה ללימודים אקדמיים, אך משהבין כי לא שם ימצא את הידע האמיתי על החיים, החל לחקור את האמת דרך דתות ותורות רוחניות שונות כגון דתות המזרח, הקבלה הנוצרית והמוסלמית ושיטות פילוסופיות מגוונות.

לבסוף, גילה את חכמת הקבלה בבית מדרשו של רבי ברוך שלום, בנו של "בעל הסולם". הקבלה הביאה את הרב לנטוש את כל תורות העולם האחרות, ולדבוק ביהדות מתוך ראיית העומק המצוי בתורת הקבלה בדרכו של בעל ה"סולם".

החל משנת 2002 התקבץ סביב הרב גרעין תלמידים המשתוקקים לשמע דבריו, ויחד החליטו להקים את בית מדרש "הסולם", שיהווה מקום של חיבור ואהבה לכלל הציבור על ידי חכמת הקבלה הנפלאה.

הרב מעורר את האדם לשאול שאלות אודות עולמו הנפשי, אודות פנימיות העולם, ובכך מעלה את נקודות המודעות הפנימיות ביותר הקיימות בו. תחומים הנחשבים כשנויים במחלוקת מקבלים הגדרות ברורות ובהירות, עפ"י חכמת הקבלה ותורת ישראל. נדמה כי בשעוריו מצליח הרב להזרים את נפש התורה, את פנימיותה אל כל פסיק ופסיק ממנה, תורתו היא תורת הנפש, לא תורת הגוף.

כחלק ממאמציו האדירים של הרב להפיץ את תורת רבותיו המקובלים בעולם, כתב הרב את הספר "התורה, האדם ומה שבינהם", הספר שראה אור לאחרונה מסכם 8 שנות כתיבה, ומהווה אוסף נדיר וייחודי של חוקים קבליים המובאים בדרך של עבודת נפש מופלאה.

פעם הוצע לרב להשתתף בסדרת הרצאות מתוקשרות וממומנות היטב, אך הרב סרב. משנשאל מדוע סרב, ענה הרב: "יש ביכולתי להיות רב של ההמון, אבל אני מחפש את מחפשי האמת, אחריהם תרה עיני". ואכן, נדמה שבכל פעולותיו, מכוון הרב תמיד אל רף גבוה המביס כל אינטרס זה או אחר – האמת.

לאתר הסולם

http://www.hasulam.co.il

סרטוןראיון רדיו קבלי- חכמת ה קבלה ותורות הנסת...
הרב אדם סיני
05/09/2011 00:45
קבלה

הרב אדם סיני, בן 48  הוא רבה של קהילת ה"סולם". הרב למד בבית מדרשו של רבי ברוך שלום, בנו בכורו של  המקובל רבי יהודה הלוי אשלג "בעל הסולם", מחבר פרוש ה"סולם" על ספר הזוהר. הרב פונה בשעוריו למעמקי התודעה הנפשית של האדם, ומצליח להביא את החוקים הרוחניים המצויים בחכמת הקבלה אל כל אחד, דתי או חילוני, מבוגר או צעיר.

 לאחר שרות צבאי ביחידה מובחרת בצה"ל,  פנה ללימודים אקדמיים, אך משהבין כי לא שם ימצא את הידע האמיתי על החיים, החל לחקור את האמת דרך דתות ותורות רוחניות  שונות כגון דתות המזרח, הקבלה הנוצרית והמוסלמית ושיטות פילוסופיות מגוונות.

 

לבסוף, גילה את חכמת הקבלה בבית מדרשו של רבי ברוך שלום, בנו של "בעל הסולם".  הקבלה הביאה את הרב לנטוש את כל תורות העולם האחרות, ולדבוק ביהדות מתוך ראיית העומק המצוי בתורת הקבלה בדרכו של בעל ה"סולם".


החל משנת 2002 התקבץ סביב הרב גרעין תלמידים המשתוקקים לשמע דבריו, ויחד החליטו להקים את בית    

 מדרש "הסולם", שיהווה מקום של חיבור ואהבה לכלל הציבור על ידי חכמת הקבלה הנפלאה.

 

 הרב מעורר את האדם לשאול שאלות אודות עולמו הנפשי, אודות פנימיות העולם, ובכך מעלה את נקודות המודעות הפנימיות ביותר הקיימות בו. תחומים הנחשבים כשנויים במחלוקת מקבלים הגדרות ברורות ובהירות, עפ"י חכמת הקבלה ותורת ישראל. נדמה כי בשעוריו מצליח הרב להזרים את נפש התורה, את פנימיותה אל כל פסיק ופסיק ממנה, תורתו היא תורת הנפש, לא תורת הגוף.

 

 כחלק ממאמציו האדירים של הרב להפיץ את תורת רבותיו המקובלים בעולם, כתב הרב את הספר "התורה, האדם ומה שבינהם", הספר שראה אור לאחרונה מסכם 8 שנות כתיבה, ומהווה אוסף נדיר וייחודי של חוקים קבליים המובאים בדרך של עבודת נפש מופלאה.

 

 פעם הוצע לרב להשתתף בסדרת הרצאות מתוקשרות וממומנות היטב, אך הרב סרב. משנשאל מדוע סרב, ענה הרב: "יש ביכולתי להיות רב של ההמון, אבל אני מחפש את מחפשי האמת, אחריהם תרה עיני". ואכן, נדמה שבכל פעולותיו, מכוון הרב תמיד אל רף גבוה המביס כל אינטרס זה או אחר - האמת.