עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
הגיגים, סיפורים, "סיפורי צדיקים" ועוד דברים מעניינים.
אשמח לקבל חומר מעניין, abayeihasofer@gmail.com
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
מאי 2017  (2)
מיהו הרב שהואשם ע"י תלמיד האר"י במעשי זנות?
11/05/2017 14:29
אביי הסופר
סיפורי צדיקים, רכילות, להטב, דיבוק
הרב חיים ויטאל היה תלמידו המובהק ומעביר מורשתו של האר"י, כתבי האר"י בתורת הקבלה נכתבו על ידו. ולפי עדות עצמו בספר החזיונות, הוא היה היחיד שהיה יכול להעביר את תורת רבו.
בספרו הנ"ל, מספר הרב ויטאל על הוצאת דיבוק בדמשק, כאשר בין הדברים אמרה לו הרוח  שרבי ישראל נג'ארה שחיבר פיוטים מאד ידועים, למרות שפיוטיו טובים, אסור לדבר עמו, כי תמיד הוא מדבר דברי נבלה וכל ימיו הוא שיכור. וממשיכה הרוח לפרט מעשה ספציפי שהיה ביום פלוני בין המצרים [בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, ונוהגים אז מנהגי אבלות על חורבן בית המקדש], באותו זמן הוא עשה סעודה גדולה אצל יעקב מונידאש, והיתה שם התהוללות רצינית, רבי ישראל נג'ארה הניח את כובעו על הקרקע, הנעים להם מזמירותיו ושר בקולי קולות, אכל בשר ושתה יין עד שהשתכר.
ותמהה הרוח, איך הוא מעז אחרי כל זה, לבא לקהל מרעיתו ולתת להם דרשות ומוסר. כותב רבי חיים ויטאל, שהוא בירר את הדברים עם רבי ישראל נג'ארה והוא הודה לו על כך.
מוסיפה הרוח לספר, שבזמן שהיתה מגיפה, רבי ישראל נג'ארה נמלט מהמגיפה ובזמן הבריחה השתכר מאד ועשה משכב זכר [הרב ה"גאה" הראשון].
עוד מספרת הרוח שביום שבת עשה הרב הזה שתי עבירות, א. הוא התקוטט עם אשתו והעיף אותה מהבית. ב. נכנסה אליו גויה לביתו, הדליקה אצלו אש בשבת, ו...כבוד הרב שכב עם אותה גויה.
ולכן, מסקנתו שאסור ליהנות מרבי ישראל נג'ארה ואסור לתת לו לכתוב כתובה או גט, ועד כדי כך הוא גרוע, שהיה צריך לפסול את הגיטין והכתובות שכתב.
והוא לא מסתפק ברבי ישראל נג'ארה, אלא מודיע שגם בנו הקטן [של נג'ארה] קיים יחסים עם גויה.
ראוי לציין שרבי ישראל נג'ארה היה רבה של עזה לפני כ400 שנה וחיבר פיוטים המושרים עד היום בקרב קהילות ישראל. בנו רבי משה מילא את מקומו ברבנות עזה.
חשוב להדגיש, שיש המפקפקים באמינות ספר החזיונות ובאותנטיות שלו, לעומת אלו שבמשך שנים רבות האמינו באמיתות הספר וסיפור זה הושמט מרוב המהדורות.

0 תגובות
משל העגלה בדרך חדשה
10/05/2017 23:12
אביי הסופר
מספרים כי כאשר דוד בן גוריון הגיע לפגישה בביתו של הרב אברהם ישעיהו קרליץ, המכונה על שם ספריו ה"חזון איש", דנו השניים על מרקם החיים המשותף וטיב מערכות היחסים שבין החילונים לבין החרדים. ובכדי להבהיר את עמדתו בנדון, נעזר ה"חזון איש" במשל המספר על גשר צר שאין בו אלא כדי מעבר עגלה אחת, ויהי היום מאורע צפוי ביותר אירע. שתי עגלות הגיעו משני צידי הגשר באותה עת, מיד התעוררה בעיה, לאיזו עגלה שמורה הזכות לעבור ראשונה. למרבה המזל סכסוכם נגדע עוד בטרם החל, הפתרון היה פשוט למדי, היות ועגלה אחת היתה מלאה ולעומתה העגלה השניה היתה ריקה, הסכימו העגלוניים כי זכות הקדימה שייכת לבעלת המשא.
בכך רצה הרב קרליץ להביע את חזונו למי משפט הבכורה בכל מריבה או עמדה טעונה, וכאשר אין הדעות שוות בין הציבור החילוני לציבור החרדי.

יודעי התורה שבינינו, מכירים את מה שאמרו חזלינו, כי שיחת חולין של תלמידי חכמים, תורה היא, ולימוד היא צריכה. ומכיון ששבעים פנים לתורה, מן הסתם אפשר לפרש את זה המשל בהסתכלות חדשה, בשורות הבאות תקראו שוב את סיפור העגלה, אבל מזווית "קצת" שונה.
אי שם בתוך דרך נפלאה עטוית צמחיה עבותה, בין הר להר ישנה תהום עמוקה, מעל התהום עובר לו גשרון עלוב, גשר צר מאוד, כמעט ואינו מכיל אפילו רחבה של עגלה. יום אחד בעוד השמש הקופחת מאיימת להתיכו, או שמא היה זה הגשם שניסה להמיסו, נשמעת לה חריקה מטרידה, געצל בלגולה מוביל את עגלתו הזקנה הכורעת תחת עומס המשא, להיכן אם לא לעבר הגשר המדובר. וכאילו במתואם, מן העבר השני עולה לה נעימה עליזה, עציון העגלון עם עגלת הבונבון, דוהר גם הוא אל אותו הגשרון.
אילו הזדמן שם צופה אל הצד, מן הסתם היה מתפלץ כאחוז בעתה, מה כאן יקרה, מהיכן תפתח הרעה, ואיך תשקט כאן אש המריבה. הנה זה מתחיל, געצל בלגולה טוען שהוא זה שצריך לעבור תחילה, הן עגלתו החורקת מאד עמוסה, אם יעצור לרגע, מסתכן הוא בקריסה, ובפרט שעגלתו גם מאד ישנה, שהרי 'חדש - אסור מן התורה'.
אבל אז... למרבה ההפתעה אירע שם דבר ממש נפלא, עציון העגלון מעיף מבטון, רואים שחולף בו איזה הרהורון. מסתכל הוא שוב אל עבר העגלה שלמולו, רואה הוא עד כמה גדולה המעמסה, את כמות השקים המכוסים בחוזקה, שחלילה לא יציץ כתם ולכלוך מהכביסה. רואה הוא חביות מדיפות ריח של התנשאות, גלונים של שנאת האחר, עוד ועוד משאות כבדים וכבדים יותר. וברפרוף קל הוא רואה, עד כמה עתיקה ורעועה העגלה, מעולם לא הסכימו להוסיף תיקון או להסיר תקלה, לא קיבלו שיפורים שהציעה הקידמה, לא שינו זווית, לא שיפרו עמדה, תמיד תמיד רואים את אותה התמונה.
חושב הוא לעצמו, אכן צודק געציל בלגולה, יש באפשרותי לסבול את ההמתנה, אף אינני חושש מלראות את את מרכולתו, יתכן גם שארויח, אם יש לו מה למכור, אקנה משלו ואיטיב לעצמי.
ובעת שגעציל בלגולה קרטע וחלף על פניו, הפטיר הוא בבת שחוק: רק נס הוא שאת הגלגל, המציאו מזה עידן.
0 תגובות